למילים ומושגים יש תכונה יפה – הם יכולים לערפל את הכוונה האמיתית, לשכך את הזעם האצור, להמתיק את המציאות, ומאידך לתת בה סימנים של תהו-ובוהו ואסון מתקרב. ויחד עם זאת, למילים יש גם תכונה האוצרת בתוכן זיכרון היסטורי ארוך העומד במבחן הזמן – כפי שיובהר בהמשך. בשנים האחרונות, חברי-הכנסת הערביים אימצו לעצמם מילון מונחים שנועד לארגן את המציאות על-פי השקפת עולמם, ולכוון בצורה נסתרת את הפתרון לבעיות ההווה מבחינתם. דוברים אחדים – בדומה לח"כ זחאלקה – מדמים בנפשם שאם הם רק יגידו שאין להם שום דבר נגד היהודים, אלא הם רק נגד "האידיאולוגיה הציונית", יהיו כאלה שיקנו את הבלוף הזה, בארץ ובעולם, גם מבלי להצהיר על המשמעות האמיתית של כוונתם. וכך, מילים כמו "אימפריאליזם", "קולוניאליזם", "אפרטהייד" ו"גזענות" משמשות כקישוט על צווארם של דוברים ערבים אחדים, כדוגמת ח"כ זחאלקה.
אם חברי-הכנסת הערביים היו מתעמקים בעובדות ההיסטוריות, הם היו מגלים שהאידיאולוגיה הציונית אינה אידיאולוגיה חדשה, והמילה "ציונות" נגזרת מהמילה "ציון" - אחד משמותיה הרבים של ירושלים לאורך ההיסטוריה הישראלית. לידיעת ח"כ זחאלקה, לירושלים יש כ-70 שמות במקורות הישראלים, למשל: אריאל, ציון, כלילת יופי, תפארת ישראל ועוד שמות נוספים.
גם התנועה הציונית אינה תנועה חדשה. היא החלה להתגבש בעקבות חורבן בית ראשון בידי נבוכדנאצר מלך בבל והגלייתם של הישראלים לבבל. לאידיאולוגיה הזו קראו בזמנו "שיבת ציון", והיא קמה כ-1,000 שנה לפני שהכובש הערבי הראשון דרך על אדמת ארץ-ישראל. מאז ועד היום, כבר 2,500 שנה, יש תנועה ציונית בעלת אידיאולוגיה ברורה ובעלת קווים מאפיינים המוגדרים גם על-ידי קווים גיאוגרפיים. זו אותה גיאוגרפיה המשמשת יותר מ-3,500 שנה כמקום מושבם והזדהותם של ישראלים רבים לאורך הדורות. ניתן לשער שגם ח"כ זחאלקה וחבריו לדעה יכולים להעריך התמדה לאומית שכזו. אולם, זה בדיוק מה שמפריע לח"כ הערבי המשרת בכנסת-ישראל בחסות הדמוקרטיה הישראלית - דהיינו, להיסטוריה הישראלית יש עובדות מוצקות ומוכחות בכל פינה מפינותיה של ארץ-ישראל. אחת מהבעיות של הערבים בהתמודדות שלהם עם ישראל מתבטאת בכך שלדעתם הסכסוך הערבי-ישראלי מתחיל תמיד ביום בו ישראל מגיבה לפעולה הטרוריסטית האחרונה נגדה. דהיינו, הסכסוך מתחיל תמיד מהנקודה שהכי נוחה לדובר הערבי לתחזק את עמדותיו הידועות.
אז מי הוא הקולוניאליסט האמיתי?
ח"כ זחאלקה, יליד 1955, חבר במפלגת בל"ד (ברית לאומית דמוקרטית - מפלגתו של עזמי בשארה הנוצרי) והוא מתגורר כפר קרע. למי שאינו יודע, כפר קרע הוקם רק במאה ה-18 בעקבות סכסוך בין שתי חמולות ערביות שהגיעו לארץ-ישראל בחסות הכיבוש המוסלמי על ארץ-ישראל והתיישבו באזור קלקיליה. חמולה אחת הקימה את הכפר ת'ולת' והשניה את הכפר קרע. באחד מהימים, התגלע סכסוך דמים בין שתי החמולות שבעקבותיו חמולת הכפר ת'ולת' החריבה לחלוטין את כפר קרע וגירשה את תושביו. החמולה המוכה נדדה צפונה והקימה מחדש את הכפר קרע, השוכן במקומו הנוכחי בוואדי ערה. המאבק בין החמולות המשפחתית בעבר אינו שונה ממה שקורה כיום בעוצמה רבה בעזה, בלבנון, בירדן, בעיראק או בסוריה.
על-מנת להבין טוב יותר את המשמעות הפלישה הערבית לארץ-ישראל, ראוי שח"כ הנכבד ידע שהמילה "כפר" היא ייחודית רק לארץ-ישראל עד לנהר הליטני, וקשה למוצאה מחוץ לגבולותיה של ארץ-ישראל ההיסטורית. (המילה המקבילה למילה "כפר" בשפה הערבית - היא "קַריָה"). המשמעות היא, שהפולש הערבי גם אימץ שמות ומונחים הקשורים בלעדית לארץ-ישראל, וכך ניתן להתחקות אחרי אלה המנסים למחוק את היסטוריה הישראלית. אכן, למילים יש זיכרון היסטורי ארוך מאוד, בדומה ל"כפר השילוח" (סילוואן) ו"כפר כנא" - שהיה מקום מושבה של משפחת הכהונה אלישיב – ועוד מאות מקומות נוספים ברחבי ארץ-ישראל.
מי הוא הגזען האמיתי?
לאחרונה נודע שיתקיים "שבוע אפרטהייד ישראלי" בקנדה, בארה"ב ובאנגליה. כמו כן נודע, שח"כ הערבי זחאלקה התנדב להגיע למונטריאול כדי להסביר לקנדים ש"המצב בישראל גרוע מאשר בשנות האפרטהייד". ולדבריו, "אפילו בדרום אפריקה לא הפרידו בין שחורים לשחורים". סביר להניח שח"כ זחאלקה, שרכש את השכלתו בישראל, לא ממש התעמק במשטר האפרטהייד שהיה בדרום-אפריקה עד שנות ה-90 של המאה הקודמת. למיעוט הלבן בדרום-אפריקה לא היה כל ביסוס היסטורי לטענותיו בדרום-אפריקה. אך, כאמור, לישראלים לא רק שיש ביסוס היסטורי חזק ועקבי לטענותיהם בארץ-ישראל לאורך כל ההיסטוריה, אלא שכל הטיעונים של הערבים מתבססים על טענות הנובעות מהכיבוש הערבי על ארץ-ישראל ועל האקסקלוסיביות של הגזע הערבי לשלוט בכל ארץ-ישראל. ולא רק זאת, אלא שלאורך עשרות השנים האחרונות, דוברים ערבים ומוסלמים חוזרים שוב ושוב על רעיון השמדתה של מדינת-ישראל כמנטרה קבועה. אז מיהו הגזען האמיתי, ח"כ זחלאקה?
ראוי לזכור שמדינות-ערב נקיות מיהודים כיום, שכן בתוך תקופה קצרה שנמשכה שנים ספורות בלבד, גורשו וסולקו למעלה ממיליון יהודים שרובם חזרו למולדתם ההיסטורית. גם הם מצפים בכיליון-עיניים לפיצוי הולם על גזילת רכושם וממונם. לפיכך, ההשוואה הנכונה והמתבקשת היא לא בין ישראל לדרום-אפריקה, אלא בין האידיאולוגיה הלאומית הערבית לזו של משטר האפרטהייד בדרום-אפריקה.
מי באמת יכול להיות "פלסטיני"?
כמה עובדות היסטוריות כדי לבהיר את המושג "פלסטין": כאשר הבריטים סייעו לחתום על הסכם פייצל-וייצמן בעקבות מלחמת העולם הראשונה (1919), הערבים לא השלימו עם המושג Palestine (פלשתינה), שכן מושג זה זוהה עם היהודים ו"ארץ-הקודש" בלבד. על כן הם דרשו בתוקף שארץ-ישראל תוגדר כ"סוריה הדרומית" שבירתה דמשק. לקח שנים רבות לערביי ארץ-ישראל להסתגל למושג החדש שעבר "שיערוב" במהלך השנים האחרונות, בעיקר לאחר 1967. אך גם היהודים לא השלימו עם השם וביקשו לכנות את הארץ כ"פלשתינה-א"י".
זאת ועוד, ב-24 ביולי 1922 התקבלה החלטה ב"חבר הלאומים" בנוגע לזהות הישירה של היהודים עם המושג "פלשתינה" בזו הלשון: "(יש) לבנות מחדש את המולדת היהודית בפלשתינה, לאור הקשר ההיסטורי של העם היהודי עם פלשתינה".
השם "פלשתינה" הוא שם יווני-רומי שהוענק לארץ-ישראל לאחר מרד בר-כוכבא (132-135 לספירה). החלוקה המנהלית של ארץ-ישראל בתקופת הכיבוש הרומי היתה: פלשתינה פרימה (הראשונה) שכללה את יהודה ושומרון, החוף, הבקעה ועבר-הירדן היהודי; פלשתינה סקונדה (השניה) כללה את הגליל, הגולן, ועמקי הצפון; פלשתינה טרציה (השלישית) כללה את הנגב ואזור דרום עבר-הירדן. העיר ירושלים הפכה בפי הרומאים ל"איליה קפיטולינה". חלוקה זו המשיכה להתקיים גם לאחר כיבוש ארץ-ישראל בידי הערבים במאה ה-7. במילים אחרות, הרומאים היו עסוקים בלמחוק כל זכר לזהות ישראלית בארץ-ישראל שלתוצאותיו יש השפעה עד לימנו אנו.
מאחר והערבים אימצו את המושג "פלסטין" באורח-מלא בעיקר לאחר מלחמת העצמאות הישראלית ב-1948, המושג הפך לכלי-נשק מתעתע בידיהם, ברצותם הם מתייחסים רק לחלק הערבי של ארץ-ישראל על-פי הסכם החלוקה מ-1947, וברצותם הם מתייחסים לכל ארץ-ישראל. יתרה מזאת, המילה "פלשתינה", בהקשריה השונים עד ל-1948, התייחסה בעיקר ליהודים ולא לערבים, כמו למשל "בנק אנגלו-פלשתינה" ("בנק לאומי לישראל") או המוסדות הלאומיים של היהודים בארץ-ישראל עד ל-1948. אך מנגד, הערבים הקימו את "הועד הערבי העליון" של חאג' אמין אל חוסייני. לידיעת ח"כ זחאלקה, מה שהערבים מנסים לעשות בארץ-ישראל קוראים "גניבה היסטורית" – בדומה למה שהלבנים ניסו לעשות באמצעות משטר האפרטהייד בדרום-אפריקה.
שלוש מדינות ל"עם אחד"
כמה מדינות צריך להקים כדי לספק את המאווים הלאומיים של העם המכנה את עצמו "העם הפלסטיני"? על-פי דוברים אחדים, לפחות שלוש מדינות:
ירדן – שהיא מדינה פלסטינית לכל דבר ועניין. אפילו יאסר ערפאת, יליד קהיר, לטש אליה עיניים כחלק מחזונו על "פלסטין הגדולה".
מדינה ביהודה שומרון ועזה – בהתאם להסכם החלוקה של 1947, או לפחות על-פי "הקו ירוק" של 1967.
ומדינה נוספת במדינת-ישראל – בהתאם לדרישתו של ח"כ זחלאקה, דהיינו על מדינת-ישראל להפוך למדינת "כל אזרחיה".
יש משמעות אחת לדרישה הזו - אי-הכרה בלאומיות היהודית על-בסיס גזעני, קל וחומר כאשר מתלווה לזה דרישה בעניין "זכות השיבה" – שהיא ביטוי "מכובס" לקולוניזציה ערבית של כל ארץ-ישראל וחיסולה של הלאומיות הישראלית.
במילים אחרות, בהתאם ל"חזונם" של ח"כ זחאלקה ודומיו, האימפריאליזם הערבי אינו יודע שובע, הוא חוצה גבולות גיאוגרפיים והוא גזעני באופיו ומהותו - על שלל הביטויים המתלווים לכך במטרה להניח תשתית רעיונית כדי להביא לחיסולה של מדינת-ישראל בתואנות שונות ומשונות. אימפריות אחדות ניסו לאורך ההיסטוריה להוציא לפועל את השיטה הזו, אך הן נעלמו מעל בימת ההיסטוריה בשל תאבונן הגדול והבלתי-נשלט, ומשום שבסופו של דבר הצדק מתיישר עם המציאות גם אם זה לוקח עוד כמה שנים נוספות. ומסתבר, שלישראלים יש סבלנות לא מעטה ולא מעתה.
אם חברי-הכנסת הערביים היו מתעמקים בעובדות ההיסטוריות, הם היו מגלים שהאידיאולוגיה הציונית אינה אידיאולוגיה חדשה, והמילה "ציונות" נגזרת מהמילה "ציון" - אחד משמותיה הרבים של ירושלים לאורך ההיסטוריה הישראלית. לידיעת ח"כ זחאלקה, לירושלים יש כ-70 שמות במקורות הישראלים, למשל: אריאל, ציון, כלילת יופי, תפארת ישראל ועוד שמות נוספים.
גם התנועה הציונית אינה תנועה חדשה. היא החלה להתגבש בעקבות חורבן בית ראשון בידי נבוכדנאצר מלך בבל והגלייתם של הישראלים לבבל. לאידיאולוגיה הזו קראו בזמנו "שיבת ציון", והיא קמה כ-1,000 שנה לפני שהכובש הערבי הראשון דרך על אדמת ארץ-ישראל. מאז ועד היום, כבר 2,500 שנה, יש תנועה ציונית בעלת אידיאולוגיה ברורה ובעלת קווים מאפיינים המוגדרים גם על-ידי קווים גיאוגרפיים. זו אותה גיאוגרפיה המשמשת יותר מ-3,500 שנה כמקום מושבם והזדהותם של ישראלים רבים לאורך הדורות. ניתן לשער שגם ח"כ זחאלקה וחבריו לדעה יכולים להעריך התמדה לאומית שכזו. אולם, זה בדיוק מה שמפריע לח"כ הערבי המשרת בכנסת-ישראל בחסות הדמוקרטיה הישראלית - דהיינו, להיסטוריה הישראלית יש עובדות מוצקות ומוכחות בכל פינה מפינותיה של ארץ-ישראל. אחת מהבעיות של הערבים בהתמודדות שלהם עם ישראל מתבטאת בכך שלדעתם הסכסוך הערבי-ישראלי מתחיל תמיד ביום בו ישראל מגיבה לפעולה הטרוריסטית האחרונה נגדה. דהיינו, הסכסוך מתחיל תמיד מהנקודה שהכי נוחה לדובר הערבי לתחזק את עמדותיו הידועות.
אז מי הוא הקולוניאליסט האמיתי?
ח"כ זחאלקה, יליד 1955, חבר במפלגת בל"ד (ברית לאומית דמוקרטית - מפלגתו של עזמי בשארה הנוצרי) והוא מתגורר כפר קרע. למי שאינו יודע, כפר קרע הוקם רק במאה ה-18 בעקבות סכסוך בין שתי חמולות ערביות שהגיעו לארץ-ישראל בחסות הכיבוש המוסלמי על ארץ-ישראל והתיישבו באזור קלקיליה. חמולה אחת הקימה את הכפר ת'ולת' והשניה את הכפר קרע. באחד מהימים, התגלע סכסוך דמים בין שתי החמולות שבעקבותיו חמולת הכפר ת'ולת' החריבה לחלוטין את כפר קרע וגירשה את תושביו. החמולה המוכה נדדה צפונה והקימה מחדש את הכפר קרע, השוכן במקומו הנוכחי בוואדי ערה. המאבק בין החמולות המשפחתית בעבר אינו שונה ממה שקורה כיום בעוצמה רבה בעזה, בלבנון, בירדן, בעיראק או בסוריה.
על-מנת להבין טוב יותר את המשמעות הפלישה הערבית לארץ-ישראל, ראוי שח"כ הנכבד ידע שהמילה "כפר" היא ייחודית רק לארץ-ישראל עד לנהר הליטני, וקשה למוצאה מחוץ לגבולותיה של ארץ-ישראל ההיסטורית. (המילה המקבילה למילה "כפר" בשפה הערבית - היא "קַריָה"). המשמעות היא, שהפולש הערבי גם אימץ שמות ומונחים הקשורים בלעדית לארץ-ישראל, וכך ניתן להתחקות אחרי אלה המנסים למחוק את היסטוריה הישראלית. אכן, למילים יש זיכרון היסטורי ארוך מאוד, בדומה ל"כפר השילוח" (סילוואן) ו"כפר כנא" - שהיה מקום מושבה של משפחת הכהונה אלישיב – ועוד מאות מקומות נוספים ברחבי ארץ-ישראל.
מי הוא הגזען האמיתי?
לאחרונה נודע שיתקיים "שבוע אפרטהייד ישראלי" בקנדה, בארה"ב ובאנגליה. כמו כן נודע, שח"כ הערבי זחאלקה התנדב להגיע למונטריאול כדי להסביר לקנדים ש"המצב בישראל גרוע מאשר בשנות האפרטהייד". ולדבריו, "אפילו בדרום אפריקה לא הפרידו בין שחורים לשחורים". סביר להניח שח"כ זחאלקה, שרכש את השכלתו בישראל, לא ממש התעמק במשטר האפרטהייד שהיה בדרום-אפריקה עד שנות ה-90 של המאה הקודמת. למיעוט הלבן בדרום-אפריקה לא היה כל ביסוס היסטורי לטענותיו בדרום-אפריקה. אך, כאמור, לישראלים לא רק שיש ביסוס היסטורי חזק ועקבי לטענותיהם בארץ-ישראל לאורך כל ההיסטוריה, אלא שכל הטיעונים של הערבים מתבססים על טענות הנובעות מהכיבוש הערבי על ארץ-ישראל ועל האקסקלוסיביות של הגזע הערבי לשלוט בכל ארץ-ישראל. ולא רק זאת, אלא שלאורך עשרות השנים האחרונות, דוברים ערבים ומוסלמים חוזרים שוב ושוב על רעיון השמדתה של מדינת-ישראל כמנטרה קבועה. אז מיהו הגזען האמיתי, ח"כ זחלאקה?
ראוי לזכור שמדינות-ערב נקיות מיהודים כיום, שכן בתוך תקופה קצרה שנמשכה שנים ספורות בלבד, גורשו וסולקו למעלה ממיליון יהודים שרובם חזרו למולדתם ההיסטורית. גם הם מצפים בכיליון-עיניים לפיצוי הולם על גזילת רכושם וממונם. לפיכך, ההשוואה הנכונה והמתבקשת היא לא בין ישראל לדרום-אפריקה, אלא בין האידיאולוגיה הלאומית הערבית לזו של משטר האפרטהייד בדרום-אפריקה.
מי באמת יכול להיות "פלסטיני"?
כמה עובדות היסטוריות כדי לבהיר את המושג "פלסטין": כאשר הבריטים סייעו לחתום על הסכם פייצל-וייצמן בעקבות מלחמת העולם הראשונה (1919), הערבים לא השלימו עם המושג Palestine (פלשתינה), שכן מושג זה זוהה עם היהודים ו"ארץ-הקודש" בלבד. על כן הם דרשו בתוקף שארץ-ישראל תוגדר כ"סוריה הדרומית" שבירתה דמשק. לקח שנים רבות לערביי ארץ-ישראל להסתגל למושג החדש שעבר "שיערוב" במהלך השנים האחרונות, בעיקר לאחר 1967. אך גם היהודים לא השלימו עם השם וביקשו לכנות את הארץ כ"פלשתינה-א"י".
זאת ועוד, ב-24 ביולי 1922 התקבלה החלטה ב"חבר הלאומים" בנוגע לזהות הישירה של היהודים עם המושג "פלשתינה" בזו הלשון: "(יש) לבנות מחדש את המולדת היהודית בפלשתינה, לאור הקשר ההיסטורי של העם היהודי עם פלשתינה".
השם "פלשתינה" הוא שם יווני-רומי שהוענק לארץ-ישראל לאחר מרד בר-כוכבא (132-135 לספירה). החלוקה המנהלית של ארץ-ישראל בתקופת הכיבוש הרומי היתה: פלשתינה פרימה (הראשונה) שכללה את יהודה ושומרון, החוף, הבקעה ועבר-הירדן היהודי; פלשתינה סקונדה (השניה) כללה את הגליל, הגולן, ועמקי הצפון; פלשתינה טרציה (השלישית) כללה את הנגב ואזור דרום עבר-הירדן. העיר ירושלים הפכה בפי הרומאים ל"איליה קפיטולינה". חלוקה זו המשיכה להתקיים גם לאחר כיבוש ארץ-ישראל בידי הערבים במאה ה-7. במילים אחרות, הרומאים היו עסוקים בלמחוק כל זכר לזהות ישראלית בארץ-ישראל שלתוצאותיו יש השפעה עד לימנו אנו.
מאחר והערבים אימצו את המושג "פלסטין" באורח-מלא בעיקר לאחר מלחמת העצמאות הישראלית ב-1948, המושג הפך לכלי-נשק מתעתע בידיהם, ברצותם הם מתייחסים רק לחלק הערבי של ארץ-ישראל על-פי הסכם החלוקה מ-1947, וברצותם הם מתייחסים לכל ארץ-ישראל. יתרה מזאת, המילה "פלשתינה", בהקשריה השונים עד ל-1948, התייחסה בעיקר ליהודים ולא לערבים, כמו למשל "בנק אנגלו-פלשתינה" ("בנק לאומי לישראל") או המוסדות הלאומיים של היהודים בארץ-ישראל עד ל-1948. אך מנגד, הערבים הקימו את "הועד הערבי העליון" של חאג' אמין אל חוסייני. לידיעת ח"כ זחאלקה, מה שהערבים מנסים לעשות בארץ-ישראל קוראים "גניבה היסטורית" – בדומה למה שהלבנים ניסו לעשות באמצעות משטר האפרטהייד בדרום-אפריקה.
שלוש מדינות ל"עם אחד"
כמה מדינות צריך להקים כדי לספק את המאווים הלאומיים של העם המכנה את עצמו "העם הפלסטיני"? על-פי דוברים אחדים, לפחות שלוש מדינות:
ירדן – שהיא מדינה פלסטינית לכל דבר ועניין. אפילו יאסר ערפאת, יליד קהיר, לטש אליה עיניים כחלק מחזונו על "פלסטין הגדולה".
מדינה ביהודה שומרון ועזה – בהתאם להסכם החלוקה של 1947, או לפחות על-פי "הקו ירוק" של 1967.
ומדינה נוספת במדינת-ישראל – בהתאם לדרישתו של ח"כ זחלאקה, דהיינו על מדינת-ישראל להפוך למדינת "כל אזרחיה".
יש משמעות אחת לדרישה הזו - אי-הכרה בלאומיות היהודית על-בסיס גזעני, קל וחומר כאשר מתלווה לזה דרישה בעניין "זכות השיבה" – שהיא ביטוי "מכובס" לקולוניזציה ערבית של כל ארץ-ישראל וחיסולה של הלאומיות הישראלית.
במילים אחרות, בהתאם ל"חזונם" של ח"כ זחאלקה ודומיו, האימפריאליזם הערבי אינו יודע שובע, הוא חוצה גבולות גיאוגרפיים והוא גזעני באופיו ומהותו - על שלל הביטויים המתלווים לכך במטרה להניח תשתית רעיונית כדי להביא לחיסולה של מדינת-ישראל בתואנות שונות ומשונות. אימפריות אחדות ניסו לאורך ההיסטוריה להוציא לפועל את השיטה הזו, אך הן נעלמו מעל בימת ההיסטוריה בשל תאבונן הגדול והבלתי-נשלט, ומשום שבסופו של דבר הצדק מתיישר עם המציאות גם אם זה לוקח עוד כמה שנים נוספות. ומסתבר, שלישראלים יש סבלנות לא מעטה ולא מעתה.
****
מומלץ לקרוא את ספרו של פרופסור אפרים קארש, מאוניברסיטת לונדון, על ההיסטוריה של האימפריאליזם המוסלמי, שיצא לאור בשנת 2006.
מומלץ לקרוא את ספרו של פרופסור אפרים קארש, מאוניברסיטת לונדון, על ההיסטוריה של האימפריאליזם המוסלמי, שיצא לאור בשנת 2006.
----
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "ח"כ זחאקלה והאימפריאליזם הערבי", 12 בפברואר 2007, The Mideast Forum.
1 comment:
Hеllo tο eѵery boԁу, it's my first pay a quick visit of this blog; this weblog consists of remarkable and in fact good information in support of visitors.
my web site ... Silk N Reviews
Post a Comment