טלאל חמייה יחליף את עימאד מורנייה

אם איראן באמת מזועזעת ואבלה על מותו הפתאומי של עימאד מורנייה, היא יכולה להאשים רק את עצמה בשל מהלכיה האופרטיביים מאז מלחמת לבנון השנייה שהביאו לחשיפתו של מורנייה. לישראל הרשמית לקח זמן רב להבין את מלוא המשמעות של המלחמה האחרונה שפרצה בעקבות ההימור רשלני של חסן נסראללה ושל הזרוע הצבאית של הארגון הפועלת בהשראה איראנית. עד למלחמה, חיזבאללה ונסראללה בנו מסביבם הילה מאיימת שהצליחה לסרס את התגובה הישראלית כלפיהם לאורך שנים רבות (בדיוק כפי שאיראן ואחמדינג'אד פועלים גם בימים אלה כלפי המערב וישראל).

למרות תחושת ההחמצה הישראלית מתוצאות המלחמה, בצד הישראלי התקבלו החלטות אחדות, חשובות מאוד, שהשפיעו על עתידו של הארגון, והעומד בראשו, לטווח הקצר והארוך גם יחד:

1. ישראל החליטה להגיב באופן לא-פרופורציונאלי.
2. חיסול מאגר הטילים לטווח ארוך של הארגון. פעולה אווירית ישראלית שנמשכה כחצי שעה.
3. במהלך המלחמה נהרגו למעלה מ-650 מחבלים מיומנים וכ-1,000 מחבלים נוספים נפצעו.
4. בריחתם של השיעים מדרום-לבנון - תופעה שהפתיעה את נסראללה ואיראן.
הרס בלתי נסבל בדרום-לבנון.
5. חיזבאללה נאלץ לנדוד לאזור הליטאני. ולאורך הגבול עם ישראל נערכו כוחות מהצבא הלבנוני בסיועם של כוחות זרים על-פי החלטת האו"ם שהתקבלה ערב סיום המלחמה.
6. חסן נסראללה עדיין מסתתר. על-פי הערכות אחדות הוא מצא מפלט בשגרירות איראן בביירות.

לנוכח פני הדברים, נסראללה נאלץ לעסוק ברטוריקה יומיומית כדי להפוך את ההימור שנכשל ל"ניצחון אלוהי" על ישראל. לא נסראללה, לא איראן ואף לא בני העדה השיעית בלבנון האמינו לדברי הרהב האלה. תחושת ההחמצה הישראלית והדימוי הציבורי שנוצר למלחמה בישראל עצמה, שיחקו לידיו של נסראללה שהיה זקוק באופן נואש להציג לעדה השיעית הישגים רבים ככל האפשר לנוכח התבוסה שספג ולנוכח ההרס שהמיט על לבנון - בהחלטה פזיזה אחת שיצאה לפועל ב-12 ביולי 2006.

התפקיד של איראן
חיזבאללה הפך עם השנים ל"קבלן הביצועים" הראשי של איראן וסוריה בלבנון וברחבי-העולם. לעימאד מורנייה היה קשר אינטימי עם ראשי השלטון של איראן גם ללא תיווכו של חסן נסראללה. ספק רב אם נסראללה עצמו ידע את כל הפרטים האופרטיביים שמורנייה היה אחראי עליהם ברחבי-העולם בעזרתם של האיראנים ובסיועם המלא. איראן השקיעה מיליארדי דולרים במערך הצבאי והאזרחי של הארגון - הן בלבנון והן בזירה העולמית. ההילה הבינלאומית לה זכה מורנייה, שימשה את חיזבאללה ככלי אפקטיבי כדי ליצור הרתעה מול גורמים פנימיים בתוך לבנון וכלפי גורמים בינלאומיים שביקשו לפגוע בארגון ובראשיו.

המערכת הצבאית המשומנת של חיזבאללה פעלה בהצלחה עד למלחמת לבנון השנייה. אולם, בעקבות התוצאות הקשות של המלחמה על הארגון ועל תפקודו המנטלי של נסראללה, איראן החלה להתערב יותר ויותר בנעשה בתוך הארגון, לעומק ולרוחב, עד לרמה הנוגעת לאיוש עמדות ביניים. המהלכים של איראן גרמו לתרעומת מסוימת בתוך חיזבאללה, והיו אף ידיעות אחדות שמסרו על קרע הולך וגובר בין נסראללה לאיראן. עיקר המחלוקת בין נסראללה לאיראן נגעה לפעילות הצבאית של הארגון. נסראללה ביקש להיות מעורב גם בהיבט הזה, אך איראן החליטה שנסראללה יתמקד בעיקר בהיבט הפוליטי הפנים-לבנוני, על-מנת להשאיר את הזירה הצבאית לאנשים מקצוענים יותר כמו מורנייה וחבריו.

מאז המלחמה, חיזבאללה ביקש להכות בישראל בדרכים עקיפות. הקשר בין אנשי החמאס בעזה לאיראן ולסוריה, היווה זרז להידוק הקשרים הצבאיים בין חיזבאללה לחמאס בעידודה של איראן. במסגרת הזו, נערכו מפגשים צבאיים אופרטיביים בין בכירי חיזבאללה לבכירי החמאס על אדמת סוריה. בדרך זו, התרחב מעגל האנשים שזכו להיכרות אינטימית עם הפעילות החשאית של חיזבאללה, דבר שהקל במידה מסוימת על המעקב אחרי מפקדים בכירים מחיזבאללה. נקודת-התורפה הזו לא נעלמה מעיניהם של שירותי המודיעין של סוריה ואיראן שהחלו לחקור את הנסיבות שהביאו לחיסולו של מורנייה.

לאור תוצאות המלחמה, מונו אנשים אחדים לתפקידי מפתח או מונו לעמדות חדשות שלא היו קיימות לפני המלחמה. הסתבר לאיראן ולבכירי הארגון, כי החדירה המודיעינית של ישראל לקרביים הצבאיים של חיזבאללה באה לידי ביטוי בפעולה האווירית המוצלחת שהביאה לחיסול של כל המאגר הרקטי, לטווח ארוך, שהושקעו בו מאמצים עצומים הן מצד איראן והן מצד חיזבאללה. על כן, הוקמו מוסדות ביטחוניים חדשים שתפקידם היה למנוע, בכל מחיר, זליגה של מידע צבאי ובטחוני. מאז מלחמת לבנון השנייה, חיזבאללה הקציב לכך מיליוני דולרים מידי חודש (מקורות לבנוניים ידעו לציין שהסכום הגיע ל-20 מיליון דולר מידי חודש הכוללים גם את מערך האבטחה ההדוק של הארגון).

התערבותה הפעילה של איראן במהלכים הצבאיים והפוליטיים של הארגון, והקמתם של אגפים אופרטיביים חדשים, גרמו לכך שמעטפת החשאית של הארגון נפרצה לכדי סדק צר, אך היה זה סדק חשוב מאין כמוהו. לרגע הזה חיכו כל ארגוני הביון בעולם שניהלו מעקב צמוד אחרי המפקדים הבכירים של חיזבאללה, והתוצאה לא איחרה לבוא עם חיסולו של עימאד מורנייה בלב דמשק.

טלאל חמייה סגנו של מורנייה
למרות ההכחשות של חיזבאללה, סביר להניח שטלאל חמייה - מי שהיה סגנו של עיאמד מורנייה - ימונה למפקד הזרוע הצבאית של הארגון. אך האחראי על כל המערך הביטחוני של הארגון התמנה נעים קאסם, סגנו של נסראללה, הזוכה לאמון מלא מעלי חמינאי מנהיגה הרוחני של איראן. קשה להיכנס לנעליו של מורנייה, שכן הוא ניהל מערך חובק-עולם, ממודר היטב, שהיה ידוע רק לו עצמו. אפשר, שטלאל חמייה ימונה באופן זמני תוך כדי העברה מוסדרת של הידע שהצטבר לידי מי שאיראן תחליט עליו בעתיד הקרוב. בדומה למורנייה, גם לחמייה יש קשרים הדוקים וישירים עם האיראנים והוא אינו זקוק לפטרון בדמותו של נסראללה. לאורך כל ימי מלחמת לבנון השנייה, חמייה שהה בשגרירות איראן בלבנון, שם זכה להגנה הדוקה ממשמרות המהפכה האיראנים הפועלים בלבנון באורח חופשי.

במסגרת אחריותו של חמייה, הוא ניהל בעיקר את מערך הגיוס של הארגון באפריקה ודרום-אמריקה. חמייה טווה רשת מסועפת של תאים רדומים בקרב קהילות שיעיות אוהדות המחכות ליום פקודה שתפקידן להוציא לפועל פיגועים איכותיים בעיקר באפריקה ובמדינות המפרץ העוינות לאיראן. חמייה חדר גם לעיראק דרך הגבול עם איראן, שם נפגש עם בכירים שיעים מ"צבא המהדי" הפועל בהנהגתו של כהן-הדת בן העדה השיעית מוקטאדה אל-סאדר, הזוכה לסיוע צבאי והכוונה איראנית צמודה. ארגונו של אל-סאדר פועל נגד הנוכחות האמריקאית בעיראק ונגד העדה הסונית, והוא מנהל מאבק דמים נגד שלוחותיו של ארגון אל-קאעידה בעיראק.

הקשר ההדוק בין חיזבאללה לארגוני הטרור השיעים הפועלים בעיראק, לא נעלם מעיניהם של פעילי אל-קאעידה. כשנודע לפעילי הארגון על חיסולו של עימאד מורנייה, הם לא היססו להביע קריאות שימחה, והם אף ייחלו שחסן נסראללה יצטרף למורנייה מהר ככל האפשר. לרבים בעולם-הערבי נהיר לחלוטין כי מי שחיסל את מורנייה, לא רק פגע בחיזבאללה, אלא שלח מסר קולע ללב הצמרת האיראנית לקראת הבאות - וזה, המסר החשוב באמת שביקשו מתנקשיו של עימאד מורנייה למסור לשולחיו ולמפעיליו האמיתיים. בסופו של דבר, גם איראן וגם חיזבאללה יגלו שישראל אינה בהכרח האויב המר ביותר שלהם במרחב המזרח-תיכוני.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טלאל חמייה יחליף את עימאד מורנייה", 18 בפברואר 2008, The Mideast Forum.