לעיתים, כדי להבהיר עניין חשוב יש צורך לכתוב או להתבטא בציניות על-מנת להסביר נקודה פשוטה לכאורה. אינני חסיד השיטה הזו, אך לעיתים המציאות המזרח-התיכונית דורשת זאת מידי פעם, בעיקר כשמדובר על המדיניות הישראלית המבולבלת, השבויה לעיתים במקסמי-שווא אזוריים ופתרונות אינסטנט של בעלי-עניין.
על-פי סימנים אחדים, ישראל מתגעגעת לימי הזוהר שלה בעזה שנמשכו 38 שנים תמימות. אלה היו ימי-זוהר מפוארים של שליטה אפקטיבית בשטח, בעיקר בקרב האוכלוסייה הערבית הגאה ששכנה במרחבים המוריקים של רצועת-עזה כולה. כל זה נעשה בעזרת תכנון אזרחי למופת ובגיבוש חיי תרבות תוססים של יהודים וערבים כאחד. עזה היתה סינגפור של המזרח-התיכון תחת שלטוננו, אך אנו בטיפשותנו עזבנו הכל מאחור והתכנסנו בנגב השומם, רחוקים ממוקד העניינים האמיתי.
אל הרצון הזה מצטרפים בכמיהה אדירה כמה ארגונים המזוהים עם השמאל הקיצוני וגם אישים אחדים המזוהים עם הימין. לכל אחד מהם, יש מניעים המנוגדים בתכלית הניגוד לאינטרס הישראלי. חלק מהדוברים דוחפים להתערב בעזה כדי לאשש את ההנחה שהיציאה מעזה היתה "טעות נוראית". חלק אחר של הדוברים, מעוניין שעזה תיפול כולה על שכמה של ישראל כדי שזו, עזה, תשמש קרש קפיצה ליהודה ושומרון או אפילו לתוככי ישראל.
אולם, מדינת ישראל עדיין לא השכילה להבין כי היציאה מעזה הסירה מעליה חטוטרת ענקית ומדממת. יצאנו לחלוטין מעזה משום שהיא מסמלת יותר מכל את שברונו של החלום שיש בידנו הכוח הבלתי מוגבל להשפיע במקומות אלימים וקשים, למרות היותנו מוגבלים כמדינה דמוקרטית וליברלית עם ארגונים חוץ-פרלמנטריים בעלי נוכחות ומשקל רב. עזה אינה יהודה ושומרון - שהם לב ליבה של ההיסטוריה הישראלית מזה אלפי שנים. אך אנו, ב"תחכומנו המדיני", מנסים להידחף דווקא למקומות חסרי-סיכוי. אנו דוחפים את עצמנו לתוך מלחמת התשה חסרת-תוחלת, במקום להשקיע את כוחנו דווקא באזורים החשובים באמת כדוגמת רמת-הגולן ובאזורי יהודה ושומרון המשקיפים על המותניים הצרות של מדינת-ישראל.
מאז שעזה נכבשה בידי תנועת החמאס, מדגדג לישראל לעזור לתנועת הפת"ח על-ידי כיבושה מחדש כדי להעניק אותה במתנה למחמוד עבאס ולחבריו יוצאי טוניס. אחדים מהמדינאים הישראלים מקווים שתנועת הפת"ח תוקיר תודה לישראל - ואז לפתע ישכון "שלום של אמיצים" בין שני הצדדים. אך, למען האמת, אין הבדל גדול בין תנועת הפת"ח לבין תנועת החמאס. המטרה עודנה מטרה משותפת עם הבדלי סגנונות בתחומים אחדים - ותו-לא. לאחר כיבוש עזה בידי החמאס, אנחנו חוזרים שוב לימי אוסלו העליזים מבחינה מילולית ומחשבתית. אולם, בכך אנו חוזרים רק על אותה טעות שבצידה יעמוד תשלום של דמים שיגבר עם הזמן. חשוב להזכיר, כי בשעה שאנשי הפת"ח ניהלו דיאלוג מדיני אתנו במהלך היום, הם ביצעו פיגועים נגד ישראלים במשך הלילה. מרוואן ברגותי, היושב בכלא הישראלי בימים אלה, בנה מכך קריירה רב-גונית עד שנתפס בידי כוחות הביטחון. ברגותי משמש דוגמא מאלפת לכך שהלאומנות הערבית התמכרה בכל ליבה לאלימות כאורח-חיים עיקרי והתמכרה לטרור חסר-הבחנה כשיטה פוליטית לגיטימית. מעשיה של תנועת החמאס בעזה אינם שונים מהותית מהתנהגותם של פעילי הפת"ח, ואלה אינם שונים מהותית מהמתרחש בזירה המזרח-תיכונית.
התנתקות מלאה מעזה אינה מחייבת בהכרח אוזלת-יד צבאית. אולם אסור שהבעיה הצבאית תשמש עילה לבניית מהלכים מדיניים שגויים של מעורבות-יתר בעזה בשל השאיפה לרצות גורמים בינלאומיים. התנתקנו מעזה על-מנת להתנתק לחלוטין - ויש להבהיר זאת בצורה ברורה לכל הצדדים.
על-פי סימנים אחדים, ישראל מתגעגעת לימי הזוהר שלה בעזה שנמשכו 38 שנים תמימות. אלה היו ימי-זוהר מפוארים של שליטה אפקטיבית בשטח, בעיקר בקרב האוכלוסייה הערבית הגאה ששכנה במרחבים המוריקים של רצועת-עזה כולה. כל זה נעשה בעזרת תכנון אזרחי למופת ובגיבוש חיי תרבות תוססים של יהודים וערבים כאחד. עזה היתה סינגפור של המזרח-התיכון תחת שלטוננו, אך אנו בטיפשותנו עזבנו הכל מאחור והתכנסנו בנגב השומם, רחוקים ממוקד העניינים האמיתי.
אל הרצון הזה מצטרפים בכמיהה אדירה כמה ארגונים המזוהים עם השמאל הקיצוני וגם אישים אחדים המזוהים עם הימין. לכל אחד מהם, יש מניעים המנוגדים בתכלית הניגוד לאינטרס הישראלי. חלק מהדוברים דוחפים להתערב בעזה כדי לאשש את ההנחה שהיציאה מעזה היתה "טעות נוראית". חלק אחר של הדוברים, מעוניין שעזה תיפול כולה על שכמה של ישראל כדי שזו, עזה, תשמש קרש קפיצה ליהודה ושומרון או אפילו לתוככי ישראל.
אולם, מדינת ישראל עדיין לא השכילה להבין כי היציאה מעזה הסירה מעליה חטוטרת ענקית ומדממת. יצאנו לחלוטין מעזה משום שהיא מסמלת יותר מכל את שברונו של החלום שיש בידנו הכוח הבלתי מוגבל להשפיע במקומות אלימים וקשים, למרות היותנו מוגבלים כמדינה דמוקרטית וליברלית עם ארגונים חוץ-פרלמנטריים בעלי נוכחות ומשקל רב. עזה אינה יהודה ושומרון - שהם לב ליבה של ההיסטוריה הישראלית מזה אלפי שנים. אך אנו, ב"תחכומנו המדיני", מנסים להידחף דווקא למקומות חסרי-סיכוי. אנו דוחפים את עצמנו לתוך מלחמת התשה חסרת-תוחלת, במקום להשקיע את כוחנו דווקא באזורים החשובים באמת כדוגמת רמת-הגולן ובאזורי יהודה ושומרון המשקיפים על המותניים הצרות של מדינת-ישראל.
מאז שעזה נכבשה בידי תנועת החמאס, מדגדג לישראל לעזור לתנועת הפת"ח על-ידי כיבושה מחדש כדי להעניק אותה במתנה למחמוד עבאס ולחבריו יוצאי טוניס. אחדים מהמדינאים הישראלים מקווים שתנועת הפת"ח תוקיר תודה לישראל - ואז לפתע ישכון "שלום של אמיצים" בין שני הצדדים. אך, למען האמת, אין הבדל גדול בין תנועת הפת"ח לבין תנועת החמאס. המטרה עודנה מטרה משותפת עם הבדלי סגנונות בתחומים אחדים - ותו-לא. לאחר כיבוש עזה בידי החמאס, אנחנו חוזרים שוב לימי אוסלו העליזים מבחינה מילולית ומחשבתית. אולם, בכך אנו חוזרים רק על אותה טעות שבצידה יעמוד תשלום של דמים שיגבר עם הזמן. חשוב להזכיר, כי בשעה שאנשי הפת"ח ניהלו דיאלוג מדיני אתנו במהלך היום, הם ביצעו פיגועים נגד ישראלים במשך הלילה. מרוואן ברגותי, היושב בכלא הישראלי בימים אלה, בנה מכך קריירה רב-גונית עד שנתפס בידי כוחות הביטחון. ברגותי משמש דוגמא מאלפת לכך שהלאומנות הערבית התמכרה בכל ליבה לאלימות כאורח-חיים עיקרי והתמכרה לטרור חסר-הבחנה כשיטה פוליטית לגיטימית. מעשיה של תנועת החמאס בעזה אינם שונים מהותית מהתנהגותם של פעילי הפת"ח, ואלה אינם שונים מהותית מהמתרחש בזירה המזרח-תיכונית.
התנתקות מלאה מעזה אינה מחייבת בהכרח אוזלת-יד צבאית. אולם אסור שהבעיה הצבאית תשמש עילה לבניית מהלכים מדיניים שגויים של מעורבות-יתר בעזה בשל השאיפה לרצות גורמים בינלאומיים. התנתקנו מעזה על-מנת להתנתק לחלוטין - ויש להבהיר זאת בצורה ברורה לכל הצדדים.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "ישראל מתגעגעת לעזה", 21 ביוני 2007, The Mideast Forum.
No comments:
Post a Comment