Saturday, December 27, 2014

אזרחים גרמנים נגד אסלאמיזציה של גרמניה

באחד מערוצי הטלוויזיה המובילים של גרמניה משודרת תוכנית תרבות בשם "קולטור צייט"  (Kulturzeit). התוכנית, המשודרת 5 פעמים בשבוע, עוסקת במגוון רחב של נושאים תרבותיים ותופעות תרבותיות בינלאומיות הראויות להביאן לידיעת הציבור. ברוב המקרים, הצופים מקבלים 40 דקות של מידע שיש לו חשיבות החורגת הרבה מעבר לכותרות היומיומיות המופיעות בתקשורת הגרמנית ובתקשורת הבינלאומית. לעיתים, התוכנית הזו מהווה כיסוי לנושאים חדשותיים שאינם מסוקרים ביומני החדשות בשל מגבלות וכללים שנקבעו לפני שנים רבות בידי פוליטיקאים מכול גוני-הקשת הפוליטית של גרמניה. בדרך כלל, ערוצי המידע והחדשות של גרמניה עוסקים, למעשה, בניפוח האגו הלאומי של גרמניה על-פי תכתיב פוליטי שכולם פועלים לפיו מתוך בחירה ולא בשל כפייה מפורשת כזו או אחרת.

בין יתר הנושאים "התרבותיים" המסוקרים בתוכנית היומית, עולים נושאים הקשורים גם לישראל. אלא שבמקרה הזה, לנושא התרבותי יש היבט פוליטי מובהק הנועד להציג לציבור הגרמני "תבנית" מסוימת המתאימה לתדמית של ישראל - כפי שזו בדרך-כלל מצטיירת בתקשורת הגרמנית. כך למשל, בסוף חודש נובמבר 2014, התוכנית עסקה בהיבטים אחדים של "מחאת המילקי" שנופחה לממדים היסטריים בתקשורת הישראלית. במהלך הכתבה ששודרה בתוכנית, המנחה דיברה על "אקסודוס של צעירים ישראלים המגיעים לברלין". השימוש המכוון במילה "אקסודוס", נועד לצורכי תעמולת-הרהב העצמית של גרמניה - כפי שזו מצטיירת בעיני עצמה. יתרה מזאת, מידי פעם מתארחים מתוכנית "ישראלים" המתארים את ישראל באור שחור משחור על-מנת להצדיק את שהותם בגרמניה בכלל ובברלין בפרט. התקשורת הגרמנית אוהבת מאוד את התיאורים האלה על ישראל המובאים מפי ישראלים לשעבר או של כאלה שיהפכו לישראלים לשעבר. מסתבר, שאפשר לעסוק בעניינים תרבותיים באופן הולם, אך כאשר מדובר על ישראל, תמיד משתחרר איזה "בורג קטן" בראש של הגרמני הממוצע (לא אצל כולם, אבל אצל רובם).

כמובן שאין כל "אקסודוס" של צעירים ישראלים. לעומת זאת, יש אקסודוס אמיתי של מהגרים ופליטים המגיעים בהמוניהם לגרמניה מאפריקה, מהמזרח-התיכון, מאסיה וממדינות מזרח-אירופאיות. במקרה הזה, גרמניה הפכה לקורבן של התעמולה התדמיתית שהיא תפרה לעצמה לאורך כל עשרות השנים האחרונות. בשל אותה תדמית, גרמניה הפכה למדינה השנייה (אחרי ארה"ב) המועדפת בעיני המהגרים. השיטפון הזה הפך בשנים האחרונות לאיום בעיני ציבור הולך וגדל של גרמנים החרדים מקריסתה והיעלמותה של גרמניה כפי שזו עוצבה מאז שנת 1945. גרמניה הייתה כל כך עסוקה בטיפוח התדמית הבינלאומית האטרקטיבית שלה, עד שהיא שכחה לטפל בבעיות חברתיות ופוליטיות קשות המאיימות לערער את הסדר-הציבורי המהוגן לכאורה. בדרך זו, התפתחה לה מדיניות תקשורתית של "הפתעה מוחלטת" מכל אירוע חריג שיש בו דיסוננס לתדמית שגרמניה ניסתה לטפח בשנים האחרונות. כך למשל, גרמניה תמיד מופתעת מהפגיעה במהגרים בידי קיצונים גרמנים; או מהאלימות של מהגרים כלפי גרמנים; משיעורי הפשיעה העולים משנה לשנה; מהחוליגאניזם; מהשחיתות; מהפרויקטים הציבוריים הכושלים; מעליית כוחם של ארגוני הימין ומהתרחבותה של האלימות הפוליטית (מימין ומשמאל) ברחבי המדינה. הכל תמיד נמדד "בהפתעה מוחלטת" כאילו זו הפעם הראשונה שהדברים מתרחשים כפי שהם מתרחשים.

בזמן שבטלוויזיה הגרמנית עסקו באקסודוס דמיוני של צעירים ישראלים, מתחת לאף של הרשויות בגרמניה החלה להתפתח תופעה חברתית שהתגבשה לכדי הקמתו של ארגון פוליטי עם מאות-אלפי אוהדים בשם "פטריוטים אירופאים נגד אסלאמיזציה של מדינות המערב". בגרמניה הארגון מכונה PEGIDA  שהוא קיצור של: Patriotische Europäer gegen die Islamisierung des Abendlandes. לעיתים הארגון משתמש בשמותיהן של הערים בהן מתקיימות הפגנות בהשתתפותם של מאות אוהדים. כך למשל, בעיר בון הארגון מכונה BOGIDA, וכך הלאה בערים נוספות ברחבי המדינה הגרמנית.

צריך לשים-לב לשם המיוחד של הארגון: על-מנת להרחיק חשדות וטענות בנוגע לדימוי הגזעני של הארגון ועל-מנת למנוע טענות בנוגע לאופיו הניאו-נאצי, ראשי הארגון החליטו לדבוק בדימוי אירופאי ולא בדימוי גרמני. דהיינו, "הדאגה" של הארגון היא כלל-אירופאית ולא רק מקומית פרטיקולארית שיש לה דימוי שלילי לאור עברה הנאצי של גרמניה. אפילו השימוש במילה "פטריוטים" נועד לטשטש את הצביון הפוליטי של הארגון במטרה להעניק לארגון דימוי על-פוליטי ולא מאיים.

במהלך השנה האחרונה - 2014 - נרשמו בגרמניה מאות עימותים אלימים בין ארגונים קיצוניים לבין ארגונים ופעילים המזוהים עם האסלאם הרדיקלי. על הבסיס הזה החלה התארגנות גרמנית שכונתה בידי מחולליה "חוליגאנים נגד סלפיסטים" (HoGeSa). לאור הצלחותיו הצבאיות של ארגון "המדינה האסלאמית" בסוריה ובעיראק, גבר זרם המתנדבים הגרמנים לארגון שהגיע לכדי יותר מ-1,000 פעילים שהצטרפו ללחימה בסוריה ובעיראק. יתרה מזאת, פעילים אסלאמיים רדיקאליים שהזדהו עם הארגון, פעלו באורח-גלוי ברחבי-גרמניה - לעיתים קרובות הם פעלו באלימות נגד מפגינים שיצאו למחות על הטבח הקטלני שנעשה בידי ארגון "המדינה אסלאמית" נגד המיעוט היזידי מתגורר בעיראק.

מבחינה ציבורית, הנוכחות של האסלאם הרדיקלי בגרמניה הייתה בולטת מאוד לאורך כל שנת 2014. מאידך, ההתארגנות של "החוליגאנים" נגד האסלאם הרדיקלי בגרמניה לא הניבה את התוצאות המיוחלות בנוגע לגיוס אוהדים רבים יותר בקרב הציבור הגרמני, וזאת לאור הדימוי הניאו-נאצי של הפעילים. לפיכך, החלה להתארגן תנועה עממית רחבה בעיר דרזדן שבגרמניה המזרחית בשם "פטריוטים אירופאים נגד אסלאמיזציה של מדינות המערב(PEGIDA). ההתחלה הייתה צנועה: בהפגנות הראשונות שנערכו בימי ב' בלבד, השתתפו כ-500 בני-אדם. לאחר כחודשיים, בעיר דרזדן בלבד השתתפו יותר מ-17,500 בני-אדם בהפגנה האחרונה שנערכה ב-22 בדצמבר 2014.  לרגל חג-מולד, ראשי הארגון החליטו לא לקיים הפגנה נוספת כדי שהשוטרים יוכלו לחגוג כהלכה את החג עם בני-משפחותיהם.

התופעה החדשה של PEGIDA צברה תאוצה רבה בקרב הציבור הגרמני. כמובן שהיא ריתקה את התקשורת הגרמנית ואת הפוליטיקה הגרמנית שנדרשה להגיב לאירועים שנקשרו בשמה של "פגידה". במהלך השבועות האחרונים של שנת 2014, התפרסמו אלפי מאמרים, כתבות והתייחסויות פומביות של אישי-ציבור לתופעה החדשה המאיימת לסחוף את הציבור הגרמני כולו. כמו כן נמסר על הפגנות שנערכו נגד ארגון "פגידה". אולם, ככול הידוע, באף הפגנה לא השתתפו מפגינים רבים יותר מההפגנות של ארגון "פגידה". ועם זאת, בערים אחדות ברחבי גרמניה המערבית השתתפו רק מאות תומכי "פגידה" לעומת אלפי מפגינים שיצאו למחות נגדם ונגד התופעה החדשה.

על-מנת להבין את הרקע להופעתה של תנועת "פגידה", התקשורת הגרמנית החלה לפרסם סקרי דעת-קהל בנוגע לאיום האסלאמי על גרמניה. מגוון התוצאות היו גדול. ועם זאת, נתון אחד שהתפרסם בתחילת דצמבר 2014 באתר החדשות "זייט און-ליין" העלה שכ-50 אחוזים מהציבור הגרמני הביעו אהדה גלויה להצהרות של ארגון "פגידה" נגד הסכנה האסלאמית ובעיית הזרים הזורמים לגרמניה. במילים אחרות, "האיום האסלאמי", "בעיית המהגרים", "קליטת פליטים מכל העולם" ו"מי בעצם נחשב לגרמני", הם נושאים חשובים שיעסיקו את הציבור הגרמני ביתר-שאת במהלך השנה הקרובה. גורם פוליטי אחד בגרמניה טען שהחברה הגרמנית נמצאת במלחמת-אזרחים לטנטית שתלך ותגבר ככול שהציבור הגרמני יחוש מאוים מזרמים דתיים ותרבותיים שהם זרים לחלוטין לתרבות הגרמנית הקלאסית כפי שהיא מוכרת לנו כיום.
--

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "PEGIDA - גרמנים נגד אסלאמיזציה של גרמניה", מגזין המזרח התיכון, 25 בדצמבר 2014.


Saturday, December 13, 2014

טרור אסלאמי - הרוגים בחודשים אוקטובר-נובמבר 2014

יותר מ-40 מדינות הצטרפו בתחילת חודש ספטמבר 2014 לקואליציה הבינלאומית נגד ארגון "המדינה האסלאמית" (דאע"ש) - ארגון שהצליח לכבוש בסערה שטחים עצומים בסוריה ובעיראק ולמוטט את הצבא העיראקי בימים ספורים בלבד במהלך חודש יוני 2014. למרות ההשקעה העצומה של ארה"ב בכוחות-הביטחון של עיראק, התברר שקצינים עיראקים בכירים ניהלו "צבא רפאים" שהיה קיים על הנייר בלבד שבאמצעותו הם הצליחו לקבל כספים ממשלת עיראק שהסתייעה באמצעות מימון ביטחוני אמריקאי. עוד התברר, שקצינים רבים בצבא העיראקי מכרו נשק מכל-הבא-ליד לידי נציגים מארגון "המדינה האסלאמית" והיו אף כאלה שסיפקו מידע מודיעיני לבכירי הארגון על ההיערכות הביטחונית העיראקית בצפון-עיראק. כל המקרים הללו התרחשו מתחת לעיניהם של האמריקאים עד להפתעה העצומה של חודש יוני 2014, וזאת בעקבות ההשתלטות המהירה של הארגון על צפון-עיראק תוך כדי טבח המוני של אלפים רבים ואונס המוני של אלפי נשים עיראקיות ומכירתן לחברי הארגון.

במהלך הדיונים שנערכו לקראת גיבושה של "קואליציה בינלאומית" נגד ארגון "המדינה האסלאמית", בחודש אוגוסט 2014, הצהיר שר-החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, במהלך כינוס מיוחד של מנהיגי מדינות ברית נאט"ו ש"לא ניתן לסרטן המכונה 'דאעש' להתפשט למדיניות נוספות באזור". אלא ש"הסרטן" האסלאמי הרצחני משמש השראה לארגוני טרור אסלאמיים רבים הפועלים בכל רחבי המזרח-התיכון ואף מעבר לו - החל מארגון החמאס בעזה ועד לארגון הטרור "בוקו חראם" בניגריה ולארגון "אבו סיאף" בדרום-הפיליפינים. הבעיה, אם כן, אינה נוגעת רק לארגון כזה או אחר, אלא למכלול האידיאולוגי-הדתי המניע קבוצות אוכלוסייה רבות ומגוונות לנקוט בצעדים רצחניים על בסיס האמונה בדת האסלאם. האונס, הרצח, הטבח, השוד, הגזל והביזה המופעלים בשם עקרונות דתיים, מעניקים תחושת עוצמה רבה לגורמים פסיכופטיים וקרימינאליים המצטרפים לארגונים האסלאמיים הפועלים ברחבי-העולם. זהו היסוד "הסרטני" האמיתי הקשור לדת האסלאם מאז היווסדה במאה ה-7. על-פי הערכות מבוססות, ארגוני הטרור האסלאמיים אחראים באופן ישיר להריגתם של יותר מ-9,000 בני-אדם בחודשים אוקטובר-נובמבר 2014. כמו כן, מספר עצום של טרוריסטים מוסלמים וחיילים נהרגו במהלך התקופה הנדונה.

מאז חודש ספטמבר 2014 התבצעו מאות הפצצות אוויריות של הקואליציה-הבינלאומית נגד ארגון "המדינה האסלאמית" הפועל בסוריה ובעיראק. אולם, דומה הוא, שאפילו הכרעה כלשהי בעיירה קטנה  - בשם קובאני השוכנת בצפון סוריה - כוחות הקואליציה מתקשים להציג הישג כלשהו נגד הארגון. עצם עמידתו של הארגון מול קואליציה כל-כך רחבה, מעניקה לארגון יוקרה רבה מאוד בקרב המאמינים המוסלמים. מספר ההרוגים העצום במהלך שנת 2014 בפיגועי טרור אסלאמיים ובאלימות אסלאמית, מבהיר היטב את עוצמת הסכנה האסלאמית המתפשטת גם למדינות מערביות שהיו עד כה הרחק מטווח הסכנה.

בסיכומו של דבר, בחודש נובמבר 2014 נהרגו 12,886 בני-אדם; בחודש אוקטובר נהרגו 16,067 בני-אדם; בחודש ספטמבר נהרגו 10,061 בני-אדם; בחודש אוגוסט נהרגו 15,714 בני-אדם; בחודש יולי נהרגו 15,526 בני-אדם; בחודש יוני נהרגו 12,499 בני-אדם; בחודש מאי נהרגו 8,530 בני-אדם; בחודש אפריל נהרגו 6,755 בני-אדם; בחודש מרס נהרגו 7,040 בני-אדם; בחודש פברואר נהרגו 7,422 בני-אדם; ובחודש ינואר נהרגו 10,540 בני-אדם. בחודשים ינואר-נובמבר 2014 נהרגו 123,050 בני-אדם בעשרות-אלפי פעולות טרור ובאלימות אסלאמית קטלנית.

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית - אוקטובר-נובמבר 2014
מדינה:
הרוגים - אוקטובר 2014
הרוגים - נובמבר 2014



עיראק:
6,700
5,640
סוריה:
5,772
4,220
ניגריה - טרור אסלאמי:
707 (רבים מהם טרוריסטים)
629 (רבים מהם אזרחים)
אפגניסטן:
664 (כולל טרוריסטים)
526 (כולל טרוריסטים)
פקיסטן:
496 (רבים מהם טרוריסטים)
489
תימן:
482 (רבים מהם שיעים)
349
לוב:
343
116
סומליה:
241 (רבים מהם טרוריסטים)
268
קמרון - טרור אסלאמי:
157 (רבים מהם טרוריסטים)
--
מצרים:
118 (רבים מהם חיילים)
97
דרום-סודאן:
73
74
לבנון:
69 (רבים מהם חיילים ואזרחים)
2
מאלי:
37
30
מאלי - צרפת:
1 (חייל צרפתי)
--
סודאן - דארפור:
32
220 (כל האזורים)
טורקיה - כורדים:
31 (כולם כורדים)
--
הודו - קשמיר:
20
23
אלג'יריה:
19
18
רוסיה - קווקז:
16
7
ניז'ר - טרור אסלאמי:
12
--
הרפובליקה של מרכז אפריקה:
11
--
פיליפינים - טרור אסלאמי:
8
36
טוניסיה:
8
5
קניה - טרור אסלאמי:
6
44
איראן:
2
--
סין - טרור אסלאמי:
--
15
סעודיה:
--
12
תאילנד - טרור אסלאמי:
--
3



קנדה - טרור אסלאמי:
4 (2 חיילים ו-2 טרוריסטים)

ארה"ב - טרור אסלאמי:
1 (טרוריסטים מוסלמי)

גרמניה - ניגריה:
1 (אזרח גרמני)




ישראל - עזה:
--
1 (מירי של חיילי צה"ל)
ישראל - הרשות הפלסטינית:
4 (3 מהם טרוריסטים)
4 (כולם טרוריסטים)
ישראל - טרור:
2 (תינוקת ואזרחית)
9 (6 אזרחים ו-3 אנשי כוחות-הביטחון)



תימן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:
10
27
פקיסטן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:
17
19



אפגניסטן - חיילי נאט"ו:
3
3



סה"כ:
16,067 הרוגים
12,886 הרוגים




==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - אוקטובר-נובמבר 2014", מגזין המזרח התיכון, 11 בדצמבר 2014.


Saturday, December 06, 2014

בחירות בישראל - בשורה טובה לכלכלה ולחברה הישראלית

באחת ממדינות אירופה התקיימו בחירות כלליות בתחילת שנת 2014. מיד לאחר שנמסרו תוצאות הבחירות, התקיימו מגעים קואליציוניים מתישים במשך כשלושה חודשים עד לכינונה של ממשלה מתפקדת - פחות או יותר - עם קווי-פעולה משותפים ומוסכמים בין שתי המפלגות הגדולות שהצליחו להשיג את מרבית קולות הבוחרים.

לאורך כל התקופה הנדונה התנהלו המגעים הקואליציוניים בין שתי המפלגות ללא התלהמות מצד התקשורת המקומית. למרות הזמן הממושך, התקשורת המקומית שידרה לציבור שיש "לתת לפוליטיקה לעשות את שלה" וזאת למרות הבעיות הכלכליות הבוערות, למרות הבעיות הביטחוניים הנוגעות גם לאסלאם הקיצוני, למרות בעיות ההגירה ולמרות טענותיהם של האזרחים על יוקר-המחיה ועל קשיי הדיור העומדים בסתירה למעמדה הכלכלי האיתן של המדינה ברמת המקרו. מדי פעם, נמסר בקיצור-רב על פוליטיקאים מקומיים אחדים שניסו "להבעיר את השטח", אך הניסיונות הללו נבלמו גם בעזרת התקשורת המקומית שניסתה לשדר לציבור שכדי להגיע להסכמות בין שתי המפלגות, הן צריכות לפעול באווירה רגועה ככול שניתן. ראוי להזכיר שהמדינה עליה אנו מדברים היא מדינה דמוקרטית הפועלת על-פי כללים דמוקרטים מובנים וידועים לכול.

מדינת-ישראל נחשבת לאחת מהמדינות העשירות בעולם עם אוכלוסייה משכילה מאוד המייצרת כ-41,000 דולר תוצר-לאומי-גולמי לנפש לשנה לפי ערכים של סוף 2014. זהו התוצר-לנפש המרשים ביותר בעולם אם לוקחים בחשבון את הסביבה הערבית-אסלאמית הברוטאלית בה ישראל צריכה לתפקד הן ברמה הכלכלית והן ברמה הביטחונית. ועם כל זאת, מדינת-ישראל הייתה צריכה להיראות אחרת לחלוטין הן ברמת רווחתו של האזרח-הישראלי והן ברמת הפוליטיקה הפנימית המשליכה על תדמיתה הבינלאומית של המדינה. על-מנת ליצור קורלציה הגיונית בין העושר של המדינה לבין תחושתו של האזרח, יש צורך דחוף להתנתק לחלוטין מהפוליטיקה הקטנונית בה מתנהלת מדינת-ישראל, ובמקביל לכך חייבים ליצור סדר-עדיפויות לאומי שיהא מותאם למרבית האוכלוסייה המתגוררת בישראל - כולל יצירת הבנות עם האוכלוסייה החרדית והאוכלוסייה הערבית.

העניין הזה מוביל אותנו לנתח מעט את הכישלון המרשים של ממשלת נתניהו השלישית שהחלה את כהונתה ב-18 במרס 2013 - שהפכה לממשלה ה-33 של מדינת-ישראל מאז 1948. כשיש יותר מידי ממשלות בפרק זמן קצר, אפשר להבין שהמערכת הפוליטית בישראל פועלת בתנאים בלתי-אפשריים הנובעים בין היתר מאחוז-חסימה נמוך הגורם לריבוי מלאכותי של מפלגות ללא כל הצדקה. החברה הישראלית אינה משוסעת כפי שאחדים טוענים, אלא דווקא ריבוי המפלגות הוא שמזרז את הפלגנות והמחלוקות בשל עניינים פעוטים או בשל ענייני יוקרה ויוהרה אישית.

באחד מהמאמרים שפרסמתי במגזין זה, ביוני 2014, טענתי שממשלתו השלישית של בנימין נתניהו תהיה חייבת להציג לציבור הישגים יוצאי-דופן בטיבם לאור ניסיונו הרב של ראש-הממשלה. יתרה מזאת, הציבור הישראלי בכללותו מצפה שראש-ממשלה (המכהן בפעם השלישית) לא ייפול למלכודת הפוליטית שטמנו לא טירונים פוליטיים כדוגמת נפתלי בנט ויאיר לפיד רק בשל שאיפתו של ראש-הממשלה לכהן פעם נוספת בתפקידו. מסתבר, שממשלת-ישראל השלישית של בנימין נתניהו התנהלה על-פי הקפריזות של 4 ראשי-מפלגה שחשבו שהם למעשה מנהלים את המדינה מאז כינונה של הממשלה החדשה. ועם זאת, גם ההתנהלות של ראש-הממשלה - בעניין בחירתו של נשיא המדינה ובשימוש בביטוי "פוטש" - לא הוסיפו כבוד רב הן למדינת-ישראל והן לתושביה. במצב ששרר בממשלת-ישראל מאז חודש מרס 2013, גם האדם המוכשר ביותר בישראל לא היה מצליח להתמודד אם אגו כל-כך מנופח של 4 ראשי מפלגה שלא הפנימו שהם חייבים לעמוד לצידו של ראש-הממשלה, לא רק למענו אלא למען כלל תושבי המדינה. לצערנו הרב, המעשים והדיבורים של ציפי לבני, יאיר לפיד, נפתלי בנט ואביגדור ליברמן בממשלה נתניהו השלישית היו הפוכים לחלוטין ממה שניתן היה לצפות מנבחרי ציבור המתיימרים להנהיג את מדינת-ישראל כראשי-ממשלה אי-פעם בעתיד. ובכן, מה הייתה תרומתו העיקרית כל אחד מהאישים האלה לבלגן השלטוני שהשתולל כאן בשנה האחרונה?

אביגדור ליברמן: מי שהתחיל את המהלך נגד ראש-הממשלה היה שר-החוץ אביגדור ליברמן - שהתגבשה אצלו המחשבה שהוא המועמד הראוי ביותר לרשת את מקומו של בנימין נתניהו. ההתנהלות השערורייתית שלו במהלך מבצע "צוק איתן", מוססה לחלוטין את השיירים של תדמיתו הפוליטית בעיני כלל הציבור הישראלי. הדיפלומט מספר 1 של מדינת-ישראל התנהג כמו תגרן פוליטי במשך שבועות ארוכים, וזאת במקום לייצג את מדינת-ישראל כהלכה באחת משעותיה הקשות. האם ליברמן באמת ראוי לייצג את מדינת-ישראל מול הקהילה הדיפלומטית הבינלאומית?

נפתלי בנט: כבר בכהונתו הראשונה בכנסת, מונה נפתלי בנט לשר בממשלת נתניהו של מרס 2013. בנט אף כפה על ראש-הממשלה את כניסתו של יאיר לפיד לממשלת נתניהו שהתבררה כאחת מהטעויות הגדולות ביותר שנעשו בתחום הפוליטי בשנים האחרונות. בנט, כשר הכלכלה, התנהג לאורך כל המלחמה בעזה של יולי 2014, כשר-הביטחון בפועל של מדינת-ישראל. אין טעם לדבר על שיפור במצב הכלכלה של מדינת-ישראל, משום שפעילותו של בנט התמקדה בפוליטיקה לעומתית מול ראש-הממשלה מתוך תקווה שבדרך זו הוא בונה את עצמו לקראת כהונה רמה יותר.

ציפי לבני: אפשר לתאר את תפקידה של ציפי לבני בממשלת נתניהו בעזרת הביטוי "סוס הטרויאני אולטימטיבי". מעבר להתנהלות המנטאלית הבעייתית ומעבר לנטייה הבלתי-נשלטת לגלוש להתלהמות מילולית על-כל דבר ועניין, לבני יזמה פרויקט "מיוחד" העוסק בגזענות בחברה הישראלית - אולם רק כאשר מדובר על גילויי גזענות של יהודים כלפי ערבים. לעומת זאת, גילויי הגזענות של ערבים כלפי יהודים (למרות המקרים הרבים הן יחסית והן אבסלוטית) פשוט לא היו קיימים משום שאף אחד לא טורח ללמוד את הנושא הזה כהלכה במשרד-המשפטים בשל הטיה פוליטית מסוימת. אין טעם אפילו לתאר את ההתלהמות המילולית שלה בנוגע ל"חוק הלאום" על-פי הצעתו של הראש-הממשלה.

יאיר לפיד: ההצבעה בבחירות הקודמות למפלגתו של יאיר לפיד אפשר לכנותה כ"הצבעה הורמונאלית". בשל מניפולציות פוליטיות של נפתלי בנט, מונה יאיר לפיד (הטירון) לאחד מהתפקידים הבכירים והמשפיעים ביותר במדינת-ישראל. כבר בימים הראשונים לאחר הבחירות, לפיד התבטא ביהירות רבה שהוא "רואה את עצמו מועמד ראוי לכהונת ראש-הממשלה". ההתעקשות של יאיר לפיד וחבריו בנוגע לגיוס חרדים, בנוגע לחוק מע"מ אפס לרוכשי דירה ראשונה ובנוגע להגדלת הגירעון, הראו בעליל שמדובר בתוכנית שרלטנית המכוונת לקהל בוחריו של לפיד ולא לכלל האוכלוסייה הישראלית. בימים אלה אנו שרויים בסכסוך מר ומיותר עם החרדים, אין לנו התחלות בנייה של דירות חדשות ודירוג האשראי הבינלאומי של ישראל ירד. האיש שהבטיח "לייצר" פוליטיקה חדשה, המתנהל על-פי כללי הפוליטיקה הישנה והמאוסה של ישראל בשנות ה-80.

מה בעצם הציבור הישראלי רוצה? בהכללה אפשר לציין שהציבור הישראלי השפוי (רוב אזרחי המדינה) רוצה שקט: שקט מדיני (ללא הרפתקנות מדינית), שקט ביטחוני ובעיקר ביטחון כלכלי. ההתלהמות הפוליטית של נבחרי הציבור וההתלהמות התקשורתית הברוטאלית מתלווה לכך, אינן תורמות מאומה לרווחתו האישית של האזרח הישראלי למרות מסירותו הרבה למען המדינה כפי שהדבר התגלה במלוא הדרו במהלך מבצע "צוק איתן" של יולי-אוגוסט 2014. לפוליטיקאים הישראלים לעיתים קשה להבין מה באמת מעסיק את האזרח הישראלי הממוצע. אז הינה תזכורת קטנה: ביטחון תעסוקתי; משכורת הוגנת; ביטחון פנסיוני; ביטחון תזונתי; דיור נאות במחיר הגיוני; אופק כלכלי לילדיו; רחובות נקיים ומטופחים; תחבורה ציבורית מעולה; סביבת מגורים מטופחת; בריאות; והשכלה מעולה ככול שניתן. כל הדברים הפשוטים האלה נראים בעיני רבים בישראל כבלתי ניתנים להשגה למרות עושרה הרב של מדינת-ישראל. עם 41,000 דולר תוצר-לאומי-גולמי לנפש לשנה, (יותר מיפן ומאיטליה), היינו צריכים להיות במקום שונה לחלוטין ממה שאנו רואים כיום ברחבי מדינת-ישראל. נתוני המקרו של מדינת-ישראל הם מעולים. נכון, לנתניהו יש חלק גדול בהישג הזה מאז היותו שר-האוצר בשנת 2003 בממשלת אריאל שרון השנייה. הגיע הזמן שנתניהו יחשוב על האנשים שמסתתרים מאחורי נתוני המקרו אם הוא רוצה את אמון הציבור גם בפעם הרביעית.
==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "הבחירות הן בשורה טובה לכלכלה ולחברה הישראלית", מגזין המזרח התיכון, 4 בדצמבר 2014.