המפלה של התקשורת הישראלית מול נתניהו

בישראל התנהלה מערכת-בחירות מטורללת ביותר לכנסת ה-20 שהסתיימה ב-17 במרס 2015 בשעות הערב המאוחרות עם נצחונו המדהים של בנימין נתניהו. אפשר לשער שמאות מאמרים יתפרסמו במהלך השבועות הבאים על-מנת לתת הסבר מניח את הדעת לנצחנו של נתניהו כנגד כל הסיכויים - לפחות, על-פי הרושם שנשקף מכלי-התקשורת בישראל.

הניצחון של נתניהו הוא ניצחון מתוק. זהו הישג אישי מפתיע למרות מסע ההסתה, ההכפשה, השקרים, הסקרים המדומים, הגזענות ואלימות שהופגנה בתקשורת הישראלית כלפיו וכלפי אוהדיו - במיוחד בעיתון "ידיעות אחרונות", בעיתון "הארץ", באתר YNET, בערוץ 2, ובערוץ 10. הינה סיפור קטן שייתן לכולנו מושג על ההפתעה שהתחוללה עם פרסום התוצאות: חבורה מסוימת של תל-אביבים המתגוררת ברובה ברמת-אביב (אקדמאים, ליברלים ופטריוטים), החליטה להצביע עבור בנימין נתניהו בעיקר לאור מה שהתחולל בתקשורת הישראלית במהלך החודשים האחרונים. זו לא הייתה הצבעה עבור הליכוד, אלא זו הייתה הצבעת-מחאה ענקית נגד התקשורת הישראלית שלא ידעה להפריד בין הסתה נגד המדינה לבין ביקורת לגיטימית כלפי מדיניותו של נתניהו. במילים אחרות, התקשורת הישראלית ברובה עסקה בהונאה של קוראיה וצופיה וב"טרור תקשורתי" נגד אדם אחד בלבד.

זו אותה תקשורת שניסה להרוס כל חלקה טובה במדינת-ישראל בעזרת מניפולציות תקשורתיות שנבעו בעיקר בשל עניין עסקי ותחרות ילדותית בין עיתון "ידיעות אחרונות" הכושל לבין עיתון "ישראל היום" הפורח. זו אותה תקשורת שניסה לרמות את הציבור הישראלי כאילו מדינת-ישראל הפכה למדינה סומלית כושלת. זו אותה תקשורת שניסתה לסכסך, לפגוע במזיד, להעליב ולהשפיל ציבור שלם של בוחרים בעזרת אמירות גזעניות כאילו הם מחוץ למחנה "הנכון" או כאילו הם לא ממש "שייכים" למדינה. אמירותיו של יאיר גרבוז על "מנשקי הקמעות ועובדי האלילים" שנאמרו בעצרת של השמאל שנערכה בכיכר רבין ב-8 במרס 2015, למעשה ייצגו את הצד האפל של השמאל הישראלי הקיצוני שמצליח להכשיל את עצמו פעם-אחר-פעם באמצעות אמירות אומללות המבטאות את התודעה-העצמית של מרבית השמאל הישראלי. הינה כי כן, 72 אחוזים מהציבור הישראלי הצביעו בבחירות האחרונות. רבים מהם אמרו "לא" לתרבות-הביוב הזו של השמאל הישראלי - זה המקבל גיבוי מלא מהתקשורת הישראלית הממסדית וצרת-האופקים.

היהירות התקשורתית שהופגנה בחודשים האחרונים בעזרת עשרות עיתונאים מטורללים שברה שיאים של טמטום שהפכו את התקשורת הישראלית (ברובה) לבלתי-רלוונטית לחיים הלאומיים שלנו בישראל. יש משהו משותף בין מרבית אמצעי-התקשורת בישראל לבין חסן נסראללה ולבין גורמים ערביים נוספים: הם לא יודעים "לקרוא" נכון את החברה הישראלית. נסראללה למד את הלקח הראוי, אך עדיין התקשורת הישראלית היהירה עוד צריכה ללמוד את הלקח הראוי לעשרות השנים הבאות. אפילו יום לאחר הבחירות, עיתונאים אחדים המשיכו להפגין את היהירות הגזענית שלהם כלפי ציבור-בוחרים-גדול בעזרת אמירות הזויות בסגנון: "יש כאן שני עמים". כאן בדיוק מתחילה ומסתיימת הבעיה של התקשורת הישראלית - והבעיה הזו לא תיעלם עד שייעלמו לחלוטין כל האמירות הללו שיש להם ריח מבאיש המתנשא למרחוק. חבל ש"ביטחוניסטים" לשעבר הסכימו לשתף-פעולה עם המגמה הזו בשל עיוורן-חושים, שנאה והתנשאות בלתי-מתקבלת על הדעת - בדומה למאיר דגן הבכיין.

אפילו ציפי לבני לא יכלה להימנע בדברי ההסתה שלה לאחר נצחונו של נתניהו בעזרת רטוריקה אלימה ומיותרת שהכשילה לחלוטין את אלה המתיימרים לייצג את מחנה השמאל הישראלי. ציפי לבני, כרגע, מתאימה כמו כפפה למפלגת-העבודה כפי שהיא נראית כיום: יהירה ומתנשאת. לפיכך, ההצבעה עבור נתניהו הייתה הצבעה רציונאלית לעילא ולעילא, בעוד ההצבעה למפלגת-העבודה נבעה משיקולים פרימיטיביים בלתי-רלבנטיים למציאות האמיתית השוררת בישראל. כך למשל, עמוס ידלין -  מי שהתיימר להיות שר-הביטחון מטעם מפלגת-העבודה - אמר לאחר הפגנת-הימין שנערכה בכיכר רבין ב-15 במרס 2015, שעצרת הימין תוביל למדינה חשוכה, חרדית ומתנחלת. האיש הזה התיימר להיות גם מפקדם העליון של חיילים דתיים המהווים נתח גדול ביחידות הקרביות המובחרות ביותר שלנו.

לידיעת התקשורת הישראלית: נתניהו ניצח ב-7 ערים מתוך 10 הערים הגדולות בישראל. להגדיר את הערים הללו שהצביעו עבור נתניהו כ"פריפריה", זה עלבון גדול לאינטליגנציה הישראלית ועלבון גדול מאוד למושג "תקשורת". אמרתי לכם שהתקשורת הישראלית, כמו חסן נסראללה, אינה מבינה את החברה הישראלית ואת ערכיה כפי שאלה באו לידי ביטוי גם במבצע "צוק איתן" ובאתגרים רבים לפני כן. אם יותר מידי אזרחים ישראלים שמחים על תבוסתה של התקשורת הישראלית לאור נצחונו של נתניהו, מישהו חייב לעשות בדק-בית רציני במטרה להפיק לקחים מערכתיים, אישיים, תרבותיים ותקשורתיים. לאור מה שהתחולל בתקשורת הישראלית בשנים האחרונות, אפילו המילה "פרשן" הפכה למילה מגוחכת שאין מאחוריה מאומה. אחדים מהפרשנים "הבכירים" הציגו תפיסת-עולם מדומיינת ומעוותת שהייתה רחוקה מאוד מהמציאות בה אנו חיים - הן בתחום הפוליטי והן בתחומי הכלכלה והחברה במדינת-ישראל. מדינה בה התל"ג לנפש חצה את ה-40,000 דולר לשנה, ראויה למעט יותר כבוד והערכה מפי כאלה המתיימרים להיות "פרשנים בכירים".

אנחנו יכולים לשער שבנימין נתניהו בקדנציה הרביעית שלו, ידע לשמור על מדינת-ישראל כמדינה ליברלית, מתקדמת, הישגית ומגובשת גם עם הערבים והחרדים - מדינה החותרת ליחסי שכנות טובים עם הסובב אותה. אפשר לקדם עוד יותר את היעדים הללו - הרי העם נתן לכך ביטוי הולם במערכת הבחירות האחרונה. בהצלחה לכולנו.

וכמה דברים לסיום: א) תודה רבה גם לציפי לבני שהצליחה לחסל עוד מפלגה. ב) במהלך החודש האחרון התפרסמו במגזין זה שלושה מאמרים ביקורתיים על מפלגת-העבודה ועל התקשורת הישראלית לאור מערכת הבחירות האלימה שהתחוללה בישראל בחודשים האחרונים. כל מי שרוצה להבין מה אירע למפלגת-העבודה בחודשים האחרונים, מוזמן לעיין בהם שוב.

--

מפלגת-העבודה - לוליינות אידיאולוגית אטומה.

לאן נעלמה התוכנית הכלכלית של יצחק הרצוג.

מפלגת-העבודה: כלכלה, שקרים ועיוותים מוסריים.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו", מגזין המזרח התיכון, 19 במרס 2015.