Friday, January 08, 2016

טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בשנת 2015

כבר שש שנים (2015-2010) אנחנו מביאים לכם דו"ח יומי על אירועים הקשורים לטרור אסלאמי ועל אירועים אלימים הקשורים להיבטים פוליטיים ודתיים המתרחשים בעולם-המוסלמי ואף מעבר לו. הדו"ח יומי מתגבש בסופו של דבר לדו"ח חודשי, ולאחר מכן לדו"ח שנתי ממנו ניתן להסיק תובנות אחדות על היקף התופעה ועל השפעתה בזירה המקומית ובזירה הבינלאומית.

תופעת הטרור והאלימות הקטלנית הפכה בשנים האחרונות לתו-היכר של העולם-המוסלמי כולו ובמיוחד של העולם-הערבי. ודומה הוא, שהחברה המוסלמית כולה שרויה במצב נפשי פלילי קולקטיבי שיש בה מעבר מהיר לאלימות כיעד מועדף לכול בעיה, יותר מאשר חתירה לעבר פתרון המבוסס של דו-שיח ופשרה מציאותית. אם אנו מביטים על מה שהתחולל ב-50 השנים האחרונות במרחב השתרע מטורקיה דרך איראן ועד למרוקו, אין מדינה אחת שלא חוותה מלחמת-אזרחים או מלחמה קטלנית עם אחת משכנותיה לפחות. המדינות הערביות אינן רק מייצרות אלימות באורח שיטתי, אלא הם גם הפכו ליצואניות מצטיינות של טרור ואלימות הלובשים צורה ופשוטים צורה - בפעם בשם עקרונות לאומיים לכאורה ופעם בשם עקרונות דתיים אסלאמיים.

מאז המהפכה האסלאמית באיראן בשנת 1979, העיקרון האסלאמי הפך לגורם מספר אחד המניע את המוסלמים כולם לנקוט באלימות רוחבית הכוללת אלימות הקשורה לתא-המשפחתי ועד לאלימות קטלנית בין השיעה לסונה - כפי שזו באה לידי ביטוי בימים אלה (ינואר 2016) במתח הביטחוני הרותח השורר בין סעודיה לאיראן. אלה הן שתי מעצמות אזוריות המייצגות זרם דתי אסלאמי שונה, אך הן מאיימות להחריב זו את זו בשם עקרונות דתיים מנוגדים שהרקע ההיסטורי שלהם משתרע על פני כ-1300 שנה.

העקרונות התרבותיים של האסלאם מהווים קרקע פורייה לצמיחתם של ארגונים שתפקידם העיקרי הוא לפתח ולשכלל את "תעשיית הרצח", כמו ארגון "בוקו חראם" בניגריה, ארגון "החמאס" בעזה, ארגון "אל-שבאב" בסומליה, ארגון "אל-קאעידה", ארגון "הטליבאן" באפגניסטן ובפקיסטן, ארגון "אבו סיאף" בפיליפינים, ארגון "המדינה האסלאמית" ועוד מאות של ארגוני טרור אסלאמיים ומיליציות אסלאמיות חמושות הפועלות בעשרות מדינות ברחבי-העולם. זו התופעה העיקרית המאפיינת כרגע את האסלאם "המודרני" של המאה ה-21.

אם נרחיב את היריעה לעבר העולם הרחב, נוכל לציין שבמדינות בהן מתגוררים מוסלמים כמיעוט דתי, השאיפה לנקוט באלימות כלפי המדינה "המארחת" נובעת מאותם עקרונות תרבותיים המשותפים לכלל המוסלמים. כך הוא המצב בישראל, בשבדיה, בגרמניה, בארה"ב, בסין, באוסטרליה, בקנדה, בצרפת, בבריטניה, בפיליפינים, בתאילנד, בקווקז, בקשמיר, בבלגיה, בספרד, באיטליה ובמקומות רבים נוספים. במהלך שנת 2015 נעצרו מאות רבות של מוסלמים במדינות מערביות בחשד לתכנון פיגועי טרור על רקע אסלאמי. אחדים מהם הצליחו לממש את זממם הקטלני נגד רוסים, צרפתים, בלגים, דנים, צרפתים ואמריקאים - שגרמו להריגתם של כ-400 בני-אדם בשנת 2015. המספר הזה זהה לממוצע היומי של ההרוגים ברחבי העולם-המוסלמי בפיגועי טרור אסלאמיים ובאלימות אסלאמית שהתבצעו לאורך כל השנה האחרונה.

לצד האלימות האסלאמית הישירה המתבטאת בפיגועי טרור קטלניים, רוחשת לה אלימות קשה שיש לה מניעים דתיים הבאים לידי ביטוי בגזל שיטתי של נכסים, בשוד, בביזה ובאונס שיטתי של מאות-אלפי נשים ובמכירתן של אלפי נשים כשפחות-מין לכול המרבה במחיר. את התרבות האלימה הזו - על שלל גווניה וסוגיה - מייבאים מיליוני פליטים מוסלמים שהיגרו בשנים האחרונות למדינות המערב. כך למשל, כ-1.1 מליון פליטים הגיעו לגרמניה רק בשנת 2015. את התוצאות לכך יכולנו לראות בתקיפות המיניות הקשות שחוו מאות נשים גרמניות בלילה אחד, ב-31 בדצמבר 2015, בערים רבות ברחבי גרמניה. המשמעות היא, שהעולם המוסלמי כולו שרוי במצב תודעתי קולקטיבי קרימינאלי, וזאת ללא שום קשר לגישתו של העולם הדמוקרטי כלפי האסלאם ולאורחות חייו. רק הגדרה קולעת למצב הקולקטיבי הזה, תהווה את תחילתו של הפתרון במאבק בין העולם הליבראלי לבין היסודות הדתיים הקרימינאליים הנוטעים עדיין במסורת האסלאמית של מאה ה-7 לספירה. כל ניסיון לכפות על מציאות מושגים מעורפלים, יביא בחובו להרחבה נוספת של מעגל הטרור ולקריסתן של מדינות מוסלמיות נוספות.


טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית - 2015-2010
שנה:
2010
2011
2012
2013
2014
2015
הרוגים:
29,832
40,134
59,232
91,110
137,576
147,875
סה"כ הרוגים - 505,759 בני-אדם


בסיכומו של דבר, בחודש דצמבר 2015 נהרגו 11,945 בני-אדם; בחודש נובמבר נהרגו 10,565 בני-אדם; בחודש אוקטובר נהרגו 11,049 בני-אדם; בחודש ספטמבר נהרגו 11,496 בני-אדם; בחודש אוגוסט נהרגו 13,010 בני-אדם; בחודש יולי נהרגו 11,829 בני-אדם; בחודש יוני נהרגו 13,153 בני-אדם; בחודש מאי נהרגו 14,632 בני-אדם; בחודש אפריל נהרגו 10,294 בני-אדם; בחודש מרס נהרגו 15,143 בני-אדם; בחודש פברואר נהרגו 11,291 בני-אדם; ובחודש ינואר נהרגו 13,468 בני-אדם. בחודשים ינואר-דצמבר 2015 נהרגו 147,875 בני-אדם בעשרות-אלפי פעולות טרור ובעימותים צבאיים שהתרחשו במרחב האסלאמי כולו ואף מעבר לו.

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית - דצמבר 2015
מדינה:
הרוגים:
פצועים/הערות:



סוריה:
4,633
דיווח רשמי - זכויות אדם
עיראק:
3,638
תקשורת עצמאית בעיראק
אפגניסטן:
979
רבים מהם טרוריסטים
ניגריה - טרור אסלאמי:
809
כולל 300 שיעים מירי של חיילים
תימן:
791
רובם לוחמים וטרוריסטים
פקיסטן:
253
--
טורקיה - כורדים:
167
רובם לוחמים כורדים
סומליה:
132
--
קמרון - טרור אסלאמי:
119
--
פיליפינים - טרור אסלאמי:
73
רובם טרוריסטים מוסלמים
מצרים:
51
--
צ'אד:
45
--
מאלי:
41
--
סודאן + דארפור
33
--
לוב:
25
--
ארה"ב - טרור אסלאמי:
16
2 מהם טרוריסטים מוסלמים
דרום-סודאן:
15
--
לבנון:
14
--
הודו - קשמיר:
14
--
קניה - טרור אסלאמי:
7
--
ג'יבוטי - טרור אסלאמי:
7
--
אלג'יריה:
6
--
סעודיה:
6
דיווח רשמי בלבד
רוסיה - קווקז - טרור אסלאמי:
4
--
ניז'ר:
4
--
איראן:
3
--
תאילנד - טרור אסלאמי
2
--
קירגיסטן - טרור אסלאמי:
2
--
בנגלדש:
2
--
ירדן:
2
--



ישראל - רצועת-עזה:
1
--
ישראל - הרשות הפלסטינית:
30
רובם טרוריסטים מוסלמים
ישראל - טרור:
3
כולל ישראלי שמת מפצעיו



תימן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:
4
--
אפגניסטן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:
6
--
חיילי נאט"ו באפגניסטן:
8
כולל אזרחית אמריקאית



סה"כ:
11,945 הרוגים
20,000 פצועים





לאורך שנת 2015 נרצחו 35 ישראלים ותושבים בפיגועי טרור (ובאירועים הקשורים לפיגועי טרור) שהתבצעו בידי טרוריסטים מוסלמים המתגוררים ביו"ש ובמדינת-ישראל. במהלך התקופה הנדונה נהרגו 125 טרוריסטים מוסלמים וג'יהאדיסטים - רובם נהרגו בשלושת החודשים האחרונים של השנה. בעזה נהרגו לפחות 17 ג'יהאדיסטים באירועים אלימים שתרחשו באזור הגבול המשותף בין ישראל לרצועת-עזה. 3 מוסלמים תושבי יו"ש (בני משפחה אחת) נהרגו בידי טרוריסטים יהודים. מרבית הנרצחים הישראלים נפגעו במהלך שלושת החודשים האחרונים של שנת 2015.
==

מאת: יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בשנת 2015 ", מגזין המזרח התיכון, 7 בינואר 2016.


Friday, January 01, 2016

מדינת-ישראל לקראת 2016

בפסק-הדין שפורסם ב-29 בדצמבר 2015 בערעורו של אהוד אולמרט, התייחסו השופטים לחלקה של התקשורת הישראלית בהתלהמות הכללית שאפפה את הפרשה כולה - מתחילתה ועד לסופה. במשפטים אחדים, די מרשימים, השופטים הצליחו להחזיר את ההכרעות המשפטיות לידיו של בית-המשפט ולא לשום גורם אחר שיש לו אינטרס זר לרומם דמויות ציבוריות או להשפילן עד עפר - כפי שנוהגת בדרך-כלל התקשורת הישראלית. במילים האלה, היטיבו לתאר השופטים את האווירה הציבורית והתקשורתית הנוגעת למקרה כולו: "יכול שהציבור או חלקו, שמטבע הדברים לא נחשף לכל הפסיפס הראייתי, 'מאוכזב' או 'מופתע' מזיכויו של אולמרט מהאישום העיקרי (פרשת הולילנד). אך אמון הציבור בבית-המשפט נובע דווקא מהידיעה שבית-המשפט פוסק כפי שמתחייב מהדין ומהראיות, ולא בשל חשש מתגובת הציבור". וכך ממשיך השופט יצחק עמית בעניין התקשורתי: "דומה כי התיק שבפנינו מדגים היטב את הפער בין משפט, לבין משפט על-ידי התקשורת או על-ידי הציבור... בית-המשפט לא פוסק על-פי תדמיות, לא על-פי שמועות, לא על-פי 'אבל כולם יודעים ש...', ולא מחשש פן הציבור יתאכזב. שופט דן ופוסק על-פי הראיות שהוצגו באולם בית-המשפט ולא על-פי ראיונות של זה או אחר בתקשורת. גם אם מסביב ייהום הסער התקשורתי והציבורי, וגם אם התקשורת כבר חרצה ופסקה את דינה, אנו עושים כמיטב יכולתנו לחסום את הקולות ולבודד עצמנו מרעשים חיצוניים. כך עשינו, כך נעשה גם בעתיד". האם התקשורת הישראלית - שיודעת ליצור אווירה של הסתה והתלהמות כללית - תלמד לקח? כדי להגיע לרגע הזה, דרוש שינוי מערכתי כולל של כל הכללים המניעים את התקשורת הישראלית להתנהל, פעם אחר פעם, כפי שהיא מתנהלת בעשורים האחרונים.

המאמר הנוכחי אינו עוסק בפרשת אולמרט או בתקשורת הישראלית. אלא, במקרה הזה, אנחנו מנסים להתעלם מכל אותם "רעשי רקע רמים" המלווים את השיח-הציבורי שנועדו ליצור אווירה מתוחה, אלימה ומתלהמת, מתוך כוונת מכוון,  כדי להשיג רווח פוליטי או כלכלי. במילים אחרות, המבט על מדינת-ישראל יהיה דווקא מפרספקטיבה של "הכרת הטוב" שנועדה להציג את האתגרים שלנו בפרופורציות הנכונות לקראת השנה האזרחית החדשה. "הכרת הטוב" הוא ביטוי של הערכה בנוגע להישגים שלנו שהם רבים מאוד, וזאת בניגוד לבכיינות הכללית בה מתעטפת מרבית התקשורת הישראלית כסוג של הרגל-מגונה העומד בניגוד גמור למציאות הישראלית היומיומית.

המימד התרבותי
ישראל מייצרת תרבות וצורכת תרבות במימדים לא פרופורציונאליים לגודלה של האוכלוסייה הישראלית. הד לכך ניתן למצוא גם בביקורם של אלפי אמנים מתחומים שונים - רבים ומגוונים -  שהגיעו לישראל במהלך שנת 2015. פסלים, ציירים, צלמים זמרים, משוררים, סופרים, רקדנים ומובילי דעת-קהל הגיעו לישראל יחד עם זמרי אופרה, להקות רוק, נגני קונצרטים ומנצחים מן השורה הראשונה שבאו לחוות את הקהל הישראלי החם ושוחר-התרבות ברמה הכי גבוהה שיש. להקות מגוונות וזמרים מסגנונות שונים הגיעו לישראל מליטא, מצרפת, מהולנד, משבדיה, מהודו, מיוון, מבריטניה, מרוסיה, מסין, מיפן, מדרום-קוריאה, מארה"ב, ממדינות אפריקאיות ואפילו ממדינות מוסלמיות. כל אחד ואחת מהם באו להעשיר את חיינו, אך גם לטעום קצת מהרוח הישראלית התוססת והפורצת את גבולות הידע-האנושי בתחומים רבים. כמעט בכל יום מתקיים בישראל פסטיבל בינלאומי אמנותי כלשהו. אנחנו נמצאים בתקופה של רנסאנס תרבותי ישראלי שרובו ככולו שואב את השראתו מישראלים פורצי-דרך ומאזרחים המעריכים ומוקירים יצירה אמנותית מופתית - החל מהיצירה הקולנועית וכלה ביצירות מחול, תחום בו ישראל נחשבת לאחת מהמובילות בעולם. לצד המדע והטכנולוגיה, ישראל צריכה להציב גם את התרבות בחזית העשייה המדינית - זה מה שמעניין את מרבית האנשים, ולא פוליטיקה.

המימד הטכנולוגי והאקדמי
גם מתחום הזה, ישראל מייצרת ידע וצורכת ידע באופן ניכר, וזאת ללא שום קשר לגדולה או לגודל האוכלוסייה שבה. אנחנו צריכים להתייחס לעצמנו ביתר-כבוד ובהערכה על ההישגים המרובים שלנו. אין כאן ניסים, אלא יש כאן עבודה מסורה של מיליוני ישראלים מוכשרים המבקשים לעשות את אותו דבר כל יום תוך כדי שיפור יומיומי של כישוריהם. אנחנו נמצאים בישורת האחרונה לקראת פתרונן של בעיות קרדינאליות כמו בעיית המים, האנרגיה ושמירה כמעט מוחלטת על המרחב האווירי של ישראל. האוכלוסייה הישראלית נחשבת לאחת מהאוכלוסיות המשכילות ביותר בעולם - במקום השני אחרי קנדה - עם 46 אחוזים מהישראלים שיש להם השכלה אקדמית. בישראל יש יותר מ-70 מוסדות אקדמיים המייצרים אזרחים סקרניים ותוססים שיש להם כלים אינטלקטואלים ויכולת מעולה להתמודד עם אתגרים בכל מקום בעולם. אנחנו לא צריכים להיבהל מכל ישראלי שהחליט להתפתח במקום אחר, כשם שאנחנו לא נבהלים מעשרות-אלפי אקדמאים ואמנים זרים שהחליטו להעשיר את חיינו כאן בישראל. העברת ידע וקליטת ידע ללא הרף, הם אחד מהסימנים המובהקים לחברה תוססת שאינה קופאת על שמריה. היכולות המדהימות האלה באו לידי ביטוי גם במכירתם של 62 חברות היי-טק ישראליות בשנת 2015 בסכום מדהים של 7.2 מיליארד דולר. התחרות על היצירה הטכנולוגית הישראלית מדרבנת מדינות כדוגמת סין להשקיע בישראל כמעט בכל תחום אפשרי. כשמתרחקים מפוליטיקה צרה, מדינות כמו הודו, דרום-קוריאה, סינגפור, הונג-קונג ויפן מעוניינות לרכוש את הידע הישראלי. עשרות-אלפי הסטודנטים הזרים שלמדו ולומדים בישראל יהיו בעתיד מנהיגים ומעצבי דעת-קהל בארצם - ההשקעה הזאת תניב פרי גם בתחום המדיני בעתיד הקרוב והרחוק. האתגר שלנו לשנים הבאות הוא להפוך את התעשיות הממוסדות שלנו לתעשיות טכנולוגיות ברמה גבוהה כמו בתחום הבנייה ובתחומי התעשייה הכבדה והזעירה. הפער הזה חייב להצטמצם בשנים הבאות באורח ניכר.

המימד המדיני
עשרות מנהיגים זרים ביקרו בשנה האחרונה בישראל. מאות פוליטיקאים זרים הגיעו לישראל כדי להתרשם ממקור ראשון על יכולותיה המופלאות של החברה הישראלית כולה. רובם ככולם מבקשים את קרבתה של מדינת-ישראל בשל היותה חלוצה מתחומים שונים ומגוונים היכולים להעשיר את מדינתם בידע טכנולוגי-מעשי. מדינות שלכאורה "מסתייגות" מישראל, מבקשות את קרבתה בשל היותה חלוצה מבחינה מדעית, טכנולוגית, תרבותית ורוחנית. הרוח היהודית פורצת נתיבים חדשים של שילוב היהדות עם ערכים אוניברסאליים וכישורים טכנולוגיים מן המעלה הראשונה. השילוב המעניין הזה מרתק מדינות מוסלמיות ונוצריות כאחת. שתי הדתות האלה - האסלאם והנצרות - נמצאות בימים אלה במשבר תיאולוגי עמוק שמתוכו עולות שאלות קשות. מתוך השאלות הקשות הללו, ישנן תשובות הנמצאות דווקא בישראל שידעה לשלב ערכים תיאולוגיים עם הדרישות היומיומיות של העולם הליבראלי והטכנולוגי. ככול שניצמד לערכים שלנו, כך ישראל תהיה אבן-שואבת ומקור השראה לא רק ליהודים בעולם אלא גם לנוצרים ולמוסלמים שירצו לחקות את הדגם הישראלי. אנחנו לא צריכים לבזבז יותר מידי אנרגיה על אלה שאינם רוצים את קרבתנו, אך מאידך אנחנו צריכים לטפח את אלה המבקשים את קרבתה של ישראל - גם אם זו מדינה זעירה באוקיאנוס השקט.

המימד החברתי והכלכלי
בישראל קיימת נטייה לנהל דו-שיח של קצוות. וככול שהקצוות הללו מתכווצים, כך הם נוטים לקיים דיון מתלהם יותר ויותר כדי להשמיע את קולם. באמצע, נמצאים יותר מ-80 אחוזים מהאוכלוסייה הישראלית שרובה ככולה מתונה בדעותיה במעשיה. בישראל של סוף שנת 2015 מתגוררים כ-8.5 מיליון נפש וזאת לעומת כמיליון נפש שהתגוררו בישראל בשנת 1948. על-פי מדדים אחדים שהתפרסמו בתקשורת הבינלאומית, התל"ג לנפש (תוצר-לאומי-גולמי) לקראת סוף שנת 2015 הגיע לכדי 41,000 דולר לאדם. במילים אחרות, ישראל היא בין 20 המדינות העשירות בעולם. אין כאן שום נס, אלא עבודה קשה של כולנו ותכנון נכון של הכלכלה הישראלית בידי הדרגים המקצועיים. בניגוד לדעתם של רבים מהאזרחים, ישראל אינה מושחתת יותר ממדינות דמוקרטיות אחרות. מה שנחשב "שחיתות" בישראל, אינו נחשב לשחיתות במדינות דמוקרטיות רבות. בניגוד לישראל - במדינות כמו גרמניה, שוויץ, יפן, דרום-קוריאה, שבדיה, בלגיה, דנמרק, צרפת, בריטניה ואפילו בארה"ב - הטיפול בשחיתות נעשה בחדרי-חדרים הרחק מעיני התקשורת והרחק בעיני החוק כדי לא לפגוע בתדמית של המדינה ולהרתיע משקיעים זרים. תחליטו אתם מה עדיף. במהלך שנת 2015 הגיעו לישראל 30,000 עולים חדשים שהחליטו לקשור את גורלם עם מדינת-ישראל לא בשל מצוקה, אלא בשל ההכרה וההוקרה על יכולותיה המדהימות של החברה הישראלית לפרוץ את גבולות היכולת האנושית בתחומים שנראו רק לפני עשורים בודדים כחסרי-סיכוי. האתגר הגדול שלנו הוא ליצור קורלציה בין התל"ג הגבוה שלנו לבין רווחתו של האזרח הפשוט. זה לא בשמיים וזה לא נס, אלא זה יבוא בעזרת כולנו עם תכנון נכון של הכלכלה הישראלית - ממנה ייהנו הדורות הבאים כפי שאנו נהנים מפרי עמלם המסור של הדורות שקדמו לנו. בסיכומו של דבר, לכל אחד מכם יש יכולת להשפיע - אז תשפיעו, בעיקר לחיוב, כל אחד בתחומו הוא. שנה אזרחית טובה לכולנו.
==

מאת: יוחאי סלע, "מדינת-ישראל לקראת 2016 - בשם הכרת הטוב", מגזין המזרח התיכון, 31 בדצמבר 2015.


Saturday, December 26, 2015

צינור גז לטורקיה? טעות חמורה

למנהיגים ולארגונים מסוימים יש איזשהו תרגיל תקשורתי דרכו נבחנות התגובות הציבוריות לאירוע מסוים או למהלך מסוים. קוראים לזה בפשטות "בלון ניסוי" שבאמצעותו אפשר להבין לאן בעצם נושבת-הרוח ועל-פיה אפשר לתכנן את המהלכים הבאים - אם בכלל. לעיתים, בלון-ניסוי כזה נועד ליצור סוג מסוים של אווירה ציבורית בנוגע לאירועים ולמצבים מגוונים באמצעות "רעש תקשורתי" היכול לעצב, לשנות או לגבש את דעת-הקהל סביב נושא מוגדר כלשהו. המרחק בין "בלון ניסוי" לסתם פרובוקציה-מילולית הוא קצר ביותר, בעיקר לנוכח ריבוי הערוצים התקשורתיים הפועלים בכל רגע נתון והמתחרים זה בזה על תשומת-ליבו של האזרח הממוצע. יתרה מזאת, המרחק בין פרובוקציה מילולית לבין הסתה לשמה, גם הוא מתקצר משום שהמלל צריך להתעלות מעל לרעש-התקשורתי הרב המיוצר בכל ערוצי התקשורת המוכרים לנו כיום - החל מהעיתונות הממסדית וכלה ברשתות-החברתיות שחלקן בנויות על בסיס צר ומוגדר.

אין תימה איפה, שלעיתים קרובות אנשי ציבור מועדים-בלשונם כפי שאירע לנשיא הישראלי הנוכחי שעסוק כנראה בשיווק אגרסיבי של עצמו ולא בשיווקה של המדינה אותה הוא אמור לייצג. אמירתו האומללה של הנשיא הישראלי לאחר הפיגוע שהיה בכפר דומא, ב-31 ביולי 2015, שבאה לידי ביטוי במשפט "בני עמי בחרו בדרך הטרור ואיבדו צלם אנוש", היוותה את שיא-השיאים של הסתה נגד תושבי המדינה (מפי מנהיג לאומי) שנאמרה כנראה על בסיס גזעני. מקרה אחד, אחד בלבד, שהוא מקרה קשה לכול-הדעות, שיחרר את חרצובות-לשונו של הנשיא הנוכחי של מדינת-ישראל כסוג של אשמה קולקטיבית המבוססת על הקשרים היסטוריים אנטישמיים המוכרים לנו היטב. אך מאידך, עשרות-אלפי מקרים של טרור אסלאמי שגרמו למאות-אלפי הרוגים ברחבי-העולם רק בשנה האחרונה, דרבנו את הנשיא הנוכחי של מדינת-ישראל להצהיר בביקורו בארה"ב שאסור לנו לגלוש לאסלאמופוביה. במילים אחרות, יודופוביה - כן. אסלאמופוביה - לא. כאשר דבריו, אמירותיו ומעשיו של הנשיא מעוררים ביקורת ציבורית, הוא מייד מתעטף בתדמית של "הצדיק הנעלב" שלקח על עצמו לשמור על "חופש הביטוי בישראל" שהפך בתקופתו ל"חופש השיסוי" המיועד לעבר כיוון אחד בלבד. הנשיא הנוכחי של מדינת-ישראל מסרב להבין שיש לנו כאן גם "מלחמה על האמת" עם האויבים שלנו. לפיכך, כל אמירה, ביטוי והתייחסויות הבאות מפיה של אישיות-בכירה יכולים לשרת את התעמולה המופנית כלפינו. אם נפסיד את "המאבק על האמת", שום כוח צבאי לא יעזור לנו בעתיד.

כבר ב-2010 הזהרתי שהתעמולה הפלסטינית השתלטה גם על חלקים בימין הישראלי. הדברים נכתבו, בין היתר, גם בנוגע לדבריו של ראובן ריבלין שכיהן באותה עת כיושב-ראש הכנסת שצוטטו בעיתון "הארץ". ריבלין, עד לכהונתו כנשיא, כנראה השתמש בלוליינות אידיאולוגית כדי להגיע לתפקידים בכירים. ועם זאת הציבור הישראלי אנו צריך ליפול בפח ולגלוש לעבר הסתה מילולית כפי שרבלין נהג עד כה. לתחושתו של הציבור הישראלי שכרגע אין למדינת-ישראל נשיא מכהן. אלא, יש לנו "פלקט פוליטי" המייצג לכול היותר את השמאל הקיצוני שמהווה לכול-היותר אחוזים בודדים בלבד מכלל הציבור הישראלי. ללא ספק, תקופת נשיאותו של שמעון פרס נראית כרגע באור שונה לחלוטין, גם משום שפרס לא היה יורד לתהומות של הסתה כלפי כלל הציבור היהודי וגם בשל פעילותו הבינלאומית שהביאה את הבשורה הטכנולוגית המדהימה של מדינת-ישראל ושל תושביה המסורים.

מסע ההפחדה של גרמניה
כשמתנהל מפגש מדיני בין נציגים ישראלים לנציגים גרמנים, בדרך כלל הישראלים מנסים ליצור אווירה נינוחה ככול-האפשר תוך כדי הפגנת רגישות רבה לנוכח היחסים המיוחדים בין שתי המדינות. יש כאן רצון ישראלי אמיתי לשפר ללא הרף את היחסים עם גרמניה, גם אם ידוע לנציגים הישראלים מה גרמניה עושה מאחורי הקלעים בעניינים הקשורים לישראל. אלא, שהאווירה הנינוחה הזו מתחלפת כאשר נציגים בכירים מגרמניה נפגשים את עיתונאים ישראלים - דרכם הם יכולים להעביר מסר של אזהרה לכאורה. כך למשל, נציגים גרמנים טורחים לציין ללא-הרף ש"גרמניה נותרה (או תהיה) הידידה האחרונה של ישראל באירופה", וזאת לנוכח המבוי-הסתום המדיני השורר בין ישראל לבין רשות-הפלסטינית. לכולם די ברור מה תפקידם של הפלסטינים במבוי-הסתום הזה, אך לכולם די נוח להמשיך לחבוט בישראל כסוג של הרגל מגונה הנשען על משטמה היסטורית. לא רק מדובר על גרמניה, אלא מדובר על מדינות נוספות ביבשת כדוגמת שבדיה הנשטפת תחת טרור מקומי כלפי מהגרים מוסלמים, אך כמובן שבדיה עסוקה יותר ביצירת אווירה של הסתה כלפי ישראל, יותר משהיא עסוקה בטיפול הולם בנוגע לתופעות החברתיות האלימות המאיימות לפורר כליל את החברה המקומית.

ובכן, גרמניה היא לא החברה היחידה של ישראל באירופה. במהלך העשור האחרון התפתחו קשרים מעולים עם מדינות אירופאיות רבות על רקע זהות של אינטרסים כלכליים, טכנולוגיים ותרבותיים שיש להם זיקה מעוטה לעניינים פוליטיים. כמובן שהנושא המדיני תמיד נמצא ברקע, אלא שהוא אינו מהווה כלי דרכו אפשר לבצע מניפולציות רגשיות כלפי מדינת-ישראל וכלפי תושביה. יתרה מזאת, במהלך השנים האחרונות, ישראל הצליחה לבסס קשרים ענפים עם מדינות רבות נוספות ברחבי-העולם, וזאת כחלק מתפיסת-עולם מדינית-כלכלית המתבצעת לנוכח שינויי העיתים בזירה הבינלאומית ובשל עלייתם של כוחות חדשים בזירה הכלכלית. אך אחד לא מכריח את גרמניה להיות ידידה של ישראל. גם אין צורך לבצע מניפולציות רגשיות כלפי ישראל כדי לטפח בקרבה תחושה יומיומית של "חרדת נטישה". אלא שבמקרה הזה, גרמניה זקוקה לישראל יותר מאשר ישראל זקוקה לגרמניה. בעוד שהפוליטיקה הגרמנית מנסה לטשטש את הקשר עם ישראל, גרמניה טורחת להשביע ללא הרף את הפלצת הטורקית המונהגת בימים אלה (של דצמבר 2015) בידי ארדואן שהחל בעוד מבצע צבאי מטורף שנועד לחסל את המיעוט הכורדי המתגורר בטורקיה.

צינור גז לטורקיה? טעות חמורה
באמצע חודש דצמבר 2015, ארדואן יצא בהצהרה ש"כל האזור ירוויח מנרמול היחסים בין ישראל לטורקיה". כמובן, השאלה היא מה זה "נרמול היחסים" ועל איזה "אזור" ארדואן מדבר? אלא, שכרגיל אצלנו, האמירה הכללית הזו תפסה את הכותרות הראשיות גם לנוכח הידיעות על התגבשותו של הסכם פשרה בין ישראל לבין טורקיה על רקע "פרשת ספינת הטרור של ארדואן" של חודש מאי 2010. למרות שעדיין אין הסכם חתום בין טורקיה לישראל, מיהר יו"ר מפלגת העבודה, יצחק הרצוג, להצהיר ש"את ההסכם הזה היה אפשר להשיג לפני שנתיים" למרות שאין לו כל מושג על מה ההסכם מדבר. אולם, ככה זה במפלגת-העבודה: לא צריך לדעת כלום, אלא רק לשחרר הצהרה שלילית כלשהי מתוך הרגל מגונה רק בשל היותו של נתניהו ראש-ממשלת ישראל. ככה, בדרך זו, הצליח הרצוג להפוך את עצמו פעם נוספת לליצן-החצר של הפוליטיקה הישראלית.

אם ישראל תצליח למכור גז לטורקיה, אין ספק בכך שזה יהיה צעד מוברך מאוד. אולם, אם ישראל מתכוננת להפוך את טורקיה לציר-מרכזי עליו יושתת ייצוא הגז למדינות נוספות, זאת תהיה טעות חמורה ואף אולי בכייה לדורות, משום שטורקיה במהותה - תחת משטרו של ארדואן - אינה מסוגלת לשנות את היחס כלפי ישראל. לעניין זה אין קשר ישיר למעשיה של ישראל, אלא לשאיפות האימפריאליות של ארדואן הרואה את עצמו כנציג האותנטי היחיד של העדה המוסלמית-הסונית במזרח-התיכון. זאת תפיסה אידיאולוגית-דתית של ייעוד היסטורי המקדשת את האמצעים הברוטאליים כדי להגיע למטרה הנכספת. ישראל, שוב, מתפקדת ככלי דרכו ארדואן רוצה להשפיע על האזור. וזאת, לאחר שרוב הנכסים האסטרטגיים של טורקיה אבדו בחמש השנים האחרונות בעקבות מדיניות-החוץ הברוטאלית של ארדואן ושל החבורה האידיאולוגית המקיפה אותו.

מהי טורקיה כיום (דצמבר 2015) תחת משטרו של ארדואן? מאות עיתונאים נמצאים בכלא; קיימת שליטה כמעט מוחלטת על כל כלי התקשורת הפועלים במדינה; בטורקיה קיימת צנזורה הדוקה על אתרי אינטרנט ועל רשתות-חברתיות; טורקיה הצליחה להסתכסך עם כל שכנותיה; היא מנהלת רומן הדוק עם מרבית ארגוני הטרור האסלאמיים הפועלים במזרח-התיכון; טורקיה מעודדת פגיעה פיזית במיעוט הכורדי - גם כלפי אלה העוסקים בפעילות פוליטית ליבראלית; היא תוקפת את הכורדים בצפון-עיראק ללא כל הפרעה או הסתייגות כלשהי מצד המדינות החברות בנאט"ו; טורקיה עודדה את הפליטים הסורים לעבור ליוון ומשם לאירופה; בשל משבר הפליטים באירופה שנוצר ברובו על-ידי טורקיה, היא הצליחה לסחוט את אירופה - הן כספית והן מדינית; טורקיה עורכת בימים אלה מבצע צבאי נוסף נגד הכורדים בדרום-מזרח טורקיה שבמהלכו נהרגו מאז ה-15 בדצמבר 2015 יותר מ-150 פעילים כורדים; עשרות יישובים כורדיים שרויים בעוצר הנמשך כבר חודשים ארוכים; ומאות-אלפי כורדים למעשה חיים תחת משטר-צבאי אלים בהוראתו של ארדואן. הצעדים הברוטאליים של טורקיה נעשים בחסות אמריקאית כשם שמעשיהם המזעזעים של השיעים כלפי הסונים בעיראק נעשים בחסותה ובשתיקתה של ארה"ב. ובכן, כאן נשאלת השאלה, מה יש לישראל לחפש בטורקיה? כלום, פשוט כלום.
==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מארדואן לראובן ריבלין - נשיאים ורוח, וגשם אין", מגזין המזרח התיכון, 24 בדצמבר 2015.


Saturday, December 12, 2015

תקשורת פוליטית בישראל – הקשרים של השקרים

אם תשאלו את האזרח הישראלי הממוצע - נכון לחודש דצמבר 2015 - מה שמו של ראש המוסד החדש של מדינת-ישראל, סביר להניח שרוב הנשאלים ידעו לענות על השאלה. אולם, אם תשאלו שאלה נוספת כהמשך לסקר הדמיוני שלנו, מה שמו של השר להגנת-הסביבה הנוכחי של מדינת-ישראל, ספק רב אם מישהו מהנשאלים ידע לענות על השאלה הזו. ראוי לציין שהפסטיבל התקשורתי שהתנהל סביב בחירתו של ראש-המוסד החדש היה מעט מוגזם, גם לנוכח מאמרים מטורללים אחדים שניסו לרמוז כאילו "משפחת נתניהו" בחרה את המועמד הכי נוח לה. טיעונים מהסוג הזה, הם עוד נדבך במסכת הקשקושים המתפרסמים בתקשורת הישראלית כחלק מהטיה פוליטית שיש לה ריח תקשורתי רע מאוד הנובע בעיקר מתחרות עסקית בין שני עיתונים יומיים יריבים. בדרך הפתלתלה של הטלת רפש לצורך עניין עסקי-תחרותי, למעשה ניתזות טיפות רבות של רפש מצחין גם על גופים ומוסדות שאין להם שום קשר לתחרות התקשורתית הבזויה הזו.

בשל הצורך לספק כותרות מרעישות במטרה למשוך את תשומת-לבם של האזרחים, התקשורת הישראלית נעה מפסטיבל תקשורתי אחד למשנהו בתזזית בלתי-מרוסנת שאינה מאפשרת לנהל דיון מעמיק ואובייקטיבי ככול-האפשר על הנושאים העומדים על הפרק. אם כבר מתנהל דיון ציבורי כלשהו, הוא נוטה לגלוש בדרך-כלל להתלהמות כללית הסוחפת אחריה דיונים מתלהמים נוספים המבוססים בעיקר על נהמות-לב רגשניות הנשענות על הגזמות בלתי-מבוססות בעליל. כשיש צד אחד הנוטה להתלהם ולהגזים, הדבר סוחף בלית-ברירה את הצד שני לעסוק בהגזמות והתלהמות מילולית במטרה ליצור לכאורה "שיח שווה" בין הדעות המנוגדות. ובכן, מה יוצא מזה? כלום! והדוגמא הטובה ביותר לכך היא בעניין "מתווה-הגז" שהפך לפארסה אחת גדולה בשל הנטייה התקשורתית הישראלית לעסוק ביצירת אווירה של היסטריה כללית. סקר מעניין בנושא שנערך לאחרונה, העלה את הנתונים האלה - פחות או יותר.

בסקר טלפוני שנערך עבור אחד מערוצי החדשות בישראל נמסר שיותר מ-50 אחוזים מהמשיבים טענו ש"הם מתנגדים למתווה הגז הנוכחי". אך מאידך, כ-65 אחוזים מהמשיבים הודו ש"הם אינם מעורים כלל בפרטים של מתווה הגז הנוכחי". ובכן, כאן נשאלת השאלה, איך זה יכול להיות? ובכן, הדבר נובע בעיקר מההבדל הגדול בין "יצירת דימוי" כלשהו הנעשה בעזרת התקשורת לבין המציאות העובדתית. דהיינו, הבדל בין יצירת "אידיאליזציה" בלתי-רציונאלית בנוגע למתווה-הגז, לעומת מתווה-גז "אופטימאלי" הנשען על המצוי ולא רק על הרצוי הבלתי-מושג. אם בעניין כל-כך חשוב לכלכלה ולעתידה של המדינה, למרבית הישראלים יש דעה מגובשת המבוססת על מידע לקוי, איך אנחנו יכולים לבוא בטענות כלפי מדינות אחרות המחזיקות בדעות שליליות על ישראל המתבססות כולן על מידע לקוי מן היסוד? כאן בדיוק נכנס המימד התקשורתי היוצר סוג מסוים של אווירה ציבורית - הן כלפי נושאים מסוימים והן כלפי מוסדות, אישים או מדינות. לתקשורת, ולהיגררות הציבורית והפוליטית אחרי משחקי-הכותרות-המתלהמות, יש תפקיד מכריע גם ביצירת האווירה התרבותית של "השיח" המתנהל בנוגע למגוון עצום של נושאים ועניינים - כמו למשל, על איכות חייו של האזרח הישראלי הממוצע. ובכן, בכל זאת, השאלה היא, מה שמו של השר להגנת-הסביבה הנוכחי של ישראל? פעם כינו את הכהונה הזו "השר לאיכות-הסביבה". היום כבר לא מדברים על איכות, אלא על הגנה בלבד.

נכון, ביטחון הוא דבר חשוב מאוד. בעיקר כאשר מדובר על מדינת-ישראל הנמצאת בסביבה גיאוגרפית אלימה ומדממת, וזאת ללא שום קשר להיותה של ישראל מדינה-ריבונית עם זהות לאומית מוגדרת. מרכבי העוצמה הביטחון של מדינות ריבוניות אינם קשורים רק למרכיב חד-ממדי המתבטא בגודלו ויכולותיו של הצבא - על חייליו ומפקדיו. כך למשל, לסביבה מטופחת בה מתגורר האזרח הממוצע ולנגישות למרכזי כלכלה ותרבות, יש השפעה ישירה על כל אחד ואחת מאיתנו - לעיתים הרבה יותר מאשר מצב ביטחוני מתוח כפי שהדבר מתרחש בישראל חדשות לבקרים. במילים אחרות, איכות-הסביבה - בשל היותה מורכבת ממגוון גדול של נושאים - מהווה נדבך חשוב מאוד במרכיבי העוצמה של המדינה ושל אזרחיה. אלא, שבמסגרת ההתלהמות הכללית שסחפה את הציבור הישראלי בנוגע ל"מתווה הגז", גם השר להגנת-הסביבה של ישראל נסחף במלל מתלהם שסיפק כותרת רגעית בתקשורת - בה הוזכר שמו של השר המדובר. אולם, 5 דקות לאחר מכן, התקשורת כבר עסקה במתלהם אחר.

קל מאוד להיסחף לעבר פופוליזם זול, אך קשה הרבה יותר ליצור סטנדרטים איכותיים בנוגע לסביבה המיידית בה אנו מתגוררים. כך למשל, איך הרחוב הישראלי צריך להיראות; מהי סביבה ראויה למגורי אדם; מהו קיום בכבוד; מהי האחריות האישית של האזרח בנוגע לסגנון חייו; מהי תחבורה ציבורית מתפקדת; מה זו אסתטיקה אורבאנית ואיך היא צריכה להיראות; וכמובן, איך אנחנו צריכים לתמוך באוכלוסיות נזקקות. כדי לטפל בעניינים האלה, ובנושאים רבים נוספים, אנחנו צריכhם דו-שיח של קונצנזוס דרכו יהיה אפשר להגיע למצב אופטימאלי, וזאת ללא הפיכתם של היעדים האלה לסוג של אידיאליזציה דמיונית בלתי-מושגת ולמצע נוסף עליו מניחים את הטיעונים לקראת בנייתה של קתדרלה מתלהמת נוספת המבוססת של הטיה פוליטית מהסוג הידוע. כשכבר עולה נושא חברתי חשוב לדיון ציבורי ולדיון תקשורתי, הוא מייד הופך לסוג של מקפצה לניגוח על-פי הגישה הפוליטית של העוסקים בנושא. מילים כמו "פריפריה", "אמהות חד-הוריות" ו"שכבות מוחלשות" נזרקות לחלל-האוויר כעניין של הרגל: "פריפריה" בישראל יכולה להיות כל דבר ובכל מקום. "אמהות חד-הוריות" הן אמהות לילדים שנולדו מרוח-הקודש. ו"שכבות מחולשות" הן שכבות פסיביות שמישהו החליט להחליש אותן מתוך כוונת זדון. אפילו אלה המגדירות את עצמן "נשים פמיניסטיות", התאהבו בביטוי "אישה מוחלשת", אולם בכך הן מעצימות את התפיסה-החברתית-פוליטית שהאישה היא תמיד קורבן פסיבי של הנסיבות.

כמו כל שנה, גם השנה (2015) התפרסם דו"ח העוני בישראל. כמובן, בדומה לשנים עברו, הכותרות יעסקו בדו"ח הזה לכול היותר במשך יממה אחת או שתיים. הדו"ח הזה מצליח להוציא הרבה קיטור תקשורתי בעזרתם של כמה מומחים לענייני עוני. כמובן, שסף ההתלהמות עולה ככול שהדובר נמצא בשוליים של הפוליטיקה הלאומית. ועם זאת, דיון רציני בנוגע לשאלה "מהו עוני בישראל של 2015", אינו עולה על הפרק משום שדיון כזה עלול למוטט את מסכת השקרים שנתפרו היטב בתקשורת הישראלית בנוגע לנושאים חברתיים ופוליטיים הנוגעים לכולנו. פעם אחר פעם, עולה מהדו"חות - שהתפרסמו בשנים האחרונות - שהעוני בישראל מרוכז בעיקר אצל ערבים וחרדים. על-פי הדו"ח שהתפרסם בדצמבר 2015, מתברר שכ-52 אחוזים מהאוכלוסייה החרדית וכ-52 אחוזים מהאוכלוסייה הערבית מוגדרים "עניים". בקרב האוכלוסייה היהודית "הרגילה", שיעור העוני הוא קצת יותר מ-13 אחוזים.

ובכן, בישראל מתחולל פלא-כלכלי ייחודי במינו בעולם: מחיר ממוצע לדירה בישראל חצה את ה-1,500,000 ₪ (שהם כ-400,000 דולר). מסתבר, ששתי האוכלוסיות האלה - החרדית והערבית -  מצליחות לרכוש דירה בשיעורים גבוהים יותר מהמגזר היהודי-הכללי, לחתן את ילדיהם, ואף לרכוש דירה נוספת לכל אחד מהילדים שנישאו. שימו-לב לנתון הבא: העיר בני-ברק נחשבת לעיר הכי ענייה בישראל על-פי רמת ההכנסות המתקבלות מעבודה המדווחת כדין. אך ראו איזה פלא, יותר מ-75 אחוזים מתושבי העיר מתגוררים בדירה בבעלותם.

על-מנת להתמודד עם שיעורי העוני בישראל, דוברים פוליטיים מקצועיים טענו ש"חייבים" להגדיל שיעור הקצבאות. ובכן, על-פי הנתונים האלה, מי שצריך לקבל את הקצבאות הם אלה שאינם מוגדרים "עניים" על-פי הדו"ח השנתי של הביטוח-הלאומי המתפרסם שנה אחר שנה - אך נשכח לאחר יום או יומיים. כשאין דיון רציני, מעמיק וענייני, אנחנו שוב נמצא את עצמנו עם סבב נוסף של בכי ונהי על-פי מתווה פוליטי ברור וידוע לכול בעזרתה של התקשורת השטחית שלנו.
==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים", מגזין המזרח התיכון, 10 בדצמבר 2015.


Saturday, December 05, 2015

טרור אסלאמי - מאבק גלובלי לכאורה - נובמבר 2015

אומרים שהכתובת הייתה על הקיר. אחרים טענו שהם הזהירו ממה שצפוי היה להתרחש באירופה. אולם, למען האמת, שום דבר לא הכין את הציבור הצרפתי לסוג כזה של הלם כללי לנוכח הריגתם של 130 בני-אדם בפעולת טרור אחת שהתבצעה, ב-13 בנובמבר 2015, בידי 8 טרוריסטים מוסלמים המזוהים עם ארגון "המדינה האסלאמית". אין שום דבר הגיוני בסוג כזה של קטל חסר-רחמים, כפי שאין שום הגיון במעשיו של טרוריסט מוסלמי חמוש-בסכין הרודף אחרי אישה קשישה במטרה להורגה רק משום שהיא ישראלית. בשני המקרים האלה, האידיאולוגיה האסלאמית מעניקה לגיטימציה לבצע רצח המוני לצד טרור של בודדים לקול מצהלותיו של מרבית הציבור המוסלמי. זהו ציבור - הכולל פוליטיקאים, אנשי-רוח ואקדמאים - שבשתיקתו מעניק לגיטימציה ומוטיבציה להמשיך בסבבים אינסופיים של טבח, רצח, אלימות, אונס, ביזה וגזל המתבצעים לאלפיהם מידי יום ביומו בכל העולם-המוסלמי. אחדים מהם, לצערנו, עדיין ממשיכים לכהן בפרלמנט הישראלי בחסות הדמוקרטיה ישראלית - וזאת, למרות שהרוח הדמוקרטית מנוגדת לחלוטין לרוח הפאשיסטית מבית מדרשו של האסלאם על גווניו הרבים והאלימים.

שלושה פיגועי טרור קטלניים מאוד, שהתבצעו בשבועיים הראשונים של חודש נובמבר 2015, עיצבו את התודעה הבינלאומית בנוגע ליכולותיו המסוכנות של ארגון "המדינה האסלאמית": א) הפלת המטוס הרוסי בחצי-האי סיני באמצעות מטען-חבלה שגרם להריגתם של 224 בני-אדם. ב) הפיגוע הקטלני ברובע השיעי בביירות בו נהרגו לפחות 44 בני-אדם. ג) הטבח שהתבצע בפריז בו נהרגו לפחות 130 בני-אדם.

סביר להניח שאין מתכנן-ראשי אחד העומד מאחורי הפיגועים האלה. ועם זאת, אידיאולוגיה רצחנית אחת הנתפסת כ"רוח התקופה" מניעה את מאות ארגוני הטרור אסלאמיים, הקיימים כיום, לממש את האידיאולוגיה על-פי המתווה הנוכחי. כיום זהו ארגון "המדינה האסלאמית" שתפס את מקומו של ארגון "אל-קאעידה" בתכנון של הרג המוני חסר-הבחנה. בעתיד הקרוב, ארגון טרור אסלאמי אחר, יבקש לעצב את "רוח התקופה" על-פי מתווה אלים ואכזרי יותר תוך כדי שימוש באמצעים בלתי-קונבנציונאליים - ללא כל ספק הרצון הזה קיים.

גורמים מודיעיניים באירופה מסרו שהעלות הכספית של הפיגוע בפריז, לא חרגה מסכום של כ-8,000 דולר. מאידך, עשרות מדינות החברות "בקואליציה האמריקאית" נגד ארגון "המדינה האסלאמית" הוציאו עד כה מיליארדים רבים של דולרים מאז יוני 2014. ההוצאות האינסופיות הללו יעלו עוד יותר עם הצטרפותן של מדינות נוספות כמו רוסיה, גרמניה, צרפת ובריטניה למאבק הבינלאומי נגד הארגון. אלא, שהבעיה העיקרית אינה נוגעת רק לכמות המשאבים המשקיעים במלחמה נגד אויב משותף, אלא הבעיה היא בראש-ובראשונה בתפיסה הכללית של העולם-הדמוקרטי המתנצל והמתגמש ללא-הרף עם העולם-האסלאמי האלים והברוטאלי הרואה בדמוקרטיה כלי בו ניתן לחדור לחברה הליבראלית במטרה לשנותה. העולם המוסלמי רואה את העולם הליבראלי כמכלול. לפיכך, על העולם החופשי והליבראלי לראות את העולם-המוסלמי כמכלול הדורש טיפול דרסטי כפי שטיפול כזה התרחש נגד התנועות הפשיסטיות והגזעניות של המאה ה-20.

בסיכומו של דבר, בחודש נובמבר 2015 נהרגו 10,565 בני-אדם; בחודש אוקטובר נהרגו 11,049 בני-אדם; בחודש ספטמבר נהרגו 11,496 בני-אדם; בחודש אוגוסט נהרגו 13,010 בני-אדם; בחודש יולי נהרגו 11,829 בני-אדם; בחודש יוני נהרגו 13,153 בני-אדם; בחודש מאי נהרגו 14,632 בני-אדם; בחודש אפריל נהרגו 10,294 בני-אדם; בחודש מרס נהרגו 15,143 בני-אדם; בחודש פברואר נהרגו 11,291 בני-אדם; ובחודש ינואר נהרגו 13,468 בני-אדם. בחודשים ינואר-נובמבר 2015 נהרגו 135,930 בני-אדם בעשרות-אלפי פעולות טרור ובעימותים צבאיים שהתרחשו במרחב האסלאמי כולו ואף מעבר לו.

 טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית - נובמבר 2015

מדינה:
הרוגים:
פצועים/הערות:



סוריה:
4,182
5,000
עיראק:
3,341
5,000
אפגניסטן:
717
2,000
תימן:
652
3,000
פקיסטן:
258
1,500
רוסיה - מצרים:
224 נוסעי מטוס רוסי שהופל בסיני
הפלת המטוס ב-31 באוקטובר
רוסיה - קווקז:
28
רובם טרוריסטים מוסלמים
רוסיה - סוריה:
2
חיילים
טורקיה - כורדים:
171
רובם כורדים
צרפת - טרור אסלאמי:
140
10 מהם טרוריסטים מוסלמים
צרפת - מאלי:
1
חייל צרפתי
סומליה:
136
--
ניגריה - טרור אסלאמי:
116
--
מצרים:
73
21 מהם מהגרים אפריקאים
לבנון:
63
--
קמרון - טרור אסלאמי:
49
--
ניז'ר - טרור אסלאמי:
48
--
דרום-סודאן:
42
--
מאלי:
31
--
סין - טרור אסלאמי:
28
טרוריסטים מוסלמים לטענת סין
לוב:
26
על-פי דיווח תקשורתי בלבד
סודאן + דארפור:
22
--
צ'אד - טרור אסלאמי:
21
--
הודו - טרור אסלאמי - קשמיר:
17
--
טוניסיה:
16
--
סעודיה:
11
--
פיליפינים - טרור אסלאמי:
10
--
תאילנד - טרור אסלאמי:
4
--
ירדן:
4
--
אלג'יריה:
4
--
בוסניה - טרור אסלאמי:
3
--



ישראל - רצועת-עזה:
1
טרוריסט מוסלמי
ישראל - הרשות-הפלסטינית:
32
כולם טרוריסטים וג'יהאדיסטים
ישראל - טרור:
10
כולל תושב מוסלמי ביו"ש



סומליה - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:
22
--
אפגניסטן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:
27
--
תימן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:
33




סה"כ:
10,565 הרוגים
16,000פצועים (הערכה בלבד)





==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי- מאבק גלובלי לכאורה - נובמבר 2015", מגזין המזרח התיכון, 3 בדצמבר 2015.