במשך ימים אחדים בלבד, באמצע מאי 2007, נהרגו בעזה יותר מ-40 בני-אדם, חלקם אזרחים תמימים שנקלעו במקרה לקרבות-הרחוב בין הפת"ח לחמאס. ההרוגים של הימים האחרונים מצטרפים למאות שנהרגו בעימותים בין שני הארגונים האלה, בעיקר מאז שהחמאס ניצח בבחירות שנערכו בינואר 2006. המאבקים האלימים האלה, חשפו פעם נוספת את מצבם העגום של תושבי עזה מבחינה חברתית, כלכלית ופוליטית - לצד תופעות חברתיות קשות מנשוא. כאשר ישראל תכננה ב-2005 את נסיגתה מעזה, דוברים פלסטינים טענו ללא הרף כי כעת ניתנה להם הזדמנות יוצאת-דופן כדי להדגים לעולם, איך הם מנהלים את חייהם על-פי ראות עיניהם. אך לאור ההתפתחויות האחרונות, נשמעים קולות מפי פלסטינים המייחלים לכיבושה מחדש של עזה בידי ישראל על-מנת שתשליט שם סדר בטחוני ואזרחי כאחד.
החל מה-12 בספטמבר 2005, כל רצועת-עזה נמצאת תחת השליטה המלאה של הרשות-הפלסטינית. אולם שום דבר בעזה אינו דומה כלל למערכת שלטונית מסודרת כהלכה, או אפילו למחצה, לטובת האינטרסים של התושבים המקומיים. מרבית הארגונים הפלסטינים העדיפו לנתב את המרץ האזרחי לכיוון של מאבקים צבאיים פנימיים, ולעבר פעילות טרוריסטית נגד ישראל.
תקצר היריעה מלפרט את כל אירועי הטרור שהתרחשו נגד תושבי הדרום בשנתיים האחרונות. אך, רק לשם המחשה, נזכיר כי בשנת 2006 נורו 1,726 טילי קסאם מרצועת עזה לעבר ישראל. כמו כן, ב-25 ביוני 2006 ערכו מחבלים מה"חמאס" ומ"וועדות ההתנגדות העממית" התקפה על מוצב של צה"ל, שבה נהרגו שני חיילי צה"ל וחייל שלישי נחטף. מתחילת 2007 נורו מאות טילי קאסם לעבר ישראל - למרות שישראל שמרה על איפוק מירבי כדי לא לשחק לידיהם של החמאס והג'יהאד האסלאמי, ואף כדי לתת הזדמנות לרשות הפלסטינית להשליט את מרותה על האזור. ודומה היה, שככל שחלף הזמן, המצב הביטחוני והאזרחי של תושבי עזה נהפך לבלתי-נסבל. על-מנת לחפות על כך, הארגונים הפלסטינים ניסו לגרור את ישראל לקלחת העזתית בעזרת ירי מסיבי לעבר שדרות וסביבותיה. הפלסטינים פוגעים אלה באלה ואף פוגעים בישראל, אך בה בעת מבקשים מישראל לסייע לפצועיהם לקבל טיפול רפואי בבתי-חולים בתחומה. ישראל, כרגיל, נענתה לבקשה, ובימים האחרונים אושפזו בישראל פצועים פלסטינים מהעימותים האחרונים בעזה. זאת ועוד, מקורות פלסטינים המקורבים לתנועת הפת"ח מסרו, כי מנהיגי הארגון ביקשו מישראל לפגוע רק בראשי החמאס בעזה, אך עליה להימנע מפגיעה באוכלוסיה המקומית או במתקנים אזרחיים.
הבעיות של הרשות-הפלסטינית אינן קשורים בהכרח רק לניצחונה של תנועת החמאס בבחירות שנערכו בינואר 2006. הבעיות של הרשות-הפלסטינית נובעות מבעיות יסוד של חברה שעדיין אינה מגובשת מבחינה לאומית, פוליטית וחברתית. עזה נשלטת כיום בידי כ-40 כנופיות שלכל אחת מהן יש אינטרס מובהק, בכך שהכאוס הפוליטי ימשך ככל שניתן.
עזה בצבת הכנופיות
רצועת עזה נשלטת בימים אלה בידי כ-40 כנופיות המטילות מורא ופחד בתושבים. מרבית הכנופיות מתבססות של החמולה השבטית והן עוסקות בעיקר בחפירת מנהרות, בהברחות סחורות, בהברחת נשק ובמכירתו בגלוי לעיני-כל בשוק של העיר עזה. לצד הפעילויות אלה, מתקיימת לה תופעה של התעמרות באוכלוסייה המקומית הכוללת מעשי אונס רבים, שוד, פגיעה במוסדות חילוניים, פגיעה בשירותי אינטרנט ופגיעה מתמשכת במוסדות ציבור המזוהים עם המערב. לירי על ישראל יש גם רווח כלכלי, שכן על כל פעילות שכזו, המבצעים מקבלים תשלום מידי איראן או מידי חיזבאללה. המאבקים בין הארגונים השונים על ענייני יוקרה ושליטה מרחבית, גרמו ליצירת מצב של חיסול חשבונות הדדי המתבטא ברצח לאור היום, הוצאות להורג, וידוא-הריגה, ואף ירי מבזה לאזור החלציים של נשים וגברים כאחד. במקומות אחדים נאמר כי עזה נהפכה, בעת האחרונה, לסומליה על כל המשתמע מכך. אולם, עזה מעולם לא היתה משהו באמת שונה, שכן בעיותיה הן בעיות יסוד היסטוריות הנובעות מחוסר לכידות פוליטית ולאומית, והתבססות מסורתית עתיקת-יומין על קשרי החמולה ועל קשרים שבטיים.
אלימות כחיפוי למשבר הזהות הלאומית
החברה הערבית בכללותה נמצאת במשבר-זהות עמוק. כך זה במצרים, בסוריה ובירדן, ובעוצמה רבה יותר בלבנון, בעיראק וברשות הפלסטינית. האירועים האחרונים בעזה וברשות-הפלסטינית מראים בעליל כי מלבד פעילות רדיקלית אלימה, לא נוצקו תכנים אמיתיים כדי לגבש זהות לאומית אזרחית. הרשות-הפלסטינית, עד מראשית הקמתה, לא עסקה ביצירת תכנים אזרחיים, תרבותיים או שלטוניים כדי ליצור מוקדי זיקה שיחרגו מעבר לזיקה הכפרית, האזורית או המשפחתית. הבעיה צברה תאוצה ברצועת עזה, שכן השליטה של הרשות-הפלסטינית הרבה יותר רופפת בשל הזיקה האסלאמית של התושבים לארגונים הרדיקאליים. המשמעות היא, שהחברה הערבית מפולגת כפי שהיתה מפולגת עוד בתקופת המרד הערבי בארץ-ישראל של 1939-1936 - תקופה בה גלש המאבק בבריטים ובישוב היהודי לעבר עימות פנים-ערבי רצחני, שבמהלכו נהרגו אלפים רבים והתשתית החברתית נהרסה ברובה. בעיות היסוד של החברה הערבית נותרו כשהיו, דהיינו, היעדרה של זיקה לאומית בעלת תוכן אמיתי כדי ליצור משמעת קולקטיבית שתחתור לעבר יעד מרכזי אחד וברור.
עזה והתגובה הישראלית
עזה היא המיקרוקוסמוס למה שמתחולל בעולם-הערבי - כשבתווך נמצאת בו ישראל. הירי על ישראל לא רק נועד לבסס את האינטרסים הפנימיים של תנועת החמאס, אלא הוא גם נועד לשרת מטרות אזוריות על-פי האינטרסים של איראן, סוריה וחיזבאללה. ישראל עסוקה בימים אלה באירועים בעזה ובשדרות, אולם הזירה האמיתית היא סוריה ואיראן. ישראל מכלה את כוחותיה בשל לחץ ציבורי מלאכותי של בעלי-עניין, בשעה שכל מעייניה צריכים להיות מוקדשים כדי לשפר את יכולותיה לאור מלחמת לבנון השניה. כבר 7 שנים מדינת-ישראל עוברת מזירה לזירה במעין מלחמת התשה מתמשכת. היעדרה של אסטרטגיה ישראלית ברורה, גמגום מדיני מתמשך והיסוסים הנובעים מלחץ פוליטי של גורמי-שוליים, גורמים לכך שהאנרגיה הלאומית שלנו מתכלה בשל היעדר תכנון לאומי - צבאי ואזרחי גם יחד. אם היה כזה, המראות מהעיר שדרות במאי 2007 לא היו נראים כמו שידור חוזר של אירועי הצפון ביולי 2006.
החל מה-12 בספטמבר 2005, כל רצועת-עזה נמצאת תחת השליטה המלאה של הרשות-הפלסטינית. אולם שום דבר בעזה אינו דומה כלל למערכת שלטונית מסודרת כהלכה, או אפילו למחצה, לטובת האינטרסים של התושבים המקומיים. מרבית הארגונים הפלסטינים העדיפו לנתב את המרץ האזרחי לכיוון של מאבקים צבאיים פנימיים, ולעבר פעילות טרוריסטית נגד ישראל.
תקצר היריעה מלפרט את כל אירועי הטרור שהתרחשו נגד תושבי הדרום בשנתיים האחרונות. אך, רק לשם המחשה, נזכיר כי בשנת 2006 נורו 1,726 טילי קסאם מרצועת עזה לעבר ישראל. כמו כן, ב-25 ביוני 2006 ערכו מחבלים מה"חמאס" ומ"וועדות ההתנגדות העממית" התקפה על מוצב של צה"ל, שבה נהרגו שני חיילי צה"ל וחייל שלישי נחטף. מתחילת 2007 נורו מאות טילי קאסם לעבר ישראל - למרות שישראל שמרה על איפוק מירבי כדי לא לשחק לידיהם של החמאס והג'יהאד האסלאמי, ואף כדי לתת הזדמנות לרשות הפלסטינית להשליט את מרותה על האזור. ודומה היה, שככל שחלף הזמן, המצב הביטחוני והאזרחי של תושבי עזה נהפך לבלתי-נסבל. על-מנת לחפות על כך, הארגונים הפלסטינים ניסו לגרור את ישראל לקלחת העזתית בעזרת ירי מסיבי לעבר שדרות וסביבותיה. הפלסטינים פוגעים אלה באלה ואף פוגעים בישראל, אך בה בעת מבקשים מישראל לסייע לפצועיהם לקבל טיפול רפואי בבתי-חולים בתחומה. ישראל, כרגיל, נענתה לבקשה, ובימים האחרונים אושפזו בישראל פצועים פלסטינים מהעימותים האחרונים בעזה. זאת ועוד, מקורות פלסטינים המקורבים לתנועת הפת"ח מסרו, כי מנהיגי הארגון ביקשו מישראל לפגוע רק בראשי החמאס בעזה, אך עליה להימנע מפגיעה באוכלוסיה המקומית או במתקנים אזרחיים.
הבעיות של הרשות-הפלסטינית אינן קשורים בהכרח רק לניצחונה של תנועת החמאס בבחירות שנערכו בינואר 2006. הבעיות של הרשות-הפלסטינית נובעות מבעיות יסוד של חברה שעדיין אינה מגובשת מבחינה לאומית, פוליטית וחברתית. עזה נשלטת כיום בידי כ-40 כנופיות שלכל אחת מהן יש אינטרס מובהק, בכך שהכאוס הפוליטי ימשך ככל שניתן.
עזה בצבת הכנופיות
רצועת עזה נשלטת בימים אלה בידי כ-40 כנופיות המטילות מורא ופחד בתושבים. מרבית הכנופיות מתבססות של החמולה השבטית והן עוסקות בעיקר בחפירת מנהרות, בהברחות סחורות, בהברחת נשק ובמכירתו בגלוי לעיני-כל בשוק של העיר עזה. לצד הפעילויות אלה, מתקיימת לה תופעה של התעמרות באוכלוסייה המקומית הכוללת מעשי אונס רבים, שוד, פגיעה במוסדות חילוניים, פגיעה בשירותי אינטרנט ופגיעה מתמשכת במוסדות ציבור המזוהים עם המערב. לירי על ישראל יש גם רווח כלכלי, שכן על כל פעילות שכזו, המבצעים מקבלים תשלום מידי איראן או מידי חיזבאללה. המאבקים בין הארגונים השונים על ענייני יוקרה ושליטה מרחבית, גרמו ליצירת מצב של חיסול חשבונות הדדי המתבטא ברצח לאור היום, הוצאות להורג, וידוא-הריגה, ואף ירי מבזה לאזור החלציים של נשים וגברים כאחד. במקומות אחדים נאמר כי עזה נהפכה, בעת האחרונה, לסומליה על כל המשתמע מכך. אולם, עזה מעולם לא היתה משהו באמת שונה, שכן בעיותיה הן בעיות יסוד היסטוריות הנובעות מחוסר לכידות פוליטית ולאומית, והתבססות מסורתית עתיקת-יומין על קשרי החמולה ועל קשרים שבטיים.
אלימות כחיפוי למשבר הזהות הלאומית
החברה הערבית בכללותה נמצאת במשבר-זהות עמוק. כך זה במצרים, בסוריה ובירדן, ובעוצמה רבה יותר בלבנון, בעיראק וברשות הפלסטינית. האירועים האחרונים בעזה וברשות-הפלסטינית מראים בעליל כי מלבד פעילות רדיקלית אלימה, לא נוצקו תכנים אמיתיים כדי לגבש זהות לאומית אזרחית. הרשות-הפלסטינית, עד מראשית הקמתה, לא עסקה ביצירת תכנים אזרחיים, תרבותיים או שלטוניים כדי ליצור מוקדי זיקה שיחרגו מעבר לזיקה הכפרית, האזורית או המשפחתית. הבעיה צברה תאוצה ברצועת עזה, שכן השליטה של הרשות-הפלסטינית הרבה יותר רופפת בשל הזיקה האסלאמית של התושבים לארגונים הרדיקאליים. המשמעות היא, שהחברה הערבית מפולגת כפי שהיתה מפולגת עוד בתקופת המרד הערבי בארץ-ישראל של 1939-1936 - תקופה בה גלש המאבק בבריטים ובישוב היהודי לעבר עימות פנים-ערבי רצחני, שבמהלכו נהרגו אלפים רבים והתשתית החברתית נהרסה ברובה. בעיות היסוד של החברה הערבית נותרו כשהיו, דהיינו, היעדרה של זיקה לאומית בעלת תוכן אמיתי כדי ליצור משמעת קולקטיבית שתחתור לעבר יעד מרכזי אחד וברור.
עזה והתגובה הישראלית
עזה היא המיקרוקוסמוס למה שמתחולל בעולם-הערבי - כשבתווך נמצאת בו ישראל. הירי על ישראל לא רק נועד לבסס את האינטרסים הפנימיים של תנועת החמאס, אלא הוא גם נועד לשרת מטרות אזוריות על-פי האינטרסים של איראן, סוריה וחיזבאללה. ישראל עסוקה בימים אלה באירועים בעזה ובשדרות, אולם הזירה האמיתית היא סוריה ואיראן. ישראל מכלה את כוחותיה בשל לחץ ציבורי מלאכותי של בעלי-עניין, בשעה שכל מעייניה צריכים להיות מוקדשים כדי לשפר את יכולותיה לאור מלחמת לבנון השניה. כבר 7 שנים מדינת-ישראל עוברת מזירה לזירה במעין מלחמת התשה מתמשכת. היעדרה של אסטרטגיה ישראלית ברורה, גמגום מדיני מתמשך והיסוסים הנובעים מלחץ פוליטי של גורמי-שוליים, גורמים לכך שהאנרגיה הלאומית שלנו מתכלה בשל היעדר תכנון לאומי - צבאי ואזרחי גם יחד. אם היה כזה, המראות מהעיר שדרות במאי 2007 לא היו נראים כמו שידור חוזר של אירועי הצפון ביולי 2006.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מלחמת אזרחים בעזה", 18 במאי 2007, The Mideast Forum.
No comments:
Post a Comment