הטרגדיה העיראקית במספרים

ב-14 באוגוסט 2007 התפוצצו בזו אחר זו 4 משאיות תופת בשני כפרים בצפון-מערב עיראק בקרבת הגבול עם סוריה. בשני הכפרים, קנטאניה וג'זירה, מתגוררים בני המיעוט היזידי שרובם גורשו לאזור בהוראתו של נשיא עיראק לשעבר, סדאם חוסיין. בעקבות סדרת הפיצוצים נהרגו כ-400 איש ועוד מאות אחרים נפצעו. בכך, נרשם שיא של נפגעים באירוע בודד מאז הפלישה האמריקאית לעיראק ב-2003.

היזידים
היזידים הם ממוצא כורדי ושורשיהם עוד מהתקופה הטרום-אסלאמית. האמונה היזידית משלבת בתוכה עקרונות פגאניים, נצרות, יהדות ואיסלאם. שפת הקודש שלהם היא קורמאנג'י - כורדית צפונית. האוכלוסייה היזידית מונה כמה מאות-אלפים, והם מרוכזים בעיקר בצפון-עיראק ובסוריה. על-פי האמונה האסלאמית, היזידים נחשבים לכופרים שדינם מוות. אפשר, שבעקבות האירוע הקשה, האוטונומיה הכורדית העיראקית תטיל את חסותה הביטחונית של המיעוט היזידי, שכן שני הכפרים שוכנים בשיפולי האוטונומיה הכורדית העיראקית. ויחד עם זאת, בדלנים יזידים מעוניינים להיחשב כקבוצת בעלת ייחוד אתני-לאומי-דתי, דהיינו, לא ערבים ולא כורדים. (הציור בצד שמאל, נלקח מאתר יזידי המביע את כאבם של היזידים לאחר הפיגוע ב-14 באוגוסט 2007. שני הדגלים המופיעים בציור הם: מימין - דגל עיראק, ומשמאל - דגל האוטונומיה הכורדית העיראקית).

אל-קאעידה בתמונה
על-פי אופי הפעולה, דוברים עיראקיים טענו כי כנראה הפעולה נעשתה בידי אל-קאעידה משתי סיבות עיקריות:
המיעוט היזידי נחשב למיעוט חלש בעיראק ובסוריה, ולכן הוא מהווה יעד קל לפגיעה.
ארגון אל-קאעידה מעוניין לטהר את עיראק מגורמים שאינם סונים.

במהלך השנים האחרונות, סוריה נהפכה למוקד ולנקודת-מפגש של מגויסים חדשים לאל-קאעידה. על-פי הערכות אחדות, ארגון אל-קאעידה מצליח לגייס כ-100 פעילים חדשים לארגון מכל רחבי-העולם בכל חודש. רבים מהם מגיעים לדמשק כדי להיפגש עם מפעיליהם, ולאחר סידרת אימונים הם נשלחים לעיראק דרך הגבול הסורי. הממשלה העיראקית מודעת לעניין, ובכל זאת ראש ממשלת עיראק, נורי אל-מליכי, החליט לערוך ביקור בטחוני-כלכלי בסוריה ב-20 באוגוסט 2007.

הטרגדיה העיראקית במספרים
מאז הפלישה האמריקאית לעיראק, נהרגו למעלה מ-3,700 חיילים אמריקאים. מנגד, נהרגו עשרות-אלפי עיראקים בטבח הדדי המתבצע באורח יומיומי בעיראק המפולגת. להלן האירועים המרכזיים על-מנת להמחיש את גודל הטרגדיה העוברת על עיראק בשל הטבח ההדדי מפיגועי-תופת:

18 באוגוסט 2003: 22 הרוגים במטה האו"ם בבגדאד.

29 באוגוסט 2003: 83 הרוגים בעיר נג'אף.

1בפברואר 2004: 117 הרוגים בעיר אירביל.

2 במרס 2004 : 171 הרוגים בעיר כרבלא

28 בפברואר 2005: 125 הרוגים בצפון בגדאד.

16 ביולי 2005: 98 הרוגים ליד העיר כרבלא.

14 בספטמבר 2005: 114 הרוגים בעיר בגדאד.

29 בספטמבר 2005: 98 הרוגים בעיירה באלד, צפונית לבגדאד.

18 בנובמבר 2005: 74 הרוגים בעיר חנקין הסמוכה לגבול האיראני.

5 בינואר 2006: 120 הרוגים בצפון-עיראק.

1 ביולי 2006: 62 הרוגים במזרח בגדאד.

23 בנובמבר 2006: 202 הרוגים בעיר בגדאד.

12 בדצמבר 2006: 70 הרוגים בעיר בגדאד.

16 בינואר 2007: 70 הרוגים באוניברסיטה במרכז בגדאד.

22 בינואר 2007: 88 הרוגים במרכז בגדאד.

1 בפברואר 2007: 61 הרוגים בעיירה השיעית חילה.

3 בפברואר 2007: 135 הרוגים במרכז בגדאד.

12 בפברואר 2007: 80 הרוגים במרכז בגדאד.

6 במרס 2007: 137 הרוגים בעיירה השיעית חילה.

27 במרס 2007: 152 הרוגים בעיירה תל-עפאר ליד הגבול עם סוריה.

18 באפריל 2007: 191 הרוגים בעיר בגדאד.

19 ביוני 2007: 87 הרוגים במרכז בגדאד.

7 ביולי 2007: 150 הרוגים בעיירה הצפונית טוז-חוראמטו.

16 ביולי 2007: 85 הרוגים בעיר כירכוכ.

14 באוגוסט 2007: 400 הרוגים בשתי עיירות יזידיות בצפון-מערב עיראק.
=
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "הטרגדיה העיראקית במספרים", 21 באוגוסט 2007, The Mideast Forum.