שנה לסיום מלחמת לבנון השניה

עם סיום מלחמת לבנון השניה ב-14 באוגוסט 2006, ניתן היה להבחין בהשלכות מדיניות וצבאיות אחדות על מדינות האזור בשל תוצאות המלחמה השפעותיהן העתידיות. לכאורה, זו היתה "מלחמה מקומית" במימדים קטנים בין ארגון חיזבאללה לבין מדינת-ישראל. אולם, כפי שניתן היה להתרשם עוד מרגע פרוץ האירועים האלימים, המלחמה חרגה הרבה מעבר להקשרה המיידי, שכן היא חשפה בעוצמה רבה דילמות אחדות ואתגרים לאומיים וצבאיים העלולים להשפיע על האזור כולו למשך שנים רבות. בסדרת מאמרים שפרסמנו במהלך השנה האחרונה, העלינו הן את הבעיות והן את הדילמות שהתגלו בעקבות המלחמה. מאמר זה, למעשה, מתמצת את הנקודות העיקריות, לצד ההישגים אחדים, לאור תוצאותיה של מלחמת לבנון השניה.

חיזבאללה ונסראללה
1. הביקורת כלפי נסראללה וחיזבאללה גוברת מיום ליום, ודומה כי הפחד מפני הארגון הולך ופוחת עם הזמן. מנהיגים מקומיים - כולל אנשי דת - אינם מהססים להטיח ביקורת כלפי נסראללה בשל הנזק הרב שנגרם ללבנון בעקבות חטיפת שני חיילי צה"ל שהיוותה את העילה לפתיחת המלחמה.
2. למרות מה שפורסם בתקשורת הישראלית, נסראללה הפך לבעיה לבנונית ופחות לבעיה ישראלית בשל המלחמה. (ראו בהרחבה במאמר: "בעולם הערבי שואלים - מי יעניש את נסראללה").
3. נסראללה וארגון חיזבאללה איבדו את הלגיטימיות בעיני מרבית תושבי לבנון – סונים ונוצרים גם יחד - לפעול באורח-יזום נגד ישראל. נסראללה יכול להמשיך ולטעון כי הוא השיג "ניצחון היסטורי" על ישראל; הוא יכול להמשיך ולאגור נשק רקטי; הוא יכול לרכוש בעקביות קרקעות באזור דרום-לבנון מתושבים שאינם שיעים; והוא גם יכול לערוך כנסים המוניים כדי לתרץ את המפלה של העדה השיעית כולה. אולם, את האמת המרה יודעים ומבינים היטב מרבית העדה השיעית ובראשם חסן נסראללה עצמו.
4. בעקבות המלחמה, חיזבאללה אינו מקיים מערך של מוצבים צבאיים בגבול עם ישראל. מיליארדי הדולרים שהושקעו בבניית התשתיות הצבאיות בדרום-לבנון ובביירות נהרסו ברובן עד היסוד. לחיזבאללה עדיין יש את היכולת לפגוע בישראל, אולם לאור התוצאות העגומות של המלחמה והשפעתן על העדה השיעית בדרום-לבנון, הארגון איבד את המוטיבציה לפעול נגד ישראל, וזאת בניגוד לעבר. חיזבאללה עסוק בטיפוח פולחן-האישיות למען נסראללה כדי לטשטש את הנזק הרב שהוא גרם ללבנון ולעדה השיעית כולה.

סוריה ומלחמת לבנון השניה
לאורך כל ימי המלחמה, המשטר הסורי נע בין תחושת אופוריה לבין תחושת אכזבה מסוימת מביצועיו של חיזבאללה בלבנון. למרות המפלה של נסראללה ושל ארגון חיזבאללה, המשטר הסורי העריך כי המלחמה הצליחה לפצח את נקודות-התורפה העיקריות של ישראל. בשל כך, נעשה מאמץ סורי מרוכז להציב מול ישראל מגוון רחב וגדול של טילים וקטיושות האמורות לפגוע פגיעה רחבה בעורף הישראלי. לצד המערך הרקטי שנבנה בסיוע איראני, סוריה החלה לרכוש כמויות גדולות של נשק אנטי-טנקי שנועד ליצור מסך-אש מסיבי שיעצור את השריון הישראלי - אם ובמידה תתפתח מלחמה כוללת בין שתי המדינות. סוריה אינה רואה בעימות צבאי עם ישראל פנטזיה רחוקה, אלא היא מכינה את צבאה לעימות אלים כלשהו, והיא אף מכינה את דעת-הקהל לקראת עימות אפשרי באמצעות התקשורת המקומית באמצעות הכנות אזרחיות סמויות. בעיני המשטר הסורי, הנשק הרוסי והעורף האיראני מציבים את המדינה הסורית בעמדה נוחה וטובה הרבה יותר, בהשוואה לתחילת חודש יולי 2006. (ראו בהרחבה במאמר: "האסטרטגיה הצבאית החדשה של סוריה"). הברית האסטרטגית בין סוריה לאיראן, אינה נובעת רק בשל כורח המציאות, אלא היא נובעת מתפיסת-עולם אידיאולוגית ומטלה היסטורית הנישאת על שכמו של המשטר העלווי בסוריה.

ישראל
למרות התקופה הקצרה שעברה מאז סיום המלחמה, צה"ל עבר שינויים מרחקי-לכת - בעיקר בתחום התודעתי ובתחום המתודי. דהיינו, צה"ל חזר לעקרונות היסוד של תורת הביטחון הישראלית שהתגבשה במהלך עשרות השנים האחרונות. המשמעות הצבאית היא, שניתנת הדגשה רבה יותר למעבר מהיר ממגננה-צבאית להתקפה-צבאית והעברת המלחמה לשטחו של האויב. כמו כן, הוסר המחסום הפסיכולוגי הישראלי שמנע בעבר פגיעה רחבה יותר בתשתיות אזרחיות של האויב. במידה וייפגע העורף הישראלי מטילים סורים, ישראל לא תהסס לפגוע בכל התשתיות האזרחיות של סוריה הכוללות תחנות-כוח, מתקני חשמל, מתקנים לאגירת מים, נמלים ומאגרי נפט.

העימות הסוני-שיעי בעולם-הערבי
בעקבות המלחמה האחרונה ובעקבות ההפיכה הצבאית של תנועת החמאס בעזה, התגבשה לה חזית סונית-ישראלית הכוללת את מצרים, ירדן, סעודיה, הרשות הפלסטינית ביו"ש ומדינות מתונות נוספות במפרץ-הפרסי ובצפון-אפריקה. המלחמה אותתה למדינות רבות שאיראן מוכנה להרחיק-לכת כדי לממש את האידיאולוגיה השיעית שלה על כל המזרח-התיכון, וכי התברר כי הפוטנציאל הגרעיני של ישראל אינו מהווה את הבעיה המרכזית. ניסיונותיה של איראן לפתח טכנולוגיה גרעינית עצמאית מעוררת חרדה מחד-גיסא, אולם היא גם מדרבנת את מדינות האזור לפעול יחדיו באופן גלוי וסמוי, מאידך.

ערביי-ישראל
בשנה האחרונה אנו עדים להתגברות האלימות הלאומנית של ערביי-ישראל כלפי מדינת-ישראל ותושביה. לדעת מנהיגים אחדים בקרב ערביי-ישראל, ישראל נחלשה מאוד בעקבות מלחמת לבנון השניה, וכי זו שעת-כושר נאותה להשיג הישגים לאומיים - אם בדרכים אלימות ואם בטקטיקה משפטית דרך המוסדות הישראליים או באמצעות מוסדות בינלאומיים. התגברות האלימות הלאומנית של ערביי-ישראל נגד מוסדות המדינה ותושביה, זו הסכנה העיקרית הנשקפת לישראל בשנים הקרובות. על כך, ראו בהרחבה במאמר: "החדלון המשפטי מול הלאומנות הערבית בישראל".
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "שנה לסיום מלחמת לבנון השניה", 14 באוגוסט 2007, The Mideast Forum.