הבחירות היום לרשות הפלסטינית מעוררות תקוות רבות לא רק בצד הפלסטיני אלא גם בצד הישראלי, האירופאי והאמריקאי. החשש לניצחונו של החמאס בבחירות גם אם ישיג רק שוויון עם תנועת הפת"ח, מדירה שינה מעיני אבו-מאזן יותר מאשר היא מדאיגה את הצד הישראלי.
אם החמאס ינצח בבחירות, פעולותיה של ישראל נגד הרשות הפלסטינית יתקבלו בהבנה רבה, יותר מאשר מצב שבו הפת"ח ינצח, אך החמאס יעפיל את השפעתו מאחורי הקלעים. במצב כזה, שבו החמאס הוא שותף בממשלת אבו-מאזן, הוא יוכל להטיל ווטו על פעולותיו של אבו-מאזן, אם בצורה מילולית (במקרה הטוב) או באופן מעשי – למשל המשך הפיגועים נגד ישראל. במצב כזה, יקשה על ישראל לנהל משא-ומתן מדיני עם הרשות, ומאידך ישראל גם תתקשה לפעול נגד הרשות כשהמצב יחמיר, שכן כל פגיעה ישראלית ברשות הפלסטינית או פגיעה במעמדו של אבו-מאזן תתקבל כפרובוקציה בעיני מנהיגים אירופאים ואמריקאים.
לדידה של ישראל, ארה"ב ואולי גם האירופאים, ניצחון ברור של אחד הצדדים יפתור דילמות חשובות לכאן או לכאן.
הבחירות היום אינן כה חשובות "לעתיד האזור" כפי שרבים חושבים. הבחירות היום הן חשובות לטווח קצר בלבד עד שתגובש מדיניות פלסטינית, ישראלית, אמריקאית ואירופאית שתתאים את עצמה למציאות. הנטייה לראות בכל אירוע, חשוב ככל שיהיה, כ"מאורע היסטורי" שישנה את פני המציאות מביאה לתסכולים מדיניים עמוקים, ומכאן, גם לייאוש לנוכח המציאות שבה הפלסטינים עדיין מדברים על מדינה עצמאית, אך עושים הכל כדי לדחות את ההחלטה המעשית מטעמים אסטרטגיים. הפלסטינים עדיין לא מוכנים לקחת על עצמם לנהל מדינה עצמאית – לא אבו-מאזן ובוודאי לא החמאס. על כן, ישראל צריכה להיערך למצב שבו היא לא תוכל לפתור את הסכסוך בשיתוף עם המנהיגות הפלסטינית, אך על ישראל ללמוד איך "לנהל את הסכסוך" במטרה לא להיגרר למצב שבו היא רק מגיבה לאירועים שהפלסטינים יוצרים.
אם החמאס ינצח בבחירות, פעולותיה של ישראל נגד הרשות הפלסטינית יתקבלו בהבנה רבה, יותר מאשר מצב שבו הפת"ח ינצח, אך החמאס יעפיל את השפעתו מאחורי הקלעים. במצב כזה, שבו החמאס הוא שותף בממשלת אבו-מאזן, הוא יוכל להטיל ווטו על פעולותיו של אבו-מאזן, אם בצורה מילולית (במקרה הטוב) או באופן מעשי – למשל המשך הפיגועים נגד ישראל. במצב כזה, יקשה על ישראל לנהל משא-ומתן מדיני עם הרשות, ומאידך ישראל גם תתקשה לפעול נגד הרשות כשהמצב יחמיר, שכן כל פגיעה ישראלית ברשות הפלסטינית או פגיעה במעמדו של אבו-מאזן תתקבל כפרובוקציה בעיני מנהיגים אירופאים ואמריקאים.
לדידה של ישראל, ארה"ב ואולי גם האירופאים, ניצחון ברור של אחד הצדדים יפתור דילמות חשובות לכאן או לכאן.
הבחירות היום אינן כה חשובות "לעתיד האזור" כפי שרבים חושבים. הבחירות היום הן חשובות לטווח קצר בלבד עד שתגובש מדיניות פלסטינית, ישראלית, אמריקאית ואירופאית שתתאים את עצמה למציאות. הנטייה לראות בכל אירוע, חשוב ככל שיהיה, כ"מאורע היסטורי" שישנה את פני המציאות מביאה לתסכולים מדיניים עמוקים, ומכאן, גם לייאוש לנוכח המציאות שבה הפלסטינים עדיין מדברים על מדינה עצמאית, אך עושים הכל כדי לדחות את ההחלטה המעשית מטעמים אסטרטגיים. הפלסטינים עדיין לא מוכנים לקחת על עצמם לנהל מדינה עצמאית – לא אבו-מאזן ובוודאי לא החמאס. על כן, ישראל צריכה להיערך למצב שבו היא לא תוכל לפתור את הסכסוך בשיתוף עם המנהיגות הפלסטינית, אך על ישראל ללמוד איך "לנהל את הסכסוך" במטרה לא להיגרר למצב שבו היא רק מגיבה לאירועים שהפלסטינים יוצרים.
No comments:
Post a Comment