מדינת-ישראל לקראת 2016

בפסק-הדין שפורסם ב-29 בדצמבר 2015 בערעורו של אהוד אולמרט, התייחסו השופטים לחלקה של התקשורת הישראלית בהתלהמות הכללית שאפפה את הפרשה כולה - מתחילתה ועד לסופה. במשפטים אחדים, די מרשימים, השופטים הצליחו להחזיר את ההכרעות המשפטיות לידיו של בית-המשפט ולא לשום גורם אחר שיש לו אינטרס זר לרומם דמויות ציבוריות או להשפילן עד עפר - כפי שנוהגת בדרך-כלל התקשורת הישראלית. במילים האלה, היטיבו לתאר השופטים את האווירה הציבורית והתקשורתית הנוגעת למקרה כולו: "יכול שהציבור או חלקו, שמטבע הדברים לא נחשף לכל הפסיפס הראייתי, 'מאוכזב' או 'מופתע' מזיכויו של אולמרט מהאישום העיקרי (פרשת הולילנד). אך אמון הציבור בבית-המשפט נובע דווקא מהידיעה שבית-המשפט פוסק כפי שמתחייב מהדין ומהראיות, ולא בשל חשש מתגובת הציבור". וכך ממשיך השופט יצחק עמית בעניין התקשורתי: "דומה כי התיק שבפנינו מדגים היטב את הפער בין משפט, לבין משפט על-ידי התקשורת או על-ידי הציבור... בית-המשפט לא פוסק על-פי תדמיות, לא על-פי שמועות, לא על-פי 'אבל כולם יודעים ש...', ולא מחשש פן הציבור יתאכזב. שופט דן ופוסק על-פי הראיות שהוצגו באולם בית-המשפט ולא על-פי ראיונות של זה או אחר בתקשורת. גם אם מסביב ייהום הסער התקשורתי והציבורי, וגם אם התקשורת כבר חרצה ופסקה את דינה, אנו עושים כמיטב יכולתנו לחסום את הקולות ולבודד עצמנו מרעשים חיצוניים. כך עשינו, כך נעשה גם בעתיד". האם התקשורת הישראלית - שיודעת ליצור אווירה של הסתה והתלהמות כללית - תלמד לקח? כדי להגיע לרגע הזה, דרוש שינוי מערכתי כולל של כל הכללים המניעים את התקשורת הישראלית להתנהל, פעם אחר פעם, כפי שהיא מתנהלת בעשורים האחרונים.

המאמר הנוכחי אינו עוסק בפרשת אולמרט או בתקשורת הישראלית. אלא, במקרה הזה, אנחנו מנסים להתעלם מכל אותם "רעשי רקע רמים" המלווים את השיח-הציבורי שנועדו ליצור אווירה מתוחה, אלימה ומתלהמת, מתוך כוונת מכוון,  כדי להשיג רווח פוליטי או כלכלי. במילים אחרות, המבט על מדינת-ישראל יהיה דווקא מפרספקטיבה של "הכרת הטוב" שנועדה להציג את האתגרים שלנו בפרופורציות הנכונות לקראת השנה האזרחית החדשה. "הכרת הטוב" הוא ביטוי של הערכה בנוגע להישגים שלנו שהם רבים מאוד, וזאת בניגוד לבכיינות הכללית בה מתעטפת מרבית התקשורת הישראלית כסוג של הרגל-מגונה העומד בניגוד גמור למציאות הישראלית היומיומית.

המימד התרבותי

ישראל מייצרת תרבות וצורכת תרבות במימדים לא פרופורציונאליים לגודלה של האוכלוסייה הישראלית. הד לכך ניתן למצוא גם בביקורם של אלפי אמנים מתחומים שונים - רבים ומגוונים -  שהגיעו לישראל במהלך שנת 2015. פסלים, ציירים, צלמים זמרים, משוררים, סופרים, רקדנים ומובילי דעת-קהל הגיעו לישראל יחד עם זמרי אופרה, להקות רוק, נגני קונצרטים ומנצחים מן השורה הראשונה שבאו לחוות את הקהל הישראלי החם ושוחר-התרבות ברמה הכי גבוהה שיש. להקות מגוונות וזמרים מסגנונות שונים הגיעו לישראל מליטא, מצרפת, מהולנד, משבדיה, מהודו, מיוון, מבריטניה, מרוסיה, מסין, מיפן, מדרום-קוריאה, מארה"ב, ממדינות אפריקאיות ואפילו ממדינות מוסלמיות. כל אחד ואחת מהם באו להעשיר את חיינו, אך גם לטעום קצת מהרוח הישראלית התוססת והפורצת את גבולות הידע-האנושי בתחומים רבים. כמעט בכל יום מתקיים בישראל פסטיבל בינלאומי אמנותי כלשהו. אנחנו נמצאים בתקופה של רנסאנס תרבותי ישראלי שרובו ככולו שואב את השראתו מישראלים פורצי-דרך ומאזרחים המעריכים ומוקירים יצירה אמנותית מופתית - החל מהיצירה הקולנועית וכלה ביצירות מחול, תחום בו ישראל נחשבת לאחת מהמובילות בעולם. לצד המדע והטכנולוגיה, ישראל צריכה להציב גם את התרבות בחזית העשייה המדינית - זה מה שמעניין את מרבית האנשים, ולא פוליטיקה.

המימד הטכנולוגי והאקדמי

גם מתחום הזה, ישראל מייצרת ידע וצורכת ידע באופן ניכר, וזאת ללא שום קשר לגדולה או לגודל האוכלוסייה שבה. אנחנו צריכים להתייחס לעצמנו ביתר-כבוד ובהערכה על ההישגים המרובים שלנו. אין כאן ניסים, אלא יש כאן עבודה מסורה של מיליוני ישראלים מוכשרים המבקשים לעשות את אותו דבר כל יום תוך כדי שיפור יומיומי של כישוריהם. אנחנו נמצאים בישורת האחרונה לקראת פתרונן של בעיות קרדינאליות כמו בעיית המים, האנרגיה ושמירה כמעט מוחלטת על המרחב האווירי של ישראל. האוכלוסייה הישראלית נחשבת לאחת מהאוכלוסיות המשכילות ביותר בעולם - במקום השני אחרי קנדה - עם 46 אחוזים מהישראלים שיש להם השכלה אקדמית. בישראל יש יותר מ-70 מוסדות אקדמיים המייצרים אזרחים סקרניים ותוססים שיש להם כלים אינטלקטואלים ויכולת מעולה להתמודד עם אתגרים בכל מקום בעולם. אנחנו לא צריכים להיבהל מכל ישראלי שהחליט להתפתח במקום אחר, כשם שאנחנו לא נבהלים מעשרות-אלפי אקדמאים ואמנים זרים שהחליטו להעשיר את חיינו כאן בישראל. העברת ידע וקליטת ידע ללא הרף, הם אחד מהסימנים המובהקים לחברה תוססת שאינה קופאת על שמריה. היכולות המדהימות האלה באו לידי ביטוי גם במכירתם של 62 חברות היי-טק ישראליות בשנת 2015 בסכום מדהים של 7.2 מיליארד דולר. התחרות על היצירה הטכנולוגית הישראלית מדרבנת מדינות כדוגמת סין להשקיע בישראל כמעט בכל תחום אפשרי. כשמתרחקים מפוליטיקה צרה, מדינות כמו הודו, דרום-קוריאה, סינגפור, הונג-קונג ויפן מעוניינות לרכוש את הידע הישראלי. עשרות-אלפי הסטודנטים הזרים שלמדו ולומדים בישראל יהיו בעתיד מנהיגים ומעצבי דעת-קהל בארצם - ההשקעה הזאת תניב פרי גם בתחום המדיני בעתיד הקרוב והרחוק. האתגר שלנו לשנים הבאות הוא להפוך את התעשיות הממוסדות שלנו לתעשיות טכנולוגיות ברמה גבוהה כמו בתחום הבנייה ובתחומי התעשייה הכבדה והזעירה. הפער הזה חייב להצטמצם בשנים הבאות באורח ניכר.

המימד המדיני

עשרות מנהיגים זרים ביקרו בשנה האחרונה בישראל. מאות פוליטיקאים זרים הגיעו לישראל כדי להתרשם ממקור ראשון על יכולותיה המופלאות של החברה הישראלית כולה. רובם ככולם מבקשים את קרבתה של מדינת-ישראל בשל היותה חלוצה מתחומים שונים ומגוונים היכולים להעשיר את מדינתם בידע טכנולוגי-מעשי. מדינות שלכאורה "מסתייגות" מישראל, מבקשות את קרבתה בשל היותה חלוצה מבחינה מדעית, טכנולוגית, תרבותית ורוחנית. הרוח היהודית פורצת נתיבים חדשים של שילוב היהדות עם ערכים אוניברסאליים וכישורים טכנולוגיים מן המעלה הראשונה. השילוב המעניין הזה מרתק מדינות מוסלמיות ונוצריות כאחת. שתי הדתות האלה - האסלאם והנצרות - נמצאות בימים אלה במשבר תיאולוגי עמוק שמתוכו עולות שאלות קשות. מתוך השאלות הקשות הללו, ישנן תשובות הנמצאות דווקא בישראל שידעה לשלב ערכים תיאולוגיים עם הדרישות היומיומיות של העולם הליבראלי והטכנולוגי. ככול שניצמד לערכים שלנו, כך ישראל תהיה אבן-שואבת ומקור השראה לא רק ליהודים בעולם אלא גם לנוצרים ולמוסלמים שירצו לחקות את הדגם הישראלי. אנחנו לא צריכים לבזבז יותר מידי אנרגיה על אלה שאינם רוצים את קרבתנו, אך מאידך אנחנו צריכים לטפח את אלה המבקשים את קרבתה של ישראל - גם אם זו מדינה זעירה באוקיאנוס השקט.

המימד החברתי והכלכלי

בישראל קיימת נטייה לנהל דו-שיח של קצוות. וככול שהקצוות הללו מתכווצים, כך הם נוטים לקיים דיון מתלהם יותר ויותר כדי להשמיע את קולם. באמצע, נמצאים יותר מ-80 אחוזים מהאוכלוסייה הישראלית שרובה ככולה מתונה בדעותיה במעשיה. בישראל של סוף שנת 2015 מתגוררים כ-8.5 מיליון נפש וזאת לעומת כמיליון נפש שהתגוררו בישראל בשנת 1948. על-פי מדדים אחדים שהתפרסמו בתקשורת הבינלאומית, התל"ג לנפש (תוצר-לאומי-גולמי) לקראת סוף שנת 2015 הגיע לכדי 41,000 דולר לאדם. במילים אחרות, ישראל היא בין 20 המדינות העשירות בעולם. אין כאן שום נס, אלא עבודה קשה של כולנו ותכנון נכון של הכלכלה הישראלית בידי הדרגים המקצועיים. בניגוד לדעתם של רבים מהאזרחים, ישראל אינה מושחתת יותר ממדינות דמוקרטיות אחרות. מה שנחשב "שחיתות" בישראל, אינו נחשב לשחיתות במדינות דמוקרטיות רבות. בניגוד לישראל - במדינות כמו גרמניה, שוויץ, יפן, דרום-קוריאה, שבדיה, בלגיה, דנמרק, צרפת, בריטניה ואפילו בארה"ב - הטיפול בשחיתות נעשה בחדרי-חדרים הרחק מעיני התקשורת והרחק בעיני החוק כדי לא לפגוע בתדמית של המדינה ולהרתיע משקיעים זרים. תחליטו אתם מה עדיף. במהלך שנת 2015 הגיעו לישראל 30,000 עולים חדשים שהחליטו לקשור את גורלם עם מדינת-ישראל לא בשל מצוקה, אלא בשל ההכרה וההוקרה על יכולותיה המדהימות של החברה הישראלית לפרוץ את גבולות היכולת האנושית בתחומים שנראו רק לפני עשורים בודדים כחסרי-סיכוי. האתגר הגדול שלנו הוא ליצור קורלציה בין התל"ג הגבוה שלנו לבין רווחתו של האזרח הפשוט. זה לא בשמיים וזה לא נס, אלא זה יבוא בעזרת כולנו עם תכנון נכון של הכלכלה הישראלית - ממנה ייהנו הדורות הבאים כפי שאנו נהנים מפרי עמלם המסור של הדורות שקדמו לנו. בסיכומו של דבר, לכל אחד מכם יש יכולת להשפיע - אז תשפיעו, בעיקר לחיוב, כל אחד בתחומו הוא. שנה אזרחית טובה לכולנו.

==

מאת: יוחאי סלע, "מדינת-ישראל לקראת 2016 - בשם הכרת הטוב", מגזין המזרח התיכון, 31 בדצמבר 2015.