האסטרטגיה הצבאית החדשה של סוריה

מיד לאחר ההודעה הדרמטית של צפון-קוריאה על החלטתה להשעות את פעילותה הגרעינית, המושג "ציר-הרשע" על פי הנוסח המערבי, קיבל מאפיין ברור יותר, המקל במידה מסוימת את ההתמודדות עם איראן, סוריה, חיזבאללה וגם עם ארגון החמאס. ימים אחדים לאחר ההודעה של צפון-קוריאה, נשיא סוריה בשאר אל-אסד ערך את ביקורו הרביעי באיראן מאז שהתמנה לנשיא. אלא שהפעם, סוריה עשתה מאמצים גדולים להזים שמועות על חילוקי-דעות בינה לבין איראן בנושאים אחדים העומדים על הפרק - חל מעיראק וכלה במעמדו הפוליטי של ארגון חיזבאללה בלבנון. על-פי הערכות אחדות, הביקור של אסד באיראן נועד לתחזק את היחסים המיוחדים השוררים בין שתי המדינות. ויחד עם זאת, סביר להניח שסוריה אינה יכולה להתעלם לחלוטין מהתפתחויות שאירעו לאחרונה במזרח-התיכון, בעיקר בחודשים האחרונים:

א. סעודיה החלה להוות ציר מרכזי של פתרון בעיות פוליטיות במזרח-התיכון במטרה להפחית את ההשפעה האיראנית-שיעית בעולם-הערבי שרובו סוני. בחודשים הקרובים, סעודיה תאיץ את מעורבותה במזרח-התיכון בעזרת תמיכה מפתה של מיליארדי דולרים.
ב. הכוחות הדמוקרטיים בלבנון מחזיקים מעמד ומתפקדים היטב בגיבוי מערבי מול נסראללה וארגון חיזבאללה. איראן, סוריה וחיזבאללה החלו להפנים את העובדה כי מעמדו של הארגון בלבנון, בעיקר בדרום-לבנון, נפגע באופן קשה בעקבות מלחמת לבנון השניה.
ג. ידיעות על ריכוזי כוחות אמריקאים ובריטים במפרץ-הפרסי ופעילות אמריקאית עיקשת נגד גורמים איראנים הפועלים בעיראק. לצד הפעולות האלה, ארה"ב מנהלת משא-ומתן עם טורקיה במטרה לאפשר לה שימוש במרחב האווירי שלה אם ארה"ב תחליט לפעול צבאית נגד איראן.

אסד, כרגיל, יושב על הגדר במטרה להפיק תועלת מירבית מכל סיטואציה פוליטית או צבאית שתתפתח במזרח-התיכון בעיקר בנושא הלבנוני ומול ישראל. בחודשים האחרונים, הסורים עשו מאמצים ניכרים כדי להציג חזות של מדינה שוחרת שלום המעוניינת בדיאלוג עם ארה"ב ובמשא-ומתן גם ישראל. אך במקביל לכך, אישים סוריים הצהירו כי האופציה הצבאית נשארה פתוחה אם מאמצי-השלום לא יניבו פרי שיספקו את דרישותיה של סוריה, דהיינו, שחרור רמת-הגולן. אך רמת-הגולן אינה מעניינת באמת את הסורים בשעה הזו, שכן לסוריה יש בעיות חמורות יותר הנוגעות לשאלת הקמת בית-דין בינלאומי לחקירת רצח אל-חרירי והשפעתה של סוריה בלבנון. לדידה של סוריה, שימת הדגש על רמת-הגולן, נועד להעניק לה הישגים גדולים יותר בעתיד כמו דיאלוג אם ארה"ב; הוצאתה של סוריה מרשימת המדינות התומכות בטרור; לגיטימציה למשטר העלווי בסוריה; והכרה במעמדה המיוחד של סוריה בלבנון.

התחמשות סורית במימון איראני
בזמן מלחמת לבנון השניה, הטלוויזיה הסורית הקרינה צילומים של יחידות צבאיות קטנות הפרוסות בעומק רמת-הגולן ומצוידות בטילים נגד טנקים. זה היה אחד מהרמזים הפומביים הראשונים על האסטרטגיה הצבאית החדשה של סוריה בעקבות הלקחים הראשונים מהמלחמה. סוריה יודעת היטב כי בכל עימות קונבנציונאלי עם ישראל, תהיה ידה על התחתונה. לפיכך, בעזרת מימון איראני, סוריה רוכשת מאות טילים נגד טנקים, שבעזרתם היא מקווה להימנע מחיכוך של "פלדה מול פלדה" נגד הצבא הישראלי, ואף לגרום לו לנזקים גדולים ככל האפשר - הן לטנקים והן לכוחות חי"ר, כבר בשלבים הראשונים של העימות. ב-22 בפברואר 2007, זאב שיף פרסם ידיעה בעיתון הארץ על כך שרוסיה וסוריה קרובות לסיכום עסקת-ענק למכירת אלפי טילים נגד טנקים מתוצרת רוסית לצבא הסורי. על-פי אותה ידיעה, ישראל ניסתה למנוע את העסקה המדוברת, אך מאמציה נכשלו עד כה.

טילים כנשק תודעתי
לאחר מלחמת המפרץ -השניה ב-1991, התברר כי העורף הישראלי חשוף לירי של טילים בליסטיים. לאחר מלחמת לבנון השניה ב-2006, התברר כי לישראל גם אין מענה ראוי לקטיושות שנורו לעבר ישראל לאורך כל ימי המלחמה. המסקנה המתבקשת מכך, בעיני גורמים עוינים, היא שאין לייחס משמעות גדולה לכיבוש שטח כלשהו כל עוד ניתן להסב נזק למדינת-ישראל בנקודה הרגישה שלה, דהיינו לפגוע בעורף הישראלי. מה שהתחולל בתל-אביב במלחמת-המפרץ השניה ומה שהתחולל באזור הצפון לאורך כל ימי המלחמה האחרונה, דרבנו את סוריה, חיזבאללה והחמאס לפתח תיאוריה מלחמתית חדשה שהניצחון אינו מתבטא רק בכיבוש שטח, אלא הוא גם מתבטא תודעתית אותו ניתן להשיג בעזרת בפגיעות קשות בנקודות-התורפה של ישראל. ירי מסיבי לעבר העורף הישראלי או פגיעות איכותיות כמו הסבת נזק כבד לספינת קרב ישראלית, יכולות לשנות, לדעתם, את תמונת הקרב הכוללת, ולהביא גם להישגים מדיניים.

במהלך השנים האחרונות, סוריה הצליחה לפתח את הסקאד D המשופר היכול להגיע, על-פי הערכות שונות, עד לטווח של כ-700 ק"מ. המשמעות היא שסוריה יכולה לפגוע בכל נקודה בישראל, כך שהאפקט לפגיעה כזו יכול להיות לא רק תודעתי אלא גם הרתעתי. יתרה מזאת, סוריה פיתחה מערכת שלמה לייצור נשק כימי, כמו גז חרדל וגז עצבים. בעיניים סוריות, כל האמצעים האלה משמשים מערך בלתי-קונבנציונאלי למלחמה קונבנציונאלית שתפרוץ, להערכתם, בין סוריה לישראל בזמן כלשהו בעתיד. אך בדומה למקרים אחרים בעבר, גם במקרה זה סוריה עושה משגה בהבנת התהליכים המתרחשים במזרח-התיכון – קל וחומר כאשר מדובר על מדינת-ישראל. במילים אחרות, מה שהיה לכאורה נכון לדרום-לבנון ביולי 2006, אינו בהכרח נכון גם לרמת-הגולן של 2007.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "האסטרטגיה הצבאית החדשה של סוריה", 23 בפברואר 2007, The Mideast Forum.