טרור אסלאמי בצבא האמריקאי

נידאל מאליק חסן היה יכול להיחשב לסיפור הצלחה אמריקאי קלאסי: בן של זוג מהגרים שהגיעו מאזור רמאללה, מוסלמי, קצין, ד"ר ופסיכיאטר שהיה בשירות פעיל בצבא האמריקאי. ב-5 בנובמבר 2009, החליט נידאל מאליק חסן לחסל חיילים אמריקאים רבים ככול האפשר ששירתו ב"פורט הוד" - הבסיס הצבאי הגדול ביותר על אדמת ארה"ב. כפסיכיאטר בצבא האמריקאי, נידאל מאליק חוסיין היה אמור להעניק סיוע נפשי לעמיתיו ששבו משדה-הקרב או לכאלה שעדיין לא הסתגלו לשירות הצבאי. אולם, נידאל מאליק חסן החליט לבצע פיגוע התאבדות נגד חבריו לבסיס בדומה לפעולות הטרור האסלאמיות המתרחשות באופן אלים ורצחני ברחבי המזרח-התיכון. בתוך דקות ספורות בלבד, נידאל מאליק חסן הצליח להרוג 13 חיילים ולגרום לפציעתם של כ-30 חיילים נוספים. לאור פעולת הטרור שתוכננה מזה זמן רב, הנשיא האמריקאי, ברק חוסיין אובמה, שחרר הצהרה נשיאותית ש"אין לקפוץ למסקנות נמהרות בעקבות האירוע הטרגי". על-פי עדויות אחדות, נידאל מאליק חסן צעק "אללה אכבר" בשעה שהוא ירה למוות בחבריו לבסיס.

מאחורי כל רוצח-המונים יש מליץ-יושר
הצבא האמריקאי מונה 1.5 מיליון חיילים. מתוכם, רק 1,977 מוסלמים משרתים בשירות פעיל. 603 מוסלמים משרתים בכוחות המילואים של הצבא האמריקאי, ו-464 מוסלמים נוספים משרתים במשמר-הלאומי האמריקאי. לעומת זאת, אחוז אחד (1%) מכלל חיילי ארה"ב הם ממוצא יהודי ורבים מהם נזקקים לשירותים דתיים בשל אמונתם.

מאחורי כל רוצח-המונים מוסלמי תמיד יש איזה מליץ-יושר המתנדב להצדיק ולתרץ את מעשיו האכזריים. גם במקרה הזה, רבים בתקשורת האמריקאית ניסו להעניק הסבר ב"ניחוח מערבי" לפעולה רצחנית הנטועה היטב בתרבות הדתית האסלאמית. אחדים מהם טענו כי הוא סבל מ"טראומה" למרות שהוא מעולם לא שירת באזורי לחימה. אחרים ידעו לצטט את קרובי משפחתו שטענו כי הוא סבל מ"הטרדות" מצד חבריו לנשק בשל מוצאו הדתי. נידאל מאליק חסן לא טרח להסתיר את דעתו על המלחמה באפגניסטן והוא גם לא הסתיר את היותו מוסלמי אדוק. אולם, ברוח התרבות הליברלית השטחית השולטת כיום בחלק מהתרבות המערבית, כל מוסלמי הוא קורבן של מישהו או של משהו, והדרך היחידה להתמודד את "המצוקה הנפשית והפוליטית" הקשה הזו, היא באמצעות רצח המוני של חפים-מפשע - וזאת, למרות שרבים מהנרצחים מהטרור האסלאמי המתרחש ברחבי-העולם הם מוסלמים בעצמם.

אחדים מכלי התקשורת המובילים בארה"ב נוטים לחשוב שאם הם משתמשים ברטוריקה שונה כלפי העולם-המוסלמי, המציאות משתנה בעקבותיה. הנשיא האמריקאי ניסה את התרגיל הזה לאורך כל השנה האחרונה, אולם המציאות האסלאמית הקשה מוטחת בפנינו מידי יום ביומו. הבעיה אינה נוגעת רק לטרמינולוגיה הנשיאותית המנוסחת היטב לאחר "מחשבה עמוקה", אלא הבעיה היא באלימות הרצחנית הנובעת מהתרבות האסלאמית המזדרזת להעניק לה לגיטימציה דתית. במילים אחרות, האסלאם - כפי שהוא כיום - אינו הפתרון, אלא הוא בעיית הבעיות של העולם החופשי והדמוקרטי. העניין הזה מוביל אותנו לעבר ההחלטה שהתקבלה באו"ם בנוגע לדו"ח גולדסטון.

מי הצביע באו"ם נגד דו"ח גולדסטון
ב-5 בנובמבר 2009 נערכה הצבעה בעצרת האו"ם על אימוץ מסקנות דו"ח גולדסטון האנטישמי. 114 מדינות הצביעו בעד אימוץ המסקנות. 44 מדינות נמנעו, ו-18 מדינות אמיצות הצביעו נגד ההחלטה. ובכן, מי הן 18 המדינות הללו שהצביעו נגד הדו"ח האנטישמי? ארה"ב, גרמניה, איטליה, קנדה, אוסטרליה, הולנד, ישראל, פולין, הונגריה, אוקראינה, סלובקיה, צ'כיה, מקדוניה, פנמה, איי מרשל, מיקרונזיה, רפובליקת נאורו, ואיי פלאו.

ואלה חלק מהמדינות (הפחדניות) שנמנעו בהצבעה: אוסטריה, בלגיה, דנמרק, פינלנד, צרפת, בריטניה, גיאורגיה, יוון, יפן, לוקסמבורג, מונקו, מונטנגרו, ניו זילנד, נורבגיה, דרום-קוריאה, רומניה, רוסיה, ספרד ושבדיה.

כל המדינות המוסלמיות הצביעו בעד ההחלטה. רבות ממדינות האפריקאיות הצביעו יחד עם הגוש האסלאמי. אליהן הצטרפו גם סין, אירלנד, ארגנטינה, ברזיל, קפריסין, צפון-קוריאה, גואטמלה, הודו, מקסיקו, פורטוגל, סינגפור, שוויצריה, קובה, מלטה ו-ונצואלה כמובן.

רבות מהמדינות שהצביעו בעד ההחלטה או כאלה שקיבלו החלטה טקטית להימנע בהצבעה כדי לא להרגיז את הגוש האסלאמי, נאלצות להתמודד עם האיום האסלאמי המתחולל בשטחן. אחדות מהמדינות הללו נוקטות באלימות רחבת-היקף נגד האיום המתגבר גם אם הן מתהדרות בתואר "מדינה מוסלמית". כרגיל, הצביעות באו"ם חוגגת בדומה לצביעות התקשורתית במתחוללת בארה"ב.

לאחר פרסום המאמר, קבלתי תגובה חשובה ומעניינת מדני מן (Danny Mann) בנוגע להצבעה באו"ם על דו"ח גולדסטון: "רציתי לציין את העובדה לה שמתי-לב שישנה התאמה בין המדינות בהן ביקר השר ליברמן באפריקה ובין המדינות הנמנעות (3 מ-5 המדינות בהן ביקר נמנעו), עם זאת לא מצאתי התאמה בין המדינות בהן ביקר בדרום-אמריקה לבין הצבעתן באו"ם (1 מ-4 נמנעו)".
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "נידאל מאליק חסן - טרור אסלאמי בצבא האמריקאי", מגזין המזרח התיכון, 7 בנובמבר 2009.