Tuesday, June 26, 2007

מני מזוז והלאומנות הערבית בישראל

בטקס שנערך ב-20 ביוני 2007 באוניברסיטת בר-אילן לרגל הענקת תארים "בוגר" ו"מוסמך", עלה היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, ואמר את הדברים האלה מול קהל של מאות מוזמנים:

"בעת האחרונה, השיח הציבורי-תקשורתי מציף ומשקף תחושה, המשותפת לציבורים רחבים בחברה הישראלית, של כרסום אמון הציבור במערכות השלטון השונות, ייאוש ואכזבה מההנהגה, תחושות של אובדן דרך, של איבוד משמעות והיעדר חזון. מאז הקמתה נאלצה מדינת ישראל להילחם על קיומה, ולהתמודד עם אתגרים מורכבים וקשים בכל התחומים: מלחמות, טרור, עלייה וקליטה, בעיות כלכלה וחברה ועוד. לרובם יכלה. ואולם דומה כי התחושות הקשות שציינתי - של כרסום אמון הציבור במערכות השלטון ואכזבה מההנהגה - אינן נובעות רק מהקשיים האובייקטיביים עמם אנו, כמדינה, נאלצים להתמודד. תחושתי היא, כי מדובר בסוג של דיכאון חברתי, שתקף את החברה הישראלית, והגם שהגוף מתפקד לכאורה כרגיל, קשה יותר ויותר לקום בבוקר ולהתבונן בפרופיל הקולקטיבי הנשקף במראה. ולא מדובר רק באיום האירני, בקסאמים, בפערים הכלכליים והחברתיים ההולכים ומתרחבים, בגילויי האלימות, או בחום הקים בקיץ, אלה אומנם תופעות קשות, אך הן דומות להן היו גם בעבר, ובמובנים לא מעטים מצבנו האובייקטיבי טוב מבעבר. מדובר בעייפות הרוח".

אכן, לכל הדעות, דברים אלה נאמרו מתוך דאגתו כנה של היועץ המשפטי לממשלה לעתידה של מדינת-ישראל לרווחת תושביה. ויחד עם זאת, הם חשפו פעם נוספת את ניתוקה המנטלי של המערכת המשפטית מהצרכים החיוניים של מדינת-ישראל כישות ריבונית. יתרה מזאת, מר מזוז, מייצג בכל מאודו את אותו ניתוק ממנו סובלת המערכת המשפטית הישראלית מבעיותיה האמיתיות של מדינת-ישראל. אין בציבור הישראלי "עייפות הרוח", אלא שוררת בציבור הישראלי תחושה של אכזבה עמוקה מאוזלת-ידה של המערכת המשפטית לשמור על האינטרס הישראלי מבלי לפזול, בכל עת, לזירה הבינלאומית כדי לקבל עוד כמה מחיאות כפיים בודדות, או לעסוק בפרסום מאמרים אקדמיים התלושים מהצרכים האמיתיים של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית - ובעלת תרבות עברית חיה ותוססת. התחושה הציבורית בישראל היא שהמערכת המשפטית הפקירה את הציבור הרחב לגחמות של גורמי שוליים קיצוניים, במטרה לסחוט עוד כמה מחמאות בעולם. אך, בכך היא חשפה את הציבור הישראלי לסכנות חמורות המערערות מן היסוד את קיומנו שנבנה בעמל של שנים - וגם בדמים רבים. התחושה של הציבור הרחב היא, כי המערכת המשפטית מקלה-ראש בצרכיה של הלאומיות הישראלית, במאפייניה של תרבות הישראלית ובאינטרסים הציבוריים הכלליים שלשמם עמלו מיליוני אנשים מאז שראשוני הישראלים עזבו את חומות העיר ירושלים בשנת 1860. במילים אחרות, כפי שיובהר להלן, המערכת המשפטית הישראלית חשפה את הציבור הישראלי לסכנות עתידיות, שספק רב אם נוכל לתקנן במהלך אחד, אלא יידרשו לכך שנים רבות כדי להביאן למסלולן הנכון ללא שפיכות דמים מיותרת. והאשמה, מונחת ברובה לרגליה של המערכת המשפטית הישראלית בשל קוצר-ראייתה ומשום חוסר-יכולתה להבין את השפעתם של החלטותיה על המדינה ועל אזרחיה לטווח הארוך.

עבריינות לאומנית ערבית בחסות המשפט הישראלי
בחסות מערכת המשפט הישראלית התפתחה בישראל מלחמת-אזרחים אלימה שבה יש צד אחד מתגונן (היהודי), העומד מול תוקפנותו האלימה של הצד השני (ערביי-ישראל). כפי שיובהר להלן, הציבור היהודי אינו אלים בצורה יוצאת-דופן, אפילו לא ביחס ל"מדינות מתוקנות" לכאורה. מסתבר שמרבית הציבור היהודי בישראל שומר על החוק, מייצר, הולך לעמל יומו, מפתח, יוצר ויוזם למען רווחתו הוא ולמען רווחתה של המדינה כולה. רק הציניות שהתפשטה כמגפה בישראל (גם בזכותה של המערכת המשפטית בישראל) אינה מאפשרת לנו לראות את הדברים באור הנכון והחיובי. והראיה לכך היא, דבריו של היועץ המשפטי לממשלה שנאמרו במהלך הטקס שנערך באוניברסיטת בר-אילן. דבריו של היועץ המשפטי נאמרו בשל האופנה התקשורתית הנוגעת בעיקר לנתוני רייטינג ולאו-דווקא כדי לשים את הדגש על מוקד הבעיות במטרה להעניק לציבור שירות נכון ואמיתי - כפי שהציבור כולו זכאי לו מתוקף היותו הריבון האמיתי. אלא, שהיועץ המשפטי לממשלה בחר בדרך הקלה כדי להסיט את אלומת-האור ממחדליה של המערכת המשפטית המסכנת את הריבונות הישראלית בארצנו היחידה. היועץ המשפטי צריך לשאול את עצמו, מה היתה תרומתה של המערכת המשפטית הישראלית לאותם תהליכים מסוכנים העתידים לאיים על ישראל כמדינה ריבונית, מבלי להתחשב באופנה ליברלית, אוניברסאלית כביכול, המשמשת ברוב המקרים כ"סוס טרויאני" כד לקעקע את היסודות עליהם מושתתת מדינת-ישראל. על-דרך ההגזמה, בדיוק כפי שנהג בדבריו היועץ המשפטי, ניתן להעריך כי מתפתחת לה "ציונופוביה" במערכת המשפטית הבכירה של מדינת-ישראל. דוגמא אחת, בשולי הדברים, תבהיר על מה מדובר: ישראל היא לא עוד מדינה ערבית. אולם, ההחלטה הפופוליסטית להוסיף כתוביות בערבית של שלטי הדרכים ברחבי הארץ, גרמה ליצירת תופעת ונדליזם, רחבת-היקף, של מחיקת הכתוביות בעברית. ההחלטה הזו לא תרמה במאומה לקירוב-הלבבות בין יהודים לערבים, אלא יצרה תופעה חמורה של ניכור הולך וגובר של היהודים בארצם. כך למשל, ב"החוקה הדמוקרטית" של ארגון עדאלה שהתפרסמה לאחרונה, הובאה דרישה ש"ישראל תיהפך למדינה דו-לשונית ורב-תרבותית", לאור מה שהם הצליחו להשיג בשנים האחרונות. המשמעות היא, שהמרחב הישראלי מצטמצם עוד יותר, והמרחב הערבי מתרחב בהתמדה כדי להשביע את רעבונה של הלאומנות הערבית. אין תימה איפוא, שביטוייה הקשים של הלאומנות הערבית מתבטאים גם במה שמוגדר כ"עבריינות לאומנית", כפי שיובהר להלן.

לצד הטרור הערבי נגד מדינת-ישראל ותושביה, מתקיימת לה מערכת מקיפה של "עבריינות לאומנית" בתוך מדינת-ישראל במימדים נרחבים. כך למשל, מדו"ח משטרתי שפורסם בתחילת 2006 עולה תמונה קשה על התופעה הנרחבת הזו. להלן נתונים אחדים מהדו"ח על מעורבותם של ערביי-ישראל:

50 אחוזים מסך הגניבות החקלאיות.
30 אחוזים מסך גניבות הרכב.
43 אחוזים מסך תיקי הרצח.
37 אחוזים מסך תיקי החבלות החמורות.
39 אחוזים מסך תיקי השוד בנסיבות החמורות.
40 אחוזים מסך תיקי ההצתות.
55 אחוזים מסך התיקים הנפתחים על סיוע לשוהים בלתי-חוקיים.
60 אחוזים מסך התיקים על שימוש בנשק חם בעבירות פליליות.
מונופול של ערביי-ישראל על סחר בנשק או בהחזקתו.
מונופול של ערביי-ישראל בסחר בסמים.

הנוער הערבי עוסק בתקיפת שוטרים, בהצתות ובאלימות רבה בין התלמידים לבין עצמם במסגרת בתי-הספר. יותר מ-42 אחוזים מערביי-ישראל היו עדים לאירוע פלילי אלים. לשם השוואה רק 25 אחוזים מהישראלים היו עדים לאירוע דומה.

36 אחוזים מערביי-ישראל הצביעו על תופעת סמים במקום מגוריהם. לשם השוואה רק 22 אחוזים מהישראלים היו עדים לאירוע דומה.

33 אחוזים מהערבים היו עדים לשימוש בנשק חם במקום מגוריהם. לשם השוואה רק 12 אחוזים מהישראלים היו עדים לשימוש בנשק חם במקום מגוריהם.

20 אחוזים מהערבים הצהירו כי ייקחו את החוק לידיים. לשם השוואה רק 2 אחוזים מהישראלים הצהירו כי ייקחו את החוק לידיים.

מהדו"ח עולה כי החברה הערבית אלימה פי 3 (שלושה) מהחברה הישראלית. בסיכומו של דבר, ערביי-ישראל - המהווים כ-20 אחוזים מהאוכלוסייה בישראל - אחראים על יותר מ-75 אחוזים מהמעשים הפליליים ומהמעשים האלימים בישראל. מהדו"ח עלה כי קיים "צידוק דתי ולאומי לפשיעת הרכוש, המשפיע על היקף התופעה", ובמילים אחרות - מותר לגנוב מיהודים או לפגוע ביהודים.

על התופעות החמורות האלה צריך להוסיף גם את תופעת "סרבנות תשלום המיסים" על רקע לאומני ולא רק על רקע של מצוקה אישית (הקיימת אף היא בצורה אמיתית). כך למשל, גביית מיסי הארנונה ברשויות המקומיות הערביות היא חצי ממה שגובות הרשויות המקומיות הישראליות. עומק הגבייה ברשויות מקומיות הישראליות מגיע בדרך כלל לכ-80 אחוזים.

על-פי נתונים לשנת 2003 עולה כי 87 אחוז ממשקי הבית הערביים גרים בדירות שבעלותם, וזאת לעומת 68 אחוזים ממשקי הבית הישראלים. המשמעות היא שההכנסה הפנויה של משק-בית ישראלי פחותה ממשק-בית ערבי. כך למשל, משק-בית ישראלי מוציא 24 אחוז מהכנסתו על דיור, וזאת לעומת 16 אחוזים במשק-בית ערבי.

לפי נתונים של משטרת ישראל לשנת 2007 עולה, כי חלקם של הערבים בתאונות קטלניות גדול פי 2 (שניים) מחלקם היחסי באוכלוסיה. דהיינו, ערביי-ישראל המהווים כ-15 אחוזים מסך-כל הנהגים בישראל, אך הם מעורבים ב-32 אחוזים מהתאונות הקטלניות המתרחשות בישראל.

כל המספרים האלה מצטרפים גם לנתונים על רמת חייהם של ערביי-ישראל: על-פי נתונים של בנק ישראל לשנת 2006 עולה, כי 44 אחוזים מערביי-ישראל דיווחו כי רמת חייהם היא מתחת לקו-העוני. במילים אחרות, מתקיימת לה מערכת כלכלית סגורה בלתי-מדווחת, שכן נתון זה עומד בסתירה לנתון בנוגע לבעלותם על דירה (87 אחוזים), גם לאור העובדה שערך הדירה בבעלות משק-בית ערבי הוא 627,000 ₪ בממוצע, וזאת לעומת 818,000 ₪ במשק-בית ישראלי על-פי ערכים לשנת 2003.

מעשים ולא דיבורים
מדינות קטנות כמו לטביה, ליטא, אסטוניה, דנמרק ושוודיה עושות מאמצים כבירים כדי לשמר בכל מחיר את תרבותן ואת צביונו על המרחב הציבורי כחלק מהלכידות החברתית והלאומית. ישראל נמצאת במאבק לאומי חיצוני, אך דומה כי היא ויתרה על המאבק הלאומי הפנימי כדי לסחוט תשואות בינלאומיות רגעיות. יתרה מזאת, האנרגיה הלאומית שלנו מתבזבזת בשל עניינים שולִיים - כאן חקירה על נשיקה, שם ועדת חקירה על ענייני עטים, וזאת בשעה שהמרחב הציבורי כולו מופקר לגורמים קיצוניים החותרים תחת היסודות הלאומיים של המדינה. גורמים רבים, רבים מידי, מנסים לשבור את רגליה של המדינה, כדי לטעון לאחר מכן שהיא צולעת.

אם הישראלים לא יחושו שהם חיים במדינה המוכנה להגן על תרבותם העברית ועל לאומיותם הישראלית בצורה פעילה ויעילה, אף אחד מהם לא ירצה להתגורר במדינה שכזו. לזה חותרים בהתמדה ארגונים ערביים כדוגמת עדאלה ודומיו. שתיקתה וחדלונה של כל המערכת המשפטית הישראלית, היא שגורמת לאכזבה כל-כך עמוקה בקרב הישראלים. אם כל הנושאים והאתגרים החשובים האלה, הם למעלה מכוחו של היועץ המשפטי לממשלה, יפנה נא את מקומו למי שבאמת מסוגל ויכול - שכן, פובליציסטים יש לנו די והותר.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מני מזוז והלאומנות הערבית בישראל", 26 ביוני 2007, The Mideast Forum.

Friday, June 22, 2007

אהוד ברק והאתגר התרבותי של צה"ל

לאחר הליך מזורז להדחתו של עמיר פרץ, נכנס אהוד ברק למשרד הביטחון ב-19 ביוני 2007 לקול מצהלותיהם של רבים מסביבתו הקרובה של ברק. ללא כל ספק ברק הוא עתיר ניסיון גם לאור כהונתו הקצרה כראש ממשלת ישראל - כהונה שהחלה ביולי 1999 והסתיימה במרץ 2000 לאחר נצחונו של אריאל שרון בבחירות שנערכו בפברואר 2001. סביר להניח כי מרבית אזרחי ישראל מייחלים בכל ליבם להצלחתו של אהוד ברק בתפקידו החדש בעיקר לאור התהפוכות המדיניות והצבאיות שעברו על מדינת-ישראל מאז הנסיגה מעזה בספטמבר 2005. אולם, ניסיונו של ברק אינו צריך לסמא את עינינו, שכן, לצד הניסיון הרב דרושה גם "חוכמת הפשטוּת", דהיינו ניסוח ברור ונהיר לכל, של היעדים המרכזיים ללא כל לוליינות לשונית שתפקידה הוא, בדרך כלל, לחפות על הפגמים היסודיים. אך, כדי להבין את מהות הפגמים, יש לחזור לימי הנסיגה מעזה שהתרחשה בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2005.

מבלי להיכנס למלכודת הפוליטית, הנסיגה מעזה היתה מבצע צבאי שנערך בצורה מופתית למרות כל הקשיים הנפשיים והמבצעיים שהיו כרוכים בכך - הן מצד החיילים והן מצד התושבים. המבצע הצבאי הוכן לאורך חודשים רבים וכל פרט נלקח בחשבון - החל מהתנהגותם של החיילים ועד להצגתם של הסמלים הריבוניים של מדינת-ישראל על מדיהם. אלפי חיילים קיבלו הכשרה מנטלית יומיומית מפי מומחים צבאיים ומחוצה לו. נבדקו עשרות תרחישים, ולכל אחד מהם נמצא הפתרון הרצוי. התנהגותם של החיילים היתה ללא דופי, ודומה היה כי לאחר שיצא החייל האחרון מעזה, אזרחי-ישראל שחרורו אנחת-רווחה על-כך שהאירועים עברו ללא שפיכות דמים. התנהגותם המופתית של החיילים עוררה הערכה רבה בציבור, וביטוי לכך ניתן במאמרים רבים שהתפרסמו בעיתונות הכתובה של אותם ימים. שמעון פרס אמר אז, כי "הציבור הישראלי התאהב שוב בצה"ל". היטיב לבטא את התחושה הציבורית סא"ל (במיל) איתי לנדסברג, מיוזמי פורום המג"דים, מח"טים וטייסים, במילים האלה: "צה"ל שאחרי הפינוי הוא צבא אחר. אם מאז מלחמת יום כיפור אנחנו מכירים את צבא הפרטאץ', החילטור והאלתור; אם מאז מלחמת לבנון אנחנו מכירים את צבא הברווזים במטווח; אם מאז האינתיפאדה הראשונה והשנייה אנחנו מכירים את צבא המחסומים האטום - הרי מאז מבצע ההתנתקות אנחנו מכירים צבא אחר, שמשדר דבר שלא ראינו כמוהו במלחמות ישראל. מי שלא ראה את אלפי החיילים עומדים ללא נשק באחת המשימות המורכבות והרגישות ביותר בחיי המדינה, לא יבין איזה צה"ל צמח כאן לקראת ההתנתקות. כדי להכין אלפי חיילים וחיילות לאיפוק, לסדר, למשמעת המבצעית ולמשמעת החברתית הלאומית צריך תרבות אחרת. צה"ל שפעל בגוש קטיף הוא כבר לא צה"ל ההוא, אלא צבא ששידר קודם כל תרבות אחרת כלפי עם ועולם, עד אחרון החיילים הצעירים שהשתתפו במבצע". (Ynet, 23 באוגוסט 2005).

מרבית הציבור הישראלי התמכר לתדמיתו החדשה של הצבא, ודומה היה כי אמון של הציבור עלה פלאים בעקבות האירועים הדרמתיים שהתרחשו בחודש ספטמבר 2005. 10 חודשים לאחר מכן, ביולי 2006, התדמית הזו הועמדה למבחן בעת שפרצה מלחמת לבנון השניה. בעקבות המלחמה נחשפו בעיות יסוד רבות שערערו את תחושת הביטחון של האזרח הישראלי, כפי שרבים ציינו זאת פעמים רבות מאז המלחמה. הצעות רבות הופנו לאנשי הצבא ולקברניטים במהלך השנה האחרונה שעסקו בבניית-הכוח הצבאי, בלוגיסטיקה, בטקטיקה, באימונים, בתרחישים, באיומים ועוד ועוד. ויחד עם זאת, צריך לשים לב לדו"ח ועדת וינוגרד (למי ששכח), שהיטיבה לבטא את תחושתם של רבים, כפי שזו באה לידי ביטוי בפרק הראשון של הדו"ח, בסעיף 27: "חלק מן הליקויים שנמצאו בצבא במלחמה האחרונה היו ליקויים שבמידה זו או אחרת קיימים בכל מלחמה. למרות שאלה ליקויים חמורים, נראה כי תרומתם לתוצאות המלחמה לא היתה מכרעת. בצידם נתגלו כשלים וליקויים חמורים ומורכבים יותר, הקשורים לתרבות הצבא, ובעיקר לקשר בין הצבא ובין החברה הישראלית שממנה הוא בא, ואשר על האינטרסים שלה הוא אמור להגן. גם כאן יש אפוא הזדמנות. בתוצאות אחרות, תפקוד הצבא במלחמה לא היה נבדק, והיינו ממשיכים לחיות באשליה המסוכנת כי הכל כשורה בצבאנו".

תסמונת תנ"צ ניסו שחם
למרות שתת-ניצב שחם אינו משרת בצבא, אלא "רק" בתפקיד אחר, הוא - לכל הדעות - מייצג את מדינת-ישראל ומוסדותיה הריבוניים. למי שאינו זוכר, שחם אחראי ליצירת המופת "חרא עליהם שישרפו", שנאמרה על הפגנת הימין בכפר מימון, בערב הנסיגה מעזה ב-2005. לא רק ששחם לא פוטר מהמשטרה מייד, אלא, הוא מונה ביוני 2007 לתפקיד סגן-מפקד מחוז ירושלים במשטרת ישראל. במילים אחרות, יש לנו בעיה רצינית הנוגעת לסגנון, לתרבות, לדיבור, לנוהל, לתוכן, ללבוש ולהתנהגות כללית נאותה של אנשי ציבור הנושאים בתפקידים ממלכתיים או רשמיים. יש לנו נטייה, הולכת וגוברת, לזלזל בכללי-יסוד של התנהגות סבירה, וזלזול זה מוקרן גם לכלל הציבור. בהכללה ניתן לומר, כי צה"ל - על חייליו ומפקדיו - אינו חסין מאותה תסמונת של זלזול בפרטים הקטנים הנוגעים ללבוש, להתנהגות, לדיבור, לדיוק ולמשמעת אישית וחיילית. די לראות את הלבוש המרושל של חיילי צה"ל כדי להבין על מה מדובר וכדי להבין את עומק הבעיה החמורה. לא די בטקטיקות צבאיות שנבנו במכללות הצבאיות, אלא דרוש גם סוג מסוים של תרבות צבאית שתמלא את הטקטיקות האלה בתוכן אמיתי וקפדני, שאם לא כן, אנו שוב נידרש לעוד ועדה, בפעם המי יודע כמה, שתבדוק את התקלות הנובעות מהזלזול בפרטים הקטנים.

אם לצה"ל היה הכוח והיוזמה לדבוק בפרטים הקטנים בעת פינוּיָם של המתיישבים הישראלים מעזה ב-2005, מן הראוי הוא לדבוק שבעתיים בפרטים הקטנים לנוכח האתגרים הצבאיים שמסביבנו. והשאלה היא, האם לאור היכרותנו עם שר-הביטחון החדש, יש בידו הכוח לפעול על-פי העיקרון הסמוי של "חוכמת הפשטוּת"?
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "אהוד ברק והאתגר התרבותי של צה"ל", 22 ביוני 2007, The Mideast Forum.

Thursday, June 21, 2007

ישראל מתגעגעת לעזה

לעיתים, כדי להבהיר עניין חשוב יש צורך לכתוב או להתבטא בציניות על-מנת להסביר נקודה פשוטה לכאורה. אינני חסיד השיטה הזו, אך לעיתים המציאות המזרח-התיכונית דורשת זאת מידי פעם, בעיקר כשמדובר על המדיניות הישראלית המבולבלת, השבויה לעיתים במקסמי-שווא אזוריים ופתרונות אינסטנט של בעלי-עניין.

על-פי סימנים אחדים, ישראל מתגעגעת לימי הזוהר שלה בעזה שנמשכו 38 שנים תמימות. אלה היו ימי-זוהר מפוארים של שליטה אפקטיבית בשטח, בעיקר בקרב האוכלוסייה הערבית הגאה ששכנה במרחבים המוריקים של רצועת-עזה כולה. כל זה נעשה בעזרת תכנון אזרחי למופת ובגיבוש חיי תרבות תוססים של יהודים וערבים כאחד. עזה היתה סינגפור של המזרח-התיכון תחת שלטוננו, אך אנו בטיפשותנו עזבנו הכל מאחור והתכנסנו בנגב השומם, רחוקים ממוקד העניינים האמיתי.

אל הרצון הזה מצטרפים בכמיהה אדירה כמה ארגונים המזוהים עם השמאל הקיצוני וגם אישים אחדים המזוהים עם הימין. לכל אחד מהם, יש מניעים המנוגדים בתכלית הניגוד לאינטרס הישראלי. חלק מהדוברים דוחפים להתערב בעזה כדי לאשש את ההנחה שהיציאה מעזה היתה "טעות נוראית". חלק אחר של הדוברים, מעוניין שעזה תיפול כולה על שכמה של ישראל כדי שזו, עזה, תשמש קרש קפיצה ליהודה ושומרון או אפילו לתוככי ישראל.

אולם, מדינת ישראל עדיין לא השכילה להבין כי היציאה מעזה הסירה מעליה חטוטרת ענקית ומדממת. יצאנו לחלוטין מעזה משום שהיא מסמלת יותר מכל את שברונו של החלום שיש בידנו הכוח הבלתי מוגבל להשפיע במקומות אלימים וקשים, למרות היותנו מוגבלים כמדינה דמוקרטית וליברלית עם ארגונים חוץ-פרלמנטריים בעלי נוכחות ומשקל רב. עזה אינה יהודה ושומרון - שהם לב ליבה של ההיסטוריה הישראלית מזה אלפי שנים. אך אנו, ב"תחכומנו המדיני", מנסים להידחף דווקא למקומות חסרי-סיכוי. אנו דוחפים את עצמנו לתוך מלחמת התשה חסרת-תוחלת, במקום להשקיע את כוחנו דווקא באזורים החשובים באמת כדוגמת רמת-הגולן ובאזורי יהודה ושומרון המשקיפים על המותניים הצרות של מדינת-ישראל.

מאז שעזה נכבשה בידי תנועת החמאס, מדגדג לישראל לעזור לתנועת הפת"ח על-ידי כיבושה מחדש כדי להעניק אותה במתנה למחמוד עבאס ולחבריו יוצאי טוניס. אחדים מהמדינאים הישראלים מקווים שתנועת הפת"ח תוקיר תודה לישראל - ואז לפתע ישכון "שלום של אמיצים" בין שני הצדדים. אך, למען האמת, אין הבדל גדול בין תנועת הפת"ח לבין תנועת החמאס. המטרה עודנה מטרה משותפת עם הבדלי סגנונות בתחומים אחדים - ותו-לא. לאחר כיבוש עזה בידי החמאס, אנחנו חוזרים שוב לימי אוסלו העליזים מבחינה מילולית ומחשבתית. אולם, בכך אנו חוזרים רק על אותה טעות שבצידה יעמוד תשלום של דמים שיגבר עם הזמן. חשוב להזכיר, כי בשעה שאנשי הפת"ח ניהלו דיאלוג מדיני אתנו במהלך היום, הם ביצעו פיגועים נגד ישראלים במשך הלילה. מרוואן ברגותי, היושב בכלא הישראלי בימים אלה, בנה מכך קריירה רב-גונית עד שנתפס בידי כוחות הביטחון. ברגותי משמש דוגמא מאלפת לכך שהלאומנות הערבית התמכרה בכל ליבה לאלימות כאורח-חיים עיקרי והתמכרה לטרור חסר-הבחנה כשיטה פוליטית לגיטימית. מעשיה של תנועת החמאס בעזה אינם שונים מהותית מהתנהגותם של פעילי הפת"ח, ואלה אינם שונים מהותית מהמתרחש בזירה המזרח-תיכונית.

התנתקות מלאה מעזה אינה מחייבת בהכרח אוזלת-יד צבאית. אולם אסור שהבעיה הצבאית תשמש עילה לבניית מהלכים מדיניים שגויים של מעורבות-יתר בעזה בשל השאיפה לרצות גורמים בינלאומיים. התנתקנו מעזה על-מנת להתנתק לחלוטין - ויש להבהיר זאת בצורה ברורה לכל הצדדים.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "ישראל מתגעגעת לעזה", 21 ביוני 2007, The Mideast Forum.

Tuesday, June 19, 2007

עיקרי החדשות לחודש אוקטובר

עידכוני חדשות עיקריים
===========
31.10.2007: סוריה חתמה על הסכם להקמת בית-זיקוק במרכז סוריה בסכום של 2.6 מיליארד דולר עם ונצואלה, איראן ומלזיה.
=
31.10.2007: סוריה שלחה אזהרה לצרפת: "בחירתו של הנשיא הלבנוני צריכה להיות בהסכמה סורית". לעומת זאת, סעד אל-חרירי טען כי סוריה מתכננת להתנקש בראש ממשלת לבנון, סניורה, ובו עצמו על רקע התנגדותם לכל מעורבות סורית בלבנון.
=
29.10.2007: הרמטכ"ל הטורקי דחה את ביקורו בישראל. על יחסי טורקיה-ישראל ראו במאמר: "המוסד הישראלי והבזאר המזרח-תיכוני".
=
27.10.2007: שר-הביטחון הגרמני, פרנץ יוזף יונג, יחל ביום שני את סיורו במזרח-התיכון. השר יבקר בלבנון, באיחוד הנסיכויות הערביות (UAE), בירדן ובישראל.
=
26.10.2007: כפי שציינתי במאמרים אחדים בנוגע לתוכנית הגרעין הסורית, בעת האחרונה החלו להצטבר ידיעות והוכחות רבות שהתפרסמו בתקשורת הבינלאומית על התוכנית הסורית שהחלה בעזרת צפון-קוריאה ואיראן. על-פי התכנון הסורי (שנעשה בעזרת טכנולוגיה צפון-קוריאנית) הכור היה צריך להיות בהספק של 25 מגה-וואט שהיה ביכולתו לייצר מספיק פולוטוניום להרכבתה של פצצה גרעינית אחת בכל שנה. להלן הדו"ח המלא וצילומים שפורסמו בידי שני חוקרים אמריקאים (בפורמט PDF). כפי שציינתי בעבר, לאחרונה מתקיימת הערכה מחודשת בנוגע להעברת נשק כימי עיראקי לסוריה ערב הפלישה האמריקאית ב-2003. הפרטים בעברית על המתקן הסורי כפי שהתפרסמו באתר "Ynet". סוריה, בדומה לאיראן, פיזרה את המתקנים הבלתי-קונבנציונאלים שלה בעשרות אתרים ברחבי סוריה. מחוז דיר אל-זור מהווה מרכז פיתוח חשאי של סוריה גם בשל ריחוקו מהגבול עם ישראל. סביר להניח שבידי סוכנויות ביון אחדות יש צילומים מפורטים של האתר עצמו לפני שהופצץ בידי ישראל. הצילומים יישלפו בעת הצורך ככל שהמשטר הסורי ילך ויסתבך בהסבריו. לפי שעה, הדיפלומטיה הסורית נמצאת במבוכה עצומה, דבר העלול להשפיע על בכירים בסוריה המהרהרים הרהור שני בנוגע לתפקידם במסגרת המשטר העלווי הנוכחי. סוריה, כמו איראן וכמו חיזבאללה, נמצאת בצומת דרכים ולא מהסיבות הטובות. לא כך ציפו שלושת הגורמים הללו את מהלך האירועים לאחר מלחמת לבנון השניה. ישראל ממשיכה לנהוג בחוכמה הן לגבי החמאס בעזה, והן לגבי סוריה ואיראן.
=
25.10.2007: מזכ"ל האו"ם הוציא הודעה בה הוא קורא לסוריה ולאיראן להפסיק להתערב בנעשה בלבנון.
=
24.10.2007: למרות נסיונותיה של עיראק למנוע את הפעילות הצבאית הטורקית בתוך עיראק כנגד המחתרת הכורדית, נראה כי החל משעות הבוקר המוקדמות, כוחות טורקיים החלו לפעול צבאית נגד המורדים בתוך השטח הטריטוריאלי של האוטונומיה הכורדית העיראקית. על-פי ידיעות אחדות, הכוחות הטורקיים נכנסו לעומק של 10 ק"מ לתוך השטח הכורדי בעזרת כוחות קרקעיים שהסתייעו בכוח אווירי. עד כה נמסר כי עשרות אנשי המחתרת הכורדית, ה-PKK, נהרגו בקרבות עם כוחות הצבא הטורקי. אתמול, הציגה המחתרת הכורדית את החיילים הטורקיים שנפלו בשבי ימים אחדים לפני כן. בטורקיה נערכות היום הפגנות רבות בקריאה לממשלת טורקיה לפעול בתקיפות נגד המחתרת הכורדית.
=
24.10.2007: סוריה וירדן ישתפו פעולה בפיתוח מקורות מים. (העיתון אל-בעת' הסורי הודיע היום כי הפרוייקטים המשותפים בין שתי המדינות בוטלו לפי-שעה). ירדן היא אחת מ-10 המדינות העניות במים ברחבי העולם. סוריה החליטה לחלק תעודות זהות סוריות לתושבי הגולן. אמנסטי מפרסם דו"ח על החמאס והפתח. סין תמכור לאיראן מטוסי קרב המבוססים על טכנולוגיה ישראלית. עיראק לטורקיה: ננקוט צעדים נגד המורדים הכורדים. הפרלמנט הלבנוני דחה שוב את ההחלטה על בחירת הנשיא. מומחים אמריקאים בדקו צילומים של האזור שהופצץ על-ידי ישראל ב-6 בספטמבר 2007.
=
23.10.2007: להבין את ישראל באמת. עיתון יהודי אוסטרלי עושה את זה בצורה יוצאת מהכלל כפי שכתבתי על כך במאמר על האופוריה הסורית.
=
20.10.2007: חיזבאללה וסוריה הספיקו להביע מחאה (וגם חשש) בנוגע לדיווחים כי ארה"ב מתוכננת לחזק את שיתוף הפעולה האסטרטגי עם צבא לבנון.
=
19.10.2007: התפתחות מעניינית ביחסים האסטרטגיים בין ארה"ב לצבא לבנון. מקורות אחדים בלבנון ובארה"ב מסרו כי ארה"ב מתכננת להקים בסיס צבאי אמריקאי בצפון לבנון כתגובה אזורית לתכנוניה של רוסיה להקים בסיס צבאי בסוריה. אפשר שביקורו של סעד אל-חרירי בארה"ב נועד בין היתר לקדם את העניין הזה.
=
17.10.2007: ביקור אסד בטורקיה - לצד הדיווחים המדיניים שמקבל אסד לאור ביקורו של שר-החוץ הטורקי בישראל, מרבית הדיונים למעשה עוסקים בקידום פרוייקטים כלכליים בין שתי המדינות. בשנתיים האחרונות סוריה פועלת במרץ לשפר את כלכלתה כדי להפוך את סוריה למדינה תעשייתית ותיירותית, שכן בעוד שנים ספורות הפקת הנפט בסוריה תצטמצם באופן ניכר. על-פי פרסומים רשמיים בסוריה, טורקיה נהפכה בשנים האחרונות למשקיעה העיקרית בסוריה עם היקף של 150 מיליון דולר וכ-30 פרוייקטים משותפים. הסחר בין שתי המדינות עלה מ-257 מיליון דולר ב-1992, ל-635 מיליון דולר ב-2004. המשלחת הסורית כוללת גם את שר-החוץ הסורי, שר-הכלכלה וכן אישתו של בשאר, אסמה. על הכלכלה הסורית ראו מאמר נרחב באתר זה. על יחסי טורקיה וסוריה ראו במאמר שהתפרסם באתר זה ב-12 באוקטובר 2007.
=
16.10.2007: סגן-הנשיא העיראקי, טארק אל-האשימי, הגיע לטורקיה במטרה להפיג את המתיחות הצבאית בין טורקיה לעיראק על רקע התקפותיה של המחתרת הכורדית נגד הצבא הטורקי. טורקיה מאיימת כבר ימים אחדים שאם ההתקפות לא תפסקנה, היא לא תהסס לפלוש לכורדיסטאן העירקאית במטרה להגן על חייליה ותושביה.
=
16.10.2007: הנשיא הסורי, בשאר אל-אסד, הגיע לביקור מדיני בטורקיה. קרוב לוודאי שאסד יקבל דיווח מטורקיה על ביקורו של שר-החוץ הטורקי בישראל בשבוע שעבר. בראיון עיתונאי שנערך עמו לאחרונה, אסד הודה כי טורקיה מתווכת בין סוריה לישראל במטרה להפחית את המתיחות האזורית שנוצרה בעקבות התקיפה הישראלית מה-6 בספטמבר 2007, וכן לבחון אפיק כלשהו של משא-ומן בין שתי המדינות. על המטרות האמיתיות של סוריה ראו מאמר נוסף באתר זה.
=
16.10.2007: למרות העסקה עם ישראל, מצבו של נסראללה לא השתפר בהרבה. לפי כל הסימנים - כפי שציינתי מייד לאחר מלחמת לבנון השניה - נסראללה יבקש מישראל חסינות מלאה מכל התנקשות או ניסיון התנקשות לקראת העסקה השניה והגדולה עם ישראל בעניין רגב וגולדווסר. אם נסראללה ינאם היום, הוא ינסה לתקן את הרושם של נאומו האחרון שהיה האחד מהגרועים שנשא בימי חייו. בעסקה הנוכחית, ישראל נהגה בחוכמה רבה הראויה לציון.
=
15.10.2007: הושלמה העסקה בין ישראל ללבנון על חילופי גופות של אזרח ישראלי ושני מחבלי חיזבאללה. כמו כן, ישראל שחררה אסיר לבנוני חולה. כבר משעות הצהרים החלו הידיעות לזרום מלבנון בנוגע לעסקה. חיזבאללה מסר כי רק מחר בבוקר הארגון ימסור הודעה מסודרת בנוגע לעסקה. המשפחות הלבנוניות מפעילות לחץ על חיזבאללה לנהל משא-ומתן עם ישראל בנוגע לאסירים ולנעדרים. בכיר בחיזבאללה מסר למתווך הגרמני כי העסקה הנוכחית היא פתח לעסקה רחבה יותר שתכלול את שני החיילים הישראלים - רגב וגולדווסר. המתווך הגרמני הוא קצין מודיעין בכיר המוכר היטב לישראל וזוכה לאמונה. ככל הידוע, ראש שירותי הביון של גרמניה, ארנסט אורלאו, היה מעורב במגעים בין ישראל לחיזבאללה בנוגע לרגב וגולדווסר. עסקת חילופי הגופות נעשתה בברכתה של איראן תמורת תשלום גרמני, דהיינו שיחרורו של אסיר איראני הכלוא בגרמניה. האסיר האיראני שישוחרר, קאזם דראבי, הוא איש מודיעין איראני שהואשם ברצח של 4 מתנגדי משטר ממוצא כורדי. כל הפרסומים שהופיעו בימים האחרונים בעיתונות הערבית בנוגע לגורלם של החיילים הישראלים מקורם בהדלפות מכוונות מצד חיזבאללה, שמטרתה היתה לאותת למשפחות הלבנוניות כי ארגון חיזבאללה מפעיל לחץ על ישראל.
=
15.10.2007: השבועון האמריקאי לענייני הגנה "דיפנס ניוז" מסר כי בהסכמת ארה"ב, ישראל תספק לסין צילומים של לווייני ריגול. במסגרת העסקה, חברת אימג'-סאט המפעילה שני לווייני צילום תספק את הצילומים לסין. בלחץ ארה"ב (לחץ שנבע מיוהרה אמריקאית טיפוסית) ישראל הפסיקה כליל את שיתוף הפעולה הבטחוני שלה עם סין.
=
15.10.2007: הפטריארך המרוני של לבנון נע בין יאוש לתקווה בדברים שאמר בדרשתו השבועית. העיתון הלבנוני "דיילי סטאר" בשפה האנגלית מביא קומץ מדבריו.
=
14.10.2007: משלחת של בכירים מצפון קוריאה תגיע לביקור בסוריה בימים הקרובים. בחודש שעבר ערכה משלחת סורית ביקור תנחומים בצפון-קוריאה על רקע מותם של קוראנים אחדים בהפצצה הישראלית בדיר אל-זור ב-6 בספטמבר 2007.
העיתון "הניו יורק טיימס" פרסם הבוקר כי ישראל תקפה ב-6 בספטמבר 2007 כור גרעיני בבנייה. על תוכנית הגרעין הסורית ראו מאמר באתר זה מה-15 בספטמבר 2007.
=
13.10.2007: סעודיה אירחה את רפעת אל-אסד, אחיו של חאפז אל-אסד, הנחשב ליריב מר למשפחת אסד. זהו צעד הפגנתי של בית המלוכה הסעודי כלפי סוריה המעלה את המתח בין שתי המדינות. היחסים בין סעודיה לסוריה נותרו מתוחים מאוד מאז אוגוסט האחרון וזאת לאחר שסגן הנשיא הסורי, פארוק א-שרע, האשים את סעודיה בחתירה נגד האינטרס הערבי.
=
12.10.2007: ראש ממשלת לבנון, פואד סניורה, שלח מכתב למזכ"ל האו"ם ולליגה הערבית. במכתב היתה בקשה להגיש סיוע ללבנון על-מנת להפסיק את הברחות הנשק מסוריה לתחומה. המכתב נשלח על רקע רציחתו של חבר-הפרלמנט אנטואן ע'אנם ועל רקע הקרבות עם ארגון הטרור "פתח אל אסלאם" במחנה נהר אל-בארד שבמהלכם נהרגו מאות אנשים, ביניהם 166 חיילים לבנונים. מכתב זה משתלב עם המאמץ של סעד אל-חרירי שערך ביקור השבוע בארה"ב.
סוריה מתכוננת לקראת ועידת הפסגה של הליגה הערבית שתיערך בדמשק במרס 2008. סוריה רואה בכינוס הועידה בדמשק הזדמנות לשפר את יחסיה עם מדינות-ערב האחרות.
=
11.10.2007: בשל החלטת הקונגרס האמריקאי להכיר בשואת הארמנים, טורקיה החליטה הערב להחזיר את שגרירה בארה"ב להתייעצויות באנקרה. הפגנות מחאה בטורקיה נגד ההחלטה האמריקאית.
=
11.10.2007: הקונגרס האמריקאי הכיר בשואת הארמנים בניגוד להמלצת הנשיא בוש. נשיא טורקיה, עבדאללה גול, דחה את ההחלטה בשאט-נפש, ואמר כי היא ההחלטה "בלתי מתקבלת על הדעת". אתמול פורסם כי בחינה של ארכיונים טורקיים ומסמכים שונים מראה כי כנופיות ארמניות אחראיות למותם של שני מיליון מוסלמים בין השנים 1914 ל-1919. אותם מסמכים מצביעים גם על האפשרות כי אלפי יהודים נטבחו על-ידי הארמנים. למרות שהמספר המדויק אינו ידוע, לפי הערכות מדובר בכ-10,000 נפש. טורקיה ניסתה לגייס את ישראל לעזרתה כדי למנוע את ההחלטה האמרקאית והיא אף שלחה איום מרומז כלפי ישראל והיהודים, אך ממשלת ישראל החליטה לא להתערב בעניין למרות הלחץ הטורקי. שר החוץ הטורקי, עלי באבג'ן, שהיה בביקור רשמי בישראל השבוע, אמר שלשום כי אם הקונגרס האמריקאי אכן יכיר בטבח הארמנים כרצח עם, הדבר עלול "לגרום לפגיעה קשה ביותר ביחסים בין טורקיה לעם היהודי ולמדינת ישראל". באבג'ן אמר את הדברים גם בפגישות שקיים בתחילת השבוע עם הנשיא שמעון פרס, שרת החוץ ציפי לבני ורה"מ אהוד אולמרט וכן במפגש שערך בארה"ב עם מנהיגים יהודים לפני כשבוע. לאחר החלטת הקונגרס מאתמול, ממשלת טורקיה פרסמה הודעה שבה היא משבחת את הקהילה היהודית בטורקיה על מאמציה למנוע את קבלת ההחלטה בקונגרס. בהודעה של דובר משרד החוץ הטורקי נאמר: "הקהילה היהודית של טורקיה, שהיא חלק בלתי נפרד מהחברה שלנו, נמנעה מההשלכות של התוכן השגוי והלא צודק של הצעת ההחלטה". יצויין כי הקהילה היהודית בטורקיה הסתייגה מהפעילות של הקהילה היהודית בארצות הברית שתומכת במהלך לקידום ההחלטה. צרפת היא המדינה היחידה בה הכחשת השואה הארמנית היא עבירה פלילית מאז שנת 2006.
=
10.9.2007: ספינות המכ"ם של האו"ם המשייטות מול חופי לבנון הן אלה שגורמות להפרעות בקליטת שידורי "יס" בישראל. עד לפני ימים אחדים הועלתה הסברה כי זו הפרעה מכוונת מצד גורם עויין על רקע התקיפה הישראלית בסוריה. מוזר מאוד שמדינת ישראל אינה מתערבת בעניין לטובת חברת "יס". מוזר מאוד שמדינת ישראל לא הושיטה עזרה לחברת "יס" כדי לאתר את ההפרעה ולגרום להפסקתה.
=
10.9.2007: סעד אל-חרירי ממשיך את מסעו בארה"ב במטרה לשכנע כמה שיותר גורמים שימנעו מסוריה ואיראן להתערב בבחירות לנשיאות לבנון. אל-חרירי מנסה לגייס גם את סין ורוסיה למאמץ. כמו כן, אל-חרירי מבקש מהאו"ם לנקוט בגישה יותר תקיפה נגד סדרת הרציחות של פוליטיקאים לבנונים. על אל-חרירי ראו מאמר מורחב באתר זה.
=
9.10.2007: ואליד ג'ונבלט, מנהיג הדרוזים בלבנון, שוב תקף את איראן ואת חסן נסראללה על רקע נאומו של נסראללה מיום שישי האחרון. על ואליד ג'ונבלט ראו מאמר מורחב באתר זה.
=
8.10.2007: איראן פתחה מחדש את חמשת מעברי-הגבול עם האוטונומיה הכורדית העיראקית. ההחלטה האיראנית נבעה גם בשל ביקור משלחת כורדית באיראן לפני ימים אחדים שדנה בנושא. איראן סגרה את מעברי-הגבול, ב-24 בספטמבר 2007, בעקבות מעצרו של איראני בידי הכוחות האמריקאים באשמת חברות בארגון "כוח אל-קודס" שהוא שלוחה של "משמרות המהפכה האיראנים". "כוח אל-קודס" עוסק בהברחת אמצעי-לחימה לטובת ארגונים שיעים קיצונים בעיראק.
שר החוץ הטורקי עורך ביקור בישראל לאחר פגישות בסוריה. ברוכים הבאים לבזאר המזרח-תיכוני. טורקיה מנסה למקסם רווחים על חשבון ישראל.
=
7.10.2007: תמותת ילדים מרעב וממחלות חריגה בהיקפה נרשמה בבורמה בתקופה האחרונה. ידיעות נוספות זורמות מבורמה על מעשי האכזריות של החונטה הצבאית בעקבות ההתקוממות העממית.
במצרים נערכת היום שביתת של עיתונאים ועיתונים במחאה על ההתנכלויות של שירותי הביטחון כלפיהם בשל פרסום ידיעות על מצב בריאותו של מובארק. ראו מאמר מורחב באתר זה.
=
6.10.2007: נאומו של נסראללה היה אחד מהנאומים הגרועים ביותר שנסראללה נשא מימיו. נסראללה נשמע מריר, כועס, הוגה בפנטזיות ודומה כי הוא איבד את הקשר למציאות האמיתית. כפי שטענתי לאחר מלחמת לבנון השניה, נסראללה הוא בעיה לבנונית יותר מאשר בעיה ישראלית. לנסראללה אין מה למכור לעדה השיעית חוץ מאשר פנטזיות דתיות ופוליטיות. מסתבר כי ההתקפה הישראלית על סוריה לפני חודש ניפצה גם לנסראללה את החלום שהוא היה שרוי בו במשך תקופה מסוימת. נאומו של אחמדינג'אד ונאומו של נסראללה מציינים את הפרופיל הפתטי של "ציר הרשע". איראן, סוריה, חיזבאללה והחמאס נראים ונשמעים בימים אלה כשרויים תחת מעמסה כבדה של בעיות פנימיות המאיימות למוטט כליל את כל תוכניותיהם.
=
5.10.2007: בפגישה שנערכה אתמול בין הנשיא האמריקאי בוש לבין מנהיג הזרם האנטי סורי בלבנון סעד אל-חרירי, אמר בוש כי ארה"ב תומכת מאד בהצלחת הדמוקרטיה בלבנון, וכי ארצות הברית מעוניינת לסייע ללבנון כמיטב יכולתה כדי להתמודד בהצלחה נגד ההתערבות הסורית.
=
4.10.2007: שתי הקוריאות הגיעו להסכמה על מה שאמור להיות מסמך בסיס לשלום סמלי ושיתוף פעולה כלכלי בין שתי המדינות. דוברים מטעם מנהיג צפון קוריאה, קים ג'ונג איל, ונשיא דרום קוריאה, רו מו-היון, אישרו כי השניים חתמו על ההסכם המדובר.
=
3.10.2007: לאחרונה סוריה החלה להדק את הפיקוח על הנכנסים לתחומה מעיראק. עד לא מזמן, המעבר בין עיראק לסוריה היה פתוח כמעט באורח-חופשי לאזרחים עיראקים. נמסר כי הסיבה הרשמית לפיקוח ההדוק הוא מספרם העצום של הפליטים העיראקים הנמצאים בסוריה - המגיע לכמעט 2 מיליון פליטים המעיקים מאוד על הכלכלה הסורית. אולם אינדיקציות אחדות מתוך סוריה עצמה מעלים את האפשרות כי סוריה זיהתה כי הגבול בינה לבין עיראק והקירבה לאזור דיר אל-זור - שהוא מרכז פיתוח חשאי של סוריה - מהווה שער כניסה גם לכאלה המופעלים בידי גורמי מודיעין מערביים המעוניינים לדעת מה באמת מתרחש באזור זה בתחום הצבאי. לפני ימים אחדים דיווחנו כאן כי סוריה החלה להערים קשיים על אזרחי ארה"ב המעוניינים קבל ויזה לסוריה. סביר להניח כי שירותי הביטחון של סוריה (ויש רבים כאלה) הגיעו למסקנה כי ללא הפעלת סוכנים מערביים בשטח עצמו לאורך זמן, ספק רב אם הפעילות הסורית בדיר אל-זור היתה נחשפת למרות שרבים התריעו על כך לאורך השנתיים האחרונות.
=
3.10.2007: רק לפני ימים אחדים סוריה הצליחה להשתלט, בעזרת טורקיה, על מוקדי שרפות נרחבים שהתרחשו בצפון המדינה ושחיסלו אחוז ניכר מהחורש הטבעי בסוריה. באורח-פלא, מיד לאחר מכן, פרצו שרפות ענק גם בלבנון: במשך ימים אחדים בלבד נספרו למעלה מ-200 מוקדי שרפות ברחבי לבנון. שלטונות לבנון מסרו כי מרבית המוקדים נגרמו מהצתה מכוונת. הנזק הרב ביותר נגרם באזור העיירה דיר אל-קאמר הנוצרית שהוכרזה על-ידי אונסקו כאתר מורשת עולמית. מהכרותי הקצרה עם העיירה היפה הזו, היא אכן ראויה לתואר. הועלתה הסברה כי חלק מהצתות נגרמו גם בשל תעשיית הפחמים כהכנה לחורף במטרה לחסוך עלויות לחימום במוצרי נפט וגז. תופעה דומה מתרחשת גם בישראל בכפרים ערביים ודרוזים. אולם, בלבנון וגם בישראל קבוצות לאומניות מנצלות את המצב כדי להצית אש ולגרום לנזק סביבתי רב יותר. שרפות ענק שפרצו ביוון לפני שבועות אחדים כילו ישובים ונכסים רבים. שלטונות יוון מסרו כי יקח לפחות 20 שנה לשקם את האזורים שנפגעו. אבו דאבי מסרה שהיא תורמת 10 מיליון דולר לארגוני סיוע בינלאומיים המטפלים בפליטים העיראקים בסוריה. אחד מחברי ארגון הטרור "פתח אל-אסלאם" שנתפס בלבנון הודה כי הוא פעל בשם המודיעין הסורי. שלטונות לבנון הודיעו כי בעדותו נמסרו פרטים חשובים מאוד על רציחתו של שר התעשייה הלבנוני פייר ג'ומייל שאירע ב-21 בנובמבר 2006.
=
2.10.2007: בלבנון מסתמנת פשרה בנוגע לבחירת הנשיא: בפגישות שנערכו בימים האחרונים הצדדים הגיעו להסכמה על בחירתו של הרמטכ"ל לנשיאות לבנון. הרמטכ"ל הנוכחי, מישל סולימאן (נוצרי-מרוני), נחשב למועמד נוח מבחינתם של בעלי-בריתה של סוריה בלבנון, שכן הוא ביטא פעמים רבות עמדות "אובייקטיביות ומתונות" בנוגע לתפקידה של סוריה בלבנון. כך למשל, ב-13 באוגוסט 2007, סולימאן טען כי אין הוכחות למעורבותם של גורמי מודיעין סוריים בקרבות שפרצו במחנה נהר אל-בארד עם פעילי ארגון הטרור "פתח אל-איסלאם". במהלך בקרבות, שפרצו ב-20 במאי ונמשכו כ-3 חודשים, נהרגו מאות אנשים, ביניהם לפחות 166 חיילים לבנונים. כמו כן נמסר, כי סוריה סגרה את הגבול עם עיראק במטרה למנוע כניסת פליטים עיראקים לתחומה. ככל הידוע בסוריה מתגוררים כ-2 מיליון פליטים עיראקים המהווים מעמסה כלכלית וחברתית על סוריה. כוח צבאי קטארי הצטרף לכוחות האו"ם הפרוסים בבינת ג'ביל בדרום-לבנון.
=
1.10.2007: עדויות קשות ממשיכות לזרום מבורמה על מה שהתרחש שם מאז שהחלה ההתקוממות העממית נגד החונטה הצבאית. "קול בורמה הדמוקרטית" מביא עדויות אחדות וצילומים קשים. (התמונות מתחלפות ולכן הלינק לא יוביל בהכרח לתמונה הנכונה. אך יש באפשרותכם לדפדף באתר ולהגיע לתמונות שמעניינות אותכם). מאז יום שישי האחרון מתקבלות ידיעות על מאות הרוגים ונעדרים בעימותים האלימים. אולם ישנה סברה כי מרבית הנעדרים נאסרו בבתי-כלא בהוראת השלטונות. להלן דיווח של השעות האחרונות מתאילנד.
=
1.10.2007: שגריר איראן בלבנון נפגש עם סעד אל-חרירי, מנהיג הרוב בפרלמנט הלבנוני ובנו של רפיק אל-חרירי המנוח. ראו מאמר נרחב על אל-חרירי באתר זה. וכן, גם במגזין אומדיה.
=
30.9.2007: עדויות על ההרס במחנה נהר אל-בארד בלבנון לאחר הקרבות עם ארגון הטרור "פתח אל-אסלאם" שהופעל בהשראת המודיעין הסורי: כתבה מצולמת מאל-ג'זירה באנגלית. כתבה וצילומים מ-AP.
=
29.9.2007: בסוריה נרצח מטיף שעסק בהברחת מתאבדים לעיראק. שלטונות בורמה חסמו כליל את הגישה לאינטרנט - כך מסרה תחנת הרדיו "קול בורמה הדמוקרטית" הפועלת מהעיר אוסלו שבנורבגיה. בתוך כך נמסר כי מספר ההרוגים בעימותים האלימים עלול להגיע למאות. למרות הרגיעה ברחובות בורמה, עדויות קשות מאוד של אזרחים מגיעות מבורמה. הצבא הפך את המנזרים למחנות צבאיים. הגישה לאינטרנט חזרה בהדרגה ביום שבת. עדויות על מחיקת כפרים בבורמה בידי הצבא.
=
28.9.2007: ישראל וסוריה מכחישות שהתקיימה פגישה כלשהי בין שרי החוץ בבנין האו"ם. חיזבאללה מאיים לפגוע בישראל אם זו תתקיף את סוריה. סגן-הנשיא העיראקי עורך ביקור בסוריה שימשך שלושה ימים. מקורות מודיעין מערביים מסרו כי סוריה רכשה ב-2006 מצפון-קוריאה טילי "נודונג" בליסטיים לטווח העולה על 1,200 ק"מ. ככל הידוע גם מצרים רכשה טילים דומים מצפון-קוריאה ב-2001. ארה"ב תתרום 5 מיליון דולר לתקציב של בית-הדין הבינלאומי שיחקור את רציחתו של נשיא לבנון לשעבר רפיק אל-חרירי.
=
27.9.2007: שר-החוץ הצרפתי ביטל את פגישותיו באו"ם עם שר החוץ-הסורי על רקע ההתנקשות בחייו של ע'אנם בלבנון בשבוע שעבר.
=
26.9.2007: סוריה, כרגיל, מנהלת משחקי כבוד עם העולם מסביב. כשלא מזמינים אותה לועידות אזוריות, היא נעלבת. וכשמזמינים אותה, היא שוב נעלבת שלא התייעצו איתה. כשמתייעצים איתה היא נעלבת שלא מתחשבים בדעתה בנוגע ללבנון, לפלסטינים ובנושאים נוספים, שכן היא רואה את עצמה כמדינה החשובה ביותר במזרח-התיכון המייצגת את האינטרסים האמיתיים של מדינות-ערב. לדעתה, רק משטר הבעת' הסורי מבין היטב את הצרכים האמיתיים של ערביי האזור. אם סוריה תשתתף בועידה או לא, זו תהיה החלטה משותפת לה ולאיראן. האווירה בסוריה השתנתה ללא היכר מאז הפעולה הישראלית. סוריה נמצאת במילכוד והדבר ניכר גם על פניו של ואליד אל-מועלם, שר החוץ הסורי, שייצג את הקו המיליטנטי של משפחת אסד מאז מלחמת לבנון השניה. האופוריה של אל-מועלם נעלמה - זה אותו אל-מועלם שאמר בזמן מלחמת לבנון השניה ש"אם ישראל רוצה מלחמה אזורית אז אהלן וסהלן". לישראלים וותיקים המשפט הזה הזכיר את תקופת ההמתנה לקראת מלחמת ששת-הימים, 1967. סביר להניח שאנו נהיה עדים לחילופי-גברי בצבא ובפוליטיקה הסורית בעקבות האירועים האחרונים. משהו השתבש ב"תוכנית הגדולה" של משפחת אסד. בתוך כך נמסר משלטונות הביטחון של גרמניה, כי שלושת הטרוריסטים שנעצרו לאחרונה בגרמניה, תכננו לבצע פיגועים נגד מטרות אמריקאיות באירופה. השלושה קיבלו הוראות ישירות מפקיסטאן וכי הנפצים שנתפסו הם מתוצרת סוריה שהועברו לאירופה דרך טורקיה. שניים מהעצורים הם אזרחי גרמניה שהתאסלמו. גם דנמרק הודיעה לאחרונה כי עלה בידה לעצור תא איסלמי שהתכוון לבצע פיגועים ברחבי המדינה. נשקלת האפשרות לקשר כלשהו בין העצורים לבין ארגון אל-קאעידה.
=
25.9.2007: ד"ר חיידר עבד אל-שאפי הלך לעולמו בעזה, בן 88 היה במותו. אל-שאפי עמד בראש המשלחת הפלסטינית לועידת מדריד, 1991. היה אחד ממייסדי תנועת הפת"ח של יאסר ערפאת.
=
25.9.2007: מדליית זהב ליין ישראלי בתחרות "מונדוס ויני 2007" הנערכת בגרמניה. כמו כן נמסר כי עד סוף שנת 2007, יגיעו לישראל כ-2.3 מיליון תיירים.
=
25.9.2007: מתיחות נוספת בין מצרים לארה"ב על רקע ביקורת אמריקאית על מצב זכויות האדם במצרים.
=
24.9.2007: חיזבאללה הודיע היום כי יחרים את ישיבת הפרלמנט שנועדה למחר לרגל בחירת נשיא חדש למדינה הלבנונית. להודעה של חיזבאללה הצטרפו תנועת "אמל" ומישל עאון (נוצרי-מרוני פרו-סורי).
=
24.9.2007: משרד הפנים הגרמני הודיע היום כי שלושת אנשי הטרור שנעצרו בחודש שעבר בחשד שניסו לבצע פיגועים בשליחות אל-קאעידה במדינה, קשורים ככל הנראה לסוריה ולמדינות נוספות באירופה. "הם עבדו תוך קשירת קשר בצורה מקצועית ביותר", סיפר שר הפנים הגרמני וולפגנג שובל לעיתונאים, לאחר שנפגש עם השר האמריקני לביטחון פנים בוושינגטון.
=
23.9.2007: רוסיה ממשיכה את המשחק המסוכן שלה במזרח-התיכון בעיקר בנושא הסורי והאיראני.
=
23.9.2007: חברי-פרלמנט לבנונים מהקואליציה האנטי-סורית דורשים אבטחה הדוקה לקראת פתיחת מושב הפרלמנט האמורה להיפתח ביום שלישי כדי לדון בבחירת נשיא חדש למדינה הלבנונית.
=
=
23.9.2007: שריפות ענק בצפון סוריה. טורקיה מסייעת לסוריה בכיבוי השרפות. עד כה נהרגו 4 כבאים סורים.
=
22.9.2007: משלחת סורית עורכת ביקור בצפון-קוריאה. סביר להניח כי במסגרת הביקור נדונה גם ההתקפה הישראלית על מתקנים צבאיים בסוריה. בתוך כך, מתקיימת הערכה מחדש בנוגע לחשדות על העברת נשק כימי מעיראק לסוריה ערב הפלישה האמריקאית ב-2003. על-פי ידיעות אחדות ותצלומי לווין, סדאם חוסיין העביר ציוד צבאי לסוריה במהלך שנת 2002 כחלק מההכנות של עיראק לקראת הפלישה האמריקאית. הציוד שהועבר לסוריה כלל מתקנים וחומרים הקשורים לתעשיית הנשק הכימית של עיראק. הציוד העיראקי הוסתר במתקן הצבאי "אל-ספיר" ליד העיר אל-חמה המשמש מרכז לפיתוח נשק כימי בעזרת איראן. במהלך השנים האחרונות, המתקן הצבאי הורחב ונבנו תעלות קשר ומתקנים רגישים מתחת לאדמה בעומק רב. כמו כן נודע בעבר כי סוריה העבירה לסודאן סקאד סי ו-די, אולם בגלל חששה של סודאן מהתקפה אמריקאית הם הוחזרו לסוריה.
=
21.9.2007: בועידה השנתית של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית התקבלה החלטה הקוראת לישראל לאפשר פיקוח בינלאומי על הגרעין שלה. ויחד עם זאת, התומכות בהצבעה ירד השנה בחצי - מ-98 ל-53 מדינות.
=
21.9.2007: נשיא צרפת, סרקוזי, קורא להטיל סנקציות חריפות על איראן.
=
19.9.2007: לפחות 6 בני אדם נהרגו ו-20 נפצעו בפיצוץ מכונית תופת היום אחה"צ בפרבר נוצרי במזרח ביירות (אזור סין אל-פיל), סמוך למלון "מטרופולין". כוחות-הביטחון הלבנונים מסרו כי מדובר בניסיון התנקשות בחבר הפרלמנט הלבנוני אנטואן ע'אנם, איש מפלגת "הפלנגות" הנוצרית, הנמנה על המחנה האנטי-סורי. גורם רפואי מסר כי הוא נפצע ופונה לקבלת טיפול בבית חולים, אך הוא מת מפצעיו לאחר זמן קצר. ע'אנם נוצרי-מרוני, יליד 1943, היה מרצה למנהל עסקים ונבחר לפרלמנט הלבנוני בפעם השניה. בנובמבר 2006 נרצח שר התעשייה הלבנוני, פייר ג'ומייל. פייר ג'ומייל, בן העדה הנוצרית, היה בנו של נשיא לבנון לשעבר אמין ג'ומייל, ואחד מהנציגים הצעירים והמבטיחים של לבנון המתחדשת. ג'ומייל היה חבר באיגוד "כוחות 14 במרס" שחרט על דיגלו את ההתנגדות לכל מעורבות של סוריה בלבנון.
סוריה, כרגיל, עושה מאמצים לחסל את מתנגדיה לקראת הבחירות לנשיאות לבנון. ביוני 2007 נרצח חבר הפרלמנט הלבנוני וליד עיידו, הידוע בהתנגדותו לסוריה, בפיצוץ מכונית-תופת במערב ביירות. בשבוע הבא עומדות להיערך הבחירות לנשיאות לבנון. ע'אנם (ראנם) העמיד את עצמו לבחירה. על-פי החוקה הלבנונית, הנשיא חייב להיות בן העדה המרונית. כצפוי, סוריה מעוניינת במועמד נוח לה, ולכן היא מפעילה חוליות-חיסול שתפקידן לזרוע פחד בקרב המועמדים האנטי-סורים. במהלך השנים האחרונות המודיעין הסורי היה אחראי לרציחתם של עשרות אישים לבנונים שהתנגדו למעורבות הסורית בלבנון. בעקבות ההתנקשות שורר הרס רב באזור ובניינים אחדים עלו באש. כרגיל, נשיא לבנון הנוכחי, אמיל לאחוד הפרו-סורי, גינה את רציחתו של אנטואן ע'אנם "הפוגעת באחדותה של המדינה הלבנונית".
סוריה גינתה את ההתנקשות, אולם בלבנון ברור וידוע לכל כי סוריה היא שעומדת מאחורי ההתנקשות הזו ובאלה שהיו בעבר, שכן מרבית הנרצחים היו חברי הקואליציה האנטי-סורית. במילים אחרות, סוריה שלא בטובתה נמצאת שוב בכותרות הנגטיביות בעולם.
=
19.9.2007: סין הביעה את דאגתה באוזני ארה"ב ממכירת נשק אמריקאי לטייוואן. מנגד, סין מציפה את לבנון ביועצים צבאיים.
=
19.9.2007: פרטים חדשים על הפיצוץ במחנה הצבאי ליד מוסלמייה ליד העיר חלב שבסוריה ב-26 ביולי 2007. בתאריך זה יצאה הודעה מפי סוכנות הידיעות הרשמית של סוריה כי בשעות הבוקר המוקדמות אירע פיצוץ, בשל "החום הכבד" ששרר באזור, שבעקבותיו נהרגו 15 חיילים סורים ועוד כ-50 אחרים נפצעו. על-פי הידיעות הספורות שאספתי מאז, עולה התמונה הבאה: הפיצוץ נשמע למרחוק. כל הפצועים וההרוגים הגיעו לבית חולים בעיר חלב. כל הפצועים וההרוגים היו לובשי מדים. חלק מהפצועים הרבים שהגיעו נראו ללא פגיעות חיצוניות רבות. הידיעה הרשמית עוררה מייד סקרנות רבה ברחבי-העולם, והיו שמועות אחדות לגבי טיב האירוע האמיתי. אתמול, פירסם השבועון הבריטי ג'יינס כי הפיצוץ המחנה הצבאי התרחש בשל ניסוי בטיל בעל ראש-נפץ כימי. על פי הידיעה, אכן נהרגו 15 חיילים סורים, אך נהרגו גם עשרות טכנאים ומהנדסים איראנים שהשתתפו בניסוי. כפי שציינתי פעמים אחדות בעבר, המעורבות הצבאית האיראנית בסוריה היא עמוקה מאוד. איראן וצפון-קוריאה הופכות את סוריה למחסן נשק אחד גדול שטיבו די ברור למרבית שירותי המודיעין המערביים.
=
18.9.2007: נציגים דיפלומטים של מצרים ואיראן נפגשו בקהיר במטרה להפשיר את היחסים בין שתי המדינות.
=
18.9.2007: שלטונות סוריה מנהלים כעת מסע תקיף כדי להזים את השמועות על מה שהתרחש בדיר אל-זור. לצידם של הסורים התייצבה קבוצה של עיתונאים זרים, לכאורה אובייקטיבים, המפרסמת מאמרים התומכים בגירסה הרשמית של סוריה. סביר להניח כי אם הם לא יתמכו בגירסה הרשמית, תישלל מהם הזכות העיתונאית לפעול מתוך סוריה עצמה. ולמרות זאת, סוריה נראית מבודדת מתמיד בזירה הבינלאומית.
=
17.9.2007: "הבנק הבינלאומי האסלאמי של סוריה" החל לפעול ביום שבת האחרון (ב-15 בספטמבר 2007) במלון מרידיאן בדמשק. הבנק פועל על-פי חוקי האסלאם. דובאי קיבלה אישור להקים בנק איסלאמי נוסף, וכן, משנת 2004 פועל בסוריה "הבנק האסלאמי הסורי-קטארי". סוריה עושה מאמצים לפתח את הסקטור הפרטי ולהגדיל את ההשקעות הזרות במדינה.
=
17.9.2007: סביר להניח כי סוריה מנסה להשלים את התמונה המודיעינית באמצעות רוסיה. רוסיה מעוניינת לדעת מדוע לא פעלו המערכות כהלכה.
=
17.9.2007: מקור נוסף אישר כי ארה"ב אכן סייעה בדרך כלשהי לתוכנית הגרעין הסורית.
=
17.9.2007: ה-Wall Street Journal סוקר בהרחבה את מאמציו של ארגון חיזבאללה לשקם את הנזק הרב שנגרם לאוכלוסייה השיעית בעקבות מלחמת לבנון השניה.
=
16.9.2007: סוריה החלה להערים קשיים על אזרחי ארה"ב המגיעים לתחומה. בתוך כך, נמסר מפי רוברט גייסט שר ההגנה האמריקאי כי ארה"ב עוקבת בדריכות אחרי מהות הקשרים בין צפון-קוריאה לסוריה.
=
16.9.2007: למרות הפרסומים הרבים סוריה עדיין אינה יודעת בוודאות מה התרחש בתחומה האווירי. ברור לכל כי בוצעה התקפה אווירית על אדמתה, אולם מרבית הפרטים עדיין חסרים כדי להשלים את התמונה המודיעינית. דבר זה מעורר לא רק עניין אלא גם מעורר דאגה רבה מאוד בסוריה ובאיראן.
=
15.9.2007: שלושת האישים המרכזיים העוסקים בפיתוח הגרעין הינם: ד"ר איבראהים עות'מאן, העומד בראש הוועדה לענייני הגרעין; ד"ר מוסטפא חמולילה, פיסיקאי כורדי; וד"ר פארס אספרי. גורמי מודיעין מערביים מעריכים כי מדעני גרעין עירקים עברו לסוריה לאחר נפילת משטרו של סדאם חוסיין ואף הם גויסו לפרויקט הגרעין הסורי. בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה גרעינית (IAEA) העריכו, כי רשת הגרעין של עבדול קאדר ח'אן, אבי הגרעין הפקיסטני שמכר סודות הגרעין לאירן, לוב וצפון קוריאה, מעורבת גם בהעברת טכנולוגית הגרעין לסוריה. ב-9 ביוני 2004 חשף בכיר צפון קוריאני, כי בכירים סורים ביקרו בצפון קוריאה כדי לרכוש טילי סקאד עם ראשי קרב לנשק בלתי קונבנציונאלי.
=
15.9.2007: איראן תשקיע בסוריה כ-10 מיליארד דולר עד לשנת 2012. כך חשף שר התעשייה הסורי לאחר ביקור עבודה באיראן.
=
13.9.2007: סוריה עדיין לא החליטה מהי הדרך הראויה להגיב להתקפה הישראלית. מסתמן כי ישנם הרהורי חרטה על הפרסום הרב שסוריה העניקה לאירוע, שכן התקשורת דנה בשיתוף הפעולה בין צפון-קוריאה לסוריה ולא בהתקפה עצמה. גיסו של הנשיא בשאר אל-אסד, עאסף שאווקת, יהרוס את את סוריה כדי "להפגין עד כמה הוא נאמן למשפחת אסד". אין אירוע אחד שנוי במחלוקת ששאווקת אינו מעורב בו באופן-ישיר. כנראה שסוריה תפעיל חוליות טרור כדי לפגוע במטרות ישראליות איכותיות. עזה היא לא הבעיה המרכזית של ישראל בזמן הקרוב, אך יכול להיות שסוריה תנסה להעביר לחמאס בעזה נשק איכותי שיופעל נגד מטרה ישראלית כלשהי באזור הנגב כחלק מהתגמול הסורי על הפעולה הישראלית. כאשר נרצח אל-חרירי ב-2005, עאסף שאווקת הורה לאישתו ולילדיו לעזוב את סוריה ולעבור לאנגליה עד שירגעו הרוחות. זאת תהיה אינדיקציה טובה לדעת מה עתיד להתחולל בסוריה בשבועות הקרובים. בימים הקרובים יתחילו להתפרסם ידיעות על הקשר ההדוק בין צפון-קוריאה לסוריה ואיראן ועל מאמציה של סוריה להשיג טכנולוגיה וידע גרעיני ברמה כזו או אחרת. ככל הידוע, לסוריה יש כור מחקרי קטן (30 קילוואט) שסופק לה מסין, אך הוא נמצא תחת פיקוח בינלאומי. הכור נמצא בדיר אל-חג'אר - כמה עשרות קילומטרים דרומית לדמשק. בתוך כך, חבר הפרלמנט הסורי, מוחמד חבש מרבה להתראיין לכלי התקשורת הערביים כדי להסביר את העמדה הסורית הנוכחית לאור ההפצצה הישראלית. ספק רב אם לחבש יש את כל המידע על האירוע, שכן גם הוא כמו שאר אזרחי סוריה האחרים מנותק ממרבית המידע שזורם מכלי התקשורת המערביים. היחסים בין סעודיה לסוריה מתוחים מאוד ומסתמנת עויינות הדדית המערימה קשיים בדרך לפיוס בין שתי המדינות. בשנות ה-80 היחסים בין סעודיה לסוריה היו הדוקים מאוד שהובילו לקשרי-נישואים רבים בין האליטה הסורית לזו הסעודית.
=
13.9.2007: סוריה שיחררה מהכלא את הסופר והעיתונאי חביב סאלח לאחר 27 חודשי מאסר. לפני ימים אחדים נודע כי שירותי הביטחון של סוריה אסרו אזרח סורי ממוצא כורדי בשל פעילותו האופוזיציונית באינטרנט.
=
12.9.2007: שר החוץ האיראני הגיע לביקור ברוסיה. איראן מתכוונת ללחוץ על רוסיה לסיים את בניית הכור בבושהר.
=
12.9.2007: סוריה הגישה לאו"ם תלונה רשמית נגד ישראל בשל חדירת המטוסים לתחומה בשבוע שעבר.
=
11.9.2007: נשיא סוריה קיבל ברכות מצפון-קוריאה לרגל יום הולדתו החל היום.
=
10.9.2007: שר החוץ הסורי, וואליד אל-מועלם הגיע לטורקיה לשיחות מדיניות. בין היתר הוא ידון עם הטורקים בפרשת המטוסים הישראלים. סוריה עדיין מתלבטת איך להגיב לפרשה הזו, לכן יוצאות ממנה הודעות לכאורה סותרות. אולם האופוריה הסורית בעקבות מלחמת לבנון השניה נעלמה.
=
9.9.2007: פארוק א-שרע, סגן-הנשיא הסורי, אמר כי סוריה בוחנת שורה של צעדים בתגובה לחדירת המטוסים הישראלים. א-שרע הוא אישיות בלתי רלוונטית בסוריה ומחוץ למעגל מקבלי ההחלטות. לסוריה יש אפשרויות אחדות להגיב על החדירה הישראלית. אך, על-פי טיב הידיעות והאמירות בסוריה, ניתן להעריך כי האופוריה הסורית מאז מלחמת לבנון השניה הסתיימה.
=
8.9.2007: איראן מעוניינת לברר באופן יסודי מה אירע בסוריה בכל הקשור לחדירת המטוסים הישראלים.
=
7.9.2007: סוריה תבקש מרוסיה סיוע מודיעיני בתחומים שונים.
=
7.9.2007: עיתונאי סורי, עימאד אל-סעדי, שעבד בטלוויזיה הסורית נעצר בידי שירותי הביטחון של סוריה באשמת הגשת סיוע לארגוני אופוזיציה. ככל הידוע אל-סעדי נעצר לפני כחודשיים ומאז נעלמו עקבותיו.
=
6.9.2007: סוכנות הידיעות הסורית מסרה כי מטוס ישראלי חדר לתחומה אתמול בלילה. כמו כן סוריה הודיעה כי היא שומרת לעצמה את זכות התגובה בשל האירוע. על-פי טיב הידיעה ואופיה, סוריה עוברת לאיומים מפורשים כלפי ישראל - שיטה שנלמדה היטב מאיראן וחיזבאללה. סוריה אינה יודעת בוודאות מה אירע בתחומה האווירי אתמול בלילה, ולכן היא משחררת לאוויר בועה תקשורתית כדי להשלים את התמונה המודיעינית. האם נחשף הקשר בין צפון-קוריאה לסוריה בתחום הגרעיני? אזור דיר אל-זור נמצא על הכוונת של שירותי הביטחון המערביים כבר תקופה ממושכת.
=
6.9.2007: עורך עיתון מצרי יחקר בשל החשד בהפצת שמועות בדבר מצבו הבריאותי של הנשיא מובארק. כמו כן, הוקמה ועדת בדיקה שתחקור האם העיתונות המצרית עברה על חוק העיתונות בשל העיסוק בסוגיית מצבו הבריאותי של הנשיא המצרי.
=
5.9.2007: למרות הכישלון של המודיעין הסורי במחנה נהר אל-בארד, סוריה ממשיכה להזרים מחבלים ללבנון. ובהתאם לתרבות הפוליטית הערבית, סוריה "בירכה" את לבנון על סיום הקרבות במחנה נהר אל-בארד. מחנות הפליטים הפלסטינים שימשו, ועדיין משמשים, בסיסים נוחים לפעילותה של סוריה בלבנון.
=
4.9.2007: לבנון מסרה כי בקרבות במחנה נהר אל-בארד נהרגו כ-220 מחבלים מארגון "פתח אל-אסלאם" מאז ה-20 במאי 2007, וכן נתפסו כ-200 מחבלים נוספים. שר הביטחון הלבנוני מסר כי 163 חיילים נהרגו במהלך הקרבות עם המחבלים.
=
3.9.2007: ביטויי שמחה בלבנון על סיום הקרבות והשתלטות הצבא הלבנוני על מחנה נהר אל-בארד.
=
3.9.2007: שרי החוץ של איראן וסוריה קיימו פגישה ביום ראשון בלילה במטרה לדון בהתפתחויות האחרונות במזה"ת.
=
2.9.2007: דובר צבאי לבנוני מסר היום אחה"צ כי הכוחות הלבנונים שולטים במחנה נהר אל-בארד. היום היו קרבות קשים שבמהלכם נהרגו לפחות 20 מחבלים ושני חיילים לבנונים.
=
2.9.2007: לוב חוגגת 38 שנה לשלטונו של מועמר קדאפי. לרגל האירוע, לוב העניקה חנינה לכ-2,000 אסירים.
=
1.9.2007: רוסיה הודיעה כי היא אינה מלבה את המתיחות בין סוריה לישראל. אולם, כרגיל, רוסיה משקרת והיא מנצלת את החולשה הסורית לתועלתה בדרכים שאפיינו את רוסיה הסובייטית. לפי ידיעות אחדות, רוסיה מעורבת גם בפרשת עזמי בשארה: סוכן רוסי הודיע לעזמי בשארה כי ישראל מתכוונת לעוצרו, ויעץ לו לעזוב את ישראל במהירות האפשרית.
=
1.9.2007: סוריה הפכה לפרטנרית העיקרית של בלארוס במזרח-התיכון. הסחר בן שתי המדינות עלה ב-66 אחוזים ב-2007 לעומת שנת 2006. בדצמבר השנה תתקיים ועידה צבאית-טכנולוגית בין שתי המדינות.
=
31.8.2007: עוד שני חיילי צבא לבנון נהרגו בקרבות במחנה נהר אל-בארד. עד כה נהרגו בקרבות 152 חיילים מאז ה-20 במאי - כך מסר דובר צבאי לבנוני.
=
31.8.2007: סוריה הודיעה לעיראק כי החל מחודש הבא היא תדרוש אישורי כניסה מעיראקים המגיעים לתחומה. המשמעות היא שסוריה מתחילה להרגיש את הלחץ המעיק שנוצר בשל בעיית הפליטים העיראקים. יש מתח בין האוכלוסייה הסורית לזו העיראקית דבר העלול להביא להתפרצות אלימה.
=
29.8.2007: סוריה מתכוננת להעלות את מחירי הדלקים בשל מחסור הנובע מקליטת 2 מיליון פליטים עיראקים בתחומה.
=
29.8.2007: ארגון חדשות מוסלמי כלל-עולמי הודיע כי ה"וובמסטר" של האתר "אל-נוסרא אל-ג'יהאדייה", עבדאללה אל-מאקדיסי, נהרג בקרבות עם הצבא הלבנוני במחנה נהר אל-בארד.
=
29.8.2007: גרמניה תעניק סיוע לסוריה בסך של 34 מיליון אירו. סוריה רואה בסיוע עוד צעד לשיפור היחסים בינה לבין גרמניה.
=
28.8.2007: קרן המטבע הבינלאומית דירג את ישראל במקום ה-18 בתוצר לנפש במונחי קנייה. שיעור התוצר לנפש על-פי הקרן עומד על כ-31,000 דולר לאדם בערכים לשנת 2007. בשנת 2006 ישראל היתה מדורגת במקום ה-21.
=
28.8.2007: עבדאללה גול, שר-החוץ של טורקיה, נבחר לנשיא המדינה הטורקית, וזאת בניגוד לעמדת הצבא שחשש מהתחזקות גורמים אסלאמיים. 339 חברי-פרלמנט מתוך 550 בחרו בעבדאללה גול לנשיא טורקיה.
=
27.8.2007: בבחירות לרשויות המקומיות בסוריה הצביעו עד כה רק 25 אחוזים מסך-כל הבוחרים. זהו כישלון של המשטר שניסה להציג בתקשורת חגיגה דמוקרטית. בתוך כך, האופוזיציה הסורית פועלת בקולניות מה שמדרבן את המשטר להפנות את תשומת-הלב הציבורית לעבר רמת-הגולן.
=
27.8.2007: רסאן תווייני, חבר-פרלמנט בבית-הנבחרים של לבנון (ואחד מהעיתונאים המוכשרים בעולם-הערבי), תקף את סוריה בשל חתירתה לחזור ולשלוט על לבנון באמצעות נשיא לבנוני פרו-סורי.
=
27.8.2007: שלושה חיילי צבא לבנון נהרגו אתמול בקרבות במחנה נהר אל-בארד. על-פי אומדנים אחדים עד כה נהרגו 145 חיילים לבנונים מאז ה-20 במאי. קצינים לבנונים מוסרים כי במחנה נותרו כמה עשרות חברי ארגון הטרור "פתח אל-אסלאם".
=
25.8.2007: המאמר "הטרגדיה העיראקית במספרים" מופיע גם במגזין "אומדיה" עם עדכונים אחדים ולינקים לאתרים העוסקים במיעוט היזידי.
=
25.8.2007: מחלקת המדינה האמריקאית שיבחה את תימן על מלחמתה בטרור העולמי. על תימן ראו במאמר: תימן - בין אל-קאעידה והטרור השיעי. המאמר תורגם לאנגלית באדיבות מגזין "אומדיה".
=
25.8.2008: הושלם פינוי הנשים והילדים ממחנה נהר אל-בארד. דובר צבאי לבנוני מסר כי נותרו במחנה רק כמה עשרות מחבלים.
=
24.8.2007: צבא לבנון יחל לפנות נשים וילדים ממחנה נהר אל-בארד בהתאם להסכם עם מחבלי הארגון "פתח אל-אסלאם" שנוסד בידי המודיעין הסורי. 22 נשים ו-44 ילדים יעזבו את המחנה במהלך היום.
=
24.8.2007: סוריה הכתירה את הפגישות עם ראש ממשלת עיראק כ"מוצלחות ביותר".
=
24.8.2007: המנהיג הדרוזי הלבנוני, ואליד ג'ונבלט, טען כי חזבאללה ממשיך לרכוש אדמות מנוצרים ומדרוזים באזור הדרום ובעוד אזורים בלבנון, במטרה להשתלט על המדינה. לדבריו, איראן מסייעת לחזבאללה ברכישת האדמות באמצעות מוסד "ג'יהאד אל-בנאא", השייך לחזבאללה ואיש העסקים השיעי עלי תאג' אל-דין. (נהאר אל-שבאב (לבנון) 23.8.07 - באדיבות אתר ממר"י). על ואליד ג'ונבלט ראו מאמר באתר זה.
=
23.8.2007: התנהלותו של ראש ממשלת עיראק, נורי אל-מליכי, מול איראן וסוריה מעוררת עליו ביקורת עזה בארה"ב. גוברות הקריאות למצוא מחליף לאל-מליכי.
=
23.8.2007: הצמיחה בישראל במחצית הראשונה של שנת 2007 הגיעה לכדי 6.6 אחוזים.
=
22.8.2007: ראש ממשלת עיראק - נורי אל-מליכי, וראש ממשלת סוריה - מוחמד נאג'י אל-אוטרי, יצאו בהצהרה מדינית-ביטחונית על "רצונם המשותף להילחם בטרור". כמו כן, סוריה ועיראק יקימו ועדה כדי לטפל בפליטים העיראקים שמצאו מקלט בסוריה.
=
22.8.2007: שירותי המודיעין של סוריה משתפים פעולה עם שירותי המודיעין של טורקיה בעיר מוסול השוכנת באוטונומיה הכורדית העיראקית. דוברים כורדים מסרו, כי "יועצים" שאינם דפלומטים, פועלים באוטונומיה נגד הממשלה הכורדית. לדברי הכורדים, טורקיה היא שמובילה את הפעילות הזו בתמיכתה הפעילה של סוריה. בין טורקיה לסוריה מסתמן לאחרונה שיתוף פעולה בתחומים אחדים כמו: המאבק בכורדים וקידום האינטרסים הסורים במזרח-התיכון. על רקע זה, טורקיה מעוניינת לתווך בין ישראל לסוריה - על חשבון ישראל - כדי לשמור על שקט בגבול המשותף בין טורקיה לסוריה. לאחרונה, טורקיה הפעילה מניפולציה תקשורתית נגד ישראל בעניין הזה.
=
22.8.2007: קשיים תקשורתיים בין צבא לבנון לבין המחבלים הנצורים במחנה נהר אל-בארד. קו-הטלפון שיועד להשגת הפסקת-האש, נותק באופן מפתיע.
==
22.8.2007: מאז הפלישה האמריקאית לעיראק במרס 2003, נהרגו 82 חיילות אמריקאיות בעיראק. בחודש יולי הנוכחי נהרגו 4 חיילות - שיא של הרוגות אמריקאיות בחודש אחד.
=
22.8.2007: נורי אל-מאליכי, נשיא עיראק השוהה בימים אלה בדמשק, מכחיש כי הוא העביר מסר בטחוני אמריקאי לסוריה.
=
21.8.2007: צבא לבנון יאפשר למשפחות המחבלים בנהר אל-בארד לצאת את המחנה בשלום. לצבא לבנון עדיין לא ברור כמה מחבלים נותרו במחנה.
=
21.8.2007: סוריה לוחצת על עיראק לפרסם לוח-זמנים ליציאת הכוחות-הזרים מעיראק. סוכנות הידיעות הסורית מסרה כי אישים סורים סבורים כי נוכחותם של הכוחות-הזרים בעיראק גורמת להמשך האלימות במדינה. בתוך כך, אחד מבכירי הסנטורים במפלגה הדמוקרטית בארה"ב, קארל לווין, קרא לפרלמנט העיראקי להחליף את אל-מליכי לאור ביקורו בסוריה.
=
21.8.2007: הממשלה הפיליפינית השעתה את שיחות השלום עם המורדים המוסלמים.
=
20.8.2007: למרות ההבנות הביטחוניות בין איראן לעיראק, לפי ידיעות אחדות איראן מפציצה ישובים כורדים הסמוכים לגבול האיראני. תושבים מקומיים טוענים כי במשך חודשים ארוכים איראן מפציצה בלילות את הכפר הכורדי האג'י עומראן. לטענת דוברים אחדים ההפצצות האלה קשורות לפעילות של המחתרת הכורדית ה-PKK המנהלת מאבק דמים עם איראן וטורקיה.
=
20.8.2007: ראש ממשלת עיראק, נורי אל-מליכי, עורך ביקור לראשונה בדמשק לאחר ניתוק של עשרות שנים בין שתי המדינות. אל-מליכי יפגש עם בשאר אל-אסד וידון עימו על עניינים בטחוניים הנוגעים לשתי המדינות, וכן בשיתוף פעולה כלכלי בין עיראק לסוריה. סביר להניח כי השניים יעסקו גם ב-2 מיליון הפליטים העיראקים הנמצאים על אדמת סוריה.
=
20.8.2007: שני חיילים לבנונים נהרגו היום בקרבות במחנה נהר אל-בארד. עד כה נהרגו כ-140 חיילים לבנונים מאז ה-20 במאי 2007.
=
20.8.2007: עבד אל-חלים חדאם, סגן-נשיא סוריה לשעבר, תקף את פארוק א-שרע על דבריו בנוגע לתפקידה של סעודיה במזה"ת. חדאם טען כי הביקורת של א-שרע היא חלק מתוכניתה של סוריה לעזוב את המחנה הערבי לטובת המחנה השיעי-איראני. חדאם יושב כיום באירופה כגולה פוליטי, והוא מנסה לגבש חזית אופוזיציונית רחבה ככל האפשר נגד משפחת אסד והעדה העלווית.
=
19.8.2007: שני חיילים לבנונים נהרגו היום במהלך יום נוסף של קרבות במחנה נהר אל-בארד. עד כה נהרגו 138 חיילים לבנונים מאז ה-20 במאי.
=
19.8.2007: מפקד הכוחות האמריקאים בדרום עיראק מסר כי לפחות 50 אנשי "משמרות המהפכה" נמצאים בעיראק, בשליחות איראן, שתפקידם לאמן קבוצות טרור שיעיות.
=
19.8.2007: בלבנון הובע חשש כי "מלחמת המילים" בין סוריה לסעודיה תפגע בסיכוי להסדר פוליטי שקט בלבנון.
=
עורך: ד"ר יוחאי סלע

Sunday, June 17, 2007

עזה - מפתרון, לניהול משברים

כבר 7 שנים ישראל מכלה את כוחותיה במלחמת התשה ממושכת ואכזרית. איך שלא נביט על מהלכם של האירועים, מאז שפרצה מלחמת טרור המתאבדים בשנת 2000, ישראל שרויה במלחמת התשה, ודומה הוא כי "כוחות השחור" סוגרים אט אט מסביבנו בדמותם של סוריה, איראן, חיזבאללה ותנועת החמאס. קל להיכנע לתדמית הזו, ומתוקף תדמית זו קל גם להיכנע לפתרונות קיצוניים או למקסמי-שווא פוליטיים. ראוי לציין כי מאז שנחתם "הסכם אוסלו" בין ישראל לאש"פ ב-13 בספטמבר 1993, עברו כבר 14 שנים. על כל שנה של מקסם-שווא מדיני, שילמנו במחיר של שנת טרור מלאה - מאז שפרצה מלחמת טרור המתאבדים בספטמבר 2000. כוונתה של ישראל בעת החתימה על ההסכם ב-1993 אולי היתה טובה - אף הביצוע היה כושל ביותר, ואף מעבר לו. ביום שישי ב-15 ביוני 2007, השלים החמאס את כיבוש עזה מידי הרשות הפלסטינית. למחרת, הכריז מחמוד עבאס על הקמת ממשלת-חירום חדשה בגדה-המערבית ובכך למעשה נוצרו שתי ישויות מדיניות המנותקות האחת מהשניה - לא רק פיזית, אלא גם תודעתית. ב-17 ביוני, הרשות הפלסטינית הוציאה מחוץ לחוק את הזורע הצבאית של תנועת החמאס ברחבי הגדה-המערבית, ובכך היא הכשירה את הקרקע לפעול ביד קשה נגד אנשי החמאס או אפילו נגד כאלה המזוהים עם התנועה.

תלישות מדינית בישראל
על-מנת להדגים את התלישות המדינית ממנה סובלים פוליטיקאים ישראלים, אציג זאת בעזרת שתי דוגמאות אופייניות: ב-11 ביוני 2007, חברי הכנסת של תנועת מר"צ נפגשו ברמאללה עם מחמוד עבאס, ראש הרשות הפלסטינית. שני חברי הכנסת - זהבה גלאון ואבו וילן - העלו את עיקרי תוכניתם המדינית הכוללת הכנסת כוח בינלאומי לרצועת עזה, במטרה למנוע את ירי קסאמים; שחרור גלעד שליט תמורת שחרור אסירים פלסטיניים הכלואים בישראל, וכן תוכנית רחבה לשיקום כלכלי ברחבי הרשות. בתום הפגישה אמרו שני חברי-הכנסת כי "הפגישה היתה טובה". וכך תיארה זאת ח"כ גלאון: "היתה פגישה מאוד טובה. התרשמנו שאבו מאזן מתכוון לקיים דיון מעמיק בהצעות שלנו. בימים של קיפאון מדיני יש חשיבות במפגש עם נשיא הרשות הפלסטינית כדי לתת מענה לקסאמים על שדרות, ולהידרדרות ההומניטארית בעזה". ח"כ וילן הוסיף: "האינטרס הישראלי הוא לחפש דרכים לצאת מהמבוי הסתום, אליו הכניסה אותנו הממשלה".

דוגמא זו מייצגת, במידה רבה, את המערכת הפוליטית הישראלית, וזו לעיתים משפיעה גם על הצבא ועל הדרג המחליט במדינת-ישראל. לכל אחד מהצדדים בישראל יש, לכאורה, פתרון קסם למרבית הבעיות. זו פתרון מכני-רובוטי שכל מה שצריך לעשות הוא רק ליישמו ואז הכל יבוא על מקומו בשלום. כמה קל וכמה פשוט, בעיקר כאשר תמיד אפשר להאשים את ישראל בכל מה שקורה במרחב הערבי אם העניינים מובילים לכיוון מוטעה. בכך, אימצו שני חברי הכנסת הללו את התעמולה הערבית ללא עוררין, אך מצד שני הם גם חשפו את ההתנשאות שלהם כלפי הפלסטינים, שכן הפלסטינים עדיין משולים בעיניהם לילדים שלא חלה עליהם כל אחריות אישית או קולקטיבית על מהלך חייהם. מרוב דאגה לעניין הפלסטיני, הפקיעו זהבה גאלון ואבו וילן מהפלסטינים את האחריות למעשיהם או מחדליהם. ימים אחדים לאחר מכן, עזה נפלה לידי החמאס תוך כדי קריסה מהירה של מנגנוני הרשות הפלסטינית שזכתה למימון נדיב ורחב מצד מדינות רבות. מייד עם תחילת הקרבות אנשי החמאס החלו להוציא להורג אישים המזוהים עם תנועת הפת"ח או עם הרשות הפלסטינית; תושבי עזה פרצו למבני ציבור; בתים הועלו באש, ותושבים החלו לבזוז מכל הבא ליד. ימים אחדים לפני קריסת הרשות הפלסטינית, ביקש עמיר פרץ, שר הביטחון, להעביר נשק נוסף לידי מנגנוני הביטחון הפלסטינים. אנשי הצבא התנגדו לכך בתקוף משום שבלבם קינן החשש האמיתי שהנשק ייפול בשלמותו לידי אנשי החמאס. הסתבר, כי טוב עשתה ישראל שלא העבירה נשק נוסף לידי הפלסטינים לאור האירועים האחרונים. בעייתה של הרשות הפלסטינית אינה נוגעת רק לעניין של מחסור בציוד צבאי, אלא היא נוגעת בעיקר לחוסר הכישרון לשלוט בצורה אפקטיבית.

שתי דוגמאות האלה מראות בעליל כי עדיין לא נגמלנו מהמחשבה שלישראל יש שליטה כמעט מלאה על האירועים המתחוללים אצל שכנינו. וכי, "אם רק ישראל היתה עושה כך ולא אחרת, המצב היה הרבה יותר טוב". גישה זו מתעלמת במכוון ממגבלותיה של ישראל כמדינה דמוקרטית פלורליסטית. יתרה מזאת, גם מעצמות כדוגמת ארה"ב או מעצמות אזוריות כדוגמת מצרים, מוגבלות מאוד ביכולתן להשפיע בצורה אפקטיבית על כל הצדדים במידה שווה. גם עם מדינות ריבוניות התהליך אף הוא אינו תמיד קל - אך הוא אפשרי בדרך כלל. והראיה לך היא, שבמערכת הבינלאומית קיימים מנגנונים המסדירים את היחסים בין מדינה אחת לרעותה. אולם, עם ארגונים בעלי אידיאולוגיה רדיקאלית הבעיה מחריפה, שכן נדירים הם הרגעים בהם ניתן למצוא אינטרס משותף עליו ניתן להשתית איזשהו פתרון (או רעיון) שיפיס את דעתם של הצדדים במידה שווה.

הזדמנות פז להתנתק מעזה
טובה עשתה ישראל שיצאה מעזה בספטמבר 2005, למרות הקושי המנטלי והסכנות שהיו כרוכות בעניין. עזה היא בלתי נשלטת על-ידי גורמים מתונים או גורמים דמוקרטיים וליבראליים כדוגמת ישראל. עזה היתה בלתי נשלטת בתקופת הכיבוש המצרי ולכן היא ויתרה ברצון רב לישראל בעת המשא-ומתן המדיני שנערך בסוף שנות ה-70. עזה היתה בלתי נשלטת בתקופת השלטון הישראלי, והיא היתה בלתי נשלטת תחת השלטון של הרשות הפלסטינית בתקופתם של יאסר ערפאת ומחמוד עבאס.

כאשר החמאס זכה בבחירות לרשות הפלסטינית בינואר 2006, טענתי אז כי "ניצחון החמאס משרת את המדינות הישראלית" - ואני עדיין דבק באותה עמדה. שכן, לדעתי, ישראל צריכה וחייבת להתנתק מעזה בצורה מוחלטת, כפי שהבהרתי את עמדתי כבר בינואר 2006. ניתוק זה צריך לכלול את כל הנושאים הנוגעים למים, לחשמל, למכסים ולעניינים נוספים. התהליך עשוי לקחת שנים אחדות, אך בסופו של דבר תועלתו תהיה רבה למדינת-ישראל.

אסור שהחמאס בעזה וחיזבאללה בדרום-לבנון יסיחו את דעתנו מהזירה האמיתית והמסוכנת - שהיא סוריה ואיראן. אנחנו מכלים את אנרגיה הלאומית שלנו במקומות הלא נכונים, ומפקירים לעיתים את הזירה האמיתית, למשל, את הזירה של ערביי-ישראל המפתחים אידיאולוגיה של עבריינות לאומנית רשמית פרי אוזלת-ידם של הרשויות הישראליות. לכן, במקום למצוא פתרונות קסם מדיניים, יש לעבור למדיניות של "ניהול משברים" ולהתאימה למציאות הדינאמית. החלוקה בין עזה לגדה-המערבית, מקלה על ישראל את הטיפול בעניין זה. החמאס מנסה ליצור לעצמו תדמית מאיימת, כפי שחיזבאללה יצר לעצמו תדמית כזו במשך שנים רבות במטרה לסרס את התגובה הישראלית כלפיו. בישראל קונים את התדמית הזו כפי שקנינו את התדמית של חיזבאללה בדרום-לבנון. מהבחינה הזו, החמאס מחקה בצורה אפקטיבית את ההתנהלות האופרטיבית של חיזבאללה מול ישראל, כמעט אחד לאחד. רצוי מאוד שמנהיגים ישראלים יפסיקו להפחיד את עצמם, ואותנו, בכל מיני תרחישי אסון כפי שהם עשו עם חיזבאללה, ובכך הם הצליחו לסרס את התגובה הישראלית במלחמת לבנון השניה. ויחד עם זאת, למרות הכל, חיזבאללה אינו נמצא יותר מול גבול ישראל בצורה פעילה - למרות שנפלו שתי קטיושות על קריית שמונה ביום ראשון ב-17 ביוני שהופעלו כנראה בידי ארגון פלסטיני. את הלקח של מלחמת לבנון השניה לאור מצבו הנוכחי של ארגון החיזבאללה, מבינה היטב גם תנועת החמאס.

כעת תנועת הפת"ח מבססת בתקיפות את שלטונה בתחומי הגדה-המערבית, ויהיו די והותר דוברים בעלי-עניין שיקראו לישראל להתגמש עוד יותר מול הרשות הפלסטינית של מחמוד עבאס. אך דווקא ברגעים אלה חשוב לציין כי תנועת הפת"ח אינה מתונה הרבה יותר מתנועת החמאס, אלא היא רק חלשה יותר - באופן ניכר.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "עזה - מפתרון, לניהול משברים", 17 ביוני 2007, The Mideast Forum.

Tuesday, June 05, 2007

יוני 1967: התבוסה והתבוסות שלאחריה

כשהגיעו החדשות הראשונות, או קטעי הידיעות, על התבוסה הצורבת של מדינות-ערב ימים אחדים בלבד לאחר תחילת הקרבות שפרצו ב-5 ביוני 1967, ענן שחור כיסה את שמי המזרח-התיכון הערבי ודוק של עצבות התפשט על פניהם של האנשים. תוגה גדולה התפשטה, אלם והלם מקפיא, חוסר-אמון, חוסר אמונה, ואי-הבנה על תוצאותיה של התבוסה המעיקה והבלתי נתפסת הזו. הכאב היה גדול. עצום. משפיל עד כדי כאב פיזי. עוד לא התבררו לאשורם ממדי התבוסה והשפעתה על העולם-הערבי, וכבר בעמקי נשמתם של רבים היה נהיר כי מה שהיה עד לאותה עת, קרס בשאון גדול. ההד של אותם ימים לא נמוג. הוא עדיין מהדהד מקצה העולם הערבי ועד לקצהו גם בימים אלה. התבוסה עדיין נתפסת כמגדלור ענק המציין את מהלך-העניינים בזמן ובמרחב. העולם של האתמול נמוג יחד עם צבאו של עבד אל-נאצר בחולות סיני, הוא נעלם בסמטאותיה הצרות של ירושלים העתיקה והתפורר לאפר יחד עם האודים העשנים של צבא סוריה ברמת-הגולן הבזלתית.

מעטים מהערבים הרהיבו עוז לכנות את המלחמה הזו, שהם ציפו לה וייחלו לה בכל ליבם, "מלחמת ששת-הימים". הם העדיפו - ועדיין מעדיפים - לכנותה "מלחמת יוני", כדי להרחיק מעליהם את ההתמודדות עם העובדה המרה והמכאיבה כי בחמישה ימים בלבד התמוטט הסדר הערבי. אז והיום, אנשים מוצאים ניחומים במילים המשככות את הכאב, מרסנות אותו עד שיפוג, או מנסות לנסוך תקווה לעתיד אחר - פחות מר-כלענה, פחות מעיק כאבן-ריחיים על ליבותיהם של הבריות. הקיץ החם של יוני 1967 הוסיף עוד יותר מהשפעתו על האנשים, ודומה היה כי שום דבר לא היה יכול לצנן את הזעם שעמד להתפרץ בכל רגע. לשבור, להרוס הכל ולבנות מחדש. למחוק את ההשפלה או לכסותה תחת קילומטרים של אדמה. מועקת התבוסה השפיעה גם על היחסים בין איש לחברו. כל עניין וכל דמות סימלו את התבוסה: החייל הפשוט, הקצין עטור המדליות, הנהג מונית, הרוכל בשוק, הבעל השב מעבודתו או המנהיג המקומי שהריע לטנקים השועטים ברחובות קהיר שפניהם לעבר סיני רק ימים אחדים בלבד לפני כן. מודעות התמיכה בנאצר ובמלחמת-ההשמדה בישראל נראו לפתע זרות, תפלות וחסרות-טעם, כאילו הטיחו בהתרסה את האיוולת התודעתית שאומה שלמה נסחפה לתוכה בחוסר-זהירות משווע. תמונות הזמרים המצריים שחולקו לחיילים כדי לעודד את רוחם במרחבי-סיני סימלו את האסון. היחסים החברתיים קיבלו ממד נוסף של חשדנות וזרות, הרבה יותר ממה שהיה נהוג עד כה. ההתפרצויות זה כלפי זה בשל עניינים פעוטים היו בהתאם. במפקדה הצבאית המשותפת של ירדן ומצרים הטיחו קצינים משני הצדדים האשמות הדדיות אלו באלו. הבריות ראו לפתע את סימני התבוסה בכל פינה: בסוחרי החשיש, בזנות, ברחובות העמוסים לעייפה, באוטובוסים הצפופים, בעיתונות, במאמרים, בטלוויזיה, בכלכלה הקורעת תחת נטל הדרישות, בחוסר-הסדר ובחוסר הארגון החברתי - החל ממבנה הכפר הערבי ועד לתכנון העירוני המסורבל. לפתע ניתן היה להבחין כי מיליוני מצרים גרים בבתי קברות בשל המחסור בדירות פנויות או בשל עוני מרוד.

בבתי הקפה של דמשק ישבו רבים מחסידי הנאצריזם בדממה מעיקה, בפנים חתומות, בלב דואב וניסו להרהר בשיקול-דעת מה יילד יום. הם ראו בנאצר את ביסמרק של איחוד גרמניה, או את טיטו של יוגוסלביה. זו אותה יוגוסלביה שהפיחה תיקווה גדולה בליבותיהם, אך עדיין לרבים מהם לא היה ידוע שגם היא תתפוצץ ברעש גדול ותגלוש למלחמת דמים קשה, מכאיבה והרסנית. דמשק התמלאה בתושבים שנסו מרמת-הגולן יחד עם שרידי הצבא הסורי. חיילי הלגיון הירדני המובס פשטו את מדיהם בבהלה כדי להתערות במהירות באוכלוסייה המקומית. חלקם ניסה לחזור לירדן בכל מחיר, בנתיבים נסתרים. בדרך היה להם זמן להרהר רבות בשאלה "איך השתנו סדרי-עולם במהירות שכזו". כל סימני התבוסה, שנחתה עליהם, היו שרירים וקיימים גם לפני-כן, אך הפנטזיה הלאומית, המרהיבה, חיפתה על הכל וכיסתה את הכל תחת מעטה כבד של מילים והבטחות חסרות-בסיס. אנשים החלו לשים לב עד כמה קשים חייו של הערבי במזרח-התיכון שהשתעבד לחלומותיהם של מנהיגים חסרי-בינה וחסרי כישרון. אפילו ראש-הכפר הערבי, שהסתובב ברחבי נחלתו בשביעות-רצון גלויה עם הגלבייה המתנפנפת ברוח, לא נתפס יותר באור רומנטי, אלא ביטא יותר מכל את נחשלותה של מצרים. ברדיו החלו להישמע לפתע פסוקים מהקוראן - אולי באלה יהא כוחם לתת נחמה לתושבים. מצרים החילונית של עבד אל-נאצר, שדיכאה ביד-ברזל את ה"אחים המוסלמים", נזכרה לפתע בכור-מחצבתה. הזרזיף הקטן הזה שהחל בצורה מהוססת יגיע לרגע טרגי בו נרצח הנשיא סאדאת ב-6 באוקטובר 1981, בדיוק 8 שנים לאחר מלחמת יום-הכיפורים. פייצל מלך סעודיה, שתמך במלחמה למרות העוינות בינו לבין נאצר, אמר למקורביו כי לא לעולם יחייך כל עוד מסגד אל-אקצה כבוש בידי הישראלים. ב-1975 נרצח פייצל בידי אחיינו. לאחר נאום התבוסה של עבד אל-נאצר היו כאלה שיצאו להפגין למענו - למען האיש שסימל את הערביות החדשה שפרצה לחייהם בשנות ה-50. היה זה ניסיון נוגע ללב להציל את המלך שירד מכל נכסיו. הלאומיות הערבית החדשה, החיק החמים של המוני ערב בקהיר, בדמשק, בביירות, בעמאן, במדבריות ערב ובהרי צפון אפריקה, סימלה את העתיד ואת התקווה ואת המאוויים ואת הרצון הקולקטיבי. עבד אל-נאצר סימל עד ה-5 ביוני את התקווה מעוררת ההוד. לאחר מכן, נאצר סימל את התבוסה הצבאית ואת תבוסתה של הלאומיות הערבית החילונית שהכזיבה, שכשלה, שהובסה עד עפר. סטודנטים בביירות, שאך לפני ימים אחדים הריעו לנאצר והריעו לשמע כל ידיעה על תבוסתה של ישראל, יצאו לכלות את זעמם ברכוש הציבורי ועלטה כבדה ירדה על ביירות במשך ימים אחדים.

אם בתחילת המאה ה-20, בית המלוכה ההאשמי ציפה, ללא הצלחה, לשלוט בחגורת הסהר-הפורה: בארץ-ישראל, בסוריה, בלבנון ובעיראק, התברר כי הרצונות אלה פינו את מקומם לאידיאולוגיה הנאצריסטית של שנות ה-50 שהיתה מלהיבה יותר. זו היתה אידיאולוגיה של ההמונים המאוחדים סביב דמותו האחת של עבד-אל-נאצר. מיליונים רבים האזינו בדריכות לכל מוצא-פיו. הם הריעו לכל משפט גם אם הם לא הבינו לאשורו את מלוא כוונותיו. די היה להם בהבטחותיו לעתיד זוהר בכל פינה מפינותיו של העולם-הערבי. ההבטחה הגדולה שפני הדברים פונים לדרך-המלך התגלתה בעת הלאמת תעלת-סואץ על-ידי נאצר ב-1956. באוקטובר אותה שנה, אנגליה, צרפת וישראל פלשו למצרים. הצבא הישראלי הכניע בסיני את הצבא המצרי שסבל מאבדות כבדות מאוד. בלחץ המעצמות, ישראל נסוגה מכל סיני במרץ 1957. נאצר הריע לניצחונו הדיפלומטי ואתו הריעו ההמונים על גאוניותו של האיש. אף אחד בעולם-הערבי לא רצה לדוש ולהתעמק בסיבות לקריסתו המהירה של הצבא המצרי בתוך ימים אחדים בלבד. נאצר הבטיח להמונים הצלחות, על-כן הוא הפך את הכישלון הצבאי להצלחה מרשימה בעזרת רטוריקה יומיומית בדומה לרטוריקה של חסן נסראללה לאחר מלחמת לבנון השניה ב-2006. לשבריר של שנייה, בינואר 1958, היה נדמה כי העולם-הערבי אכן מתגבש בהתאם לציפיותיהם של המונים. מצרים וסוריה הודיעו על איחוד מדיני לקול מצהלותיהם של ההמונים המריעים. אך התברר כי השעה היתה מוקדמת מידי, וכי האיחוד גרם להתמרמרות רבה, בלתי מוסתרת, במדינה הסורית. האיחוד החפוז נעשה בשל חששם של הסורים מהשתלטות קומוניסטית על מדינתם מחד-גיסא, ומשום הפחד בפני התערבות מערבית מאידך. הסורים ציפו להיות שותפים שווי-ערך, אך המציאות הנאצריסטית טפחה של פניהם. ב-1961, האיחוד פורק בידי קבוצת קצינים סורים בעלי מגוון של דעות - החל משלילה גמורה של האיחוד עם מצרים ועד להקמת איחוד מחודש שיהא מבוסס על יסודות יציבים יותר. מ-1961 ועד ל-1970 סוריה שוב נכנסה לעידן של חוסר יציבות פוליטית, והשלטון עבר מיד ליד עד לבואו של חאפז אל אסד שלמעשה מינה את עצמו לנשיאה של סוריה בפברואר 1971. סקירה של העיתונות הבינלאומית ב-1961, לאחר פירוק האיחוד, במעלה כי רבים ניבאו באורח-טרגי את מה שעתיד להתרחש ב-1967.

בשל ההלם הגדול מהתבוסה של יוני 1967, היו כאלה שהרחיקו מליבותיהם את התחושות ושקעו באורח-חיים שגרתי ככל האפשר. אחרים, הרחיקו למדינות זרות כדי לתת מנוחה לנפשם המיוסרת. רבים אחרים רכנו מעל דפיהם הלבנים וכתבו בשצף-קצף מנהמות ליבם, אפילו בדם ליבם, על תחושותיהם, חששותיהם, ומסקנותיהם לנוכח המציאות החדשה. כל אותם אלה שביכו על מר גורלו של העולם-הערבי לאחר יוני 1967, לא נתנו את דעתם למאות אלפי הילדים הישראלים שחפרו שוחות בחצרות הבתים כדי לקדם את פני הסכנה ולנוכח קריאות ההשמדה שעלו מקהיר, מדמשק, מעמאן, מביירות, מבגדאד ומריאד.

לרבים מהכותבים היו פתרונות, אך רבים עוד יותר רצו תשובות; להבין מה אירע, איך אירע ולמה אירע. עשרות ספרים ומאות מאמרים התפרסמו. אחדים מהפרסומים היו טובים, מועילים. חלק גדול מהפרסומים היה אווילי, אנטישמי, שחיפש ניחומים לבעיות הווה בחיקה של הגזענות הנאצית. ספרים ומאמרים אחדים היו משוללים כל יסוד רציונאלי. מאמרים רבים היו אפולוגטיים או עסקו באישוש תיאוריית הקונספירציה שעסקה בהתערבותן של ארה"ב ואנגליה לטובת ישראל - למרות שישראל שידרה ב-6 ביוני 1967 את השיחה בין נאצר למלך חוסיין המתאמים ביניהם את הבדותה הידועה. גם הספרות הדתית של אותה עת לא היתה טובה ממנה. כותבים רבים לא הצליחו להתגבר על היצר, והם נזקקו לתיאורים הלקוחים מ"הפרוטוקולים של זקני ציון" כדי להסביר לקהל הקוראים את הסיבות לתבוסה וממדיה, או הביאו מהקוראן הוכחות לדבריהם על היותו של העם היהודי עם בזוי. אחרים נזקקו לטיעונים משונים בדבר כוח חיצוני שעזר לישראל, שכן "ישראל לבדה, בכוחה היא, לא הייתה מסוגלת לנצח כך את הערבים". לצידם, התפתחה ספרות מהפכנית שעיצבה דורות של צעירים ברחבי המזרח-התיכון. הספרות המהפכנית שהתפתחה אז, השפיעה גם על צעירים בעלי נטיות רומנטיות, רדיקליות, במדינות רחוקות מעבר לים. היא השפיעה בעיקר על אלה שחיו בשולי חברת-השפע המערבית - באיטליה, בגרמניה, ביפאן, ביוון ובדרום-אמריקה. הם שאבו עידוד מהספרות מהפכנית שהעלתה על הנס את המאבק המזוין, האלים, הבוטה, והם נשאבו לתוכו כבחבלי קסם.

אחת הדוגמאות המרשימות של התחושה הערבית לאחר 1967, באה מפיו של פרופסור לואיס עוד', שהיה העורך הספרותי של העיתון אל-אהראם וסופר בעל-שם במצרים. פרופסור עוד' העלה על הכתב את רשמיו על טיול שערך לאירופה בקיץ 1969, ובו הוא תיאר את הטיול כ"מסע החלמה". זו אינה החלמה מחולי גופני, אלא מן ההלם הנורא של "מאורעות" יוני 1967, "מאורעות שהפכו את שעותינו לימים, את ימנו לחודשים, ואת החודשים לשנים ואת שנותינו לדורות על דורות. ההלם ערער את העצבים, שבר את הלב מרוב חרפה והחשיך את הנפש מרוב ייאוש". וכך תיאר פרופסור עוד' את המצוקה שארצו שרויה בו - ודומה כי הוא הצליח לבטא את תחושותיהם של רבים באותה עת: "על דרך הקיצור, אני סבור שמצוקתנו אינה צבאית, או מדינית, או כלכלית, או חברתית, או מוסרית, או אף רוחנית. המצוקה היא כל אלה יחד - מצוקה תרבותית. מצרים דומה לקרחון, שרק שמינית ממנו מצויה על פני המים, ושבע-שמיניות כמוסות במעמקים... המערכה האמיתית שלנו היא בין ישן לחדש, בין ריאקציה לקדמה: אך לדמוקרטיה וסוציאליזם אי-אפשר להגיע בהעדר תנועה להומניזם, לתיקונים בדת ולמהפכה תרבותית". (לואיס עוד', אל-פנון ואל-ג'נון פי ארופא 1969. קהיר: 1970). שנים רבות לאחר התבוסה, יקוננו אנשי-הרוח במדינות-ערב כי המסה הערבית לא נהפכה לקהילה מוצקה חיה ותוססת - מבחינה תרבותית, לאומית, כלכלית ופוליטית.

40 שנה לאחר המלחמה, העולם-הערבי כולו שרוי במלחמת אזרחים אחת גדולה - קשה ומעיקה: איראן השיעית מאיימת על הסונים במרחב-הערבי, חיזבאללה נלחם נגד לבנון השברירית, סוריה טובחת בכורדים באין-מפריע, סונים ושיעים טובחים זה בזה בעיראק, ערביי עזה שרויים במאבק דמים בינם לבין עצמם, מצרים מתעמרת ביד-רמה במיעוט הקופטי, נוצרים מסולקים מרחבי הגדה-המערבית, ירדן חוששת מהשתלטות פלסטינית על הממלכה, ערבים טובחים בשבטים אפריקאים בדארפור שבמערב סודאן, תימן מפציצה ריכוזי שיעים בתחומה ואלג'יריה שרויה במלחמת-אזרחים אכזרית ועקובה-מדם. התבוסה הגדולה של 1967, היתה רק אות לתבוסות הנוספות שבאו, בזו אחר זו, לאחר מכן - במעין ריטואל קבוע של תבוסה אחרי תבוסה.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "יוני 1967 - התבוסה והתבוסות שלאחריה", 5 ביוני 1967, The Mideast Forum.