האיחוד הלאומי הדמוקרטי בסוריה שנוסד ב-1979

אלה היו דברי הפתיחה כפי שפורסמו ב-1979, עם הקמת האיחוד. מעט מאוד השתנה כשהמצע פורסם שוב ב-2001. גם מנסחי המצע טענו כי המצב בסוריה לא השתנה לטובה מאז 1979 כשהמצע פורסם לראשונה, וכי המצב בסוריה הורע עם השנים בעקבות שלטונו הממושך אל חאפז אל-אסד. עם מותו של חאפז אל-אסד שנת 2000, התעוררה התקווה שסוריה צועדת לעבר דמוקרטיזציה שבה יושם דגש על חירויות הפרט, שלטון החוק והסדרת היחסים בין האזרח למשטר. תקופה קצרה זו, עד לשנת 2002, כונתה בפי אינטלקטואלים סורים "האביב של דמשק", ומכאן גם גודש הפרסומים שנגעו לבעיית הדמוקרטיה בסוריה ושאלת החירויות הבסיסיות של האזרח הסורי. אולם פניו של בשאר אל-אסד היו מופנות לעבר שרידותה של העדה העלווית, ובשל כך ננקטה יד קשה נגד גורמים אופוזיציוניים שדרשו מידה מסויימת של חירות פוליטית וחברתית. התנהלותו של בשאר אל-אסד בכל הנוגע לרצח אל-חרירי, חשפו במידה רבה את התנהלותו הכושלת והדגימו את חוסר מיומנותו של בשאר אל-אסד לנהל את המדינה בצורה מושכלת ואחראית.

דברי הפתיחה במצע הארוך, המתפרש על כ-10 עמודים, חושף במידה רבה את דעתו של האיחוד על הנעשה בסוריה גם לאחר מותו של חאפז אל-אסד.

"האיחוד הלאומי הדמוקרטי" בסוריה - המצע המדיני: תקנון יסוד.

המצע המדיני:

האיחוד הלאומי הדמוקרטי הנו מסגרת פוליטית פתוחה למפלגות וארגונים פוליטיים, אישי ציבור ואזרחים עצמאיים ממסגרת של מפלגות, אותם מאגדת מטרה משותפת לפעול למען מיסודה של מדינת צדק וחוק; מדינה שתשמור על חופש הפרט וזכויות האדם, תערוב לזכויות האזרחיות וחירויות היסוד של כל האזרחים על בסיס של שוויון, ותכשיר את הקרקע למשטר דמוקרטי שיבטיח פיתוח, צדק חברתי ושוויון הזדמנויות; מדינה בעלת תשתית דמוקרטית הנסמכת על עקרון ריבונות העם ואחדות החברה, ופועלת למען ביסוס חירותה של הארץ, שחרור חלקיה הכבושים, הצבתה על דרך הקידום והשגשוג, וחיזוק האופציות המובילות להתנערות לאומית דמוקרטית ואחדות ערבית.

האיחוד הלאומי הדמוקרטי נוסד בשנת 1979, לאחר הידברות דמוקרטית בין חמש מפלגות פוליטיות בעלות גוונים אידיאולוגיים שונים:

"מפלגת האיחוד הסוציאליסטי הערבי הדמוקרטי",

"המפלגה הקומוניסטית הסורית – הלשכה המדינית",

"מפלגת הפועלים המהפכנית הערבית" - (שהוקמה על-ידי יאסין אל-חאפז ב-1965),

"מפלגת הבעת' הערבית הסוציאליסטית הדמוקרטית",

ו"תנועת הסוציאליסטים הערבים",

וזאת במטרה ליטול חלק בהתוויית דרך של שלום שתחלץ את המדינה מהמשבר שלה, ותמנע ממנה את הסכנות עליהן התריעו הנסיבות הנפיצות דאז, שהיו קרובות לשטוף אותה ולאיים על המרקם החברתי שלה ואחדותה הלאומית.

האיחוד עודנו נאמן לעקרונות עליהם קם שבין החשובים ביותר שבהם: ההכרה בגיוון והשוני, אימוץ ההידברות הדמוקרטית, דגילה באחדות הלאומית וטובת הכלל וקידושן, הבעת אמון בפוטנציאל של העם, והכרה בזכותו לבחור את המודל המדיני-החברתי-הכלכלי שיבטיח את האינטרסים שלו, ואת המשטר השלטוני שיגן על האינטרסים הללו וישמור אותם, וכן יבטא את זהותו הלאומית של העם.

על רקע פנייתו של השלטון לאימוץ הנישה הביטחונית והכוח הטהור באותם זמנים, דבק האיחוד בנישה הלאומית הדמוקרטית שלו והתנגד לדרכו של השלטון, ודרש לשנות אותה באורח שיאפשר לעם ולגורמי הכוח הדמוקרטיים שבו ליטול חלק חיובי בחיים הפוליטיים.

השלטון היה נחוש להמשיך בדרכו, כך שהמשבר גילה מגמת החמרה, והמצב החברתי, הפוליטי והכלכלי הלך והחריף עוד יותר. בצל הנסיבות הללו, ידע האיחוד - כמוהו כמו גורמי כוח פוליטיים וחברתיים אחרים, ואזרחים רבים נעדרי זיקה לפעילות הפוליטית - מסעות דיכוי וניסיונות חיסול ועקירה מהשורש, בעטיים איבד לוחמים רבים ובמסגרתם השליכו מנגנוני השלטון מאות מחבריו ותומכיו לבתי הכלא ומתקני המעצר לשנים ארוכות.