על-פי סימנים אחדים, סוריה מעוניינת בעימות צבאי מוגבל עם ישראל. אולם ראשית, יש צורך לבחון היבטים אחדים הנוגעים למעמדה של סוריה בעיני עצמה לאחר מלחמת לבנון השניה המחזקים את בטחונה העצמי ומחזקים את בטחונו של בשאר אל-אסד - נשיאה של סוריה מאז שנת 2000. 
גורמים רדיקליים בעולם-הערבי מפרשים את מלחמת לבנון השניה בעיקר על-פי הפרשנות הישראלית. דהיינו, על-פי התפיסה הישראלית המקובלת, ישראל נכשלה במלחמה נגד חיזבאללה שפרצה ב-12 ביולי 2006 בעקבות חטיפת שני חיילי צה"ל והריגתם של חיילים נוספים. הכישלון הישראלי בעיניים סוריות מתבטא בשני נושאים עיקריים:
1. הנשק האנטי-טנקי שהיה בידי חיזבאללה שהצליח, לדעתם, לבלום את השריון הישראלי.
2. פגיעותו של העורף הישראלי בשל ירי הקטיושות המסיבי שנורו לעבר ערי הצפון במהלך המלחמה.
בהתאם לאווירה התקשורתית ששררה בישראל מהלך המלחמה, בשאר אל-אסד יכל לטעון באזני דיפלומט מערבי, בשכנוע פנימי עמוק, כי "ישראל היא נמר של נייר". להערכה זו שותפים גורמים אחדים בזירה המזרח-תיכונית, וכן שותפים לה גם גורמים אחדים במדינות-המערב. בתחילת המלחמה, נאמר מפי גורמים אחדים כי אם ישראל לא תביס את חיזבאללה באופן חד וברור, זו תהיה בכייה לדורות, שכן המאבק בין ישראל לחיזבאללה חורג בהרבה מההקשר המקומי והמיידי. ממשלת ישראל החליטה לנהל את המלחמה באופן מוגבל תוך כדי שימת-דגש על חיסכון בחיי-אדם. אולם, בפעול, החלטה זו גרמה להארכת המלחמה ולפגיעה מוראלית קשה בעורף הישראלי בשל מענה צבאי לקוי לירי הקטיושות שנורו לעבר ישובי הצפון לאורך כל ימי הלחימה. חשוב לציין, כי הכישלונות הישראלים סוקרו בהגזמה רבה, שחרגה בהרבה מהאמת ומן טעם הטוב - אפילו אם שיקולי רייטינג תקשורתיים נכנסו לעניין. סביר להניח שהדבר נבע גם בשל חוסר-ההבנה של התקשורת הישראלית בנוגע לאתגר האמיתי של המלחמה בעיניים ישראליות, ואף בעיניהן של מדינות אחדות באזור. כתוצאה מכך, ייקח לישראל שנים רבות לתקן את הרושם שנוצר לה לאור תוצאותיה של המלחמה האחרונה ותדמיתה. ולא רק זאת אלא, שבתהליך הארוך הזה יהיו גם תנודות רבות במצב-הרוח הלאומי בשל האתגרים הרבים העומדים לפתחה של מדינת-ישראל.
על-פי האסטרטגיה החדשה של סוריה, גם אם ישראל תצליח לכבוש תא-שטח כלשהו (אם וכאשר יפרוץ עימות צבאי בין שתי המדינות), סוריה תצליח לגרום לישראל נזק מוראלי בעזרת מערך אנטי-טנקי מסיבי וכן בעזרת פגיעה רחבת-היקף בעורף הישראלי החשוף. התודעה היא שתכתיב את התוצאה, ולזה חותרת סוריה בהתמדה מאז מלחמת לבנון השניה.
המשבר הפלסטיני בעיני סוריה
סוריה אינה מעוניינת בשלום עם ישראל על-פי הפרשנות הישראלית (או על-פי הפרשנות המערבית הטיפוסית). בעיניים סוריות, סוריה היא "הלב הפועם של העולם-הערבי", ולפיכך יש לה תפקיד היסטורי שלאורו מתחנכים דורות של ערבים, כפי שיובהר להלן. ההפיכה הצבאית של החמאס בעזה שהושלמה ב-17 ביוני 2007, משחקת לידיה של ישראל ומקלה עליה את הטיפול בעניין הפלסטיני. ויחד עם זאת, גם בעיניים סוריות המצב החדש משחק לידיה של סוריה, שכן כעת היא יכולה להסתתר מאחורי הטענה כי לפני כל משא-ומתן עם ישראל, על ישראל לפתור את "הבעיה הפלסטינית". (קרוב לוודאי שנשמע ביטויים לכך כבר בשבועות הקרובים).
צריך לשים לב למה שתרחש לאחרונה במפלגת בל"ד של עזמי בשארה - שנאלץ לברוח מישראל לפני חודשים אחדים: מפלגת בל"ד, הידועה בתמיכתה הנלהבת בסוריה ובחיזבאללה, העניקה תמיכה פומבית וגורפת לתנועת החמאס בעזה לאור ההתפתחויות האחרונות. בל"ד לא היתה נוהגת כך אם האירועים בעזה לא היו משרתים את המדיניות הסורית. תנועת בל"ד רואה בסוריה את "נושאת הדגל" העיקרית של הלאומיות הערבית החילונית בדומה למה שהתרחש בתקופתו של עבד אל-נאצר עד למותו ב-1970. לפיכך, בכל פעם שיהיה משבר פלסטיני, ירדני או לבנוני המקדם את שאיפותיה של סוריה באזור - על-פי התפיסה הלאומית הזו - נוכל לראות את תנועת בל"ד פוסעת בהתמדה בעקבות האינטרס הסורי ולפי הנחיותיו של עזמי בשארה.
המצב הפנימי בסוריה
סוריה עוברת בימים אלה משברים אחדים - החל מאספקת מים כושלת וכלה בפעילות אופוזיציונית קולנית. משברים אלה מחזקים את ההנחה כי סוריה תנסה לרתק את האוכלוסייה התוססת בעזרת "משחק פוליטי" מסוכן עם ישראל. פעם היא תצהיר כי פניה לשלום, אך מייד לאחר מכן היא תצהיר על מוכנותה לעימות צבאי. בעיניים סוריות, למשחק הפוליטי הזה יש מטרה כפולה: ראשית, ליצור מאזן הרתעתי נגד ישראל בעזרת איומים מלחמתיים כפי שארגון חיזבאללה עשה זאת עד לעימות ב-2006, וכפי שאיראן עושה זאת הצלחה מלאה תחת שרביטו של אחמדינג'אד. סוריה מבינה היטב, כי "דימוי מאיים" יוצר התרעה היכולה לסרס את התגובות כלפיה - בעיקר מצד ישראל. שנית, המשחק הפוליטי גורם לאוכלוסייה הסורית לנוע בין תקווה לדריכות צבאית, שיש בכוחן להשקיט את הקולות של הבלתי מרוצים, ובמקביל גם להציג חזות של גאווה לאומית.
עזה נשלטת בידי החמאס; תנועת בל"ד נגררת אחרי סוריה בעקביות; ארגון חיזבאללה מתחמש מחדש באזור הליטני; ואיראן כמעצמה אזורית מעניקה עורף יציב ואיתן לסוריה: כל ההישגים האלה - לדעת סוריה - מעמידים אותה במצב משופר הרבה יותר מול ישראל, בכל התמודדות עתידית שעלולה לפרוץ באזור.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "הדילמה הסורית - בין איומים למלחמה", 4 ביולי 2007, The Mideast Forum.
גורמים רדיקליים בעולם-הערבי מפרשים את מלחמת לבנון השניה בעיקר על-פי הפרשנות הישראלית. דהיינו, על-פי התפיסה הישראלית המקובלת, ישראל נכשלה במלחמה נגד חיזבאללה שפרצה ב-12 ביולי 2006 בעקבות חטיפת שני חיילי צה"ל והריגתם של חיילים נוספים. הכישלון הישראלי בעיניים סוריות מתבטא בשני נושאים עיקריים: 1. הנשק האנטי-טנקי שהיה בידי חיזבאללה שהצליח, לדעתם, לבלום את השריון הישראלי.
2. פגיעותו של העורף הישראלי בשל ירי הקטיושות המסיבי שנורו לעבר ערי הצפון במהלך המלחמה.
בהתאם לאווירה התקשורתית ששררה בישראל מהלך המלחמה, בשאר אל-אסד יכל לטעון באזני דיפלומט מערבי, בשכנוע פנימי עמוק, כי "ישראל היא נמר של נייר". להערכה זו שותפים גורמים אחדים בזירה המזרח-תיכונית, וכן שותפים לה גם גורמים אחדים במדינות-המערב. בתחילת המלחמה, נאמר מפי גורמים אחדים כי אם ישראל לא תביס את חיזבאללה באופן חד וברור, זו תהיה בכייה לדורות, שכן המאבק בין ישראל לחיזבאללה חורג בהרבה מההקשר המקומי והמיידי. ממשלת ישראל החליטה לנהל את המלחמה באופן מוגבל תוך כדי שימת-דגש על חיסכון בחיי-אדם. אולם, בפעול, החלטה זו גרמה להארכת המלחמה ולפגיעה מוראלית קשה בעורף הישראלי בשל מענה צבאי לקוי לירי הקטיושות שנורו לעבר ישובי הצפון לאורך כל ימי הלחימה. חשוב לציין, כי הכישלונות הישראלים סוקרו בהגזמה רבה, שחרגה בהרבה מהאמת ומן טעם הטוב - אפילו אם שיקולי רייטינג תקשורתיים נכנסו לעניין. סביר להניח שהדבר נבע גם בשל חוסר-ההבנה של התקשורת הישראלית בנוגע לאתגר האמיתי של המלחמה בעיניים ישראליות, ואף בעיניהן של מדינות אחדות באזור. כתוצאה מכך, ייקח לישראל שנים רבות לתקן את הרושם שנוצר לה לאור תוצאותיה של המלחמה האחרונה ותדמיתה. ולא רק זאת אלא, שבתהליך הארוך הזה יהיו גם תנודות רבות במצב-הרוח הלאומי בשל האתגרים הרבים העומדים לפתחה של מדינת-ישראל.
על-פי האסטרטגיה החדשה של סוריה, גם אם ישראל תצליח לכבוש תא-שטח כלשהו (אם וכאשר יפרוץ עימות צבאי בין שתי המדינות), סוריה תצליח לגרום לישראל נזק מוראלי בעזרת מערך אנטי-טנקי מסיבי וכן בעזרת פגיעה רחבת-היקף בעורף הישראלי החשוף. התודעה היא שתכתיב את התוצאה, ולזה חותרת סוריה בהתמדה מאז מלחמת לבנון השניה.
המשבר הפלסטיני בעיני סוריה
סוריה אינה מעוניינת בשלום עם ישראל על-פי הפרשנות הישראלית (או על-פי הפרשנות המערבית הטיפוסית). בעיניים סוריות, סוריה היא "הלב הפועם של העולם-הערבי", ולפיכך יש לה תפקיד היסטורי שלאורו מתחנכים דורות של ערבים, כפי שיובהר להלן. ההפיכה הצבאית של החמאס בעזה שהושלמה ב-17 ביוני 2007, משחקת לידיה של ישראל ומקלה עליה את הטיפול בעניין הפלסטיני. ויחד עם זאת, גם בעיניים סוריות המצב החדש משחק לידיה של סוריה, שכן כעת היא יכולה להסתתר מאחורי הטענה כי לפני כל משא-ומתן עם ישראל, על ישראל לפתור את "הבעיה הפלסטינית". (קרוב לוודאי שנשמע ביטויים לכך כבר בשבועות הקרובים).
צריך לשים לב למה שתרחש לאחרונה במפלגת בל"ד של עזמי בשארה - שנאלץ לברוח מישראל לפני חודשים אחדים: מפלגת בל"ד, הידועה בתמיכתה הנלהבת בסוריה ובחיזבאללה, העניקה תמיכה פומבית וגורפת לתנועת החמאס בעזה לאור ההתפתחויות האחרונות. בל"ד לא היתה נוהגת כך אם האירועים בעזה לא היו משרתים את המדיניות הסורית. תנועת בל"ד רואה בסוריה את "נושאת הדגל" העיקרית של הלאומיות הערבית החילונית בדומה למה שהתרחש בתקופתו של עבד אל-נאצר עד למותו ב-1970. לפיכך, בכל פעם שיהיה משבר פלסטיני, ירדני או לבנוני המקדם את שאיפותיה של סוריה באזור - על-פי התפיסה הלאומית הזו - נוכל לראות את תנועת בל"ד פוסעת בהתמדה בעקבות האינטרס הסורי ולפי הנחיותיו של עזמי בשארה.
המצב הפנימי בסוריה
סוריה עוברת בימים אלה משברים אחדים - החל מאספקת מים כושלת וכלה בפעילות אופוזיציונית קולנית. משברים אלה מחזקים את ההנחה כי סוריה תנסה לרתק את האוכלוסייה התוססת בעזרת "משחק פוליטי" מסוכן עם ישראל. פעם היא תצהיר כי פניה לשלום, אך מייד לאחר מכן היא תצהיר על מוכנותה לעימות צבאי. בעיניים סוריות, למשחק הפוליטי הזה יש מטרה כפולה: ראשית, ליצור מאזן הרתעתי נגד ישראל בעזרת איומים מלחמתיים כפי שארגון חיזבאללה עשה זאת עד לעימות ב-2006, וכפי שאיראן עושה זאת הצלחה מלאה תחת שרביטו של אחמדינג'אד. סוריה מבינה היטב, כי "דימוי מאיים" יוצר התרעה היכולה לסרס את התגובות כלפיה - בעיקר מצד ישראל. שנית, המשחק הפוליטי גורם לאוכלוסייה הסורית לנוע בין תקווה לדריכות צבאית, שיש בכוחן להשקיט את הקולות של הבלתי מרוצים, ובמקביל גם להציג חזות של גאווה לאומית.
עזה נשלטת בידי החמאס; תנועת בל"ד נגררת אחרי סוריה בעקביות; ארגון חיזבאללה מתחמש מחדש באזור הליטני; ואיראן כמעצמה אזורית מעניקה עורף יציב ואיתן לסוריה: כל ההישגים האלה - לדעת סוריה - מעמידים אותה במצב משופר הרבה יותר מול ישראל, בכל התמודדות עתידית שעלולה לפרוץ באזור.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "הדילמה הסורית - בין איומים למלחמה", 4 ביולי 2007, The Mideast Forum.
No comments:
Post a Comment