הקריקטורות באירופה - והצביעות המוסלמית

מאז שפורסמה הקריקטורה הדנית המבזה, לכאורה, את הנביא מוחמד, רועש וגועש העולם-המוסלמי בעידודם הבוטה של כוהני-דת שמבחינתם זו שעת-כושר להלהיב את הציבור המוסלמי. כמעט בכל מדינה מוסלמית נערכו הפגנות ואירועים אלימים: ב-1 בפברואר נחטף אזרח גרמני בשכם ושוחרר לאחר שעות אחדות; ב-4 בפברואר הוצתו בדמשק שגרירויותיהן של דנמרק ונורבגיה כאשר כוחות הביטחון הסורים עומדים מנגד. ממשלת סוריה לא עשתה מאומה כדי לעצור את המפגינים; שגרירות דנמרק בביירות הוצתה ועלתה באש, וגורמים לבנוניים האשימו את סוריה במעשה. לטענתם, סוריה תעשה הכל כדי להצית שוב את האש בין המרונים למוסלמים; פלסטינים פוצצו יאכטה בבעלות אירופאית; בעקבות איומי חטיפה של אזרחים מדנמרק, מצרפת ומנורבגיה השוהים בעזה, החלה זרימה החוצה של עיתונאים ודיפלומטים אירופאיים; חמושים פלסטינים צרו על בניין האיחוד האירופאי בעזה ודרשו התנצלות על פרסום הקריקטורות; בטורקיה נרצח כומר כנראה על רקע פרסום הקריקטורות.

במסגרת המחאה המוסלמית הגדיל לעשות הארגון המוסלמי "הליגה הערבית האירופאית" – AEL – שהוא ארגון הולנדי-בלגי, כשפרסם באתר-הבית שלו קריקטורות אנטישמיות כשבאחת מהן מופיעה אנה פרנק כשהיא חולקת את יצועה עם אדולף היטלר.

למרות שבעימות הזה, כמו בעימותים אחרים בין אירופאים למוסלמים, אין שום קשר לישראל וליהודים, קבוצות מוסלמיות מצאו שוב את העילה להביע עמדות גזעניות כנגד יהודים. על העגלה הזו קפץ גם נסראללה, מנהיג חיזבאללה, שבנאומו ב-4 בפברואר הוא הצליח לקשור בין ישראל לבין פרסום של הקריקטורות. הציבור המוסלמי צריך לבדוק היטב את יחסו כלפי הנוצרים הגרים בקרבו - במצרים הקופטים סובלים מרדיפות; בלבנון הנוצרים חשים מאוימים; בית-לחם ובית ג'אלה התרוקנו מנוצרים בשל הלחץ המוסלמי. סופרים אסלאמיים המוציאים לאור ספרים העוסקים בדת ושאינם מתיישרים עם הקו המרכזי, מוחרמים ומאוימים ברצח, למשל סלמאן רושדי ואירשאד מנג'י, מוסלמית מקנדה, שפרסמה ספר התוקף את אנשי ההלכה המוסלמית ש"סגרו את שערי החשיבה העצמית". מנג'י תקפה בעיקר את הערבים שמלבד היותם אלה שבישרו את דת האסלאם, אין להם כיום במה להתגאות. את השלטת התרבות הערבית – על כל מרכיביה - על כל המוסלמים היא מכנה "אימפריאליזם תרבותי", ובצדק. לצדם של רושדי ומנג'י, פועלים אינטלקטואלים סוריים ממוצא כורדי היוצאים נגד השלטת התרבות הערבית המדברית על עמי המזרח-התיכון ובעיקר נגד הגישה הערבית שאינה רואה בכורדים כשייכים לאומה הערבית.

ביטויי המחאה האחרונים יותר משהם מבטאים זעם בשל הפגיעה הדתית במוסלמים, הם חושפים ללא כחל וסרק את הצביעות המוסלמית, ובעיקר זו הערבית. המוסלמים יודעים היטב להיות רגישים לכבודם, דתם ואדמתם ולעיתים קרובות הם עצמם מפרסמים קריקטורות פוגעות כנגד המערב ונגד ערכיו. אלפי קריקטורות ערביות בוטות התפרסמו בגנותה של ישראל, היהודים, הדת היהודית, השואה ועוד. חלק מהקריקטורות הקשות אף התפרסמו בעיתונות הממסדית הערבית, למשל העיתון אל-אהראם המצרי, ולעיתים קרובות בעידודו של הממסד ובשתיקה רועמת של המנגנון הדתי האסלמי. ("היהודים הם צאצאי הקופים והחזירים שראויים למיתה" – דרשה ששודרה בטלוויזיה הפלסטינית באפריל 2004).

התגובות האלימות מראות בעליל שהאיסלאם נמצא במגננה מצפון-אפריקה ועד לאיראן. התרבות המוסלמית לא רק שאינה מצליחה להתמודד עם המודרנה, היא גם אינה רוצה להבין, לקלוט, ללמוד, לשכנע ולהשפיע, וזאת הסיבה שהבערות במדינות-ערב עברה את זו של אפריקה. כך למשל בדו"ח של הליגה-הערבית שפורסם בתחילת 2005, מורה כי שיעור האנאלפבתים בעולם-הערבי עלה במהלך 30 השנים האחרונות. שיעור זה עלה מ-50 מיליון נפש בשנת 1970 ל-61 מיליון נפש ב-1990 ול-70 מיליון נפש ב-2004, שהם כ-35% מכלל התושבים, וזאת בהשוואה ל-19% בשאר העולם. המשמעות היא שהעולם-הערבי לא רק שהוא דורך במקום אלא נסוג לאחור בשל מעשיו ומחדליו.

פרסום הקריקטורות באירופה נועד לתת מאפיין "ברור וקולע", לכאורה, לתפיסה האירופאית הרווחת על האיסלאם. התגובה האסלאמית האלימה לקריקטורות הוכיחה, למעשה, את מה שהתכוונו לה המאיירים. המשמעות היא שהאיסלאם, כפי שהוא כיום, הוא לא הפתרון אלא הוא הבעיה – הן למוסלמים עצמם והן למערב.