מלחמות הדת באירופה, שהתרחשו במשך מאות שנים, הפכו לאבן שואבת ליסודות קרימינליים רבים שמצאו בהן קרקע פורייה לפרוורטיות אישית רחבת-היקף בהשראת הכנסייה הנוצרית ובהסכמתה המלאה. כל העיוותים האנושיים שאתם יכולים להעלות על הדעת, מצאו את ביטויָים הקרימינלי תחת כנפיה של הכנסייה הנוצרית במסגרת הרדיפה השיטתית והאובססיבית אחרי קבוצות ויחידים שאתגרו לכאורה את הנצרות ואת עיקרי אמונתה - גם בעניינים שהיו פעוטי-ערך וזניחים לכל הדעות. עשרות מיליונים של אנשים נטבחו באירופה, באמריקה, באסיה ובאפריקה בידי קבוצות קרימינליות שקיבלו "הרשאה" דתית והצדקות גזעיות במטרה להפעיל מערכת שלמה של עונשים קולקטיביים אכזריים. שטחים עצומים נכבשו בהבל-פה; אוכלוסיות רבות ועצומות שועבדו בידי מעטים; כנסיות מפוארות נבנו באירופה הנוצרית בעזרת שוד וגזל שיטתי; בכירי הכנסייה הנוצרית חיו בפאר בלתי-נתפס ובהתהוללות אישית חסרת מעצורים; עוצמה, ממון וסקס הוענקו למי שידע להפעיל טכנולוגיה של שליטה, כפייה וברוטאליות.
כאשר העוצמה עברה מהכנסייה לבתי המלוכה באירופה, המערכת הקרימינלית הזו החלה לפעול במלא-הדרה לטובת שליטים חילוניים שביקשו לחזק את השפעתם הגלובלית באמצעות שליטה ודיכוי של עמים רבים ככול האפשר. כך למשל, בשנים 1908-1885, השלטון המלוכני של בלגיה ששלט בקונגו, הצליח לחסל כ-10 מיליון אפריקאים בשיטות שונות ומשונות. זאת ועוד, השלטון הבריטי ניהל מערכת שיטתית של הרעבה מכוונת של האוכלוסייה ההודית שגרמה למותם של מיליונים במשך תקופה קצרה ביותר בתחילת המאה ה-20. כמו כן, אי-אפשר להסביר את האידיאולוגיה הגרמנית של 1933 ללא התייחסות ישירה לחריש העמוק שנעשה בעזרת הכנסייה הנוצרית מאות שנים לפני כן. הפסיכוזה הקרימינלית הנוצרית הביאה בסופו של דבר לעלייתם של כוחות פשיסטיים, גזעניים ואידיאולוגיים שהמיטו אסונות על האוכלוסייה האירופאית המקומית ועל עמים רבים ברחבי-תבל. רק עם התפרקותה של ברית-המועצות ב-1991, אירופה הנוצרית נרגעה מעט, וזאת לאחר כ-1500 שנה של מרחץ-דמים בלתי-נתפס בהיקפו.
"אירופה הרגועה" קיימת למעשה לא יותר מ-20 שנה. אולם במקביל לכך, מתחת לפני השטח, רוחשת לה הלבה הרותחת של תחושת העליונות האירופאית הלבנה והנוצרית בשאלת גלי ההגירה של מוסלמים המגיעים אל היבשת ושעלולים למוטט כליל את הסדר החברתי, הלאומי והפוליטי. מדינות אירופאיות אחדות עוצמות עיניים. אחרות, מנסות להפעיל מנגנוני פיקוח ללא הצלחה יתרה. המהגרים החדשים אינם רוצים להשתלב בתרבות הכללית של אירופה, אלא הם מבקשים לכפות ערכים דתיים נוקשים שהמיטו אסונות רבים על תושבי היבשת במשך דורות רבים. לפיכך, הפיצוץ הדתי הוא בלתי-נמנע כל-עוד גורם אחד מופעל בעזרת אקסטזה דתית המטיפה לאלימות חסרת-רסן.
מנגנוני הברוטאליות האסלאמיים
במשך עשרות שנים מדינת-ישראל הרשמית ניסתה להתחנף לציבור הערבי בישראל ולמנהיגיו הרדיקליים באמצעות התעלמות מכוונת מדבריהם ומעשיהם. כבר עשרות שנים, המוסדות הישראלים נוקטים גישה סלחנית (ורשלנית) כלפי מעשיהם הפרובוקטיביים של רבים מהציבור הערבי במגוון רחב של תחומים - החל מהתחמקות מתשלומי מיסים (על רקע אידיאולוגי) וכלה בהסתה המתמשכת המתבצעת בידי פוליטיקאים ערבים בעלי אוריינטציה לאומנית וגזענית כדוגמת אחמד טיבי, עזמי בשארה, ג'מאל זחאלקה, ראאד סאלח ורבים אחרים.
פעמים רבות נאמר שהפעילות הרדיקלית של ערביי-ישראל אינה קשורה בהכרח לתהליך המדיני בין ישראל לבין מדינות-ערב או בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון. ככול שנתקדם במשא-ומתן עם הרשות הפלסטינית, מרביתה של המנהיגות הרדיקלית של ערביי-ישראל תשאף ליצור פרובוקציות מילוליות ומעשיות נגד מדינת-ישראל ותושביה. רעיון "סוף הסכסוך" עם הפלסטינים, אינו בהכרח סוף הסכסוך עם ערביי-ישראל, שכן הם רואים את עצמם כחוד החנית למאוויים הכמוסים של השאיפות הקולוניאליסטיות הערביות - הן תחת הכיסוי הדתי והן תחת הכיסוי הלאומני. האידיאולוגיה הגזענית של ארגון "עדאלה" מבהירה לנו היטב את הכיוון העתידי על-פי תפיסת ראייתם הכוללת. העיקרון הדתי האסלאמי המתייחס ליהודים כ"בני הקופים והחזירים", מדרבן גם את הגורמים החילוניים בחברה הערבית להפעיל מנגנונים ברוטאליים באמצעות "מסמכים פוליטיים" תמימים לכאורה. מסמכים אלה, לצד הטפה דתית אלימה, מהווים תמריץ לגורמים קרימינליים להפעיל אלימות המתבססת על הצדקות דתיות ולאומניות.
הברוטאליות האסלאמית על-פי סגנונו של ראאד סאלח נעצרת לעיתים בעזרת החוק הישראלי - אם כי לא במידה הראויה לגודל האתגר הרובץ לפתחה של מדינת-ישראל. אולם, מה שמתחולל במקומות אחרים ברחבי-העולם המוסלמי עשוי להבהיר לנו את הסכנה הנובעת מהפרוורטיות הקרימינלית המתקבלת כנורמה דתית אסלאמית לגיטימית. הדוגמא הפקיסטנית והאיראנית תבהיר לנו על מה מדובר:
בניגוד למה שמקובל לחשוב, ירושלים אינה הנושא הכי רגיש בעולם. מדינת-ישראל הרשמית טיפחה את הרעיון הזה ככניעה לברוטאליות האסלאמית שנועדה להסוות מתחים אלימים בין מדינות-ערב לבין עצמן. המדיניות הרוסית בקווקאז; המתח בין צפון-קוריאה לדרום-קוריאה; האלימות הצבאית בין הודו לפקיסטן; והמדיניות הגרעינית האיראנית, כל אלה מהווים נושאים רגישים יותר, העלולים לגרום לאסון בקנה-מידה עולמי.
פקיסטן היא אחת המדינות הכי לא יציבות בעולם, אולם היא מחזיקה בנשק גרעיני כחלק מהמערך האסטרטגי שלה נגד הודו. ב-9 באוקטובר 2009 נרצחו בפקיסטן למעלה מ-50 בני-אדם בפיגוע התאבדות. ב-5 באוקטובר 2009 נרצחו 5 בני-אדם בפיגוע התאבדות שאירע במשרדי סוכנות המזון של האו"ם השוכנים בבירה הפקיסטנית. ב-26 בספטמבר נרצחו 16 בני-אדם בשרשרת פיגועים שהתרחשו בצפון-מערב המדינה. ב-18 בספטמבר 2009 נרצחו 33 בני-אדם פיגוע התאבדות שאירע בבית-מלון השוכן בצפון-מערב המדינה. לאור הנתונים הללו (רק של התקופה האחרונה), נשאלת השאלה מה מדרבן גורמים אסלאמיים להוציא לפועל טבח המוני שכזה, בעיקר לאור העובדה שהנרצחים היו כולם מוסלמים? מה מדרבן מוסלמי אחד לחסל ילדים מוסלמים אחרים שהיו בדרכם לבית-הספר? הדוגמא האיראנית הנשענת על התיאולוגיה השיעית הנוגעת לאונס נשים, תדגים את הפרוורטיות הקרימינלית המקבלת הצדקות אסלאמיות דתיות.
עדויות אחדות שהתפרסמו בתקשורת הבינלאומית מבהירות את הטרגדיה האנושית המתחוללת באיראן: על-פי החוק הדתי האיראני אסור להוציא להורג אישה בתולה. ובכן, איך עוקפים את החוק הדתי הזה בעזרת סיוע הלכתי? כמובן שאפשר לבצע ביתוק בעזרת סיוע רפואי מוסמך. אולם במסגרת הפרוורטיות הקרימינלית הנסמכת על ההלכה המוסלמית, האסירה האומללה נאלצת להתחתן בכפייה עם אחד מהסוהרים. מייד לאחר החתונה הכפויה, היא עוברת אונס כחלק ממימוש "הסכם הנישואין", שלאחריו נסללת הדרך להוציא אותה להורג. במקרה הזה, ובמקרים רבים נוספים, הפרוורטיות הקרימינלית מתוחזקת בעזרת מערכת ערכים, לכאורה דתית, המקדמת תרבות של אלימות, רצח וטבח חסר-הבחנה.
כל המקרים הללו וכל האירועים האלימים המתרחשים מידי יום במרחב המוסלמי, אינם נסתרים לחלוטין מעיני היסודות הדמוקרטיים הזעירים הקיימים בעולם-הערבי ובעולם-האסלאמי. הקריאה לדה-אסלאמיזציה של החברה הערבית והמוסלמית תלך ותגבר אם העולם-המערבי והדמוקרטי ידע להתנהל בדרך אמיצה, שאינה מתרפסת, כדי להתמודד עם הרדיקליות המוסלמית האלימה. כדי לעשות זאת, אין צורך לכבוש שטחים, עמים וארצות, אלא רק להציב מראה אמיתית אל מול פני האסלאם הרדיקלי - ללא פחד וללא מורא.
כאשר העוצמה עברה מהכנסייה לבתי המלוכה באירופה, המערכת הקרימינלית הזו החלה לפעול במלא-הדרה לטובת שליטים חילוניים שביקשו לחזק את השפעתם הגלובלית באמצעות שליטה ודיכוי של עמים רבים ככול האפשר. כך למשל, בשנים 1908-1885, השלטון המלוכני של בלגיה ששלט בקונגו, הצליח לחסל כ-10 מיליון אפריקאים בשיטות שונות ומשונות. זאת ועוד, השלטון הבריטי ניהל מערכת שיטתית של הרעבה מכוונת של האוכלוסייה ההודית שגרמה למותם של מיליונים במשך תקופה קצרה ביותר בתחילת המאה ה-20. כמו כן, אי-אפשר להסביר את האידיאולוגיה הגרמנית של 1933 ללא התייחסות ישירה לחריש העמוק שנעשה בעזרת הכנסייה הנוצרית מאות שנים לפני כן. הפסיכוזה הקרימינלית הנוצרית הביאה בסופו של דבר לעלייתם של כוחות פשיסטיים, גזעניים ואידיאולוגיים שהמיטו אסונות על האוכלוסייה האירופאית המקומית ועל עמים רבים ברחבי-תבל. רק עם התפרקותה של ברית-המועצות ב-1991, אירופה הנוצרית נרגעה מעט, וזאת לאחר כ-1500 שנה של מרחץ-דמים בלתי-נתפס בהיקפו.
"אירופה הרגועה" קיימת למעשה לא יותר מ-20 שנה. אולם במקביל לכך, מתחת לפני השטח, רוחשת לה הלבה הרותחת של תחושת העליונות האירופאית הלבנה והנוצרית בשאלת גלי ההגירה של מוסלמים המגיעים אל היבשת ושעלולים למוטט כליל את הסדר החברתי, הלאומי והפוליטי. מדינות אירופאיות אחדות עוצמות עיניים. אחרות, מנסות להפעיל מנגנוני פיקוח ללא הצלחה יתרה. המהגרים החדשים אינם רוצים להשתלב בתרבות הכללית של אירופה, אלא הם מבקשים לכפות ערכים דתיים נוקשים שהמיטו אסונות רבים על תושבי היבשת במשך דורות רבים. לפיכך, הפיצוץ הדתי הוא בלתי-נמנע כל-עוד גורם אחד מופעל בעזרת אקסטזה דתית המטיפה לאלימות חסרת-רסן.
מנגנוני הברוטאליות האסלאמיים
במשך עשרות שנים מדינת-ישראל הרשמית ניסתה להתחנף לציבור הערבי בישראל ולמנהיגיו הרדיקליים באמצעות התעלמות מכוונת מדבריהם ומעשיהם. כבר עשרות שנים, המוסדות הישראלים נוקטים גישה סלחנית (ורשלנית) כלפי מעשיהם הפרובוקטיביים של רבים מהציבור הערבי במגוון רחב של תחומים - החל מהתחמקות מתשלומי מיסים (על רקע אידיאולוגי) וכלה בהסתה המתמשכת המתבצעת בידי פוליטיקאים ערבים בעלי אוריינטציה לאומנית וגזענית כדוגמת אחמד טיבי, עזמי בשארה, ג'מאל זחאלקה, ראאד סאלח ורבים אחרים.
פעמים רבות נאמר שהפעילות הרדיקלית של ערביי-ישראל אינה קשורה בהכרח לתהליך המדיני בין ישראל לבין מדינות-ערב או בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון. ככול שנתקדם במשא-ומתן עם הרשות הפלסטינית, מרביתה של המנהיגות הרדיקלית של ערביי-ישראל תשאף ליצור פרובוקציות מילוליות ומעשיות נגד מדינת-ישראל ותושביה. רעיון "סוף הסכסוך" עם הפלסטינים, אינו בהכרח סוף הסכסוך עם ערביי-ישראל, שכן הם רואים את עצמם כחוד החנית למאוויים הכמוסים של השאיפות הקולוניאליסטיות הערביות - הן תחת הכיסוי הדתי והן תחת הכיסוי הלאומני. האידיאולוגיה הגזענית של ארגון "עדאלה" מבהירה לנו היטב את הכיוון העתידי על-פי תפיסת ראייתם הכוללת. העיקרון הדתי האסלאמי המתייחס ליהודים כ"בני הקופים והחזירים", מדרבן גם את הגורמים החילוניים בחברה הערבית להפעיל מנגנונים ברוטאליים באמצעות "מסמכים פוליטיים" תמימים לכאורה. מסמכים אלה, לצד הטפה דתית אלימה, מהווים תמריץ לגורמים קרימינליים להפעיל אלימות המתבססת על הצדקות דתיות ולאומניות.
הברוטאליות האסלאמית על-פי סגנונו של ראאד סאלח נעצרת לעיתים בעזרת החוק הישראלי - אם כי לא במידה הראויה לגודל האתגר הרובץ לפתחה של מדינת-ישראל. אולם, מה שמתחולל במקומות אחרים ברחבי-העולם המוסלמי עשוי להבהיר לנו את הסכנה הנובעת מהפרוורטיות הקרימינלית המתקבלת כנורמה דתית אסלאמית לגיטימית. הדוגמא הפקיסטנית והאיראנית תבהיר לנו על מה מדובר:
בניגוד למה שמקובל לחשוב, ירושלים אינה הנושא הכי רגיש בעולם. מדינת-ישראל הרשמית טיפחה את הרעיון הזה ככניעה לברוטאליות האסלאמית שנועדה להסוות מתחים אלימים בין מדינות-ערב לבין עצמן. המדיניות הרוסית בקווקאז; המתח בין צפון-קוריאה לדרום-קוריאה; האלימות הצבאית בין הודו לפקיסטן; והמדיניות הגרעינית האיראנית, כל אלה מהווים נושאים רגישים יותר, העלולים לגרום לאסון בקנה-מידה עולמי.
פקיסטן היא אחת המדינות הכי לא יציבות בעולם, אולם היא מחזיקה בנשק גרעיני כחלק מהמערך האסטרטגי שלה נגד הודו. ב-9 באוקטובר 2009 נרצחו בפקיסטן למעלה מ-50 בני-אדם בפיגוע התאבדות. ב-5 באוקטובר 2009 נרצחו 5 בני-אדם בפיגוע התאבדות שאירע במשרדי סוכנות המזון של האו"ם השוכנים בבירה הפקיסטנית. ב-26 בספטמבר נרצחו 16 בני-אדם בשרשרת פיגועים שהתרחשו בצפון-מערב המדינה. ב-18 בספטמבר 2009 נרצחו 33 בני-אדם פיגוע התאבדות שאירע בבית-מלון השוכן בצפון-מערב המדינה. לאור הנתונים הללו (רק של התקופה האחרונה), נשאלת השאלה מה מדרבן גורמים אסלאמיים להוציא לפועל טבח המוני שכזה, בעיקר לאור העובדה שהנרצחים היו כולם מוסלמים? מה מדרבן מוסלמי אחד לחסל ילדים מוסלמים אחרים שהיו בדרכם לבית-הספר? הדוגמא האיראנית הנשענת על התיאולוגיה השיעית הנוגעת לאונס נשים, תדגים את הפרוורטיות הקרימינלית המקבלת הצדקות אסלאמיות דתיות.
עדויות אחדות שהתפרסמו בתקשורת הבינלאומית מבהירות את הטרגדיה האנושית המתחוללת באיראן: על-פי החוק הדתי האיראני אסור להוציא להורג אישה בתולה. ובכן, איך עוקפים את החוק הדתי הזה בעזרת סיוע הלכתי? כמובן שאפשר לבצע ביתוק בעזרת סיוע רפואי מוסמך. אולם במסגרת הפרוורטיות הקרימינלית הנסמכת על ההלכה המוסלמית, האסירה האומללה נאלצת להתחתן בכפייה עם אחד מהסוהרים. מייד לאחר החתונה הכפויה, היא עוברת אונס כחלק ממימוש "הסכם הנישואין", שלאחריו נסללת הדרך להוציא אותה להורג. במקרה הזה, ובמקרים רבים נוספים, הפרוורטיות הקרימינלית מתוחזקת בעזרת מערכת ערכים, לכאורה דתית, המקדמת תרבות של אלימות, רצח וטבח חסר-הבחנה.
כל המקרים הללו וכל האירועים האלימים המתרחשים מידי יום במרחב המוסלמי, אינם נסתרים לחלוטין מעיני היסודות הדמוקרטיים הזעירים הקיימים בעולם-הערבי ובעולם-האסלאמי. הקריאה לדה-אסלאמיזציה של החברה הערבית והמוסלמית תלך ותגבר אם העולם-המערבי והדמוקרטי ידע להתנהל בדרך אמיצה, שאינה מתרפסת, כדי להתמודד עם הרדיקליות המוסלמית האלימה. כדי לעשות זאת, אין צורך לכבוש שטחים, עמים וארצות, אלא רק להציב מראה אמיתית אל מול פני האסלאם הרדיקלי - ללא פחד וללא מורא.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "דה-אסלאמיזציה של העולם-הערבי", 12 באוקטובר 2009, The Mideast Forum.
No comments:
Post a Comment