פעילותם הפוליטית והאידיאולוגית של יאסין אל-חאפז ואליאס מורקוס

עבודת המחקר עוסקת בשני אינטלקטואלים סורים, יאסין אל-חאפז (ياسين الحافظ) ואליאס מורקוס (الياس مرقص),[1] שהטביעו את חותמם על השמאל-הערבי-החדש שהתפתח לקראת סוף שנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת. נקודת-המוצא הראשונה של המחקר היא שיש זיקה הדוקה בין "האידיאולוגיה" לבין "הסביבה הפוליטית", דהיינו, הקשר בין ה"טקסט" (האידיאולוגי) לבין ה"קונטקסט" (הפוליטי). המשמעות המחקרית היא, שלצד ההסבר המקיף על האידיאולוגיה הכתובה של יאסין אל-חאפז ואליאס מורקוס, יש לתת הסבר רחב לאירועים הפוליטיים במטרה לבאר, ככל שניתן, הן את האידיאולוגיה הכתובה והן את פעילותם הפוליטית לאור ההתפתחויות הפנימיות בסוריה מחד-גיסא, ובעולם-הערבי מאידך. לפיכך, ההיסטוריה הפוליטית והפעילות האידיאולוגית של מורקוס ואל-חאפז שלובות בהיסטוריה הפוליטית של סוריה בעשורים האחרונים – וביטוי לכך ניתן לאורך המחקר כולו.

מאחר ויאסין אל-חאפז ואליאס מורקוס פעלו בראשית דרכם כ"קבוצה אופוזיציוני", תחילה נגד המפלגה הקומוניסטית הסורית ששניהם היו חבריה, ולאחר מכן נגד מפלגת הבעת' שתפסה את השלטון ב-1963, נקודת המוצא השניה היא, שיש כאן "דפוס של התנהגות פוליטית" אופוזיציונית. הפעילות נגד מפלגת הבעת' וראשיה, למרות תרומתם של אל-חאפז ומורקוס שעזרו לעצב מחדש את האידיאולוגיה של מפלגה ב-1963, מעוררת שאלות הנוגעות לרקע, לסיבות ולתוצאות של התנהלותם הפוליטית באותה עת, ולנקודות-המחלוקת שנתגלעו בשאלות אידיאולוגיות בשנים שלאחר מכן.

מפלגת הבעת' נהפכה לתוצר של השולט בה, כך שברבות הימים המשטר נהפך למשטר הגמוני המדכא כליל כל התארגנות אופוזיציונית למשטר. יתרה מזאת, כל סממן של אופוזיציה פנימית בתוך המפלגה דוכא ללא רחמים בידי מי ששלט בה עד לאותה עת - כפי שאירע ליאסין אל-חאפז. על כן, הפעילות הפוליטית של אליאס מורקוס ויאסין אל-חאפז נבחנת על-פי מאפיינים מסוימים בהתנהגותה של אופוזיציה כנגד המשטר ובתוך המגבלות שהמשטר מציב לאופוזיציה.

נקודת-המוצא השלישית היא, שישנם מאפיינים המשותפים למרבית התנועות האופוזיציוניות הפועלות, בדרך כלל, במדינות ללא מסורת דמוקרטית. מאפיינים אלה מדגימים את ההתפתחות הפוליטית והאידיאולוגית של האופוזיציה כמעין התבגרות פוליטית הדרגתית – לעיתים מהירה ולעיתים איטית.
על-מנת לבחון את הפעילות הפוליטית וההתפתחות האידיאולוגית של אליאס מורקוס ויאסין אל-חאפז, בחרתי לבחון את האירועים על-פי מודל התנהגותי-פוליטי בארבעה שלבים עיקריים:

א. שלב הגיבוש הרעיוני.
ב. שלב החדירה למערכת הפוליטית.
ג. שלב המחאה הפוליטית.
ד. שלב המחאה האלימה.

לצורך בחינה של התהליכים והאירועים הפוליטיים שהשפיעו על יאסין אל-חאפז ואליאס מורקוס, המחקר ערוך בשמונה פרקים עיקריים, ועוד פרק נספחים:

פרק ראשון עוסק ביחסי משטר ואופוזיציה מנקודת מבט תיאורית. דהיינו, סקירת הספרות התיאורטית העוסקת בתחום וביסוס ההנחות המחקריות על-פי מודל-ארבעת-השלבים. על-מנת לבסס את המודל בחרתי להציג בקצרה שתי דוגמאות של תנועות אופוזיציה הפועלות במדינות לא-דמוקרטיות; האחת במצרים והשניה באירן.

פרק שני עוסק, באריכות, באירועים הפוליטיים בסוריה עד ל-1957, שהביאו לאיחוד בין סוריה למצרים. אירועים אלה השפיעו על המערכת הפוליטית הסורית, שכן התברר כי סורים רבים מאסו בסדר הפוליטי הדמוקרטי הרעוע שהיה עד לאותה עת. תקופה זו עיצבה את התרבות הפוליטית בסוריה למשך שנים רבות, והיא הביאה בסופו של דבר גם לסילוקם של מורקוס ואל-חאפז מהמפלגה הקומוניסטית הסורית על רקע שאלת האיחוד עם מצרים.


פרק שלישי עוסק בגיבוש הרעיוני של יאסין אל-חאפז ואליאס מורקוס שהביא בסופו של דבר לעימות עם מפלגת-האם שלהם - המפלגה הקומוניסטית הסורית – ולבסוף, עימות זה הביא לסילוקם מהמפלגה יחד עם אחדים מתומכיהם.

פרק רביעי עוסק בחדירתם של אל-חאפז ומורקוס לתוך המערכת הפוליטית בעקבות הפיכת קציני הבעת' ב-1963. פרק זה דן בהשפעתם ובתרומתם לגיבוש המצע האידיאולוגי החדש של מפלגת הבעת', ולסיבות שהביאו את קציני הבעת' לסלק את הפלג המרקסיסטי משורות המפלגה - שאל-חאפז היה אחד מהחברים הבכירים בפלג זה. תרומתו של אל-חאפז לעיצוב הפרופיל הפוליטי של מפלגת הבעת', זכתה להכרה רבה. ולמרות זאת, תרומה זו לא עמדה לזכותו בעיני קציני הבעת'.

פרק חמישי דן בפעילות הפוליטית והאינטלקטואלית של אל-חאפז ומורקוס, לאחר סילוקו של אל-חאפז ממפלגת הבעת'. הפרק עוסק גם בניסיונותיהם להקים מפלגה חדשה בעלת קווים אידיאולוגיים מרקסיסטיים, וכן בתרומתם של מורקוס ואל-חאפז לשמאל-הערבי-החדש שהתפתח בשנות ה-60.

פרק שישי בוחן את הפעילות האופוזיציונית בסוריה, ואת התגובות של המשטר לאתגר הזה. מפלגתם של אל-חאפז ומורקוס הצטרפה בסוף שנות ה-70 לארגון אופוזיציוני שפעל נגד המשטר, אולם הדגש האידיאולוגי של המפלגה ושל הארגון שקם, לא היה מרקסיסטי אלא "דמוקרטי", וזאת גם בעקבות השינוי האידיאולוגי שעבר יאסין אל-חאפז בעת שהותו בפריז בין השנים 1966-1967, ובעקבות תוצאות מלחמת ששת-הימים שהעצימו את החוויה האירופאית שלו.

פרק שביעי דן באירועים שהובילו למלחמת ששת-הימים, שתוצאותיה היוו קו-פרשת-מים בחייהם של אינטלקטואלים רבים בעולם-הערבי, וביניהם גם יאסין אל-חאפז. פרק זה עוסק בהרחבה באירועים ובאישים שהובילו למלחמה, וב"ספרות הלקח" שנכתבה לאחר המלחמה.

פרק שמיני מהווה סיכום והערכה לפעילותם הפוליטית והאינטלקטואלית של יאסין אל-חאפז ואליאס מורקוס.

בסוף המחקר, בפרק הנספחים, מוגש פרק מספרו של אליאס מורקוס, מתורגם לעברית, העוסק במפלגות הקומוניסטיות הערביות, ובעיקר במפלגה הקומוניסטית הסורית, מנקודת מבט ביקורתית. הפרק המובא כנספח, נועד כדי להתרשם מסגנון כתיבתו של מורקוס ולבחון את הדברים מנקודת השקפתו של מורקוס, ובמידה מסוימת היא גם משקפת את דעותיו של יאסין אל-חאפז. כמו כן, מופיעה רשימת נשיאי סוריה וראשי ממשלתה; רשימת המפלגות בסוריה; מצע האיחוד הלאומי הדמוקרטי כפי שפורסם בערבית; מאמרים בערבית העוסקים ביאסין אל-חאפז, ולבסוף מוגשת החוברת "מספר הנחות-יסוד תיאורטיות", כפי שפורסמה בערבית ב-1963, עם ההקדמה של מישל עפלק. יאסין אל-חאפז היה אחד המשתתפים הפעילים שעסקו בחיבורה, והיא היוותה את הבסיס למצע האידיאולוגי החדש של מפלגת הבעת' שהתגבש לקראת סוף 1963.


מקורות עיקריים, לפי סדר חשיבותם:
ככל הידוע, עדיין לא נכתב מחקר מקיף על פעילותם הפוליטית והאינטלקטואלית של מורקוס ואל-חאפז החל משנות ה-50 ועד סמוך למותם. גם מחקרם המקיף של טארק איסמעיל וג'קלין ס. איסמעיל, מאוניברסיטת קלגארי (Calgary) שבקנדה, על המפלגה הקומוניסטית של סוריה ולבנון, אינו שופך אור על ראשית התארגנותם של מורקוס ואל-חאפז. לפיכך היה צורך לסקור את העיתונות הערבית החל מ-1955, כדי להתחקות אחרי התארגנותם בתחילת דרכם. על השפעתו של יאסין אל-חאפז בעיצוב המצע האידיאולוגי של מפלגת הבעת' ב-1963, נכתב בספריהם של איתמר רבינוביץ, דבלין (Devlin) ובקובץ המאמרים בספרו של גולדברג שפורסם בעברית. אך פעילותם הפוליטית של מורקוס ואל-חאפז לאחר 1964, לא נחקרה בספרות האקדמית. כמו כן, ככל הידוע לא נעשו מחקרים על "מפלגת הפועלים המהפכנית" שנוסדה על-ידי אל-חאפז ומורקוס, וכן, על פעילותה של המפלגה לאחר מותו של אל-חאפז ב-1978. עבודת ה-מ.א שהגשתי לאוניברסיטת ת"א שעסקה ב"מפלגת הפועלים המהפכנית" עד לסוף שנות ה-80, היוותה בסיס חלקי לעבודת הדוקטורט הנוכחית.

מקורות ראשוניים: כתביהם של אל-חאפז ומורקוס, עיתונים, קובצי ידיעות ומסמכים ארכיונים שנאספו מארכיון משרד-החוץ הבריטי בלונדון - בעיקר בנוגע לחודשים אוגוסט-אוקטובר 1957; וכן מארכיון מחלקת-המחקר של משרד-החוץ הישראלי הנמצא ב"מרכז דיין לחקר המזה"ת" שבאוניברסיטת תל-אביב. סקירת העיתונות הערבית נעשתה ברובה בארכיון העיתונות של "מרכז דיין" באוניברסיטת תל-אביב.

מקורות משניים: ספרים ומאמרים העוסקים בהיסטוריה הפוליטית והאינטלקטואלית של סוריה בעברית, באנגלית, בגרמנית ובערבית.

שיחות רקע: מתוקף היחסים השוררים בין סוריה לישראל, נערכו שיחות ספורות בלבד עם אנשי אקדמיה סוריים באמצעות הדואר-האלקטרוני.

כללי תעתיק מערבית לעברית:
על-מנת להקל על הקריאה, נהגתי על-פי מה שנהוג לכתוב במאמרים אקדמיים ובעיתונות הישראלית, ולא לפי כללי התעתיק המלאים של החוג להיסטוריה של המזרח-התיכון ואפריקה, באוניברסיטת תל אביב. כך למשל, במחקר זה נכתב חאפז אל-אסד, ולא חאפט' אל-אסד; אליאס מורקוס ולא אליאס מרקץ'; יאסין אל-חאפז ולא יאסין אל-חאפט'; אל-עזם ולא אל-עט'ם. וכן, עבד אל-נאצר, חיזב אל-בעת', חאלד בקדאש, דאוולה, קוומיה, ועוד.

הערות שוליים (Footnotes):
הערות השוליים נעשו בצורה המקובלת באקדמיה הישראלית, אך בשינוי קל על-מנת להקל את הייחוס של התוכן למקור. למשל, במקום לציין; שם, עמ' 1, נכתב שמו של המחבר וחלק משמו של הספר או המאמר, לדוגמא; סיל, סוריה. עמ' 1. מטעמים טכניים, הערות השוליים באנגלית מופיעות בצד שמאל ולא בצד ימין.
כמו כן, ניצלתי את הערות השוליים כדי לכתוב ביוגרפיה קצרה על האישים המופיעים במחקר - ככל שעלה בידי למצוא פרטים ביוגרפים - במטרה להשלים את התמונה על חייהם ופעילותם לאורך השנים.


תודות: ברצוני להודות, מקרב לב, לפרופסור ברי רובין על שהסכים להדריך אותי בכתיבת הדיסרטציה. כמו כן, חובה נעימה לי להודות לד"ר סמיח צפדי מרמת-הגולן על שענה לשאלותי הרבות בהבנה ואורך-רוח. תודה מיוחדת נשלחת לכל ידידי בישראל, בגרמניה ובאנגליה שעודדו אותי במהלך כתיבת המחקר.

[1] Yasin al-Hafiz & Ilias Murqus