מאז שסוריה נתנה פרסום פומבי להתקפה הישראלית על אדמתה, המשטר העלווי של משפחת אסד נמצא במגננה, ודומה כי מאז ה-6 בספטמבר 2007 סוריה אינה יורדת מהכותרות הבינלאומיות. מי שנתן את ההוראה לחסל את חבר-הפרלמנט הלבנוני אנטואן ע'אנם (ראנם), האנטי-סורי, דווקא במהלך תקופת מערכת-הבחירות לנשיאות לבנון הנערכת בימים אלה, לא לקח בחשבון את האירועים שקדמו להוראת-החיסול שבוצעה ב-19 בספטמבר בשכונת "סין אל-פיל" שבמזרח-ביירות.
ע'אנם, נוצרי-מרוני, יליד 1943, התנגד בתוקף לכל מעורבות סורית בלבנון. ככל שהתקרב מועד הבחירות לנשיאות לבנון, כך גבר החשש בקרב אנשי החזית האנטי-סורית מבעלי-בריתה של סוריה ושליחיה בלבנון.
בשל כך, ע'אנם, (ועוד רבים אחרים) בילה את מרבית זמנו מחוץ ללבנון כדי לא לשמש מטרה נוחה וקלה לשליחיו של המודיעין הסורי. מקורביו של ע'אנם ידעו לספר כי הוא חזר ללבנון רק לפני ימים אחדים, וזאת לקראת פתיחת מושב-הפרלמנט לרגל בחירת נשיא לבנון - פתיחה, האמורה להתקיים ב-25 בספטמבר 2007.
מאז רציחתו של נשיא לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי, בפברואר 2005, נרצחו עוד 7 אישי-ציבור לבנונים שהתנגדו בכל-תוקף לנוכחות הסורית בלבנון ולמעורבותם האלימה של שליחיה בפוליטיקה הלבנונית - זו המייחלת למעט יציבות לאחר שנים רבות של עימותי דמים בין העדות השונות ושליטה סורית נוקשה. אולם, לסוריה ולאיראן אין שום כוונות לוותר על לבנון - וכל אחת מסיבותיה היא. בדומה למקרים דומים בעבר, גם הפעם סוריה גינתה את ההתנקשות בחייו של אנטואן ע'אנם, והיא הביעה, כמובן, "דאגה אמיתית" ליציבותה ולבטחונה של לבנון (ראו, למשל, מאמר מה-23 בנובמבר 2006 הדן ברצח פייר ג'ומייל). הקואליציה הלבנונית האנטי-סורית הביעה חשש כי הרצח האחרון יגרום לחברי-פרלמנט אנטי-סורים להדיר את רגליהם מהישיבה הגורלית (ב-25 בספטמבר), ובכך הם יסללו את הדרך בפני סוריה ובעלי-בריתה לבחור מועמד נוח שימשיך לשרת את האינטרסים הסוריים כפי שהיה בתקופתו של הנשיא היוצא, אמיל לחוד.
לחוד, נוצרי מרוני, יליד 1936, שירת במשך שנים רבות בכוחות המזוינים של לבנון עד שהתמנה, בלחצה של סוריה, לרמטכ"ל צבא לבנון בשנים 1989-1998. מיד לאחר מכן, שוב בלחצה הבוטה של סוריה הוא התמנה לנשיא לבנון לתקופת כהונה של 6 שנים ללא תקופת צינון כפי שנדרש על-פי החוקה הלבנונית של אותה עת. עם סיום תקופת נשיאותו ב-2004, סוריה כפתה על ממשלת לבנון את המשך כהונתו של לחוד לעוד 3 שנים נוספות - כהונה האמורה להסתיים באורח-רשמי ב-25 בנובמבר 2007. על-פי החוקה הלבנונית, אם אין מעמד מוסכם על כל הצדדים עד למועד סיום כהונתו של הנשיא, סמכויותיו עוברות לממשלה הלבנונית. לאור עובדה זו, הנשיא הנוכחי הפרו-סורי הודיע כי הוא יעביר את כל סמכויותיו לרמטכ"ל, מישל סולימאן, עד שיימצא מועמד מוסכם על כל הצדדים.
הרמטכ"ל הנוכחי, מישל סולימאן (נוצרי-מרוני), נחשב למועמד נוח מבחינתם של בעלי-בריתה של סוריה בלבנון, שכן הוא ביטא פעמים רבות עמדות "אובייקטיביות ומתונות" בנוגע לתפקידה של סוריה בלבנון. כך למשל, ב-13 באוגוסט 2007, סולימאן טען כי אין הוכחות למעורבותם של גורמי מודיעין סוריים בקרבות שפרצו במחנה נהר אל-בארד עם פעילי ארגון הטרור "פתח אל-איסלאם". במהלך בקרבות, שפרצו ב-20 במאי ונמשכו כ-3 חודשים, נהרגו מאות אנשים, ביניהם לפחות 166 חיילים לבנונים.
לכל בר-דעת בלבנון, ברור לחלוטין מהו תפקידה האמיתי של משפחת אסד בסדרת החיסולים הבלתי-פוסקת הזו. לשרשרת הרציחות הפוליטיות האלה יש מסורת ארוכה שהחלה מאז שסוריה הוכרה כמדינה עצמאית ב-1946, שכן, המשטרים הסורים הפכו את הרצח למכשיר פוליטי לגיטימי להשגת יעדים מדיניים - הן בזירה הפנימית והן בזירה הבינלאומית. גם משפחת אסד אינה יוצאת מכלל זה מאז שאבי המשפחה, חאפז אל-אסד המנוח, תפס את השלטון בשנת 1970. אלא, ששלל האירועים האחרונים בהם מעורבת משפחת אסד - החל מקשריה הגרעיניים עם צפון-קוריאה וכלה בתאונה הכימית שהתרחשה ליד העיר חאלב - מרחיב את מעגל הגורמים המייחלים לסילוקה מהחיים הפוליטיים בסוריה ומהמרחב המזרח-תיכוני כולו. פעם נוספת הסתבר לאזרחי סוריה כי למשטר הנוכחי חשוב הרבה יותר להורות על עוד רצח פוליטי, מאשר לטפל בבעיה הדחופה של אספקת חשמל סדירה ותקינה לאזרחי המדינה.
=
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "דרך אסד בלבנון", 20 בספטמבר 2007, The Mideast Forum.
ע'אנם, נוצרי-מרוני, יליד 1943, התנגד בתוקף לכל מעורבות סורית בלבנון. ככל שהתקרב מועד הבחירות לנשיאות לבנון, כך גבר החשש בקרב אנשי החזית האנטי-סורית מבעלי-בריתה של סוריה ושליחיה בלבנון.
בשל כך, ע'אנם, (ועוד רבים אחרים) בילה את מרבית זמנו מחוץ ללבנון כדי לא לשמש מטרה נוחה וקלה לשליחיו של המודיעין הסורי. מקורביו של ע'אנם ידעו לספר כי הוא חזר ללבנון רק לפני ימים אחדים, וזאת לקראת פתיחת מושב-הפרלמנט לרגל בחירת נשיא לבנון - פתיחה, האמורה להתקיים ב-25 בספטמבר 2007.מאז רציחתו של נשיא לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי, בפברואר 2005, נרצחו עוד 7 אישי-ציבור לבנונים שהתנגדו בכל-תוקף לנוכחות הסורית בלבנון ולמעורבותם האלימה של שליחיה בפוליטיקה הלבנונית - זו המייחלת למעט יציבות לאחר שנים רבות של עימותי דמים בין העדות השונות ושליטה סורית נוקשה. אולם, לסוריה ולאיראן אין שום כוונות לוותר על לבנון - וכל אחת מסיבותיה היא. בדומה למקרים דומים בעבר, גם הפעם סוריה גינתה את ההתנקשות בחייו של אנטואן ע'אנם, והיא הביעה, כמובן, "דאגה אמיתית" ליציבותה ולבטחונה של לבנון (ראו, למשל, מאמר מה-23 בנובמבר 2006 הדן ברצח פייר ג'ומייל). הקואליציה הלבנונית האנטי-סורית הביעה חשש כי הרצח האחרון יגרום לחברי-פרלמנט אנטי-סורים להדיר את רגליהם מהישיבה הגורלית (ב-25 בספטמבר), ובכך הם יסללו את הדרך בפני סוריה ובעלי-בריתה לבחור מועמד נוח שימשיך לשרת את האינטרסים הסוריים כפי שהיה בתקופתו של הנשיא היוצא, אמיל לחוד.
לחוד, נוצרי מרוני, יליד 1936, שירת במשך שנים רבות בכוחות המזוינים של לבנון עד שהתמנה, בלחצה של סוריה, לרמטכ"ל צבא לבנון בשנים 1989-1998. מיד לאחר מכן, שוב בלחצה הבוטה של סוריה הוא התמנה לנשיא לבנון לתקופת כהונה של 6 שנים ללא תקופת צינון כפי שנדרש על-פי החוקה הלבנונית של אותה עת. עם סיום תקופת נשיאותו ב-2004, סוריה כפתה על ממשלת לבנון את המשך כהונתו של לחוד לעוד 3 שנים נוספות - כהונה האמורה להסתיים באורח-רשמי ב-25 בנובמבר 2007. על-פי החוקה הלבנונית, אם אין מעמד מוסכם על כל הצדדים עד למועד סיום כהונתו של הנשיא, סמכויותיו עוברות לממשלה הלבנונית. לאור עובדה זו, הנשיא הנוכחי הפרו-סורי הודיע כי הוא יעביר את כל סמכויותיו לרמטכ"ל, מישל סולימאן, עד שיימצא מועמד מוסכם על כל הצדדים.
הרמטכ"ל הנוכחי, מישל סולימאן (נוצרי-מרוני), נחשב למועמד נוח מבחינתם של בעלי-בריתה של סוריה בלבנון, שכן הוא ביטא פעמים רבות עמדות "אובייקטיביות ומתונות" בנוגע לתפקידה של סוריה בלבנון. כך למשל, ב-13 באוגוסט 2007, סולימאן טען כי אין הוכחות למעורבותם של גורמי מודיעין סוריים בקרבות שפרצו במחנה נהר אל-בארד עם פעילי ארגון הטרור "פתח אל-איסלאם". במהלך בקרבות, שפרצו ב-20 במאי ונמשכו כ-3 חודשים, נהרגו מאות אנשים, ביניהם לפחות 166 חיילים לבנונים.
לכל בר-דעת בלבנון, ברור לחלוטין מהו תפקידה האמיתי של משפחת אסד בסדרת החיסולים הבלתי-פוסקת הזו. לשרשרת הרציחות הפוליטיות האלה יש מסורת ארוכה שהחלה מאז שסוריה הוכרה כמדינה עצמאית ב-1946, שכן, המשטרים הסורים הפכו את הרצח למכשיר פוליטי לגיטימי להשגת יעדים מדיניים - הן בזירה הפנימית והן בזירה הבינלאומית. גם משפחת אסד אינה יוצאת מכלל זה מאז שאבי המשפחה, חאפז אל-אסד המנוח, תפס את השלטון בשנת 1970. אלא, ששלל האירועים האחרונים בהם מעורבת משפחת אסד - החל מקשריה הגרעיניים עם צפון-קוריאה וכלה בתאונה הכימית שהתרחשה ליד העיר חאלב - מרחיב את מעגל הגורמים המייחלים לסילוקה מהחיים הפוליטיים בסוריה ומהמרחב המזרח-תיכוני כולו. פעם נוספת הסתבר לאזרחי סוריה כי למשטר הנוכחי חשוב הרבה יותר להורות על עוד רצח פוליטי, מאשר לטפל בבעיה הדחופה של אספקת חשמל סדירה ותקינה לאזרחי המדינה.
=
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "דרך אסד בלבנון", 20 בספטמבר 2007, The Mideast Forum.
No comments:
Post a Comment