משרד-החוץ הישראלי ייחשף לחומר מודיעיני גולמי

לאור לקחי מלחמת לבנון השניה, משרד-החוץ הישראלי ואגף המודיעין של צה"ל חתמו על הסכם לשיתוף פעולה מודיעיני. על-פי ההסכם, אגף המודיעין יעביר למרכז למחקר מדיני של משרד-החוץ ידיעות מודיעיניות גולמיות הרלוונטיות לתחומי עיסוקם של אנשי משרד-החוץ (הארץ, 5 בנובמבר 2007). ההסכם נחתם בין קצין מודיעין ראשי, תת-אלוף יובל חלמיש, לבין ראש המרכז למחקר מדיני, נמרוד ברקן. על-פי הנוהג הקיים בישראל, אמ"ן הוא שמספק את ההערכות הלאומיות השנתיות של מדינת ישראל. לפיכך, משרד החוץ-הישראלי התחייב שלא לעסוק בכתיבת סקירות שיישלחו לנציגויות ישראל בחו"ל גם בשל שיקולים ביטחוניים. מעבר לעניין הרגיש הנוגע לעיסוק בידיעות מסווגות, אמ"ן אינו מוכן לפרוץ את המסגרת המסורתית בה הוא משמש כ"מעריך הלאומי" הקובע של מדינת-ישראל.

כפי שנכתב כאן פעמים רבות, מלחמת לבנון השניה נתפסת כקו פרשת-מים בתחומים לאומיים וביטחוניים רבים. ההסכם הנוכחי מורה כי שורר מתח רב (הנמשך כבר שנים רבות) בין הדרג הביטחוני לבין דרג המדיני בשאלת גיבוש האסטרטגיה הלאומית של מדינת ישראל, שכן, ישראל היא אחת מהמדינות היחידות בעולם שבה הדרג הצבאי מתפקד כ"מעריך הלאומי" גם בעניינים שאינם צבאיים. לצד האיסוף המודיעיני הנרחב, אמ"ן מחקר - כגוף צבאי - מעסיק מומחים רבים בגוון רחב של נושאים והיבטים. מהבחינה הזו, קשה לגופים אחרים, כמו למחלקת המחקר של משרד-החוץ, להתחרות ביכולת האיסוף המודיעינית ובהעסקת מומחים רבים שינתחו את המידע. לפיכך, כל גופי המודיעין הישראלים למעשה ניזונים, במקרים רבים, מאמ"ן למרות שיש להם יחידות איסוף מודיעיניות. על-פי אינדיקציות אחדות, העברת המידע בין גופי המודיעין בישראל נעשית בצורה טובה, למעט העברת מידע באופן שוטף למחלקת המחקר של משרד-החוץ. לפיכך, הועלתה הסברה, גם לפי דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד, כי עבודתם של אנשי משרד-החוץ נפגעת בשל מידע חיוני שאינו מועבר ליעדו, דהיינו למחלקות הרלוונטיות של משרד-החוץ הישראלי.

הדוגמא האמריקאית תבהיר מעט את העניין. עד לאירועי ספטמבר 2001, כל גופי המודיעין האמריקאים (למעלה מ-20 גופים) עבדו באופן נפרד. כך למשל, מידע שהצטבר ביחידות האיסוף השונות לא הועבר ל-FBI בנושאים הקשורים לפעילותו. לאור הלקחים לאחר אירועי ספטמבר 2001, הוקם משרד חדש שתפקידו היה להביא לתיאום רב יותר בין כל גופי המודיעין האמריקאים ולייסד מנגנון שיעסוק בעברת מידע רלוונטי באופן שוטף ומסודר בין הגופים השונים. למעשה, ארה"ב אימצה את השיטה הישראלית של העברת מידע רלוונטי בין גורמים שונים - למעט, העברת מידע מסווג הרלוונטי למחלקות מסוימות במשרד-החוץ הישראלי. על כן, ההסכם הנוכחי בא להסדיר באופן חלקי את העברתו של מידע מודיעיני, בתנאים מגבילים, גם בשל אילוצים ביטחוניים האופייניים למדינת-ישראל - כחלק מהלקחים של מלחמת לבנון השניה. ויחד עם זאת, עדיין נותרה השאלה החשובה פתוחה לדיון: "מי צריך להיות אחראי לגיבושה של האסטרטגיה הלאומית של מדינת-ישראל"? האם זה אמור להיות גוף צבאי? או אולי המועצה לביטחון לאומי? או שמא מה שתוכנן כבר לפני שנות דור, דהיינו, גוף מדיני-אזרחי בדמותה של מחלקת המחקר של משרד-החוץ הישראלי? בשיחה שערכתי עם אגף הדוברות של משרד-החוץ הישראלי, הם סירבו לאשר או להכחיש את קיומו של הסכם כזה.

באתר של משרד-החוץ הישראלי מובא מידע על המרכז למחקר מדיני
להלן המידע כפי שהוא מופיע באתר משרד-החוץ כולל רקע היסטורי: "הרכבו, יעדיו ומתכונת עבודתו הנוכחיים של המרכז הם פרי יישום המלצות ועדת אגרנט משנת 1974. המחקר המדיני היה בין הנושאים אשר ליוו את הפעילות המדינית והדיפלומטית של הסוכנות היהודית, ונעשה בעיקר במחלקה המדינית של גוף זה, שבה אף התרכזו למעשה כל הפעילויות של היישוב היהודי בארץ-ישראל כלפי חוץ-לארץ.

בתכנית "הקווים" נכללה הפעילות במסגרת "מחלקת מודיעין" שבאגף הפונקציונאלי. בשנה הראשונה לפעילותו של משרד החוץ בוצעה פעילות החקר במסגרת" המחלקה המדינית", שבה התרכזו פעילויות נוספות הנוגעות להסברה, עיתונות, הדרכה ויחסי תרבות.

בשנת 1950 הוקם אגף החקר, שהיה אחד מבין ארבעת האגפים (מדיני, תפקודי, חקר והיועץ הכלכלי) שהרכיבו באותה תקופה את משרד החוץ. תפקיד האגף היה "לעסוק בחקר מדיני וכלכלי הקשור במכלול יחסי החוץ של ישראל". באפריל 1951 חדל משרד-החוץ לעסוק בנושא המודיעין, וזה הועבר לרשויות ממלכתיות אחרות שהוקמו למטרה זו.במקביל חל שינוי במבנה המשרד, שהתבסס עתה על שמונה יחידות מינהליות. אגף החקר הפך ל"מחלקה לחקר מדיני". במסגרת התקן הקבוע של המשרד, שאושר לראשונה ב-1 באפריל 1952, נכללה מחלקת החקר בקבוצת המחלקות התפקודיות, והיא שימשה ככזאת עד לשנת 1974, כאשר "המרכז למחקר ולתכנון מדיני" החליפהּ.

ב-2 באפריל 1974 פורסם הדוח החלקי של ועדת אגרנט, ובפרק הנוגע לקהיליית המודיעין נכללה המלצה לחזק את מחלקת החקר במשרד-החוץ "כדי שתהיה מסוגלת להגיש הערכות מדיניות בלתי תלויות הן בנושא המזרח התיכון והן בנושאים מדיניים אחרים, כפי שתידרש. בחיזוק החקר ייווצר איזון מסוים להערכות הביטחוניות המבוצעות כיום כמעט בלעדית בידי מחלקת המחקר באמ"ן".

בעקבות דיונים באשר לדרך הטובה ביותר ליישום ההמלצה קיבלה ממשלת ישראל החלטה על הקמת" המרכז למחקר ולתכנון מדיני", אשר ייפעל כיחידה עצמאית במשרד-החוץ ויהווה חלק מקהיליית המודיעין הישראלית. עצמאות היחידה התבטאה בצורך לגייס כוח-אדם מקצועי מחוץ לעובדי המשרד. הורחב אף תחום העיסוק של המרכז להיבטים אסטרטגיים וכלכליים, ולהתייחסויות לאזורים גאוגרפיים נוספים פרט למזרח התיכון והפריפריה שלו.
ב-1977, בתקופת כהונתו של משה דיין כשר החוץ, הוסב תפקידו של המרכז ל"הערכה מדינית" בלבד ובוטלה אחריותו להתרעה ולתכנון, וכתוצאה מכך שונה אף שמו המקורי לשמו הנוכחי.

מבנהו הנוכחי של המרכז שומר ברמת המחלקה על החלוקה המקורית שבין העולם-הערבי והמוסלמי ליתר העולם ועל החלוקה התפקודית, אולם נוספה לו, למטרות מיקוד וסינכרוניזציה עם הגופים הנוספים המהווים את מרכיבי קהיליית המודיעין, אף הקבצה חטיבתית של המחלקות על פי תחום עיסוקיהן".

=

מאת: ד"ר יוחאי סלע