טרור אסלאמי - ינואר 2012

שנת 2011 הסתיימה עם 40,134 הרוגים באלימות אסלאמית ובפיגועי טרור אסלאמיים שהתבצעו ברבות מהמדינות המוסלמיות המתאפיינות, בדרך-כלל, בחוסר-שליטה ובתפקוד לקוי מן היסוד. לכישלון הזה יש מרכיב תרבותי עמוק הנטוע היטב בהיסטוריה האסלאמית, המתאפיינת בעיקר בנקיטת אלימות כפתרון מועדף לכל מחלוקת דתית, פוליטית או חברתית. אין תימה איפה, שאם נפנה את מבטנו לכל פינה במרחב האסלאמי, נוכל להבחין בנקל בקווים הברורים של המחלוקות הרבות הקיימות בתוך המדינה האסלאמית ובגבולותיה הגיאוגרפיים עם מדינות שכנות ורחוקות - גם אם הן מנהלות קשרים דיפלומטיים תקינים לכאורה.

ההתקוממות העממית שפרצה במרחב הערבי בתחילת שנת 2011, אומנם סילקה מנהיגים רודנים, אך במקביל לכך היא גם חשפה פעם נוספת את הצביון המלאכותי של המדינה הערבית הלאומית הכורעת תחת הנטל לנוכח האתגרים החברתיים, העדתיים והדתיים המאיימים לפורר את התבנית הגיאוגרפי ליחידות קטנות. מצרים, טוניסיה, לוב ותימן אינן מצליחות להתמודד עם האתגרים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים למרות סילוקה של המנהיגות הרודנית לאחר שבועות רבים של אלימות קשה ואכזרית. המצב המעורער במדינות הללו, מדרבן את הכוחות האסלאמיים הרדיקליים להפעיל מערכת שלמה של אינדוקטרינציה קיצונית שיש לה השפעות החורגות מעבר לגבולות המדינה הריבונית. מאז תחילת שנת 2011 אנו יכולים להבחין בהתגברות הפעילות האסלאמית הרדיקלית בכל צפון-אפריקה - בעיקר של ארגונים אסלאמיים המזוהים עם ארגון אל-קאעידה.

בחודש ינואר 2012 נהרגו בסוריה 1076 בני-אדם - בעיקר מירי והפגזות של הכוחות הנאמנים למשטר העלווי של הנשיא בשאר אל-אסד ושל כנופיות "השביחה" המסייעות לו. בהתאם למידע שנאסף על-ידי מגזין הזה - מגזין המזרח התיכון - נהרגו בסוריה יותר מ-6,000 בני-אדם מאז שהחלה ההתקוממות העממית ב-15 במרס 2011. למרות התערבותה של הליגה-הערבית, המשטר הסורי לא היסס להורות על הפגזה יומיומית לעבר אזרחים תמימים בערים אחדות שגרמה להריגתם של מאות בני-אדם בחודש ינואר 2012 בלבד. באופן דומה, ארגוני טרור סונים הפועלים בעיראק, לא היססו להורות על הריגתם של 78 שיעים בסדרה של פיגועי טרור שהתבצעה ב-5 בינואר 2012. כך גם אירע בניגריה, ב-21 בינואר 2012, בסדרת הפיגועים שהתבצעה בידי פעילי טרור מוסלמים מארגון "בוקו חראם" שגרמו להריגתם של 180 בני-אדם - רבים מהם נוצרים.

בסיכומו של דבר, בחודש ינואר 2012 נהרגו 3,295 בני-אדם בפיגועי טרור אסלאמיים ובאלימות אסלאמית. לשם השוואה, בחודש ינואר 2011 נהרגו 2,356 בני-אדם, ובחודש ינואר 2010 נהרגו 2,166 בני-אדם. בשנת 2011 נהרגו 40,134 בני-אדם, ובשנת 2010 נהרגו 29,832 בני-אדם בפיגועי טרור ובאלימות אסלאמית.

המלחמה בטרור האסלאמי:
למרות המצב האלים והאכזרי השורר בסוריה בחודשים האחרונים, המערכת הדיפלומטית הבינלאומית אינה מצליחה להגיע לפתרון מוסכם כלשהו בנוגע לסוריה בשל שיקולים הנוגעים למאבקי-כוח ויוקרה בין רוסיה וסין לבין מדינות המערב ובראשן ארה"ב. אם לא יימצא פתרון שיניח את דעתה של האופוזיציה הסורית בשבועות הקרובים, אנו נראה את סוריה הופכת לעוד מדינה מוסלמית המתפקדת בדומה לסומליה, לתימן ולעיראק עם פיצול גיאוגרפי המתבסס על מרכיב עדתי-דתי. בשבועות האחרונים אנו עדים לנוכחות מוגברת של פעילי טרור מארגון אל-קאעידה החודרים מעיראק ומלבנון במטרה לסייע לתנועת "האחים המוסלמים" הפועלת בסוריה המדממת. מנגד, מאות פעילי טרור מארגון חיזבאללה וחברי "משמרות המהפכה" של איראן מסייעים באופן פעיל למשטר העלווי לדכא באכזריות את ההתקוממות העממית שהחלה ב-15 במרס 2011. למרות הטבח הנורא המתחולל בסוריה בעיקר מאז ראשית 2012, העולם עדיין עומד מנגד.

במהלך החודשים האחרונים ניכרת ההצלחה הצבאית של קניה, אתיופיה והממשלה המרכזית של סומליה במלחמתם נגד פעילי טרור מוסלמים מארגון "אל-שבאב" המזוהה עם ארגון אל-קאעידה, וזאת למרות שבמהלך חודש ינואר 2012 נהרגו יותר מ-250 בני-אדם בפיגועי טרור ובהתקפות צבאיות יזומות על בסיסי טרור של ארגון "אל-שבאב" הנמצאים בדרום סומליה. ארגון אל-קאעידה וארגון "אל-שבאב" ניהלו מגעים, ברמה הבכירה ביותר, על הצטרפותו המלאה של ארגון "אל-שבאב" לארגון אל-קאעידה תחת הנהגה משותפת. תהליך דומה ומזורז ניתן לזהות גם בחצי-האי סיני, במאלי ובדרום-תאילנד.

במהלך חודש ינואר 2012 נורו לעבר ישראל 9 טילים ו-7 פצצות מרגמה שנורו בידי פעילי טרור מוסלמים הפועלים מרצועת-עזה, וזאת לעומת 30 טילים ו-11 פצצות מרגמה שנורו לעבר ישראל בחודש דצמבר 2011. מאז שנת 2005 נורו לעבר ישראל יותר מ-6,500 טילים שנורו בידי פעילי טרור מוסלמים הפועלים מרצועת-עזה. במהלך חודש ינואר 2012 חדרו לישראל 2,295 מסתננים אפריקאים. לאורך כל שנת 2011 חדרו לישראל 16,000 מסתננים אפריקאים. לשם ההשוואה, לאירופה הגדולה חדרו 58,000 מסתננים אפריקאים בשנת 2011. ממשלת-ישראל עדיין נמצאת בתרדמת למרות הסכנה הרובצת לפתחנו.

לאור פעילותו האלימה והרצחנית של ארגון הטרור האסלאמי "בוקו חראם", ממשלת ניגריה הכריזה על מצב-חירום באזורים רבים בצפון-ניגריה בעיקר לאחר המתקפה של ה-21 בינואר 2012 שבמהלכה נהרגו לפחות 180 בני-אדם. גם בתאילנד ובפיליפינים אנו מזהים פעילות מוגברת של ארגוני טרור אסלאמיים: כך למשל בשנת 2011 נהרגו בדרום-תאילנד 535 בני-אדם, וזאת בהשוואה לשנת 2010 שבמהלכה נהרגו 521 בני-אדם בפעולות טרור אסלאמיות (על-פי מקורות רשמיים מה-15 בינואר 2012). הטרור האסלאמי המתחולל בדרום-מזרח אסיה עלול להוות בעיה אקוטית אזורית בדומה למה שמתרחש בתימן, באפגניסטן, בסומליה ובצפון-אפריקה.

למרות המתיחות השוררת בין פקיסטן לארה"ב, בחודש ינואר 2012 התחדשו החיסולים-הממוקדים האמריקאים בפקיסטן. בחודש זה נהרגו לפחות 10 פעילי טרור מוסלמים מארגון הטליבאן בחיסולים-ממוקדים אמריקאים שנערכו בפקיסטן בלבד. לשם השוואה, לאורך של שנת 2011 נהרגו בפקיסטן 610 בני-אדם בחיסולים-ממוקדים אמריקאים. בשנת 2010 נהרגו 960 בני-אדם בחיסולים-ממוקדים אמריקאים. בתימן נהרגו 15 פעילי טרור מוסלמים מארגון אל-קאעידה בחיסול-ממוקד אמריקאי אחד שנערך בחודש ינואר 2012. בסומליה ידוע בוודאות על חיסול-ממוקד אמריקאי אחד שבעקבותיו נהרג פעיל טרור בכיר מארגון "אל-שבאב".

בחודש ינואר 2012 נהרגו באפגניסטן 34 חיילי נאט"ו. לאורך כל שנת 2011 נהרגו באפגניסטן 566 חיילי נאט"ו, ובשנת 2010 נהרגו באפגניסטן 711 חיילי נאט"ו - רובם היו חיילים אמריקאים.

הנתונים המופיעים בטבלת הטרור האסלאמי נאספו על-ידי מגזין זה - מגזין המזרח התיכון - בעזרת מעקב יומיומי של הודעות ממשלתיות וידיעות חדשותיות שהתפרסמו במקורות בינלאומיים במהלך התקופה הנדונה - החל מה-1 בינואר 2012 ועד ל-31 בינואר 2012. מספר ההרוגים והפצועים המופיע בטבלה זו כולל אזרחים, חיילים ופעילי טרור על-פי האומדן הנמוך ביותר. מרבית ההרוגים הם מוסלמים שנרצחו בידי מוסלמים החברים בתנועות רדיקליות ובארגוני טרור אסלאמיים.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש ינואר 2012", מגזין המזרח התיכון, 11 בפברואר 2012.

התעמולה הערבית הפשיסטית של עיתון הארץ

ראשית, אנחנו צריכים לציין כמה עובדות מכאיבות: המאבק בין מדינות-ערב לישראל מעולם לא היה טריטוריאלי. המאבק בין העולם-הערבי לישראל הוא בעיקרו מאבק בין מוסלמים ליהודים על רקע דתי. על בסיס שני הנתונים הללו ניתן להבין את התנהגותם של הערבים מאז "הצהרת בלפור" מנובמבר 1917 ועד לסירובה של הרשות-הפלסטינית לנהל משא-ומתן רציני עם מדינת-ישראל ב-2012. רצח, טרור, אלימות, אונס, מלחמת-ג'יהאד ותעמולה בזירה הבינלאומית שימשו את האידיאולוגיה הערבית ככלים לגיטימיים במאבק הדתי שנועד להביא לחיסולה של הנוכחות היהודית בארץ-ישראל. מהבחינה הזו אין שום הבדל גדול במאבק הלאומי של יהודי ארץ-ישראל מאז תקופת בית-שני ועד למרד בר-כוכבא בשנת 132 לספירה. במהלך התקופה הנדונה חוסלו מיליוני יהודים במאבקם ההרואי על זהותם הלאומית והתרבותית. לא "שנאת חינם" גרמה להרג הנורא הזה, אלא חמדנותם של הכובשים והפולשים הרבים שראו ביהודים כבלתי-ראויים לחיות את חייהם בהתאם לאמונתם התרבותית על אדמתם ההיסטורית. בדומה להיום, גם אז, היו כמה יהודים שהצדיקו את ההרג הנורא הזה מטעמים שונים משונים. אך כל זה מתקשר לעיתון הארץ? ובכן, עוד כמה שורות תבינו.

כדי לנהל תעמולה אנטי-ישראלית ותעמולה אנטישמית, לא צריך הרבה. אפילו התנ"ך שלנו מספק "הוכחות" להיותו של עם-ישראל לאום מיוחד שבו כל כישלון אישי ולאומי הוא הזדמנות מיוחדת להתערטלות פומבית והכאה על חטא. מהרעיון הבסיסי הזה של "תיקון עולם" במובן הטוב של המושג, העניין הפך לסוג של קרדום בו ניתן לחבוט בזהות ובתרבות היהודית עד לדרגה של משטמה גזענית היכולה למוסס לחלוטין את הרצון לנהל דיאלוג רציני ואינטלקטואלי על בסיס הגיוני ומושכל. כמעט 2000 שנה הנצרות מנהלת דיאלוג אלים וגזעני עם היהדות. יותר מ-1300 שנה האסלאם מנהל דיאלוג אלים וגזעני עם היהדות וגם עם עצמו עד לדרגה של חיסול-הדדי המוקדש למען השגת עליונות כיתתית במסגרת הדת המוסלמית הברוטאלית. כל שנה, ב-27 בינואר, העולם "התרבותי" מציין את יום הזיכרון הבינלאומי לשואה. מאידך, אי-אפשר להשתחרר מהעובדה שהשואה של עם היהודי התאפשרה בגלל שהנצרות הניחה לאורך מאות שנים את הבסיס ההגיוני ואת ההצדקות המוסריות שהובילו לחיסולם של מיליוני יהודים בהבל-פה. כל עניין "יהודי" הוסבר אך ורק על-פי הפרשנות השלילית בנושאים הנוגעים לתרבות, לדת, ללבוש, להתנהגות, לשפה, לדיבור, למנטאליות ולמראה הפיזי. גם ההישגים של היהודים הוסברו על-פי הפרשנות השלילית כחלק מתעמולה חובקת-עולם שנועדה לערער עוד יותר את הלגיטימיות של היהודים להתנהל כיהודים. בשלב הסופי, "הגנטיקה היהודית" שימשה עילה "הגיונית" שהובילה לפיתרון הסופי של "בעיית היהודים". אל תוך המלכודת התעמולתית הזו נפלו גם יהודים שהחשיבו את עצמם כ"ליבראליים" וכ"מתקדמים" הנעים בבטחה, לכאורה, בתוך הזרם החמים והמרכזי של התרבות האירופאית של אותה עת. בעשרות השנים האחרונות, הנצרות האירופאית העביר את "לפיד האנטישמיות" לידיים הבטוחות של נאמני האסלאם ולחסידי הלאומנות הערבית הפשיסטית המבכה את כישלונו של היטלר להביא לסיומה המוחלט של "בעיית היהודים".

הכרזת העצמאות הישראלית בשנת 1948, לאחר שנים ארוכות של מאבק הירואי נגד האימפריה העות'מאנית, נגד האימפריה הבריטית ונגד האימפריה הערבית, העניקה פתח רחב, וענק, להנחת תשתית אידיאולוגית נוספת במסגרת התעמולה המתנהלת נגד עצם הקיום היהודי העצמאי בארץ-ישראל. לשם כך הכול מותר, כולל טרור אידיאולוגי המתנהל על-פי רוב במתווה של "אופטיקה הפוכה". דהיינו, מעצימים באורח מלאכותי כל כישלון ובעיה הקשורה לישראל, ומאידך מגמדים באורח שיטתי הישגים ואף מעלימים בעיות שאינן משרתות את התעמולה האנטי-ישראלית. על-פ המתווה הזה, כל היבט משמש עילה להעביר מסר פוליטי שיש בו סממנים מובהקים של אנטישמיות. כך למשל, בקריקטורות, בכתבות על אופנה, בכתבות הנוגעות לנושאים של אדריכלות, של מוסיקה, על תוכניות טלוויזיה, על רפואה, על תרבות ועל נושאים שיש בהם נגיעה לאקולוגיה. כל נושא, למעשה, משרת את האידיאולוגיה הראשית, דהיינו הסיקור התקשורתי נועד בראש ובראשונה להעביר מסר פוליטי מובהק שמטרתו להניח תשתית לדה-לגיטימציה של מדינת-ישראל להתקיים כמדינה יהודית ריבונית בארץ-ישראל. הכול עטוף במלל תרבותי, לכאורה, הנוגע למגוון רחב של נושאים הקשורים לישראל. במסגרת הזו גם מגייסים כותבים בעלי נטיות פוליטיות מתונות כדי שישמשו עלי-תאנה שנועדו להסוות מעט את המגמה הכללית אליו חותר הדיווח התקשורתי.

כמובן שגם עניינים היסטוריים הקשורים לקיום היהודי בארץ-ישראל, או בנושאים הקשורים לפוליטיקה המקומית ול"זכויות אדם", מהווים קרקע פורייה כדי להעביר מסר אידיאולוגי שיטתי שנועד לשרת מטרות מוגדרות מאוד. כך למשל, "הכיבוש" הישראלי על שטחי יהודה ושומרון, הוא כלי בלבד שלתוכו יוצקים אין-ספור נושאים שמטרתם לערער את הלגיטימיות של מדינת-ישראל להתנהל כמדינה יהודית ריבונית. במסגרת הזו, נושאים כמו בעיית המסתננים האפריקאים, עוני, העבריינות הלאומנית של ערביי-ישראל, דת, כלכלה, יחסים בינלאומיים ואירועים לאומיים והיסטוריים, משמשים הזדמנות לחבוט פעם נוספת במדינת-ישראל כמדינה וכחברה.

כאשר בעיית "הכיבוש" הישראלי על יהודה ושומרון תבוא על פתרונה, מובטח לכם שזה לא סוף הסיפור, משום שבאמתחתו של עיתון הארץ יש עוד הרבה נושאים העומדים על הפרק - לכאורה בשם "המוסר" ובשם "הצדק ההיסטורי". כך למשל, במאמר שהתפרסם בעיתון הארץ ב-24 בינואר 2012, כתב עקיבא אלדר את המשפטים האלה: "פוליטיקאים ישראלים מכל המפלגות הציוניות מסרבים להכיר בזכות השיבה של הפלסטינים. הם דוחים בתוקף גם את דרישתם הצנועה יותר של הצד הפלסטיני - להודות באחריות החלקית של ישראל לנכבה הפלסטינית ב-1948. חוק הנכבה נועד להסיר את הכתם הזה מעל המצפון של הקולקטיב הישראלי-יהודי". שימו לב לביטויים "דרישתם הצנועה יותר של הצד הפלסטיני", ולביטוי "הכתם הזה". לזה קוראים בפשטות: עוד חסיד שוטה של התעמולה הערבית הפשיסטית.

עיתון הארץ שוב מנסה להנשים באורח-מלאכותי את הסיפור הפלסטיני המדומה על חשבון עמידתו ההירואית של היישוב היהודי בשנים 1948-1947. בתרגיל הליבראלי-האינטלקטואלי לכאורה שמתנהל בעיתון הארץ חדשות לבקרים, מעמידים "נרטיב" מול "נרטיב". אולם, במקרה שלנו, זו בדיה ערבית לעומת גבורה ישראלית של אומה שעברה טרגדיה בלתי-אנושית. הכתם-ההיסטורי הכבד מוטל אך ורק על הצד הערבי כולו ,כולל אלה המכונים "פלסטינים", משום שבהחלטותיו להשמיד את היישוב היהודי בארץ-ישראל (בעיקר לאחר אירועי השואה היהודית), מראות בעליל על טיבם של הערכים התרבותיים עליהם מושתתת ההתנהלות הפוליטית, הדתית והבינלאומית של העמים המוסלמים במזרח-התיכון. שום דבר עקרוני לא השתנה מאז 1947. הצד המוסלמי משועבד לאלימות כפיתרון מועדף לכול מחלוקת כפי שאירועי ינואר 2012 מוכיחים לנו מידי יום ביומו.

אם נבדוק במבט חטוף את האירועים שתרחשו רק בינואר 2012 ברחבי העולם-המוסלמי, התמונה תיראה כך: במהלך החודש ינואר 2012 נהרגו במדינות המוסלמיות אלפי בני-אדם במסכת שלמה של פיגוע טרור ובאלימות אסלאמית רוחבית. כך למשל, בניגריה האלימה והגזענית, נרצחו מאות בני-אדם בהתקפות טרור רחבות-היקף של מוסלמים כלפי נוצרים ושל מוסלמים כלפי מוסלמים אחרים. בעיראק התבצעו התקפות טרור רצחניות של ארגון אל-קאעידה שגרמו להריגתם של מאות בני-אדם. בסומליה נרצחו מאות בני-אדם בפיגועי טרור - וכן גם בהתקפות-הנגד של קנייה ואתיופיה כלפי פעילי טרור מוסלמים מארגון "אל-שבאב" המזוהה עם ארגון אל-קאעידה. בפקיסטן, באפגניסטן, בסוריה, במצרים, בלוב, באלג'יריה, במאלי ובתימן התבצעו מאות פעולות טרור שגרמו לאלפי הרוגים ופצועים. ובכן, לאחר סקירה קצרה זו - שאנו מפרסמים כאן מידי חודש בחודשו בנוגע לאלימות האסלאמית - נשאלת השאלה האם זה מקרי שהטרור והרצחנות הפכו למאפיינים העיקריים של התרבות האסלאמית והערבית? האם יש לכך הסבר תרבותי, גזעי, דתי, מנטאלי, או אפילו גנטי לאלימות הבלתי-מוסברת הזו? מדוע כאשר המוסלמים אינם יכולים לחסל את "הכופרים" הם מחסלים זה את זה בקצב של הרג תעשייתי חסר-מעצורים? דרך-אגב, בדומה לפלסטינים, גם הגרמנים חושבים שהם הקורבנות האמיתיים של מלחמת-העולם השנייה. הבנתם את הרעיון?
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "עיתון הארץ - תרגיל בתעמולה ערבית פשיסטית", מגזין המזרח התיכון, 27 בינואר 2012.

בעיית הבעיות בישראל של 2011 היא בעיית הדיור וגובה המשכנתאות

עיריית תל-אביב מתכננת להביא אוכלוסייה איכותית לשכונות אחדות בדרום העיר באמצעות השקעה של מאות מיליוני שקלים שיוזרמו לבנייתן של דירות חדשות שחלקן תכנסנה לקטגוריה של "דיור בר-השגה". נשמע טוב, נכון? ובכן, לא ממש. במצב השורר כיום בדרום תל-אביב עם אוכלוסייה של עשרות אלפי מסתננים מאפריקה ועוד עשרות אלפי מהגרי עבודה בלתי-חוקיים, כל מי שהולך להשקיע בדירת מגורים באזורים הללו, שם את כספו על קרן הצבי. הבעיה אינה מתבטאת במחסור של "אוכלוסייה איכותית" בדרום העיר, אלא הבעיה העיקרית היא בהזנחה של אזורים רבים הנמצאים באזור נווה שאנן, שכונת שפירא, שכונת התקווה ושכונת פלורנטין - שהפכו בשנים האחרונות לאבן שואבת לעשרות אלפי מסתננים אפריקאים ולעשרות אלפי מהגרי עבודה בלתי-חוקיים. אני רוצה לראות את הפוליטיקאי הישראלי האמיץ (בעיקר מהשמאל) שישקיע בדירת מגורים בשכונת שפירא באזור הנושק לרחוב דרך סלמה. אין בעיה של מחסור בדירות בדרום העיר, אלא יש בעיה רצינית של שיטפון יומיומי של מסתננים אפריקאים המשתלטים על כל דירה פנויה - מעופשת וחבולה ככול שתהייה. פתרון הבעיות בדרום העיר אינו נעוץ בתכנון של פרויקטים חדשים בלבד, אלא דרושה השקעה מסיבית בנכסים קיימים כמו טיפוח הבניינים, הכבישים, המדרכות, התאורה, הביוב, המים, החינוך והתרבות באזור כולו. למי שלא יודע, שכונת שפירא יכולה להיות פנינה תרבותית-היסטורית איכותית ביותר בעזרת השקעה נכונה הן מצד עיריית תל-אביב והן מצד ממשלת-ישראל. אולם ראשית, יש להביא לפתרון מהיר של בעיית המסתננים האפריקאים שהשתלטו על אזורים אחדים ברחבי דרום תל-אביב ועל ערים אחדות ברחבי הארץ. ההשתלטות הברוטאלית הזו דחקה את רגלי הישראלים המתגוררים במקומות הללו דווקא בשעה שהם זקוקים להשקעות ממשלתיות רציניות ואיכותיות מאוד. כן, כן, איכותיות מאוד.

בעיית הבעיות בישראל של 2011 היא בעיית הדיור וגובה המשכנתאות. שימו לב מה קורה בישראל בתחום הזה לפי נתונים של 2010: מחירה של דירה ממוצעת בישראל הגיע ל-1,000,000 שקלים. אבל המסים הישירים והעקיפים על כל דירה כזו חצו את ה-500,000 שקלים שנכנסו לקופת המדינה בדרך זו או אחרת. האידיאולוגיה של המשטר הכלכלי השורר בישראל ב-20 השנים האחרונות מתבטאת בלחלוב את האזרח הישראלי בתחום הכי בסיסי, אך הכי יקר ליבו של הישראלי הממוצע - דהיינו, רכישת דירה שהיא הדבר הבסיסי ביותר הנוגע ליציבות אישית ולתכנון לטווח ארוך. במקום לטפל בבעיה הכאובה הזו, ממשלת ישראל החליטה לפתוח את שוק המלט לייבוא זול כאילו זו הבעיה העיקרית הגורמת לעליית מחירי הדיור בישראל. התקשורת הישראלית הרשלנית, והרדודה בדרך-כלל, עסוקה בניגוח אישי של ראש-הממשלה על עניינים שוליים, כך שלא נותר לה זמן לעסוק בעיות האמיתיות של האזרח הישראלי. בדרך זו, התקשורת הישראלית הפכה לעוד סוג של "אוליגרכיה" המייצגת אינטרס חד-צדדי בדומה לבית-המשפט העליון ולקרטלים כלכליים המנהלים את חיינו.

המחאה האזרחית של קיץ 2011 החלה בגלל בעיית הדיור בישראל. אך בגלל רשלנותם של המארגנים ושל עדת שוטים אקדמאיים שליוותה אותם, המחאה גלשה לנושאים טפלים כמו "מחאת נהגי המוניות" ועוד עניינים חשובים, אך לא רלוונטיים לנושא העיקרי. אתם רוצים להבין על מה מדובר? ובכן, אם מחירה של דירה ממוצעת בתל-אביב יהיה לא יותר מ-400,000 ₪ ושכר-הדירה לא יעבור את ה-2,000 ₪ לדירה הראויה למגורי אדם, אז זה לא יהיה משנה אם הקוטג' יעלה 5 ₪ או 6 ₪. המחאה החברתית של קיץ 2011 תקעה את מעמד-הביניים באותו מקום, אך החרדים ימשיכו לקבל דירות במסגרת התוכנית "דיור למשתכן" במחיר זול במיוחד - הכולל הנחות גדולות מאוד בארנונה, בגני-ילדים ובבתי-הספר. אין שום ספק שצריך לעזור לחרדים בעלי המשפחות, אך במקביל לכך צריך להשוות את התנאים גם לשאר האזרחים ללא שום קשר לגודל משפחתם ולמעמדם האישי בשל היותם רווקים או נשואים. דיור הוגן במחיר סביר הוא מצרך בסיסי ולא מותרות, אלא שהמשטר הכלכלי בישראל הפך את נושא הדיור לשוק פרוע מאוד שבמסגרתו המדינה, הבנקים, וסוחרי הנדל"ן מרווחים סכומים עצומים על חשבון עבודתם ופרי-עמלם של מאות אלפי ישראלים המרווחים שכר ממוצע של 4,000 ₪ עד 6,000 ₪ נטו לחודש.

חלק מהבעיה נעוץ בשינויים התרבותיים שעברו על החברה הישראלית בשנים האחרונות. חלק נוסף וחשוב של הבעיה נעוץ גם במנהיגות הישראלית - מכל המפלגות - שהצליחה להפוך את המילה "צניעות" לביטוי גנאי. רבים מהמנהיגים הישראלים ומהעיתונאים הישראלים מדברים על "אחריות חברתית", אך מאחורי המילים הגדולות הללו מסתתרת הפקרות אישית ויוהרה הגולשת לסוג של נהנתנות חסרת-מעצורים. המעבר ממוקד-כוח אחד כמו התקשורת למוקד-כוח שני כמו הפוליטיקה ולאחר מכן מעבר למוקד-כוח שלישי כמו עסקים, נתפס כיום כמסלול טבעי החסין לחלוטין מביקורת ציבורית. במילים אחרות, "הרווח" האישי הפך לחזות-הכל והוא מוקרן גם לשאר התחומים המקיפים את חייו של האזרח הישראלי - החל מבעיית הדיור וכלה ובעיית המסתננים האפריקאים הפולשים לתל-אביב ולערים נוספות בישראל. דבריה היהירים של דורית בייניש, נשיאת בית-משפט העליון, על הפוליטיקה הישראלית, מדגימים היטב את החשיבה החד-ממדית של טובת "אוליגרכיה" אחת על רעותה העומדת בניגוד גמור לראיה ממלכתית של משרתי-ציבור האמורים לשרת את טובת הציבור בכללותו ולא את גחמותיהם האישיות הנובעות מיוהרה מקצועית צרה. קצת צניעות לא תזיק - גם מקרה הזה.

כשאין ראייה ממלכתית של טובת כלל-הציבור ותכנון לטווח ארוך, אנו מוצאים את עצמנו גם אוכלוסייה של 7.5 מיליון נפש, אך עם עשרות קבוצות-לחץ המנסות לנגוס בעוגה הציבורית על חשבון קבוצות אחרות. כך למשל, ראשי העיריות בישראל מנסים לגייס אוכלוסיות חזקות בעזרת בניית דירות יוקרתיות של 150 מ"ר עם מרפסת של 30-40 מ"ר, או על-ידי בנייה של מגדלי-עסקים המספקים הכנסה שוטפת לעירייה באמצעות ארנונה גבוהה. אני רוצה להזכיר לכם שפעם מדינת-ישראל בנתה דירות-עולים בגדול של 45 מ"ר. ובכן, קוראים יקרים, כמה עולה דירת-עולים ישנה כזו בגודל של 45 מ"ר, שלא שופצה מעולם, ברמת-אביב הישנה? המחיר הממוצע עומד כיום (דצמבר 2011) על 1,600,000 ₪ טבין ותקילין. כמובן שאין שום הצדקה הגיונית למחיר הזה, אולם כאשר אתם יוצאים מתחומי רמת-אביב לכיוון דרום תל-אביב האפריקאית, המחיר הזה נשמע לפתע הגיוני. לצערנו הרב, "היגיון" הזה נוצר בשל עיוות מחשבתי של כלל החברה הישראלית - עיוות היוצר פערים חברתיים ואורבניים בלתי-ניתנים לגישור לעוד שנים רבות מאוד. הנחה זמנית במחירי הקוטג' או ירידה זעירה של 5 אחוזים במחירי בדירות לא יהפכו את ישראל לרמת-אביב - כפי שישראל ראויה וצריכה להיות, אך במחיר השווה לכול נפש.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "דיור בר-השגה והחיים בתל-אביב האפריקאית של ישראל 2011", מגזין המזרח התיכון, 24 בדצמבר 2011.

הפקרות אפריקאית בדרום תל-אביב

ב-22 בנובמבר 2011, בשעה 18:00, התקיימה בתל-אביב הפגנה ברחוב המלך הג'ורג', ליד בית ז'בוטינסקי, בהשתתפותם של תושבי דרום תל-אביב במחאה על פלישתם של המסתננים האפריקאים לשכונותיהם. הייתי בהפגנה לאות הזדהות עם תושבי השכונות. ראש עיריית תל-אביב, רון חולדאי, לא הגיע. גם אף נציג ציבור ברמה הלאומית לא טרח להגיע, אפילו לא לשם הבעת איזושהי סימפטיה לנוכח מצוקתם הקשה של התושבים. מול כ-150 מפגינים שטרחו להגיע לבית ז'בוטינסקי, הופיעו גם 2 ניידות משטרה וצלמי עיתונות אחדים. במהלך הפגנת-המחאה, תושבי דרום תל-אביב דיברו מדם ליבם כשהם נושאים בידיהם שלטים המבהירים היטב לעבר מי הם נושאים את עיניהם לנוכח הפלישה האפריקאית לשכונותיהם. מרבית הדוברים בהפגנה, שנמשכה יותר משעה, הצליחו להבהיר באופן ברור את תחושותיהם בעזרת מתן דוגמאות מחיי היומיום - שלהם ושל קרוביהם מאז שהחלה הפלישה האפריקאית למקומות מגוריהם. לאחר כשעה וחצי, ההפגנה הסתיימה, אך המפגינים המשיכו לדון בנושא בקבוצות קטנות עוד זמן רב. במרחק של כמה מאות מטרים משם, התקיימה הפגנה של השמאל הישראלי הקיצוני בנוגע ל"חוק לשון הרע". כרגיל במקרים כאלה, ההפגנה גלשה לפסים אלימים בין אחדים מהמפגינים הברוטאליים לבין שוטרים שנכחו במקום. מסתבר שבכול פעם שיש לשמאל הישראלי הקיצוני אפשרות להפגין אלימות וטמטום אינטלקטואלי, הוא עושה זאת בחדווה רבה גם בעזרת נציגי התקשורת הרדודה הקיימת בישראל. מי שרוצה לראות טמטום תקשורתי מהו, שיפתח את ערוץ 2 ויצפה בתוכנית החדשות של יאיר לפיד ביום שישי בערב.

תתפלאו, אבל "חוק ההשתקה" קיים בישראל והוא נמצא במלוא הדרו בתקשורת הישראלית. "חוק ההשתקה" בתקשורת הישראלית פועל במיוחד נגד הנעשה בדרום תל-אביב. התקשורת הישראלית מעדיפה לסקר את סבלם לכאורה של המסתננים במקום להעניק תמיכה גורפת לתושבי דרום תל-אביב. מאוד קל להיות ליברל צבוע על חשבונם של תושבי המדינה כפי שהשמאל הישראלי הרגיל את עצמו בעשרות השנים האחרונות. אלה "קורבנות השלום" החדשים של השמאל הישראלי בדומה למה שהתרחש בתקופת הפיגועים האיומים לאחר הסכם אוסלו האומלל. אתם זוכרים את זה? בוודאי שכן, הרי איך אפשר לשכוח את התקופה האיומה הזו. בניגוד לרושם שנוצר בתקשורת הישראלית, תושבי דרום תל-אביב אינם גזעניים ביחסם למסתננים האפריקאים. הפוך מכך - תושבי דרום תל-אביב הם פרו-ישראלים שדואגים לעתיד מדינתם ולעתיד ילדיהם. במקום להעניק חסינות לפורעי-חוק אפריקאים, תושבי תל-אביב דואגים לזכויותיהם של היהודים במדינתם היחידה, וזאת בניגוד לאיוולת המופגנת מצד נציגיו הנבחרים ברמה מקומית וברמה הלאומית. ובכן, מי מרוויח מהמצב השורר בתל-אביב בנוגע לפלישה האפריקאית?

לצערי הרב, חלק ניכר מהציבור הישראלי עדיין לא מבין את מהות הבעיה המרכזית של החיים הכלכליים בישראל למרות מאות הכתבות והמאמרים שהתפרסמו בעניין מאז שהחלה המחאה הציבורית בקיץ 2011. עשרות חוקרים ואנשי אקדמיה דיברו בקול רם וגדול על עשרות בעיות המלווים את חייו של האזרח הממוצע בעשור השני של המאה ה-21 - החל ממחירם של גני הילדים וכלה במחירם השערורייתי של שירותי התקשורת בישראל. לצערי הרב, החברה הישראלית בעזרתם של מומחים שונים ומשונים התבלבלה בין הדרישה הבסיסית של "לחיות בכבוד" לבין המושג הצרכני של ""לקנות בזול" ככול האפשר. בואו נבדוק לרגע את התמונה הבאה: מרבית תושבי המדינה אינם יכולים לשפר את תנאי מגוריהם בגלל מחירן הגבוה של הדירות בישראל של שנת 2011. לגור בכבוד בסביבה נאותה, הוא מושג די זניח בתרבות הישראלית הצרכנית של שנת 2011. לגור בסביבה מטופחת עם שירותים ציבוריים ותחבורה מהירה, נקייה ונאותה, גם הוא מושג די זניח בתרבות הישראלית הצרכנית של המאה ה-21. שכונות רבות בישראל נראות מוזנחות עם תשתית מתפוררת, אך מחירה של דירה ממוצעת בישראל חצה מזמן את המיליון שקל. בשעה שמרבית המערכות התקשורתיות, המדיניות והאקדמיות אינן מסוגלות למצוא פתרון נאות ואמיתי בנוגע למצוקת הדיור בישראל, הם החליטו להעביר את הדיון מהמושג "לחיות בכבוד" לעבר המושג "לקנות בזול". המושג "לקנות בזול" משרת את כל המערכות הישראליות משום שכך נוצר מסך-עשן ווירטואלי המסתיר את המצוקה האמיתית הקיימת בישראל בתחום הדיור - בשל מחירן של הדירות ומצבן הרעוע של עשרות שכונות בישראל של 2011. לקנות בזול, זו גם עבודה זולה (של מסתננים) שמגלגלת מיליוני שקלים לא מדווחים שמזינה עשרות בעלי-עסקים קטנים וגדולים. אולם, בשעה שמחיר העבודה הוא זול, מחירה של דירה מעופשת, קטנה ובסביבה מוזנחת רק הולך ומאמיר משנה לשנה.

כשאי-אפשר לשפר את תנאי המגורים או כשהרשויות המקומיות מזניחות שכונות שלמות, האזרחים מוצאים מפלט בעזרת רכישת מוצרים מיותרים כפיצוי נפשי על עליבות חייהם. וכך, המשטר הכלכלי בישראל "זורק עצם" לעבר האזרחים בעזרת הורדת מיסים זעירה על מוצרי צריכה - שחלקם מיותרים לחלוטין. וכך הפכנו מחברה שדורשת "לחיות בכבוד" לחברה צרכנית שרודפת אחרי מוצרים זולים שלא באמת משפרים את החיים, אלא הם מעניקים מזור עלוב שמתפוגג לאחר זמן קצר בלבד עד לרכישת המוצר הבא. המשטר הכלכלי בישראל יכול להציג נתונים פנטסטיים על הפעילות הכלכלית בישראל בנוגע לרכישת מוצרי צריכה, שירותים, נסיעות לחו"ל והכנסות ממסים. אולם, כאשר האזרח הישראלי יוצא מביתו לרחוב מטונף ומוזנח, והוא צריך להגיע לעבודה באוטובוס רועש, צפוף ומלוכלך, אז גם טלוויזיה בגודל 60 אינץ' D3, אינה יכולה לחפות באמת על עליבות חייו (כמובן שאין לכך שום קשר למצב הביטחוני בישראל). אני מציע לכול שר-תחבורה ישראלי לנסוע בקו 17 בתל-אביב בשעות השיא. אני גם מציע לכול שר-שיכון ישראלי להתגורר חודש אחד בלבד בשכונת נווה-שאנן בתל-אביב. אני גם מציע לכול ראש-עיר בתל-אביב לשלוח את ילדיו לגור בשכונת שפירא למשך תקופת לימודיהם באוניברסיטה תמורת מלגה של 8,000 ₪ לשנה. אין כאן עניין של "ימין" מול "שמאל" או עניין של "סוציאליזם" מול "קפיטליזם", אלא זהו עניין הנוגע ליצירת סטנדרט נאות לקיום אמיתי הנוגע לכלל האוכלוסייה הישראלית שדורשת בפשטות "לחיות בכבוד" - ללא מרכאות.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "האם תושבי דרום תל-אביב הופקרו לגורלם", מגזין המזרח התיכון, 26 בנובמבר 2011.

הפלישה האפריקאית לדרום תל אביב

קרוב לוודאי שלא שמתם-לב לידיעה קטנה שהופיעה בתחילת נובמבר 2011 באחד מערוצי התקשורת המודפסים, בין שלל הידיעות שהתפרסמו על איראן, סוריה, פרשת קצב, המשבר הכלכלי באירופה, מינוי שופטים לבית-המשפט העליון ועוד כל מיני ידיעות שתפסו לכם את העין ואת האוזן. בגלל בעיות הנחשבות לאקוטיות, כמו הגרעין האיראני, אנו שוכחים לעיתים שהחיים שלנו - הניצבים על קרקע המציאות היומיומית - מורכבים מעניינים פשוטים כמו מגורים, עבודה, משפחה, חוק וסדר חברתי. ההתעסקות האובססיבית של התקשורת הישראלית בעניינים גדולים, לכאורה, גורמת להסחת-הדעת בנוגע לעניינים חשובים לא פחות כמו העבריינות הלאומנית של ערביי-ישראל וההסתה נגד מוסדות המדינה ותושביה המתנהלת באמצעי תקשורת אחדים המתפרסמים בשפה העברית - כאן בישראל.

כאשר כתבתי את המאמר על בעיית דארפור שבמערב-סודאן בשנת 2006, היו בישראל כ-100 פליטים אפריקאים לכול היותר. כבר אז הבנתי שזו הולכת להיות צרה צרורה גם לאור התנהגותם של כל הדרגים המשפטיים והפוליטיים בישראל. כל אחד מהם, כולל המערכת הביטחונית, ניסה להפיל את האחריות לטיפול בבעיה זו על כתפיהם של הדרגים האחרים. 5 שנים עברו מאז, והנה התפרסמה ידיעה ב-7 נובמבר 2011 שבשבוע הראשון של חודש נובמבר 2011 הסתתנו לישראל כ-1,000 אפריקאים דרך הגבול המצרי. מידי חודש בחודשו גובר זרם המסתננים לישראל דרך הגבול המצרי. עוד עשרות אלפים מחכים במדבר סיני כדי להיכנס לישראל - גם בעזרת פעילותם והצבועה והמתחסדת של גופים ישראלים אחדים המסייעים להם להשתלב בישראל על אפם וחמתם של אזרחי ישראל. מאז תחילת שנת 2011 הסתתנו לישראל למעלה מ-11,000 אפריקאים דרך הגבול המצרי. בחודש אוקטובר 2011 בלבד הסתתנו לישראל דרך הגבול המצרי 2,100 אפריקאים. על-פי הערכות אחדות, מתגוררים בישראל כ-40,000 מסתננים אפריקאים, וכתוצאה מכך העיר אילת למעשה משנה את פניה ללא היכר - 13 אחוזים מתושבי אילת הם מסתננים מאפריקה. לנתון הזה צריך להוסיף עוד 250,000 עובדים זרים ועוד אלפים רבים של עובדים זרים בלתי-חוקיים. על שלל הבעיות הללו צריך להוסיף גם את הבעיה של השוהים הבלתי-חוקיים המגיעים מהרשות הפלסטינית - הן כדי לעבוד בישראל והן כדי להתגורר בישובים הערביים.

כשהחלה בעיית פליטי דארפור לדגדג את בלוטת הרגשנות הישראלית, קמו בישראל ארגונים אחדים בעזרתם של ידוענים ואנשי אקדמיה כחלק מגל של הזדהות ששטף את הארץ לנוכח הטרגדיה שהתרחשה במערב-סודאן. לאחר זמן מה, הנושא ירד מהפרק משום שהתברר שלא כל המסתננים האפריקאים הם אכן פליטי-חרב שמילטו את עצמם ואת בני משפחותיהם לתוככי ישראל. לפתע התברר שחלק גדול מהפליטים האפריקאים מגיעים מאריתריאה - לפחות כך מדווחים אחדים מהארגונים המסייעים למסתננים האפריקאים להתערות בישראל. ואולי לא רבים ממכם יודעים, אבל לאריתריאה יש שגרירות בישראל, והיא שוכנת ברמת-גן בבניין מהודר. אולם אם תשאלו את השגריר של אריתריאה המכהן בישראל בימים אלה, טספאמרים טקסטה דבס, בנוגע לשובם של הפליטים לאדמת אריתריאה, הוא ישיב לכם ש"זו בעיה ישראלית" וכי המשטר באריתריאה לא ינקוט בדל של מאמץ כדי להחזירם למולדתם. במילים אחרות, המשטר באריתריאה די שמח להיפטר מיסודות הנחשבים בעיניו ליסודות קרימינליים העלולים לערער את הסמכות של המשטר האוטוריטרי השולט כיום באריתריאה. מבחינתו של השגריר המכהן בישראל המסתננים מאריתריאה "הם אורחים שהזמנו על-ידי ישראל". ממשלת ישראל וכל הגורמים המוסמכים בעניין שותקים, משום שכרגע אריתריאה היא מדינה שיש לה חשיבות בעיני ישראל לאור מיקומה האסטרטגי בקרן-אפריקה ולחופו של הים-האדום המשמש נתיב תעופה של ישראל לארצות באסיה ולמזרח אסיה. כאשר ישראל הרשמית מפחדת להתעסק עם העבריינות הבדואית הקיימת בישראל, אין להתפלא על כך שקיים שיתוף-פעולה הדוק בין הבדואים בישראל לבדואים בסיני העוסקים בהברחתם של הפליטים האפריקאים כעסק כלכלי לכול דבר. במהלך השנה האחרונה התפרסמו עדויות רבות של מסתננים אפריקאים בנוגע להתנהגותם של הבדואים כלפיהם המתבטאת בירי למוות ללא כל הצדקה, באונס המוני של נשים, בהתרמה כפויה של איברים להשתלות, בסחיטה, באיומים, במכות ובכליאה למשך חודשים רבים עד שהתנאים יאפשרו לחצות את הגבול לישראל. כל מעשים הללו מתרחשים גם משום שישראל הרשמית מאפשרת למסתננים להיכנס לישראל, ובכך היא תורמת למעגל האימה הזה לנוע ללא סוף - גם בעזרתם של הארגונים מסייעים להם להתאקלם בישראל, לכאורה על רקע אנושי וזכויות-אדם. וכאן נשאלת השאלה החשובה: מה הן זכויותיהם של האזרחים הישראלים הנאלצים להתמודד עם מסה של מסתננים החודרים לשכונותיהם? לאט לאט, כאשר הרומנטיקה המוסרית (והצבועה) מתפוגגת, מתחוור לרבים שהבעיה הזו היא אכן צרה צרורה הרובצת לפתחם של אזרחי המדינה השפויים.

היקום המקבילי המתקיים בדרום תל-אביב נמצא דקות אחדות בלבד ממרכז העיר המהווה את הציר המרכזי של חיי התרבות התוססים של תל-אביב והמדינה כולה. ביקום המקבילי הזה, שנהפך בשנים האחרונות לאחוזה אפריקאית, מתנהלים חייהם של אלפי מסתננים אפריקאים הנעזרים בכל מיני ארגונים ישראלים שתפקידם לתחזק את הבעיה הזו כחרב-מתהפכת מעל ראשיהם של האזרחים הישראלים. כל אזור התחנה המרכזית החדשה הנמצאת בשכונת נווה-שאנן ואזור שכונת שפירא עד לשכונת פלורנטין הפכו בשנתיים האחרונות לשכונה אפריקאית המתנהלת על-פי כללים שהם מחוץ לחוק הישראלי - כך שאפילו למשטרת ישראל אין את הכלים המעשיים לאכוף את החוק במלואו על האוכלוסייה הזו. תמיד יימצא מישהו שיטיח בשוטרים שהם פועלים ממניעים גזעניים למרות שהחדירה של האפריקאים לישראל באמצעות גורמים אסלאמיים נובעת בעיקרה ממניעים גזעניים. החדירה המסיבית הזו לתחומי המדינה, לעיתים, משרתת ארגונים פוליטיים בישראל שיש להם אג'נדה לטנטית אנטי-ישראלית. במילים אחרות, אם ישראל תפעל נגד המסתננים האפריקאים בדרכים תקיפות, אז יהיה אפשר לטעון שישראל היא מדינה גזענית. ואם ישראל תוצף ב"פליטים" מכל העולם, אז זה ישרת את הרעיון של מחיקתה של מדינת-ישראל כמדינה יהודית. הבנתם את הרעיון? במילים אחרות, אתם, אנחנו, כולנו, נמצאים במלכוד בגלל האיוולת של גורמים ביטחוניים, של גורמים מדיניים ושל גורמים משפטיים בישראל שתפקידם בראש ובראשונה לשמור על הצביון הלאומי של מדינת-ישראל מול כל הגורמים שיש להם אינטרס לכרסם ביסודותיה של המדינה.

אזורים אחדים בדרום תל-אביב סובלים מהזנחה של עשרות שנים. לא רק בגלל ניהול מוניציפאלי כושל, אלא גם בגלל חוסר שיתוף-הפעולה בין התושבים לבין עצמם. הלכלוך, הטינופת, הרעש והבתים המתפוררים מהווים את סימני היכר של האזור. בין שלל המפגעים מהם סובלים התושבים, הם גם נאלצים להתמודד עם פלישה אגרסיבית של אפריקאים לשכנותיהם. אחדים מחסידי הצביעות השמאלנית בישראל (חלקם גם כותבים מאמרים בעיתון) חושבים שיש בזה קסם כלשהו, אולם לא כך חושבים התושבים המקומיים שנאלצים לראות את שכונותיהם מתפוררות יותר ויותר: עשרות מסתננים אפריקאים מגיעים לדרום תל-אביב מידי יום; עשרות מהם מתגודדים בכל פינה מידי בוקר כדי לחפש עבודה; נשים אפריקאיות ממהרות להיכנס להריון כדי להימנע מגירוש; אפריקאים רבים לנים מיד לילה על הגגות; משפחות רבות מתגוררות בחנויות קטנות שהוסבו לדירות מגורים מעופשות; לעיתים קרובות משפחות אפריקאיות נאלצות לבשל על המדרכות; האפריקאים מנהלים מערכת עצמאית של חינוך אסלאמי ונוצרי לילדיהם הקטנים, וכן הם מנהלים מערכת של שידוכים ונישואין בתוך הקהילה. לצד המסתננים האפריקאים מתגוררים גם ערב-רב של מהגרי-עבודה מכל העולם - כולל מהודו, מסין ומרוסיה. בסופו של דבר, התופעה האפריקאית הזו תתפוצץ לנו בפנים אם ממשלת ישראל לא תפעל באורח-נחרץ - למרות החשש מביקורת שיש בה סממנים רבים של צביעות והתחסדות מצד גורמים פוליטיים הניזונים מאג'נדה אנטי-ישראלית.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "פצצה חברתית, פוליטית ודתית בדרום תל-אביב", מגזין המזרח התיכון, 19 בנובמבר 2011.

טרור אסלאמי - אוקטובר 2011

ב-20 באוקטובר 2011 נרצח שליט לוב, מועמר אל-קדאפי, במהלך לינץ' שביצעו בו כוחות המורדים שהצליחו להשתלט על עיר הולדתו, סירת. זו הייתה התמונה העיקרית של חודש אוקטובר 2011 שתפסה את מרבית ערוצי התקשורת בעולם. כוחות המורדים והממשלה הזמנית של לוב לא הסתפקו בהריגתו של קדאפי, אלא הם טרחו להציג את גופתו המרוסקת באטליז מקומי כדי שהסקרנים הלובים יוכלו לקבל הוכחה מוחשית על מותו של הדיקטטור ששלט בחייהם לאורך 42 שנה. על-פי הערכות אחדות, מאז שהחלה מלחמת-האזרחים בלוב בפברואר 2011 ועד לחיסולו של קדאפי, נהרגו עשרות אלפי בני-אדם. אלפים נוספים נהרגו בהפצצות אוויריות של כוחות נאט"ו שפעלו נגד כוחותיו של קדאפי מאז ה-19 במרס 2011. חיסולו של קדאפי בלוב, הגביר את המתיחות הביטחונית גם בסוריה של בשאר אל-אסד המתמודד מאז ה-15 במרס 2011 עם התקוממות עממית המתרחבת גם לתוך שורות הצבא. בחודש אוקטובר 2011 נהרגו בסוריה לפחות 442 בני-אדם - אזרחים, אנשי כוחות-הביטחון וחברי כנופיות "השביחה" הפועלות למען המשטר העלווי של בשאר אל-אסד.

לצד האירועים שהתרחשו בלוב בעקבות ההודעה הדרמטית על חיסולו של קדאפי, טורקיה החלה במתקפה צבאית נרחבת נגד חברי המחתרת הכורדית - ה-PKK - הפועלת במזרח טורקיה ומצפון-עיראק. במהלך חודש אוקטובר נהרגו לפחות 139 כורדים וחיילים טורקים באירועים האלימים שליוו את החודש כולו. המבצע הצבאי הטורקי הופסק לאחר רעידת-האדמה שהתרחשה במזרח טורקיה ב-23 באוקטובר 2011. על-פי הערכות אחדות שאין להן אישור רשמי, מספר ההרוגים בקרב חברי המחתרת הכורדית הפועלת בצפון-עיראק גבוה יותר מהמספרים שהתפרסמו לאורך כל החודש במקורות תקשורתיים שונים.

גם הממשלה הפיליפינית הורתה לבכירי הצבא לערוך מבצע צבאי נרחב נגד פעילי טרור מוסלמים הפועלים בדרום המדינה. במהלך חודש אוקטובר 2011 נהרגו בדרום הפיליפינים 62 חיילים ופעילי טרור מוסלמים. (למרות המבצע הצבאי, הממשלה הפיליפינית מסרה כי שיחות השלום עם הארגונים המוסלמים יימשכו). עימות אקוטי נוסף התרחש במצרים בין כוחות-הביטחון לבין מפגינים קופטים שיצאו למחות נגד ההתנכלויות של המוסלמים כלפיהם וכלפי רכושם האישי והציבורי. בעקבות האירועים האלימים שפרצו ב-9 באוקטובר 2011 נהרגו לפחות 26 בני-אדם - רובם בני-העדה הקופטית. פיגועי טרור אלימים נגד העדות הנוצריות היו גם בקניה, בניגריה, בסומליה, בסודאן בפקיסטן שגרמו לעשרות הרוגים במהלך חודש אוקטובר 2011. "הטליבאן הניגרי" נשבע לחסל לחלוטין את הנוכחות הנוצרית בניגריה באמצעות פיגועים רחבי-היקף נגד בני-העדה הנוצרית ונגד מוסדות דתיים המשרתים את בני הקהילה.

בחודש אוקטובר 2011 נהרגו 3,436 בני-אדם בפיגועי טרור ובאלימות אסלאמית; בחודש ספטמבר 2011 נהרגו 4,093 בני-אדם; בחודש אוגוסט 2011 (חג הרמדאן) נהרגו 4,164 בני-אדם; בחודש יולי 2011 נהרגו 2,850 בני-אדם; בחודש יוני 2011 נהרגו 3,105 בני-אדם ; בחודש מאי 2011 נהרגו 3,610 בני-אדם; בחודש אפריל 2011 נהרגו 3,844 בני-אדם; בחודש מרס 2011 נהרגו 3,428 בני-אדם; בחודש פברואר 2011 נהרגו 2,837 בני-אדם ובחודש ינואר 2011 נהרגו 2,356 בני-אדם. בחודשים ינואר-אוקטובר 2011 נהרגו 33,723 בני-אדם. לשם השוואה, לאורך כל שנת 2010 נהרגו 29,823 בני-אדם באלפי אירועי טרור שהתרחשו במרחב האסלאמי במקומות נוספים בהם פועלים ארגונים אסלאמיים רדיקליים.

המלחמה בטרור האסלאמי
חודש אוקטובר 2011 התאפיין בעיקר בהרחבת הפעילות הצבאית האמריקאית בשתי זירות עיקריות, שהן אפגניסטן וסומליה. בחודש זה נהרגו באפגניסטן 787 בני-אדם - רובם היו פעילי טרור מוסלמים מארגון הטליבאן ומ"רשת חאקאני" האחראית לחיסולים של 7 סוכני ה-CIA בדצמבר 2009. במסגרת המדיניות החיסולים-הממוקדים של ארה"ב, נהרגו בסומליה 348 בני-אדם בפעילות אווירית של מל"טים (מטוס ללא טייס) שהתמקדו בעיקר באזור עיר-הנמל קיסמאיו הנמצאת בשליטת פעילי טרור מוסלמים מארגון "אל-שבאב", ובאזור הגבול בין סומליה לקניה. על-פי הערכות אחדות המסתמכות גם על עדויות מקומיות, חלק ניכר מההרוגים היו אזרחים בלתי-מעורבים. בתימן נהרגו לפחות 18 פעילי טרור מוסלמים מארגון אל-קאעידה בחיסולים-ממוקדים אמריקאים. בפקיסטן נהרגו בחיסולים-ממוקדים אמריקאים שהתבצעו בחודש אוקטובר 2011 כ-50 פעילי טרור מוסלמים מארגון הטליבאן. בחודשים ינואר-אוקטובר 2011 נהרגו 572 פעילי טרור בחיסולים-ממוקדים אמריקאים שנערכו בפקיסטן בלבד. לשם השוואה, לאורך כל שנת 2010 נהרגו בחיסולים-ממוקדים אמריקאים שנערכו בפקיסטן כ-960 בני-אדם.

בחודש אוקטובר 2011 נהרגו באפגניסטן 41 חיילי נאט"ו. מאז תחילת שנת 2011 נהרגו 510 חיילי נאט"ו. לשם השוואה, לאורך כל שנת 2010 נהרגו באפגניסטן 711 חיילי נאט"ו. במהלך החודש נהרגו בעיראק 5 חיילים אמריקאים. מאז תחילת שנת 2011 נהרגו בעיראק 51 חיילים אמריקאים. לשם השוואה, לאורך של שנת 2010 נהרגו בעיראק 60 חיילים אמריקאים.

הנתונים המופיעים בטבלת הטרור האסלאמי נאספו על ידי מגזין זה - מגזין המזרח התיכון - בעזרת מעקב יומיומי של הודעות ממשלתיות וידיעות חדשותיות שהופיעו במקורות בינלאומיים רבים במהלך התקופה הנדונה - החל מ-1 באוקטובר 2011 ועד ל-31 באוקטובר 2011. מספר ההרוגים והפצועים המופיע בטבלה כולל אזרחים, חיילים ופעילי טרור על-פי האומדן הנמוך ביותר. מרבית ההרוגים הם מוסלמים שנרצחו בידי מוסלמים החברים בתנועות רדיקליות ובארגוני טרור אסלאמיים. ב-22 החודשים האחרונים נהרגו יותר מ-64,000 בני-אדם בפיגועי טרור אסלאמיים ומאלימות אסלאמית.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש אוקטובר 2011", מגזין המזרח התיכון, 11 בנובמבר 2011.

האופציה הגרעינית האיראנית במזרח התיכון

כמה מילים לפני שנמשיך בדיון שלנו על ה"האביב הערבי" המתחולל מאז שהחלה שנת 2011: מן הראוי הוא להזכיר לכולנו שאירופה כפי שהיא מוכרת לנו ב-20 השנים האחרונות, התמודדה במשך למעלה מ-1,000 שנים עם ברוטאליות דתית, פוליטית וחברתית שגרמה למותם של מאות מיליוני בני-אדם ביבשת האירופאית ומחוצה לה. זו אותה אירופה שעומדת כיום כ"שומרת-הסף" של האידיאולוגיה הליברלית והיא אף מטיפה למדינות רבות על-פני הגלובוס "מה ראוי" ומה "אינו ראוי", מה "דמוקרטי" ומה "אינו דמוקרטי". כפי שאירופה התמודדה במהלך מאות שנים עם אידיאולוגיות סותרות, תוך כדי חתירה עיקשת להנחלת המושגים כמו "חירות", "דמוקרטיה" ו"שוויון בפני החוק", כך מתנהלים באזורים אחדים על-פני הגלובוס מאבקים מרים בין הגישה הברוטאלית לבין הגישה הליבראלית הרואה באדם כישות אוטונומית הראויה לחיים שלווים והוגנים יותר. במילים אחרות, עם כל הקושי לראות את האור בקצה מנהרה לאור מה שמתחולל באזורים אחדים ברחבי-עולם, מן הראוי הוא לבחון את האירועים על פני ציר-זמן ממושך יותר שיש בו גם ממד של למידה ותיקונים נדרשים תוך-כדי תנועה. דהיינו, האירועים צריכים להיבחן כחלק מ"תהליך" ארוך-טווח, ולא רק דרך פריזמה של "אירוע" נקודתי - יהא החשוב אשר יהא. שימו-לב לנקודה הבאה: מה משותף לאירלנד, יוון, איטליה וספרד? ובכן, המדינות הללו סובלות ממשבר כלכלי חמור. ויחד עם זאת צריך לבחון את השאלה האם היותן מדינות קתוליות מכתיב גם את ההתנהלות הכלכלית הכושלת - שהיא שונה באופן בולט מהתנהגותן הכלכלית של המדינות הפרוטסטנטיות. על-בסיס ההנחה הזו אפשר גם להבין את ההבדלים הניכרים בין דרום-אמריקה לצפון-אמריקה של ארה"ב וקנדה כמעט בכל היבט של החיים המודרניים. כך, באופן דומה, אנו יכולים לבחון את הבדלים בין מדינת-ישראל היהודית לבין העולם-הערבי האסלאמי, או בהבדלים הקיימים בין מדינות מוסלמיות-סוניות לבין מדינות מוסלמיות-שיעיות.

חשיבה פוליטית ושינויים פוליטיים צריכים להיבחן גם במונחים היסטוריים. בעולם הדינמי והתקשורתי הקיים בעשור השני של המאה ה-21 - בשעה שהכותרות מתחלפות מידי דקה - לעיתים קשה להעניק לאירועים רבים המתרחשים סביבנו את העומק האינטלקטואלי הראוי להם. אנחנו חיים כיום בשיטפון אין-סופי של מידע רלוונטי ולא רלוונטי הנגוע ברוב המקרים באינטרסים פוליטיים, כלכליים, צבאיים, חברתיים ואישיים. מיליוני פיסות מידע מוזרמות לציבור בידי גופים ממלכתיים ותקשורתיים עד כדי אובדן חוש-הכיוון וחוסר-היכולת להחליט מה נכון ומה אינו נכון. בתוך סבך המידע המוזרם לציבור, לעיתים קשה להחליט מהי המסקנה הנכונה שיש לקבל בנוגע לאירוע כלשהו. קחו למשל את פרשת שחרור החייל גלעד שליט תמורת 1027 טרוריסטים מוסלמים הכלואים בישראל: אם בוחנים את הפרשה על-פי ממד הזמן הצר והקצר, אז סביר להניח שהמסקנה שתתקבל היא שההחלטה בנוגע לעסקת שחרור הטרוריסטים הייתה טעות. ועם כל זאת, חשוב להזכיר, שתנועת החמאס בסופו של דבר תעלם כפי שנעלמו מרבית התנועות הטרוריסטיות שהיו קיימות במאה השנים האחרונות. מרבית הטרוריסטים ששוחררו בעסקה, גם הם ייעלמו מעל דפי ההיסטוריה. ובכן, עם מה נשארנו? נשארנו עם הערכים הישראלים הבנויים נדבך על נדבך במשך מאות ואלפי שנים. במילים אחרות, "הערך" המתייחס לפדיון-שבויים, עמיד כמעט לחלוטין בפני פגעי הזמן והוא מציב בפני החברה הישראלית מודל של אות ומופת - גם בעוד עשרות שנים ואולי גם למשך מאות שנים.

הבעיה העיקרית ב"אביב הערבי" היא בעליית כוחם של היסודות הטוטליטריים הנבנים מהאידיאולוגיה האסלאמית ומעקרונות הג'יהאד העולמי. סביר להניח שהציבור הערבי יתכנס לחיק-החמים של האסלאם הרדיקלי משום שהוא מהווה קרקע מוצקה לנוכח שינויי העיתים. כאשר הנאציזם החל להתגבש לכדי תנועה פוליטית גזענית רחבת-היקף, היא החלה כבר מראשיתה ליישם מדיניות של רצח המוני של מתנגדיה ושל אלה שאינם ראויים להיכלל במסגרת האידיאלית של תנועתם. כבר בתחילת דרכה, התנועה נאצית ניסתה להשתלט על יסודות אזרחיים רבים ככול האפשר - ובאמצעותן לחדור הלאה לעבר היסודות הממשלתיים הרשמיים כדי ליישם את מדיניותם. הגישה הבסיסית הזו נועדה ליצור פלטפורמה שממנה ניתן היה ליישם אידיאולוגיה מוגדרת מראש גם בנוגע לחלקים רחבים ביבשת האירופאית ומחוצה לה.

אם בוחנים היטב את הגישה הנאצית על מרכיבה השונים, קשה שלא להשתחרר מהרושם הראשוני שהיא נשענה בראש ובראשונה על יסוד בלתי-רציונאלי. מפרספקטיבה של עשרות שנים מאז שהתנועה הנאצית ההמונית מוגרה לחלוטין בגרמניה בעקבות מלחמת-העולם השנייה, הממד הבלתי-רציונאלי מקבל משנה-תוקף גם לאור ממד הזמן שחלף ולאור השינויים שעברו על העולם התרבותי מאז. בנסיבות היסטוריות אחרות, אפשר אולי להעריך שהפרשנות הזו הייתה מתקבלת באופן שונה לחלוטין אם הנאציזם היה מצליח ליישם את האידיאולוגיה שלו על כלל העולם הרחב. אחד מחשובי הפוסקים האסלאמיים הקיימים בדור הנוכחי, יוסוף אל-קרדאווי, טען לא מכבר ש"עץ הדעת יושקה בדם". אמירה חשובה זו מבהירה היטב מהו היסוד האמיתי העומד מאחורי הרעיון המרכזי של האידיאולוגיה האסלאמית הרדיקלית ושל הג'יהאדיזם האסלאמי. בנקודה זו, אין הרבה הבדל בין האסלאם הסוני לאסלאם השיעי המתבטא בחתירה לעבר עולם חד-ממדי המבוסס על עקרונות טוטליטריים אסלאמיים.

הג'יהאדיזם האסלאמי נשען ברוב המקרים על אותם יסודות עליהם נשענה המפלגה הנאצית. בראש ובראשונה, מדובר על תחושת עליונות תרבותית המגדירה את אופייה הגזעני של הפעולה האסלאמית בזמן ובמרחב בהתאם ליסוד הבסיסי הזה. יתרה מזאת, היא גם מכתיבה את הפרקטיקה הגזענית הן בנוגע לסביבה הקרובה והן בנוגע לשאר העולם. היסוד העיקרי הנשען על "עליונות" (האסלאמית) לעומת "הנחיתות" (של כלל הכופרים), מקבל פרשנות רחבת-היקף גם בנוגע לכלל תחומי-החיים המודרניים. גם עניינים פעוטים ושוליים, מקבלים פרשנות בהתאם לתכתיב האידיאולוגי ול"עליונות" הגזענית כלפי אחרים. מאחר והג'יהדיזם הוא אימפריאליסטי וגזעני במהותו, קו אחד ברור עובר בין הרצון ליישם את חוקי השריעה בבריטניה האנגליקנית לבין השאיפה של איראן השיעית להשיג פצצה גרעינית; ישנו קו אחד ברור העובר בין השאיפות הרצחניות של אוסמה בן-לאדן לבין ירי טילים לעבר ערי-ישראל מרצועת-עזה ומלבנון; ישנה שאיפה אחת מאוחדת בין חיסולם של הנוצרים בניגריה בהתקפות של פעילי התנועה הג'יהאדיסטית הניגרית, לבין פיגועי ההתאבדות בפקיסטן ובעיראק הגורמים למאות הרוגים מידי חודש; ישנם קווי-מתאר זהים בין "קצין אמריקאי מוסלמי" המחסל את חבריו ליחידה, לבין חברי ארגון טרור ג'יהאדיסטי המתכננים לפוצץ מטוס אמריקאי באוויר על נוסעיו. כל הקווים המקבילים הללו ניזונים ומובילים לעבר מסקנה הגיונית אחת שהג'יהאדיזם אינו שונה בהרבה מהתנועה הגזענית הנאצית של שנת 1933. הממד השונה הוא רק בשימוש בטכנולוגיה של רצח והשמדה, אולם גם זה עתיד להשתנות ככול שהרדיקליזם האסלאמי ינסה לפתח טכנולוגיה גרעינית עצמאית.

נצא מתוך נקודת-הנחה שכולנו "מתלבטים" בנוגע לגרעין האיראני. ובכן מה הן האופציות העומדות בפנינו כדי להתמודד עם השאלה האקוטית הזו? א) להפעיל לחץ מדיני וכלכלי על איראן עד שזו תחדל מלעסוק בפיתוח של נשק גרעיני. ב) לתת לתהליכים הפנימיים באיראן לעשות את שלהם מתוך תקווה שתעלה מנהיגות מתונה ודמוקרטית שתפתח בדיאלוג עם המערב. ג) התקפה צבאית ישראלית. ד) התקפה צבאית בחסות המעצמות המערביות. ה) להשלים עם איראן הגרעינית גם אם זו תהיה תחת הנהגה שיעית רדיקלית.

לכול אחת מהאופציות האלה יש זמן תפוגה די מוגדר העלול להתבטא גם בנטילת סיכונים גדולים היכולים להתברר בעתיד כ"איוולת של מנהיגים חסרי אחריות" - כפי שהתקשורת הישראלית אוהבת להתהדר בנבואות מתוחכמות הניתנות בדיעבד. ובכן מה עושים בנוגע לגרעין האיראני? בואו נצייר תסריט דמיוני: איש בכיר לשעבר במערכת ביטחונית חשובה מאוד כועס על הדרג המדיני על-כך שלא האריכו את כהונתו ללא סוף. הוא כל-כך התאהב בתפקידו עד שהוא שכח את העיקרון הדמוקרטי המתבטא בעליונות הדרג הפוליטי-הנבחר על שאר הדרגים הנתונים למרותו. אנשים מסוגו - שעמדו בצומת מקבלי-ההחלטות בישראל - חושבים שאם הם נאלצים לעזוב את התפקיד, אז המדינה תתפרק לרסיסים. אנשים כמוהו קיימים בכל ארגון ובכל מדינה נתונה. מסתבר, שיהירות וגאווה פגועה מכתיבים את ההתנהגות האנושית שלעיתים עומדת בסתירה לכול כללי ההיגיון של השרידות האנושית. לדרג הפוליטי מותר להפעיל כל ספין כדי לקדם את מדיניותו כחלק מאחריותו הכללית על הנעשה במדינה. לבכירים לשעבר קיימות דרכים נוספות להשפיע על הדרג הפוליטי - מלבד ספין תקשורתי מתלהם שנועד להפעיל את בלוטת ההיסטריה הציבורית בעזרת עיתונאים רשלניים המשמשים כמקהלת-מעודדות. האם מישהו עוסק בכוונה במיתוג אישי בשדה הפוליטיקה הישראלית לקראת הבחירות הבאות? בעוד חודשים אחדים התמונה הפוליטית תתבהר מעט יותר.

מן הראוי הוא להזכיר מאמר שכתבתי כאן באוקטובר 2007 על אמירותיו של בכיר במוסד בנוגע לכוונותיו של בשאר אל-אסד. כך נכתב בפסקה הראשונה של המאמר שהתפרסם במגזין זה: "ב-12 באוקטובר 2007 פורסמה כתבה קצרה בעיתון ידיעות אחרונות בה צוטט גורם הערכה בכיר במוסד הישראלי בנוגע לכוונותיו (העכשוויות) של הנשיא הסורי בשאר אל-אסד. על-פי הערכתו החדשה של המוסד, 'נשיא סוריה בשאר אל-אסד מעוניין ברצינות להגיע לשלום עם ישראל בתמורה לנסיגה מלאה מרמת הגולן. אולם אם עד 2009 לא תחול התקדמות במו"מ, תיזום סוריה התגרויות צבאיות נגד ישראל מהגולן הסורי'. על-פי הערכתו של הבכיר במוסד, לישראל יש 'חלון הזדמנויות' של שנתיים לכל היותר כדי להגיע להסדר-מדיני עם סוריה של בשאר אל-אסד".

הערכות שגויות כאלה ניתנו גם בנוגע לטורקיה של ארדואן, למצרים של מובארק, להכרזת המדינה הפלסטינית של ספטמבר 2011 - ובשלל נושאים אקוטיים שליוו את חיינו בשנים האחרונות. ישראל היא מדינה חזקה שיכולה להתמודד גם עם מלחמה אזורית. החברה הישראלית חזקה במיוחד וגם היא יכולה להתמודד עם ירי של אלפי טילים לעבר ערי המדינה. אולם, ספק רב, אם המדינה תוכל להתמודד עם אסון אנושי בלתי-נסבל בדמותו של פיגוע גרעיני שהתבצע בידי מדינה אסלאמית עם שאיפות משיחיות שיש לה אידיאולוגיה של מלחמת השמדה נגד המדינה היהודית.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מהאביב הערבי לאפלה גרעינית אסלאמית בחסות איראנית", מגזין המזרח התיכון, 5 בנובמבר 2011.