לאחרונה, לישראל היה דימוי רופס בעיני רבים בעולם-הערבי, שכן ישראל לא הצליחה להתמודד עם "ההצלחה" של הארגונים המיליטנטיים ובעיקר לא נגד החמאס והחיזבאללה. תקצר היריעה מלפרט נקודה זו, אך לא הנסיגה מלבנון ולא הנסיגה מעזה הן לבדן שגרמו לתדמית זו, אלא זה היה תהליך ארוך שהחל עם מלחמת לבנון ב-1982 מרגע שהיא פסקה מלהיות מלחמה דינמית, דהיינו התקפית. צבא מתגונן נהפך לצבא פגיע, וצבא פגיע אינו יכול להסתיר את נקודות-התורפה שלו בעיקר כשהוא בא במגע עם אוכלוסייה אזרחית עוינת.
לאחר גילויי השמחה המרובים שהופגנו בחלק מהתקשורת הערבית, בעיקר זו המזוהה עם הציר האסלאמי, הטון התחלף מתחושת אופוריה לביטויי חרדה עמוקה לנוכח התסבוכת שהכניס נסראללה את כל העולם-הערבי ובעיקר את לבנון. מאז שהחל צה"ל את המתקפה בלבנון, מנסה התקשורת הערבית לברר איך השתבשו הדברים, ודומה כי תחושת הפתעה המהולה בחרדה מאפיינת את רוב הדיווחים על תקיפת צה"ל בלבנון.
נאום נסראללה
נסראללה ביהירותו הרבה הצליח לטעת בכולם, גם בעזרת התקשורת הישראלית, שהוא יצר מאזן-אימה אפקטיבי נגד ישראל לטובת החיזבאללה ולטובת הערבים כולם. אם היו בודקים היטב את דבריו - הן מבחינת התוכן והן מבחינה עובדתית – היה מסתבר כי לנסראללה יש נטייה חזקה להגזמות רבות על סף הפנטזיה. הוא הצליח לא רק לשכנע את עצמו אמיתות דבריו, אלא גם לשטות במומחים ערבים המעורים היטב בנעשה בלבנון. אלה, העבירו את דבריו לעולם-הרחב שנפל, שוב, לתוך המלכודת של הפחד הטבוע בכל בן-אנוש, דהיינו הפחד מהאי-רציונאליות וחוסר-וודאות. די היה שנסראללה הצליח פעם אחת, מתוך עשרות הבטחות שלא קוימו, כדי שרבים יריעו לגאוניותו הפוליטית. בנקודה זו, נסראללה נפל בעצמו למלכודת שהוא בנה בעמל רב. מכאן, נובעת ההפתעה הרבה מהתגובה הישראלית, שכן נסראללה הצליח לשכנע רבים שמדינת-ישראל היא בעצם יצור רופס בהתאם לתפיסה שהוא גיבש שבאה לידי ביטוי ב"תיאורית קורי-העכביש" שלו.
ישראל תרמה רבות לתדמית זו, ולעיתים היה נדמה שהיא התנדבה להיות סטטיסטית במשחק של נסראללה. למזלנו, שלצד הרפיסות המדינית, כל מערכות הביטחון הישראליות עסקו באיסוף מידע אופרטיבי על הארגון. צריך לשים לב לדברי ראש ממשלת לבנון, פואד סניורה, שאמר לרשת CNN ביום שישי, ב-14 ביולי, ש"החיזבאללה עשה טעות טקטית קשה בפעולותיו בימים האחרונים, ויהיה זה מוזר מאוד אם יתברר שהוא ארגן את מתקפותיו לבדו". גם אם יהיו לחיזבאללה הצלחות נוספות לפגוע בחייליי צה"ל ובאוכלוסייה הישראלית בימים הקרובים, הארגון והעומד בראשו יהיו מוחלשים במידה ניכרת ובכך ייפתחו אפיקים חדשים לטובת לבנון ולישראל.
הכותרות הראשיות של העיתונות הלבנונית של יום שבת, ב-15 ביולי, כמובן שמו דגש על חיסול המטה הראשי של חיזבאללה ברובע דאחייה בביירות ועל הצהרתו של נסראללה שישראל ביקשה "מלחמה כוללת... גם מעבר, מעבר לחיפה". בעיתון אל-חיאת הלבנוני, הופיעה תמונה בעמוד הראשי בה נראה ההרס רב שנגרם לרובע השיעי של ביירות וחייל לבנוני תופס את ראשו. רובע דאחייה השיעי הוא קומפלקס גדול שנבנה בעזרת איראן בהשקעה כספית גדולה, שם הוקמה מערכת הפיקוד והשליטה של החיזבאללה. נטישת השיעים את דרום-לבנון ובריחתם של נאמניו מרובע דאחייה בביירות הפתיעו את הצמרת המדינית והצבאית של החיזבאללה.
בנאומו ביום שישי בערב ב- 14 ביולי, נסראללה היה אפולוגטי, מריר והוא נשמע כמו ערפאת בימיו הטובים במוקטעה תחת המצור הישראלי. זה היה נאום של מנהיג במצוקה רבה המנסה להזכיר לנאמניו שהוא הצליח לגרש את הישראלים מדרום-לבנון. אך, על פניהם של לבנונים רבים התפשט חיוך מריר, שכן נסראללה הצליח להביא שוב את ישראל עד למרכז ביירות וצפונה ממנה. נקודה אחת בנאומו החרידה את הלבנונים: נסראללה טען שגורלו אינו חשוב בעיניו אלא גורלה של לבנון כולה חשוב בעיניו הרבה יותר. בעיני לבנונים ששמעו את נאומו המשמעות היתה שהנה מגיח, שוב, מנהיג ערבי נוסף המנסה להקריב את לבנון על חשבון השאיפות הפוליטיות שלו בדומה לחאפז אל-אסד נשיא סוריה לשעבר. הבשורה היחידה שנסראללה הציע ללבנונים בנאומו היתה מלחמה ועוד מלחמה ממושכת - את זה הלבנונים לא אהבו ולא רצו לשמוע.
מיד שהחלה ההתקפה הישראלית, הטלוויזיה הסורית עברה לשדר מסביב לשעון במתכונת חירום. ודומה כי הרטוריקה המתלהמת האופיינית כל כך לסוריה לא השתנתה מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת. לעומתה, תחנות הטלוויזיה של לבנון, בעיקר אל-מוסתקבל ו-LBC המזוהות כליברליות, ניסו להציג תמונה מלאה ככל האפשר על האירועים. בל נקל ראש במה שהוצג בשתי התחנות האלה כפי שיובהר להלן
התקשורת הסורית
בטלוויזיה הסורית משודרת אווירת מלחמה כבר ימים אחדים. השידורים הישירים והאולפן הפתוח נמשכים לאורך כל היום. חלק מהדיונים מלווים בצילומים של חיילי צה"ל העושים את דרכם לגבול הצפון, וכן את ההרס שהותירו מטוסי חייל-האוויר הישראלי בהפצצותיהם. הטון כרגיל חמור-סבר, מאיים, על סף ההיסטריה שכן התברר לסוריה כי ישראל שברה את כללי המשחק של איראן, סוריה וחיזבאללה גם יחד. לצד הדיווחים המתלהמים בטלוויזיה הסורית, ראשי השלטון הסורי העבירו מסר לישראל בצינורות חשאיים כי הם מעונינים להישאר מחוץ לעימות הנוכחי, וכי הם מנסים לשכנע את החיזבאללה להפסיק את הירי על ישראל. במקביל לכך, סוריה העלתה את רמת הכוננות של הצבא והיא מפגינה הימים אלה עצבנות רבה.
המלל הרב הנשפך בטלוויזיה הסורית, מראה בעליל כי לצד המראות הקשים והחשש הרב בציבור הסורי, השלטון מנסה לעשות מאמצים רבים להציג עמידה איתנה לנוכח ההתקפה הישראלית על לבנון. כך למשל, מוקרנים וידאו-קליפים של שירים לאומיים כמו שירו של מחמוד דרוויש, הנחשב למשורר הלאומי של הפלסטינים. שירו של דרוויש הוקרא על רקע תמונות של חיילים ישראלים פצועים, כואבים ודואבים, וכן תמונות של פלסטינים נאבקים בכוחות צה"ל החל ממלחמת לבנון וכלה בעימות האחרון בעזה. כמו כן, נשמעו שירים מלאי התלהבות לאומית, וכן שירי-תוכחה כלפי העולם-הערבי שאינו עומד לצד לבנון, סוריה והפלסטינים. השיר "היכן, היכן, היכן הוא העולם הערבי" הושמע פעמים רבות בימים האחרונים לצד שירים לאומיים מלאי-התלהבות הידועים לכל סורי מגיל רך.
הטלוויזיה הסורית מציגה תמיד עמדות התואמות את העמדה הסורית הרשמית. כך למשל, כאשר רוב תחנות הטלוויזיה בלבנון העבירו בשידור ישיר את דברי השגריר הישראלי באו"ם, הסורים העדיפו להתעלם ולהעביר בשידור ישיר את דבריהם של נציגי קטאר וגאנה שנעמו לאוזניים הסוריות. הנאום של השגריר הישראלי, דני גילרמן, היה מעורר כבוד, דרמטי, ערוך היטב וקלע במדויק ללבו של כל לבנוני המעונין להביא לחיסולו של חיזבאללה, שכן השגריר הישראלי התייחס כבוד רב לעם הלבנוני, לנציגיו באו"ם ולשר החוץ הלבנוני שהציג את העמדה של מדינתו.
התייחסות המיוחדת מוענקת כמובן לנסראללה וארגון החיזבאללה. בין דיון אחד למשנהו, מוקרנים וידאו-קליפים של אנשי החיזבאללה פוגעים בחיילי צה"ל על רקע תמונות המסגדים בהר-הבית. נאומו של נסראללה ביום שישי בערב, ב-14 ביולי, לאחר הריסת מטהו ברובע דאחייה, הועבר בשידור חי בסוריה, בעוד שהתחנות הלבנוניות הליברליות הביאו את דבריו מאוחר יותר. בסיכומו של דבר ניתן לציין כי הטלוויזיה הסורית יצרה אווירת מלחמה בקרב צופיה – המעדיפים לראות תחנות אחרות.
התקשורת הלבנונית
תחנות הטלוויזיה הליברליות בלבנון כמו אל-מוסתקבל ו-LBC גם הן עברו למתכונת חירום והעבירו שידורים ישירים מרחבי לבנון 24 שעות ביממה. חשוב להדגיש כי התחנות אלה עדיין מחויבות לרטוריקה הערבית הטיפוסית באמצעות ביטויים כמו "הישות הציונית", "כיבוש", "פלסטין הכבושה" ו"כוחות הכיבוש". אך, שמסלקים מהשיח-התקשורתי את הביטויים האלה, התחנות מהוות כלי חשוב לכל צופה דובר ערבית דרכן ניתן להבין גם את הצד הישראלי ומניעיו. מה שהתחנות האירופאיות העדיפו להעלים בדיווחיהן, התחנות הלבנוניות בחרו גם לסקר את היקף הנזק שגרמו הקטיושות ביישובי הגליל, הן הביאו את דבריהם של פוליטיקאים ישראלים וכן הן ציטטו פעמים אחדות את התקשורת הישראלית הכתובה והאלקטרונית. רמת הדיונים בשתי התחנות האלה עלתה, ברוב המקרים, על זו של התחנות הישראליות הנוטות למעברים קיצוניים של התלהמות, דיכאון, היסטריה, ציניות ולגלוג. במקרה הזה, התחנות עשו שירות מצוין לישראל וללבנון גם יחד, בהשוואה לתרומתן של התחנות הישראליות לציבור הישראלי במשבר הנוכחי.
תחנת אל-מוסתקבל, של רפיק אל חרירי המנוח, נתנה כותרת לשידוריה בשם "המלחמה על לבנון". לא היתה התלהמות והיסטריה, אלא דיווחים מצולמים ללא פרשנות מיותרת על ההרס שהותירו מטוסי חיל-האוויר ברחבי לבנון. בין דיון אחד למשנהו, התחנה הקרינה וידאו-קליפים מהלווייתו של רפיק אל חרירי, שיר על העיתונאי סמיר קציר שנרצח בידי המודיעין הסורי ושירים נוגעים ללב על לבנונים שחזרו לארצם לאחר מלחמת-האזרחים ארוכת השנים.
רפיק אל חרירי המנוח ובנו, קשרו קשרים הדוקים עם הממלכה הסעודית, וזו השקיעה רבות בשיקומה של לבנון. עד שנות ה-90 לסוריה היה מעמד בכורה בסעודיה שהביאו בין היתר גם לקשרי נישואין בין האליטה הסורית לזו הסעודית. כיום לבנון היא המדינה המועדפת על הסעודים בשל החריש העמוק שעשה רפיק אל-חרירי בסעודיה במשך שנים. על כן, סעודיה יצאה בהצהרה חסרת-תקדים המאשימה את נסראללה במשבר הנוכחי. בשל כך נוצר ציר של בעלי-ברית הכוללים את מצרים, ירדן, סעודיה, ישראל ולבנון שיצאו בהצהרה בנוגע לאחריותו של נסראללה בעימות שפרץ עם ישראל. עניין זה בא לידי ביטוי הולם בשתי התחנות האלה פעמים אחדות מאז שהחלה התגובה הישראלית.
שתי התחנות האלה יחד עם לבנונים רבים – מוסלמים שיעים ונוצרים – שהופיעו בשידורים, ניסו להדגיש כי הלאומיות הלבנונית עומדת למבחן מול הבדלנות המיליטנטית השיעית בהשראה איראנית. לאחר הסתלקותו של הצבא הסורי, לבנון רוצה לראות את חיסולו של חיזבאללה - גם אם תושביה יצטרכו לשלם מחיר כלשהו עבור הגשמתה של שאיפה הזו.
ביום שבת, ב-15 ביולי, נערכה ועידת פסגה של שרי-החוץ של החברות בליגה הערבית. הנציג הסורי ילחש בסודי סודות לאחד משרי-החוץ הערביים שסוריה תהיה מוכנה להקריב את חיזבאללה תמורת חסינות מערבית לנשיא בשאר אסד ולמשטר הבעת' במדינה. גם סוריה מבינה היטב שנסראללה הוא אחד המנהיגים הערבים המבודדים ביותר בעולם שרבים ישמחו להיפטר ממנו כמה שיותר מהר. לעיתים, למציאות המזרח-תיכונית יש דינמיקה מהירה, על כן חיסולו של החיזבאללה כגורם משמעותי בלבנון פותח פתח רחב לישראל, למצרים, לירדן, ללבנון ולמדינות מערביות נוספות לטפל בסוריה בצורה הרבה יותר נחרצת ממה שהיה עד כה.
---
מאת: ד"ר יוחאי סלע, התגובה הישראלית בתקשורת הערבית", 16 ביולי 2006, The Mideast Forum.
לאחר גילויי השמחה המרובים שהופגנו בחלק מהתקשורת הערבית, בעיקר זו המזוהה עם הציר האסלאמי, הטון התחלף מתחושת אופוריה לביטויי חרדה עמוקה לנוכח התסבוכת שהכניס נסראללה את כל העולם-הערבי ובעיקר את לבנון. מאז שהחל צה"ל את המתקפה בלבנון, מנסה התקשורת הערבית לברר איך השתבשו הדברים, ודומה כי תחושת הפתעה המהולה בחרדה מאפיינת את רוב הדיווחים על תקיפת צה"ל בלבנון.
נאום נסראללה
נסראללה ביהירותו הרבה הצליח לטעת בכולם, גם בעזרת התקשורת הישראלית, שהוא יצר מאזן-אימה אפקטיבי נגד ישראל לטובת החיזבאללה ולטובת הערבים כולם. אם היו בודקים היטב את דבריו - הן מבחינת התוכן והן מבחינה עובדתית – היה מסתבר כי לנסראללה יש נטייה חזקה להגזמות רבות על סף הפנטזיה. הוא הצליח לא רק לשכנע את עצמו אמיתות דבריו, אלא גם לשטות במומחים ערבים המעורים היטב בנעשה בלבנון. אלה, העבירו את דבריו לעולם-הרחב שנפל, שוב, לתוך המלכודת של הפחד הטבוע בכל בן-אנוש, דהיינו הפחד מהאי-רציונאליות וחוסר-וודאות. די היה שנסראללה הצליח פעם אחת, מתוך עשרות הבטחות שלא קוימו, כדי שרבים יריעו לגאוניותו הפוליטית. בנקודה זו, נסראללה נפל בעצמו למלכודת שהוא בנה בעמל רב. מכאן, נובעת ההפתעה הרבה מהתגובה הישראלית, שכן נסראללה הצליח לשכנע רבים שמדינת-ישראל היא בעצם יצור רופס בהתאם לתפיסה שהוא גיבש שבאה לידי ביטוי ב"תיאורית קורי-העכביש" שלו.
ישראל תרמה רבות לתדמית זו, ולעיתים היה נדמה שהיא התנדבה להיות סטטיסטית במשחק של נסראללה. למזלנו, שלצד הרפיסות המדינית, כל מערכות הביטחון הישראליות עסקו באיסוף מידע אופרטיבי על הארגון. צריך לשים לב לדברי ראש ממשלת לבנון, פואד סניורה, שאמר לרשת CNN ביום שישי, ב-14 ביולי, ש"החיזבאללה עשה טעות טקטית קשה בפעולותיו בימים האחרונים, ויהיה זה מוזר מאוד אם יתברר שהוא ארגן את מתקפותיו לבדו". גם אם יהיו לחיזבאללה הצלחות נוספות לפגוע בחייליי צה"ל ובאוכלוסייה הישראלית בימים הקרובים, הארגון והעומד בראשו יהיו מוחלשים במידה ניכרת ובכך ייפתחו אפיקים חדשים לטובת לבנון ולישראל.
הכותרות הראשיות של העיתונות הלבנונית של יום שבת, ב-15 ביולי, כמובן שמו דגש על חיסול המטה הראשי של חיזבאללה ברובע דאחייה בביירות ועל הצהרתו של נסראללה שישראל ביקשה "מלחמה כוללת... גם מעבר, מעבר לחיפה". בעיתון אל-חיאת הלבנוני, הופיעה תמונה בעמוד הראשי בה נראה ההרס רב שנגרם לרובע השיעי של ביירות וחייל לבנוני תופס את ראשו. רובע דאחייה השיעי הוא קומפלקס גדול שנבנה בעזרת איראן בהשקעה כספית גדולה, שם הוקמה מערכת הפיקוד והשליטה של החיזבאללה. נטישת השיעים את דרום-לבנון ובריחתם של נאמניו מרובע דאחייה בביירות הפתיעו את הצמרת המדינית והצבאית של החיזבאללה.
בנאומו ביום שישי בערב ב- 14 ביולי, נסראללה היה אפולוגטי, מריר והוא נשמע כמו ערפאת בימיו הטובים במוקטעה תחת המצור הישראלי. זה היה נאום של מנהיג במצוקה רבה המנסה להזכיר לנאמניו שהוא הצליח לגרש את הישראלים מדרום-לבנון. אך, על פניהם של לבנונים רבים התפשט חיוך מריר, שכן נסראללה הצליח להביא שוב את ישראל עד למרכז ביירות וצפונה ממנה. נקודה אחת בנאומו החרידה את הלבנונים: נסראללה טען שגורלו אינו חשוב בעיניו אלא גורלה של לבנון כולה חשוב בעיניו הרבה יותר. בעיני לבנונים ששמעו את נאומו המשמעות היתה שהנה מגיח, שוב, מנהיג ערבי נוסף המנסה להקריב את לבנון על חשבון השאיפות הפוליטיות שלו בדומה לחאפז אל-אסד נשיא סוריה לשעבר. הבשורה היחידה שנסראללה הציע ללבנונים בנאומו היתה מלחמה ועוד מלחמה ממושכת - את זה הלבנונים לא אהבו ולא רצו לשמוע.
מיד שהחלה ההתקפה הישראלית, הטלוויזיה הסורית עברה לשדר מסביב לשעון במתכונת חירום. ודומה כי הרטוריקה המתלהמת האופיינית כל כך לסוריה לא השתנתה מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת. לעומתה, תחנות הטלוויזיה של לבנון, בעיקר אל-מוסתקבל ו-LBC המזוהות כליברליות, ניסו להציג תמונה מלאה ככל האפשר על האירועים. בל נקל ראש במה שהוצג בשתי התחנות האלה כפי שיובהר להלן
התקשורת הסורית
בטלוויזיה הסורית משודרת אווירת מלחמה כבר ימים אחדים. השידורים הישירים והאולפן הפתוח נמשכים לאורך כל היום. חלק מהדיונים מלווים בצילומים של חיילי צה"ל העושים את דרכם לגבול הצפון, וכן את ההרס שהותירו מטוסי חייל-האוויר הישראלי בהפצצותיהם. הטון כרגיל חמור-סבר, מאיים, על סף ההיסטריה שכן התברר לסוריה כי ישראל שברה את כללי המשחק של איראן, סוריה וחיזבאללה גם יחד. לצד הדיווחים המתלהמים בטלוויזיה הסורית, ראשי השלטון הסורי העבירו מסר לישראל בצינורות חשאיים כי הם מעונינים להישאר מחוץ לעימות הנוכחי, וכי הם מנסים לשכנע את החיזבאללה להפסיק את הירי על ישראל. במקביל לכך, סוריה העלתה את רמת הכוננות של הצבא והיא מפגינה הימים אלה עצבנות רבה.
המלל הרב הנשפך בטלוויזיה הסורית, מראה בעליל כי לצד המראות הקשים והחשש הרב בציבור הסורי, השלטון מנסה לעשות מאמצים רבים להציג עמידה איתנה לנוכח ההתקפה הישראלית על לבנון. כך למשל, מוקרנים וידאו-קליפים של שירים לאומיים כמו שירו של מחמוד דרוויש, הנחשב למשורר הלאומי של הפלסטינים. שירו של דרוויש הוקרא על רקע תמונות של חיילים ישראלים פצועים, כואבים ודואבים, וכן תמונות של פלסטינים נאבקים בכוחות צה"ל החל ממלחמת לבנון וכלה בעימות האחרון בעזה. כמו כן, נשמעו שירים מלאי התלהבות לאומית, וכן שירי-תוכחה כלפי העולם-הערבי שאינו עומד לצד לבנון, סוריה והפלסטינים. השיר "היכן, היכן, היכן הוא העולם הערבי" הושמע פעמים רבות בימים האחרונים לצד שירים לאומיים מלאי-התלהבות הידועים לכל סורי מגיל רך.
הטלוויזיה הסורית מציגה תמיד עמדות התואמות את העמדה הסורית הרשמית. כך למשל, כאשר רוב תחנות הטלוויזיה בלבנון העבירו בשידור ישיר את דברי השגריר הישראלי באו"ם, הסורים העדיפו להתעלם ולהעביר בשידור ישיר את דבריהם של נציגי קטאר וגאנה שנעמו לאוזניים הסוריות. הנאום של השגריר הישראלי, דני גילרמן, היה מעורר כבוד, דרמטי, ערוך היטב וקלע במדויק ללבו של כל לבנוני המעונין להביא לחיסולו של חיזבאללה, שכן השגריר הישראלי התייחס כבוד רב לעם הלבנוני, לנציגיו באו"ם ולשר החוץ הלבנוני שהציג את העמדה של מדינתו.
התייחסות המיוחדת מוענקת כמובן לנסראללה וארגון החיזבאללה. בין דיון אחד למשנהו, מוקרנים וידאו-קליפים של אנשי החיזבאללה פוגעים בחיילי צה"ל על רקע תמונות המסגדים בהר-הבית. נאומו של נסראללה ביום שישי בערב, ב-14 ביולי, לאחר הריסת מטהו ברובע דאחייה, הועבר בשידור חי בסוריה, בעוד שהתחנות הלבנוניות הליברליות הביאו את דבריו מאוחר יותר. בסיכומו של דבר ניתן לציין כי הטלוויזיה הסורית יצרה אווירת מלחמה בקרב צופיה – המעדיפים לראות תחנות אחרות.
התקשורת הלבנונית
תחנות הטלוויזיה הליברליות בלבנון כמו אל-מוסתקבל ו-LBC גם הן עברו למתכונת חירום והעבירו שידורים ישירים מרחבי לבנון 24 שעות ביממה. חשוב להדגיש כי התחנות אלה עדיין מחויבות לרטוריקה הערבית הטיפוסית באמצעות ביטויים כמו "הישות הציונית", "כיבוש", "פלסטין הכבושה" ו"כוחות הכיבוש". אך, שמסלקים מהשיח-התקשורתי את הביטויים האלה, התחנות מהוות כלי חשוב לכל צופה דובר ערבית דרכן ניתן להבין גם את הצד הישראלי ומניעיו. מה שהתחנות האירופאיות העדיפו להעלים בדיווחיהן, התחנות הלבנוניות בחרו גם לסקר את היקף הנזק שגרמו הקטיושות ביישובי הגליל, הן הביאו את דבריהם של פוליטיקאים ישראלים וכן הן ציטטו פעמים אחדות את התקשורת הישראלית הכתובה והאלקטרונית. רמת הדיונים בשתי התחנות האלה עלתה, ברוב המקרים, על זו של התחנות הישראליות הנוטות למעברים קיצוניים של התלהמות, דיכאון, היסטריה, ציניות ולגלוג. במקרה הזה, התחנות עשו שירות מצוין לישראל וללבנון גם יחד, בהשוואה לתרומתן של התחנות הישראליות לציבור הישראלי במשבר הנוכחי.
תחנת אל-מוסתקבל, של רפיק אל חרירי המנוח, נתנה כותרת לשידוריה בשם "המלחמה על לבנון". לא היתה התלהמות והיסטריה, אלא דיווחים מצולמים ללא פרשנות מיותרת על ההרס שהותירו מטוסי חיל-האוויר ברחבי לבנון. בין דיון אחד למשנהו, התחנה הקרינה וידאו-קליפים מהלווייתו של רפיק אל חרירי, שיר על העיתונאי סמיר קציר שנרצח בידי המודיעין הסורי ושירים נוגעים ללב על לבנונים שחזרו לארצם לאחר מלחמת-האזרחים ארוכת השנים.
רפיק אל חרירי המנוח ובנו, קשרו קשרים הדוקים עם הממלכה הסעודית, וזו השקיעה רבות בשיקומה של לבנון. עד שנות ה-90 לסוריה היה מעמד בכורה בסעודיה שהביאו בין היתר גם לקשרי נישואין בין האליטה הסורית לזו הסעודית. כיום לבנון היא המדינה המועדפת על הסעודים בשל החריש העמוק שעשה רפיק אל-חרירי בסעודיה במשך שנים. על כן, סעודיה יצאה בהצהרה חסרת-תקדים המאשימה את נסראללה במשבר הנוכחי. בשל כך נוצר ציר של בעלי-ברית הכוללים את מצרים, ירדן, סעודיה, ישראל ולבנון שיצאו בהצהרה בנוגע לאחריותו של נסראללה בעימות שפרץ עם ישראל. עניין זה בא לידי ביטוי הולם בשתי התחנות האלה פעמים אחדות מאז שהחלה התגובה הישראלית.
שתי התחנות האלה יחד עם לבנונים רבים – מוסלמים שיעים ונוצרים – שהופיעו בשידורים, ניסו להדגיש כי הלאומיות הלבנונית עומדת למבחן מול הבדלנות המיליטנטית השיעית בהשראה איראנית. לאחר הסתלקותו של הצבא הסורי, לבנון רוצה לראות את חיסולו של חיזבאללה - גם אם תושביה יצטרכו לשלם מחיר כלשהו עבור הגשמתה של שאיפה הזו.
ביום שבת, ב-15 ביולי, נערכה ועידת פסגה של שרי-החוץ של החברות בליגה הערבית. הנציג הסורי ילחש בסודי סודות לאחד משרי-החוץ הערביים שסוריה תהיה מוכנה להקריב את חיזבאללה תמורת חסינות מערבית לנשיא בשאר אסד ולמשטר הבעת' במדינה. גם סוריה מבינה היטב שנסראללה הוא אחד המנהיגים הערבים המבודדים ביותר בעולם שרבים ישמחו להיפטר ממנו כמה שיותר מהר. לעיתים, למציאות המזרח-תיכונית יש דינמיקה מהירה, על כן חיסולו של החיזבאללה כגורם משמעותי בלבנון פותח פתח רחב לישראל, למצרים, לירדן, ללבנון ולמדינות מערביות נוספות לטפל בסוריה בצורה הרבה יותר נחרצת ממה שהיה עד כה.
---
מאת: ד"ר יוחאי סלע, התגובה הישראלית בתקשורת הערבית", 16 ביולי 2006, The Mideast Forum.
---
נאום נסראללה והחלטות הג'י-8
ביום ראשון בערב, ב-16 ביולי, הודיעו סוכנויות ידיעות בלבנון על כוונתו של חסן נסראללה לשאת נאום על האירועים האחרונים בלבנון. נסראללה אכן נשא נאום מוקלט ששודר דרך תחנת הטלוויזיה אל-מנאר הפועלת בחסות החיזבאללה. הנאום הוקלט בשעה 13:00 של יום ראשון, ולאחר שהנאום עבר עריכה הוא שודר לאחר השעה 18:00, עוד באותו יום.
נסראללה הוא מנהיג מובס. מנהיג שאיבד את רוב נכסיו הפוליטיים והצבאיים שצבר מאז שקיבל על עצמו את תפקיד מזכ"ל התנועה. זהו מנהיג היודע שימיו ספורים והוא נתון לחסדי ישראל. למעשה, נסראללה יודע היטב שאין לו שום נכסים פוליטיים בהם הוא יכול לשחק כפי ששיחק עד כה. נסראללה הימר – וההימור לא הצליח.
בנאום הקודם של נסראללה ששודר ביום שישי בערב ב-14 ביולי, הוא הצהיר שגורלו אינו חשוב לו אלא גורלה של לבנון חשוב בעיניו יותר. בנאום האחרון של יום ראשון, נסראללה הצהיר כי "זו לא מערכה של החיזבאללה אלא מערכה של כל האומה האסלאמית כולה". זוהי נקודה חשובה, שכן, כל מנהיג ערבי שסבל תבוסה קשה מידי ישראל ניסה לגייס את האומה הערבית או את האומה האסלאמית כולה למענו - החל מעבד אל-נאצר לאחר מלחמת ששת-הימים וכלה בערפאת בימיו הקשים במוקטעה. משפט זה מבהיר היטב כי נסראללה יודע שהוא בעצם ננטש לבדו במערכה מול ישראל.
מעבר לדברי הרהב של נסראללה, הוא נראה ונשמע כמו מנהיג שעבר זמנו בפוליטיקה הערבית. הוא נשמע כמו מנהיג כבוי, ללא הלהט המילולי שאפיין את נאומיו בעבר. נסראללה יודע היטב כי מעמדו הפוליטי, לאחר שצה"ל יסיים את המתקפה בלבנון, לעולם לא יהיה כפי שהיה לפני ההתקפה. יש ביכולתו של החיזבאללה לתת מכות מכאיבות לעורף הישראלי ואולי אף לכוחות הצבא בימים הקרובים, אך אלה תהיינה מכות שיקרבו עוד יותר את קצו.
עוד נקודה חשובה בנאומו היתה פנייתנו לדעת-הקהל בישראל שנעשתה מתוך חולשה רבה - שנשמעה יותר כתחינה. האפולוגטיקה על הפגיעה בחיפה תעשה את ההפך ממה שנסראללה מצפה, שכן הציפייה בישראל כרגע היא לגמור את החשבון הארוך שיש לנו עם הארגון שהוא עומד בראשו. למרות שנסראללה הצהיר בעבר שהחלטות בינלאומיות אינן נוגעות לו והוא אינו מתייחס אליהן ברצינות, אוזנו היתה כרויה להחלטת הג'י-8 כשם שאוזנו היתה כרויה לדיוני שרי-החוץ של הליגה הערבית שנערכו ביום שבת ב-15 ביולי. החלטות הג'י-8 הבהירו לו היטב מה הן נקודות ההתחלה של ישראל למשא-ומתן. החלטות הג'י-8 אינן נוגעות רק לישראל אלא גם ללבנון, לסוריה, לאיראן ולחמאס. ואלה הנקודות העיקריות:
1. שחרור החיילים בעזה ובלבנון. זוהי נקודה מאוד משמעותית לישראל.
2. הפסקת הירי על ישראל.
3. הפסקת הפעילות הצבאית הישראלית בלבנון.
המשמעות המעשית היא שיגבר הלחץ הלבנוני על נסראללה לבקש בעצמו הפסקת-אש למען המשך קיומה של לבנון. ויחד עם זאת, אין זה משנה מה יעשה נסראללה בימים הקרובים, שכן המערכה על לבנון כבר עכשיו מקרינה את אותותיה על הסביבה הערבית ועל שאר ארגוני הטרור במדינות הערביות – הקרובות והרחוקות.
ביום ראשון בלילה ב-16 ביולי נערך בתחנת הטלוויזיה LBC הלבנונית דיון רב-משתתפים באמצעות הלוויין, על ההתקפה הישראלית בלבנון, שבמסגרתו התארחו אישים ידועים ומכובדים מרחבי העולם-הערבי כמו מביירות, מאבו-דאבי, מטהראן, מערב-הסעודית ומ"ירושלים הכבושה". הנציג מ"ירושלים הכבושה" בדיון היה ח"כ עזמי בשארה הנוצרי שכרגיל ייצג בדבריו את העמדה הקיצונית של סוריה ואיראן. במהלך הדיון היו דיווחים ישירים על הפצצות חיל-האוויר בלבנון, אך גם הדיווחים אלה לא הצליחו לעורר את הדיון המשמים. אחד הסתכל על השעון בחוסר-סבלנות, השני עיין בדפים בחוסר-עניין לנאמר מפי המשתתפים, אחר הסתכל למצלמה במבט משועמם ודומה היה כי המשתתפים האלה מייצגים את העולם-הערבי על כל מרחביו הגדולים, דהיינו, מתנהגים כלפי חוץ כאימפריה אך בפועל אין שום דבר אמיתי המאחד אותם אפילו לא איזו הפצצה ישראלית. המעניין הוא, שדווקא הנציג הרשמי של סעודיה הציג את עמדתו בצורה המכובדת ביותר שלא התעלמה מהבעיות האזוריות, מבעיות פנימיות ומבעיית הפלסטינים בעזה. חשוב לציין כי סעודיה הצטרפה למצרים ולירדן בהטחת אשמה על החיזבאללה בנוגע לתסבוכת הצבאית בלבנון. סעודיה שהיתה בעבר המממנת הראשית של המאבק המזוין בישראל, כנראה החליטה לממן את המאבק ליציבות כלכלית במזה"ת בדרכה היא.
על-מנת להבין את דבריו של ח"כ בשארה, לפעמים צריך להציג את דבריו כפי שהוא נוהג לעשות: בשעה שנערך הדיון בטלוויזיה הלבנונית LBC, נערך דיון בטלוויזיה הסורית בין שני אנשי דת רשמיים המכהנים באישור השלטונות כמובן. האחד היה איש דת מוסלמי נשוא-פנים והשני היה אחד ממנהיגי הקהילה הנוצרית בסוריה. הדיון גם עסק בשאלה בנוגע ל"פתרון בעיית פלסטין". המנהיג הדתי המוסלמי הציג את דבריו באופן הבא: "הפתרון הוא להחזיר את היהודים לאמריקה, להחזיר את היהודים אפילו לסוריה ולהחזיר את היהודים לכל מקום ממנו הם באו. וכך להחזיר את פלסטין לחיק אומה הערבית, כי לדעתנו היהודים אינם אומה".
--
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "נאום נסראללה והחלטות הג'י-8" , 17 ביולי 2006, The Mideast Forum.
נאום נסראללה והחלטות הג'י-8
ביום ראשון בערב, ב-16 ביולי, הודיעו סוכנויות ידיעות בלבנון על כוונתו של חסן נסראללה לשאת נאום על האירועים האחרונים בלבנון. נסראללה אכן נשא נאום מוקלט ששודר דרך תחנת הטלוויזיה אל-מנאר הפועלת בחסות החיזבאללה. הנאום הוקלט בשעה 13:00 של יום ראשון, ולאחר שהנאום עבר עריכה הוא שודר לאחר השעה 18:00, עוד באותו יום.
נסראללה הוא מנהיג מובס. מנהיג שאיבד את רוב נכסיו הפוליטיים והצבאיים שצבר מאז שקיבל על עצמו את תפקיד מזכ"ל התנועה. זהו מנהיג היודע שימיו ספורים והוא נתון לחסדי ישראל. למעשה, נסראללה יודע היטב שאין לו שום נכסים פוליטיים בהם הוא יכול לשחק כפי ששיחק עד כה. נסראללה הימר – וההימור לא הצליח.
בנאום הקודם של נסראללה ששודר ביום שישי בערב ב-14 ביולי, הוא הצהיר שגורלו אינו חשוב לו אלא גורלה של לבנון חשוב בעיניו יותר. בנאום האחרון של יום ראשון, נסראללה הצהיר כי "זו לא מערכה של החיזבאללה אלא מערכה של כל האומה האסלאמית כולה". זוהי נקודה חשובה, שכן, כל מנהיג ערבי שסבל תבוסה קשה מידי ישראל ניסה לגייס את האומה הערבית או את האומה האסלאמית כולה למענו - החל מעבד אל-נאצר לאחר מלחמת ששת-הימים וכלה בערפאת בימיו הקשים במוקטעה. משפט זה מבהיר היטב כי נסראללה יודע שהוא בעצם ננטש לבדו במערכה מול ישראל.
מעבר לדברי הרהב של נסראללה, הוא נראה ונשמע כמו מנהיג שעבר זמנו בפוליטיקה הערבית. הוא נשמע כמו מנהיג כבוי, ללא הלהט המילולי שאפיין את נאומיו בעבר. נסראללה יודע היטב כי מעמדו הפוליטי, לאחר שצה"ל יסיים את המתקפה בלבנון, לעולם לא יהיה כפי שהיה לפני ההתקפה. יש ביכולתו של החיזבאללה לתת מכות מכאיבות לעורף הישראלי ואולי אף לכוחות הצבא בימים הקרובים, אך אלה תהיינה מכות שיקרבו עוד יותר את קצו.
עוד נקודה חשובה בנאומו היתה פנייתנו לדעת-הקהל בישראל שנעשתה מתוך חולשה רבה - שנשמעה יותר כתחינה. האפולוגטיקה על הפגיעה בחיפה תעשה את ההפך ממה שנסראללה מצפה, שכן הציפייה בישראל כרגע היא לגמור את החשבון הארוך שיש לנו עם הארגון שהוא עומד בראשו. למרות שנסראללה הצהיר בעבר שהחלטות בינלאומיות אינן נוגעות לו והוא אינו מתייחס אליהן ברצינות, אוזנו היתה כרויה להחלטת הג'י-8 כשם שאוזנו היתה כרויה לדיוני שרי-החוץ של הליגה הערבית שנערכו ביום שבת ב-15 ביולי. החלטות הג'י-8 הבהירו לו היטב מה הן נקודות ההתחלה של ישראל למשא-ומתן. החלטות הג'י-8 אינן נוגעות רק לישראל אלא גם ללבנון, לסוריה, לאיראן ולחמאס. ואלה הנקודות העיקריות:
1. שחרור החיילים בעזה ובלבנון. זוהי נקודה מאוד משמעותית לישראל.
2. הפסקת הירי על ישראל.
3. הפסקת הפעילות הצבאית הישראלית בלבנון.
המשמעות המעשית היא שיגבר הלחץ הלבנוני על נסראללה לבקש בעצמו הפסקת-אש למען המשך קיומה של לבנון. ויחד עם זאת, אין זה משנה מה יעשה נסראללה בימים הקרובים, שכן המערכה על לבנון כבר עכשיו מקרינה את אותותיה על הסביבה הערבית ועל שאר ארגוני הטרור במדינות הערביות – הקרובות והרחוקות.
ביום ראשון בלילה ב-16 ביולי נערך בתחנת הטלוויזיה LBC הלבנונית דיון רב-משתתפים באמצעות הלוויין, על ההתקפה הישראלית בלבנון, שבמסגרתו התארחו אישים ידועים ומכובדים מרחבי העולם-הערבי כמו מביירות, מאבו-דאבי, מטהראן, מערב-הסעודית ומ"ירושלים הכבושה". הנציג מ"ירושלים הכבושה" בדיון היה ח"כ עזמי בשארה הנוצרי שכרגיל ייצג בדבריו את העמדה הקיצונית של סוריה ואיראן. במהלך הדיון היו דיווחים ישירים על הפצצות חיל-האוויר בלבנון, אך גם הדיווחים אלה לא הצליחו לעורר את הדיון המשמים. אחד הסתכל על השעון בחוסר-סבלנות, השני עיין בדפים בחוסר-עניין לנאמר מפי המשתתפים, אחר הסתכל למצלמה במבט משועמם ודומה היה כי המשתתפים האלה מייצגים את העולם-הערבי על כל מרחביו הגדולים, דהיינו, מתנהגים כלפי חוץ כאימפריה אך בפועל אין שום דבר אמיתי המאחד אותם אפילו לא איזו הפצצה ישראלית. המעניין הוא, שדווקא הנציג הרשמי של סעודיה הציג את עמדתו בצורה המכובדת ביותר שלא התעלמה מהבעיות האזוריות, מבעיות פנימיות ומבעיית הפלסטינים בעזה. חשוב לציין כי סעודיה הצטרפה למצרים ולירדן בהטחת אשמה על החיזבאללה בנוגע לתסבוכת הצבאית בלבנון. סעודיה שהיתה בעבר המממנת הראשית של המאבק המזוין בישראל, כנראה החליטה לממן את המאבק ליציבות כלכלית במזה"ת בדרכה היא.
על-מנת להבין את דבריו של ח"כ בשארה, לפעמים צריך להציג את דבריו כפי שהוא נוהג לעשות: בשעה שנערך הדיון בטלוויזיה הלבנונית LBC, נערך דיון בטלוויזיה הסורית בין שני אנשי דת רשמיים המכהנים באישור השלטונות כמובן. האחד היה איש דת מוסלמי נשוא-פנים והשני היה אחד ממנהיגי הקהילה הנוצרית בסוריה. הדיון גם עסק בשאלה בנוגע ל"פתרון בעיית פלסטין". המנהיג הדתי המוסלמי הציג את דבריו באופן הבא: "הפתרון הוא להחזיר את היהודים לאמריקה, להחזיר את היהודים אפילו לסוריה ולהחזיר את היהודים לכל מקום ממנו הם באו. וכך להחזיר את פלסטין לחיק אומה הערבית, כי לדעתנו היהודים אינם אומה".
--
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "נאום נסראללה והחלטות הג'י-8" , 17 ביולי 2006, The Mideast Forum.
No comments:
Post a Comment