Saturday, March 28, 2015

ברק חוסיין אובמה בעימות חזיתי נגד ישראל

מאות מיליוני שקלים שהושקעו למען השמאל הישראלי בבחירות האחרונות, ירדו לטמיון. סביר להניח שאלה שהצביעו עבור השמאל ואלה שפעלו למען עמותות פוליטיות למיניהן, שרויים בתחושה של השפלה ותבוסה לנוכח ההצהרה החד-משמעית של הציבור הישראלי שהוא אינו מוכן לקבל הסתה הנעשית גם באמצעות התקשורת הישראלית. יתרה מזאת, הציבור אינו מוכן לקבל תכתיבים פוליטיים שעוצבו בידי עמותות הזויות המתוחזקות בעזרת מימון זר (אירופאי ואמריקאי) שנועדו להחליף את השלטון בישראל בדרכי עורמה. ההונאה הזו, שהתבצעה בעידודה הנמרץ של אחדים מאמצעי-התקשורת בישראל, קיבלה תשובה הולמת בבחירות האחרונות עם נצחונו של נתניהו באופן ברור ומוחלט. לא רק נתניהו ניצח, אלא ניצחה גם התבונה האזרחית של תושבי המדינה. ככול שחולפים הימים, כך עולים וצצים ביטויים מפורשים על ההתנהלות השערורייתית של התקשורת הישראלית במהלך החודשים שקדמו עד לבחירות. האומץ לחשוף את ההתנהלות הזו הוא רצוי ומבורך, אך הוא עדיין נחלתם של עיתונאים מעטים, מעטים מדי.

כבר כעת אפשר להזהיר שההלם וההפתעה בבחירות הבאות יהיו גדולים יותר - אם אחדים מכלי-התקשורת בישראל וחלק מהעמותות הזרות הפועלות בישראל לא יפסיקו את ההסתה יומיומית המתנהלת נגד מדינת-ישראל בארץ ובחו"ל. ביקורת עניינית - בהחלט רצויה! אך, הסתה נגד המדינה ותושביה (כדוגמת דברי ההבל של זהבה גלאון הנמסרות לתקשורת מדי ימים אחדים), תיתקל בתגובה שתבוא לידי ביטוי הולם בבחירות הבאות בעוצמה לא פחותה ממה שהיה בבחירות של 2015. להערכתנו, מפלגות אחדות הפועלות כיום בכנסת-ישראל, יעלמו לחלוטין בבחירות הבאות. זהו תהליך טבעי הנובע מהיותו של הציבור הישראלי מתון בדעותיו הן בתיחום המדיני והן בתחום הצבאי, הכלכלי והחברתי. הציבור הישראלי ברובו מעוניין בקו שפוי ככול שניתן למרות שהאזור כולו נשטף בברבריות אסלאמית קטלנית - פעם במסווה סוני ופעם במסווה שיעי הפועל תחת המטריה האמריקאית של המשטר האמריקאי הנוכחי.

בשיחות אקראיות שנערכו לאחר הבחירות עם עמיתים אחדים, רבים מהם טענו בציניות שמאז הבחירות האחרונות אי-אפשר להאמין אפילו לתחזית מזג-האוויר של הערוץ 2. טענה זו מקבלת חיזוק נוסף לאור המופע ההיסטרי של יונית לוי וערד ניר שבא לידי ביטוי בסוף מהדורת-החדשות של הערוץ שהתקיימה ב-24 במרס 2015 שעסקה בעוד הצהרה מטופשת של אובמה בנוגע לבנימין נתניהו. מאז נצחונו המרשים של נתניהו, אובמה נראה כמי ששרוי במרה-שחורה והוא מתנהג כמי שמחפש נקמה בכל מחיר. סביר להניח שהוא יודע היטב כמה כסף זר הושקע במערכת-הבחירות האחרונה שהתקיימה בישראל במטרה להפיל את נתניהו. סביר להניח שאובמה שאב עידוד מהסקרים המדומים שהתפרסמו בישראל שניבאו הצלחה מרשימה דווקא לשמאל הישראלי. אלא, שבדומה למדיניות הפנטזיונרית של אובמה בנוגע למזרח-התיכון, כך אובמה היה אחוז בדיבוק משיחי בשאלת ההכרעה הפוליטית בישראל שאמורה הייתה לשרת את האינטרס האישי של אובמה על חשבון מדינת-ישראל ותושביה.

אפשר לשער שאחדות מהמדינות הערביות במזרח-התיכון נשמו-לרווחה עם היוועד דבר נצחונו של נתניהו בבחירות האחרונות. הנושא העיקרי שמעניין כרגע את העולם-הערבי "המתון" אינו קשור לגורלה של הרשות-הפלסטינית אלא דווקא לעוצמתה של איראן החותרת להגמוניה אזורית בכל מחיר. התחושה השוררת בעולם-הערבי היא שאיראן פועלת ללא הפרעה בברכתה ובתמיכתה הזויה של ארה"ב על-פי מתווה-אידיאולוגי מבית-היוצר של הנשיא הכושל ביותר שהיה לארה"ב בעשרות השנים האחרונות. כך למשל, בעקבות המדיניות האמריקאית הכושלת במזרח התיכון, סעודיה כרגע מרגישה שהיא לכודה בין שתי ישויות שיעיות ברוטאליות, עיראק ותימן, הנמצאות תחת השפעה איראנית אינטנסיבית - בשתיקתו ובהסכמתו של הנשיא אובמה. נפילתה של תימן לידי השיעים ונסיגת הכוחות-המיוחדים של ארה"ב ממדינה זו ב-22 במרס 2015, מראים בעליל שהנשיא האמריקאי הפך לחסיד שוטה של האסלאם הרדיקלי השיעי, וזאת לאחר כישלונו של האסלאם הרדיקלי הסוני לתפוס אחיזה פוליטית-שלטונית במזרח-התיכון בעקבות המפכות הרצחניות שהחלו ב-2011.

הרפיסות והפייסנות המוזרה של אובמה כלפי איראן מאותתים לסוריה, לחיזבאללה ולארגון החמאס בעזה שיש להם פטרון אזורי רב-עוצמה המקבל גיבוי מלא מארה"ב של אובמה. דבריו של שר-החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, ש"רק משא-ומתן עם אסד יביא לסיום מלחמת-אזרחים בסוריה" היו למעשה בלון-ניסוי דיפלומטי לקראת שינויים בהתייחסות האמריקאית לנשיא הסורי בשנתיים הקרובות עד למועד לסיום כהונתו של אובמה בבית-הלבן. בכך, המפלגה הדמוקרטית הפכה לחברה אינטימית ביותר של אחד מהרוצחים הגדולים ביותר במזרח-התיכון - שהוא אינו שונה בהרבה משאר הפסיכופטים המוסלמים המנהלים את העולם-הערבי והעולם-המוסלמי בימים אלה. הדברים המוזרים האלה לא היו נאמרים בפומבי, אם ממשל אובמה לא היה דוגל בהשגת הסכם עם איראן השיעית בכל מחיר - וזאת על-מנת ליצור את "המורשת המדינית של אובמה" עם סיום כהונתו בבית-הלבן בעוד 22 חודשים. המוזר הוא, שמרבית הפקידים האמריקאים רתומים למטרה זו, למרות האזהרות הנשלחות לעברה של ארה"ב מפי גורמים ערביים ובינלאומיים בכירים מאוד. הינה כי כן, האובססיה של אובמה היא האסון של המזרח-התיכון. סביר להניח שהמדיניות של אובמה תזרז את הקמתו של כוח צבאי מזרח-תיכוני שייזום פעולה עצמאית נגד איראן בטווח של שנים אחדות מהיום. התגובה הצבאית הסעודית בתימן שהחלה בליל ה-25 במרס 2015 יחד עם מדינות-המפרץ, מצרים וירדן, מראים בעליל על הכיוון הזה אם המדינות הסוניות יחושו איום הולך וגובר מצד איראן השיעית.

במסגרת האמירות ההזויות של אובמה בנוגע למזרח-התיכון, נמסרה הצהרה נשיאותית שאי-הגעה להסכם עם הפלסטינים עלול לגרום לכאוס במזרח-התיכון. ובכן, כנראה צריך לסבול מאוטיזם-פוליטי קשה כדי לא להבחין שהמזרח-התיכון כולו נמצא בכאוס אחד גדול גם בשל הכישלון הקולוסאלי של הנשיא אובמה עצמו. אין כמעט מקום אחד במזרח-התיכון שהאמריקאים לא נגעו בו והוא לא הפך למגרש-משחקים קטלני של פסיכופטים מוסלמים. אפילו מדינת דרום-סודאן הצעירה, שקיבלה את עצמאותה ביולי 2011, שרויה במלחמת-אזרחים קשה, וזאת למרות ההבטחות המפורשות של אובמה לסייע באופן מיוחד למדינה זו. כבר אז כתבנו במגזין זה שלהבטחה אמריקאית בעניין הזה אין כל כיסוי לנוכח ההתנהלות האמריקאית הרשלנית מאז כניסתו של אובמה לתפקידו.

כבר בשבועות הראשונים לכניסתו של אובמה לבית-הלבן, הוא יצר במו-ידיו ריחוק הולך וגובר בין ישראל לארה"ב, וזאת כחלק מהמדיניות החדשה של הבית-הלבן שנועדה לאותת לעולם-המוסלמי על כוונותיו לעתיד. כבר שש שנים עברו מאז שאובמה וחבורת ליצני-החצר שלו בתקשורת האמריקאית יוצרים עימותים מתוזמנים היטב נגד ישראל. אובמה בסך-הכל מנצח על התזמורת המנגנת מוזיקה שנכתבה בעזרת יועצים אסלאמיסטים רדיקליים שהתגודדה סביבו. ועם זאת, אין הרבה קונים ל"סחורה הפגומה" של אובמה בימים אלה - אולי חוץ מעיתונאים ישראלים בודדים העובדים בערוץ 2, בעיתון "הארץ" וב"ידיעות אחרונות". לפיכך, אין זה משנה כלל מה בנימין נתניהו יעשה: אם הוא ינסה להתקרב לאובמה במטרה להגיע להבנות מסוימות, הוא ייתקל בזלזול מתנשא מצדו של אובמה. אך מאידך, ככול שאיראן תזלזל בארה"ב, כך אובמה ינסה להתקרב עוד יותר לעמדה האיראנית. זאת המדיניות האמריקאית האמיתית והיחידה שתשרור במזרח-התיכון למשך 22 החודשים הבאים עד לסיום כהונתו של ברק חוסיין אובמה.

הבחירה המחודשת של בנימין נתניהו בעקבות הבחירות האחרונות, הפכו את "הטינה" של הנשיא אובמה כלפי מדינת-ישראל לסוג של התנהגות הניתן להגדירה כ"מסע של נקמה" בנתניהו ובמדינת-ישראל. אובמה החליט "לשרוף את המועדון" בעזרת הפירומנים השיעים מאיראן. את הגישה הילדותית-נקמנית של אובמה אפשר לעצור אך ורק בעזרת קשיחות ותקיפות ישראלית כלפי אובמה עצמו. בסופו של דבר, מישהו בארה"ב יעצור וישאל את עצמו ואת העם האמריקאי כולו האם אובמה החליט לנקום דווקא בידידה האחרונה שנותרה לארה"ב במזרח-התיכון.
==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מסע ההסתה של אובמה בישראל - עולה הילוך", מגזין המזרח התיכון, 26 במרס 2015.


Saturday, March 21, 2015

המפלה של התקשורת הישראלית מול נתניהו

בישראל התנהלה מערכת-בחירות מטורללת ביותר לכנסת ה-20 שהסתיימה ב-17 במרס 2015 בשעות הערב המאוחרות עם נצחונו המדהים של בנימין נתניהו. אפשר לשער שמאות מאמרים יתפרסמו במהלך השבועות הבאים על-מנת לתת הסבר מניח את הדעת לנצחנו של נתניהו כנגד כל הסיכויים - לפחות, על-פי הרושם שנשקף מכלי-התקשורת בישראל.

הניצחון של נתניהו הוא ניצחון מתוק. זהו הישג אישי מפתיע למרות מסע ההסתה, ההכפשה, השקרים, הסקרים המדומים, הגזענות ואלימות שהופגנה בתקשורת הישראלית כלפיו וכלפי אוהדיו - במיוחד בעיתון "ידיעות אחרונות", בעיתון "הארץ", באתר YNET, בערוץ 2, ובערוץ 10. הינה סיפור קטן שייתן לכולנו מושג על ההפתעה שהתחוללה עם פרסום התוצאות: חבורה מסוימת של תל-אביבים המתגוררת ברובה ברמת-אביב (אקדמאים, ליברלים ופטריוטים), החליטה להצביע עבור בנימין נתניהו בעיקר לאור מה שהתחולל בתקשורת הישראלית במהלך החודשים האחרונים. זו לא הייתה הצבעה עבור הליכוד, אלא זו הייתה הצבעת-מחאה ענקית נגד התקשורת הישראלית שלא ידעה להפריד בין הסתה נגד המדינה לבין ביקורת לגיטימית כלפי מדיניותו של נתניהו. במילים אחרות, התקשורת הישראלית ברובה עסקה בהונאה של קוראיה וצופיה וב"טרור תקשורתי" נגד אדם אחד בלבד.

זו אותה תקשורת שניסה להרוס כל חלקה טובה במדינת-ישראל בעזרת מניפולציות תקשורתיות שנבעו בעיקר בשל עניין עסקי ותחרות ילדותית בין עיתון "ידיעות אחרונות" הכושל לבין עיתון "ישראל היום" הפורח. זו אותה תקשורת שניסה לרמות את הציבור הישראלי כאילו מדינת-ישראל הפכה למדינה סומלית כושלת. זו אותה תקשורת שניסתה לסכסך, לפגוע במזיד, להעליב ולהשפיל ציבור שלם של בוחרים בעזרת אמירות גזעניות כאילו הם מחוץ למחנה "הנכון" או כאילו הם לא ממש "שייכים" למדינה. אמירותיו של יאיר גרבוז על "מנשקי הקמעות ועובדי האלילים" שנאמרו בעצרת של השמאל שנערכה בכיכר רבין ב-8 במרס 2015, למעשה ייצגו את הצד האפל של השמאל הישראלי הקיצוני שמצליח להכשיל את עצמו פעם-אחר-פעם באמצעות אמירות אומללות המבטאות את התודעה-העצמית של מרבית השמאל הישראלי. הינה כי כן, 72 אחוזים מהציבור הישראלי הצביעו בבחירות האחרונות. רבים מהם אמרו "לא" לתרבות-הביוב הזו של השמאל הישראלי - זה המקבל גיבוי מלא מהתקשורת הישראלית הממסדית וצרת-האופקים.

היהירות התקשורתית שהופגנה בחודשים האחרונים בעזרת עשרות עיתונאים מטורללים שברה שיאים של טמטום שהפכו את התקשורת הישראלית (ברובה) לבלתי-רלוונטית לחיים הלאומיים שלנו בישראל. יש משהו משותף בין מרבית אמצעי-התקשורת בישראל לבין חסן נסראללה ולבין גורמים ערביים נוספים: הם לא יודעים "לקרוא" נכון את החברה הישראלית. נסראללה למד את הלקח הראוי, אך עדיין התקשורת הישראלית היהירה עוד צריכה ללמוד את הלקח הראוי לעשרות השנים הבאות. אפילו יום לאחר הבחירות, עיתונאים אחדים המשיכו להפגין את היהירות הגזענית שלהם כלפי ציבור-בוחרים-גדול בעזרת אמירות הזויות בסגנון: "יש כאן שני עמים". כאן בדיוק מתחילה ומסתיימת הבעיה של התקשורת הישראלית - והבעיה הזו לא תיעלם עד שייעלמו לחלוטין כל האמירות הללו שיש להם ריח מבאיש המתנשא למרחוק. חבל ש"ביטחוניסטים" לשעבר הסכימו לשתף-פעולה עם המגמה הזו בשל עיוורן-חושים, שנאה והתנשאות בלתי-מתקבלת על הדעת - בדומה למאיר דגן הבכיין.

אפילו ציפי לבני לא יכלה להימנע בדברי ההסתה שלה לאחר נצחונו של נתניהו בעזרת רטוריקה אלימה ומיותרת שהכשילה לחלוטין את אלה המתיימרים לייצג את מחנה השמאל הישראלי. ציפי לבני, כרגע, מתאימה כמו כפפה למפלגת-העבודה כפי שהיא נראית כיום: יהירה ומתנשאת. לפיכך, ההצבעה עבור נתניהו הייתה הצבעה רציונאלית לעילא ולעילא, בעוד ההצבעה למפלגת-העבודה נבעה משיקולים פרימיטיביים בלתי-רלבנטיים למציאות האמיתית השוררת בישראל. כך למשל, עמוס ידלין -  מי שהתיימר להיות שר-הביטחון מטעם מפלגת-העבודה - אמר לאחר הפגנת-הימין שנערכה בכיכר רבין ב-15 במרס 2015, שעצרת הימין תוביל למדינה חשוכה, חרדית ומתנחלת. האיש הזה התיימר להיות גם מפקדם העליון של חיילים דתיים המהווים נתח גדול ביחידות הקרביות המובחרות ביותר שלנו.

לידיעת התקשורת הישראלית: נתניהו ניצח ב-7 ערים מתוך 10 הערים הגדולות בישראל. להגדיר את הערים הללו שהצביעו עבור נתניהו כ"פריפריה", זה עלבון גדול לאינטליגנציה הישראלית ועלבון גדול מאוד למושג "תקשורת". אמרתי לכם שהתקשורת הישראלית, כמו חסן נסראללה, אינה מבינה את החברה הישראלית ואת ערכיה כפי שאלה באו לידי ביטוי גם במבצע "צוק איתן" ובאתגרים רבים לפני כן. אם יותר מידי אזרחים ישראלים שמחים על תבוסתה של התקשורת הישראלית לאור נצחונו של נתניהו, מישהו חייב לעשות בדק-בית רציני במטרה להפיק לקחים מערכתיים, אישיים, תרבותיים ותקשורתיים. לאור מה שהתחולל בתקשורת הישראלית בשנים האחרונות, אפילו המילה "פרשן" הפכה למילה מגוחכת שאין מאחוריה מאומה. אחדים מהפרשנים "הבכירים" הציגו תפיסת-עולם מדומיינת ומעוותת שהייתה רחוקה מאוד מהמציאות בה אנו חיים - הן בתחום הפוליטי והן בתחומי הכלכלה והחברה במדינת-ישראל. מדינה בה התל"ג לנפש חצה את ה-40,000 דולר לשנה, ראויה למעט יותר כבוד והערכה מפי כאלה המתיימרים להיות "פרשנים בכירים".

אנחנו יכולים לשער שבנימין נתניהו בקדנציה הרביעית שלו, ידע לשמור על מדינת-ישראל כמדינה ליברלית, מתקדמת, הישגית ומגובשת גם עם הערבים והחרדים - מדינה החותרת ליחסי שכנות טובים עם הסובב אותה. אפשר לקדם עוד יותר את היעדים הללו - הרי העם נתן לכך ביטוי הולם במערכת הבחירות האחרונה. בהצלחה לכולנו.

וכמה דברים לסיום: א) תודה רבה גם לציפי לבני שהצליחה לחסל עוד מפלגה. ב) במהלך החודש האחרון התפרסמו במגזין זה שלושה מאמרים ביקורתיים על מפלגת-העבודה ועל התקשורת הישראלית לאור מערכת הבחירות האלימה שהתחוללה בישראל בחודשים האחרונים. כל מי שרוצה להבין מה אירע למפלגת-העבודה בחודשים האחרונים, מוזמן לעיין בהם שוב.
--
==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו", מגזין המזרח התיכון, 19 במרס 2015.


Saturday, March 14, 2015

כלכלה, שקרים ועיוותים מוסריים במפלגת העבודה

ברמה המילולית, מערכת הבחירות לכנסת ה-20, הייתה אלימה במיוחד היא גלשה לעיתים קרובות להסתה בלתי-נסבלת ברמה האישית. מבחינה תקשורתית, אנו היינו עדים להסתה כמעט חד-צדדית המופנית כלפי אדם אחד - שלא במקרה הוא מכהן כראש-ממשלת ישראל הנוכחית לפחות עד ה-17 במרס 2015. מאידך, דווקא הציבור הישראלי גילה במערכת הבחירות הנוכחית בגרות מסוימת, וזאת בניגוד גמור למערכות התקשורתיות הסובבות אותו והאמורות להעניק לו שירות הוגן ככול שניתן. הנטייה הבלתי-נסבלת של התקשורת הישראלית לגלוש להסתה אלימה בין אדם לחברו, בין ציבור אחד למשנהו ובין אזרח לבין מדינתו, נגועה באופן מובהק בהטיה פוליטית שאין לה ולא-כלום עם האינטרס הציבורי משום שההסתה הזו ברוב המקרים גלשה להצגת נתונים שקריים שהובאו לציבור הישראלי באופן מכוון במטרה לשרת גורם פוליטי מסוים.

בדרך-כלל, להסתה כזו יש הצלחה משום שהיא מפעילה בלוטות אמוציונאליות בקרב הציבור הלכוד בסבך של נתונים סותרים לכאורה. מצד אחד, למרבית הישראלים ברור לחלוטין שמדינת-ישראל היא סיפור של הצלחה כלכלית מרשימה גם לאור הסביבה האלימה בה אנו חיים. מאידך, מאז שהחלה מערכת הבחירות לכנסת ה-20, אנו עדים לשטף של נתונים כלכליים שנועדו להציג את מדינת-ישראל כסיפור שכולו כישלון-אחד-גדול רק בגלל כהונתה של ממשלה מסוימת. בשל "הרעשים התקשורתיים" הללו, כמעט ובלתי-ניתן לנהל דיון רציני על הבעיות האמיתיות של ישראל ועל הדרכים הראויות שיש לאמץ במטרה להתגבר על הקשיים הללו.

כך למשל, אחת מהבעיות המטרידות ביותר את הציבור הישראלי היא "בעיית הדיור" - המתרכזת בעיקר בשל מחירן הגבוה של הדירות בישראל. לאורך כל מערכת הבחירות הנוכחית לא נערך דיון רציני על הנושא הזה. כמובן שיש לכך סיבה משום שהכנסות המדינה ממסים על דירות הסתכמו בשנת 2014 על יותר מ-20 מיליארד שקל המהווים כ-5 אחוזים מתקציב המדינה. שום ממשלה, כולל ממשלת-שמאל מובהקת, לא יכולה לוותר על סכום אדיר שכזה. אין תימה איפה, שמרבית המפלגות מחפשות פתרונות "קסם" לבעיה זו על-מנת לרצות את ציבור הבוחרים, אולם בכך המפלגות עצמן נזקקות לשפע של תירוצים ולשפע של לוליינות מילולית כדי לחפות על חסרונה של תוכנית אמיתית להורדת מחירי הדיור. יתרה מזאת, כל תוכנית להורדת מחירי הדיור בישראל תגרום הפסד כספי ניכר למי שכבר רכש דירה בישראל או לכאלה שכבר כפופים למשכנתא מכבידה למשך עשרות שנים הבאות. לאף מפלגה אין פתרון אמיתי היכול להוזיל את מחירי הדיור באופן ניכר מבלי לפגוע באלה שכבר משועבדים לדירה. כשאין פתרון אמיתי לבעיות "הבוערות" בישראל, מרבית המפלגות גלשו להכפשות אישיות בעידודם הנמרץ של אחדים מכלי-התקשורת בישראל. מדינת-ישראל זקוקה לפתרון מערכתי כולל והולם בנושא הדיור, הן בשל גידול באוכלוסייה והן בשל העלייה המבורכת לישראל הגוברת משנה לשנה - משום שמדינת-ישראל מהווה מוקד-משיכה בשל הישגיה המדהימים, וזאת למרות הניסיון התקשורתי להטיל דופי באורחות החיים שלנו.

בסוף חודש פברואר 2015 פורסם דו"ח מבקר המדינה בנוגע למשבר הדיור. הארץ סערה למשך כמה שעות בשל הממצאים שהוצגו בו, אולם מייד לאחר מכן כולם נכנסו לתרדמה כאילו מאומה לא התרחש. מעבר לכישלונות של הממשלות הישראליות לזהות בזמן את המשבר ולהיערך באופן הולם בעזרת מתן פתרונות יעילים, אחריותו הישירה של בנק-ישראל בניפוח מחירי הדיור הוצנע לחלוטין משום שלכולם היה קל מאוד לשלוח את החצים לעבר ממשלת נתניהו השנייה והשלישית משיקולים פוליטיים. בנק-ישראל, באמצעות הורדת הריבית שנועדה לסייע ליצואנים, יצר במו-ידיו בועה נדל"נית משום שזה היה אפיק ההשקעות היחיד והריאלי של החוסכים בישראל.

בתחילת חודש מרס 2015 בנק "הפועלים" (שהיה פעם מזוהה עם מפלגת-העבודה) פרסם הודעה "מרעישה" על רווחיו הגדולים שהגיעו לשיא של 2.74 מיליארד שקל בשנת 2014. וראו אזה פלא, למרות הרווחים העצומים של הבנק, הוחלט לפטר כ-800 עובדים, אך במקביל לכך מנכ"ל הבנק, ציון קינן, קיבל בשנת 2014 שכר של 8.5 מיליון שקלים. הבנק חילק דיבידנד בסכום של 412 מיליון שקלים מהרווחים של שנת 2014. ובכן, מה לא בסדר בתמונה הזו? לצערנו הרב, כמעט אף מפלגה - למעט ח"כ אילן גלאון תנועת מר"צ ומשה כחלון ממפלגת כולנו - לא התייחסה לעיוות מוסרי הזה בשל שיקולי בחירות וחוסר-רצון להתעסק עם אחד מהארגונים הכלכליים הגדולים בישראל. וכך, החברות הכלכליות הישראליות מעצבות שיח-כלכלי מעוות שבו גם כשיש רווחים עצומים, חייבים לפטר עובדים מסורים, וזאת במטרה להציג רווחים גדולים יותר גם בשנה שלאחר מכן. העיוות הזה מתגבר משנה לשנה גם בשל שתיקתן של כל המפלגות -  שגם הן סובלות מעיוות מוסרי בשלל תחומים הנוגעים לחייו של האזרח הישראלי. יתרה מזאת, אין שום הצדקה מוסרית לשכר של 8.5 מיליון שקל לשנה - יהא האיש מוכשר ככול שיהיה. למפלגת העבודה אין תשובה מוסרית ומעשית לעיוות הזה הנעשה על חשבון הציבור כולו.

הממשלות האחרונות בישראל, עד לשנת 2014, דגלו בצמצום חובותיה של מדינת-ישראל באופן ניכר. כך למשל, היחס בין החוב לתוצר במדינת-ישראל הסתכם בשנת 2013 ב-67.4 אחוזים בלבד. זהו נתון פנטסטי משום שהממוצע העולמי במדינות-המפותחות עמד באותה שנה על 108.5 אחוזים. סביר להניח שצמצום החוב בא, בין היתר, על חשבון השקעות ציבוריות. ובכן, כאן נשאלת השאלה האם התהליך הזה משרת את הציבור הישראלי לטווח הארוך או לא? שאלה נוספת היא, האם למפלגת-העבודה יש פתרונות קסם בנוגע להשקעות ציבוריות גדולות ללא הרחבה ניכרת של החוב הלאומי? סביר להניח, שלאור מערכת הבחירות האלימה שהתנהלה בישראל בעידודם הנמרץ של אחדים מכלי התקשורת בישראל, מפלגת-העבודה עדיין לא גיבשה דעה בנושא. לידיעת מפלגת-העבודה - בנק-ישראל מתכנן להוריד את החוב לרמה של 60 אחוזים עד לשנת 2020. יתרה מזאת, לדעת בנק-ישראל, מחירי המזון בישראל ירדו בשנת 2014 ב-3.5 אחוזים, וזאת בניגוד גמור לטענות של מפלגת-העבודה על יוקר-המחיה בישראל. יש לנו בעיה אחרת - והיא בעיית השכר. אולם ספק רב אם מפלגת-העבודה מסוגלת לטפל בבעיה כאובה זו מבלי להיכנס לגירעונות עצומים העלולים להעיק על הדור הנוכחי ועל הדור הבא.

לאורך כל מערכת הבחירות הנוכחית אפשר לציין שהנושא "הפלסטיני" כמעט ונעלם מהשיח הפוליטי. ההישענות של השמאל הישראלי כולו על הנושא "הפלסטיני" בלבד לאורך עשרות השנים האחרונות, העלה חשש כבד בקרב הציבור הישראלי שאי-אפשר לסמוך של השמאל הישראלי שפיתח אובססיה פוליטית בעניין הזה תוך כדי התעלמות מוחלטת מנושאים חשובים לא פחות. יתרה מזאת, האובססיה הפוליטית של השמאל הישראלי בנוגע לעניין "הפלסטיני" נותרה כשהייתה, גם שהרשות-הפלסטינית עשתה את כל הטעויות האפשריות תוך-כדי דחייה של כל ההצעות של כל הממשלות הישראליות שכיהנו מאז הסכם אוסלו האומלל של 1993.

האם השמאל הישראלי הגיע למסקנה שהבעיה אינה נעוצה דווקא במעשיה של ממשלת-ישראל, אלא ששורש-הבעיה נעוץ בסרבנות הפלסטינית להגיע לפשרה הולמת עם מדינת-ישראל? אם "הכיבוש" הישראלי נורא ואיום, ואם ישראל מבצעת פשעים איומים נגד "העם הפלסטיני", מדוע הרשות-הפלסטינית אינה ממהרת להכריז על מדינה-עצמאית גם על חלק מהשטח? הרי מנהיגי היישוב היהודי היו מוכנים להגיע לפשרות מרחיקות-לכת עד לשנת 1948 למרות "הצהרת בלפור" שהעניקה לנו בית-לאומי גם על עבר-הירדן המזרחי. למרות הטענות על "כיבוש" הנמכרות כלחמניות-טריות לקהילה הבינלאומית בידי דוברי השמאל הישראלי, הרשות-הפלסטינית נהנית מאוטונומיה כמעט מלאה, כך שלישראל אין כל שליטה על חייהם של יותר מ-95 אחוזים מהאוכלוסייה המוסלמית המתגוררת ביהודה ושומרון. את השליטה הביטחונית אפשר לצמצם עד למינימום אם המנהיגות הפלסטינית תגיע להכרעה מוסרית שאסור, באופן מוחלט, לרצוח יהודים רק בשל היותם יהודים. לצערנו הרב, מפלגת-העבודה אינה מסוגלת להציב מראה מול הרשות-הפלסטינית. זאת ועוד, מפלגת-העבודה גם אינה מסוגלת להציב מראה מול האידיאולוגיה הפלסטינית - זו הלובשת צורה ופושטת צורה בהתאם לנסיבות המקומיות והבינלאומיות. בדיוק כמו בנושא כלכלי, גם בנושא הפלסטיני, מפלגת-העבודה אינה מסוגלת להימנע מפופוליזם זול ומטעה שנועד לקושש עוד כמה קולות בעזרת גימיקים תקשורתיים. מפלגה רצינית הטוענת לכתר, מן ראוי היה שהיא תציג לציבור תוכנית עבודה מסודרת לשנים הבאות. יש תוכנית כזו? או, פעם נוספת, המפלגה תעדיף לעסוק בהכפשות אישיות?
==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מפלגת העבודה: כלכלה, שקרים ועיוותים מוסריים", מגזין המזרח התיכון, 12 במרס 2015.


Tuesday, March 10, 2015

Fred Düren mit 86 Jahren in Jerusalem gestorben

Fred Düren ist im Alter von 86 Jahren in Jerusalem gestorben. Der frühere BerlinerSchauspieler lebte dort seit 1988 als Rabbiner. "Das Deutsche Theater und viele seiner Mitarbeiter trauern um Fred Düren", erklärte Intendant Ulrich Khuon auf der Homepage des Theaters. Seit 2008 war der Schauspieler Ehrenmitglied des Hauses.


Der frühere Berliner Schauspieler Fred Düren ist im Alter von 86 Jahren in Jerusalem gestorben. Er lebte dort seit 1988 als Rabbiner. "Das Deutsche Theater und viele seiner Mitarbeiter trauern um Fred Düren", erklärte Intendant Ulrich Khuon auf der Homepage des Theaters. Seit 2008 war der Schauspieler Ehrenmitglied des Hauses.

1985, vor dreißig Jahren, spielte er seine letzte Rolle: den Juden Shylock im „Kaufmann von Venedig“ am Deutschen Theater, seinem Theater. Dann stieg er von der Bühne herab, für immer, wie er sagte. Er verließ die DDR ein Jahr vor ihrem Ende. Aber Fred Düren ging nicht in den Westen: Fred Düren ging nach Jerusalem.

Freunde und Publikum verharrten in ungläubigem Erstaunen. Das Berliner Arbeiterkind Fred Düren, der legendärste „Faust“, der je auf einer DDR-Bühne stand, wollte Rabbiner werdenAus marxistischer Sicht war das zweifellos ein Rückschritt, aber der Partei der Arbeiterklasse hatte Düren da bereits seinen Austritt erklärt. Wegen unüberbrückbarer weltanschaulicher Differenzen. Doch selbst Goethe hätte diese Entwicklung wohl kaum verstanden. Allein 150 Mal spielte Düren den großen Selbst- und Weltzweifler Faust, stand immer wieder im brandenden Beifall. Rabbis müssen ohne dieses Geräusch auskommen. Würde er denn leben können – mit so viel ganz und gar ungewohnter Hintergrundstille?

Der frühere Berliner Schauspieler Fred Düren ist im Alter von 86 Jahren in Jerusalem gestorben. Düren war seit Jahren Ehrenmitglied des Deutschen Theaters in Berlin und wurde durch Rollen wie Shylock, Faust oder Ödipus bekannt. Das Fernsehpublikum kennt ihn vor allem durch seine Auftritte in vielen DEFA-Filmen. Der frühere Berliner Schauspieler Fred Düren ist tot. Er starb im Alter von 86 Jahren in Jerusalem, wo er seit 1988 als Rabbiner lebte. "Das Deutsche Theater und viele seiner Mitarbeiter trauern um Fred Düren", erklärte Intendant Ulrich Khuon auf der Homepage des Theaters. Seit 2008 war der Schauspieler Ehrenmitglied des Hauses.



Saturday, March 07, 2015

טרור אסלאמי - בפברואר 2015

בימים אלה מלאו 4 שנים למלחמת-האזרחים בסוריה שהחלה ב-15 במרס 2011: מעימות מקומי שהחל באזור העיר דרעא שבמזרח סוריה, המצב הידרדר לאלימות קשה ובלתי-נסבלת עם יותר מ-220,000 הרוגים, עם 7 מיליון פליטים, עם הרס שיטתי של תשתיות אזרחיות וסבל בלתי-אנושי המלווה ברצח המוני, באונס המוני, בפצועים רבים ובביזה קשה של רכוש פרטי וציבורי. סוריה, בדומה למדינות ערביות נוספות, הפכה למגרש השחקים של משפחת אסד, של איראן, של ארגון חיזבאללה ושל ארגוני טרור אסלאמיים עם גוון רצחני קטלני במידה כזו או אחרת - בדומה לארגון "המדינה אסלאמית" ולארגון "ג'בהת אל-נוסרה" המזוהה עם ארגון אל-קאעידה.

בפברואר 2015, תימן נפלה לזרועותיה של איראן ולזרועותיהן של המליציות השיעיות החמושות (החות'ים) הפועלות לקדם את האינטרסים של איראן מאזור המפרץ-הפרסי עד למצרי באב אל-מנדב השולטים על הנתיב-הימי מהים-האדום לאוקיאנוס ההודי. בדומה לאירועים אחרים שהתרחשו במהלך השנים האחרונות במזרח-התיכון, גם במקרה הזה, ממשל אובמה לא זיהה את הסכנה האיראנית באזור ואף לא את הנפילה המהירה של נשיא תימן שהיה בן טיפוחיו של ממשל האמריקאי בהנהגתו של אובמה. במהלך נאומו המבריק של בנימין נתניהו בקונגרס האמריקאי שנישא ב-3 במרס 2015, הושם דגש על השתלטותה של איראן על לבנון, סוריה, עיראק ותימן ועל הסכנה שהיא מהווה לכלל המדינות הסוניות במזרח-התיכון. התחושה השוררת במדינות האלה היא, שהן מנהלות קרב-הישרדות מול ההגמוניה השיעית המסוכנת. לפיכך, אם המדינות הללו יחושו בסכנה גוברת בשל הסכם פשרה בין ארה"ב לבין איראן בעניין הגרעיני, לא מן הנמנע שהמדינות הסוניות יחליטו לתמוך באופן מלא באחד מארגוני הטרור האסלאמיים הפועלים בסוריה ובעיראק על-מנת להילחם בשאיפותיה של איראן באזור.

המלחמה נגד ארגון הטרור האסלאמי "בוקו חראם" הפכה לעניין הקשור בביטחון-הלאומי של 4 מדינות אפריקאיות: ניגריה, קמרון, צ'אד וניז'ר. השאיפה הבלתי-מוסתרת של הארגון היא להביא להתמוטטותן של המדינות הללו עד לגבולותיה של לוב, ואף לחבור לארגון "המדינה האסלאמית" הפועל בלוב. ההבנה הזאת, הביאה לכדי התארגנות צבאית חדשה של מדינות-האזור, וזאת במטרה לנהל מלחמה יעילה יותר נגד ארגון "בוקו חראם". במהלך חודש פברואר 2015 נהרגו מאות טרוריסטים מוסלמים חברי הארגון בשורה ארוכה מאוד של מבצעים צבאיים משותפים. ועם זאת, מאות בני-אדם חפים-מפשע נרצחו באכזריות רבה בידי טרוריסטים מוסלמים חברי הארגון.

גם ירדן ומצרים נאלצו להפעיל עוצמה צבאית בעקבות הריגתם האכזרית של טייס ירדני בסוריה ושל 21 מצרים-קופטים בלוב בידי טרוריסטים מוסלמים מזוהים עם ארגון "המדינה האסלאמית". על-פי הערכות אחדות, בהתקפות הללו נהרגו עשרות טרוריסטים מוסלמים מארגון "המדינה האסלאמית" הפועלים בסוריה, בעיראק ובלוב.

ב-14 בפברואר 2015 התבצע פיגוע טרור אסלאמי בקופנהגן, בירת דנמרק. טרוריסט מוסלמי רצח אדם אחד במהלך אירוע תרבותי בו השתתף קריקטוריסט שבדי שהואשם בביזוי דמותו של הנביא מוחמד. שעות אחדות לאחר מכן, נרצח מאבטח יהודי ששמר על אחד מבתי-כנסת בעיר. בשעות הבוקר המוקדמות של ה-15 בפברואר, חוסל הטרוריסט המוסלמי בידי כוחות-הביטחון של דנמרק. האירוע הזה עורר מחדש את השאלה בנוגע להיערכות הביטחונית של אירופה כולה מול האיום האסלאמי לאור סדרת הפיגועים שהתבצעו בבלגיה, בצרפת ובדנמרק. בעקבות סדרת הפיגועים שכוונה גם נגד יעדים המזוהים עם הקהילה היהודית, הועלתה השאלה מהו מקומם של היהודים במארג החדש של אירופה המתאסלמת?

בסיכומו של דבר, בחודש פברואר 2015 נהרגו 11,291 בני-אדם; בחודש ינואר 2015 נהרגו 13,486 בני-אדם. לשם השוואה; בשנת 2014 נהרגו 172,441 בני-אדם; בשנת 2013 נהרגו 91,110 בני-אדם; בשנת 2012 נהרגו 59,232 בני-אדם; בשנת 2011 נהרגו 20,134 בני-אדם, ובשנת 2010 נהרגו 29,831 בני-אדם.

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית - פברואר 2015
מדינה:
הרוגים:
פצועים: (אומדן בלבד)



עיראק:
4,134 (רבים מהם טרוריסטים מוסלמים)
8,000
סוריה:
4,075 (רבים מהם טרוריסטים מוסלמים)
8,000
ניגריה - טרור אסלאמי:
1,173 (מאות מהם טרוריסטים מוסלמים)
3,000
אפגניסטן:
411
1,000
לוב:
316 (כולל הוצאות-להרוג של אזרחים נוצרים ממצרים)
--
תימן:
282 (רבים מהם טרוריסטים מוסלמים שיעים)
--
מצרים:
269 (כולל 173 טרוריסטים מוסלמים)
--
סומליה:
177
--
ניז'ר - טרור אסלאמי:
147 (רבים מהם טרוריסטים מוסלמים)
--
קמרון - טרור אסלאמי:
112 (רבים מהם טרוריסטים מוסלמים)
--
פיליפינים - טרור אסלאמי:
73 (רבים מהם טרוריסטים מוסלמים)
--
סודאן + דארפור:
31
--
מאלי:
12
--
צ'אד - טרור אסלאמי:
12
--
הודו - קשמיר:
8
--
ירדן:
5 (כולם טרוריסטים מוסלמים)
--
טוניסיה:
4
--
לבנון:
4
--
אלג'יריה:
3
--
רוסיה - קווקז:
1
--



דנמרק - טרור אסלאמי:
3 (2 אזרחים וטרוריסט מוסלמי)
--



ישראל - עזה:
--
--
ישראל - טרור - הרשות הפלסטינית:
1 (טרוריסט מוסלמי מירי של חיילי צה"ל)
--



תימן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:
18
עשרות
פקיסטן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:
כנראה שלא היו
--
סומליה - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:
20
--



סה"כ:
11,291 הרוגים
20,000 פצועים (אומדן בלבד)




==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בפברואר 2015", מגזין המזרח התיכון, 5 במרס 2015.


Friday, March 06, 2015

מאיר דגן מנהל טרור תקשורתי נגד ממשלת-ישראל

דבריו של מאיר דגן בערוץ 2 שהובאו ב-5 במרס במרס 2015, על מדיניותו של נתניהו המובילה לדעתו לעבר מדינה דו-לאומית ומדינת אפרטהייד, מראים בעליל שסביב השמאל הישראלי מתרכזים אנשים שהפכו את ההסתה למקצוע מועדף בשעות הפנאי הרבות שלהם (בדומה ליובל דיסקין). בניגוד לדברי ההבל של דגן, מפלגת הליכוד פרסמה תגובה-ממלכתית מן המעלה הראשונה מבלי להיכנס לעימות מיותר עמו. מאיר דגן עדיין לא התרגל לעובדה שבמערכות הבכירות של מדינת-ישראל עומדים אנשים הרבה יותר מוכשרים ממנו. דברי ההבל של דגן מוכיחים לציבור הישראלי כולו שמחנה-השמאל מורכב בעיקר מאנשים שהפכו את המרירות האישית לעמדה-פוליטית לגיטימית לכאורה. מן הסתם, דבריו של דגן דווקא יחזקו את הרושם שאי-אפשר לסמוך על השמאל הישראלי. מוזר מאוד שיצחק הרצוג הקיף את עצמו באנשים שאיבדו את הקשר עם המציאות - אך בכל זאת הם דורשים עוצמה פוליטית ושררה. אנחנו מאחלים למאיר דגן בריאות ואריכות ימים ושימשיך ליהנות מהפנסיה שלו ואף יזכה לראות איך מדינת-ישראל ממשיכה לשגשג.

5 במרס 2015: התגובות בתקשורת הישראלית הממסדית לנאום נתניהו בקונגרס האמריקאי היו די אומללות. למעט עיתונאים אחדים, דומה היה שהתקשורת הישראלית שרויה במצוקה גדולה (ובכיינית) לנוכח הנאום המשכנע של נתניהו בקונגרס האמריקאי. לא צריך להיות אוהד מושבע של נתניהו כדי להעריך את דבריו ואת עמידתו האמיצה מול נשיא אמריקאי זחוח כמו אובמה. סביר להניח שאזרחים במצרים, בירדן, בסעודיה ובמדינות נוספות במפרץ-הפרסי מעריכים את עמידתו של נתניהו מול האיום האיראני הרבה יותר מאשר כמה "עיתונאים" ו"פרשנים" שכיכבו ביומיים האחרונים בתקשורת הישראלית. לא רבים שמו-לב לכך, אולם העולם-הסוני מנהל מלחמת-הישרדות מול העולם השיעי בהנהגת איראן - לצערנו הרב, לא הרצוג ולא אובמה מבינים את התמונה כולה. אם ייחתם הסכם גרוע עם איראן, לא רק שיתחיל מירוץ חימוש גרעיני במזרח-התיכון בטווח הארוך, אלא כל המדינות הסוניות יתמכו בארגון "המדינה האסלאמית" או בארגון "ג'בהת אל-נוסרה" במטרה שינהלו מלחמה בלתי-מתפשרת בהגמנויה השיעית בעיראק ובסוריה (ירדן כבר פרסמה הצהרה כזו לפני ימים אחדים). במילים אחרות, המאבק האזורי יהפוך את חייהם של מיליונים לגיהנום אחד גדול. וקצת חומר למחשבה: אם נתניהו היה באופוזיציה, הוא היה הופך עולמות כדי לתמוך ביצחק הרצוג אם הוא היה עומד במצב דומה מול נשיא אמריקאי כלשהו. אבל כנראה יצחק הרצוג בנוי אחרת - ממש אחרת בהשוואה לאביו ז"ל.

ישראל - נאום נתניהו בקונגרס האמריקאי: לשם שינוי, אנחנו פותחים בסקירה קצרה על נאום נתניהו בקונגרס האמריקאי ב-3 במרס 2015; כרגיל, זה היה אחד מהנאומים המבריקים של נתניהו ואחד מהנאומים הטובים ביותר שנישאו בקונגרס האמריקאי. אחד מהעיתונאים בארה"ב אמר מיד לאחר הנאום, שהמידע שהביא נתניהו בנאומו לא נמסר לציבור האמריקאי בשש השנים האחרונות. רמז ברור לנשיא אובמה שלא העביר לציבור האמריקאי מידע אמין ומלא כמתחייב מתפקידו. הנאום הועבר בעשרות ערוצי חדשות ברחבי העולם בשידור ישיר. סביר להניח שזה היה אחד מהנאומים הניצפים ביותר בשנים האחרונות. רשת "פוקס ניוז" הכתירה את נתניהו כ"צ'רצ'יל של דורנו" גם משום שהוא דיבר בשם מדינות ערב כמו מצרים, סעודיה וירדן החרדות מהאיום האיראני. עיתונאים נוספים בארה"ב אמרו שנתניהו הצליח בכישרון רב להעלות את הנושא האיראני לדיון ציבורי כפי שלא היה כך מעולם. אחרים רמזו שאין כיום "אישיות בינלאומית" שמצליחה לרתק כך את העולם כפי שנתניהו מצליח לעשות זאת בכישרון רב. ערוצי החדשות בישראל שידרו את תגובתו של יצחק הרצוג לנאום - הרצוג נשמע יבבן חיוור והיסטרי יותר מהרגיל.