כדי להבין את הדינמיקה הפוליטית בין העולם-הערבי לבין מדינות המערב, סוריה יכולה לשמש לנו דוגמא נאותה לרפיסות המערבית הנלעגת כפי שהדבר בא לידי ביטוי במהלך חודש אוקטובר 2009. כדי שתבינו טוב יותר את מערכת היחסים המעוותת בין המערב לבין העולם-הערבי, אבהיר לכם זאת באמצעות הדוגמא הישראלית הנוגעת לשאלת הצטרפותה של ישראל ל-OECD.
מדינת-ישראל הרשמית ממש משתוקקת להצטרך ל"ארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי" (ה-OECD) המאגד בתוכו את המדינות העשירות והמפותחות בעולם. כבר עברו 16 שנה מאז שישראל החלה את המגעים הראשונים לקראת הצטרפותה לארגון "החשוב" הזה. אולם, בכל עת שהמועד מתקרב, הארגון מעלה טענה חדשה נגד ישראל במטרה למנוע את הצטרפותה כחברה מלאה. ראוי לציין, שבפרמטרים אחדים ישראל עוברת את מרבית המדינות החברות בארגון (למשל: בתוצר לנפש), ובחלק מהפרמטרים ישראל נחשבת למדינה מצטיינת (למשל: השכלה, מדע, פטנטים, פרסום מאמרים, שיעור האקדמאים במדינה, מהנדסים, מספר חברות ההייטק, יציבות בנקאית, חקלאות, מערכת משפטית ועוד).
על-מנת להבין את האיוולת הפוליטית המופעלת בארגון נגד ישראל, שימו לב למדינות החברות בארגון: טורקיה, ספרד, פולין, סלובקיה, איסלנד, יוון, הונגריה, לוקסמבורג, צ'כיה, דרום-קוריאה, מקסיקו, בלגיה, דנמרק, אירלנד, פורטוגל, פינלנד, אוסטריה, אוסטרליה, ארה"ב, הולנד, גרמניה, בריטניה, יפן, ניו זילנד, נורבגיה, צרפת, קנדה, שבדיה, איטליה ושווייץ. על-פי האמנה המוצהרת של הארגון, כל החברות "מחויבות לערכים של דמוקרטיה, שקיפות ודבקות בערכי כלכלת-שוק ופיתוח כלכלי". אם באמת הדבר היה נכון, חלק מהמדינות שהצטרפו לארגון לא היו ראויות להיכלל בו, אולם שיקולים פוליטיים מעוותים וזרים מנחים את ראשי הארגון כאשר הם דנים במעמדה של ישראל - ולא רק בתחום הזה. באוקטובר 2009, נערך בפריס שימוע קפדני לישראל בהשתתפותם של השרים יצחק הרצוג, בנימין בן אליעזר ואבישי ברוורמן. עם סיום השימוע, השר בן אליעזר אמר כי הוא מקווה שבין ינואר למרס 2010, תתקבל ההחלטה על צירופה של ישראל ל-OECD. נחיה ונראה.
כעת נעבור לדוגמא הסורית על-מנת לבחון את החיזורים הלוהטים של אירופה המופנים לעבר משטרו של בשאר אל-אסד: במהלך 5 השנים האחרונות, התקיימו מגעים בין נציגים רשמיים מאירופה לבין נציגים רשמיים של המשטר העלווי הסורי במטרה להעניק לסוריה חדירה כלכלית משמעותית לכל החברות בשוק האירופאי המשותף. כל מדינה אחרת בעולם, במצבה הכלכלי של סוריה, הייתה עושה את מירב המאמצים כדי להגיע להסכם כלכלי חתום עם אירופה. אך, שימו לב לתרגיל הסורי שנעשה בעזרתה של שבדיה "הליברלית". לאורך כל השנים בהן נערכו הדיונים על ההסכם, סוריה טענה בתוקף כי אירופה אינה יכולה להכתיב לסוריה מדיניות מוגדרת מראש הנוגעת למצב זכויות האדם במדינה.
לקראת הדיונים הסופיים הנוגעים להסכם, הגיע לפריז שר-החוץ הסורי, ואליד אל-מועלם, באוקטובר 2009, ושם הוא הזהיר את הנציגים האירופאים שסוריה לא תאשר את ההסכם אם הוא כולל תנאים המכתיבים לה מדיניות מסוימת. שבדיה, שהייתה להוטה מאוד להגיע להסכם מהיר עם סוריה, הציעה פשרה שלפיה תצורף להסכם "הצהרה אירופאית" המבהירה כי לאיחוד האירופאי יש זכות לבטל את ההסכם הכלכלי במקרה של הפרות זכויות-אדם בסוריה. הפשרה שהוצעה הייתה מקובלת על כל הצדדים, ואף נמסר כי ההסכם ייחתם סופית בלוקסמבורג ב-26 באוקטובר 2009. ימים אחדים לפני מועד החתימה, סוריה הודיעה במפתיע לנציגים האירופאים שהיא זקוקה לזמן נוסף על-מנת "לבחון מחדש את הסכם הכלכלי" בינה לבין השוק האירופאי המשותף.
סוריה - מדינת טרור
כמובן שהתרגיל הסורי התקבל בהבנה מצד האירופאים המופתעים - כולל השגריר הצרפתי בדמשק שניסה "להבין" את ההחלטה הסורית, שכן "סוריה היא מדינה ריבונית". על הקשר בין סוריה לבין תנועת החמאס נאמר רבות. כל איש-מודיעין אירופאי זוטר יכול לספר לכם על כמויות נשק והציוד הצבאי הזורמים מסוריה לארגון חיזבאללה בידיעתו ובעידודו של בשאר אל-אסד. כל שירותי-הביטחון האירופאים יודעים בוודאות על היחסים האסטרטגיים המיוחדים השוררים בין סוריה לבין איראן. כל ראשי המודיעין הצבאי של ארה"ב יודעים מהיכן מגיעים פעילי הטרור שגרמו למותם של מאות אנשים בעיראק בחודשים אוגוסט-אוקטובר 2009. כל מנהיג ערבי יכול לספר לכם על המעורבות הרצחנית של סוריה בלבנון בעשרות השנים האחרונות. אך מעל לכול, כמעט כל סורי יכול לספר לנציגים האירופאים על אלפי האסירים הפוליטיים שנעלמו כאבק ברוח בבתי-הכלא של המדינה הסורית הנשלטת בידי משפחת אל-אסד.
לאחדים מהנציגים האירופאים יש הרגל מגונה להתחנף ולחזר אחרי הבריון המוסלמי התורן. מאז סיומה של מלחמת העולם-השנייה, לא היה מנהיג מוסלמי אחד שאירופה לא ניסתה לחזר אחריו במרץ למרות הברוטאליות המופגנת שהונהגה במרחב המוסלמי ושגרמה למותם של מיליוני אנשים חפים-מפשע. בסיכומו של דבר, הרוח הגבית שהוענקה לברוטאליות הזו, נשבה בדרך-כלל ממדינות אירופאיות אחדות הדוגלות, רק לכאורה, בליברליזם וזכויות-אדם כדוגמת המדינה השבדית הצבועה והמתחסדת.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "סוריה דוחה בבוז את חיזוריה של אירופה", מגזין המזרח התיכון, 27 באוקטובר 2009.
מדינת-ישראל הרשמית ממש משתוקקת להצטרך ל"ארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי" (ה-OECD) המאגד בתוכו את המדינות העשירות והמפותחות בעולם. כבר עברו 16 שנה מאז שישראל החלה את המגעים הראשונים לקראת הצטרפותה לארגון "החשוב" הזה. אולם, בכל עת שהמועד מתקרב, הארגון מעלה טענה חדשה נגד ישראל במטרה למנוע את הצטרפותה כחברה מלאה. ראוי לציין, שבפרמטרים אחדים ישראל עוברת את מרבית המדינות החברות בארגון (למשל: בתוצר לנפש), ובחלק מהפרמטרים ישראל נחשבת למדינה מצטיינת (למשל: השכלה, מדע, פטנטים, פרסום מאמרים, שיעור האקדמאים במדינה, מהנדסים, מספר חברות ההייטק, יציבות בנקאית, חקלאות, מערכת משפטית ועוד).
על-מנת להבין את האיוולת הפוליטית המופעלת בארגון נגד ישראל, שימו לב למדינות החברות בארגון: טורקיה, ספרד, פולין, סלובקיה, איסלנד, יוון, הונגריה, לוקסמבורג, צ'כיה, דרום-קוריאה, מקסיקו, בלגיה, דנמרק, אירלנד, פורטוגל, פינלנד, אוסטריה, אוסטרליה, ארה"ב, הולנד, גרמניה, בריטניה, יפן, ניו זילנד, נורבגיה, צרפת, קנדה, שבדיה, איטליה ושווייץ. על-פי האמנה המוצהרת של הארגון, כל החברות "מחויבות לערכים של דמוקרטיה, שקיפות ודבקות בערכי כלכלת-שוק ופיתוח כלכלי". אם באמת הדבר היה נכון, חלק מהמדינות שהצטרפו לארגון לא היו ראויות להיכלל בו, אולם שיקולים פוליטיים מעוותים וזרים מנחים את ראשי הארגון כאשר הם דנים במעמדה של ישראל - ולא רק בתחום הזה. באוקטובר 2009, נערך בפריס שימוע קפדני לישראל בהשתתפותם של השרים יצחק הרצוג, בנימין בן אליעזר ואבישי ברוורמן. עם סיום השימוע, השר בן אליעזר אמר כי הוא מקווה שבין ינואר למרס 2010, תתקבל ההחלטה על צירופה של ישראל ל-OECD. נחיה ונראה.
כעת נעבור לדוגמא הסורית על-מנת לבחון את החיזורים הלוהטים של אירופה המופנים לעבר משטרו של בשאר אל-אסד: במהלך 5 השנים האחרונות, התקיימו מגעים בין נציגים רשמיים מאירופה לבין נציגים רשמיים של המשטר העלווי הסורי במטרה להעניק לסוריה חדירה כלכלית משמעותית לכל החברות בשוק האירופאי המשותף. כל מדינה אחרת בעולם, במצבה הכלכלי של סוריה, הייתה עושה את מירב המאמצים כדי להגיע להסכם כלכלי חתום עם אירופה. אך, שימו לב לתרגיל הסורי שנעשה בעזרתה של שבדיה "הליברלית". לאורך כל השנים בהן נערכו הדיונים על ההסכם, סוריה טענה בתוקף כי אירופה אינה יכולה להכתיב לסוריה מדיניות מוגדרת מראש הנוגעת למצב זכויות האדם במדינה.
לקראת הדיונים הסופיים הנוגעים להסכם, הגיע לפריז שר-החוץ הסורי, ואליד אל-מועלם, באוקטובר 2009, ושם הוא הזהיר את הנציגים האירופאים שסוריה לא תאשר את ההסכם אם הוא כולל תנאים המכתיבים לה מדיניות מסוימת. שבדיה, שהייתה להוטה מאוד להגיע להסכם מהיר עם סוריה, הציעה פשרה שלפיה תצורף להסכם "הצהרה אירופאית" המבהירה כי לאיחוד האירופאי יש זכות לבטל את ההסכם הכלכלי במקרה של הפרות זכויות-אדם בסוריה. הפשרה שהוצעה הייתה מקובלת על כל הצדדים, ואף נמסר כי ההסכם ייחתם סופית בלוקסמבורג ב-26 באוקטובר 2009. ימים אחדים לפני מועד החתימה, סוריה הודיעה במפתיע לנציגים האירופאים שהיא זקוקה לזמן נוסף על-מנת "לבחון מחדש את הסכם הכלכלי" בינה לבין השוק האירופאי המשותף.
סוריה - מדינת טרור
כמובן שהתרגיל הסורי התקבל בהבנה מצד האירופאים המופתעים - כולל השגריר הצרפתי בדמשק שניסה "להבין" את ההחלטה הסורית, שכן "סוריה היא מדינה ריבונית". על הקשר בין סוריה לבין תנועת החמאס נאמר רבות. כל איש-מודיעין אירופאי זוטר יכול לספר לכם על כמויות נשק והציוד הצבאי הזורמים מסוריה לארגון חיזבאללה בידיעתו ובעידודו של בשאר אל-אסד. כל שירותי-הביטחון האירופאים יודעים בוודאות על היחסים האסטרטגיים המיוחדים השוררים בין סוריה לבין איראן. כל ראשי המודיעין הצבאי של ארה"ב יודעים מהיכן מגיעים פעילי הטרור שגרמו למותם של מאות אנשים בעיראק בחודשים אוגוסט-אוקטובר 2009. כל מנהיג ערבי יכול לספר לכם על המעורבות הרצחנית של סוריה בלבנון בעשרות השנים האחרונות. אך מעל לכול, כמעט כל סורי יכול לספר לנציגים האירופאים על אלפי האסירים הפוליטיים שנעלמו כאבק ברוח בבתי-הכלא של המדינה הסורית הנשלטת בידי משפחת אל-אסד.
לאחדים מהנציגים האירופאים יש הרגל מגונה להתחנף ולחזר אחרי הבריון המוסלמי התורן. מאז סיומה של מלחמת העולם-השנייה, לא היה מנהיג מוסלמי אחד שאירופה לא ניסתה לחזר אחריו במרץ למרות הברוטאליות המופגנת שהונהגה במרחב המוסלמי ושגרמה למותם של מיליוני אנשים חפים-מפשע. בסיכומו של דבר, הרוח הגבית שהוענקה לברוטאליות הזו, נשבה בדרך-כלל ממדינות אירופאיות אחדות הדוגלות, רק לכאורה, בליברליזם וזכויות-אדם כדוגמת המדינה השבדית הצבועה והמתחסדת.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "סוריה דוחה בבוז את חיזוריה של אירופה", מגזין המזרח התיכון, 27 באוקטובר 2009.
No comments:
Post a Comment