בעיית הבעיות בישראל של 2011 היא בעיית הדיור וגובה המשכנתאות

עיריית תל-אביב מתכננת להביא אוכלוסייה איכותית לשכונות אחדות בדרום העיר באמצעות השקעה של מאות מיליוני שקלים שיוזרמו לבנייתן של דירות חדשות שחלקן תכנסנה לקטגוריה של "דיור בר-השגה". נשמע טוב, נכון? ובכן, לא ממש. במצב השורר כיום בדרום תל-אביב עם אוכלוסייה של עשרות אלפי מסתננים מאפריקה ועוד עשרות אלפי מהגרי עבודה בלתי-חוקיים, כל מי שהולך להשקיע בדירת מגורים באזורים הללו, שם את כספו על קרן הצבי. הבעיה אינה מתבטאת במחסור של "אוכלוסייה איכותית" בדרום העיר, אלא הבעיה העיקרית היא בהזנחה של אזורים רבים הנמצאים באזור נווה שאנן, שכונת שפירא, שכונת התקווה ושכונת פלורנטין - שהפכו בשנים האחרונות לאבן שואבת לעשרות אלפי מסתננים אפריקאים ולעשרות אלפי מהגרי עבודה בלתי-חוקיים. אני רוצה לראות את הפוליטיקאי הישראלי האמיץ (בעיקר מהשמאל) שישקיע בדירת מגורים בשכונת שפירא באזור הנושק לרחוב דרך סלמה. אין בעיה של מחסור בדירות בדרום העיר, אלא יש בעיה רצינית של שיטפון יומיומי של מסתננים אפריקאים המשתלטים על כל דירה פנויה - מעופשת וחבולה ככול שתהייה. פתרון הבעיות בדרום העיר אינו נעוץ בתכנון של פרויקטים חדשים בלבד, אלא דרושה השקעה מסיבית בנכסים קיימים כמו טיפוח הבניינים, הכבישים, המדרכות, התאורה, הביוב, המים, החינוך והתרבות באזור כולו. למי שלא יודע, שכונת שפירא יכולה להיות פנינה תרבותית-היסטורית איכותית ביותר בעזרת השקעה נכונה הן מצד עיריית תל-אביב והן מצד ממשלת-ישראל. אולם ראשית, יש להביא לפתרון מהיר של בעיית המסתננים האפריקאים שהשתלטו על אזורים אחדים ברחבי דרום תל-אביב ועל ערים אחדות ברחבי הארץ. ההשתלטות הברוטאלית הזו דחקה את רגלי הישראלים המתגוררים במקומות הללו דווקא בשעה שהם זקוקים להשקעות ממשלתיות רציניות ואיכותיות מאוד. כן, כן, איכותיות מאוד.

בעיית הבעיות בישראל של 2011 היא בעיית הדיור וגובה המשכנתאות. שימו לב מה קורה בישראל בתחום הזה לפי נתונים של 2010: מחירה של דירה ממוצעת בישראל הגיע ל-1,000,000 שקלים. אבל המסים הישירים והעקיפים על כל דירה כזו חצו את ה-500,000 שקלים שנכנסו לקופת המדינה בדרך זו או אחרת. האידיאולוגיה של המשטר הכלכלי השורר בישראל ב-20 השנים האחרונות מתבטאת בלחלוב את האזרח הישראלי בתחום הכי בסיסי, אך הכי יקר ליבו של הישראלי הממוצע - דהיינו, רכישת דירה שהיא הדבר הבסיסי ביותר הנוגע ליציבות אישית ולתכנון לטווח ארוך. במקום לטפל בבעיה הכאובה הזו, ממשלת ישראל החליטה לפתוח את שוק המלט לייבוא זול כאילו זו הבעיה העיקרית הגורמת לעליית מחירי הדיור בישראל. התקשורת הישראלית הרשלנית, והרדודה בדרך-כלל, עסוקה בניגוח אישי של ראש-הממשלה על עניינים שוליים, כך שלא נותר לה זמן לעסוק בעיות האמיתיות של האזרח הישראלי. בדרך זו, התקשורת הישראלית הפכה לעוד סוג של "אוליגרכיה" המייצגת אינטרס חד-צדדי בדומה לבית-המשפט העליון ולקרטלים כלכליים המנהלים את חיינו.

המחאה האזרחית של קיץ 2011 החלה בגלל בעיית הדיור בישראל. אך בגלל רשלנותם של המארגנים ושל עדת שוטים אקדמאיים שליוותה אותם, המחאה גלשה לנושאים טפלים כמו "מחאת נהגי המוניות" ועוד עניינים חשובים, אך לא רלוונטיים לנושא העיקרי. אתם רוצים להבין על מה מדובר? ובכן, אם מחירה של דירה ממוצעת בתל-אביב יהיה לא יותר מ-400,000 ₪ ושכר-הדירה לא יעבור את ה-2,000 ₪ לדירה הראויה למגורי אדם, אז זה לא יהיה משנה אם הקוטג' יעלה 5 ₪ או 6 ₪. המחאה החברתית של קיץ 2011 תקעה את מעמד-הביניים באותו מקום, אך החרדים ימשיכו לקבל דירות במסגרת התוכנית "דיור למשתכן" במחיר זול במיוחד - הכולל הנחות גדולות מאוד בארנונה, בגני-ילדים ובבתי-הספר. אין שום ספק שצריך לעזור לחרדים בעלי המשפחות, אך במקביל לכך צריך להשוות את התנאים גם לשאר האזרחים ללא שום קשר לגודל משפחתם ולמעמדם האישי בשל היותם רווקים או נשואים. דיור הוגן במחיר סביר הוא מצרך בסיסי ולא מותרות, אלא שהמשטר הכלכלי בישראל הפך את נושא הדיור לשוק פרוע מאוד שבמסגרתו המדינה, הבנקים, וסוחרי הנדל"ן מרווחים סכומים עצומים על חשבון עבודתם ופרי-עמלם של מאות אלפי ישראלים המרווחים שכר ממוצע של 4,000 ₪ עד 6,000 ₪ נטו לחודש.

חלק מהבעיה נעוץ בשינויים התרבותיים שעברו על החברה הישראלית בשנים האחרונות. חלק נוסף וחשוב של הבעיה נעוץ גם במנהיגות הישראלית - מכל המפלגות - שהצליחה להפוך את המילה "צניעות" לביטוי גנאי. רבים מהמנהיגים הישראלים ומהעיתונאים הישראלים מדברים על "אחריות חברתית", אך מאחורי המילים הגדולות הללו מסתתרת הפקרות אישית ויוהרה הגולשת לסוג של נהנתנות חסרת-מעצורים. המעבר ממוקד-כוח אחד כמו התקשורת למוקד-כוח שני כמו הפוליטיקה ולאחר מכן מעבר למוקד-כוח שלישי כמו עסקים, נתפס כיום כמסלול טבעי החסין לחלוטין מביקורת ציבורית. במילים אחרות, "הרווח" האישי הפך לחזות-הכל והוא מוקרן גם לשאר התחומים המקיפים את חייו של האזרח הישראלי - החל מבעיית הדיור וכלה ובעיית המסתננים האפריקאים הפולשים לתל-אביב ולערים נוספות בישראל. דבריה היהירים של דורית בייניש, נשיאת בית-משפט העליון, על הפוליטיקה הישראלית, מדגימים היטב את החשיבה החד-ממדית של טובת "אוליגרכיה" אחת על רעותה העומדת בניגוד גמור לראיה ממלכתית של משרתי-ציבור האמורים לשרת את טובת הציבור בכללותו ולא את גחמותיהם האישיות הנובעות מיוהרה מקצועית צרה. קצת צניעות לא תזיק - גם מקרה הזה.

כשאין ראייה ממלכתית של טובת כלל-הציבור ותכנון לטווח ארוך, אנו מוצאים את עצמנו גם אוכלוסייה של 7.5 מיליון נפש, אך עם עשרות קבוצות-לחץ המנסות לנגוס בעוגה הציבורית על חשבון קבוצות אחרות. כך למשל, ראשי העיריות בישראל מנסים לגייס אוכלוסיות חזקות בעזרת בניית דירות יוקרתיות של 150 מ"ר עם מרפסת של 30-40 מ"ר, או על-ידי בנייה של מגדלי-עסקים המספקים הכנסה שוטפת לעירייה באמצעות ארנונה גבוהה. אני רוצה להזכיר לכם שפעם מדינת-ישראל בנתה דירות-עולים בגדול של 45 מ"ר. ובכן, קוראים יקרים, כמה עולה דירת-עולים ישנה כזו בגודל של 45 מ"ר, שלא שופצה מעולם, ברמת-אביב הישנה? המחיר הממוצע עומד כיום (דצמבר 2011) על 1,600,000 ₪ טבין ותקילין. כמובן שאין שום הצדקה הגיונית למחיר הזה, אולם כאשר אתם יוצאים מתחומי רמת-אביב לכיוון דרום תל-אביב האפריקאית, המחיר הזה נשמע לפתע הגיוני. לצערנו הרב, "היגיון" הזה נוצר בשל עיוות מחשבתי של כלל החברה הישראלית - עיוות היוצר פערים חברתיים ואורבניים בלתי-ניתנים לגישור לעוד שנים רבות מאוד. הנחה זמנית במחירי הקוטג' או ירידה זעירה של 5 אחוזים במחירי בדירות לא יהפכו את ישראל לרמת-אביב - כפי שישראל ראויה וצריכה להיות, אך במחיר השווה לכול נפש.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "דיור בר-השגה והחיים בתל-אביב האפריקאית של ישראל 2011", מגזין המזרח התיכון, 24 בדצמבר 2011.

הפקרות אפריקאית בדרום תל-אביב

ב-22 בנובמבר 2011, בשעה 18:00, התקיימה בתל-אביב הפגנה ברחוב המלך הג'ורג', ליד בית ז'בוטינסקי, בהשתתפותם של תושבי דרום תל-אביב במחאה על פלישתם של המסתננים האפריקאים לשכונותיהם. הייתי בהפגנה לאות הזדהות עם תושבי השכונות. ראש עיריית תל-אביב, רון חולדאי, לא הגיע. גם אף נציג ציבור ברמה הלאומית לא טרח להגיע, אפילו לא לשם הבעת איזושהי סימפטיה לנוכח מצוקתם הקשה של התושבים. מול כ-150 מפגינים שטרחו להגיע לבית ז'בוטינסקי, הופיעו גם 2 ניידות משטרה וצלמי עיתונות אחדים. במהלך הפגנת-המחאה, תושבי דרום תל-אביב דיברו מדם ליבם כשהם נושאים בידיהם שלטים המבהירים היטב לעבר מי הם נושאים את עיניהם לנוכח הפלישה האפריקאית לשכונותיהם. מרבית הדוברים בהפגנה, שנמשכה יותר משעה, הצליחו להבהיר באופן ברור את תחושותיהם בעזרת מתן דוגמאות מחיי היומיום - שלהם ושל קרוביהם מאז שהחלה הפלישה האפריקאית למקומות מגוריהם. לאחר כשעה וחצי, ההפגנה הסתיימה, אך המפגינים המשיכו לדון בנושא בקבוצות קטנות עוד זמן רב. במרחק של כמה מאות מטרים משם, התקיימה הפגנה של השמאל הישראלי הקיצוני בנוגע ל"חוק לשון הרע". כרגיל במקרים כאלה, ההפגנה גלשה לפסים אלימים בין אחדים מהמפגינים הברוטאליים לבין שוטרים שנכחו במקום. מסתבר שבכול פעם שיש לשמאל הישראלי הקיצוני אפשרות להפגין אלימות וטמטום אינטלקטואלי, הוא עושה זאת בחדווה רבה גם בעזרת נציגי התקשורת הרדודה הקיימת בישראל. מי שרוצה לראות טמטום תקשורתי מהו, שיפתח את ערוץ 2 ויצפה בתוכנית החדשות של יאיר לפיד ביום שישי בערב.

תתפלאו, אבל "חוק ההשתקה" קיים בישראל והוא נמצא במלוא הדרו בתקשורת הישראלית. "חוק ההשתקה" בתקשורת הישראלית פועל במיוחד נגד הנעשה בדרום תל-אביב. התקשורת הישראלית מעדיפה לסקר את סבלם לכאורה של המסתננים במקום להעניק תמיכה גורפת לתושבי דרום תל-אביב. מאוד קל להיות ליברל צבוע על חשבונם של תושבי המדינה כפי שהשמאל הישראלי הרגיל את עצמו בעשרות השנים האחרונות. אלה "קורבנות השלום" החדשים של השמאל הישראלי בדומה למה שהתרחש בתקופת הפיגועים האיומים לאחר הסכם אוסלו האומלל. אתם זוכרים את זה? בוודאי שכן, הרי איך אפשר לשכוח את התקופה האיומה הזו. בניגוד לרושם שנוצר בתקשורת הישראלית, תושבי דרום תל-אביב אינם גזעניים ביחסם למסתננים האפריקאים. הפוך מכך - תושבי דרום תל-אביב הם פרו-ישראלים שדואגים לעתיד מדינתם ולעתיד ילדיהם. במקום להעניק חסינות לפורעי-חוק אפריקאים, תושבי תל-אביב דואגים לזכויותיהם של היהודים במדינתם היחידה, וזאת בניגוד לאיוולת המופגנת מצד נציגיו הנבחרים ברמה מקומית וברמה הלאומית. ובכן, מי מרוויח מהמצב השורר בתל-אביב בנוגע לפלישה האפריקאית?

לצערי הרב, חלק ניכר מהציבור הישראלי עדיין לא מבין את מהות הבעיה המרכזית של החיים הכלכליים בישראל למרות מאות הכתבות והמאמרים שהתפרסמו בעניין מאז שהחלה המחאה הציבורית בקיץ 2011. עשרות חוקרים ואנשי אקדמיה דיברו בקול רם וגדול על עשרות בעיות המלווים את חייו של האזרח הממוצע בעשור השני של המאה ה-21 - החל ממחירם של גני הילדים וכלה במחירם השערורייתי של שירותי התקשורת בישראל. לצערי הרב, החברה הישראלית בעזרתם של מומחים שונים ומשונים התבלבלה בין הדרישה הבסיסית של "לחיות בכבוד" לבין המושג הצרכני של ""לקנות בזול" ככול האפשר. בואו נבדוק לרגע את התמונה הבאה: מרבית תושבי המדינה אינם יכולים לשפר את תנאי מגוריהם בגלל מחירן הגבוה של הדירות בישראל של שנת 2011. לגור בכבוד בסביבה נאותה, הוא מושג די זניח בתרבות הישראלית הצרכנית של שנת 2011. לגור בסביבה מטופחת עם שירותים ציבוריים ותחבורה מהירה, נקייה ונאותה, גם הוא מושג די זניח בתרבות הישראלית הצרכנית של המאה ה-21. שכונות רבות בישראל נראות מוזנחות עם תשתית מתפוררת, אך מחירה של דירה ממוצעת בישראל חצה מזמן את המיליון שקל. בשעה שמרבית המערכות התקשורתיות, המדיניות והאקדמיות אינן מסוגלות למצוא פתרון נאות ואמיתי בנוגע למצוקת הדיור בישראל, הם החליטו להעביר את הדיון מהמושג "לחיות בכבוד" לעבר המושג "לקנות בזול". המושג "לקנות בזול" משרת את כל המערכות הישראליות משום שכך נוצר מסך-עשן ווירטואלי המסתיר את המצוקה האמיתית הקיימת בישראל בתחום הדיור - בשל מחירן של הדירות ומצבן הרעוע של עשרות שכונות בישראל של 2011. לקנות בזול, זו גם עבודה זולה (של מסתננים) שמגלגלת מיליוני שקלים לא מדווחים שמזינה עשרות בעלי-עסקים קטנים וגדולים. אולם, בשעה שמחיר העבודה הוא זול, מחירה של דירה מעופשת, קטנה ובסביבה מוזנחת רק הולך ומאמיר משנה לשנה.

כשאי-אפשר לשפר את תנאי המגורים או כשהרשויות המקומיות מזניחות שכונות שלמות, האזרחים מוצאים מפלט בעזרת רכישת מוצרים מיותרים כפיצוי נפשי על עליבות חייהם. וכך, המשטר הכלכלי בישראל "זורק עצם" לעבר האזרחים בעזרת הורדת מיסים זעירה על מוצרי צריכה - שחלקם מיותרים לחלוטין. וכך הפכנו מחברה שדורשת "לחיות בכבוד" לחברה צרכנית שרודפת אחרי מוצרים זולים שלא באמת משפרים את החיים, אלא הם מעניקים מזור עלוב שמתפוגג לאחר זמן קצר בלבד עד לרכישת המוצר הבא. המשטר הכלכלי בישראל יכול להציג נתונים פנטסטיים על הפעילות הכלכלית בישראל בנוגע לרכישת מוצרי צריכה, שירותים, נסיעות לחו"ל והכנסות ממסים. אולם, כאשר האזרח הישראלי יוצא מביתו לרחוב מטונף ומוזנח, והוא צריך להגיע לעבודה באוטובוס רועש, צפוף ומלוכלך, אז גם טלוויזיה בגודל 60 אינץ' D3, אינה יכולה לחפות באמת על עליבות חייו (כמובן שאין לכך שום קשר למצב הביטחוני בישראל). אני מציע לכול שר-תחבורה ישראלי לנסוע בקו 17 בתל-אביב בשעות השיא. אני גם מציע לכול שר-שיכון ישראלי להתגורר חודש אחד בלבד בשכונת נווה-שאנן בתל-אביב. אני גם מציע לכול ראש-עיר בתל-אביב לשלוח את ילדיו לגור בשכונת שפירא למשך תקופת לימודיהם באוניברסיטה תמורת מלגה של 8,000 ₪ לשנה. אין כאן עניין של "ימין" מול "שמאל" או עניין של "סוציאליזם" מול "קפיטליזם", אלא זהו עניין הנוגע ליצירת סטנדרט נאות לקיום אמיתי הנוגע לכלל האוכלוסייה הישראלית שדורשת בפשטות "לחיות בכבוד" - ללא מרכאות.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "האם תושבי דרום תל-אביב הופקרו לגורלם", מגזין המזרח התיכון, 26 בנובמבר 2011.

הפלישה האפריקאית לדרום תל אביב

קרוב לוודאי שלא שמתם-לב לידיעה קטנה שהופיעה בתחילת נובמבר 2011 באחד מערוצי התקשורת המודפסים, בין שלל הידיעות שהתפרסמו על איראן, סוריה, פרשת קצב, המשבר הכלכלי באירופה, מינוי שופטים לבית-המשפט העליון ועוד כל מיני ידיעות שתפסו לכם את העין ואת האוזן. בגלל בעיות הנחשבות לאקוטיות, כמו הגרעין האיראני, אנו שוכחים לעיתים שהחיים שלנו - הניצבים על קרקע המציאות היומיומית - מורכבים מעניינים פשוטים כמו מגורים, עבודה, משפחה, חוק וסדר חברתי. ההתעסקות האובססיבית של התקשורת הישראלית בעניינים גדולים, לכאורה, גורמת להסחת-הדעת בנוגע לעניינים חשובים לא פחות כמו העבריינות הלאומנית של ערביי-ישראל וההסתה נגד מוסדות המדינה ותושביה המתנהלת באמצעי תקשורת אחדים המתפרסמים בשפה העברית - כאן בישראל.

כאשר כתבתי את המאמר על בעיית דארפור שבמערב-סודאן בשנת 2006, היו בישראל כ-100 פליטים אפריקאים לכול היותר. כבר אז הבנתי שזו הולכת להיות צרה צרורה גם לאור התנהגותם של כל הדרגים המשפטיים והפוליטיים בישראל. כל אחד מהם, כולל המערכת הביטחונית, ניסה להפיל את האחריות לטיפול בבעיה זו על כתפיהם של הדרגים האחרים. 5 שנים עברו מאז, והנה התפרסמה ידיעה ב-7 נובמבר 2011 שבשבוע הראשון של חודש נובמבר 2011 הסתתנו לישראל כ-1,000 אפריקאים דרך הגבול המצרי. מידי חודש בחודשו גובר זרם המסתננים לישראל דרך הגבול המצרי. עוד עשרות אלפים מחכים במדבר סיני כדי להיכנס לישראל - גם בעזרת פעילותם והצבועה והמתחסדת של גופים ישראלים אחדים המסייעים להם להשתלב בישראל על אפם וחמתם של אזרחי ישראל. מאז תחילת שנת 2011 הסתתנו לישראל למעלה מ-11,000 אפריקאים דרך הגבול המצרי. בחודש אוקטובר 2011 בלבד הסתתנו לישראל דרך הגבול המצרי 2,100 אפריקאים. על-פי הערכות אחדות, מתגוררים בישראל כ-40,000 מסתננים אפריקאים, וכתוצאה מכך העיר אילת למעשה משנה את פניה ללא היכר - 13 אחוזים מתושבי אילת הם מסתננים מאפריקה. לנתון הזה צריך להוסיף עוד 250,000 עובדים זרים ועוד אלפים רבים של עובדים זרים בלתי-חוקיים. על שלל הבעיות הללו צריך להוסיף גם את הבעיה של השוהים הבלתי-חוקיים המגיעים מהרשות הפלסטינית - הן כדי לעבוד בישראל והן כדי להתגורר בישובים הערביים.

כשהחלה בעיית פליטי דארפור לדגדג את בלוטת הרגשנות הישראלית, קמו בישראל ארגונים אחדים בעזרתם של ידוענים ואנשי אקדמיה כחלק מגל של הזדהות ששטף את הארץ לנוכח הטרגדיה שהתרחשה במערב-סודאן. לאחר זמן מה, הנושא ירד מהפרק משום שהתברר שלא כל המסתננים האפריקאים הם אכן פליטי-חרב שמילטו את עצמם ואת בני משפחותיהם לתוככי ישראל. לפתע התברר שחלק גדול מהפליטים האפריקאים מגיעים מאריתריאה - לפחות כך מדווחים אחדים מהארגונים המסייעים למסתננים האפריקאים להתערות בישראל. ואולי לא רבים ממכם יודעים, אבל לאריתריאה יש שגרירות בישראל, והיא שוכנת ברמת-גן בבניין מהודר. אולם אם תשאלו את השגריר של אריתריאה המכהן בישראל בימים אלה, טספאמרים טקסטה דבס, בנוגע לשובם של הפליטים לאדמת אריתריאה, הוא ישיב לכם ש"זו בעיה ישראלית" וכי המשטר באריתריאה לא ינקוט בדל של מאמץ כדי להחזירם למולדתם. במילים אחרות, המשטר באריתריאה די שמח להיפטר מיסודות הנחשבים בעיניו ליסודות קרימינליים העלולים לערער את הסמכות של המשטר האוטוריטרי השולט כיום באריתריאה. מבחינתו של השגריר המכהן בישראל המסתננים מאריתריאה "הם אורחים שהזמנו על-ידי ישראל". ממשלת ישראל וכל הגורמים המוסמכים בעניין שותקים, משום שכרגע אריתריאה היא מדינה שיש לה חשיבות בעיני ישראל לאור מיקומה האסטרטגי בקרן-אפריקה ולחופו של הים-האדום המשמש נתיב תעופה של ישראל לארצות באסיה ולמזרח אסיה. כאשר ישראל הרשמית מפחדת להתעסק עם העבריינות הבדואית הקיימת בישראל, אין להתפלא על כך שקיים שיתוף-פעולה הדוק בין הבדואים בישראל לבדואים בסיני העוסקים בהברחתם של הפליטים האפריקאים כעסק כלכלי לכול דבר. במהלך השנה האחרונה התפרסמו עדויות רבות של מסתננים אפריקאים בנוגע להתנהגותם של הבדואים כלפיהם המתבטאת בירי למוות ללא כל הצדקה, באונס המוני של נשים, בהתרמה כפויה של איברים להשתלות, בסחיטה, באיומים, במכות ובכליאה למשך חודשים רבים עד שהתנאים יאפשרו לחצות את הגבול לישראל. כל מעשים הללו מתרחשים גם משום שישראל הרשמית מאפשרת למסתננים להיכנס לישראל, ובכך היא תורמת למעגל האימה הזה לנוע ללא סוף - גם בעזרתם של הארגונים מסייעים להם להתאקלם בישראל, לכאורה על רקע אנושי וזכויות-אדם. וכאן נשאלת השאלה החשובה: מה הן זכויותיהם של האזרחים הישראלים הנאלצים להתמודד עם מסה של מסתננים החודרים לשכונותיהם? לאט לאט, כאשר הרומנטיקה המוסרית (והצבועה) מתפוגגת, מתחוור לרבים שהבעיה הזו היא אכן צרה צרורה הרובצת לפתחם של אזרחי המדינה השפויים.

היקום המקבילי המתקיים בדרום תל-אביב נמצא דקות אחדות בלבד ממרכז העיר המהווה את הציר המרכזי של חיי התרבות התוססים של תל-אביב והמדינה כולה. ביקום המקבילי הזה, שנהפך בשנים האחרונות לאחוזה אפריקאית, מתנהלים חייהם של אלפי מסתננים אפריקאים הנעזרים בכל מיני ארגונים ישראלים שתפקידם לתחזק את הבעיה הזו כחרב-מתהפכת מעל ראשיהם של האזרחים הישראלים. כל אזור התחנה המרכזית החדשה הנמצאת בשכונת נווה-שאנן ואזור שכונת שפירא עד לשכונת פלורנטין הפכו בשנתיים האחרונות לשכונה אפריקאית המתנהלת על-פי כללים שהם מחוץ לחוק הישראלי - כך שאפילו למשטרת ישראל אין את הכלים המעשיים לאכוף את החוק במלואו על האוכלוסייה הזו. תמיד יימצא מישהו שיטיח בשוטרים שהם פועלים ממניעים גזעניים למרות שהחדירה של האפריקאים לישראל באמצעות גורמים אסלאמיים נובעת בעיקרה ממניעים גזעניים. החדירה המסיבית הזו לתחומי המדינה, לעיתים, משרתת ארגונים פוליטיים בישראל שיש להם אג'נדה לטנטית אנטי-ישראלית. במילים אחרות, אם ישראל תפעל נגד המסתננים האפריקאים בדרכים תקיפות, אז יהיה אפשר לטעון שישראל היא מדינה גזענית. ואם ישראל תוצף ב"פליטים" מכל העולם, אז זה ישרת את הרעיון של מחיקתה של מדינת-ישראל כמדינה יהודית. הבנתם את הרעיון? במילים אחרות, אתם, אנחנו, כולנו, נמצאים במלכוד בגלל האיוולת של גורמים ביטחוניים, של גורמים מדיניים ושל גורמים משפטיים בישראל שתפקידם בראש ובראשונה לשמור על הצביון הלאומי של מדינת-ישראל מול כל הגורמים שיש להם אינטרס לכרסם ביסודותיה של המדינה.

אזורים אחדים בדרום תל-אביב סובלים מהזנחה של עשרות שנים. לא רק בגלל ניהול מוניציפאלי כושל, אלא גם בגלל חוסר שיתוף-הפעולה בין התושבים לבין עצמם. הלכלוך, הטינופת, הרעש והבתים המתפוררים מהווים את סימני היכר של האזור. בין שלל המפגעים מהם סובלים התושבים, הם גם נאלצים להתמודד עם פלישה אגרסיבית של אפריקאים לשכנותיהם. אחדים מחסידי הצביעות השמאלנית בישראל (חלקם גם כותבים מאמרים בעיתון) חושבים שיש בזה קסם כלשהו, אולם לא כך חושבים התושבים המקומיים שנאלצים לראות את שכונותיהם מתפוררות יותר ויותר: עשרות מסתננים אפריקאים מגיעים לדרום תל-אביב מידי יום; עשרות מהם מתגודדים בכל פינה מידי בוקר כדי לחפש עבודה; נשים אפריקאיות ממהרות להיכנס להריון כדי להימנע מגירוש; אפריקאים רבים לנים מיד לילה על הגגות; משפחות רבות מתגוררות בחנויות קטנות שהוסבו לדירות מגורים מעופשות; לעיתים קרובות משפחות אפריקאיות נאלצות לבשל על המדרכות; האפריקאים מנהלים מערכת עצמאית של חינוך אסלאמי ונוצרי לילדיהם הקטנים, וכן הם מנהלים מערכת של שידוכים ונישואין בתוך הקהילה. לצד המסתננים האפריקאים מתגוררים גם ערב-רב של מהגרי-עבודה מכל העולם - כולל מהודו, מסין ומרוסיה. בסופו של דבר, התופעה האפריקאית הזו תתפוצץ לנו בפנים אם ממשלת ישראל לא תפעל באורח-נחרץ - למרות החשש מביקורת שיש בה סממנים רבים של צביעות והתחסדות מצד גורמים פוליטיים הניזונים מאג'נדה אנטי-ישראלית.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "פצצה חברתית, פוליטית ודתית בדרום תל-אביב", מגזין המזרח התיכון, 19 בנובמבר 2011.

טרור אסלאמי - אוקטובר 2011

ב-20 באוקטובר 2011 נרצח שליט לוב, מועמר אל-קדאפי, במהלך לינץ' שביצעו בו כוחות המורדים שהצליחו להשתלט על עיר הולדתו, סירת. זו הייתה התמונה העיקרית של חודש אוקטובר 2011 שתפסה את מרבית ערוצי התקשורת בעולם. כוחות המורדים והממשלה הזמנית של לוב לא הסתפקו בהריגתו של קדאפי, אלא הם טרחו להציג את גופתו המרוסקת באטליז מקומי כדי שהסקרנים הלובים יוכלו לקבל הוכחה מוחשית על מותו של הדיקטטור ששלט בחייהם לאורך 42 שנה. על-פי הערכות אחדות, מאז שהחלה מלחמת-האזרחים בלוב בפברואר 2011 ועד לחיסולו של קדאפי, נהרגו עשרות אלפי בני-אדם. אלפים נוספים נהרגו בהפצצות אוויריות של כוחות נאט"ו שפעלו נגד כוחותיו של קדאפי מאז ה-19 במרס 2011. חיסולו של קדאפי בלוב, הגביר את המתיחות הביטחונית גם בסוריה של בשאר אל-אסד המתמודד מאז ה-15 במרס 2011 עם התקוממות עממית המתרחבת גם לתוך שורות הצבא. בחודש אוקטובר 2011 נהרגו בסוריה לפחות 442 בני-אדם - אזרחים, אנשי כוחות-הביטחון וחברי כנופיות "השביחה" הפועלות למען המשטר העלווי של בשאר אל-אסד.

לצד האירועים שהתרחשו בלוב בעקבות ההודעה הדרמטית על חיסולו של קדאפי, טורקיה החלה במתקפה צבאית נרחבת נגד חברי המחתרת הכורדית - ה-PKK - הפועלת במזרח טורקיה ומצפון-עיראק. במהלך חודש אוקטובר נהרגו לפחות 139 כורדים וחיילים טורקים באירועים האלימים שליוו את החודש כולו. המבצע הצבאי הטורקי הופסק לאחר רעידת-האדמה שהתרחשה במזרח טורקיה ב-23 באוקטובר 2011. על-פי הערכות אחדות שאין להן אישור רשמי, מספר ההרוגים בקרב חברי המחתרת הכורדית הפועלת בצפון-עיראק גבוה יותר מהמספרים שהתפרסמו לאורך כל החודש במקורות תקשורתיים שונים.

גם הממשלה הפיליפינית הורתה לבכירי הצבא לערוך מבצע צבאי נרחב נגד פעילי טרור מוסלמים הפועלים בדרום המדינה. במהלך חודש אוקטובר 2011 נהרגו בדרום הפיליפינים 62 חיילים ופעילי טרור מוסלמים. (למרות המבצע הצבאי, הממשלה הפיליפינית מסרה כי שיחות השלום עם הארגונים המוסלמים יימשכו). עימות אקוטי נוסף התרחש במצרים בין כוחות-הביטחון לבין מפגינים קופטים שיצאו למחות נגד ההתנכלויות של המוסלמים כלפיהם וכלפי רכושם האישי והציבורי. בעקבות האירועים האלימים שפרצו ב-9 באוקטובר 2011 נהרגו לפחות 26 בני-אדם - רובם בני-העדה הקופטית. פיגועי טרור אלימים נגד העדות הנוצריות היו גם בקניה, בניגריה, בסומליה, בסודאן בפקיסטן שגרמו לעשרות הרוגים במהלך חודש אוקטובר 2011. "הטליבאן הניגרי" נשבע לחסל לחלוטין את הנוכחות הנוצרית בניגריה באמצעות פיגועים רחבי-היקף נגד בני-העדה הנוצרית ונגד מוסדות דתיים המשרתים את בני הקהילה.

בחודש אוקטובר 2011 נהרגו 3,436 בני-אדם בפיגועי טרור ובאלימות אסלאמית; בחודש ספטמבר 2011 נהרגו 4,093 בני-אדם; בחודש אוגוסט 2011 (חג הרמדאן) נהרגו 4,164 בני-אדם; בחודש יולי 2011 נהרגו 2,850 בני-אדם; בחודש יוני 2011 נהרגו 3,105 בני-אדם ; בחודש מאי 2011 נהרגו 3,610 בני-אדם; בחודש אפריל 2011 נהרגו 3,844 בני-אדם; בחודש מרס 2011 נהרגו 3,428 בני-אדם; בחודש פברואר 2011 נהרגו 2,837 בני-אדם ובחודש ינואר 2011 נהרגו 2,356 בני-אדם. בחודשים ינואר-אוקטובר 2011 נהרגו 33,723 בני-אדם. לשם השוואה, לאורך כל שנת 2010 נהרגו 29,823 בני-אדם באלפי אירועי טרור שהתרחשו במרחב האסלאמי במקומות נוספים בהם פועלים ארגונים אסלאמיים רדיקליים.

המלחמה בטרור האסלאמי
חודש אוקטובר 2011 התאפיין בעיקר בהרחבת הפעילות הצבאית האמריקאית בשתי זירות עיקריות, שהן אפגניסטן וסומליה. בחודש זה נהרגו באפגניסטן 787 בני-אדם - רובם היו פעילי טרור מוסלמים מארגון הטליבאן ומ"רשת חאקאני" האחראית לחיסולים של 7 סוכני ה-CIA בדצמבר 2009. במסגרת המדיניות החיסולים-הממוקדים של ארה"ב, נהרגו בסומליה 348 בני-אדם בפעילות אווירית של מל"טים (מטוס ללא טייס) שהתמקדו בעיקר באזור עיר-הנמל קיסמאיו הנמצאת בשליטת פעילי טרור מוסלמים מארגון "אל-שבאב", ובאזור הגבול בין סומליה לקניה. על-פי הערכות אחדות המסתמכות גם על עדויות מקומיות, חלק ניכר מההרוגים היו אזרחים בלתי-מעורבים. בתימן נהרגו לפחות 18 פעילי טרור מוסלמים מארגון אל-קאעידה בחיסולים-ממוקדים אמריקאים. בפקיסטן נהרגו בחיסולים-ממוקדים אמריקאים שהתבצעו בחודש אוקטובר 2011 כ-50 פעילי טרור מוסלמים מארגון הטליבאן. בחודשים ינואר-אוקטובר 2011 נהרגו 572 פעילי טרור בחיסולים-ממוקדים אמריקאים שנערכו בפקיסטן בלבד. לשם השוואה, לאורך כל שנת 2010 נהרגו בחיסולים-ממוקדים אמריקאים שנערכו בפקיסטן כ-960 בני-אדם.

בחודש אוקטובר 2011 נהרגו באפגניסטן 41 חיילי נאט"ו. מאז תחילת שנת 2011 נהרגו 510 חיילי נאט"ו. לשם השוואה, לאורך כל שנת 2010 נהרגו באפגניסטן 711 חיילי נאט"ו. במהלך החודש נהרגו בעיראק 5 חיילים אמריקאים. מאז תחילת שנת 2011 נהרגו בעיראק 51 חיילים אמריקאים. לשם השוואה, לאורך של שנת 2010 נהרגו בעיראק 60 חיילים אמריקאים.

הנתונים המופיעים בטבלת הטרור האסלאמי נאספו על ידי מגזין זה - מגזין המזרח התיכון - בעזרת מעקב יומיומי של הודעות ממשלתיות וידיעות חדשותיות שהופיעו במקורות בינלאומיים רבים במהלך התקופה הנדונה - החל מ-1 באוקטובר 2011 ועד ל-31 באוקטובר 2011. מספר ההרוגים והפצועים המופיע בטבלה כולל אזרחים, חיילים ופעילי טרור על-פי האומדן הנמוך ביותר. מרבית ההרוגים הם מוסלמים שנרצחו בידי מוסלמים החברים בתנועות רדיקליות ובארגוני טרור אסלאמיים. ב-22 החודשים האחרונים נהרגו יותר מ-64,000 בני-אדם בפיגועי טרור אסלאמיים ומאלימות אסלאמית.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש אוקטובר 2011", מגזין המזרח התיכון, 11 בנובמבר 2011.

האופציה הגרעינית האיראנית במזרח התיכון

כמה מילים לפני שנמשיך בדיון שלנו על ה"האביב הערבי" המתחולל מאז שהחלה שנת 2011: מן הראוי הוא להזכיר לכולנו שאירופה כפי שהיא מוכרת לנו ב-20 השנים האחרונות, התמודדה במשך למעלה מ-1,000 שנים עם ברוטאליות דתית, פוליטית וחברתית שגרמה למותם של מאות מיליוני בני-אדם ביבשת האירופאית ומחוצה לה. זו אותה אירופה שעומדת כיום כ"שומרת-הסף" של האידיאולוגיה הליברלית והיא אף מטיפה למדינות רבות על-פני הגלובוס "מה ראוי" ומה "אינו ראוי", מה "דמוקרטי" ומה "אינו דמוקרטי". כפי שאירופה התמודדה במהלך מאות שנים עם אידיאולוגיות סותרות, תוך כדי חתירה עיקשת להנחלת המושגים כמו "חירות", "דמוקרטיה" ו"שוויון בפני החוק", כך מתנהלים באזורים אחדים על-פני הגלובוס מאבקים מרים בין הגישה הברוטאלית לבין הגישה הליבראלית הרואה באדם כישות אוטונומית הראויה לחיים שלווים והוגנים יותר. במילים אחרות, עם כל הקושי לראות את האור בקצה מנהרה לאור מה שמתחולל באזורים אחדים ברחבי-עולם, מן הראוי הוא לבחון את האירועים על פני ציר-זמן ממושך יותר שיש בו גם ממד של למידה ותיקונים נדרשים תוך-כדי תנועה. דהיינו, האירועים צריכים להיבחן כחלק מ"תהליך" ארוך-טווח, ולא רק דרך פריזמה של "אירוע" נקודתי - יהא החשוב אשר יהא. שימו-לב לנקודה הבאה: מה משותף לאירלנד, יוון, איטליה וספרד? ובכן, המדינות הללו סובלות ממשבר כלכלי חמור. ויחד עם זאת צריך לבחון את השאלה האם היותן מדינות קתוליות מכתיב גם את ההתנהלות הכלכלית הכושלת - שהיא שונה באופן בולט מהתנהגותן הכלכלית של המדינות הפרוטסטנטיות. על-בסיס ההנחה הזו אפשר גם להבין את ההבדלים הניכרים בין דרום-אמריקה לצפון-אמריקה של ארה"ב וקנדה כמעט בכל היבט של החיים המודרניים. כך, באופן דומה, אנו יכולים לבחון את הבדלים בין מדינת-ישראל היהודית לבין העולם-הערבי האסלאמי, או בהבדלים הקיימים בין מדינות מוסלמיות-סוניות לבין מדינות מוסלמיות-שיעיות.

חשיבה פוליטית ושינויים פוליטיים צריכים להיבחן גם במונחים היסטוריים. בעולם הדינמי והתקשורתי הקיים בעשור השני של המאה ה-21 - בשעה שהכותרות מתחלפות מידי דקה - לעיתים קשה להעניק לאירועים רבים המתרחשים סביבנו את העומק האינטלקטואלי הראוי להם. אנחנו חיים כיום בשיטפון אין-סופי של מידע רלוונטי ולא רלוונטי הנגוע ברוב המקרים באינטרסים פוליטיים, כלכליים, צבאיים, חברתיים ואישיים. מיליוני פיסות מידע מוזרמות לציבור בידי גופים ממלכתיים ותקשורתיים עד כדי אובדן חוש-הכיוון וחוסר-היכולת להחליט מה נכון ומה אינו נכון. בתוך סבך המידע המוזרם לציבור, לעיתים קשה להחליט מהי המסקנה הנכונה שיש לקבל בנוגע לאירוע כלשהו. קחו למשל את פרשת שחרור החייל גלעד שליט תמורת 1027 טרוריסטים מוסלמים הכלואים בישראל: אם בוחנים את הפרשה על-פי ממד הזמן הצר והקצר, אז סביר להניח שהמסקנה שתתקבל היא שההחלטה בנוגע לעסקת שחרור הטרוריסטים הייתה טעות. ועם כל זאת, חשוב להזכיר, שתנועת החמאס בסופו של דבר תעלם כפי שנעלמו מרבית התנועות הטרוריסטיות שהיו קיימות במאה השנים האחרונות. מרבית הטרוריסטים ששוחררו בעסקה, גם הם ייעלמו מעל דפי ההיסטוריה. ובכן, עם מה נשארנו? נשארנו עם הערכים הישראלים הבנויים נדבך על נדבך במשך מאות ואלפי שנים. במילים אחרות, "הערך" המתייחס לפדיון-שבויים, עמיד כמעט לחלוטין בפני פגעי הזמן והוא מציב בפני החברה הישראלית מודל של אות ומופת - גם בעוד עשרות שנים ואולי גם למשך מאות שנים.

הבעיה העיקרית ב"אביב הערבי" היא בעליית כוחם של היסודות הטוטליטריים הנבנים מהאידיאולוגיה האסלאמית ומעקרונות הג'יהאד העולמי. סביר להניח שהציבור הערבי יתכנס לחיק-החמים של האסלאם הרדיקלי משום שהוא מהווה קרקע מוצקה לנוכח שינויי העיתים. כאשר הנאציזם החל להתגבש לכדי תנועה פוליטית גזענית רחבת-היקף, היא החלה כבר מראשיתה ליישם מדיניות של רצח המוני של מתנגדיה ושל אלה שאינם ראויים להיכלל במסגרת האידיאלית של תנועתם. כבר בתחילת דרכה, התנועה נאצית ניסתה להשתלט על יסודות אזרחיים רבים ככול האפשר - ובאמצעותן לחדור הלאה לעבר היסודות הממשלתיים הרשמיים כדי ליישם את מדיניותם. הגישה הבסיסית הזו נועדה ליצור פלטפורמה שממנה ניתן היה ליישם אידיאולוגיה מוגדרת מראש גם בנוגע לחלקים רחבים ביבשת האירופאית ומחוצה לה.

אם בוחנים היטב את הגישה הנאצית על מרכיבה השונים, קשה שלא להשתחרר מהרושם הראשוני שהיא נשענה בראש ובראשונה על יסוד בלתי-רציונאלי. מפרספקטיבה של עשרות שנים מאז שהתנועה הנאצית ההמונית מוגרה לחלוטין בגרמניה בעקבות מלחמת-העולם השנייה, הממד הבלתי-רציונאלי מקבל משנה-תוקף גם לאור ממד הזמן שחלף ולאור השינויים שעברו על העולם התרבותי מאז. בנסיבות היסטוריות אחרות, אפשר אולי להעריך שהפרשנות הזו הייתה מתקבלת באופן שונה לחלוטין אם הנאציזם היה מצליח ליישם את האידיאולוגיה שלו על כלל העולם הרחב. אחד מחשובי הפוסקים האסלאמיים הקיימים בדור הנוכחי, יוסוף אל-קרדאווי, טען לא מכבר ש"עץ הדעת יושקה בדם". אמירה חשובה זו מבהירה היטב מהו היסוד האמיתי העומד מאחורי הרעיון המרכזי של האידיאולוגיה האסלאמית הרדיקלית ושל הג'יהאדיזם האסלאמי. בנקודה זו, אין הרבה הבדל בין האסלאם הסוני לאסלאם השיעי המתבטא בחתירה לעבר עולם חד-ממדי המבוסס על עקרונות טוטליטריים אסלאמיים.

הג'יהאדיזם האסלאמי נשען ברוב המקרים על אותם יסודות עליהם נשענה המפלגה הנאצית. בראש ובראשונה, מדובר על תחושת עליונות תרבותית המגדירה את אופייה הגזעני של הפעולה האסלאמית בזמן ובמרחב בהתאם ליסוד הבסיסי הזה. יתרה מזאת, היא גם מכתיבה את הפרקטיקה הגזענית הן בנוגע לסביבה הקרובה והן בנוגע לשאר העולם. היסוד העיקרי הנשען על "עליונות" (האסלאמית) לעומת "הנחיתות" (של כלל הכופרים), מקבל פרשנות רחבת-היקף גם בנוגע לכלל תחומי-החיים המודרניים. גם עניינים פעוטים ושוליים, מקבלים פרשנות בהתאם לתכתיב האידיאולוגי ול"עליונות" הגזענית כלפי אחרים. מאחר והג'יהדיזם הוא אימפריאליסטי וגזעני במהותו, קו אחד ברור עובר בין הרצון ליישם את חוקי השריעה בבריטניה האנגליקנית לבין השאיפה של איראן השיעית להשיג פצצה גרעינית; ישנו קו אחד ברור העובר בין השאיפות הרצחניות של אוסמה בן-לאדן לבין ירי טילים לעבר ערי-ישראל מרצועת-עזה ומלבנון; ישנה שאיפה אחת מאוחדת בין חיסולם של הנוצרים בניגריה בהתקפות של פעילי התנועה הג'יהאדיסטית הניגרית, לבין פיגועי ההתאבדות בפקיסטן ובעיראק הגורמים למאות הרוגים מידי חודש; ישנם קווי-מתאר זהים בין "קצין אמריקאי מוסלמי" המחסל את חבריו ליחידה, לבין חברי ארגון טרור ג'יהאדיסטי המתכננים לפוצץ מטוס אמריקאי באוויר על נוסעיו. כל הקווים המקבילים הללו ניזונים ומובילים לעבר מסקנה הגיונית אחת שהג'יהאדיזם אינו שונה בהרבה מהתנועה הגזענית הנאצית של שנת 1933. הממד השונה הוא רק בשימוש בטכנולוגיה של רצח והשמדה, אולם גם זה עתיד להשתנות ככול שהרדיקליזם האסלאמי ינסה לפתח טכנולוגיה גרעינית עצמאית.

נצא מתוך נקודת-הנחה שכולנו "מתלבטים" בנוגע לגרעין האיראני. ובכן מה הן האופציות העומדות בפנינו כדי להתמודד עם השאלה האקוטית הזו? א) להפעיל לחץ מדיני וכלכלי על איראן עד שזו תחדל מלעסוק בפיתוח של נשק גרעיני. ב) לתת לתהליכים הפנימיים באיראן לעשות את שלהם מתוך תקווה שתעלה מנהיגות מתונה ודמוקרטית שתפתח בדיאלוג עם המערב. ג) התקפה צבאית ישראלית. ד) התקפה צבאית בחסות המעצמות המערביות. ה) להשלים עם איראן הגרעינית גם אם זו תהיה תחת הנהגה שיעית רדיקלית.

לכול אחת מהאופציות האלה יש זמן תפוגה די מוגדר העלול להתבטא גם בנטילת סיכונים גדולים היכולים להתברר בעתיד כ"איוולת של מנהיגים חסרי אחריות" - כפי שהתקשורת הישראלית אוהבת להתהדר בנבואות מתוחכמות הניתנות בדיעבד. ובכן מה עושים בנוגע לגרעין האיראני? בואו נצייר תסריט דמיוני: איש בכיר לשעבר במערכת ביטחונית חשובה מאוד כועס על הדרג המדיני על-כך שלא האריכו את כהונתו ללא סוף. הוא כל-כך התאהב בתפקידו עד שהוא שכח את העיקרון הדמוקרטי המתבטא בעליונות הדרג הפוליטי-הנבחר על שאר הדרגים הנתונים למרותו. אנשים מסוגו - שעמדו בצומת מקבלי-ההחלטות בישראל - חושבים שאם הם נאלצים לעזוב את התפקיד, אז המדינה תתפרק לרסיסים. אנשים כמוהו קיימים בכל ארגון ובכל מדינה נתונה. מסתבר, שיהירות וגאווה פגועה מכתיבים את ההתנהגות האנושית שלעיתים עומדת בסתירה לכול כללי ההיגיון של השרידות האנושית. לדרג הפוליטי מותר להפעיל כל ספין כדי לקדם את מדיניותו כחלק מאחריותו הכללית על הנעשה במדינה. לבכירים לשעבר קיימות דרכים נוספות להשפיע על הדרג הפוליטי - מלבד ספין תקשורתי מתלהם שנועד להפעיל את בלוטת ההיסטריה הציבורית בעזרת עיתונאים רשלניים המשמשים כמקהלת-מעודדות. האם מישהו עוסק בכוונה במיתוג אישי בשדה הפוליטיקה הישראלית לקראת הבחירות הבאות? בעוד חודשים אחדים התמונה הפוליטית תתבהר מעט יותר.

מן הראוי הוא להזכיר מאמר שכתבתי כאן באוקטובר 2007 על אמירותיו של בכיר במוסד בנוגע לכוונותיו של בשאר אל-אסד. כך נכתב בפסקה הראשונה של המאמר שהתפרסם במגזין זה: "ב-12 באוקטובר 2007 פורסמה כתבה קצרה בעיתון ידיעות אחרונות בה צוטט גורם הערכה בכיר במוסד הישראלי בנוגע לכוונותיו (העכשוויות) של הנשיא הסורי בשאר אל-אסד. על-פי הערכתו החדשה של המוסד, 'נשיא סוריה בשאר אל-אסד מעוניין ברצינות להגיע לשלום עם ישראל בתמורה לנסיגה מלאה מרמת הגולן. אולם אם עד 2009 לא תחול התקדמות במו"מ, תיזום סוריה התגרויות צבאיות נגד ישראל מהגולן הסורי'. על-פי הערכתו של הבכיר במוסד, לישראל יש 'חלון הזדמנויות' של שנתיים לכל היותר כדי להגיע להסדר-מדיני עם סוריה של בשאר אל-אסד".

הערכות שגויות כאלה ניתנו גם בנוגע לטורקיה של ארדואן, למצרים של מובארק, להכרזת המדינה הפלסטינית של ספטמבר 2011 - ובשלל נושאים אקוטיים שליוו את חיינו בשנים האחרונות. ישראל היא מדינה חזקה שיכולה להתמודד גם עם מלחמה אזורית. החברה הישראלית חזקה במיוחד וגם היא יכולה להתמודד עם ירי של אלפי טילים לעבר ערי המדינה. אולם, ספק רב, אם המדינה תוכל להתמודד עם אסון אנושי בלתי-נסבל בדמותו של פיגוע גרעיני שהתבצע בידי מדינה אסלאמית עם שאיפות משיחיות שיש לה אידיאולוגיה של מלחמת השמדה נגד המדינה היהודית.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מהאביב הערבי לאפלה גרעינית אסלאמית בחסות איראנית", מגזין המזרח התיכון, 5 בנובמבר 2011.

טרור אסלאמי - יולי-ספטמבר 2011

ב-30 בספטמבר 2011 חוסל בתימן אנוואר אל-עוולאקי (أنور العولقي) באמצעות מל"ט (מטוס ללא טייס) אמריקאי, וזאת במסגרת המדיניות האמריקאית הנוגעת ל"חיסולים ממוקדים" של פעילי טרור מוסלמים הפועלים במרחב האסלאמי. אל-עוולאקי נחשב בעיני אוהדיו ליורשו של בן-לאדן שחוסל גם הוא בידי האמריקאים במאי 2011. למרות שאל-עוולאקי לא היה מנהיג של ארגון טרור במובן השכיח של המושג, חיסולו נועד לאותת למנהיגי הטרור האסלאמי שגם הסתתרות מאחורי אצטלה של "מנהיגות רוחנית", הדבר אינו מבטיח להם חסינות אם הם טורחים להעניק הכשר דתי ואידיאולוגי לבצע פיגועים נגד יעדים אמריקאים. חיסולו של עוולאקי עורר שאלות משפטיות ומוסריות כבדות-משקל לנוכח אזרחותו האמריקאית. אולם, שאלות אלה נגועות בצביעות רבה לנוכח מה שמתחולל בשנה האחרונה במרחב האסלאמי כולו הנמצא במסכת שלמה של שפיכות-דמים אכזרית שהביאה למותם של עשרות אלפי בני-אדם בשל התרבות הפוליטית הדתית האופיינית כל-כך לעולם-המוסלמי כולו. לנוכח האתגר האסלאמי המתחולל במרחב כולו, ארה"ב הקימה בסיסי מל"ט בסעודיה, באתיופיה, בעומאן, בג'יבוטי, בתימן, באפגניסטן, בעיראק ובפקיסטן. ידיעות על פעילות אמריקאית בתימן ובסומליה במסגרת המדיניות הנוגעת לחיסולים-ממוקדים, מסרנו במגזין זה במהלך השנתיים האחרונות.

על-מנת להבין פעם נוספת את מה שהמתחולל במרחב האסלאמי בשנה האחרונה, להלן נקודות אחדות שיבהירו מעט את התמונה הכללית הנוגעת למרחב כולו על מאפייניו הדתיים והתרבותיים: גורמים בלוב מסרו לאחרונה כי מאז שהחלה ההתקוממות נגד מועמר קדאפי, נהרגו לפחות 30,000 בני-אדם. מאות בני-אדם נהרגו בהתקפות אווירות של כוחות-נאט"ו שנערכו בלוב בחודשים האחרונים. גורמים באופוזיציה הלובית מסרו במהלך החודשים האחרונים על עשרות אלפי בני-אדם הנעדרים בשל הקרבות; מאז שהחלה ה-15 במרס 2011 התקוממות העממית בסוריה נגד המשטר העלווי של משפחת אסד, נהרגו אלפי בני-אדם ועוד עשרות אלפים בני-אדם נוספים עדיין נעדרים; בתימן מתחוללת מלחמת-אזרחים קשה ואכזרית בין מתנגדי הנשיא עלי עבדאללה סאלח לבין נאמניו. יתרה מזאת, פעילי טרור מארגון אל-קאעידה מנהלים מלחמה יומיומית נגד המשטר בדרום-תימן. לעומת זאת, בצפון-תימן פועלים נגד המשטר גורמי טרור שיעים הנתמכים בידי איראן; בסומליה מתנהלת מלחמה אכזרית נגד פעילי טרור מוסלמים מארגון "אל-שבאב" המונעים סיוע לאוכלוסייה האזרחית הסובלת מחרפת-רעב בשל הבצורת הקשה; טוניסיה, אלג'יריה, מאוריטניה, מאלי וניז'ר מנהלות קרבות דמים עם פעילי טרור מוסלמים מארגון אל-קאעידה שקיבלו עידוד רב מהתפרקותה של לוב; גורמים אפריקאים יחד עם גורמים איראנים פועלים בחצי-האי סיני בשיתוף-פעולה הדוק עם שבטים בדואים כדי לערער את השלטון המצרי בסיני ולסייע לארגוני הטרור האסלאמיים הפועלים ברצועת-עזה; בעיראק, באפגניסטן ובפקיסטן מתרחשים אירועי טרור זוועתיים הגורמים למותם של מאות בני-אדם מידי חודש בחודשו; תאילנד מתמודדת עם ארגוני טרור מוסלמים הפועלים בדרום המדינה שהביאו למותם של כ-5,000 בני-אדם בשנים האחרונות; טורקיה, איראן וסוריה משתפות פעולה באכזריות רבה נגד השאיפות הבדלניות של הכורדים הדורשים סוג מסוים של אוטונומיה פוליטית ותרבותית מזה עשרות שנים. מנגד, המחתרת הכורדית החלה בפעילות צבאית אינטנסיבית נגד הצבא הטורקי בחודשים יולי-ספטמבר 2011 שהביאה להריגתם של עשרות חיילים ואזרחים - משני הצדדים.

בחודש ספטמבר 2011 נהרגו 4,093 בני-אדם בפיגועי טרור ובאלימות אסלאמית; בחודש אוגוסט 2011 (חג הרמדאן) נהרגו 4,164 בני-אדם; בחודש יולי 2011 נהרגו 2,850 בני-אדם; בחודש יוני 2011 נהרגו 3,105 בני-אדם ; בחודש מאי 2011 נהרגו 3,610 בני-אדם; בחודש אפריל 2011 נהרגו 3,844 בני-אדם; בחודש מרס 2011 נהרגו 3,428 בני-אדם; בחודש פברואר 2011 נהרגו 2,837 בני-אדם ובחודש ינואר 2011 נהרגו 2,356 בני-אדם. בחודשים ינואר-ספטמבר 2011 נהרגו 30,287 בני-אדם. לשם השוואה, לאורך כל שנת 2010 נהרגו 29,823 בני-אדם באלפי אירועי טרור שהתרחשו במרחב האסלאמי במקומות נוספים בהם פועלים ארגונים אסלאמיים רדיקליים.

המלחמה בטרור האסלאמי - המימד האמריקאי
בחודשים ינואר-ספטמבר 2011 נהרגו 522 בני-אדם במסגרת החיסולים-הממוקדים של ארה"ב הנערכים בתחומי פקיסטן לבדה. מרבית ההרוגים היו פעילי טרור מוסלמים מארגון הטליבאן ו"מרשת חאקאני" האחראית לחיסולים של 7 סוכני ה-CIA בדצמבר 2009. לשם השוואה, לאורך כל שנת 2010 נהרגו בחיסולים ממוקדים אמריקאים שנערכו בתחומי פקיסטן כ-960 בני-אדם.

בחודשים ינואר-ספטמבר 2011 נהרגו באפגניסטן 469 חיילי נאט"ו. לשם השוואה, לאורך כל שנת 2010 נהרגו באפגניסטן 711 חיילים שפעלו במסגרת כוחות נאט"ו. כמו כן, בחודשים ינואר-ספטמבר 2011 נהרגו בעיראק 47 חיילים אמריקאים, וזאת השוואה לשנת 2010 כולה שבמהלכה נהרגו 60 חיילים אמריקאים.

הנתונים המופיעים בטבלת הטרור האסלאמי נאספו על ידי מגזין זה - מגזין המזרח התיכון - בעזרת מעקב יומיומי של הודעות ממשלתיות וידיעות חדשותיות שהופיעו במקורות בינלאומיים רבים במהלך התקופה הנדונה - החל מ-1 ביולי 2011 ועד ל-30 בספטמבר 2011. מספר ההרוגים והפצועים המופיע בטבלה כולל אזרחים, חיילים ופעילי טרור על-פי האומדן הנמוך ביותר. מרבית ההרוגים הם מוסלמים שנרצחו בידי מוסלמים החברים בתנועות רדיקליות ובארגוני טרור אסלאמיים. ב-21 החודשים האחרונים נהרגו יותר מ-61,000 בני-אדם בפיגועי טרור אסלאמיים ומאלימות אסלאמית.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודשים יולי-ספטמבר 2011", מגזין המזרח התיכון, 6 באוקטובר 2011.

מחאה ציבורית: מלכודת עכברים כדירת מגורים בישראל

לאחר שמנקים את הציניות והלעג מהמחאה הציבורית המתחוללת בישראל בשבועות האחרונים, ולאחר שמדלגים בקלילות מעל לביטויים כמו "מעשני נרגילות" ו"אוכלי סושי", מן הראוי היה לבחון מעט יותר לעומק את המציאות המתחוללת בישראל בשנים האחרונות. פעמים אחדות כתבתי במגזין זה ש"מעמד הביניים" - שהוא רוב הציבור - מממן מכיסו אוכלוסיות גדולות שהתרומה שלהן למדינה ולחברה היא אפסית. זה אותו ציבור גדול של ישראלים נאמנים היוצאים כל בוקר לעבודה ומשלמים מיסים ישירים ועקיפים כחוק. זה אותו ציבור שנושא גם בנטל הביטחוני וגם בנטל החברתי - לעיתים בחירוק-שיניים. זה הרוב השקט, הדומם, המנסה לצוף מעט מעל לטרדות-היום בעזרת נקודות-אור קטנות בעבודתו, בביתו, במשפחתו או בחופשתו הקצרה.

אך, לפני שאמשיך לפרט מעט את הנושא שעל הפרק, הנה נקודות אחדות להבהרה: החיים אינם מסתכמים רק ביציאה לעבודה וחזרה הביתה כדי לאגור-כוח ליום עבודה נוסף. לחיות בבית מתפקד והגון עם טלוויזיה, מחשב, אינטרנט, כבלים, מקרר, מכונת-כביסה, מכונית, טלפון-סלולרי, חשמל ומים זורמים, אינם מותרות. אלא, כל הפריטים הללו הם בסך-הכל מצרכי-יסוד שנועדו לנתב את חיינו כהלכה במדינה התופסת את עצמה כחברה מודרנית המתאימה את עצמה לצרכים ולדרישות של המאה הנוכחית. מה שהיה לפני 50 שנה, או לפני 60 שנה, או בתקופת העלייה הראשונה אינו רלוונטי לדיון שעל הפרק. הזכות לגור בבית משלך, דומה בחשיבותה לזכות לקבלת עבודה או לרכישת השכלה גבוהה במחיר סביר והגון המותאם ליכולת הכלכלית הממוצעת. לקנות ספר, או ללכת לקונצרט כלשהו, או לצאת לחופשה שנתית, אינם נחשבים למותרות משום שהם עקרונות יסוד הנשענים על המסורת ההיסטורית שלנו הנמתחת על אלפי שנים. עיון קצר בתנ"ך (בספר משלי - האהוב עלי במיוחד), מפרט בקצרה ובדיוק כירורגי את הצרכים הבסיסים הדרושים לאדם כדי לתפקד כהלכה בנתיבות חייו.

המילה "קפיטליזם" אינה מילה גסה, כשם שהמילה "סוציאליזם" אינה מילה גסה. המושג "צדק חברתי" נועד, בין היתר, למצוא את האיזון הנכון בין גישות כלכליות שונות במטרה להעניק תשובות הכרחיות לבעיות המטרידות את בני-אדם כבר מאות ואלפי שנים. "צדק חברתי" אינו ביטוי חדש ומודרני, אלא הוא נשען על המקורות ההיסטוריים שלנו מקדמת-דנא. אם רופא בישראל מרוויח 23 שקלים לשעה במסגרת הרפואה הציבורית בישראל, אך לעומתו פרשן לענייני כלום בערוץ 2 מרוויח עשרות אלפי שקלים בחודש, משמעות הדבר שהחברה הישראלית נמצאת במשבר ערכי עמוק. אם חזאי באחד מהערוצים בישראל מתהדר במשכורת עתק, אך לעומתו שוטר ישראלי ממוצע אינו מרוויח יותר מ-5,000 ₪ בחודש, משמעות הדבר שסדר-העדיפויות בישראל לקוי מן היסוד. כך למשל, אם אישה ישראלית בעלת תואר דוקטור מרוויחה לכול היותר כ-4,500 ₪ רק 8 חודשים בשנה והיא גם נדרשת להתמודד עם שכר-דירה המגיע ל-3,500 ₪ לחודש על דירה עלובה, משמעות הדבר שמשהו מאוד יסודי לקוי בחברה הישראלית. הרופא, השוטר והדוקטור, נמצאים בחזית העשייה הישראלית, אך היחס אליהם הוא כמו אל טפילים שאינם זכאים לחיות חיים הוגנים בהתאם להשקעתם ובהתאם להשכלתם. במקרים רבים הורים פנסיונרים צריכים לעזור לילדיהם בני ה-30 וה-40 לגמור את החודש למרות עבודתם היוקרתית של ילדיהם.

"מומחים" אחדים טוענים לעיתים קרובות שלישראלים יש אובססיה בלתי-הגיונית להשיג דירה בבעלותם. אולם, דיור הוגן במחיר הוגן הוא הבסיס לחיים סבירים בחברה המתיימרת להיות בעלת סטנדרטים גבוהים כיאה לבני-אדם. בית ללא משכנתה מעיקה או שכר-דירה שאינו מרקיע שחקים זה אינו עניין של מותרות, אלא בסיס קיומי השפיע באופן ישיר על שאר הדברים המלווים את חיינו. מה שמתחולל בישראל בשנים האחרונות בתחום הדיור, אינו "שוק חופשי" אלא "שוק פרוע" שיש בו סממנים רבים של ניצול מחפיר של אזרחים בידי הממשלה ובידי גורמים פרטיים הגוזרים קופון שמן על גבם של הרוכשים ועל גבם של ילדיהם ועתידם.

מידי שנה, בחודשים יולי-אוגוסט מתחיל המרוץ האין-סופי של משפחות וסטודנטים ישראלים בחיפוש אחרי דירה ראויה להתגורר בה לקראת פתיחת שנת הלימודים בבתי-הספר ובאוניברסיטאות. במסגרת החיפושים הללו נתקלים בתופעות מדהימות הניתנות להגדרה אחת בשם כולל - שהיא, תאוות-בצע. זו תאוות-בצע הנובעת משוק שהוא אינו "חופשי" אלא הוא שוק פרוע מהסוג הנחות ביותר. כנראה שההגדרה של "דירה הראויה למגורי אדם" מקבלת משמעות מאוד רחבה בלקסיקון הנדל"ני הישראלי של בעלי-הבתים ומשרדי-התיווך. יש הרבה אנשים הגונים בתחום, אולם כדי להגיע אליהם את צריכים לעבור דרך חתחתים לקראת הדירה המיוחלת המתאימה לתקציבכם ולצורכי משפחתכם. הסיפורים על טיב הדירות בישראל חוזר על עצמו כמו מעגל שלם של מנצלים ומנוצלים. למשל, דירות מוזנחות במחיר מופקע, חדרי-שירותים ללא חלון, מטבח ללא כיור, המקלחת היא צינור שיוצא מהכיור, דירות מפוצלות של 15 מ"ר כל חדר במחיר של 3,000 ₪, חדרים ללא חלונות, כוכים עם חלונות זעירים במחיר של 3,500 ₪, מחסנים שהוסבו לדירות חדר, חדרי-אשפה שהוסבו לדירות בנות חדר אחד, דירות שנבנו ללא האישורים הנדרשים וחנויות שהוסבו לדירות חדר או שניים. במקרים אחדים אנשים אינם מתביישים להציע דירת-חדר של 11 מ"ר במחיר של 800,000 ₪ (כן, כן, שמעתם נכון). עיריות אחדות אינן מהססות לגבות 700 ₪ ארנונה בשכונות מעופשות כדי לממן ציבור רחב של אנשים הזכאים להנחה של 90 אחוזים בארנונה ובמימון של כמעט 100 אחוזים בגני-ילדים. הדיור הוא רק חלק מהסיפור הישראלי משום שעדיין לא דיברנו על המחירים המופקעים במוסכים, על הרווחים העצומים של הבנקים, על מחירי גני-הילדים, על המיסים העקיפים המוטלים על האזרח הישראלי ללא כל הצדקה ועל תפקידה השלילי של התקשורת הישראלית המעניקה לגיטימציה ל"תרבות הכלום" של סלבריטאים בעזרת סיקור אוהד על חייהם הראוותניים.

דירה בישראל אינה צריכה לעלות יותר מ-500,000 ₪ לכול היותר. דירת חדר בישראל אינה צריכה לעלות יותר מ-200,000 ₪ באזור יוקרתי. אולם, כאשר מרבית הקרקעות נמצאות בידי המדינה והן נמסרות לקבלנים במחיר מופקע ללא כל הצדקה תוך כדי יצירת מחסור מלאכותי כדי להגביר את הביקוש, משמעות הדבר שתושבי המדינה אינם נחשבים לאזרחים אלא הם נחשבים לנתינים. דיור הוגן אינו מוצר מותרות, אלא הוא מוצר יסוד, בסיסי, המשפיע באופן ישיר על חייהם של מיליוני ישראלים הזכאים לחיים הוגנים, משום שמאחורי כלכלת המקרו המדהימה של ישראל, מסתתרים אנשים יצירתיים ומועילים החיים בשוליים של ההצלחה הכלכלית של ישראל - זו המתנהגת כמו טייקון ללא-עכבות שתפקידו רק למקסם את רווחיו בכל מחיר. "צדק חברתי" הוא לא ביטוי ריק מתוכן והוא בוודאי שאינו קשור לימין או לשמאל, לקפיטליזם או לסוציאליזם. "צדק חברתי" הוא מושג הנשען על המסורת היהודית שלנו שהשפיע רבות על העולם-החופשי כולו - כדאי מאוד שתזכרו גם את זה.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מלכודת עכברים כדירת מגורים בישראל", מגזין המזרח התיכון, 6 באוגוסט 2011.