ב-28 ביולי 2006, התארח ואליד ג'ונבלט לראיון ממושך בתחנת הטלוויזיה הפופולארית "אל-מוסתקבל" של משפחת אל-חרירי. הראיון, שנערך בידי אחד מהכתבים הבכירים של התחנה, עורר תגובות רבות בישראל, בעולם-הערבי ובמערב. דבריו הנוקבים כלפי חיזבאללה, נסראללה, סוריה ואיראן שודרו שוב ושוב, הן בתחנת "אל-מוסתקבל" והן בערוצים נוספים. מה בעצם אמר ג'ונבלט שחיזק כמה הנחות רווחות הן בקרב אוהדיו וגם בקרב יריביו? אך, תחילה כמה מילים על האישיות הסגנונית הזו שרבים מהעיתונאים בעולם-הערבי משחרים לפתחה. ראשית יש לומר, שבישראל מתבשמים מאמירותיו בנוגע לסוריה וחסן נסראללה. אך השאלה היא, האם באמת זאת כל התמונה כפי שמצטיירת לגביו בישראל?
ואליד ג'ונבלט, בן העדה הדרוזית, נולד באוגוסט 1949. אביו, כמאל ג'ונבלט (1917-1977), היה סופר, משורר, סוציאליסט, מייסד "המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית" והמנהיג המיתולוגי של הדרוזים בלבנון. כמאל ג'ונבלט הפך לאחד מהדמויות הנערצות בלבנון עד לחיסולו בידי סוכנים סורים ב-1977 בשל התנגדותו למעורבותה של סוריה בלבנון. עד לחיסולו של אביו, ג'ונבלט הבן התרחק מעיסוק בפוליטיקה הלבנונית וסירב להיכנע למסורת הדרוזית הנוקשה: הוא למד באוניברסיטה האמריקאית בביירות, בילה את רוב זמנו כבחור צעיר במועדוני הלילה של ביירות ופריז, נשא אישה ירדנית והעדיף מכנסי ג'ינס על פני לבוש דרוזי מסורתי. אך ביום בו נרצח אביו, גורלו השתנה והוא נכנס באומץ-לב לנעלי אביו, תחילה בהיסוס רב, שכן העדה הדרוזית נהתה בהערצה אחרי אביו. ככל שגבר בטחונו הפוליטי וככל שביטא עמדות עצמאיות, הוא הצליח לרכוש אהדה רבה הן בקרב העדה והן במסגרות הפוליטיות המגוונות של לבנון המחולקת לעדות ודתות רבות. בעקבות רצח אביו, הוא למד שיעור חשוב בהישרדות בפוליטיקה הלבנונית. דהיינו, על-מנת לשרוד מול כוחות עוינים, יש לנהל תמרונים פוליטיים גם אם נדרשת מידה רבה של ציניות, במטרה לשמר את מעמדה של העדה הדרוזית בלבנון.
המדיניות כלפי סוריה
שבועות אחדים לאחר חיסולו של אביו, נסע ואליד ג'ונבלט לדמשק למפגש היכרות עם הנשיא הסורי חאפז אל-אסד. בעקבות המפגש, נערכה גם "שיחת הבהרה" עם אסד. לאחר שחזר ג'ונבלט ללבנון הוא לא הוציא מילה אחת בגנות סוריה במשך שנים אחדות. אך הדברים השתנו שהחלה מלחמת לבנון ב-1982: תחילה ניהל מגעים עם ישראל להקמת אוטונומיה דרוזית; עבר לדמשק כדי להשיג תמיכה מהסורים; בעזרת סוריה הוא ביסס שליטה מלאה של הדרוזים בהרי השוף לאחר מלחמה עקובה מדם נגד הנוצרים; שמר על יחסים הדוקים עם סוריה לאורך כל שנות ה-80; תחת המטריה הסורית ג'ונבלט נבחר לפרלמנט ב-1992 וב-1996; וכן, הוא שמר על נתיב הידברות עם מדינות שכנות ורחוקות כאחד - בדרך כלל בערוצים חשאיים.
לאחר מותו של חאפז אל-אסד בשנת 2000, השתנתה מדיניותה של סוריה כלפי חסן נסראללה וארגון חיזבאללה. בשאר של-אסד שתפס את השלטון לאחר מותו של אביו, העניק תמיכה גורפת לחיזבאללה שבאה לידי ביטוי גם בהעברת כמויות עצומות של נשק וציוד מתוחכם לארגון. מלבד העזרה החומרית, סוריה שימשה מטריית הגנה לחיזבאללה בלבנון, בעוד שאיראן החלה לעצב את חיזבאללה בדרום-לבנון כדיביזיה איראנית מחומשת היטב עם תורת-לחימה שנלמדה היטב מהלחימה של צה"ל בשטחים.
התפנית המלאה שסוריה עברה בהנהגת באשר אל-אסד, גרמה למהפך תודעתי מסוים אצל ואליד ג'ונלבט. הוא חבר לרפיק אל-חרירי והחל להשמיע קריאות נגד מעורבותה של סוריה בפוליטיקה הלבנונית. מעט לפני חיסולו של אל-חרירי בידי המודיעין הסורי בראשית 2005, פוליטיקאים לבנונים המקורבים לסוריה רמזו לו, בלשון ברורה, כי הוא יעד לחיסול אם לא יחדל ממדיניותו האנטי-סורית. באותה עת, ג'ונבלט שיער כי ימיה של סוריה בלבנון ספורים וכי יש להגביר את הלחץ על סוריה לחדול מלבחוש בפוליטיקה הפנימית של לבנון. ככל שגברה התנגדותו לסוריה כך הוא צבר אהדה ציבורית רחבה בלבנון. עם חיסולו של רפיק אל-חרירי זו היתה אחת משעותיו הגדולות של ג'ונלבט שהחל להתבלט כמנהיג לאומי בעל שיעור קומה.
כשחוסל רפיק אל-חרירי, נזכרו רבים מאזרחי לבנון בחיסולו של כמאל ג'ונבלט, אביו של ואליד. וכך כתב עלי חמאדה בעיתון הלבנוני "אל-נהאר", מייד לאחר חיסולו של אל-חרירי: כמו שרצחו את כמאל ג'ונבלט והשליכו אותו מדמם בראש חוצות בשנת 1977, כך פוצצו חצי עיר, רצחו את רפיק אל-חרירי והפכו את גופו לפחם שרוף. זה המשטר וזה הגיונו עוד מראשיתו – משטר הרוצח את המתנגדים ושורף את גופו של מי שמעז לעמוד מולו. משטר נפשע, נוקם ונוטר שאינו נרתע מלהגביר את הטרור נגד אנשים עצמאיים, ריבוניים ובני חורין. רפיק אל-חרירי שנפל כשהיד למען העצמאות איננו הראשון במסכת הפשעים ואולי איננו האחרון. לפיכך, צריך שלא ייווצר מצב שדמו נשפך לשווא ושלבנון לא תהיה שבויה מכאן והלאה בידי המדיניות המאפיונרית הזאת".
בבחירות שנערכו בלבנון במאי-יוני 2005, ג'ונבלט חבר לחיזבאללה כחלק מהמשחק הפוליטי כדי למנוע דומיננטיות של קבוצה אחת על חברתה, דהיינו, דומיננטיות של עדה אחת על עדה אחרת או השפעה אחת על השפעה אחרת. לכאורה, המדיניות של ג'ונלבט מאז סוף שנות ה-70 של המאה הקודמת נראית תמוהה. על כן נשאלת השאלה מה באמת מניע אותו לפעול כפי שהוא פעול?
ג'ונבלט הוא בעצם דוגמא לפרדוקס הערבי והלבנוני – חוסר זהות ברורה ומוגדרת למרות הניסיון ליצור מכניזמים של "ערביות". הזהות "הערבית" במזה"ת מורכבת ממספר זהויות חזקות הרבה יותר מהרעיון "הערביות" בעלמא, כמו: השבט, החמולה, המשפחה, העדה, הדת, הכפר, העיר, השפה ועוד. למרות הנטייה לראות את העולם-הערבי כמונוליטי, הזרמים שבאים לידי ביטוי בואליד ג'ונבלט מציגים יפה את הבעייתיות של הזהויות השונות המרכיבות את האזור. מהיבט הזה לישראלים יש חיים קלים, שכן המושגים עם-ישראל, ארץ-ישראל ותורת-ישראל תוחמים יפה את הגבולות בצורה די הדוקה בניגוד למתרחש בעולם-הערבי. לבנון היא בעצם מיקרו-קוסמוס של העולם הערבי, שכן מה שמתחולל בה, יתרחש בסופו של דבר גם בסוריה, בעיראק, בירדן ואולי אף במצרים שיש בה מיעוט קופטי גדול.
מקורות לבנונים המקורבים לואליד ג'ונבלט מעלים את התמונה הבאה השופכת מעט אור על דמותו ומדיניותו כלפי חיזבאללה, סוריה, איראן וישראל:
הוא קנאי לעדתו הדרוזית – בעיקר בלבנון, אך גם במקומות אחרים במזה"ת. למען שרידותה של העדה הדרוזית בלבנון הוא מוכן להחליף נאמנויות. הוא יחבור בצורה גורפת לגורם כלשהו רק אם ידע בוודאות שעדתו תצא נשכרת מכך. הוא מתנגד לכל התערבות זרה בעניינים הפנימיים בלבנון. הוא מאמין באחדותה של לבנון אך אינו מאמין שיש דבר כזה זהות אתנית "לבנונית". הוא נמנע בכל קשר ישיר עם גורמים ישראלים. הוא בעד נסיגה מלאה של ישראל מכל השטחים שנכבשו במלחמת ששת-הימים. הוא בעד פיגועי התאבדות נגד ישראלים. הוא בעד הקמת מדינה פלסטינית עצמאית. אין לו כל רצון לסייע לישראל במאבקה נגד חיזבאללה. ב-2004 הוא קרא לדרוזים בישראל לא לשרת בצבא, אך זו היתה "קריאת הזדהות" לנוכח האירועים בשטחים בעקבות מלחמת טרור המתאבדים שהחלה בשנת 2000. הוא אינו סומך על נאמנותה של ישראל כלפי ידידיה בלבנון, והוא חושב שישראל טעתה קשות שהיא החליטה להסתמך על הנוצרים בלבנון ב-1982. אם רעיון "האחדות הלבנונית" יקרוס, הוא ישקול להקים קנטון דרוזי בהרי השוף. לעדה הדרוזית כמו לעדה הנוצרית בלבנון, אין כל רצון לחיות במדינה הלבנונית כפי שהקופטים במצרים חיים תחת הדומיננטיות של האיסלאם.
הראיון באל-מוסתקבל
הראיון שנערך עם ואליד ג'ונבלט ב-28 ביולי 2006, עורר הדים ברחבי לבנון ובישראל, שכן נדמה היה כי ואליד ג'ונלבט הילל את "הניצחון" של חיזבאללה מול חיילי צה"ל. וכך אמר ג'ונלבט: " היום חיזבאללה מנצח מבלי לשים לב לאופי המאבק. אני צופה שיהיה גרוע יותר, אבל חיזבאללה ימשיך ויטען כי הוא מנצח. אנו נהפוך לארץ חרבה אשר נספחת לסוריה ואיראן שרוצות לנהל משא ומתן עם ארצות-הברית על שרידי המולדת הלבנונית". בראיונות נוספים שהוא העניק לאמצעי התקשורת, ימים אחדים לפני כן, הוא שב וחזר על דבריו בעניין "נצחונו" של חיזבאללה מול חיילי צה"ל. דבריו שנאמרו בציניות רבה על חיזבאללה, נאמרו גם על רקע התדמית של הקרב בבינת ג'ביל בתקשורת הערבית וכדי לרצות מעט את דעת-הקהל הלבנונית. ויחד עם זאת, הדברים נאמרו באופן כזה שנדמה היה כי כושר-העמידה של חיזבאללה מול חיילי צה"ל הותיר בו רושם כלשהו.
נקודה נוספת חשובה בראיון התבטאה בדברים האלה: "אין משמעות לכבוד ללא חירות, דמוקרטיה, פלורליזם, עיתונות חופשית וכיבוד דעתו של האחר. הכבוד אינו רק טילים, נפילה לשם שמים, מעשי גבורה ודעות כמו של נועם חומסקי ודומיהם, שאחד מהם יושב בכנסת ישראל, אשר אינם מתעניינים בשני שלישים מהעם הלבנוני הדורש חירות ועצמאות". דברים אלה נאמרו גם על רקע הראיון שנסראללה העניק לערוץ אל-ג'זירה ב-20 ביולי 2006. ובכן, מיהו אותו חבר-כנסת בדבריו של ג'ונבלט? ומדוע טרח ג'ונלבט להזכיר אותו?
כוונתו של ג'ונלבט היתה לח"כ עזמי בשארה הנוצרי שביקר בלבנון לאחר רצח רפיק אל-חרירי. לפני שנים אחדות, כשג'ונלבט ביצע תפנית פוליטית נוספת לעבר סוריה, הוא קיבל המלצה להיפגש גם עם ח"כ עזמי בשארה. גורמים לבנוניים המכירים היטב את ח"כ בשארה, המליצו בכל תוקף לג'ונבלט להתרחק מח"כ בשארה בשל תמיכתו העיוורת בסוריה ובחיזבאללה. למרות ההמלצה השלילית על ח"כ בשארה, ג'ונלבט ניהל שיחות ישירות ועקיפות עם ח"כ בשארה כדי לתהות על קנקנו.
לח"כ בשארה יש קשרים הדוקים עם העיתון הלבנוני "אל-ספיר" ועם עורכו הראשי של העיתון טלטל סולימאן. "אל-ספיר" שם לו למטרה לקדם את מטרותיה של סוריה בלבנון ולחזק את מעמדם של חסן נסראללה וחיזבאללה בזירה הלבנונית. העיתון מחזיק פרשן לענייני ישראל בשם חלמי מוסא, המנתח את האירועים בישראל על-פי הפרשנות הסורית ועל פי מה שנמסר לו מישראל. כשהתברר לג'ונבלט מהו התפקיד שלקח על עצמו ח"כ עמזי בשארה בלבנון, "עבר חתול שחור" בינו לבין בשארה – כפי שמציינים זאת מקורות לבנוניים המקורבים לג'ונבלט. על כן, בראיון ל"אל-מוסתקבל", ג'ונלבט טרח להזכיר את "חבר הכנסת הישראלי" המתעניין רק בשליש מהעם הלבנוני, דהיינו מתעניין בשיעים בלבד ובארגון חיזבאללה כחוד-החנית של סוריה בלבנון.
למרות דעתו של ג'ונבלט על ישראל במאבקה עם הפלסטינים, הוא יודע - כפי שאחרים יודעים - שאם חיזבאללה לא יוכה קשות, שום גורם לבנוני לא יעיז לקחת על עצמו להתעמת עם חיזבאללה הנתמך בידי סוריה ואיראן. ג'ונלבט אף יודע שהוא נמצא על הכוונת של שירותי המודיעין הסורי המחכים לשעת-כושר כדי להיפטר ממנו בשל עמדתו התקיפה נגד סוריה ובעלי-בריתה בלבנון - כפי שאירע לאישים לבנונים אחרים כמו רפיק אל-חרירי המנוח.
----
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "ואליד ג'ונבלט – משל לפרדוקס הלבנוני", 12 בספטמבר 2006, The Mideast Forum.
ואליד ג'ונבלט, בן העדה הדרוזית, נולד באוגוסט 1949. אביו, כמאל ג'ונבלט (1917-1977), היה סופר, משורר, סוציאליסט, מייסד "המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית" והמנהיג המיתולוגי של הדרוזים בלבנון. כמאל ג'ונבלט הפך לאחד מהדמויות הנערצות בלבנון עד לחיסולו בידי סוכנים סורים ב-1977 בשל התנגדותו למעורבותה של סוריה בלבנון. עד לחיסולו של אביו, ג'ונבלט הבן התרחק מעיסוק בפוליטיקה הלבנונית וסירב להיכנע למסורת הדרוזית הנוקשה: הוא למד באוניברסיטה האמריקאית בביירות, בילה את רוב זמנו כבחור צעיר במועדוני הלילה של ביירות ופריז, נשא אישה ירדנית והעדיף מכנסי ג'ינס על פני לבוש דרוזי מסורתי. אך ביום בו נרצח אביו, גורלו השתנה והוא נכנס באומץ-לב לנעלי אביו, תחילה בהיסוס רב, שכן העדה הדרוזית נהתה בהערצה אחרי אביו. ככל שגבר בטחונו הפוליטי וככל שביטא עמדות עצמאיות, הוא הצליח לרכוש אהדה רבה הן בקרב העדה והן במסגרות הפוליטיות המגוונות של לבנון המחולקת לעדות ודתות רבות. בעקבות רצח אביו, הוא למד שיעור חשוב בהישרדות בפוליטיקה הלבנונית. דהיינו, על-מנת לשרוד מול כוחות עוינים, יש לנהל תמרונים פוליטיים גם אם נדרשת מידה רבה של ציניות, במטרה לשמר את מעמדה של העדה הדרוזית בלבנון.
המדיניות כלפי סוריה
שבועות אחדים לאחר חיסולו של אביו, נסע ואליד ג'ונבלט לדמשק למפגש היכרות עם הנשיא הסורי חאפז אל-אסד. בעקבות המפגש, נערכה גם "שיחת הבהרה" עם אסד. לאחר שחזר ג'ונבלט ללבנון הוא לא הוציא מילה אחת בגנות סוריה במשך שנים אחדות. אך הדברים השתנו שהחלה מלחמת לבנון ב-1982: תחילה ניהל מגעים עם ישראל להקמת אוטונומיה דרוזית; עבר לדמשק כדי להשיג תמיכה מהסורים; בעזרת סוריה הוא ביסס שליטה מלאה של הדרוזים בהרי השוף לאחר מלחמה עקובה מדם נגד הנוצרים; שמר על יחסים הדוקים עם סוריה לאורך כל שנות ה-80; תחת המטריה הסורית ג'ונבלט נבחר לפרלמנט ב-1992 וב-1996; וכן, הוא שמר על נתיב הידברות עם מדינות שכנות ורחוקות כאחד - בדרך כלל בערוצים חשאיים.
לאחר מותו של חאפז אל-אסד בשנת 2000, השתנתה מדיניותה של סוריה כלפי חסן נסראללה וארגון חיזבאללה. בשאר של-אסד שתפס את השלטון לאחר מותו של אביו, העניק תמיכה גורפת לחיזבאללה שבאה לידי ביטוי גם בהעברת כמויות עצומות של נשק וציוד מתוחכם לארגון. מלבד העזרה החומרית, סוריה שימשה מטריית הגנה לחיזבאללה בלבנון, בעוד שאיראן החלה לעצב את חיזבאללה בדרום-לבנון כדיביזיה איראנית מחומשת היטב עם תורת-לחימה שנלמדה היטב מהלחימה של צה"ל בשטחים.
התפנית המלאה שסוריה עברה בהנהגת באשר אל-אסד, גרמה למהפך תודעתי מסוים אצל ואליד ג'ונלבט. הוא חבר לרפיק אל-חרירי והחל להשמיע קריאות נגד מעורבותה של סוריה בפוליטיקה הלבנונית. מעט לפני חיסולו של אל-חרירי בידי המודיעין הסורי בראשית 2005, פוליטיקאים לבנונים המקורבים לסוריה רמזו לו, בלשון ברורה, כי הוא יעד לחיסול אם לא יחדל ממדיניותו האנטי-סורית. באותה עת, ג'ונבלט שיער כי ימיה של סוריה בלבנון ספורים וכי יש להגביר את הלחץ על סוריה לחדול מלבחוש בפוליטיקה הפנימית של לבנון. ככל שגברה התנגדותו לסוריה כך הוא צבר אהדה ציבורית רחבה בלבנון. עם חיסולו של רפיק אל-חרירי זו היתה אחת משעותיו הגדולות של ג'ונלבט שהחל להתבלט כמנהיג לאומי בעל שיעור קומה.
כשחוסל רפיק אל-חרירי, נזכרו רבים מאזרחי לבנון בחיסולו של כמאל ג'ונבלט, אביו של ואליד. וכך כתב עלי חמאדה בעיתון הלבנוני "אל-נהאר", מייד לאחר חיסולו של אל-חרירי: כמו שרצחו את כמאל ג'ונבלט והשליכו אותו מדמם בראש חוצות בשנת 1977, כך פוצצו חצי עיר, רצחו את רפיק אל-חרירי והפכו את גופו לפחם שרוף. זה המשטר וזה הגיונו עוד מראשיתו – משטר הרוצח את המתנגדים ושורף את גופו של מי שמעז לעמוד מולו. משטר נפשע, נוקם ונוטר שאינו נרתע מלהגביר את הטרור נגד אנשים עצמאיים, ריבוניים ובני חורין. רפיק אל-חרירי שנפל כשהיד למען העצמאות איננו הראשון במסכת הפשעים ואולי איננו האחרון. לפיכך, צריך שלא ייווצר מצב שדמו נשפך לשווא ושלבנון לא תהיה שבויה מכאן והלאה בידי המדיניות המאפיונרית הזאת".
בבחירות שנערכו בלבנון במאי-יוני 2005, ג'ונבלט חבר לחיזבאללה כחלק מהמשחק הפוליטי כדי למנוע דומיננטיות של קבוצה אחת על חברתה, דהיינו, דומיננטיות של עדה אחת על עדה אחרת או השפעה אחת על השפעה אחרת. לכאורה, המדיניות של ג'ונלבט מאז סוף שנות ה-70 של המאה הקודמת נראית תמוהה. על כן נשאלת השאלה מה באמת מניע אותו לפעול כפי שהוא פעול?
ג'ונבלט הוא בעצם דוגמא לפרדוקס הערבי והלבנוני – חוסר זהות ברורה ומוגדרת למרות הניסיון ליצור מכניזמים של "ערביות". הזהות "הערבית" במזה"ת מורכבת ממספר זהויות חזקות הרבה יותר מהרעיון "הערביות" בעלמא, כמו: השבט, החמולה, המשפחה, העדה, הדת, הכפר, העיר, השפה ועוד. למרות הנטייה לראות את העולם-הערבי כמונוליטי, הזרמים שבאים לידי ביטוי בואליד ג'ונבלט מציגים יפה את הבעייתיות של הזהויות השונות המרכיבות את האזור. מהיבט הזה לישראלים יש חיים קלים, שכן המושגים עם-ישראל, ארץ-ישראל ותורת-ישראל תוחמים יפה את הגבולות בצורה די הדוקה בניגוד למתרחש בעולם-הערבי. לבנון היא בעצם מיקרו-קוסמוס של העולם הערבי, שכן מה שמתחולל בה, יתרחש בסופו של דבר גם בסוריה, בעיראק, בירדן ואולי אף במצרים שיש בה מיעוט קופטי גדול.
מקורות לבנונים המקורבים לואליד ג'ונבלט מעלים את התמונה הבאה השופכת מעט אור על דמותו ומדיניותו כלפי חיזבאללה, סוריה, איראן וישראל:
הוא קנאי לעדתו הדרוזית – בעיקר בלבנון, אך גם במקומות אחרים במזה"ת. למען שרידותה של העדה הדרוזית בלבנון הוא מוכן להחליף נאמנויות. הוא יחבור בצורה גורפת לגורם כלשהו רק אם ידע בוודאות שעדתו תצא נשכרת מכך. הוא מתנגד לכל התערבות זרה בעניינים הפנימיים בלבנון. הוא מאמין באחדותה של לבנון אך אינו מאמין שיש דבר כזה זהות אתנית "לבנונית". הוא נמנע בכל קשר ישיר עם גורמים ישראלים. הוא בעד נסיגה מלאה של ישראל מכל השטחים שנכבשו במלחמת ששת-הימים. הוא בעד פיגועי התאבדות נגד ישראלים. הוא בעד הקמת מדינה פלסטינית עצמאית. אין לו כל רצון לסייע לישראל במאבקה נגד חיזבאללה. ב-2004 הוא קרא לדרוזים בישראל לא לשרת בצבא, אך זו היתה "קריאת הזדהות" לנוכח האירועים בשטחים בעקבות מלחמת טרור המתאבדים שהחלה בשנת 2000. הוא אינו סומך על נאמנותה של ישראל כלפי ידידיה בלבנון, והוא חושב שישראל טעתה קשות שהיא החליטה להסתמך על הנוצרים בלבנון ב-1982. אם רעיון "האחדות הלבנונית" יקרוס, הוא ישקול להקים קנטון דרוזי בהרי השוף. לעדה הדרוזית כמו לעדה הנוצרית בלבנון, אין כל רצון לחיות במדינה הלבנונית כפי שהקופטים במצרים חיים תחת הדומיננטיות של האיסלאם.
הראיון באל-מוסתקבל
הראיון שנערך עם ואליד ג'ונבלט ב-28 ביולי 2006, עורר הדים ברחבי לבנון ובישראל, שכן נדמה היה כי ואליד ג'ונלבט הילל את "הניצחון" של חיזבאללה מול חיילי צה"ל. וכך אמר ג'ונלבט: " היום חיזבאללה מנצח מבלי לשים לב לאופי המאבק. אני צופה שיהיה גרוע יותר, אבל חיזבאללה ימשיך ויטען כי הוא מנצח. אנו נהפוך לארץ חרבה אשר נספחת לסוריה ואיראן שרוצות לנהל משא ומתן עם ארצות-הברית על שרידי המולדת הלבנונית". בראיונות נוספים שהוא העניק לאמצעי התקשורת, ימים אחדים לפני כן, הוא שב וחזר על דבריו בעניין "נצחונו" של חיזבאללה מול חיילי צה"ל. דבריו שנאמרו בציניות רבה על חיזבאללה, נאמרו גם על רקע התדמית של הקרב בבינת ג'ביל בתקשורת הערבית וכדי לרצות מעט את דעת-הקהל הלבנונית. ויחד עם זאת, הדברים נאמרו באופן כזה שנדמה היה כי כושר-העמידה של חיזבאללה מול חיילי צה"ל הותיר בו רושם כלשהו.
נקודה נוספת חשובה בראיון התבטאה בדברים האלה: "אין משמעות לכבוד ללא חירות, דמוקרטיה, פלורליזם, עיתונות חופשית וכיבוד דעתו של האחר. הכבוד אינו רק טילים, נפילה לשם שמים, מעשי גבורה ודעות כמו של נועם חומסקי ודומיהם, שאחד מהם יושב בכנסת ישראל, אשר אינם מתעניינים בשני שלישים מהעם הלבנוני הדורש חירות ועצמאות". דברים אלה נאמרו גם על רקע הראיון שנסראללה העניק לערוץ אל-ג'זירה ב-20 ביולי 2006. ובכן, מיהו אותו חבר-כנסת בדבריו של ג'ונבלט? ומדוע טרח ג'ונלבט להזכיר אותו?
כוונתו של ג'ונלבט היתה לח"כ עזמי בשארה הנוצרי שביקר בלבנון לאחר רצח רפיק אל-חרירי. לפני שנים אחדות, כשג'ונלבט ביצע תפנית פוליטית נוספת לעבר סוריה, הוא קיבל המלצה להיפגש גם עם ח"כ עזמי בשארה. גורמים לבנוניים המכירים היטב את ח"כ בשארה, המליצו בכל תוקף לג'ונבלט להתרחק מח"כ בשארה בשל תמיכתו העיוורת בסוריה ובחיזבאללה. למרות ההמלצה השלילית על ח"כ בשארה, ג'ונלבט ניהל שיחות ישירות ועקיפות עם ח"כ בשארה כדי לתהות על קנקנו.
לח"כ בשארה יש קשרים הדוקים עם העיתון הלבנוני "אל-ספיר" ועם עורכו הראשי של העיתון טלטל סולימאן. "אל-ספיר" שם לו למטרה לקדם את מטרותיה של סוריה בלבנון ולחזק את מעמדם של חסן נסראללה וחיזבאללה בזירה הלבנונית. העיתון מחזיק פרשן לענייני ישראל בשם חלמי מוסא, המנתח את האירועים בישראל על-פי הפרשנות הסורית ועל פי מה שנמסר לו מישראל. כשהתברר לג'ונבלט מהו התפקיד שלקח על עצמו ח"כ עמזי בשארה בלבנון, "עבר חתול שחור" בינו לבין בשארה – כפי שמציינים זאת מקורות לבנוניים המקורבים לג'ונבלט. על כן, בראיון ל"אל-מוסתקבל", ג'ונלבט טרח להזכיר את "חבר הכנסת הישראלי" המתעניין רק בשליש מהעם הלבנוני, דהיינו מתעניין בשיעים בלבד ובארגון חיזבאללה כחוד-החנית של סוריה בלבנון.
למרות דעתו של ג'ונבלט על ישראל במאבקה עם הפלסטינים, הוא יודע - כפי שאחרים יודעים - שאם חיזבאללה לא יוכה קשות, שום גורם לבנוני לא יעיז לקחת על עצמו להתעמת עם חיזבאללה הנתמך בידי סוריה ואיראן. ג'ונלבט אף יודע שהוא נמצא על הכוונת של שירותי המודיעין הסורי המחכים לשעת-כושר כדי להיפטר ממנו בשל עמדתו התקיפה נגד סוריה ובעלי-בריתה בלבנון - כפי שאירע לאישים לבנונים אחרים כמו רפיק אל-חרירי המנוח.
----
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "ואליד ג'ונבלט – משל לפרדוקס הלבנוני", 12 בספטמבר 2006, The Mideast Forum.
No comments:
Post a Comment