הליברליזם המערבי מטפח את האסלאם הרדיקלי

חג הרמדאן של שנת 2015 התחיל ב-18 ביוני והוא יסתיים ב-20 ביולי לאחר עיד אל-פיטר - שהוא חג סיום צום הרמדאן. בשבעת הימים הראשונים של החג, נהרגו יותר מ-3,000 בני-אדם במאות פיגועי טרור קטלניים, בהפצצות ובקרבות שהיו בכל המרחב האסלאמי כולל דרום-הפיליפינים ובמחוז שינצ'יאנג שבסין. אחדים מארגוני טרור אסלאמיים הפועלים במרחב האסלאמי מסרו שחג הרמדאן לא ימנע מהם להגביר את התקפותיהם נגד יעדים אזרחיים וצבאיים כאחד. אין ספק, שהמוסלמים יודעים היטב איך לחגוג את חגיהם המקודשים. החודש הנוכחי למעשה אינו שונה בהרבה מחודשים אחרים - לאורך כל השנים האחרונות - מבחינת מספר ההרוגים המגיע לעיתים לכדי כ-10,000 הרוגים בחודש ויותר. מאז תחילת שנת 2015 נהרגו במרחב האסלאמי יותר מ-80,000 בני-אדם באלפי פיגועי טרור קטלניים ובקרבות בין כוחות-הביטחון לבין טרוריסטים מוסלמים מעשרות ארגוני טרור הפועלים במרחב כולו.

גם העדה המוסלמית במדינת-ישראל מקיימת את חג הרמדאן. על-מנת לקרב בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסייה המוסלמית בישראל, נערכים ביקורים מאורגנים של יהודים ביישובים ערביים על-מנת לקבל הסברים על החג עצמו ועל מנהגי המוסלמים לאורך החג כולו. הביקורים הללו כוללים ביקור בבתים פרטיים, הגשת מאכלים מסורתיים לאחר שבירת הצום, ביקור במסגדים וכן שיחות עם אנשי-דת מוסלמים על עיקרי האמונה האסלאמית. מפגשים כאלה מתקיימים לעשרותיהם ביישובים ערביים רבים. ודומה הוא, שהציבור היהודי והציבור הערבי מנסים למצוא נתיבי-גישור עקיפים, זה כלפי זה, באמצעות מפגשים בלתי-פורמאליים כאלה. הצימאון של הציבור המוסלמי "להסביר את עצמו" לציבור היהודי, עולה משנה לשנה - וזאת, הרחק מעיני חברי-הכנסת הערביים שהפרובוקציה הלאומנית הפשיסטית שלהם שוברת שיאים של ציניות, של התלהמות ושל טרור אידיאולוגי על-פי המתווה של תנועת החמאס בעזה. הגיע הזמן לטפל בזה גם באמצעות צעדים משפטיים לטובת האוכלוסייה המוסלמית המתגוררת בישראל.

באחד מהביקורים הללו שנערכו עם תחילתו של החג הנוכחי, התקיים ביקור באחד מהיישובים הערביים באזור נחל עירון. בשיחה שנערכה עם כהן-דת מוסלמי ביישוב, הוא התאמץ לציין ש"חשוב לו לתאר את האסלאם האמיתי", ולא כפי שהאסלאם הנוכחי משתקף מבעד לרצחנות האסלאמית המתחוללת במזרח-התיכון כולו. אכן נשמע מעניין. ועם זאת, השאלה היא כמובן, "מהו האסלאם האמיתי"? מתי התחיל "האסלאם האמיתי" והיכן הוא מסתיים? מהי הכוונה הלטנטית כשמדברים על "אסלאם אמיתי"? יתרה מזאת, האם שיחה נינוחה כזו (ליבראלית לכאורה) הייתה יכולה להיערך בכל אחת מהמדינות הערביות בראש-חוצות, ללא חשש, עם קבוצה של יהודים? בוודאי שלא.

אז בעצם, מהו "האסלאם האמיתי" עליו מדברים מטיפים אסלאמיסטים בבלגיה, בבריטניה, בארה"ב, בצרפת, בגרמניה, בהולנד, באוסטרליה, בישראל, בקנדה ובמדינות דמוקרטיות נוספות? איך ההטפה הזו מתיישבת עם הטענה של ארגון "המדינה האסלאמית" שהוא "האסלאם אמיתי" של ימי הנביא מוחמד בחצי-האי ערב של המאה ה-7? האם כיבושה של ארץ-ישראל בידי הערבים עם נפילתה של ירושלים בשנת 638 לערך, גם היא חלק מ"האסלאם האמיתי"? הבעיה עם "האסלאם האמיתי" היא, שהליברליזם המערבי אינו מציב מראה-אמיתית מול האסלאם כולו כמערכת תרבותית המשקפת את הכישלון הקולוסאלי של 57 ישויות אסלאמיות (שהן לכאורה מדינות) הנמצאות במשבר כרוני כסדר-גדול כזה או אחר.

סוג כזה של שיח נורמאלי - כפי שאירע באזור נחל עירון - יכול להתקיים רק במסגרת בה מערכות ליברליות-דמוקרטיות הן עמודי-היסוד התרבותיים של החברה כולה. סוג כזה של שיח נורמאלי יכול להתקיים רק במקום בו הליברליזם-הדמוקרטי יודע להציב גבולות ברורים של חוק, סדר, משמעת אזרחית המלווים ברשויות אכיפה חזקות של משטרה וכוחות-הביטחון. לצערנו הרב, במצב הנוכחי, רק כאשר מתקיים סוג כזה של "כפייה דמוקרטית" אפשר לנהל שיח "נורמאלי" בין-דתי - בו האסלאם יכול ליטול חלק בדיון הציבורי ללא אווירה של טרור ואלימות.

אולם, בשנים האחרונות משהו השתנה ברוח הליברלית של רבות מהמדינות הדמוקרטיות: הן מחפשות שקט אזרחי בין הקבוצות השונות, המרכיבות את החברה, על חשבון היסוד התרבותי הליברלי. באופן פרדוקסאלי, בשם "הליברליות המערבית" נוצרה דינמיקה של אלימות אסלאמית משום שהמערב עסוק ב"מכבסת מילים" המשרתת את האסלאם הרדיקלי. במסגרת "מכבסת המילים" הזו, ישנו בידול מלאכותי בין "האסלאם האמיתי" המדומיין לבין "האסלאם השגוי" המהווה אחד מסימני-ההיכר של המדינה האסלאמית המודרנית. כך למשל, היחס לנשים, לילדים, לזכויות-הפרט, לחופש-הבחירה, להומוסקסואלים, ללסביות, ללבוש, למוסיקה, לקולנוע, לציור, לפיסול, להשכלה, לחופש-הביטוי ולציות לרשויות החוק באופן וולונטרי כחלק מהמערך התרבותי-הדמוקרטי הנוגע לטובת-הכלל.

בשנים האחרונות אנו מוצאים מילים וביטויים בשיח-הציבורי האירופאי המתבטא ב"שיח" מיליטנטי ובלתי-מתפשר מצד גורמים אסלאמיסטים הנהנים מהסכמה מלאה מצד אבירי הליברליזם המערבי. כך למשל, ביטויים כמו "דיכוי", "כפייה", "אפליה", "אימפריאליזם מערבי", "האדם הלבן" נאמרים בכפיפה אחת עם ביטויים הלקוחים מהלכסיקון האסלאמי כמו "ג'יהאד", "כופרים", "אסלאם", "אללה", "מוחמד", "שריעה" ועוד. דהיינו, התרבות האירופאית הפכה למצע ממנה ניזונים מטיפי האסלאם הרדיקלי בהצלחה גדולה מאוד. האתניות האירופאית נתקלת בתרבות דתית רדיקלית על-לאומית שאינה בוחלת בנקיטת צעדים אלימים על-פי המתווה האסלאמי הישן נושן - וזה רק עניין של זמן עד היא תהפוך למסה-קריטית אלימה.

במילים אחרות, במקום שהרוח הדמוקרטית תנוע בעוצמה לעבר המדינות המוסלמיות, הרוח האסלאמיסטית נעה לכיוונן של מדינות הדמוקרטיות בעוצמות הולכות וגוברות בעזרת הליברליזם המערבי המחפש שקט ושלווה מדומיינים. גלי ההגירה העצומים הנעים לעבר אירופה הנוצרית נובעים בשל קריסתן של מדינות רבות באפריקה, במזרח התיכון ובאסיה האסלאמית. מהגרים אלה, אינם יכולים לקיים את חייהם בשל המערכת התרבותית המקיפה אותם בארצותיהם המקוריות. אולם ברגע שהם נוחתים על אדמת אירופה, הם מנסים ליישם בכוח את אותה מערכת תרבותית ממנה הם ברחו. זהו פרדוקס שאינו נהיר לחלוטין לאבירי הליברליזם המערבי המטפחים באופן ישיר דווקא את האסלאם שיש לו נטייה אינהרנטית לפעול בשם רעיון הג'יהאד הן על-פי המתווה של "האסלאם האמיתי" לכאורה והן על-המתווה של "האסלאם השגוי" לכאורה. במילים אחרות, זה אותו צד של אותו מטבע.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "הליברליזם המערבי מטפח את האסלאם הרדיקלי", מגזין המזרח התיכון, 25 ביוני 2015.