האם
השמאל הישראלי הפך בשנים האחרונות לברברי? לשטחי? לגוף שמקדש את הבערות
האינטלקטואלית?
האם אלה המנסים להציג את עצמם כ"אנשי תרבות", למעשה הם ברברים קטנים המתחזים
ל"שמאלנים" כאילו זהו ציווי אופנתי, ולא יותר מזה? משהו רע מאוד קורה
לשמאל הישראלי. הדבר אינו נובע מכך שהם חיים בבועה
עירונית כלשהי. אלא, הדבר נובע מכך שהם חיים בבועה של בערות הנובעת
בעיקר בעצלנות אינטלקטואלית שהפכה עם הזמן למשטמה אנטי-ישראלית כחלק מצו אופנתי
המתחזה ל"תרבותי". הטמטום הפך לשיח לגיטימי בחלקים רחבים בשמאל הישראלי המתכווץ -
החל מתנועת מר"צ ועד למפלגת-העבודה המתחזה למחנה הציוני.
במסגרת
השיח המתלהם של "אנשי תרבות" מפוקפקים - בעיקר במהלך השנה האחרונה - מן הראוי הוא
לשאול את עצמנו, האם לא הגיע הזמן לעשות רוויזיה במושגי
היסוד של העשייה התרבותית המתחוללת בישראל בתחומי האמנות, התקשורת
והאקדמיה. לעיתים נדמה, ששלושת המוקדים האלה מזינים האחד את השני בדיאלוג שקרי
המבוסס של עקרונות מפוקפקים ביותר הנוגעים לפוליטיזציה של האינטלקט על-פי מתווה
אנטי-ישראלי.
בעקבות
החלטתה של שרת-התרבות להפסיק את המימון לתיאטרון מסוים, שהעלה הצגה נתעבת
לכול-הדעות, מיהרו אחדים מכלי התקשורת בישראל להכתיר את הנושא כ"מלחמת
תרבות". ובכן, בישראל אין מלחמת תרבות. לכול היותר יש
כאן שאלה עקרונית האם מדינת-ישראל צריכה לממן מוסדות המעניקים לגיטימציה לרצח של
ישראלים בידי טרוריסטים מוסלמים שיש להם אג'נדה של חיסול והשמדה הנובעת מעקרונות
גזעניים. יתרה מזאת, האם מדינת-ישראל צריכה לממן מוסדות שיש להם
אג'נדה פוליטית הסותרת לחלוטין את הערכים התרבותיים עליהם הושתתה מדינת-ישראל
כמדינתו של העם היהודי? בוודאי שלא.
זאת
לא הפעם הראשונה שאמנים אחדים מהאגף הרדיקלי-שמאלני החליטו להלאים את המושג "תרבות"
במטרה להתאימו לרדיקליזם הקיצוני שלהם - שאין לו ולא-כולם עם ערכים תרבותיים
אמיתיים. תרבות המקדשת ערכים של שנאה, רצח ואלימות רק בשל היותם של בני-האדם שייכים
ללאום מסוים, אינה עולה בקנה-אחד עם ערכים עליהם מתבססים דבריהם של אלה שהתנגדו
למהלך של שרת-התרבות.
כמובן
שיש כאן עיוות במושג "תרבות" - כשם שהאידיאולוגיה הנאצית עיוותה את המושג "תרבות"
במטרה להעניק לגיטימציה לחיסול והשמדה של העם היהודי. באורח לא מפתיע, הלאומיות
הפלסטינית המדומיינת - הזוכה לאהדה בקרב אחדים מאנשי "התרבות"
בישראל - אימצה לחיקה עקרונות פתולוגיים בנוגע לקיומה של מדינת-ישראל
בדומה לעקרונות שליוו את האידיאולוגיה הנאצית. באופן דומה, ההצגה שהועלתה בתיאטרון
"אל-מידאן" נעשתה במסגרת הניסיון להחדיר לשיח-הציבורי הישראלי רעיון מתועב במטרה
להופכו ללגיטימי בשם עקרונות גזעניים. מימון אירועים "תרבותיים" כאלה הוא לא פחות
מאשר שוד לאור היום של הקופה הציבורית האמורה לממן ערכים
העולים בקנה-אחד עם האינטרס הציבורי הכולל. בלתי סביר בעליל, לבקש מימון
מ"הקופה הציבורית הציונית" כדי לקדם אינטרסים פוליטיים
אנטי-ישראלים במהותם ובנשמתם.
כרגיל,
גם במקרה הזה שמאלנים אחדים (רבים מידי) התבלבלו בין המושגים שנוגעים ל"צנזורה",
ל"סתימת פיות", ל"חופש ביטוי" ועוד כל מיני מושגים שאין להם כל קשר עם הנושא שעל
הפרק. בסך-הכל, מדובר בהונאה אינטלקטואלית נוספת ומכוונת
של הציבור באמצעות שימוש במושגים שאינם נהירים לחלוטין לאלה שתקפו את החלטתה של
שרת-התרבות. דמגוגיה תמיד הייתה הצד החזק של השמאל הישראלי הקיצוני שהביאה גם
לחשיפתם של הכשלים האידיאולוגיים שלו - ומכאן, גם לירידת
כוחו האלקטוראלי בשנים האחרונות. להתלהמות הברברית השמאלנית של
החודשים האחרונים יש השפעה מצטברת שבאה לידי ביטוי חלקי בבחירות האחרונות של חודש
מרס 2015. סביר להניח, שהאפקט המצטבר של ההתלהמות השמאלנית
הזו, יבוא לידי ביטוי הולם בבחירות הבאות באופן-חד וברור
יותר.
אין
זה משנה כלל אם אחדים מאנשי השמאל הישראלי גינו את דברים הברוטאליים של עודד קוטלר,
ענת וקסמן ויאיר גרבוז. דעותיהם ואמירותיהם צמחו בביצה המעופשת של השמאל הישראלי
המתיימר להחזיק בערכים הנוגעים לפלורליזם, לדמוקרטיה ולחופש הדעה.
מסתבר, שערכים אלה עוותו במהלך השנים האחרונות כדי להתאימם לקו-פוליטי חד-מימדי
שנועד בעקיפין לשרת את מכונת התעמולה הפלסטינית על חשבון מדינת-ישראל ותושביה. עצם
זה, שאישים אלה מזוהים עם השמאל הישראלי, נעשה נזק בלתי-הפיך
העלול למזער עוד יותר את גודלו של השמאל הישראלי. אם כך הוא הדבר, יש
בכך סוג מסוים של צדק פואטי לטובת תושביה השפויים של
מדינת-ישראל.
שימו
לב מה קרה בזמן האחרון בתחום התקשורתי בישראל: אחדים מכלי התקשורת בישראל החליטו
לצאת במאבק נגד אלה המנסים להטיל חרם על ישראל. על זה נאמר, בוקר טוב! ועם כל זאת,
אנחנו לא שוכחים לרגע שהתקשורת הישראלית הזינה את "תעשיית
השנאה" הזו במשך שנים ארוכות מאוד. עדיין לא שכחנו את כל מאמרי השנאה
שהופצו בתקשורת הישראלית נגד מדינת-ישראל ותושביה. עדיין לא שכחנו את מאמרי השנאה
הקשים שהתפרסמו למשל באתר YNET
במהלך האינתיפאדה השנייה. אנחנו גם לא שוכחים את מאמרי השטנה הקשים שהתפרסמו
בתקשורת הישראלית שעדיין מזינים ללא הרף את תעשיית-השנאה
הזו שיש לה תומכים גם בתוך ישראל פנימה. אכן, הגיע הזמן לעשות רוויזיה
במושגי היסוד של העשייה התרבותית המתחוללת בישראל בתחומי האמנות,
התקשורת והאקדמיה - למשהו שפוי יותר.
==
מאת:
יוחאי סלע, "מדינת ישראל זקוקה לאנשי תרבות - ולא לשמאלנים נבערים", מגזין
המזרח התיכון, 18 ביוני 2015.
No comments:
Post a Comment