Saturday, October 11, 2014

טרור אסלאמי - ספטמבר 2014

בשעה שמרבית תשומת-הלב העולמית התרכזה בנעשה בעיראק ובסוריה - לאור הצלחותיו הפנומנאליות של ארגון הטרור "המדינה האסלאמית" (דאע"ש) לבסס את אחיזתו במרחבים עצומים - התרחשה דרמה דומה בתימן עם השתלטותם המוחלטת של ארגונים שיעים (אל-חוט'יין) על עיר הבירה צנעא, וזאת לאחר קרבות דמים ולחץ מתמשך של הארגונים השיעים על ממשלת צנעא. בכך, כמחצית מתימן הפכה לגרורה מוחלטת של איראן תוך כדי סיכון משמעותי להשתלטותה של איראן על מיצרי "באב אל-מנדב" המקשרים בין ים-סוף לאוקיאנוס ההודי. שעות אחדות לאחר השתלטותם של השיעים על כל מבני-הציבור והמוסדות הממשלתיים, נתלו בחוצות העיר שלטים עם כתובות מוכרות - "מוות לאמריקה, מוות לישראל" - בסגנון האיראני הידוע.

ככול שארגון הטרור "המדינה האסלאמית" צובר הישגים צבאיים משמעותיים, כך ארגוני טרור אסלאמיים נוספים ברחבי המזרח-התיכון מנסים לרכוב על הגל האסלאמי הן באמצעות הצטרפות הצהרתית לארגון והן באמצעות הכרזה על הקמתה של "ח'ליפות אסלאמית" קיצונית כפי שזו הוכרזה גם בניגריה באמצעות ארגון הטרור האסלאמי הקטלני "בוקו חראם" האחראי לרציחתם של אלפים רבים בשנים האחרונות (כ-11,000 בני-אדם על-פי הטענה הרשמית). זאת ועוד, ארגון הטרור האסלאמי "אבו סיאף" הפועל בדרום הפיליפינים וארגון "הטליבאן הפקיסטני" הכריזו גם הם על הצטרפותם של לארגון "המדינה האסלאמית". ארגון הטרור האסלאמי "בית אל-מקדס" הפועל בצפון סיני, הביע גם הוא את רצונו להצטרף לארגון "המדינה האסלאמית", וזאת בדומה לארגון "החמאס" הפועל בעזה שהכריז לאחרונה על רצונו להקים "ח'ליפות אסלאמית" על כל ארץ-ישראל המנדטורית, בסגנון הקטלני הידוע של ארגון "המדינה האסלאמית" הפועל בסוריה ובעיראק.

בכך, האסלאם הפך מדת שמימית לדת של פסיכופטים המהווה אבן-שואבת ליסודות קרימינאליים העוסקים באונס המוני, בטבח המוני, ברצח, בביזה, בטיהור אתני, במכירת נשים ובהרס אינטנסיבי של המורשת-העולמית שאינה מתיישבת עם היסודות הסוניים של האסלאם. יתרה מזאת, ככול שהיסוד הרצחני הפך לכלי ביטוי לגיטימי באסלאם, כך אירופה הפכה ליצואנית מספר 1 של טרוריסטים מוסלמים למזרח-התיכון. ככול הידוע לנו עד כה, אלפים רבים של מוסלמים בעלי אזרחות אירופאית הצטרפו בשנה האחרונה לארגון "המדינה האסלאמית" ולשאר ארגוני הטרור האסלאמיים הקטלניים הפועלים במזרח-התיכון.

העיסוק העולמי בארגון "המדינה האסלאמית" השכיח מאיתנו את האירועים הרצחניים שמתרחשים ברפובליקה של מרכז אפריקה מאז חודש דצמבר 2013. מקורות רשמיים באו"ם מסרו על הריגתם של 5,186 בני-אדם בקרבות קטלניים בין מיליציות אסלאמיות חמושות למיליציות נוצריות במהלך החודשים האחרונים. על-פי הערכות אחדות, מספר ההרוגים גבוה יותר.

בסיכומו של דבר, בחודש ספטמבר 2014 נהרגו 10,061 בני-אדם; בחודש אוגוסט נהרגו 15,714 בני-אדם; בחודש יולי נהרגו 15,526 בני-אדם; בחודש יוני נהרגו 12,499 בני-אדם; בחודש מאי נהרגו 8,530 בני-אדם; בחודש אפריל נהרגו 6,755 בני-אדם; בחודש מרס נהרגו 7,040 בני-אדם; בחודש פברואר נהרגו 7,422 בני-אדם; בחודש ינואר נהרגו 10,540 בני-אדם. בחודשים ינואר-ספטמבר 2014 נהרגו 94,097 בני-אדם בעשרות-אלפי פיגועי טרור ובאלימות אסלאמית קטלנית.

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית ספטמבר 2014
מדינה:
הרוגים:
פצועים: (אומדן בלבד)
עיראק:
3,790
10,000
סוריה:
2,375
7,000
אפגניסטן:
921 (רבים מהם טרוריסטים)
3,000
ניגריה - טרור אסלאמי:
765
3,000
פקיסטן:
515
--
תימן:
508
--
סודאן - דארפור:
353
--
דרום-סודאן:
276 (דיווח תקשורתי בלבד)
--
לוב:
210
--
מצרים:
92
--
סין - טרור אסלאמי:
52
עשרות
סומליה:
45
--
לבנון:
35
--
גיניאה ביסאו - טרור אסלאמי:
19
--
פיליפינים - טרור אסלאמי:
19
--
הודו - טרור אסלאמי - קשמיר:
15
--
מאלי:
13 (רובם חיילי או"ם)
--
קמרון -טרור אסלאמי:
7
--
תאילנד - טרור אסלאמי
5
--
אלג'יריה:
5
--
טוניסיה:
3
--
רוסיה - טרור אסלאמי - קווקז:
1
--



גרמניה - תימן:
3 (זוג הורים וילד, נחטפו ב-2009)
--
צרפת - אלג'יריה:
1 (בן ערובה שנרצח)
--
אוסטרליה - טרור אסלאמי
1 (טרוריסט מוסלמי)
--
ארה"ב - טרור אסלאמי:
1 (אישה שראשה נערף)
--



ישראל - עזה
--
--
ישראל - הרשות הפלסטינית:
3 (טרוריסטים מוסלמים. 2 מהם רצחו את הנערים בגוש עציון ביוני 2014)
--
ישראל - טרור:
1 (ישראלי. חשד לפיגוע)
--



פקיסטן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:
14
--
תימן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:
7
--



אפגניסטן - חיילי נאט"ו:
6
--



סה"כ:
10,061 הרוגים
23,000 פצועים




הקואליציה הבינלאומית נגד ארגון המדינה-האסלאמית
עשרות מדינות הצטרפו לקואליציה הבינלאומית בראשות ארה"ב נגד ארגון "המדינה האסלאמית". ריבוי הגורמים האינטרסנטיים בקואליציה זו, מעלה את החשש על יכולתה לגבש מדיניות מוסכמת שתהווה בסיס לשיתוף-פעולה בינלאומי יעיל נגד הארגון. כך למשל, מדינות כמו קטאר וטורקיה ממשיכות לתמוך בארגון - הן בדרך ישירה והן בדרך עקיפה. ב-6 באוקטובר 2014 הניפו חברי הארגון את דגל "המדינה האסלאמית" על מבואותיה של העיר קובאני (עין אל-ערב) השוכנת בצפון סוריה ליד הגבול עם טורקיה. מאז סוף חודש ספטמבר 2014, נמלטו מהאזור יותר מ-200,000 בני-אדם, רובם היו כורדים.  במהלך השבועות האחרונים השתלטו טרוריסטים מוסלמים מארגון "המדינה האסלאמית" על כ-400 כפרים ועיירות בצפון סוריה. טורקיה לא נקפה אצבע לטובת הכורדים - למרות הטבח ההמוני והאונס השיטתי של נשים וילדות - וזאת בשל העוינות ההיסטורית השוררת בין המדינה הטורקית לבין המיעוט הכורדי הדורש זכויות לאומיות. כך מתנהל, על רגל אחת, המאבק בטרור האסלאמי הרצחני במזרח-התיכון בראשותה של ארה"ב. להזכירכם, מדינת-ישראל ניהלה מלחמה במשך כ-50 ימים, בקיץ 2014, נגד ארגון החמאס הפועל בעזה - שהוא כפול מגודלו של ארגון "המדינה האסלאמית" ובעל יכולות צבאיות בסדר-גודל של מדינה בינונית. בואו נראה כמה זמן ייקח לארגון "המדינה האסלאמית" להתחנן להפסקת-אש ללא תנאים.
==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש ספטמבר 2014", מגזין המזרח התיכון, 7 באוקטובר 2014.


Saturday, October 04, 2014

עוד מאמר על אבו מאזן

אנחנו יכולים לחסוך לכם את קריאת כל המאמר - אם כבר נמאס לכם לשמוע על אבו-מאזן (מחמוד עבאס) -  וזאת בעזרת סיכום קצר שהוא גם המסקנה המתבקשת לנוכח המציאות הנוכחית: לאבו-מאזן אין שום כוונה להקים מדינה פלסטינית לצידה של ישראל בגבולות כלשהם, אפילו לא בגבולות ה-4 ביוני 1967. לאבו-מאזן יש מטרה עליונה, המשותפת לכלל המנהיגות הפלסטינית הנוכחית, להביא להריסתה המוחלטת של מדינת-ישראל הן בדרך מדינית, הן בדרך צבאית, הן בדרך משפטית והן באמצעות גיוס שורה שלמה של ארגונים פסיכופטיים המתחזים לארגונים לזכויות-אדם. במילים אחרות, אבו-מאזן נוקט בגישה האופיינית לתעמולה הגרמנית הידועה בעזרת הכנה של דעת-הקהל המקומית והבינלאומית לקראת הפתרון-הסופי הראוי לדעתו ל"בעיית" הקיום היהודי בארץ-ישראל. ועם זאת, אנחנו לא צריכים לחשוש יותר מידי מכוונותיו, משום שבסופו של דבר, כל אידיאולוגיה רדיקלית, מעבר למידה הסבירה, נושאת בחובה מנגנון להשמדה עצמית. לפיכך, עלינו לפקוח עיניים, אך בוודאי שאיננו צריכים להיבהל מכוונותיה של האידיאולוגיה הפלסטינית הגזענית המיוצגת כהווייתה באמצעות אבו-מאזן וחבורתו המטורללת.

אחדים מהרעיונות המובאים במאמר זה התפרסו בשני מאמרים שהופיעו במגזין זה ב-13 בפברואר 2014 וב-7 באפריל 2014. לפיכך, שום דבר אמיתי לא השתנה אצל אבו-מאזן למרות הטלטלות העזות שעברו על המזרח-התיכון ועל הרשות-הפלסטינית בעת האחרונה.

א. נאומו הגזעני של אבו-מאזן באו"ם ב-26 בספטמבר 2014 חשף פעם נוספת את האידיאולוגיה הלאומית הפלסטינית כפי שהיא באמת - זו, הנשענת ברובה על טקטיקת "תורת השלבים" שנוסחה כהלכה בידי יאסר ערפאת: "תורת השלבים" של ערפאת הכילה 10 סעיפים שבאמצעותם מפורטות הדרכים להגשמת היעד הנכסף. כך למשל, בסעיף 4 נכתב כך: כל צעד בכיוון השחרור (של אדמה פלסטינית כלשהי) הוא צעד למימוש האסטרטגיה של הארגון לשחרור פלסטין להקמת מדינה פלסטינית דמוקרטית, כפי שנקבע בהחלטות הקודמות של המועצה הלאומית הפלסטינית". ערפאת, בדרכו המילולית המיוחדת רמז פעמים אחדות ש"הסכם אוסלו" הוא בסך-הכל יישומה בפועל של תוכנית "תורת השלבים". הדברים לא נועדו רק כדי לשכנע את הציבור הערבי והפלסטיני להעניק תמיכה בהסכם, אלא הדברים נאמרו מתוך הכרה אידיאולוגית ברורה בנוגע ליעד הסופי שערפאת והצמרת הבכירה של אש"פ חתרו אליה בהתמדה לאורך כל עשרות השנים האחרונות. אפילו הרעיון של "הקמת מדינה פלסטינית דמוקרטית" נועד לצרכים טקטיים תעמולתיים משום שהביטוי "דמוקרטיה" הוא מושג זר לחלוטין לתרבות הפוליטית הערבית כפי שאנו מכירים אותה גם בשנת 2014. הינה כי כן, 40 שנה עברו מאז, ואנו לא רואים באופק אפילו מדינה ערבית אחת הנחשבת למדינה דמוקרטית. מאז שנת 2011, העולם-הערבי כולו נמצא בשטף אחד ארוך של מרחץ-דמים שאין לו סוף, וזאת ללא שום קשר למדינת-ישראל וליחסיה עם הרשות-הפלסטינית. הבעיה היא, כמובן, נוגעת להיבטים תרבותיים עמוקים הקשורים למנטאליות הפוליטית השבטית של העולם-הערבי שאינם קשורים כלל לסכסוך הערבי-ישראלי.

ב. שתי בעיות מרכזיות נוספות נמצאות בלב המחלוקת עם ישראל על-פי הבנתו של אבו-מאזן: א. בעיית ירושלים. ב. דרישת השיבה הפלסטינית המשתלבת היטב ברעיון של אי-הכרה בישראל כמדינה יהודית. לטענתו של אבו-מאזן, שפורסמה בתקשורת הישראלית פעמים אחדות, הוא אינו רוצה לחזור לצפת עיר הולדתו. ספק רב אם הערבים שהעלו על-נס את רעיון "זכות השיבה" מבינים כלל את המשמעות של מילה "צפת", או של המילים "בית לחם", "כרמל", "ירדן", "לבנון", "נגב", "גליל" ועוד מילים רבות נוספות הקשורות בקשר היסטורי עמוק לשפה העברית ולארץ-ישראל כולה. ועם זאת, גם כאן, אבו-מאזן מפגין לכאורה רוחב-לב תעמולתי מול ישראל, משום שהוא באופן אישי - אינדיבידואלי - ויתר על "זכותו" לשוב לצפת. אולם הוא אינו יכול "להכריח" את הפלסטינים לנהוג כמוהו, משום שזכות-השיבה היא עניין "אינדיבידואלי" במהותו. במילים אחרות, אבו-מאזן רוצה להשאיר את הנושא הזה פתוח לחלוטין גם לאחר לכתו בדמותה של "מורשת לאומית מחייבת" לדורות הבאים. הלוליינות המילולית הזו מצליחה מאוד בתקשורת הבינלאומית ואף בקרב חלקים אחדים בתקשורת הישראלית שיש לה אוריינטציה פוליטית של הצדקה בכל מחיר של הצד הפלסטיני. מאידך, הדבר גם מעמיד את ישראל בדילמות קשות, שכן מדינת-ישראל מנהלת מאבק תודעתי מול הרשות-הפלסטינית, מול האיחוד-האירופאי וכעת גם מול ארה"ב של ברק חוסיין אובמה.

ג. בניגוד לטענה של כמה בכירים ישראלים שנפגשו עם אבו-מאזן ואף ניהלו עימו מגעים שוטפים, לאבו-מאזן אין כל אינטרס לסיים באופן-מוחלט את הסכסוך עם ישראל עוד בחייו, וזאת משום שהוא מעוניין להשאיר מורשת מדינית ולאומית של המשכיות המאבק נגד ישראל. במילים אחרות, אבו-מאזן רוצה להשאיר לדורות הבאים אופציה ברורה של המשך המאבק-המזוין נגד קיומה של מדינת-ישראל, וזאת כחלק אינטגראלי מ"תורת-השלבים" של יאסר ערפאת שהתגבשה בשנת 1974 במהלך כינוס ה-12 של "המועצה הלאומית הפלסטינית". תוכנית זו, מעולם לא נעלמה לגמרי מ"השיח הלאומי" הערבי בנוגע ליעד הסופי במסגרת המאבק נגד ישראל. על הבסיס הזה נחתם "הסכם אוסלו" עם יאסר ערפאת בחודש ספטמבר 1993. היעד של "הלאומיות הפלסטינית" נותר כשהיה בהתאם ל"אמנה הפלסטינית" של שנת 1964, אך הטקטיקה עוצבה בהתאם לשינויי העיתים שהתחוללו לאחר מלחמת יום-הכיפורים. לערפאת, מתוקף היותו אישיות יוצאת-דופן בתרבות הפוליטית הערבית, היו הכלים המעשיים ליישם את הטקטיקה הזו מתוך שכנוע פנימי עמוק שהדבר נעשה במסגרת הרעיון השואב את השראתו מ"תורת השלבים". לערפאת עצמו היו שאיפות מרחיקות-לכת בנוגע להקמת "פלסטין הגדולה" הכוללת גם את מדינת ירדן.

ד. הרשות הפלסטינית של אבו-מאזן כבר העבירה בקשה, בתחילת אוקטובר 2014, למועצת-הביטחון של האו"ם כדי לקבוע "לוח זמנים" של שלוש שנים לכול היותר לנסיגה ישראלית מוחלטת מכל השטחים שנכבשו בעקבות מלחמת ששת-הימים, של יוני 1967. אבו-מאזן איים, שאם מועצת-הביטחון של האו"ם תדחה את ההצעה, הוא יפנה ל"בית-הדין הפלילי בהאג" במטרה לדון "בפשעי המלחמה של ישראל", לדבריו. דווקא פנייה כזו לבית-הדין הפלילי בהאג תחשוף את הרשות הפלסטינית - עד לאחרון מנהיגיה ומפקדיה - לתביעות נגדיות מצד ישראל משום שהרשות הפלסטינית במתכונתה הנוכחית באמת ביצעה פשעי-מלחמה נגד מדינת-ישראל ותושביה.

ה. התוכנית של בנימין נתניהו לעקוף את הקשיים בעניין הפלסטיני באמצעות מצרים, סעודיה ומדינות המפרץ לא תצליח בשל העומס הרגשי שהתפתח בעולם-הערבי בנוגע לעניין הפלסטיני. מרבית המדינות המתונות, לכאורה, עסוקות בשנה זו עד מעל לראש באסלאם הרדיקאלי המאיים למוטט לחלוטין את כל הסדר המזרח-תיכוני שהתגבש במאה השנים האחרונות. ספק רב, אם המדינות הללו יוכלו להציג פתרון מדיני שאינו מספק את השאיפות האולטימטיביות של הרשות-הפלסטינית.

ו. כל ההנחות ההזויות של עיתון "הארץ", של "ידיעות אחרונות", ושל שורה שלמה של פוליטיקאים מהמרכז הפוליטי ומהשמאל הפוליטי בישראל בנוגע לאבו-מאזן כפרטנר לשלום ואף בנוגע לתהליכים ההיסטוריים העמוקים המתחוללים במזרח-התיכון, כשלו לחלוטין. כך למשל, זהבה גלאון טענה שהפתרון לארגון דאע"ש הרצחני הפועל בעיראק ובסוריה הוא בהקמת מדינה פלסטינית. מסתבר שזהבה גלאון, בדומה לעיתון "הארץ", אינה מצליחה להשתחרר מהדיבוק האנטי-ישראלי שאחז בה.

ז. דוברים אחדים מנסים להפחיד אותנו בגל אדיר של "צונאמי מדיני" נגד ישראל. הפחדות מרות כאלה היו גם בספטמבר 2011, אך מאומה לא קרה - כפי שצפינו מראש במאמר שהתפרסם במגזין זה על פסטיבל ההפחדות נגד ישראל.
==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "האם הפוליטיקה הישראלית מבינה באמת את אבו-מאזן", מגזין המזרח התיכון, 2 באוקטובר 2014.