Saturday, March 27, 2010

כשהשרלטנות האמריקאית נתקלת בעקשנות הישראלית

בתרבות הפוליטית האמריקאית המסורתית, הכל צריך להיות עטוף יפה, כמו בנייר צלופן מרשרש ומבהיק, בדומה למתנות המיותרות והשטותיות המוענקות כתשורה חגיגית לקראת חג-המולד. בתרבות האמריקאית, הצורה החיצונית המוקפדת מחפה על דלות החומר הנוטה בדרך-כלל להיות שטחית ורדודה עד כאב. בתרבות האמריקאית בונים בתים לתפארת, אולם יש להם נטייה "מוזרה" להתעופף לכול-הרוחות כבר בסופה הראשונה. בתרבות האמריקאית, כאשר רוצים לתלות תמונה על הקיר, אז זו משימה כמעט בלתי-אפשרית, שכן קשה עד מאוד לתקוע כהלכה מסמר בקיר העשוי בעיקר מדיקט וקלקר. בתרבות הכלכלית האמריקאית, ישנם עשרות סוגים לכול מוצר מיותר, אך לכולם ישנו טעם זהה ותפל - מלבד העטיפה החיצונית. ללא כל ספק ארה"ב יכולה להביע סיפוק רב על הישגיה הרבים והמרשימים, ויחד עם זאת קשה עד מאוד לשכנע את הפוליטיקאי האמריקאי הממוצע שלא הכל מושלם באמריקה ולא כל מה שהאמריקאים עושים הוא כליל-השלמות עלי-אדמות. לצד ההקפדה על הצורה החיצונית, הפרונטלית, רוחשת לה שרלטנות כללית בלתי-מובנת לצד התמכרות לאומית למידע מיותר שניתן להגדירו כ"זבל סטטיסטי" הנוגע לתחומים רבים ומגוונים. דוגמא אחת, קשה, תבהיר את העניין:

בשיאה של מלחמת ויטנאם, ראשי הצבא האמריקאי טענו ללא הרף שהם מנצחים את לוחמי וייטקונג ואף חוברו לשם כך דוחות מודיעיניים שהוגשו למקבלי ההחלטות בבית-הלבן. איך הם הגיעו למסקנה הזאת? ובכן, הדבר נעשה בעזרת מידע סטטיסטי המנוגד לכול היגיון צבאי. דהיינו, אם חייל אמריקאי יורה X כדורים, סביר להניח שהוא יפגע במספר מסוים של לוחמי הוייטקונג. וכך, בעזרת מצגת-שווא רשלנית, נופחו הנתונים של מספר לוחמי הוייטקונג שנהרגו מידי כוחות הצבאיים האמריקאיים. בעקבות תחקירים קצת יותר מעמיקים התברר כי רק אחוז קטן מאוד מהתחמושת הרבה שבוזבזה בכל קרב, החיילים טרחו לכוון לעבר מטרות ברורות ומוגדרות. זאת ועוד, כאשר פצצה אמריקאית פגעה רק בקרבת מטרה וייטקונגית כלשהי, היא סומנה כ"מטרה שהושמדה" כדי להתאים את המציאות לסטטיסטיקה הצבאית המדומיינת. כרגיל, גם במלחמת ויטנאם ארה"ב חיפשה פתרונות קלים לבעיות מקומיות ובינלאומיות סבוכות ביותר. למרות הזמן הרב שעבר מאז תקופת מלחמת וייטנאם, המדיניות האמריקאית עדיין נשענת על ברוטאליות צבאית העטופה יפה בדיאגרמות ובמינוחים צבאיים מעורפלים. כולם יודעים מה עושה "מחסל מקצועי", אולם אף אחד לא מבין לאשורו (או רוצה להבין) מה עושה "מומחה ללוחמה אינטגרטיבית". כאשר קצין מודיעין אמריקאי מעניק אישור לבצע חיסול-ממוקד בפקיסטן על-סמך מידע שהגיע ממקורות מפוקפקים, בל נתפלא על הקריאות הרמות העולות מאפגניסטן ומפקיסטן המדברות על העמדתו לדין של ברק חוסיין אובמה בגין פשעי-מלחמה.

ב-12 במרס 2010, כוחות-צבא אמריקאיים בשיתוף עם כוחות אפגניים מקומיים ביצעו טבח במשפחה אפגנית על-סמך מידע מודיעיני מוטעה. בכל שלב במהלך הפעולה הצבאית, מפקדי הכוחות האמריקאים יכלו לעצור את מהלך העניינים, אולם הם החליטו להמשיך בפעולה שגרמה לרציחתם של חמישה בני-אדם: 2 נשים בהריון, ילדה בגיל העשרה ושני פקידים אפגניים מקומיים. כאשר נציגים אמריקאים ניסו לשחד את המשפחות האבלות ולהציע להם "דמי שתיקה" לאור המקרה החמור, בני משפחותיהם של הקורבנות סירבו להצעה והם אף נשבעו לבצע פיגועי התאבדות נגד הכוחות האמריקאים אם הרוצחים לא יועמדו לדין. וכעת נשאלת השאלה החשובה המופנית לעבר גנרל דייוויד פטראוס האמריקאי: "האם בני משפחותיהם של ההרוגים שחוסלו בידי האמריקאים יודעים להצביע על המפה ולציין היכן ממוקמת ישראל". למי שעדיין לא שמע, הגנרל פטראוס, המכהן כמפקד פיקוד המרכז האמריקאי, חיבר דו"ח שרלטני בו הוא מפנה אצבע מאשימה כלפי מדינת-ישראל בשל מדיניותה ביהודה ושומרון, המשפיעה לדעתו על מעמדה ויוקרתה של ארה"ב במרחב האסלאמי. ב-11 במרס 2010, העיתונאי שמעון שיפר הביא ציטוט ישיר (לכאורה) בעיתון ידיעות אחרונות מפי ג'ון ביידן, סגן-הנשיא האמריקאי, שהטיח טענות הזויות לעבר ישראל במילים הללו: "מה שאתם עושים כאן פוגע בביטחונם של החיילים שלנו שנלחמים בעיראק, באפגניסטן ובפקיסטן. זה מסכן אותנו וזה מסכן את שלום האזור". ימים אחדים לאחר מכן, דוברים אחדים בבית-הלבן טענו כי ביידן מעולם לא אמר את הדברים הללו שהובאו בעמוד הראשון של ידיעות אחרונות ב-11 במרס 2010. מאז שארה"ב פלשה לאפגניסטן ולעיראק, ומאז שארה"ב החלה להתערב באופן ישיר בלחימה המתנהלת בפקיסטן, בתימן, בסומליה ובקווקז, מאות-אלפי אנשים נרצחו בשל המדיניות הצבאית הברוטאלית של ארה"ב במרחב האסלאמי בעשור האחרון. ספק רב אם ההרוגים הללו ידעו בכלל היכן נמצאת ישראל. מי שמסכן את חייהם של החיילים האמריקאים (הגלויים והסמויים) במרחב האסלאמי, הוא מי שנתן להם הוראה בתחילת 2009 להגביר את קצב החיסולים שגרמו לרציחתם של אלפי אנשים חפים-מפשע בעידודה של מקהלת-המעודדות של הנשיא אובמה בעיתון האמריקאי הניו יורק טיימס.

הבעיה אינה נובעת רק מדוחות כאלה ואחרים, או מציטוטים מטופשים, המתפרסמים מידי פעם בתקשורת הבינלאומית כדי לחפות על מעשיהם המחפירים של האמריקאים במרחב האסלאמי. הבעיה נעוצה בראש ובראשונה מ"רוח המפקד" החותרת לעימות גלוי עם ישראל ללא שום קשר למעשיה של ישראל במרחב המזרח-תיכוני. ברק חוסיין אובמה מחפש את ראשו של ראש-ממשלת ישראל, אך הוא - אובמה - הורה לשלוח שגריר אמריקאי חדש לסוריה - מדינה המשמשת נתיב בטוח לפעילי אל-קאעידה החודרים לעיראק. ניסיון הפיגוע במטוס אמריקאי מעל דטרויט שהתרחש ב-25 בדצמבר 2009, לא נעשה בגלל מדיניות ישראל בשטחי יהודה ושומרון, אלא הוא בא כנקמה על סדרת החיסולים-הממוקדים שנעשו בתימן בידי הצבא האמריקאי שגרמו להריגתם של עשרות בני-אדם חפים-מפשע. דוברי אל-קאעידה בתימן מסרו שהם ינקמו על הפעולה האמריקאית, אולם אף לא גורם רשמי אמריקאי אחד לקח את דבריהם ברצינות, משום שהפעילות האמריקאית בתימן עדיין הייתה חסויה מעיני מרבית הציבור האמריקאי.

הצבא האמריקאי, של שנת 2010, מעורב מבחינה צבאית בכמה מוקדי סכסוך אלימים ביותר הנמצאים במרחב האסלאמי על 57 מדינותיו. ברור ומובן מאליו, שמדיניות-החוץ האמריקאית אינה יכולה להתעלם לחלוטין מהמרחב העצום הזה על כל משאביו החומריים והאנושיים היכולים לחזק את מעמדה הבינלאומי של ארה"ב. אך הניסיון ההיסטורי של המאה ה-20 מורה על-כך שגם רוסיה הסובייטית שילמה מחיר כבד ביותר על תמיכתה במשטרים אפלים ובתנועות גרילה מקומיות במרחב האסלאמי, תוך-כדי התעלמות מעניינים הנוגעים למוסר, לצדק, לדמוקרטיה ולקיומן של מדינות קטנות - שהן, לכאורה, "לא חשובות". התפנית המדינית האמריקאית של ממשל אובמה לעבר העולם-האסלאמי, טומן בחובו תשלום עתידי גבוה, שכן לקשר האמריקאי עם גורמים מפוקפקים כאלה, תהייה השפעה מרחיקת-לכת בעיקר על אופייה וצביונה הפנימי של ארה"ב. בשנות ה-80 של המאה הקודמת, ארה"ב העניקה מיליארדי דולרים ללוחמי המוג'אהדין האפגניים שנלחמו בכיבוש הסובייטי באפגניסטן. צחוק הגורל הוא, שאותם לוחמי מוג'אהדין שקיבלו הדרכה מסיבית מארה"ב, מנהלים כיום מאבק צבאי עיקש נגד הנוכחות האמריקאית באפגניסטן. לזה, כמו לנושאים נוספים, אין שום קשר למדיניותה של ישראל, אלא רק לשרלטנות המחשבתית של קובעי המדיניות האמריקאית בעשורים האחרונים. לא ישראל מפריעה לארה"ב לממש את מדיניותה במזרח-התיכון, אלא שהתנהגותו הרשלנית של ממשל אובמה במזרח-התיכון, עלולה להצית את דמיונם של הגורמים הרדיקלים במרחב האסלאמי, שכן הקרע המדמם בין הסונים לשיעים הוא הנושא העיקרי שמטריד באמת את המשטרים במזרח-התיכון.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, כשהשרלטנות האמריקאית נתקלת בעקשנות הישראלית", מגזין המזרח התיכון, 19 במרס 2010.

Saturday, March 06, 2010

כמה עולה ילד אפגני הרוג למשלם המיסים האמריקאי

לפני שנסקור את האירועים האחרונים באפגניסטן בעקבות הפעילות האמריקאית של החודשים האחרונים, ראוי להביא דוגמא נוספת בנוגע להתנהלותה של התקשורת הישראלית הילדותית בעניין חיסולו של הטרוריסט הבינלאומי, מחמוד אל-מבחוח, הידוע בכינויו "הצרוד". הפעם, מככב העיתון היומי ידיעות אחרונות בעניין פעוט לכאורה, אולם דווקא הנושא הקטן הזה מראה בעליל שעורכי העיתון ירדו מהפסים בגלל השאיפה להנפיק עוד כותרת מטופשת בגלל שיקולי רייטינג צהבהב. ב-22 בפברואר 2010, עיתון ידיעות אחרונות יצא בכותרת גדולה בשם "בעקבות סוכני המוסד" שהופיעה בעמוד הראשון של העיתון. כתביו האמיצים של העיתון הצהבהב הזה, לא רק שהם החליטו שסוכני המוסד הם שאחראים לחיסול, אלא גם הוחלט במערכת העיתון "לצאת בעקבותיהם" בכתבת תחקיר המגוללת את "חייהם הנפלאים", לכאורה, של סוכני המוסד בדובאי על-סמך חשבונית אחת שהגיעה לידי כתבי העיתון האמיצים (נעם ברקן ובנימין טוביאס). וואו. מדהים, פשוט מדהים.

אם נהייה רק לרגע קט רציניים, זאת אחת מהכתבות היותר מטופשות שנכתבו על החיסול בדובאי בידי שני כתבים "אמיצים" של העיתון היומי המדורדר ידיעות אחרונות. שימו לב למילים ולמשפטים בהם בחרו עורכי העיתון וכתביו האמיצים לעטר את הידיעה המרעישה הזו: "מה עשתה סגנית-מפקד חוליית החיסול במלון מפואר שבו לנה בדובאי"; "הכתובת הפיקטיבית אירלנד, הארוחה הלילית מהרום-סרוויס, והמחיר לחדר (הרבה יותר יקר ממה ששילם מבחוח). כך נראו החיים הטובים של המחסלת מדובאי במלון העסקים הכי טוב במזרח-התיכון". "מחסלים בסטייל: מפקד חוליית החיסול וסגניתו בחרו ללון באחד מהמלונות היקרים והמפנקים ביותר בדובאי בלילה שקדם למבצע הנועז".

מאחר והעיתון מתקיים על חשבון הציבור הישראלי, ניתן לצפות מידיעות אחרונות להביא כתבות-תחקיר קצת יותר רציניות כדי להצדיק את חייהם הטובים של כתבי העיתון ועורכיו (המסתתרים מאחורי מסכי מחשב). כך למשל, אפשר לשלוח את הכתבים האמיצים של העיתון לסומליה, לסודאן ולסין כדי לברר לאשורו מה עשה הטרוריסט הבינלאומי במדינות הללו, ואיך כל זה מתקשר ליחסיו עם נשותיו. בהצלחה!

כמה עולה ילד אפגני הרוג למשלם המיסים האמריקאי
אנחנו לא נגד הפעילות האמריקאית (יחד עם מדינות מערביות נוספות) במלחמה העיקשת נגד הטרור העולמי מבית מדרשו של האסלאם הרדיקלי. אנחנו רק נגד הצביעות האירופאית והאמריקאית הטיפוסית המתלווית למלחמה העיקשת הזו. את הג'יהאדיזם, בדומה לנאציזם ולסטליניזם, צריך להביס בכל האמצעים העומדים לרשותנו, ואין בכך שום חידוש רעיוני מרחיק-לכת.

בשעה שמחלקת-המדינה האמריקאית עמלה על ניסוח הודעת הגינוי לישראל על הכללתם של קבר-רחל ומערת-המכפלה במסגרת התוכנית הממשלתית בנוגע ל"אתרי מורשת", התפרסמה ידיעה קטנה בעניין אפגניסטן, ב-24 בפברואר 2010 - ידיעה שלא עוררה עניין רב בתקשורת הבינלאומית. בידיעה נאמר שמפקדת הכוחות הצבאיים של נאט"ו באפגניסטן החליטה לצמצם את הפעילות הצבאית הלילית באפגניסטן החל מרגע פרסום ההודעה. יום לאחר מכן התפרסמו עוד שתי ידיעות שגם הן לא עוררו עניין מיוחד בעולם: דו"ח מיוחד של האו"ם מסר כי בשנת 2009 נהרגו באפגניסטן 346 ילדים - רובם נהרגו בידי כוחות נאט"ו בהתקפות אוויריות. הידיעה השנייה מסרה שכוחות נאט"ו באפגניסטן מודים שפשיטה שנערכה ב-27 בדצמבר 2009 שבמהלכה נהרגו 8 ילדים, התבססה על מידע מודיעיני שגוי. לאמריקאים לקח כחודשיים לערך כדי להבין את מה שכתבנו כאן בנוגע לאירוע הזה כבר ב-2 בינואר 2010 במאמר על "אובמה ומדיניות הסיכולים הממוקדים". להלן תקציר האירוע:

הפיקוד הצבאי האמריקאי באפגניסטן קיבל ידיעה מודיעינית ב-27 בדצמבר 2009 על ריכוז של קבוצת חמושים במחוז קונאר (Kunar) - שנחשדה בהטמנת מטענים בצידי הדרכים. בפשיטה צבאית שנערכה על המבנה בו התאכסנה הקבוצה החשודה, ב-27 בדצמבר 2009, נהרגו 10 בני-אדם. מייד לאחר הפעולה הצבאית, דובר רשמי אמריקאי אישר את המידע על הריגתם של "החשודים", אך לא את אופן הביצוע. יום לאחר מכן, דוברים רשמיים של ממשלת אפגניסטן (הפרו-אמריקאית), טענו כי בפשיטה הצבאית נהרגו 8 ילדים, בני 17-11, כולם בני משפחה אחת, מלבד שני הרוגים מבוגרים. לאחר שהמקרה התפרסם בתקשורת המקומית, דובר אמריקאי טען שהפשיטה נערכה בידי כוח צבאי משותף אמריקאי-אפגני. אולם, לשכת הנשיא האפגני, חמיד קרזאי, הבהירה ששום כוח-צבאי אפגני לא השתתף בחיסול. לאחר זמן מה, דובר אמריקאי טען שהפגיעה הקטלנית הייתה מהאוויר, אולם תושבים מקומיים העידו שהילדים "הוצאו-להורג בידי חיילים אמריקאים" לאחר שהחיילים נתקלו במארב שהוצב בידי כוחות הטליבאן בקרבת מקום. פליטת-פה של הנשיא חמיד קרזאי, שנאמרה לאור האירוע הטרגי, חשפה כנראה את שיטת הפעולה של הצבא האמריקאי באפגניסטן. מסתבר, שבמקרים אחדים הצבא האמריקאי גייס פעילי מליציות מקומיות על-מנת שיבצעו "עבודות מלוכלכות" בשם הצבא האמריקאי - פעולות הגולשות לעיתים לחיסול חשבונות על רקע שבטי-מקומי.

מדוע לקח לאמריקאים כמעט חודשיים להבין את מה שכתבנו כאן כבר בתחילת ינואר 2010? שימו לב מה קרה לאחר מכן, עד לפרסום ההודעה האמריקאית ב-25 בפברואר 2010: בעקבות המקרה הטרגי הוקמה ועדת בדיקה כדי לבחון את האירוע וכדי ש"הוריהם של הילדים יוכיחו שהילדים באמת היו קיימים". לצורך כך (במסגרת השיטה האמריקאית הידועה של תרגלי השהייה), הוריהם של הילדים טורטרו במשך שבועות רבים עד שהם הצליחו להוכיח בעזרת מסמכים, תמונות והעדויות של חבריהם וקרוביהם, שהילדים אכן היו ילדים - ולא טרוריסטים בני-בליעל שהוצאו להורג באישון לילה ללא משפט. רק תתארו לעצמכם איך הייתה מגיבה מחלקת המדינה האמריקאית של הילרי קלינטון אם ישראל הייתה נוהגת באותה דרך.

ב-22 בפברואר 2010, כלי-טייס אמריקאי חיסל באפגניסטן 27 אנשים חפים-מפשע שנסעו לאור היום בשיירה של שלושה רכבים. כמובן שהידיעה הזו לא עוררה התרגשות רבה בעולם. כך למשל, בעיתון מעריב הידיעה הקצרה הופיעה בעמוד 16; בעיתון הארץ הידיעה הקצרה הופיעה בעמוד 6; בעיתון ידיעות אחרונות הידיעה הופיעה בעמוד 18 בשתי התייחסויות רציניות של איתן הבר ואורלי אזולאי; בעיתון ישראל היום הידיעה הופיעה בעמוד 19 בליווי הבעת עמדה חריפה וקצרה של העיתונאי בועז ביסמוט על האירוע המחריד.

ביום בו התרחש האירוע, נודע שהצבא האמריקאי מפצה משפחות אפגניות שבניהן נהרגו בידי כוחות נאט"ו בסכום של... 1,200 דולר לכל ילד הרוג. ובכן, קיבלתם את התשובה כמה עולה ילד אפגני הרוג למשלם המיסים האמריקאי בשנת 2010 - תחת מנהיגותו של חתן פרס נובל לשלום, ברק חוסיין אובמה.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "תקשורת, טרור וחיסולים-ממוקדים באפגניסטן", מגזין המזרח התיכון, 27 בפברואר 2010.