ב-25 בספטמבר 2005 יצאה מכונית בנסיעה איטית מהחנייה של אולפני הטלוויזיה אל.בי.סי. בביירות, ופנתה בנחישות לעבר הכנסייה המארונית השוכנת בעיר ג'וניה. כשהמכונית עצרה מול הכנסייה, יצאה מהמכונית אישה צעירה ופסעה לתוך הכנסייה כדי להדליק נרות-נשמה לזכר שני מכריה: מנהיג המפלגה הקומוניסטית הלבנונית ג'ורג' חאווי והעיתונאי סמיר קסיר. שניהם נרצחו חודשים אחדים לפני כן בידי סוכנים סורים. לאחר שהות קצרה בכנסייה, האישה פסעה לעבר מכוניתה, וברגע שהתיישבה במושב-הנהג אירעה התפוצצות אדירה שהרעידה את האזור ופצעה את הנהגת באורח אנוש.
כוחות ההצלה שהגיעו למקום האירוע העבירו את הפצועה בבהילות לבית החולים, שכן על פי מצבה נשקפה לה סכנת חיים ממשית. הרופאים שחשו לטפל בפצועה נתנו לה סיכויים קלושים: התברר שהיא קטועת יד, קטועת רגל וכוויות רבות כיסו חלקים ניכרים מגופה ופניה. מעטים נתנו לה סיכוי לשרוד בשל פציעתה הקשה, אחרים לא חשבו כלל שהיא תעבור את שעות הקרובות.
כשנודע לציבור הלבנוני כי האישה שהיתה יעד לחיסול סורי היא השדרנית הבכירה מאי שידיאק (May Shidyak), רבבות יצאו לרחוב להפגין את זעמם בשל האירוע המחריד, ומאות מהמפגינים הזועמים הניפו תמונות של "הברבי מביירות" – כך כונתה מאי שידיאק בפי הלבנונים. רבים מהם קראו קריאות מחאה נגד הסורים שמאז רצח אל-חרירי ב-14 בפברואר 2005 נעשו עוד כ-12 חיסולים של אישים המזוהים כפעילים אנטי-סורים. המיוחד בניסיון החיסול של שידיאק היה, שזאת הפעם הראשונה ששירותי-המודיעין של סוריה ניסו לחסל עיתונאית המזוהה עם עמדות אנטי-סוריות.
ממשלת לבנון, עיתונאים ואישי ציבור לבנוניים עשו מאמצים אדירים לגייס את טובי המומחים בלבנון ובצרפת כדי להציל את חייה, ודומה היה כי לבנון השפויה מנסה להציל את חייה שלה בשל האירועים הקשים שעברו על המדינה מאז רצח ראש-ממשלת לבנון לשעבר רפיק אל-חרירי. לאחר ימים אחדים הודיעו הרופאים כי הצליחו להציל את חייה, ולאחר סידרה ארוכה של ניתוחים, שידיאק הועברה למרכז שיקום מיוחד בפריז להמשך טיפול. שם הורכבו לה יד-מלאכותית ופרוטזת-רגל כדי להקל עליה את ההתמודדות היומיומית במטלות פשוטות ומורכבות כאחד. מאמציה של שידיאק לשקם את עצמה במהירות ולהחזיר לעצמה את חייה הקודמים כשדרנית טלוויזיה, שבתה את ליבם של לבנונים וזרים כאחד. תחנת הטלוויזיה LBC שידרה לצופיה את תהליך השיקום של שידיאק, רשת CNN שידרה כתבה נרחבת על תהליך שיקומה והכתבה שודרה גם בערוץ 1 בתוכנית "רואים עולם". גם העיתונאית הוותיקה סמדר פרי מידיעות אחרונות הקדישה כתבה מיוחדת לכך (ידיעות אחרונות – מוסף לשבת, 7 באפריל 2006, עמודים 26-27). על-מנת להבין מה "עשתה" שידיאק שעורר את זעם של הסורים ובעלי-בריתם, יש לחזור תחילה לימים שלאחר רצח רפיק אל-חרירי, שהתרחש בפברואר 2005.
הסורים מכינים רשימת חיסול
לאחר רצח ראש-ממשלת לבנון לשעבר רפיק אל-חרירי, שזעזע את הציבור בלבנון, גברה דרישתם של הלבנונים להביא לסילוקם של הכוחות הסורים מהמדינה שהפכוה במשך העשורים האחרונים לחצר הפרטית שלהם. בעקבות הדרישה הבינלאומית לחקירת הרצח ובעקבות הלחצים שהופעלו על סוריה להוציא את כוחותיה מלבנון, הסכימה ההנהגה הסורית להוציא את כוחותיה עד סוף מאי 2005. אולם סוריה, בעזרת שירותי-המודיעין שלה בלבנון, גמרה אומר להוכיח ללבנונים כי ללא נוכחות צבאית סורית פעילה, לבנון תתפרק לגורמים.
כפי שהיה בתקופת אסד האב, שבו הרצח הפך לכלי פוליטי לגיטימי, כך בנו, הנשיא הנוכחי בשאר אל-אסד, ניסה גם הוא להוציא-לפועל מדיניות פוליטית מסוימת באמצעות רצח של אישים לבנונים שיצא להם מוניטין כ"אנטי-סורים" תקיפים וקולניים. הרשת המודיעינית שפרסו שירותי-המודיעין הסוריים היתה נטועה היטב בחברה הלבנונית עוד מימיו של הגנרל ראזי כנעאן ששלט ללא עוררין בלבנון במשך כשני עשורים. הלבנונים כינו את כנעאן, שהתאבד באוקטובר 2005, "הנציב הסורי העליון בלבנון" שעל-פיו יישק דבר וחצי דבר – על כל המשתמע מכך. בנוסף לכך, לסוריה היו סוכני-משנה בדמותם של ארגונים פרו-סוריים כדוגמת החיזבאללה שהעניקו "שירותים מיוחדים" לסוריה ככל הנדרש.
מעבר לפריסה המודיעינית של סוריה בלבנון, שיתוף הפעולה ההדוק בין שירותי-המודיעין של לבנון וסוריה שידרגו את המיומנות של אנשי-הביטחון הלבנונים באופן ניכר. והראיה לכך היא, שכשהיה ללבנונים אינטרס לסכל פעילות חתרנית, מקומית או זרה, הם עשו זאת ללא היסוס ובהצלחה. במקרים רבים אחרים הלבנונים פשוט העדיפו להעלים עין. ללא כל ספק לשירותי-המודיעין של לבנון היה ידוע היטב כי ארצם הפכה במהלך העשורים האחרונים לזירת-התגוששות של שירותי-מודיעין זרים ובסיס יציאה למשימות מודיעיניות במרחב. יתרה מזאת, כמעט כל ארגוני הטרור הבינלאומיים מצאו לנכון לקיים נציגות כלשהי על אדמת לבנון, כך שהם שימשו מאגר בלתי-נדלה של קבלני-ביצוע לטובת האינטרסים הסורים במדינה הלבנונית.
על-פי התפיסה הסורית (שהיא בעיקר בעת'ית-עלווית), יצירת כאוס פוליטי באמצעות פרובוקציות הן בתוך לבנון והן מחוצה לה - בעזרת החיזבאללה - יגרמו ללבנונים "לחשוב שנית" האם כדאי להם לדרוש את יציאת הכוחות הסורים מלבנון. לצורך ביצוע המשימה, סוריה הכינה רשימת מועמדים לחיסול: עיתונאים, אנשי-רוח, פוליטיקאים ומנהיגים מקומיים שהמשותף להם היה שהם קראו-תיגר על הנוכחות הסורית בלבנון. דרישתם של אחדים מהם להתערבות בינלאומית כדי להוציא את סוריה מלבנון פגעה בכבודה של סוריה, שכן כל סורי למד מקטנותו ש"סוריה היא הלב הפועם של העולם-הערבי" והיא נושאת את שרביט "הערביות" במזרח-התיכון בשם הערבים כולם.
מתקפת הטרור הסורית על לבנון
הלחץ על סוריה לפנות את כוחותיה מלבנון החל הרבה לפני רצח אל-חרירי בפברואר 2005. ככל שגבר הלחץ הבינלאומי על סוריה להוציא את כוחותיה מלבנון, הלכה וגברה אכזריותם של הסורים כלפי מתנגדיהם, ודומה היה כי המנהיגות הסורית היושבת בדמשק איבדה כל רסן, שכן היא גמרה אומר לחסל בשיטתיות אישים לבנונים שפעלו נגדה. כך למשל באוקטובר 2004 נפצע שר התקשרות הלבנוני מרוואן חמאדה בניסיון התנקשות. בפברואר 2005 חוסל ראש ממשלת לבנון לשעבר רפיק אל-חרירי. חיסול אל-חרירי היה הזרז שהביא להתגבשותו של לחץ בינלאומי תקיף על סוריה להוציא את כוחותיה מלבנון.
במרס 2005 אירעו סדרת פיגועים קשים באזורים נוצרים: בתחילת מרס הופעלה מכונית תופת בפרבר נוצרי בעיר ביירות. ימים אחדים לאחר מכן, הופעל מטען חבלה בקניון מסחרי בעיר הנוצרית קסליק השוכנת כ-20 ק"מ צפונית לביירות. תקרת הקניון שקרסה בעקבות הפיגוע גרמה למותם של שלושה עובדים זרים. בסוף מרס הופעל מטען חבלה גדול באזור התעשייתי של פרבר נוצרי ושישה בניינים עלו באש. ביוני 2005 חוסל העיתונאי סמיר קסיר שהיה פעיל אנטי-סורי בוטה והוא נתן לכך ביטוי נוקב במאמריו שהתפרסמו בעיתון היומי רב-ההשפעה אל-נהאר ובעיתון הצרפתי לה-מונד. אשתו של קסיר, העיתונאית הבכירה ג'זל חורי ממשיכה את דרכו הפוליטית דרך תוכניותיה ברשת הטלוויזיה הלוויינית אל-ערביה. לאחריו, חוסל ג'ורג' חאווי מי שהיה מנהיג המפלגה הקומוניסטית הלבנונית. בדצמבר 2005 חוסל ג'ובראן תוויני הבעלים של העיתון אל-נהאר.
הסורים מסמנים את מאי שידיאק
למאי שידיאק, מהעדה הנוצרית, היתה תוכנית-בוקר פוליטית שזכתה לרייטינג גבוה. בין עיסוקיה הרבים היא היתה גם מרצה לתקשורת באחת מהאוניברסיטות בלבנון, שם היא ניסתה להקנות לתלמידיה יסודות של עיתונות חוקרת וחופשית. בתוכניותיה בטלוויזיה היא אירחה אישים אמיצים שהתנגדו לנוכחות הסורית בלבנון ולשליטה של אנשי-מודיעין סוריים על הדרג הפוליטי, הצבאי והמשפטי. בעיני שידיאק, גם לאחר היציאה המתוקשרת של הכוחות הסורים מלבנון, סוריה המשיכה לשלוט בנעשה בלבנון באמצעות הנשיא אמיל לחוד השנוי במחלוקת. כך במשך חודשים ארוכים, מידי יום, אירחה שידיאק אישים שהזדהו עם דעותיה והם לא חששו לתת לך ביטוי הולם באמצעותה. שידיאק ותוכנית הבוקר שלה גרמו אי-נוחות הולכת וגוברת בקרב גורמי המודיעין הסוריים, שכן התוכנית דרבנה אישים נוספים להביע את דעותיהם למרות החשש מפני ידו הארוכה של בשאר אל-אסד. דומה היה, כי לבנונים רבים הצליחו להתגבר על הפחד מפני סוריה והם החלו לדרוש במפגיע "מהטפיל הסורי" להניח ללבנון לטפל בבעיותיה בכוחותיה היא.
ביום בו נפצעה שידיאק, ב-25 בספטמבר 2005, היא אירחה את העיתונאי הוותיק סרקיס נאעום. במהלך התוכנית שניהם לא היססו לתקוף את סוריה ולהביע מחאה תקיפה על המשך השליטה של אנשי מודיעין סורים בלבנון. שידיאק שהיתה הרבה יותר בוטה מנאעום במהלך התוכנית, לא חששה לחייה, שכן היא החזיקה בדעה שאם מישהו יפגע בה, כולם יצביעו על סוריה כאשמה במעשה. אך, כידוע, לסורים היה שיקול אחר משולל כל היגיון פוליטי.
מה בעצם הסורים רצו להשיג מחיסולה של שידיאק? סוריה, השבויה באידיאולוגיה המתאימה לשנות ה-60 של המאה הקודמת, רצתה לעצור את שיטפון האנטי-סורי במכה אחת וכואבת, שתדגים לכל כי היא אינה מהססת לפגוע גם באשה עיתונאית ובעלת מוניטין כמו שידיאק. ניסיון החיסול אכן זעזע את החברה הלבנונית, אך האפקט של החיסול היה הפוך ממה שהסורים רצו להשיג. המעשה הדגים את ההיסטריה בה מצויה המנהיגות הסורית שעדיין שבויה בטרמינולוגיה פוליטית שאינה מתאימה לרוח החדשה ששטפה את לבנון בשנים האחרונות. דהיינו, אלמנט הפחד נעלם מהלבנונים. החשש של המנהיגות העוטפת את בשאר אל-אסד נובע מהדאגה שהרוח החדשה של לבנון תחדור גם לסוריה, והיא החליטה לעשות הכל כדי למנוע זאת באמצעות רציחות פוליטיות כפי שאירע בתקופת אסד האב.
בעקבות האירוע הקשה שעברה שידיאק ומאבקה העיקש להחלים, לצד ביטויי ההערצה בלבנון ומחוצה לה, היא זכתה גם להערכה בינלאומית. בחודש מאי 2006 היא זכתה בפרס התקשורת של ארגון אונסק"ו המוענק לעיתונאים הלוחמים למען חופש הביטוי. יתרה מזאת, שידיאק מתכננת לחזור ולשדר כהרגלה בתחנת LBC כדי לתת ביטוי הולם לדעותיה הנחרצות. בזמן שהותה בפריז, לאחר הפציעה, היא הצהירה מעל דפי השבועון הצרפתי פארי מאץ' ללא כל היסוס: "יש לי משימה להשלים... אותי אף אחד לא ישתיק".
כוחות ההצלה שהגיעו למקום האירוע העבירו את הפצועה בבהילות לבית החולים, שכן על פי מצבה נשקפה לה סכנת חיים ממשית. הרופאים שחשו לטפל בפצועה נתנו לה סיכויים קלושים: התברר שהיא קטועת יד, קטועת רגל וכוויות רבות כיסו חלקים ניכרים מגופה ופניה. מעטים נתנו לה סיכוי לשרוד בשל פציעתה הקשה, אחרים לא חשבו כלל שהיא תעבור את שעות הקרובות.
כשנודע לציבור הלבנוני כי האישה שהיתה יעד לחיסול סורי היא השדרנית הבכירה מאי שידיאק (May Shidyak), רבבות יצאו לרחוב להפגין את זעמם בשל האירוע המחריד, ומאות מהמפגינים הזועמים הניפו תמונות של "הברבי מביירות" – כך כונתה מאי שידיאק בפי הלבנונים. רבים מהם קראו קריאות מחאה נגד הסורים שמאז רצח אל-חרירי ב-14 בפברואר 2005 נעשו עוד כ-12 חיסולים של אישים המזוהים כפעילים אנטי-סורים. המיוחד בניסיון החיסול של שידיאק היה, שזאת הפעם הראשונה ששירותי-המודיעין של סוריה ניסו לחסל עיתונאית המזוהה עם עמדות אנטי-סוריות.
ממשלת לבנון, עיתונאים ואישי ציבור לבנוניים עשו מאמצים אדירים לגייס את טובי המומחים בלבנון ובצרפת כדי להציל את חייה, ודומה היה כי לבנון השפויה מנסה להציל את חייה שלה בשל האירועים הקשים שעברו על המדינה מאז רצח ראש-ממשלת לבנון לשעבר רפיק אל-חרירי. לאחר ימים אחדים הודיעו הרופאים כי הצליחו להציל את חייה, ולאחר סידרה ארוכה של ניתוחים, שידיאק הועברה למרכז שיקום מיוחד בפריז להמשך טיפול. שם הורכבו לה יד-מלאכותית ופרוטזת-רגל כדי להקל עליה את ההתמודדות היומיומית במטלות פשוטות ומורכבות כאחד. מאמציה של שידיאק לשקם את עצמה במהירות ולהחזיר לעצמה את חייה הקודמים כשדרנית טלוויזיה, שבתה את ליבם של לבנונים וזרים כאחד. תחנת הטלוויזיה LBC שידרה לצופיה את תהליך השיקום של שידיאק, רשת CNN שידרה כתבה נרחבת על תהליך שיקומה והכתבה שודרה גם בערוץ 1 בתוכנית "רואים עולם". גם העיתונאית הוותיקה סמדר פרי מידיעות אחרונות הקדישה כתבה מיוחדת לכך (ידיעות אחרונות – מוסף לשבת, 7 באפריל 2006, עמודים 26-27). על-מנת להבין מה "עשתה" שידיאק שעורר את זעם של הסורים ובעלי-בריתם, יש לחזור תחילה לימים שלאחר רצח רפיק אל-חרירי, שהתרחש בפברואר 2005.
הסורים מכינים רשימת חיסול
לאחר רצח ראש-ממשלת לבנון לשעבר רפיק אל-חרירי, שזעזע את הציבור בלבנון, גברה דרישתם של הלבנונים להביא לסילוקם של הכוחות הסורים מהמדינה שהפכוה במשך העשורים האחרונים לחצר הפרטית שלהם. בעקבות הדרישה הבינלאומית לחקירת הרצח ובעקבות הלחצים שהופעלו על סוריה להוציא את כוחותיה מלבנון, הסכימה ההנהגה הסורית להוציא את כוחותיה עד סוף מאי 2005. אולם סוריה, בעזרת שירותי-המודיעין שלה בלבנון, גמרה אומר להוכיח ללבנונים כי ללא נוכחות צבאית סורית פעילה, לבנון תתפרק לגורמים.
כפי שהיה בתקופת אסד האב, שבו הרצח הפך לכלי פוליטי לגיטימי, כך בנו, הנשיא הנוכחי בשאר אל-אסד, ניסה גם הוא להוציא-לפועל מדיניות פוליטית מסוימת באמצעות רצח של אישים לבנונים שיצא להם מוניטין כ"אנטי-סורים" תקיפים וקולניים. הרשת המודיעינית שפרסו שירותי-המודיעין הסוריים היתה נטועה היטב בחברה הלבנונית עוד מימיו של הגנרל ראזי כנעאן ששלט ללא עוררין בלבנון במשך כשני עשורים. הלבנונים כינו את כנעאן, שהתאבד באוקטובר 2005, "הנציב הסורי העליון בלבנון" שעל-פיו יישק דבר וחצי דבר – על כל המשתמע מכך. בנוסף לכך, לסוריה היו סוכני-משנה בדמותם של ארגונים פרו-סוריים כדוגמת החיזבאללה שהעניקו "שירותים מיוחדים" לסוריה ככל הנדרש.
מעבר לפריסה המודיעינית של סוריה בלבנון, שיתוף הפעולה ההדוק בין שירותי-המודיעין של לבנון וסוריה שידרגו את המיומנות של אנשי-הביטחון הלבנונים באופן ניכר. והראיה לכך היא, שכשהיה ללבנונים אינטרס לסכל פעילות חתרנית, מקומית או זרה, הם עשו זאת ללא היסוס ובהצלחה. במקרים רבים אחרים הלבנונים פשוט העדיפו להעלים עין. ללא כל ספק לשירותי-המודיעין של לבנון היה ידוע היטב כי ארצם הפכה במהלך העשורים האחרונים לזירת-התגוששות של שירותי-מודיעין זרים ובסיס יציאה למשימות מודיעיניות במרחב. יתרה מזאת, כמעט כל ארגוני הטרור הבינלאומיים מצאו לנכון לקיים נציגות כלשהי על אדמת לבנון, כך שהם שימשו מאגר בלתי-נדלה של קבלני-ביצוע לטובת האינטרסים הסורים במדינה הלבנונית.
על-פי התפיסה הסורית (שהיא בעיקר בעת'ית-עלווית), יצירת כאוס פוליטי באמצעות פרובוקציות הן בתוך לבנון והן מחוצה לה - בעזרת החיזבאללה - יגרמו ללבנונים "לחשוב שנית" האם כדאי להם לדרוש את יציאת הכוחות הסורים מלבנון. לצורך ביצוע המשימה, סוריה הכינה רשימת מועמדים לחיסול: עיתונאים, אנשי-רוח, פוליטיקאים ומנהיגים מקומיים שהמשותף להם היה שהם קראו-תיגר על הנוכחות הסורית בלבנון. דרישתם של אחדים מהם להתערבות בינלאומית כדי להוציא את סוריה מלבנון פגעה בכבודה של סוריה, שכן כל סורי למד מקטנותו ש"סוריה היא הלב הפועם של העולם-הערבי" והיא נושאת את שרביט "הערביות" במזרח-התיכון בשם הערבים כולם.
מתקפת הטרור הסורית על לבנון
הלחץ על סוריה לפנות את כוחותיה מלבנון החל הרבה לפני רצח אל-חרירי בפברואר 2005. ככל שגבר הלחץ הבינלאומי על סוריה להוציא את כוחותיה מלבנון, הלכה וגברה אכזריותם של הסורים כלפי מתנגדיהם, ודומה היה כי המנהיגות הסורית היושבת בדמשק איבדה כל רסן, שכן היא גמרה אומר לחסל בשיטתיות אישים לבנונים שפעלו נגדה. כך למשל באוקטובר 2004 נפצע שר התקשרות הלבנוני מרוואן חמאדה בניסיון התנקשות. בפברואר 2005 חוסל ראש ממשלת לבנון לשעבר רפיק אל-חרירי. חיסול אל-חרירי היה הזרז שהביא להתגבשותו של לחץ בינלאומי תקיף על סוריה להוציא את כוחותיה מלבנון.
במרס 2005 אירעו סדרת פיגועים קשים באזורים נוצרים: בתחילת מרס הופעלה מכונית תופת בפרבר נוצרי בעיר ביירות. ימים אחדים לאחר מכן, הופעל מטען חבלה בקניון מסחרי בעיר הנוצרית קסליק השוכנת כ-20 ק"מ צפונית לביירות. תקרת הקניון שקרסה בעקבות הפיגוע גרמה למותם של שלושה עובדים זרים. בסוף מרס הופעל מטען חבלה גדול באזור התעשייתי של פרבר נוצרי ושישה בניינים עלו באש. ביוני 2005 חוסל העיתונאי סמיר קסיר שהיה פעיל אנטי-סורי בוטה והוא נתן לכך ביטוי נוקב במאמריו שהתפרסמו בעיתון היומי רב-ההשפעה אל-נהאר ובעיתון הצרפתי לה-מונד. אשתו של קסיר, העיתונאית הבכירה ג'זל חורי ממשיכה את דרכו הפוליטית דרך תוכניותיה ברשת הטלוויזיה הלוויינית אל-ערביה. לאחריו, חוסל ג'ורג' חאווי מי שהיה מנהיג המפלגה הקומוניסטית הלבנונית. בדצמבר 2005 חוסל ג'ובראן תוויני הבעלים של העיתון אל-נהאר.
הסורים מסמנים את מאי שידיאק
למאי שידיאק, מהעדה הנוצרית, היתה תוכנית-בוקר פוליטית שזכתה לרייטינג גבוה. בין עיסוקיה הרבים היא היתה גם מרצה לתקשורת באחת מהאוניברסיטות בלבנון, שם היא ניסתה להקנות לתלמידיה יסודות של עיתונות חוקרת וחופשית. בתוכניותיה בטלוויזיה היא אירחה אישים אמיצים שהתנגדו לנוכחות הסורית בלבנון ולשליטה של אנשי-מודיעין סוריים על הדרג הפוליטי, הצבאי והמשפטי. בעיני שידיאק, גם לאחר היציאה המתוקשרת של הכוחות הסורים מלבנון, סוריה המשיכה לשלוט בנעשה בלבנון באמצעות הנשיא אמיל לחוד השנוי במחלוקת. כך במשך חודשים ארוכים, מידי יום, אירחה שידיאק אישים שהזדהו עם דעותיה והם לא חששו לתת לך ביטוי הולם באמצעותה. שידיאק ותוכנית הבוקר שלה גרמו אי-נוחות הולכת וגוברת בקרב גורמי המודיעין הסוריים, שכן התוכנית דרבנה אישים נוספים להביע את דעותיהם למרות החשש מפני ידו הארוכה של בשאר אל-אסד. דומה היה, כי לבנונים רבים הצליחו להתגבר על הפחד מפני סוריה והם החלו לדרוש במפגיע "מהטפיל הסורי" להניח ללבנון לטפל בבעיותיה בכוחותיה היא.
ביום בו נפצעה שידיאק, ב-25 בספטמבר 2005, היא אירחה את העיתונאי הוותיק סרקיס נאעום. במהלך התוכנית שניהם לא היססו לתקוף את סוריה ולהביע מחאה תקיפה על המשך השליטה של אנשי מודיעין סורים בלבנון. שידיאק שהיתה הרבה יותר בוטה מנאעום במהלך התוכנית, לא חששה לחייה, שכן היא החזיקה בדעה שאם מישהו יפגע בה, כולם יצביעו על סוריה כאשמה במעשה. אך, כידוע, לסורים היה שיקול אחר משולל כל היגיון פוליטי.
מה בעצם הסורים רצו להשיג מחיסולה של שידיאק? סוריה, השבויה באידיאולוגיה המתאימה לשנות ה-60 של המאה הקודמת, רצתה לעצור את שיטפון האנטי-סורי במכה אחת וכואבת, שתדגים לכל כי היא אינה מהססת לפגוע גם באשה עיתונאית ובעלת מוניטין כמו שידיאק. ניסיון החיסול אכן זעזע את החברה הלבנונית, אך האפקט של החיסול היה הפוך ממה שהסורים רצו להשיג. המעשה הדגים את ההיסטריה בה מצויה המנהיגות הסורית שעדיין שבויה בטרמינולוגיה פוליטית שאינה מתאימה לרוח החדשה ששטפה את לבנון בשנים האחרונות. דהיינו, אלמנט הפחד נעלם מהלבנונים. החשש של המנהיגות העוטפת את בשאר אל-אסד נובע מהדאגה שהרוח החדשה של לבנון תחדור גם לסוריה, והיא החליטה לעשות הכל כדי למנוע זאת באמצעות רציחות פוליטיות כפי שאירע בתקופת אסד האב.
בעקבות האירוע הקשה שעברה שידיאק ומאבקה העיקש להחלים, לצד ביטויי ההערצה בלבנון ומחוצה לה, היא זכתה גם להערכה בינלאומית. בחודש מאי 2006 היא זכתה בפרס התקשורת של ארגון אונסק"ו המוענק לעיתונאים הלוחמים למען חופש הביטוי. יתרה מזאת, שידיאק מתכננת לחזור ולשדר כהרגלה בתחנת LBC כדי לתת ביטוי הולם לדעותיה הנחרצות. בזמן שהותה בפריז, לאחר הפציעה, היא הצהירה מעל דפי השבועון הצרפתי פארי מאץ' ללא כל היסוס: "יש לי משימה להשלים... אותי אף אחד לא ישתיק".
----
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "סיפורה של השדרנית הלבנונית מאי שידיאק", 18 במאי 2006, The Mideast Forum
