ביום בו הוכתר עבדאללה בן עבד אל-עזיז למלך על סעודיה, באוגוסט 2005, הוא בישר לאומה שינקוט במדיניות ליברלית יותר במטרה לשפר את חייהם של התושבים. במסגרת הבטחותיו, הוא התייחס באופן מיוחד גם למצבה של האישה הסעודית, והוא הצהיר כי ידאג לשפר את מעמדה האישי והמקצועי של האישה ברחבי הממלכה.
שנה לאחר מכן, ב-4 באוגוסט 2006, במסגרת האירועים לרגל יום השנה להכתרתו של המלך, וג'יהה אל-חודיר (Wajeha Al-Huwaider) בחרה לציין זאת בדרך מקורית המאפיינת את מעשיה, שהעלה אותה שוב לתודעה הציבורית. אלא שהפעם זו היתה בעוצמה גדולה יותר שעורר מסביבה גל מחודש של התעניינות בינלאומית.
בחודשים האחרונים, לקוראים ניתנה האפשרות להתרשם מדבריה בשתי הזדמנויות שונות: בתחילה הוצג המאמר, "הסופרת הסעודית וג'יהה אל-חוידר - לוחמת למען זכויות האישה", ולאחר מכן הובאה המָקָאמָה (שמקורה מהשפה הערבית שמשמעותה סיפור מחורז), "כיצד תדע שהנך במדינה ערבית?". שני הקטעים האלה, שהובאו באדיבות אתר ממר"י, זכו להתייחסויות אחדות בישראל וברחבי-העולם. וכך, בדומה למקרים נוספים בעבר, כמו במקרה של וואפה סולטן ושל אינטלקטואלים נוספים, גם אל-חוידר עוררה את סקרנותם של הקוראים.
וג'יהה אל-חוידר, ידועה היטב בחוגים ליברלים בעולם-הערבי ומחוצה לו, וככל הידוע יש לה קשרים עם חלק מהפעילים הליברלים שדבריהם פורסמו ברבים. היא זוכה להתעניינות חובקת עולם, ובשל כך השלטונות הסעודיים מגבילים את צעדיה ולעיתים נאסר עליה לצאת את תחומי המדינה. חוידר, בת 46, ילידת סעודיה ומתגוררת לעיתים בעיר דהראן במזרח סעודיה מול מפרץ בחריין. היא מחזיקה בדרכון סעודי, אך מעדיפה להתגורר באופן קבוע בבחריין הליברלית יותר. היא אם חד-הורית לשני בנים, ועובדת כאנליסטית בחברת הנפט הסעודית "ארמקו" (ARAMCO). היא בעלת תואר שני מאוניברסיטת ג'ורג'טאון והיא מתמחה בליקויי למידה עם דגש מיוחד במתן עזרה לילדים המתקשים בהבנת הנקרא. היא היתה עיתונאית מוערכת ביומן הסעודי אל-וואטן בשפה הערבית וביומון Arab News היוצא לאור בשפה האנגלית. אולם, מאז 2003 השלטונות הסעודיים אסרו על שני היומונים האלה לפרסם את מאמריה, והיא נאלצת לפרסם את דבריה במגזינים ליברליים שחלקם מתפרסמים מחוץ לסעודיה. בימים אלה היא עומדת לקראת סיומו של ספרהּ השני. בדומה לרבים מהליברלים הערבים של השנים האחרונות, אפשר שגם היא הושפעה מאירועי ה-11 בספטמבר2001 שבמהלכם קרסו מגדלי התאומים בעיר ניו-יורק על יושביהם. בדצמבר 2004 הוענק לה פרס על פעולתה למען חופש הביטוי וקידום זכויות הנשים על ידי ההתאחדות הבינלאומית של הסופרים ואנשי הרוח בהולנד.
היא צועדת לבדה על הגשר
כאמור, ביום השנה להכתרתו של המלך עבדאללה ב-4 באוגוסט 2006, אל-חוידר בחרה לציין זאת בדרך מקורית מאוד המאפיינת כל-כך את מהלך חייה בשנים האחרונות. היא צדעה לבדה על הגשר המחבר בין סעודיה לבחריין, ובידה היא נשאה שלט ובו היתה דרישה אחת מהמלך עבדאללה: "תן לנשים את זכויותיהן", וזאת במטרה להזכיר למלך את הבטחתו ערב הכתרתו. לאחר צעדה של 20 דקות לערך, היא נעצרה בידי כוחות-הביטחון, והובלה לחקירה בתחנת המשטרה הקרובה. אולם, החקירה לא יכלה להתחיל משום שבכל חקירה שבה מעורבת אישה יש לעשות זאת בנוכחות איש-דת המשתייך ל"משטרת המוסר" (אל-מוּטָוָעִין). במשטרה המיוחדת הזו משרתים כ-20,000 חברים המקפידים על התנהגות נאותה של הציבור על-פי העקרונות הנוקשים של הזרם הוָהָאבִּי, שהוא אחד מהזרמים האדוקים והשמרניים ביותר באיסלאם. אנשי המוּטָוָעִין פרוסים בכל רחבי הממלכה ובין יתר תפקידיהם, הם מזרזים את הגברים להיכנס למסגד בעת קיום התפילות היומיות, או מעירים פה ושם על התנהגות לא נאותה בפרהסיה, ובהבל-פה הם גם יכולים להרוס את חייה של כל אישה סעודית.
שעות אחדות לאחר מעצרה היא שוחררה לדרכה, אך דרכונה נלקח ממנה ונאסר עליה לצאת את תחומי המדינה. בהתאם לחוקים הקיימים בסעודיה, אישה אינה רשאית להסתובב בגפה ללא ליווי של גבר מבני משפחתה הקרובה. לפיכך, היא נאלצה להישאר בתחומי התחנה עד שאחיה – הצעיר ממנה בשנים רבות – בא לקחתה לביתה. למרות השהות הקצרה בין כותלי המשטרה, הידיעה על מעצרה נודע ברבים כהרף-עין, גם באמצעות "האגודה לזכויות האזרח" במצרים שהפיצה את פרטי המקרה לרחבי-העולם.
מה מותר לאישה סעודית לעשות
מעצם העובדה שאל-חוידר לא היתה רשאית לעזוב את התחנה ללא ליווי של קרוב משפחה, מעידה כאלף-עדים על מצבה העגום של האישה הסעודית. לזה מצטרפת תופעת ה"מִסְיָאר", שהיא תופעת "נישואי התענוג" המתרחשת בחשאי. בנישואים כאלה, לאישה אין את הזכויות הרגליות המוענקות בדרך-כלל לאשת-איש רשמית. נישואים כאלה יכולים להימשך מימים אחדים ועד לחודשים רבים – הכל התאם לחוזה שנחתם בין הצדדים. ויחד עם זאת, תמונה זו לא תהיה שלמה ותחטא לאמת, אם לא נציג גם את הצד השני של המטבע. דהיינו, מה הן ההתפתחויות שחלו במצבן של הנשים הסעודיות בשנים האחרונות, וכך ניתן יהיה להבין טוב יותר גם את כתיבתה של אל-חוידר, וכן גם את הנושאים המעסיקים את החברה הסעודית בכללותה.
- בתוכנית החומש של סעודיה לשנים 2005-2010, הוקדש פעם הראשונה פרק מיוחד הדן בשיפור מעמדה של האישה הסעודית.
- מתוך אוכלוסייה של 27 מיליון נפש (כולל זרים), מספר המעשנים עומד על כ-6 מיליון איש. מתוכם יש כ-600,000 נשים מעשנות.
- שיעור הגירושים בסעודיה עלה בשנים האחרונות, הוא עומד על כ-24 אחוזים לשנה. בישראל השיעור הגירושים עומד על כ-26 אחוזים.
- 14 אחוזים מסך-כל העובדים בסעודיה הן נשים, כולל עובדות זרות. אולם, רק 5.5 אחוזים מהנשים הסעודיות בגיל העבודה, המוערך בכ-5 מיליון נשים, מועסקות במשרה כלשהי. לשם השוואה, במגזר הערבי בישראל שיעור הנשים הערביות (מוסלמיות ונוצריות) המועסק במשרה כלשהיא עומד על כ-18 אחוזים בלבד. בקרב היהודיות, השיעור עובר את ה-50 אחוזים והוא מתקרב לממוצע בארה"ב ובאירופה העומד על כ-60 אחוזים. זאת ועוד, שיעור ההשתתפות של נשים ישראליות בעלות +16 שנות לימוד בכוח-העבודה לשנת 2005 היה כ-78 אחוזים.
- כ-20,000 עסקים פרטיים נמצאים בבעלותן של נשים סעודיות.
- 21 אחוזים מההשקעות הפרטיות בסעודיה מוחזקות בידי נשים.
- 56.5 מבוגרי האוניברסיטה בסעודיה הן נשים. לשם השוואה, במגזר הערבי בישראל שיעור הסטודנטיות ב-2005 הגיע ל-58 אחוזים מסך-כל הסטודנטים הערבים. שיעור הסטודנטיות הכללי בישראל לתואר ראשון ב-2005 עמד על כ-56 אחוזים מסך-כל הסטודנטים לתואר זה.
- 40 אחוזים מבעלי התואר השלישי בסעודיה הן נשים. לשם השוואה, בישראל שיעור הסטודנטיות לתואר שלישי ב-2005 הגיע ל-52 אחוזים מסך-כל הסטודנטים לתואר זה.
- במכללות אחדות, הנשים הסעודיות מהוות כ-70 אחוזים מהסטודנטים.
- ככל היודע, מאות נשים סעודיות יוצאות ללמוד בחו"ל מידי שנה. לאחרונה פורסם שכ-5,000 סטודנטים סעודים זכו במלגת לימודים על-חשבון בית המלוכה הסעודי והם יצאו ללמוד בסין, בדרום-קוריאה, ביפן, בארה"ב ובאירופה.
- לצד תופעות חברתיות אחרות, מתפתחת לה תופעה של יחסי קירבה בין תלמידות וסטודנטיות המתבטאת, בין היתר, בהענקת מתנות זו לזו, וכן בנשיקות ובגיפופים ב"פינות התייחדות" שנוצרו במוסדות הלימוד. למרות שתופעה זו מטרידה את אנשי החינוך ואת אנשי הדת, סביר להניח שתופעה זו אינה בהכרח רק ביטוי של נטייה לסבית כפי שרבים חוששים, אלא זהו צורך טבעי במגע וחום-אנושי, בעיקר חברה בה קיימת הפרדה מלאה בין נשים לגברים.
הדיכוטומיה באיסלאם בין גבר לאישה
באיסלאם קיימת הפרדה ברורה בין מוסלמי ללא-מוסלמי ובין גבר לאישה. זוהי היררכיה ברורה הקיימת גם בין שליט לנשלט. לצידם, קיימים טבוּאים הנוגעים לענייני דת ומין המשמשים הצדקה מוסרית לקווי-ההפרדה האלה. שילובם של כל אלה במערכת תרבותית אחת המחייבת את הכלל, מהווה מעין חומה בצורה העומדת בפרץ בפני כל הניסיונות להביא לתמורה ולשינוי. אלא, שבשנים האחרונות התחוללו תהליכים שהשפעתם על האוכלוסייה ניכרת לעין, וככל שיחלוף הזמן, השפעתם תלך ותגבר ואולי אף תצבור תאוצה רבה יותר בעתיד.
באמצעות השוואות אחדות בין הנשים הסעודיות לבין הנשים המוסלמיות בישראל, ניתן להבין כי המרחק בין שתי קבוצות האוכלוסייה האלה אינו כה רב כפי שנדמה בתחילה. המשמעות היא, שהקהילה המוסלמית על שלל ההיבטים המסורתיים והדתיים התוחמים אותה, היא זו שמכתיבה לנשים את התנהגותן, ואין זה משנה אם הקהילה המוסלמית חיה במדינה ליברלית ופלורליסטית כדוגמת ישראל. אולם, המשותף בין שתי הקבוצות האלה מתבטא בזעם הרב המתעורר כלפי מה שנראה כחוסר-צדק משווע לנוכח הישגיהן המרשימים בתחומי ההשכלה בהשוואה לגברים, וכי הישגיהן אינם מקבלים ביטוי הולם בחיי היום יום. בסעודיה, הנשים מפנות אצבע מאשימה כלפי המערכת הדתית והחברתית המגבילה את חירותן. בעוד, שבישראל הטענות מופנות כלפי ממשלת-ישראל במקום להפנותן לחברה המוסלמית בה הן פועלות. וזאת, כחלק מההכחשה-העצמית הקיימת ממילא בקרב בני מיעוט המוסלמי החי בישראל, גם בנוגע לתחומים נוספים העומדים על הפרק.
המוצא לבעיות בעיני וג'יהה אל-חוידר
מעמדה של האישה בחברה המוסלמית עומד במוקד התעניינותם של אנשי-רוח רבים בעולם-הערבי. ודומה, שהקשר "אישה/מין" מעורר אמוציות עזות בכל פעם שעולה לדיון בעיה המטרידה חלקים רחבים מהציבור המוסלמי. בעידן של תמורות ושינויים, הבעיות מעיקות מאוד, אך גם הפתרונות כואבים לא פחות. שכן, יש צורך להסתגל לסדר-חדש של ביטויים ומונחים בעיקר כאשר אלה באים מפיהן של נשים התובעות במפגיע את חלקן היחסי בחברה. לפיכך, לצד ביטויי הערצה המופנים כלפי אל-חוידר, יש גם הסתייגות רבות בשל הסגנון הישיר בו היא מבטאת את דבריה.
שני הקטעים של אל-חוידר המוזכרים בתחילת המאמר, מבהירים היטב את טענותיה כלפי החברה הערבית בה היא חיה. לצד הטענות האלה, היא מוסיפה להן לוגיקה הלכתית במטרה לשכנע בצדקת דבריה בכך שיש לשנות את התפיסה הרווחת בנוגע למעמדה של האישה בחברה המוסלמית. וכך היא כתבה במאמר שהתפרסם במרס 2005:
"בארצות המוסלמים ידוע כי המנגנון שהתיר לרכוש עבדים ולסחור בהם, בוטל. וכן, בוטל גם מנגנון הגִ'זְיָה (מס גולגולת) שהוטל על אנשי החסות (אַהְל אל-דִ'ימָה), היהודים והנוצרים, מראשית תקופת הכיבושים האסלאמיים ועד המאה שעברה. וזאת, למרות שקיימים טקסטים דתיים ברורים המאפשרים לפעול על פי חקיקה זו, אך הם הושמטו כדי שניתן יהיה לנהוג לפי רוח הזמן".
"מִנְהָגִים אלו תוקנו לפני שנים. אך, האנשים שכחו אותם כאילו הם לא היו בני-תוקף בקרב המוסלמים עד לא מזמן, ובמיוחד בקרב מדינות-המפרץ. מנגנונים אלו בוטלו משום שעמדו בסתירה לזכויות האדם והאזרח, שהרי מנגנון העבדות ומנגנון הגִ'זְיָה יצרו בחברה המוסלמית שני מעמדות מנוגדים – מעמד של אדונים ומעמד של עבדים, דהיינו מעמד עריץ ומעמד שנוהגים כלפיו בעריצות".
"מערכת זו של מעמדות, מפריעה להתקדמותה של החברה. ובנוסף לכך, שני מנגנונים אלו עומדים בסתירה לכל המנהגים האנושיים, לחוקים הבינלאומיים ולמנהגי החברות האזרחיות. הגיע הזמן שיבוטלו כל הפרשנויות השוביניסטיות המסיתות לאלימות ואפליה נגד האישה, לרדיפתה ולקיפוח זכויותיה".
בראיונות הרבים שאל-חוידר העניקה לעיתונות העולמית מאז התקרית על הגשר, היא לא היססה לציין שחל איזשהו שיפור במעמדן של הנשים בסעודיה מאז הכתרתו של עבדאללה בן עבד אל-עזיז ב-2005. אולם, הדרך עדיין ארוכה מאוד, וכי על הנשים לעבור מכשולים רבים הנובעים גם מעצם שתיקתן של הנשים הסעודיות המשלימות עם מצבן האישי. וכך כתבה אל-חוידר, בצורה נוגעת ללב, על מערכת החוקים הקיימת במדינות המוסלמיות שנועדה להגביל את האישה בדלת-אמותיה, ותחת הפיקוח של הגברים בחייה: "אלו הם חוקים שבודאי אינם מתאימים עוד לזמן שבו הכלבים והחתולים, בעולם-המפותח, נהנים מזכויות רבות יותר מאלו שמקבלות הנשים הערביות, ואפילו מאלו שמקבלים הגברים הערבים". לדברים האלה, שנאמרו כפי שנאמרו, יש משמעות החורגת הרבה מעבר להקשרן המיידי. שכן, אל-חוידר בחרה להעלות את טענותיה בעודה מתגוררת בסעודיה ובבחריין. זהו נתון המקנה לדבריה עוצמה בלתי-רגילה שאינה קיימת, בדרך כלל, בקרב אנשי-רוח הפועלים מחוץ לארצם.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "וג'יהה אל-חוידר – האישה על הגשר", 16 במרס 2007, The Mideast Forum.
No comments:
Post a Comment