ב-14 באפריל 2006 נכנס צעיר מוסלמי לשלוש כנסיות קופטיות בעיר אלכסנדריה שבמצרים והחל לתקוף מתפללים נוצרים. האירוע עורר תגובה נזעמת מצד העדה הקופטית במצרים ובקרב התפוצה הקופטית ברחבי-העולם, שכן, לאירוע הזה קדמה שרשרת התקפות קשות כלפי הקופטים מצד שכניהם המוסלמים. כך למשל, בינואר 2000 התחוללה סדרת אירועים - מהקשים שידעה העדה הקופטית - שבמהלכה נרצחו 21 קופטים.
הרקע לאירועים בשנה האחרונה:
באוקטובר 2005 פרצו מהומות באלכסנדריה בין מוסלמים לקופטים, בגין הצגה שהועלתה על פורמט DVD שנתפסה בעיני המוסלמים כמכפישה את האיסלאם ואת המוסלמים כעדה דתית. שם ההצגה היה "פעם הייתי עיוור וכעת אני פיקח", והיא עסקה בצעיר נוצרי שהתאסלם, אך הסתבר לו כי האיסלאם אינו כפי שחשב בתחילה, ולכן הוא שב לחיק הנצרות. גרסה אחרת טוענת כי במחזה המדובר, שכנראה נכתב בשנת 2003, הצעיר נתבקש על-ידי אחד מאנשי-הדת המוסלמים להרוס מסגדים כדי לעורר פרובוקציה בקרב המוסלמים נגד קופטים. במהומות שפרצו באלכסנדריה בעקבות המחזה שהועלה על דיסק, נהרגו ארבעה איש ועוד עשרות אחרים נפצעו. הטענה שרווחה מצד המוסלמים, באותה עת, היתה כי הקופטים הם אלה המעוררים ריב ומדון באמצעות מסע מכוון של הכפשת האיסלאם. אולם, הממשלה המצרית טענה כי מי שהפיץ את המחזה על פורמט DVD היו גורמים אסלאמיסטים שביקשו לעורר פרובוקציה נגד הקופטים לקראת הבחירות, ובכך להגביר את התמיכה הציבורית בתנועות האסלאמיות. האפיפיור שנודה השלישי, הפטריארך של העדה הקופטית-אורתודוקסית במצרים, טען כי ההצגה נכתבה ב-2003 והיא הועלתה ליום אחד בלבד בין כותלי הכנסייה, וכי ההצגה אינה פוגעת באיסלאם אלא עוסקת באופן כללי בפנאטיות דתית ובהתנהגות קיצונית. הכנסייה הקופטית החליטה לגנוז לחלוטין את ההצגה והיא אף טרחה להכחיש את הפצת ה-DVD ברחבי אלכסנדריה, בדומה למה שמסרה הממשלה המצרית בנוגע למניעים האמיתיים להפצת ה-DVD דווקא תקופת מערכת הבחירות הלאומיות.
חודשים אחדים לפני האירוע הקשה הנוגע להפצת ה-DVD, צעיר מוסלמי הרג ביריות עשרה בני-אדם וביניהם היו גם קופטים. במהלך המשפט שנערך לצעיר בעקבות הרצח, טען עורך-דינו כי הצעיר לא היה אחראי למעשיו, שכן, הוא היה בלתי-שפוי בעת המעשה. לאחר דיונים אחדים הודיע התובע-הכללי, באפריל 2006, שהצעיר שפוי בדעתו והיה אחראי למעשיו בעת שביצע את המסע הרצחני. בתזמון מעט תמוה, ימים אחדים לאחר הודעת התובע-הכללי, נכנס צעיר מוסלמי ב-14 באפריל 2006 לשלוש כנסיות קופטיות בעיר אלכסנדריה ותקף את המתפללים, וכתוצאה מכך, נרצח מתפלל קופטי בן 80. כשנודע המעשה בציבור הרחב, פרצו מהומות קשות בין הקופטים למוסלמים ודומה היה כי קשה עד מאוד לשכך את זעמם של הקופטים שהרגישו שהם מותקפים מכל עבר בשרשרת של אירועים המדגימים את מצבם השביר מול האוכלוסייה המוסלמית. הממשלה המצרית יחד עם כמה גופי תקשורת ניסו להרגיע את הרוחות, ונטען כי הצעיר המוסלמי עשה את מעשיו בשל מצבו הנפשי הרעוע. במלים אחרות, מצרים הרשמית ניסתה שוב לגייס את גרסת האי-שפיות כדי להמעיט ככל האפשר מחשיבות המקרה ובכך להרגיע, ולו במעט, את הרוחות הסוערות בקרב בני העדה הקופטית.
האירוע הפעם זעזע את הקהילה הקופטית במצרים וברחבי-העולם. אנשי דת קופטים ניסו להפעיל את השפעתם בארה"ב - שם קיים לובי של אישי ציבור הפועלים למען הקופטים במצרים ובמדינות נוספות. בלוגרים קופטים העלו ברשת האינטרנט את הגיגיהם על המקרה ואת דעתם הנחרצת על המתרחש במצרים בכל הנוגע למצבם של הקופטים במדינה. ולמעשה, רווחה התחושה כי ברקע של החיים הציבוריים במצרים מתרחשת לה "מלחמת אזרחים סמויה" בין הציבור המוסלמי לבין זה הקופטי. על-מנת לתת משנה-תוקף לתחושה הרווחת הזו בקרב העדה הקופטית, ראוי לציין כי בכל חג הרמדאן מתוגברת האבטחה על כנסיות ומוסדות קופטיים במצרים לבל יאונה להם רע מצד הציבור המוסלמי הרואה בנוכחותם על אדמת מצרים המוסלמית פגיעה ברגשותיהם הדתיים. בעקבות האירוע האחרון, נערכו ב-19 באפריל 2006 הפגנות תמיכה בקופטים מול הבית הלבן ומול השגרירות המצרית בבירה האמריקאית. ימים אחדים לאחר מכן, נערכה הפגנה של קופטים בשיקגו בעת פתיחת תערוכה שעסקה באמנות מצרית ובמלך הפרעוני תות אנך אמון. בסוף מאי 2006 שוב נערכה בשיקגו הפגנת תמיכה בקופטים ולאות מחאה על מצבם האזרחי הקשה במצרים. על-מנת להבין את הרגישות בקהילות הנוצריות למצבם של הקופטים במצרים, יש לחזור תחילה לימים שבהם הנצרות שלטה במצרים משך מאות שנים.
מי הם הקופטים:
השם "קופטים" נגזר מהכינוי שאותו נתנו היוונים לתושבי מצרים שנים רבות לפני הכיבוש הערבי שאירע בשנת 641. כיבוש ארץ-ישראל כולה בידי הערבים אירע בשנים 638-650. על-פי המסורת הנוצרית, הכנסייה הקופטית נוסדה במצרים כבר במאה ה-1, והשפה הקופטית היא למעשה מצרית עתיקה בכתב יווני - בתוספות של אותיות אחדות. תוך מאה שנה מאז ייסודה של הכנסייה, רבים מתושבי מצרים הצטרפו אליה גם באזורים הכפריים, והיא היתה נטועה היטב בתרבות ובמסורת של תושבי מצרים עד הכיבוש הערבי. לאחר הכיבוש הערבי, נדחקה השפה הקופטית בפני זו הערבית, ועד סוף המאה ה-12 מצרים נהפכה ממדינה נוצרית ברובה למדינה מוסלמית ברובה. תהליך זה הוחש בעיקר במאה ה-10 בעת שהקופטים סבלו מרדיפות דתיות קשות, בשל מסעי-הצלב, שלא הותירה ברירה בידיהם אלא להתאסלם. לקראת סוף המאה ה-17 חדלה השפה הקופטית להיות מדוברת בפי הנוצרים, והשפה הערבית תפסה את מקומה גם בפולחן הדתי. כיום, השפה הקופטית קיימת רק בחלק מסידורי התפילה הכתובים ברובם בערבית. באפריל 2006 התפרסם בכתב-העת "נשיונל ג'יאוגרפיק" כי נמצא כתב-יד נוצרי עתיק בשפה הקופטית, כנראה מהמאה השלישית או הרביעית, המנקה את יהודה איש-קריות, שכן על-פי הבשורה שהתגלתה, ישו עצמו הורה ליהודה איש-קריות (Judas Iscariot) להסגירו לידי הרומאים.[1] עם הכיבוש הערבי חדרו לעדה הקופטית מנהגים אסלאמיים כמו כריתת הדגדגן – חיתאן, בערבית – הנעשה לילדות קטנות ונערות לפני בגרותן המינית. ככל הידוע, גם כיום רוב הבנות הכפריות במצרים עוברות כריתה כזו. הסופרת המצריה, בת לעדה המוסלמית, ד"ר נוואל אל-סעדאווי עברה בילדותה כריתה כזו, והיא אף נתנה לכך ביטוי באחד מספריה בשם מאחורי הרעלה, שתורגם גם לעברית.
הכנסייה הקופטית היא העדה הגדולה ביותר במזרח-התיכון. הערכות בלתי-רשמיות מדברות על כ-10% מכלל האוכלוסייה, דהיינו כ-7 מליון קופטים מתוך האוכלוסייה הכללית במצרים המונה כ-70 מליון נפש. גורמים קופטים בתוך מצרים ומחוצה לה מעריכים כי יש כ-10 מיליון קופטים במצרים, ויש כאלה שמעריכים את מספרם גם ב-15 מיליון נפש. הרשויות במצרים מוסרות על מספרים נמוכים הרבה יותר, כ-5 מיליון קופטים. הבעייתיות בנוגע למספר המדויק נובעת מהאיסור שהטילה ממשלת מצרים על הכנסייה הקופטית לערוך מפקד אוכלוסין מקרב מאמיניה, על כן ישנן הערכות שונות בנוגע למספרם האמיתי במצרים. מספר הקופטים בעולם מוערך בכ-50 מליון נפש: באתיופיה כ-30 מיליון, במצרים 10-15 מיליון, באריתריאה כ-2 מיליון, ועוד כ-4 מיליון פזורים בקהילות שונות מצפון-אמריקה ועד לאוסטרליה – רבים מהם היגרו ממצרים.
אחד מהקופטים הידועים כיום הוא בוטרוס בוטרוס ראלי, מי שהיה שר-החוץ של מצרים בין השנים 1977-1991. בשנת 1992 מונה ראלי למזכיר הכללי של האו"ם עד לסוף שנת 1996 – ראלי הוחלף על-ידי קופי ענאן האמור לסיים את כהונתו ב-2007. כיום מכהן ראלי כראש מנהלת האקדמיה למשפט בינלאומי בהאג. בתחילת יוני 2006, נמסר כי ראלי אושפז בצרפת בשל מחלתו שלגביה לא נמסרו פרטים נוספים.
מעמדם של הקופטים ביחס למוסלמים:
בדיקה מקיפה באתרי אינטרנט של ארגונים קופטים במצרים וברחבי העולם, מעלה תמונה די עגומה על מצבם האזרחי והדתי על-פי דרישות אחדות שהקופטים העלו בפני השלטונות.[2] כך לדוגמא, כבר בשנת 2000 הועלו טענות רבות, מנוסחות היטב, בצורה ברורה וגלויה לעין. ואלה עיקר הטענות:
שכיחות גובהה של חטיפת נערות נוצריות, אינוסן ואילוצן להתאסלם. ארגונים קופטים שלחו בקשה - או יותר מדויק, שלחו תחינה - לשלטונות כדי שישימו קץ לתופעה הקשה הזו.
כל המורים לשפה הערבית במצרים הם מוסלמים.
הקוראן משמש לעיתים קרובות כספר לימוד עיקרי של השפה הערבית - כולל לנוצרים.
בכל בתי הספר במצרים יש מסגד, אך אין מקום תפילה לנוצרים.
המדינה היא שלמעשה מפקחת על רכושן של הכנסיות.
מוסלמי שהמיר את דתו לנצרות מאבד זכויות אזרחיות רבות כמו, זכויות ירושה וחזקה על ילדיו. אזרח כזה זוכה להתנכלויות מצד רשויות החוק. נוצרי שהתאסלם זוכה לייחס שונה בתכלית.
עונשים קלים מאוד למוסלמים שרצחו קופטים. אך יחס מחמיר מאוד לקופטים שביצעו עברות דומות.
קופטים אינם מורשים להיכנס לאוניברסיטה המוסלמית הידועה אל-אזהאר.
השפה קופטית אינה נלמדת באוניברסיטות, וההיסטוריה הקופטית של מצרים לא נלמדה בבתי-הספר עד לאחרונה.
באספה הלאומית – בית הנבחרים – יש קופטים ספורים בלבד.
קופטים אינם מיוצגים ברשויות ממשלתיות, לא כשגרירים, לא כראשי אוניברסיטאות ולא כדיקנים.
מעט מאוד קופטים מתקבלים לאקדמיות הצבאיות והמשטרתיות.
מעט מאוד משרות מוצעות לקופטים במדעי הטבע.
על פי החוק המצרי, 5% מהמשרות המשטרה ובצבא מיועדות לקופטים, אך בפעול מספרם רחוק מאוד ממה שכתוב בחוק.
מקורות קופטיים מוסרים כי בשלושים השנים האחרונות נרצחו מאות קופטים בידי מוסלמים. הערכות זהירות נעות בין 300 ל-400 נרצחים בני העדה הקופטית במהלך התקופה הנדונה.
המאמר שעורר אי-הבנה בקרב בני העדה הקופטית:
בעקבות תקיפת הכנסיות באפריל 2006, התפרסם מאמר בעיתון אל-מצרי אל-יום תחת הכותרת, מה הקופטים עושים במצרים? במילים אחרות, מחבר המאמר רצה להגיד מה יש לקופטים לחפש במצרים? כותב המאמר, מוחמד סלמאווי, התייחס גם לאירועים האחרונים שהתרחשו ב-14 באפריל בשעה שהותקפו שלוש כנסיות קופטיות בידי צעיר מוסלמי. וכך כתב סלמאווי:
"...אנו יודעים מהצהרות שניתנו במהלך השנים האחרונות מפי המנהיגים הדתיים שלנו ובתקשורת שלנו, שמצרים היא מדינה מוסלמית. האם סאדאת לא הכניס לחוקה ב-1971 שמצרים היא מדינה מוסלמית? ולאחר מכן, כשהוא ראה שזה לא מספיק דיו, האם הוא לא הכניס סעיף האומר כי השריעה (ההלכה המוסלמית) היא המקור העיקרי לחקיקה? האם זה אינו נכון שמי שלא מאמין באיסלאם – הוא כופר, כפי שזה משודר מהמסגדים יומם ולילה? ובכן, מה עשה רע המוסלמי הטוב הזה, שבסך-הכל הגן על דתו ומדינתו? הוא בסך-הכל עשה מה שהממשלה אמרה לו לעשות – לטהר את המדינה מלא-מוסלמים".
ועוד הוסיף סלמאווי כך: "הכנסייה טוענת שיש 12 מיליון קופטים במצרים. אבל הממשלה, שכל הזמן מנסה לעמעם את הבעיה, טוענת שיש לא יותר מ-5 מיליון קופטים. השאלה שעלינו לשאול באופן גלוי, ללא שום קשר למספרם של הקופטים, היא מה יש לקופטים לעשות במצרים? האם הם לא מסתפקים בזה שאבותיהם בנו את הפירמידות? ובנו כמה מקדשים במצרים עילית? האם זה מעניק להם את הזכות לחיות כאן עמנו במדינה הגדולה שלנו? למצרים אין מספיק מקום בשבילם. ולקופטים היה מספיק זמן – המון המון שנים – לעזוב בכבוד".
המאמר, שנכתב באירוניה רבה ולמעשה הוא מאמר פרו-קופטי מפי עיתונאי מצרי-מוסלמי, עורר תגובות קשות בעיקר בפזורה הקופטית, מחוץ למצרים, שרבים מהם אינם שולטים בשפה הערבית בצורה מלאה. אחרים התייחסו רק לכותרת מבלי לקרוא את התוכן באופן קפדני, ויחד עם זאת התגובות למאמר הדגימו עד כמה העדה הקופטית הפכה רגישה לכל מילה הנוגעת אליה, והיא אף נוטה להגיב באופן אוטומטי כלפי מה שנראה כאיום.
התגובות למאמר הראו על פגיעות רבה ורגישות דתית-לאומית לנוכח ניסיון העבר ביחסיהם עם המוסלמים, שכן הקופטים רואים עצמם בני הלאום המצרי לכל דבר ועניין. הרגישות הלאומית הזו, גורמת להם להיות בוטים, לעיתים יותר מהמוסלמים, כלפי ישראל במטרה להוכיח את נאמנותם לעניין הערבי – בדיוק כפי שאנו נתקלים בזה בישראל מצד מנהיגים נוצרים כמו ח"כ עזמי בשארה. כך למשל, ביוני 2005 האפיפיור שנודה השלישי, הפטריארך של העדה הקופטית במצרים, אסר על מאמיניו לקיים מגע עם יהודים, ואף אסר עליהם לעלות לרגל לירושלים כל עוד היא מוחזקת בידי הכופרים היהודים. שנודה השלישי תומך בדו-שיח עם מוסלמים אך לא בדו-שיח עם יהודים כדי להפגין את נאמנותו לעניין הערבי. המשמעות היא, שוב, שגם בוויכוחים הפנימיים בתוך מדינות-ערב, או בינן לבין עצמן, קשה לדוברים שלא להשתמש במותג "ישראל" כדי להתחמק מהבעיות האמיתיות בהן מצויה החברה הערבית בכללותה. הגירת הנוצרים מהעיר בית-לחם ומהישוב בית-ג'אלה, בשל התנכלויות מצד המוסלמים, מדגימה יפה את הבעיה בה מצויה העדה הנוצרית החיה בסביבה מוסלמית עוינת וקשה.
------------
הרקע לאירועים בשנה האחרונה:
באוקטובר 2005 פרצו מהומות באלכסנדריה בין מוסלמים לקופטים, בגין הצגה שהועלתה על פורמט DVD שנתפסה בעיני המוסלמים כמכפישה את האיסלאם ואת המוסלמים כעדה דתית. שם ההצגה היה "פעם הייתי עיוור וכעת אני פיקח", והיא עסקה בצעיר נוצרי שהתאסלם, אך הסתבר לו כי האיסלאם אינו כפי שחשב בתחילה, ולכן הוא שב לחיק הנצרות. גרסה אחרת טוענת כי במחזה המדובר, שכנראה נכתב בשנת 2003, הצעיר נתבקש על-ידי אחד מאנשי-הדת המוסלמים להרוס מסגדים כדי לעורר פרובוקציה בקרב המוסלמים נגד קופטים. במהומות שפרצו באלכסנדריה בעקבות המחזה שהועלה על דיסק, נהרגו ארבעה איש ועוד עשרות אחרים נפצעו. הטענה שרווחה מצד המוסלמים, באותה עת, היתה כי הקופטים הם אלה המעוררים ריב ומדון באמצעות מסע מכוון של הכפשת האיסלאם. אולם, הממשלה המצרית טענה כי מי שהפיץ את המחזה על פורמט DVD היו גורמים אסלאמיסטים שביקשו לעורר פרובוקציה נגד הקופטים לקראת הבחירות, ובכך להגביר את התמיכה הציבורית בתנועות האסלאמיות. האפיפיור שנודה השלישי, הפטריארך של העדה הקופטית-אורתודוקסית במצרים, טען כי ההצגה נכתבה ב-2003 והיא הועלתה ליום אחד בלבד בין כותלי הכנסייה, וכי ההצגה אינה פוגעת באיסלאם אלא עוסקת באופן כללי בפנאטיות דתית ובהתנהגות קיצונית. הכנסייה הקופטית החליטה לגנוז לחלוטין את ההצגה והיא אף טרחה להכחיש את הפצת ה-DVD ברחבי אלכסנדריה, בדומה למה שמסרה הממשלה המצרית בנוגע למניעים האמיתיים להפצת ה-DVD דווקא תקופת מערכת הבחירות הלאומיות.
חודשים אחדים לפני האירוע הקשה הנוגע להפצת ה-DVD, צעיר מוסלמי הרג ביריות עשרה בני-אדם וביניהם היו גם קופטים. במהלך המשפט שנערך לצעיר בעקבות הרצח, טען עורך-דינו כי הצעיר לא היה אחראי למעשיו, שכן, הוא היה בלתי-שפוי בעת המעשה. לאחר דיונים אחדים הודיע התובע-הכללי, באפריל 2006, שהצעיר שפוי בדעתו והיה אחראי למעשיו בעת שביצע את המסע הרצחני. בתזמון מעט תמוה, ימים אחדים לאחר הודעת התובע-הכללי, נכנס צעיר מוסלמי ב-14 באפריל 2006 לשלוש כנסיות קופטיות בעיר אלכסנדריה ותקף את המתפללים, וכתוצאה מכך, נרצח מתפלל קופטי בן 80. כשנודע המעשה בציבור הרחב, פרצו מהומות קשות בין הקופטים למוסלמים ודומה היה כי קשה עד מאוד לשכך את זעמם של הקופטים שהרגישו שהם מותקפים מכל עבר בשרשרת של אירועים המדגימים את מצבם השביר מול האוכלוסייה המוסלמית. הממשלה המצרית יחד עם כמה גופי תקשורת ניסו להרגיע את הרוחות, ונטען כי הצעיר המוסלמי עשה את מעשיו בשל מצבו הנפשי הרעוע. במלים אחרות, מצרים הרשמית ניסתה שוב לגייס את גרסת האי-שפיות כדי להמעיט ככל האפשר מחשיבות המקרה ובכך להרגיע, ולו במעט, את הרוחות הסוערות בקרב בני העדה הקופטית.
האירוע הפעם זעזע את הקהילה הקופטית במצרים וברחבי-העולם. אנשי דת קופטים ניסו להפעיל את השפעתם בארה"ב - שם קיים לובי של אישי ציבור הפועלים למען הקופטים במצרים ובמדינות נוספות. בלוגרים קופטים העלו ברשת האינטרנט את הגיגיהם על המקרה ואת דעתם הנחרצת על המתרחש במצרים בכל הנוגע למצבם של הקופטים במדינה. ולמעשה, רווחה התחושה כי ברקע של החיים הציבוריים במצרים מתרחשת לה "מלחמת אזרחים סמויה" בין הציבור המוסלמי לבין זה הקופטי. על-מנת לתת משנה-תוקף לתחושה הרווחת הזו בקרב העדה הקופטית, ראוי לציין כי בכל חג הרמדאן מתוגברת האבטחה על כנסיות ומוסדות קופטיים במצרים לבל יאונה להם רע מצד הציבור המוסלמי הרואה בנוכחותם על אדמת מצרים המוסלמית פגיעה ברגשותיהם הדתיים. בעקבות האירוע האחרון, נערכו ב-19 באפריל 2006 הפגנות תמיכה בקופטים מול הבית הלבן ומול השגרירות המצרית בבירה האמריקאית. ימים אחדים לאחר מכן, נערכה הפגנה של קופטים בשיקגו בעת פתיחת תערוכה שעסקה באמנות מצרית ובמלך הפרעוני תות אנך אמון. בסוף מאי 2006 שוב נערכה בשיקגו הפגנת תמיכה בקופטים ולאות מחאה על מצבם האזרחי הקשה במצרים. על-מנת להבין את הרגישות בקהילות הנוצריות למצבם של הקופטים במצרים, יש לחזור תחילה לימים שבהם הנצרות שלטה במצרים משך מאות שנים.
מי הם הקופטים:
השם "קופטים" נגזר מהכינוי שאותו נתנו היוונים לתושבי מצרים שנים רבות לפני הכיבוש הערבי שאירע בשנת 641. כיבוש ארץ-ישראל כולה בידי הערבים אירע בשנים 638-650. על-פי המסורת הנוצרית, הכנסייה הקופטית נוסדה במצרים כבר במאה ה-1, והשפה הקופטית היא למעשה מצרית עתיקה בכתב יווני - בתוספות של אותיות אחדות. תוך מאה שנה מאז ייסודה של הכנסייה, רבים מתושבי מצרים הצטרפו אליה גם באזורים הכפריים, והיא היתה נטועה היטב בתרבות ובמסורת של תושבי מצרים עד הכיבוש הערבי. לאחר הכיבוש הערבי, נדחקה השפה הקופטית בפני זו הערבית, ועד סוף המאה ה-12 מצרים נהפכה ממדינה נוצרית ברובה למדינה מוסלמית ברובה. תהליך זה הוחש בעיקר במאה ה-10 בעת שהקופטים סבלו מרדיפות דתיות קשות, בשל מסעי-הצלב, שלא הותירה ברירה בידיהם אלא להתאסלם. לקראת סוף המאה ה-17 חדלה השפה הקופטית להיות מדוברת בפי הנוצרים, והשפה הערבית תפסה את מקומה גם בפולחן הדתי. כיום, השפה הקופטית קיימת רק בחלק מסידורי התפילה הכתובים ברובם בערבית. באפריל 2006 התפרסם בכתב-העת "נשיונל ג'יאוגרפיק" כי נמצא כתב-יד נוצרי עתיק בשפה הקופטית, כנראה מהמאה השלישית או הרביעית, המנקה את יהודה איש-קריות, שכן על-פי הבשורה שהתגלתה, ישו עצמו הורה ליהודה איש-קריות (Judas Iscariot) להסגירו לידי הרומאים.[1] עם הכיבוש הערבי חדרו לעדה הקופטית מנהגים אסלאמיים כמו כריתת הדגדגן – חיתאן, בערבית – הנעשה לילדות קטנות ונערות לפני בגרותן המינית. ככל הידוע, גם כיום רוב הבנות הכפריות במצרים עוברות כריתה כזו. הסופרת המצריה, בת לעדה המוסלמית, ד"ר נוואל אל-סעדאווי עברה בילדותה כריתה כזו, והיא אף נתנה לכך ביטוי באחד מספריה בשם מאחורי הרעלה, שתורגם גם לעברית.
הכנסייה הקופטית היא העדה הגדולה ביותר במזרח-התיכון. הערכות בלתי-רשמיות מדברות על כ-10% מכלל האוכלוסייה, דהיינו כ-7 מליון קופטים מתוך האוכלוסייה הכללית במצרים המונה כ-70 מליון נפש. גורמים קופטים בתוך מצרים ומחוצה לה מעריכים כי יש כ-10 מיליון קופטים במצרים, ויש כאלה שמעריכים את מספרם גם ב-15 מיליון נפש. הרשויות במצרים מוסרות על מספרים נמוכים הרבה יותר, כ-5 מיליון קופטים. הבעייתיות בנוגע למספר המדויק נובעת מהאיסור שהטילה ממשלת מצרים על הכנסייה הקופטית לערוך מפקד אוכלוסין מקרב מאמיניה, על כן ישנן הערכות שונות בנוגע למספרם האמיתי במצרים. מספר הקופטים בעולם מוערך בכ-50 מליון נפש: באתיופיה כ-30 מיליון, במצרים 10-15 מיליון, באריתריאה כ-2 מיליון, ועוד כ-4 מיליון פזורים בקהילות שונות מצפון-אמריקה ועד לאוסטרליה – רבים מהם היגרו ממצרים.
אחד מהקופטים הידועים כיום הוא בוטרוס בוטרוס ראלי, מי שהיה שר-החוץ של מצרים בין השנים 1977-1991. בשנת 1992 מונה ראלי למזכיר הכללי של האו"ם עד לסוף שנת 1996 – ראלי הוחלף על-ידי קופי ענאן האמור לסיים את כהונתו ב-2007. כיום מכהן ראלי כראש מנהלת האקדמיה למשפט בינלאומי בהאג. בתחילת יוני 2006, נמסר כי ראלי אושפז בצרפת בשל מחלתו שלגביה לא נמסרו פרטים נוספים.
מעמדם של הקופטים ביחס למוסלמים:
בדיקה מקיפה באתרי אינטרנט של ארגונים קופטים במצרים וברחבי העולם, מעלה תמונה די עגומה על מצבם האזרחי והדתי על-פי דרישות אחדות שהקופטים העלו בפני השלטונות.[2] כך לדוגמא, כבר בשנת 2000 הועלו טענות רבות, מנוסחות היטב, בצורה ברורה וגלויה לעין. ואלה עיקר הטענות:
שכיחות גובהה של חטיפת נערות נוצריות, אינוסן ואילוצן להתאסלם. ארגונים קופטים שלחו בקשה - או יותר מדויק, שלחו תחינה - לשלטונות כדי שישימו קץ לתופעה הקשה הזו.
כל המורים לשפה הערבית במצרים הם מוסלמים.
הקוראן משמש לעיתים קרובות כספר לימוד עיקרי של השפה הערבית - כולל לנוצרים.
בכל בתי הספר במצרים יש מסגד, אך אין מקום תפילה לנוצרים.
המדינה היא שלמעשה מפקחת על רכושן של הכנסיות.
מוסלמי שהמיר את דתו לנצרות מאבד זכויות אזרחיות רבות כמו, זכויות ירושה וחזקה על ילדיו. אזרח כזה זוכה להתנכלויות מצד רשויות החוק. נוצרי שהתאסלם זוכה לייחס שונה בתכלית.
עונשים קלים מאוד למוסלמים שרצחו קופטים. אך יחס מחמיר מאוד לקופטים שביצעו עברות דומות.
קופטים אינם מורשים להיכנס לאוניברסיטה המוסלמית הידועה אל-אזהאר.
השפה קופטית אינה נלמדת באוניברסיטות, וההיסטוריה הקופטית של מצרים לא נלמדה בבתי-הספר עד לאחרונה.
באספה הלאומית – בית הנבחרים – יש קופטים ספורים בלבד.
קופטים אינם מיוצגים ברשויות ממשלתיות, לא כשגרירים, לא כראשי אוניברסיטאות ולא כדיקנים.
מעט מאוד קופטים מתקבלים לאקדמיות הצבאיות והמשטרתיות.
מעט מאוד משרות מוצעות לקופטים במדעי הטבע.
על פי החוק המצרי, 5% מהמשרות המשטרה ובצבא מיועדות לקופטים, אך בפעול מספרם רחוק מאוד ממה שכתוב בחוק.
מקורות קופטיים מוסרים כי בשלושים השנים האחרונות נרצחו מאות קופטים בידי מוסלמים. הערכות זהירות נעות בין 300 ל-400 נרצחים בני העדה הקופטית במהלך התקופה הנדונה.
המאמר שעורר אי-הבנה בקרב בני העדה הקופטית:
בעקבות תקיפת הכנסיות באפריל 2006, התפרסם מאמר בעיתון אל-מצרי אל-יום תחת הכותרת, מה הקופטים עושים במצרים? במילים אחרות, מחבר המאמר רצה להגיד מה יש לקופטים לחפש במצרים? כותב המאמר, מוחמד סלמאווי, התייחס גם לאירועים האחרונים שהתרחשו ב-14 באפריל בשעה שהותקפו שלוש כנסיות קופטיות בידי צעיר מוסלמי. וכך כתב סלמאווי:
"...אנו יודעים מהצהרות שניתנו במהלך השנים האחרונות מפי המנהיגים הדתיים שלנו ובתקשורת שלנו, שמצרים היא מדינה מוסלמית. האם סאדאת לא הכניס לחוקה ב-1971 שמצרים היא מדינה מוסלמית? ולאחר מכן, כשהוא ראה שזה לא מספיק דיו, האם הוא לא הכניס סעיף האומר כי השריעה (ההלכה המוסלמית) היא המקור העיקרי לחקיקה? האם זה אינו נכון שמי שלא מאמין באיסלאם – הוא כופר, כפי שזה משודר מהמסגדים יומם ולילה? ובכן, מה עשה רע המוסלמי הטוב הזה, שבסך-הכל הגן על דתו ומדינתו? הוא בסך-הכל עשה מה שהממשלה אמרה לו לעשות – לטהר את המדינה מלא-מוסלמים".
ועוד הוסיף סלמאווי כך: "הכנסייה טוענת שיש 12 מיליון קופטים במצרים. אבל הממשלה, שכל הזמן מנסה לעמעם את הבעיה, טוענת שיש לא יותר מ-5 מיליון קופטים. השאלה שעלינו לשאול באופן גלוי, ללא שום קשר למספרם של הקופטים, היא מה יש לקופטים לעשות במצרים? האם הם לא מסתפקים בזה שאבותיהם בנו את הפירמידות? ובנו כמה מקדשים במצרים עילית? האם זה מעניק להם את הזכות לחיות כאן עמנו במדינה הגדולה שלנו? למצרים אין מספיק מקום בשבילם. ולקופטים היה מספיק זמן – המון המון שנים – לעזוב בכבוד".
המאמר, שנכתב באירוניה רבה ולמעשה הוא מאמר פרו-קופטי מפי עיתונאי מצרי-מוסלמי, עורר תגובות קשות בעיקר בפזורה הקופטית, מחוץ למצרים, שרבים מהם אינם שולטים בשפה הערבית בצורה מלאה. אחרים התייחסו רק לכותרת מבלי לקרוא את התוכן באופן קפדני, ויחד עם זאת התגובות למאמר הדגימו עד כמה העדה הקופטית הפכה רגישה לכל מילה הנוגעת אליה, והיא אף נוטה להגיב באופן אוטומטי כלפי מה שנראה כאיום.
התגובות למאמר הראו על פגיעות רבה ורגישות דתית-לאומית לנוכח ניסיון העבר ביחסיהם עם המוסלמים, שכן הקופטים רואים עצמם בני הלאום המצרי לכל דבר ועניין. הרגישות הלאומית הזו, גורמת להם להיות בוטים, לעיתים יותר מהמוסלמים, כלפי ישראל במטרה להוכיח את נאמנותם לעניין הערבי – בדיוק כפי שאנו נתקלים בזה בישראל מצד מנהיגים נוצרים כמו ח"כ עזמי בשארה. כך למשל, ביוני 2005 האפיפיור שנודה השלישי, הפטריארך של העדה הקופטית במצרים, אסר על מאמיניו לקיים מגע עם יהודים, ואף אסר עליהם לעלות לרגל לירושלים כל עוד היא מוחזקת בידי הכופרים היהודים. שנודה השלישי תומך בדו-שיח עם מוסלמים אך לא בדו-שיח עם יהודים כדי להפגין את נאמנותו לעניין הערבי. המשמעות היא, שוב, שגם בוויכוחים הפנימיים בתוך מדינות-ערב, או בינן לבין עצמן, קשה לדוברים שלא להשתמש במותג "ישראל" כדי להתחמק מהבעיות האמיתיות בהן מצויה החברה הערבית בכללותה. הגירת הנוצרים מהעיר בית-לחם ומהישוב בית-ג'אלה, בשל התנכלויות מצד המוסלמים, מדגימה יפה את הבעיה בה מצויה העדה הנוצרית החיה בסביבה מוסלמית עוינת וקשה.
------------
[1]עיתון "ידיעות אחרונות" טרח למרוח כותרת שנויה במחלוקת, בנוגע לגילוי, במשפט "לא בגדנו". מבלי משים, "ידיעות אחרונות" העניק שירות גדול לתעמולה האנטישמית בכך שהוא חיזק הנחות תיאולוגיות רווחות בנוגע לאשמה הקולקטיבית של היהודים. ומה יקרה אם הכתב-יד יתגלה כמזויף? אז הכותרת תהיה "כן בגדנו"?
[2]לקט מתוך אתרים של ארגונים קופטים במצרים וארה"ב. ראו:http://www.copts.net http://www.cswusa.com/Countries/Egypt.htm
-----------
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "יחסי קופטים ומוסלמים במצרים - תמונת מצב", 6 ביוני 2006, The Mideast Forum.
No comments:
Post a Comment