ההחלטה של מועצת זכויות האדם של האו"ם שהתקבלה ב-16 באוקטובר 2009 בעקבות דו"ח גולדסטון האנטישמי הייתה צפויה. שוב, חשוב לציין, שהדו"ח החד-צדדי הזה וההחלטה שהתקבלה ברוב של 25 מדינות שתמכו לעומת 6 מדינות שהתנגדו, מעלה לדיון נושאים רבים היכולים לחזק את העמדה הישראלית בזירה הבינלאומית. בדרך-כלל, כאשר ישראל נתקלת בקשיים בזירה הבינלאומית, ישנה נטייה תקשורתית פנים-ישראלית להאשים דווקא את מהלכיה של ממשלת-ישראל על-כך שהיא לא נקטה את כל הצעדים הדרושים כדי להתמודד עם הנושא שעל הפרק.
בתרבות התקשורתית הצינית שהשתרשה בישראל בשנים האחרונות, קשה לשכנע את אמצעי התקשורת בישראל שהם חלק אינטגרלי מהמאבק הצודק של מדינת-ישראל בזירה הבינלאומית, וכי ישנם נושאים שהם הרבה מעבר לדיון השטחי המתייחס לדעה פוליטית כזאת או אחרת. לא תמיד צריך להסכים עם כל החלטה מדינית, אבל תמיד צריך לעמוד לצידה של מדינת-ישראל בעיקר בזירה הבינלאומית ובמיוחד בשאלת הסכסוך הערבי-ישראלי. דו"ח גולדסטון מוכיח לנו פעם נוספת שה"תחקירים" וה"ידיעות" הרשלניים שהופיעו בתקשורת הישראלית לאחר המערכה בעזה (עופרת יצוקה), ושנועדו לחשוף לכאורה את מעשיהם של חיילי צה"ל, הסבו נזק רב לישראל בשל מעמדה הרגיש בזירה הבינלאומית.
ישראל אינה מבצעת פשעי מלחמה, וכי הזכות להגנה עצמית עומדת לה בכל עת ובכל מצב. לפיכך השאלה מטופשת "האם קצינים בכירים יכולים לנסוע לחו"ל בשל החשש מתביעות משפטיות" אינה צריכה להיות הנושא העיקרי, שכן הדיון הכללי חורג הרבה מעבר לכך, והוא נוגע בעצם הלגיטימיות של מדינת-ישראל כמדינה יהודית, ריבונית ועצמאית. יש לשים לב לכך, שארגונים אחדים המייצגים את ערביי-ישראל כדוגמת ארגון עדאלה, מנהלים תעמולה זדונית ומקיפה נגד ישראל בזירה הבינלאומית. מדינת-ישראל הרשמית בחרה להתעלם מהארגונים הללו כפי שהיא מתעלמת ממעשיהם של ערביי-ישראל בנושאים נוספים הנוגעים לפשע, למיסים ולחינוך לרדיקליות אסלאמית. אנחנו שרויים במלחמת אזרחים לטנטית, אך עדיין המערכת המשפטית הישראלית מחפשת פתרונות קלים הנמצאים, לכאורה, מתחת לפנס.
קופת השרצים של רוסיה וסין
לעצם הרחבת הדיון העומד על הפרק, נבחן לרגע קט אלו מדינות הצביעו בעד ההחלטה האנטי-ישראלית שהתקבלה במועצת לזכויות האדם של האו"ם. ובכן, שימו לב: רוסיה, סין, ארגנטינה, בחריין, בנגלדש, בוליביה, קובה, מצרים, גאנה, הודו, אינדונזיה, ירדן, ג'יבוטי, סעודיה, פקיסטן, הפיליפינים, קטר, סנגל, דרום-אפריקה, ברזיל, ניקרגואה, ניגריה, צ'ילה, מאוריציוס והרשות הפלסטינית.
לכל אחת מהמדינות הללו ישנה קופת-שרצים גדולה הן בהיבט הפנימי והן בהיבט הבינלאומי. במילים אחרות, המועצה לזכויות אדם של האו"ם הפכה "עיר מקלט" למדינות בעלות רקורד הומאני מפוקפק ביותר, וחלקן הגדול כמו סין, רוסיה, סעודיה ופקיסטן, מנהלות מערכות ברוטאליות שיטתיות באמצעות טרור חסר-הבחנה ללא כל תגובה בינלאומית ראויה. מאז הקמתה של המועצה לזכויות אדם של האו"ם ב-2006, התקבלו עד כה 10 החלטות אנטי-ישראליות, תוך התעלמות מכוונת ממעשיהן הברוטאליים של שאר המדינות. עד כה, לא התקבלה כל החלטה המגנה מדינה אחרת - מלבד ישראל.
תעמולה ולא הסברה
מדינת-ישראל הרשמית, הציבור הישראלי יחד עם התקשורת הישראלית, חייבים להחליף את התסריט הפחדני המתרוצץ בראשם של רבים וטובים בקרבנו. אני רוצה להזכיר לקוראים הישראלים שלאחר מלחמת יום-הכיפורים, באוקטובר 1973, מעמדה הבינלאומי של ישראל היה בשפל חסר-תקדים. כיום, קולה של ישראל נשמע במגוון רחב יותר של אמצעים ויש לנו יכולת להשפיע על יחידים, על קבוצות ועל מדינות רבות. יתרה מזאת, בשל ההתמודדות הישראלית בזירות אקוטיות אחדות, מדינת-ישראל נבחנת במעשיה - הן מצד מדינות ידידותיות והן מצד מדינות יריבות ועוינות. לפיכך, אם ישראל נמצאת כרגע במוקד ההתעניינות הבינלאומי, עליה לנצל כל הזדמנות כדי לחשוף, ללא מורא וללא פחד, את הצביעות הבינלאומית לאור ההחלטה האחרונה ולאור ההחלטות הקודמות שהתקבלו במסגרות הבינלאומיות. אסור להתנצל או להיכנס למגננה הסברתית - אלא יש לתקוף ואף לנהל מערכת תעמולתית מקיפה בדומה לתעמולה המתנהלת במדינות דמוקרטיות אחרות. בסופו של דבר, גם גולדסטון ישתכנע שהוא חתום על דו"ח מפוקפק ורשלני, לכול הדעות, המשרת מגמות אנטישמיות קיצוניות.
תפקידו החשוב של ריצ'ארד קמפ
קולונל ריצ'ארד קמפ היה מפקד הכוחות הבריטיים באפגניסטן במסגרת כוחות נאט"ו. לנוכח תפקידו הצבאי, יש בידיו כלים לערוך השוואות בינלאומיות הנוגעות להתנהגותם של צבאות בעת מלחמה ובעת עימותים צבאיים אלימים. בתקופת מבצע "עופרת יצוקה", קולונל קמפ לא היסס להגן על ישראל בראיון ל-BBC במילים הללו: "החמאס הוכשר וצויד על-ידי איראן וחיזבאללה להשתמש באוכלוסייה האזרחית כמגן אנושי. ולמרות שישראל נוקטת בצעדים למניעת פגיעה באזרחים, ואני יכול לספר על האמצעים הללו, זה בלתי אפשרי למנוע פגיעה כזאת". עוד הוסיף קולונל קמפ באופן נחרץ: "ישראל עשתה ב'עופרת יצוקה' מאמצים יותר גדולים מכל צבא אחר בעולם כדי למנוע פגיעה בחפים-מפשע".
בתרבות התקשורתית הצינית שהשתרשה בישראל בשנים האחרונות, קשה לשכנע את אמצעי התקשורת בישראל שהם חלק אינטגרלי מהמאבק הצודק של מדינת-ישראל בזירה הבינלאומית, וכי ישנם נושאים שהם הרבה מעבר לדיון השטחי המתייחס לדעה פוליטית כזאת או אחרת. לא תמיד צריך להסכים עם כל החלטה מדינית, אבל תמיד צריך לעמוד לצידה של מדינת-ישראל בעיקר בזירה הבינלאומית ובמיוחד בשאלת הסכסוך הערבי-ישראלי. דו"ח גולדסטון מוכיח לנו פעם נוספת שה"תחקירים" וה"ידיעות" הרשלניים שהופיעו בתקשורת הישראלית לאחר המערכה בעזה (עופרת יצוקה), ושנועדו לחשוף לכאורה את מעשיהם של חיילי צה"ל, הסבו נזק רב לישראל בשל מעמדה הרגיש בזירה הבינלאומית.
ישראל אינה מבצעת פשעי מלחמה, וכי הזכות להגנה עצמית עומדת לה בכל עת ובכל מצב. לפיכך השאלה מטופשת "האם קצינים בכירים יכולים לנסוע לחו"ל בשל החשש מתביעות משפטיות" אינה צריכה להיות הנושא העיקרי, שכן הדיון הכללי חורג הרבה מעבר לכך, והוא נוגע בעצם הלגיטימיות של מדינת-ישראל כמדינה יהודית, ריבונית ועצמאית. יש לשים לב לכך, שארגונים אחדים המייצגים את ערביי-ישראל כדוגמת ארגון עדאלה, מנהלים תעמולה זדונית ומקיפה נגד ישראל בזירה הבינלאומית. מדינת-ישראל הרשמית בחרה להתעלם מהארגונים הללו כפי שהיא מתעלמת ממעשיהם של ערביי-ישראל בנושאים נוספים הנוגעים לפשע, למיסים ולחינוך לרדיקליות אסלאמית. אנחנו שרויים במלחמת אזרחים לטנטית, אך עדיין המערכת המשפטית הישראלית מחפשת פתרונות קלים הנמצאים, לכאורה, מתחת לפנס.
קופת השרצים של רוסיה וסין
לעצם הרחבת הדיון העומד על הפרק, נבחן לרגע קט אלו מדינות הצביעו בעד ההחלטה האנטי-ישראלית שהתקבלה במועצת לזכויות האדם של האו"ם. ובכן, שימו לב: רוסיה, סין, ארגנטינה, בחריין, בנגלדש, בוליביה, קובה, מצרים, גאנה, הודו, אינדונזיה, ירדן, ג'יבוטי, סעודיה, פקיסטן, הפיליפינים, קטר, סנגל, דרום-אפריקה, ברזיל, ניקרגואה, ניגריה, צ'ילה, מאוריציוס והרשות הפלסטינית.
לכל אחת מהמדינות הללו ישנה קופת-שרצים גדולה הן בהיבט הפנימי והן בהיבט הבינלאומי. במילים אחרות, המועצה לזכויות אדם של האו"ם הפכה "עיר מקלט" למדינות בעלות רקורד הומאני מפוקפק ביותר, וחלקן הגדול כמו סין, רוסיה, סעודיה ופקיסטן, מנהלות מערכות ברוטאליות שיטתיות באמצעות טרור חסר-הבחנה ללא כל תגובה בינלאומית ראויה. מאז הקמתה של המועצה לזכויות אדם של האו"ם ב-2006, התקבלו עד כה 10 החלטות אנטי-ישראליות, תוך התעלמות מכוונת ממעשיהן הברוטאליים של שאר המדינות. עד כה, לא התקבלה כל החלטה המגנה מדינה אחרת - מלבד ישראל.
תעמולה ולא הסברה
מדינת-ישראל הרשמית, הציבור הישראלי יחד עם התקשורת הישראלית, חייבים להחליף את התסריט הפחדני המתרוצץ בראשם של רבים וטובים בקרבנו. אני רוצה להזכיר לקוראים הישראלים שלאחר מלחמת יום-הכיפורים, באוקטובר 1973, מעמדה הבינלאומי של ישראל היה בשפל חסר-תקדים. כיום, קולה של ישראל נשמע במגוון רחב יותר של אמצעים ויש לנו יכולת להשפיע על יחידים, על קבוצות ועל מדינות רבות. יתרה מזאת, בשל ההתמודדות הישראלית בזירות אקוטיות אחדות, מדינת-ישראל נבחנת במעשיה - הן מצד מדינות ידידותיות והן מצד מדינות יריבות ועוינות. לפיכך, אם ישראל נמצאת כרגע במוקד ההתעניינות הבינלאומי, עליה לנצל כל הזדמנות כדי לחשוף, ללא מורא וללא פחד, את הצביעות הבינלאומית לאור ההחלטה האחרונה ולאור ההחלטות הקודמות שהתקבלו במסגרות הבינלאומיות. אסור להתנצל או להיכנס למגננה הסברתית - אלא יש לתקוף ואף לנהל מערכת תעמולתית מקיפה בדומה לתעמולה המתנהלת במדינות דמוקרטיות אחרות. בסופו של דבר, גם גולדסטון ישתכנע שהוא חתום על דו"ח מפוקפק ורשלני, לכול הדעות, המשרת מגמות אנטישמיות קיצוניות.
תפקידו החשוב של ריצ'ארד קמפ
קולונל ריצ'ארד קמפ היה מפקד הכוחות הבריטיים באפגניסטן במסגרת כוחות נאט"ו. לנוכח תפקידו הצבאי, יש בידיו כלים לערוך השוואות בינלאומיות הנוגעות להתנהגותם של צבאות בעת מלחמה ובעת עימותים צבאיים אלימים. בתקופת מבצע "עופרת יצוקה", קולונל קמפ לא היסס להגן על ישראל בראיון ל-BBC במילים הללו: "החמאס הוכשר וצויד על-ידי איראן וחיזבאללה להשתמש באוכלוסייה האזרחית כמגן אנושי. ולמרות שישראל נוקטת בצעדים למניעת פגיעה באזרחים, ואני יכול לספר על האמצעים הללו, זה בלתי אפשרי למנוע פגיעה כזאת". עוד הוסיף קולונל קמפ באופן נחרץ: "ישראל עשתה ב'עופרת יצוקה' מאמצים יותר גדולים מכל צבא אחר בעולם כדי למנוע פגיעה בחפים-מפשע".
ביוני 2009, קולונל קמפ נשא דברים במסגרת כנס שעסק בדיני מלחמה ובמאבק נגד הטרור העולמי - שנערך ב"מרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה". גם במקרה הזה קמפ לא היסס להשמיע את קולו המצפוני באופן ברור, גלוי ונחרץ: "הצעדים יוצאי הדופן שנקט צה"ל במהלך מבצע 'עופרת יצוקה' על-מנת להגן על זכויותיהם של לוחמים ואזרחים הם יותר מכל מה שעשה כל צבא אחר במהלך ההיסטוריה של המלחמות. בכל זאת, צה"ל נחל הפסד בזירה התקשורתית. בימינו, אנו נמצאים בעידן של לוחמה תקשורתית. השיטות בהן משתמשים החמאס, החזבאללה והטליבאן משרתות אותם היטב והם ימשיכו להשתמש בהן".
כאשר התקיים הדיון במועצה לזכויות אדם של האו"ם ב-16 באוקטובר 2009, קולונל ריצ'ארד קמפ פנה אל נשיא המועצה במשפטים הברורים הללו: "כבוד הנשיא, על סמך הידע והניסיון שלי, אני יכול להגיד שבמהלך מבצע 'עופרת יצוקה', כוחות הצבא הישראלי עשו עבור השמירה על זכויות האזרחים באזור הלחימה יותר מאשר כל צבא אחר בהיסטוריית הלחימה המודרנית. ישראל עשתה זאת, בעודה מתמודדת עם אויב שהציב בכוונה את כוחו צבאי מאחורי מגן-אנושי של אוכלוסייה אזרחית".
המשימה החשובה העומדת בפני כל המערכות הציבוריות בישראל, כולל אלה המתיימרים להיות אנשי-רוח בעיני עצמם ובעיני אחרים, היא שהקולות המצפוניים הללו לא ישארו בעלטה הבינלאומית הצבועה והמתחסדת. פרס נובל לספרות - זה דבר חשוב. גם פרס נובל לכימיה נחשב לפרס מאוד חשוב. ללא כל ספק, פרס נובל לפיזיקה נחשב לפסגת ההכרה הבינלאומית. ועם כל זאת, לאף אחד מאיתנו אסור לעמוד מהצד לנוכח המסע השיטתי המתנהל נגד עצם קיומה של ישראל כמדינה וכחברה. לאנטישמיות העולמית יש בסיס לא-רציונאלי, שכן לא צריך להיות באמת "אשם" כדי להיות "מואשם" - כפי שאנו מכירים זאת לאורך ההיסטוריה הארוכה שלנו. במילים אחרות, כל מי שעומד מהצד כמשקיף מעל "הטריבונה הבינלאומית", נחשב לשותף מלא לעוול המתחולל לנגד עינינו.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "קולונל ריצ'ארד קמפ ודו"ח גולדסטון", 18 באוקטובר 2009, The Mideast Forum.
No comments:
Post a Comment