ב-27 באוקטובר 2009, התפרסם בעיתון הארץ מאמר התשובה של קנת רות למאמרו החשוב של רוברט ברנשטיין העוסק באידיאולוגיה האנטי-ישראלית של הארגון Human Rights Watch. קנת רות, המנכ"ל הנוכחי של ארגון HRW מאז 1993, ענה באופן צבוע ורשלני לטענותיו של רוברט ברנשטיין שייסד את ארגון HRW ואף עמד בראש הארגון במשך 20 שנה. להלן, תזכורת לדברי הביקורת החשובים של רוברט ברנשטיין:
גאוותו של ברנשטיין על מפעלו החשוב בהקמת הארגון ב-1978 התמוססה לחלוטין לאור ההתפתחויות המוזרות שחלו בו, שכן לדבריו "שליחותו המקורית של HRW הייתה לחשוף את המתרחש בחברות סגורות, לקדם חירויות-יסוד ולתמוך במתנגדי משטר. אלא שבאחרונה הארגון מפרסם דו"חות על הסכסוך הישראלי-ערבי המסייעים לאלה המבקשים להפוך את ישראל למדינה מנודה (pariah state)". זאת אחת מהטענות החשובות של ברנשטיין הזוכה להתעלמות מכוונת מצד הארגונים האנטי-ישראלים והארגונים הרדיקליים התוקפים את ישראל.
לדברי רוברט ברנשטיין, ארגון ה-HRW - שנוסד כדי לטפל בעיקר במדינות לא-דמוקרטיות המפרות באופן שיטתי את זכויותיהם הבסיסיות של האזרחים - זנח את המשימה הראשית שלו בכך שהוא החל לעסוק בישראל באופן אובססיבי ללא כל הצדקה וללא כל צורך. על-מנת להדגיש את דבריו בנדון, רוברט ברנשטיין כתב כך: "בישראל שאוכלוסייתה מונה 7.4 מיליון בני-אדם, פועלים לפחות 80 ארגוני זכויות-אדם; ויש לה עיתונות תוססת; ממשלה הנבחרת בהליך דמוקרטי; מערכת משפט שפוסקת לעיתים קרובות נגד הממשלה; אקדמיה שהינה פעילה פוליטית; מספר רב של מפלגות פוליטיות, ואם לשפוט לפי היקף הסיקור-התקשורתי, קרוב לוודאי שיש בה יותר עיתונאים לנפש מבכול מדינה אחרת בעולם". אכן דברים מדויקים וחשובים.
שימו לב איך קנת רות הפחדן מתחמק מהטענות הבסיסיות של רוברט ברנשטיין הנוגעות להתרכזותו של HRW בישראל. קנת רות עונה כך: "הארגון עובד בימים אלה ב-17 מדינות במזרח-התיכון ובצפון אפריקה, בהן איראן, מצרים, לוב וסעודיה. כ-15 אחוזים מכלל הדו"חות שלנו באזור הם על ישראל". קנת רות הרשלן אפילו לא שם-לב לכך שהוא בעצם מודה שהארגון מתרכז בישראל, שכן כמות הדו"חות המתפרסמים על ישראל היא פי 3 (שלושה) בהשוואה לכול מדינה אחרת באזור. אולם הבעיה אינה מתרכזת רק בכמות הדו"חות, אלא גם בטון הכללי המלווה ב"שפה פוליטית" (מכוונת), שהיא בוטה ואלימה, המופעלת על ישראל בכל דו"ח ודו"ח שמתפרסם. המשמעות היא, ש"השפה הפוליטית" בה משתמשים נגד ישראל, נועדה לשרת מטרה ארוכת-טווח, דהיינו להפוך את ישראל ל"מדינה מנודה" - בדיוק כפי שטען רוברט ברנשטיין.
הבעיה אינה נוגעת רק לכמות הדו"חות, אלא גם לעוביים. מאוד קל לפרסם דו"ח קצר על רצח-העם בסודן, כדי לצאת ידי חובה, אך במקביל לכך לפרסם דו"חות עבי-כרס המכילים מאות עמודים על ישראל כדי לשרת מטרה פוליטית מוצהרת בעזרת עדויות מצוצות-מהאצבע. וזאת, תוך-כדי התעלמות מכוונת מ"אמנת החמאס" המצהירה בגלוי על רצונה להביא להשמדתה של מדינת-ישראל ותושביה.
שוב, צריך לשים-לב איך קנת רות הפחדן מנסה להתחמק מהטענות הרבות המופנות כלפי הארגון בעזרת הטענה ההזויה שפעילותו של הארגון נעשית לטובת ישראל. וכך מאשים קנת רות את ישראל בפשעי מלחמה בדרך עקיפה: "ההפרות החמורות שתיעדנו מסכנות את ישראל עצמה. מכיוון שהיא אינה מצליחה להעמיד לדין את האחראים, גוברים הכעס והעוינות כלפיה באוכלוסייה הפלסטינית ובעולם-הערבי, ומחלישים את המתונים המעוניינים בשלום". צריך לקרוא את המשפטים האלה כמה פעמים, כדי להבין את "המטרה הפוליטית" ואת "השפה הפוליטית" המופעלת על ישראל. קנת מור הפחדן לא היה מעז להפעיל שפה כזו על אף מדינה ערבית ועל אף מדינה מוסלמית. סביר להניח, שאם קנת רות היה נוקט שפה כזו על רוסיה או על סין, פעילי הארגון היו נעצרים בידי שירותי-הביטחון של המדינה.
אולם, קל מאוד לפעול בישראל, וזאת משום שמדינת-ישראל היא מדינה חופשית, דמוקרטית, ליברלית ופלורליסטית, (המעוררת את קנאתו של קנת רות) - למרות הטרור הגזעני המופעל נגדה לאורך שנים רבות. קל מאוד להסוות את המטרות הפוליטיות העומדות מאחורי פעילותו של הארגון בנוגע לישראל. שכן, לדבריו, המערכת המשפטית הישראלית כל-כך רשלנית, וזאת משום שהיא "אינה מצליחה להעמיד לדין את האחראים", ולכן הארגון ההזוי הזה פועל "לטובת ישראל". ממש חסיד אומות העולם.
גאוותו של ברנשטיין על מפעלו החשוב בהקמת הארגון ב-1978 התמוססה לחלוטין לאור ההתפתחויות המוזרות שחלו בו, שכן לדבריו "שליחותו המקורית של HRW הייתה לחשוף את המתרחש בחברות סגורות, לקדם חירויות-יסוד ולתמוך במתנגדי משטר. אלא שבאחרונה הארגון מפרסם דו"חות על הסכסוך הישראלי-ערבי המסייעים לאלה המבקשים להפוך את ישראל למדינה מנודה (pariah state)". זאת אחת מהטענות החשובות של ברנשטיין הזוכה להתעלמות מכוונת מצד הארגונים האנטי-ישראלים והארגונים הרדיקליים התוקפים את ישראל.
לדברי רוברט ברנשטיין, ארגון ה-HRW - שנוסד כדי לטפל בעיקר במדינות לא-דמוקרטיות המפרות באופן שיטתי את זכויותיהם הבסיסיות של האזרחים - זנח את המשימה הראשית שלו בכך שהוא החל לעסוק בישראל באופן אובססיבי ללא כל הצדקה וללא כל צורך. על-מנת להדגיש את דבריו בנדון, רוברט ברנשטיין כתב כך: "בישראל שאוכלוסייתה מונה 7.4 מיליון בני-אדם, פועלים לפחות 80 ארגוני זכויות-אדם; ויש לה עיתונות תוססת; ממשלה הנבחרת בהליך דמוקרטי; מערכת משפט שפוסקת לעיתים קרובות נגד הממשלה; אקדמיה שהינה פעילה פוליטית; מספר רב של מפלגות פוליטיות, ואם לשפוט לפי היקף הסיקור-התקשורתי, קרוב לוודאי שיש בה יותר עיתונאים לנפש מבכול מדינה אחרת בעולם". אכן דברים מדויקים וחשובים.
שימו לב איך קנת רות הפחדן מתחמק מהטענות הבסיסיות של רוברט ברנשטיין הנוגעות להתרכזותו של HRW בישראל. קנת רות עונה כך: "הארגון עובד בימים אלה ב-17 מדינות במזרח-התיכון ובצפון אפריקה, בהן איראן, מצרים, לוב וסעודיה. כ-15 אחוזים מכלל הדו"חות שלנו באזור הם על ישראל". קנת רות הרשלן אפילו לא שם-לב לכך שהוא בעצם מודה שהארגון מתרכז בישראל, שכן כמות הדו"חות המתפרסמים על ישראל היא פי 3 (שלושה) בהשוואה לכול מדינה אחרת באזור. אולם הבעיה אינה מתרכזת רק בכמות הדו"חות, אלא גם בטון הכללי המלווה ב"שפה פוליטית" (מכוונת), שהיא בוטה ואלימה, המופעלת על ישראל בכל דו"ח ודו"ח שמתפרסם. המשמעות היא, ש"השפה הפוליטית" בה משתמשים נגד ישראל, נועדה לשרת מטרה ארוכת-טווח, דהיינו להפוך את ישראל ל"מדינה מנודה" - בדיוק כפי שטען רוברט ברנשטיין.
הבעיה אינה נוגעת רק לכמות הדו"חות, אלא גם לעוביים. מאוד קל לפרסם דו"ח קצר על רצח-העם בסודן, כדי לצאת ידי חובה, אך במקביל לכך לפרסם דו"חות עבי-כרס המכילים מאות עמודים על ישראל כדי לשרת מטרה פוליטית מוצהרת בעזרת עדויות מצוצות-מהאצבע. וזאת, תוך-כדי התעלמות מכוונת מ"אמנת החמאס" המצהירה בגלוי על רצונה להביא להשמדתה של מדינת-ישראל ותושביה.
שוב, צריך לשים-לב איך קנת רות הפחדן מנסה להתחמק מהטענות הרבות המופנות כלפי הארגון בעזרת הטענה ההזויה שפעילותו של הארגון נעשית לטובת ישראל. וכך מאשים קנת רות את ישראל בפשעי מלחמה בדרך עקיפה: "ההפרות החמורות שתיעדנו מסכנות את ישראל עצמה. מכיוון שהיא אינה מצליחה להעמיד לדין את האחראים, גוברים הכעס והעוינות כלפיה באוכלוסייה הפלסטינית ובעולם-הערבי, ומחלישים את המתונים המעוניינים בשלום". צריך לקרוא את המשפטים האלה כמה פעמים, כדי להבין את "המטרה הפוליטית" ואת "השפה הפוליטית" המופעלת על ישראל. קנת מור הפחדן לא היה מעז להפעיל שפה כזו על אף מדינה ערבית ועל אף מדינה מוסלמית. סביר להניח, שאם קנת רות היה נוקט שפה כזו על רוסיה או על סין, פעילי הארגון היו נעצרים בידי שירותי-הביטחון של המדינה.
אולם, קל מאוד לפעול בישראל, וזאת משום שמדינת-ישראל היא מדינה חופשית, דמוקרטית, ליברלית ופלורליסטית, (המעוררת את קנאתו של קנת רות) - למרות הטרור הגזעני המופעל נגדה לאורך שנים רבות. קל מאוד להסוות את המטרות הפוליטיות העומדות מאחורי פעילותו של הארגון בנוגע לישראל. שכן, לדבריו, המערכת המשפטית הישראלית כל-כך רשלנית, וזאת משום שהיא "אינה מצליחה להעמיד לדין את האחראים", ולכן הארגון ההזוי הזה פועל "לטובת ישראל". ממש חסיד אומות העולם.
קנת רות הרשלן יצא מתוך נקודת-הנחה (פוליטית), שישראל אינה מצייתת לחוקים הבינלאומיים הנוגעים לחוקי-מלחמה באזורי קרבות. אולם, צריך לשים לב לתרמית הפוליטית המופעלת על ישראל: בכל מלחמה מתרחשות טעויות הגורמות לנפגעים חפים-מפשע. אולם, מה שמותר לכול מדינה אחרת בעולם, נחשב ל"פשע מלחמה" רק כאשר דנים בישראל. קנת רות, יחד עם ארגונים רדיקליים נוספים, מנסה להטמיע את ההנחה ההזויה שכל טעות הנעשית בידי ישראל, נחשבת ל"פשע מלחמה". כאשר ההנחה הזו מוכתבת מראש בשל שיקולים פוליטיים ידועים וברורים לכול, קל לתעלם מדבריו של קולונל ריצ'ראד קמפ בנוגע למלחמתה של ישראל נגד החמאס בעזה במסגרת המבצע "עופרת יצוקה" שהחל בדצמבר 2008.
כאשר התקיים הדיון במועצה לזכויות אדם של האו"ם ב-16 באוקטובר 2009, בעניין דו"ח גולדסטון, קולונל ריצ'ארד קמפ פנה אל נשיא המועצה במשפטים הברורים הללו: "כבוד הנשיא, על סמך הידע והניסיון שלי, אני יכול להגיד שבמהלך מבצע 'עופרת יצוקה', כוחות הצבא הישראלי עשו עבור השמירה על זכויות האזרחים באזור הלחימה יותר מאשר כל צבא אחר בהיסטוריית הלחימה המודרנית. ישראל עשתה זאת, בעודה מתמודדת עם אויב שהציב בכוונה את כוחו צבאי מאחורי מגן-אנושי של אוכלוסייה אזרחית".
מאמר התשובה הרשלני של קנת רות הפחדן, שהתפרסם בעיתון הארץ ב-27 באוקטובר 2009, למעשה חשף ביתר-שאת את התפיסות הפוליטיות של הארגונים הרדיקליים התורמים ל"תעשיית השקר" האינטנסיבית המופעלת נגד ישראל. במקום להתמודד באומץ ובאופן מפוקח עם טענותיו של רוברט ברנשטיין, בחר קנת רות להפעיל את המנגנון האוטומטי הגזעני המופעל רק על מדינת-ישראל, וכן על נבחריה ועל תושביה.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "קנת רות הפחדן עונה לרוברט ברנשטיין", מגזין המזרח התיכון, 31 באוקטובר 2009.
No comments:
Post a Comment