כמה מילים לפני שנמשיך בדיון שלנו על ה"האביב הערבי" המתחולל מאז שהחלה שנת 2011: מן הראוי הוא להזכיר לכולנו שאירופה כפי שהיא מוכרת לנו ב-20 השנים האחרונות, התמודדה במשך למעלה מ-1,000 שנים עם ברוטאליות דתית, פוליטית וחברתית שגרמה למותם של מאות מיליוני בני-אדם ביבשת האירופאית ומחוצה לה. זו אותה אירופה שעומדת כיום כ"שומרת-הסף" של האידיאולוגיה הליברלית והיא אף מטיפה למדינות רבות על-פני הגלובוס "מה ראוי" ומה "אינו ראוי", מה "דמוקרטי" ומה "אינו דמוקרטי". כפי שאירופה התמודדה במהלך מאות שנים עם אידיאולוגיות סותרות, תוך כדי חתירה עיקשת להנחלת המושגים כמו "חירות", "דמוקרטיה" ו"שוויון בפני החוק", כך מתנהלים באזורים אחדים על-פני הגלובוס מאבקים מרים בין הגישה הברוטאלית לבין הגישה הליבראלית הרואה באדם כישות אוטונומית הראויה לחיים שלווים והוגנים יותר. במילים אחרות, עם כל הקושי לראות את האור בקצה מנהרה לאור מה שמתחולל באזורים אחדים ברחבי-עולם, מן הראוי הוא לבחון את האירועים על פני ציר-זמן ממושך יותר שיש בו גם ממד של למידה ותיקונים נדרשים תוך-כדי תנועה. דהיינו, האירועים צריכים להיבחן כחלק מ"תהליך" ארוך-טווח, ולא רק דרך פריזמה של "אירוע" נקודתי - יהא החשוב אשר יהא. שימו-לב לנקודה הבאה: מה משותף לאירלנד, יוון, איטליה וספרד? ובכן, המדינות הללו סובלות ממשבר כלכלי חמור. ויחד עם זאת צריך לבחון את השאלה האם היותן מדינות קתוליות מכתיב גם את ההתנהלות הכלכלית הכושלת - שהיא שונה באופן בולט מהתנהגותן הכלכלית של המדינות הפרוטסטנטיות. על-בסיס ההנחה הזו אפשר גם להבין את ההבדלים הניכרים בין דרום-אמריקה לצפון-אמריקה של ארה"ב וקנדה כמעט בכל היבט של החיים המודרניים. כך, באופן דומה, אנו יכולים לבחון את הבדלים בין מדינת-ישראל היהודית לבין העולם-הערבי האסלאמי, או בהבדלים הקיימים בין מדינות מוסלמיות-סוניות לבין מדינות מוסלמיות-שיעיות.
חשיבה פוליטית ושינויים פוליטיים צריכים להיבחן גם במונחים היסטוריים. בעולם הדינמי והתקשורתי הקיים בעשור השני של המאה ה-21 - בשעה שהכותרות מתחלפות מידי דקה - לעיתים קשה להעניק לאירועים רבים המתרחשים סביבנו את העומק האינטלקטואלי הראוי להם. אנחנו חיים כיום בשיטפון אין-סופי של מידע רלוונטי ולא רלוונטי הנגוע ברוב המקרים באינטרסים פוליטיים, כלכליים, צבאיים, חברתיים ואישיים. מיליוני פיסות מידע מוזרמות לציבור בידי גופים ממלכתיים ותקשורתיים עד כדי אובדן חוש-הכיוון וחוסר-היכולת להחליט מה נכון ומה אינו נכון. בתוך סבך המידע המוזרם לציבור, לעיתים קשה להחליט מהי המסקנה הנכונה שיש לקבל בנוגע לאירוע כלשהו. קחו למשל את פרשת שחרור החייל גלעד שליט תמורת 1027 טרוריסטים מוסלמים הכלואים בישראל: אם בוחנים את הפרשה על-פי ממד הזמן הצר והקצר, אז סביר להניח שהמסקנה שתתקבל היא שההחלטה בנוגע לעסקת שחרור הטרוריסטים הייתה טעות. ועם כל זאת, חשוב להזכיר, שתנועת החמאס בסופו של דבר תעלם כפי שנעלמו מרבית התנועות הטרוריסטיות שהיו קיימות במאה השנים האחרונות. מרבית הטרוריסטים ששוחררו בעסקה, גם הם ייעלמו מעל דפי ההיסטוריה. ובכן, עם מה נשארנו? נשארנו עם הערכים הישראלים הבנויים נדבך על נדבך במשך מאות ואלפי שנים. במילים אחרות, "הערך" המתייחס לפדיון-שבויים, עמיד כמעט לחלוטין בפני פגעי הזמן והוא מציב בפני החברה הישראלית מודל של אות ומופת - גם בעוד עשרות שנים ואולי גם למשך מאות שנים.
הבעיה העיקרית ב"אביב הערבי" היא בעליית כוחם של היסודות הטוטליטריים הנבנים מהאידיאולוגיה האסלאמית ומעקרונות הג'יהאד העולמי. סביר להניח שהציבור הערבי יתכנס לחיק-החמים של האסלאם הרדיקלי משום שהוא מהווה קרקע מוצקה לנוכח שינויי העיתים. כאשר הנאציזם החל להתגבש לכדי תנועה פוליטית גזענית רחבת-היקף, היא החלה כבר מראשיתה ליישם מדיניות של רצח המוני של מתנגדיה ושל אלה שאינם ראויים להיכלל במסגרת האידיאלית של תנועתם. כבר בתחילת דרכה, התנועה נאצית ניסתה להשתלט על יסודות אזרחיים רבים ככול האפשר - ובאמצעותן לחדור הלאה לעבר היסודות הממשלתיים הרשמיים כדי ליישם את מדיניותם. הגישה הבסיסית הזו נועדה ליצור פלטפורמה שממנה ניתן היה ליישם אידיאולוגיה מוגדרת מראש גם בנוגע לחלקים רחבים ביבשת האירופאית ומחוצה לה.
אם בוחנים היטב את הגישה הנאצית על מרכיבה השונים, קשה שלא להשתחרר מהרושם הראשוני שהיא נשענה בראש ובראשונה על יסוד בלתי-רציונאלי. מפרספקטיבה של עשרות שנים מאז שהתנועה הנאצית ההמונית מוגרה לחלוטין בגרמניה בעקבות מלחמת-העולם השנייה, הממד הבלתי-רציונאלי מקבל משנה-תוקף גם לאור ממד הזמן שחלף ולאור השינויים שעברו על העולם התרבותי מאז. בנסיבות היסטוריות אחרות, אפשר אולי להעריך שהפרשנות הזו הייתה מתקבלת באופן שונה לחלוטין אם הנאציזם היה מצליח ליישם את האידיאולוגיה שלו על כלל העולם הרחב. אחד מחשובי הפוסקים האסלאמיים הקיימים בדור הנוכחי, יוסוף אל-קרדאווי, טען לא מכבר ש"עץ הדעת יושקה בדם". אמירה חשובה זו מבהירה היטב מהו היסוד האמיתי העומד מאחורי הרעיון המרכזי של האידיאולוגיה האסלאמית הרדיקלית ושל הג'יהאדיזם האסלאמי. בנקודה זו, אין הרבה הבדל בין האסלאם הסוני לאסלאם השיעי המתבטא בחתירה לעבר עולם חד-ממדי המבוסס על עקרונות טוטליטריים אסלאמיים.
הג'יהאדיזם האסלאמי נשען ברוב המקרים על אותם יסודות עליהם נשענה המפלגה הנאצית. בראש ובראשונה, מדובר על תחושת עליונות תרבותית המגדירה את אופייה הגזעני של הפעולה האסלאמית בזמן ובמרחב בהתאם ליסוד הבסיסי הזה. יתרה מזאת, היא גם מכתיבה את הפרקטיקה הגזענית הן בנוגע לסביבה הקרובה והן בנוגע לשאר העולם. היסוד העיקרי הנשען על "עליונות" (האסלאמית) לעומת "הנחיתות" (של כלל הכופרים), מקבל פרשנות רחבת-היקף גם בנוגע לכלל תחומי-החיים המודרניים. גם עניינים פעוטים ושוליים, מקבלים פרשנות בהתאם לתכתיב האידיאולוגי ול"עליונות" הגזענית כלפי אחרים. מאחר והג'יהדיזם הוא אימפריאליסטי וגזעני במהותו, קו אחד ברור עובר בין הרצון ליישם את חוקי השריעה בבריטניה האנגליקנית לבין השאיפה של איראן השיעית להשיג פצצה גרעינית; ישנו קו אחד ברור העובר בין השאיפות הרצחניות של אוסמה בן-לאדן לבין ירי טילים לעבר ערי-ישראל מרצועת-עזה ומלבנון; ישנה שאיפה אחת מאוחדת בין חיסולם של הנוצרים בניגריה בהתקפות של פעילי התנועה הג'יהאדיסטית הניגרית, לבין פיגועי ההתאבדות בפקיסטן ובעיראק הגורמים למאות הרוגים מידי חודש; ישנם קווי-מתאר זהים בין "קצין אמריקאי מוסלמי" המחסל את חבריו ליחידה, לבין חברי ארגון טרור ג'יהאדיסטי המתכננים לפוצץ מטוס אמריקאי באוויר על נוסעיו. כל הקווים המקבילים הללו ניזונים ומובילים לעבר מסקנה הגיונית אחת שהג'יהאדיזם אינו שונה בהרבה מהתנועה הגזענית הנאצית של שנת 1933. הממד השונה הוא רק בשימוש בטכנולוגיה של רצח והשמדה, אולם גם זה עתיד להשתנות ככול שהרדיקליזם האסלאמי ינסה לפתח טכנולוגיה גרעינית עצמאית.
נצא מתוך נקודת-הנחה שכולנו "מתלבטים" בנוגע לגרעין האיראני. ובכן מה הן האופציות העומדות בפנינו כדי להתמודד עם השאלה האקוטית הזו? א) להפעיל לחץ מדיני וכלכלי על איראן עד שזו תחדל מלעסוק בפיתוח של נשק גרעיני. ב) לתת לתהליכים הפנימיים באיראן לעשות את שלהם מתוך תקווה שתעלה מנהיגות מתונה ודמוקרטית שתפתח בדיאלוג עם המערב. ג) התקפה צבאית ישראלית. ד) התקפה צבאית בחסות המעצמות המערביות. ה) להשלים עם איראן הגרעינית גם אם זו תהיה תחת הנהגה שיעית רדיקלית.
לכול אחת מהאופציות האלה יש זמן תפוגה די מוגדר העלול להתבטא גם בנטילת סיכונים גדולים היכולים להתברר בעתיד כ"איוולת של מנהיגים חסרי אחריות" - כפי שהתקשורת הישראלית אוהבת להתהדר בנבואות מתוחכמות הניתנות בדיעבד. ובכן מה עושים בנוגע לגרעין האיראני? בואו נצייר תסריט דמיוני: איש בכיר לשעבר במערכת ביטחונית חשובה מאוד כועס על הדרג המדיני על-כך שלא האריכו את כהונתו ללא סוף. הוא כל-כך התאהב בתפקידו עד שהוא שכח את העיקרון הדמוקרטי המתבטא בעליונות הדרג הפוליטי-הנבחר על שאר הדרגים הנתונים למרותו. אנשים מסוגו - שעמדו בצומת מקבלי-ההחלטות בישראל - חושבים שאם הם נאלצים לעזוב את התפקיד, אז המדינה תתפרק לרסיסים. אנשים כמוהו קיימים בכל ארגון ובכל מדינה נתונה. מסתבר, שיהירות וגאווה פגועה מכתיבים את ההתנהגות האנושית שלעיתים עומדת בסתירה לכול כללי ההיגיון של השרידות האנושית. לדרג הפוליטי מותר להפעיל כל ספין כדי לקדם את מדיניותו כחלק מאחריותו הכללית על הנעשה במדינה. לבכירים לשעבר קיימות דרכים נוספות להשפיע על הדרג הפוליטי - מלבד ספין תקשורתי מתלהם שנועד להפעיל את בלוטת ההיסטריה הציבורית בעזרת עיתונאים רשלניים המשמשים כמקהלת-מעודדות. האם מישהו עוסק בכוונה במיתוג אישי בשדה הפוליטיקה הישראלית לקראת הבחירות הבאות? בעוד חודשים אחדים התמונה הפוליטית תתבהר מעט יותר.
מן הראוי הוא להזכיר מאמר שכתבתי כאן באוקטובר 2007 על אמירותיו של בכיר במוסד בנוגע לכוונותיו של בשאר אל-אסד. כך נכתב בפסקה הראשונה של המאמר שהתפרסם במגזין זה: "ב-12 באוקטובר 2007 פורסמה כתבה קצרה בעיתון ידיעות אחרונות בה צוטט גורם הערכה בכיר במוסד הישראלי בנוגע לכוונותיו (העכשוויות) של הנשיא הסורי בשאר אל-אסד. על-פי הערכתו החדשה של המוסד, 'נשיא סוריה בשאר אל-אסד מעוניין ברצינות להגיע לשלום עם ישראל בתמורה לנסיגה מלאה מרמת הגולן. אולם אם עד 2009 לא תחול התקדמות במו"מ, תיזום סוריה התגרויות צבאיות נגד ישראל מהגולן הסורי'. על-פי הערכתו של הבכיר במוסד, לישראל יש 'חלון הזדמנויות' של שנתיים לכל היותר כדי להגיע להסדר-מדיני עם סוריה של בשאר אל-אסד".
הערכות שגויות כאלה ניתנו גם בנוגע לטורקיה של ארדואן, למצרים של מובארק, להכרזת המדינה הפלסטינית של ספטמבר 2011 - ובשלל נושאים אקוטיים שליוו את חיינו בשנים האחרונות. ישראל היא מדינה חזקה שיכולה להתמודד גם עם מלחמה אזורית. החברה הישראלית חזקה במיוחד וגם היא יכולה להתמודד עם ירי של אלפי טילים לעבר ערי המדינה. אולם, ספק רב, אם המדינה תוכל להתמודד עם אסון אנושי בלתי-נסבל בדמותו של פיגוע גרעיני שהתבצע בידי מדינה אסלאמית עם שאיפות משיחיות שיש לה אידיאולוגיה של מלחמת השמדה נגד המדינה היהודית.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מהאביב הערבי לאפלה גרעינית אסלאמית בחסות איראנית", מגזין המזרח התיכון, 5 בנובמבר 2011.
חשיבה פוליטית ושינויים פוליטיים צריכים להיבחן גם במונחים היסטוריים. בעולם הדינמי והתקשורתי הקיים בעשור השני של המאה ה-21 - בשעה שהכותרות מתחלפות מידי דקה - לעיתים קשה להעניק לאירועים רבים המתרחשים סביבנו את העומק האינטלקטואלי הראוי להם. אנחנו חיים כיום בשיטפון אין-סופי של מידע רלוונטי ולא רלוונטי הנגוע ברוב המקרים באינטרסים פוליטיים, כלכליים, צבאיים, חברתיים ואישיים. מיליוני פיסות מידע מוזרמות לציבור בידי גופים ממלכתיים ותקשורתיים עד כדי אובדן חוש-הכיוון וחוסר-היכולת להחליט מה נכון ומה אינו נכון. בתוך סבך המידע המוזרם לציבור, לעיתים קשה להחליט מהי המסקנה הנכונה שיש לקבל בנוגע לאירוע כלשהו. קחו למשל את פרשת שחרור החייל גלעד שליט תמורת 1027 טרוריסטים מוסלמים הכלואים בישראל: אם בוחנים את הפרשה על-פי ממד הזמן הצר והקצר, אז סביר להניח שהמסקנה שתתקבל היא שההחלטה בנוגע לעסקת שחרור הטרוריסטים הייתה טעות. ועם כל זאת, חשוב להזכיר, שתנועת החמאס בסופו של דבר תעלם כפי שנעלמו מרבית התנועות הטרוריסטיות שהיו קיימות במאה השנים האחרונות. מרבית הטרוריסטים ששוחררו בעסקה, גם הם ייעלמו מעל דפי ההיסטוריה. ובכן, עם מה נשארנו? נשארנו עם הערכים הישראלים הבנויים נדבך על נדבך במשך מאות ואלפי שנים. במילים אחרות, "הערך" המתייחס לפדיון-שבויים, עמיד כמעט לחלוטין בפני פגעי הזמן והוא מציב בפני החברה הישראלית מודל של אות ומופת - גם בעוד עשרות שנים ואולי גם למשך מאות שנים.
הבעיה העיקרית ב"אביב הערבי" היא בעליית כוחם של היסודות הטוטליטריים הנבנים מהאידיאולוגיה האסלאמית ומעקרונות הג'יהאד העולמי. סביר להניח שהציבור הערבי יתכנס לחיק-החמים של האסלאם הרדיקלי משום שהוא מהווה קרקע מוצקה לנוכח שינויי העיתים. כאשר הנאציזם החל להתגבש לכדי תנועה פוליטית גזענית רחבת-היקף, היא החלה כבר מראשיתה ליישם מדיניות של רצח המוני של מתנגדיה ושל אלה שאינם ראויים להיכלל במסגרת האידיאלית של תנועתם. כבר בתחילת דרכה, התנועה נאצית ניסתה להשתלט על יסודות אזרחיים רבים ככול האפשר - ובאמצעותן לחדור הלאה לעבר היסודות הממשלתיים הרשמיים כדי ליישם את מדיניותם. הגישה הבסיסית הזו נועדה ליצור פלטפורמה שממנה ניתן היה ליישם אידיאולוגיה מוגדרת מראש גם בנוגע לחלקים רחבים ביבשת האירופאית ומחוצה לה.
אם בוחנים היטב את הגישה הנאצית על מרכיבה השונים, קשה שלא להשתחרר מהרושם הראשוני שהיא נשענה בראש ובראשונה על יסוד בלתי-רציונאלי. מפרספקטיבה של עשרות שנים מאז שהתנועה הנאצית ההמונית מוגרה לחלוטין בגרמניה בעקבות מלחמת-העולם השנייה, הממד הבלתי-רציונאלי מקבל משנה-תוקף גם לאור ממד הזמן שחלף ולאור השינויים שעברו על העולם התרבותי מאז. בנסיבות היסטוריות אחרות, אפשר אולי להעריך שהפרשנות הזו הייתה מתקבלת באופן שונה לחלוטין אם הנאציזם היה מצליח ליישם את האידיאולוגיה שלו על כלל העולם הרחב. אחד מחשובי הפוסקים האסלאמיים הקיימים בדור הנוכחי, יוסוף אל-קרדאווי, טען לא מכבר ש"עץ הדעת יושקה בדם". אמירה חשובה זו מבהירה היטב מהו היסוד האמיתי העומד מאחורי הרעיון המרכזי של האידיאולוגיה האסלאמית הרדיקלית ושל הג'יהאדיזם האסלאמי. בנקודה זו, אין הרבה הבדל בין האסלאם הסוני לאסלאם השיעי המתבטא בחתירה לעבר עולם חד-ממדי המבוסס על עקרונות טוטליטריים אסלאמיים.
הג'יהאדיזם האסלאמי נשען ברוב המקרים על אותם יסודות עליהם נשענה המפלגה הנאצית. בראש ובראשונה, מדובר על תחושת עליונות תרבותית המגדירה את אופייה הגזעני של הפעולה האסלאמית בזמן ובמרחב בהתאם ליסוד הבסיסי הזה. יתרה מזאת, היא גם מכתיבה את הפרקטיקה הגזענית הן בנוגע לסביבה הקרובה והן בנוגע לשאר העולם. היסוד העיקרי הנשען על "עליונות" (האסלאמית) לעומת "הנחיתות" (של כלל הכופרים), מקבל פרשנות רחבת-היקף גם בנוגע לכלל תחומי-החיים המודרניים. גם עניינים פעוטים ושוליים, מקבלים פרשנות בהתאם לתכתיב האידיאולוגי ול"עליונות" הגזענית כלפי אחרים. מאחר והג'יהדיזם הוא אימפריאליסטי וגזעני במהותו, קו אחד ברור עובר בין הרצון ליישם את חוקי השריעה בבריטניה האנגליקנית לבין השאיפה של איראן השיעית להשיג פצצה גרעינית; ישנו קו אחד ברור העובר בין השאיפות הרצחניות של אוסמה בן-לאדן לבין ירי טילים לעבר ערי-ישראל מרצועת-עזה ומלבנון; ישנה שאיפה אחת מאוחדת בין חיסולם של הנוצרים בניגריה בהתקפות של פעילי התנועה הג'יהאדיסטית הניגרית, לבין פיגועי ההתאבדות בפקיסטן ובעיראק הגורמים למאות הרוגים מידי חודש; ישנם קווי-מתאר זהים בין "קצין אמריקאי מוסלמי" המחסל את חבריו ליחידה, לבין חברי ארגון טרור ג'יהאדיסטי המתכננים לפוצץ מטוס אמריקאי באוויר על נוסעיו. כל הקווים המקבילים הללו ניזונים ומובילים לעבר מסקנה הגיונית אחת שהג'יהאדיזם אינו שונה בהרבה מהתנועה הגזענית הנאצית של שנת 1933. הממד השונה הוא רק בשימוש בטכנולוגיה של רצח והשמדה, אולם גם זה עתיד להשתנות ככול שהרדיקליזם האסלאמי ינסה לפתח טכנולוגיה גרעינית עצמאית.
נצא מתוך נקודת-הנחה שכולנו "מתלבטים" בנוגע לגרעין האיראני. ובכן מה הן האופציות העומדות בפנינו כדי להתמודד עם השאלה האקוטית הזו? א) להפעיל לחץ מדיני וכלכלי על איראן עד שזו תחדל מלעסוק בפיתוח של נשק גרעיני. ב) לתת לתהליכים הפנימיים באיראן לעשות את שלהם מתוך תקווה שתעלה מנהיגות מתונה ודמוקרטית שתפתח בדיאלוג עם המערב. ג) התקפה צבאית ישראלית. ד) התקפה צבאית בחסות המעצמות המערביות. ה) להשלים עם איראן הגרעינית גם אם זו תהיה תחת הנהגה שיעית רדיקלית.
לכול אחת מהאופציות האלה יש זמן תפוגה די מוגדר העלול להתבטא גם בנטילת סיכונים גדולים היכולים להתברר בעתיד כ"איוולת של מנהיגים חסרי אחריות" - כפי שהתקשורת הישראלית אוהבת להתהדר בנבואות מתוחכמות הניתנות בדיעבד. ובכן מה עושים בנוגע לגרעין האיראני? בואו נצייר תסריט דמיוני: איש בכיר לשעבר במערכת ביטחונית חשובה מאוד כועס על הדרג המדיני על-כך שלא האריכו את כהונתו ללא סוף. הוא כל-כך התאהב בתפקידו עד שהוא שכח את העיקרון הדמוקרטי המתבטא בעליונות הדרג הפוליטי-הנבחר על שאר הדרגים הנתונים למרותו. אנשים מסוגו - שעמדו בצומת מקבלי-ההחלטות בישראל - חושבים שאם הם נאלצים לעזוב את התפקיד, אז המדינה תתפרק לרסיסים. אנשים כמוהו קיימים בכל ארגון ובכל מדינה נתונה. מסתבר, שיהירות וגאווה פגועה מכתיבים את ההתנהגות האנושית שלעיתים עומדת בסתירה לכול כללי ההיגיון של השרידות האנושית. לדרג הפוליטי מותר להפעיל כל ספין כדי לקדם את מדיניותו כחלק מאחריותו הכללית על הנעשה במדינה. לבכירים לשעבר קיימות דרכים נוספות להשפיע על הדרג הפוליטי - מלבד ספין תקשורתי מתלהם שנועד להפעיל את בלוטת ההיסטריה הציבורית בעזרת עיתונאים רשלניים המשמשים כמקהלת-מעודדות. האם מישהו עוסק בכוונה במיתוג אישי בשדה הפוליטיקה הישראלית לקראת הבחירות הבאות? בעוד חודשים אחדים התמונה הפוליטית תתבהר מעט יותר.
מן הראוי הוא להזכיר מאמר שכתבתי כאן באוקטובר 2007 על אמירותיו של בכיר במוסד בנוגע לכוונותיו של בשאר אל-אסד. כך נכתב בפסקה הראשונה של המאמר שהתפרסם במגזין זה: "ב-12 באוקטובר 2007 פורסמה כתבה קצרה בעיתון ידיעות אחרונות בה צוטט גורם הערכה בכיר במוסד הישראלי בנוגע לכוונותיו (העכשוויות) של הנשיא הסורי בשאר אל-אסד. על-פי הערכתו החדשה של המוסד, 'נשיא סוריה בשאר אל-אסד מעוניין ברצינות להגיע לשלום עם ישראל בתמורה לנסיגה מלאה מרמת הגולן. אולם אם עד 2009 לא תחול התקדמות במו"מ, תיזום סוריה התגרויות צבאיות נגד ישראל מהגולן הסורי'. על-פי הערכתו של הבכיר במוסד, לישראל יש 'חלון הזדמנויות' של שנתיים לכל היותר כדי להגיע להסדר-מדיני עם סוריה של בשאר אל-אסד".
הערכות שגויות כאלה ניתנו גם בנוגע לטורקיה של ארדואן, למצרים של מובארק, להכרזת המדינה הפלסטינית של ספטמבר 2011 - ובשלל נושאים אקוטיים שליוו את חיינו בשנים האחרונות. ישראל היא מדינה חזקה שיכולה להתמודד גם עם מלחמה אזורית. החברה הישראלית חזקה במיוחד וגם היא יכולה להתמודד עם ירי של אלפי טילים לעבר ערי המדינה. אולם, ספק רב, אם המדינה תוכל להתמודד עם אסון אנושי בלתי-נסבל בדמותו של פיגוע גרעיני שהתבצע בידי מדינה אסלאמית עם שאיפות משיחיות שיש לה אידיאולוגיה של מלחמת השמדה נגד המדינה היהודית.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מהאביב הערבי לאפלה גרעינית אסלאמית בחסות איראנית", מגזין המזרח התיכון, 5 בנובמבר 2011.
1 comment:
Very descriptive blog, I loved that bit. Will
there be a part 2?
my web site > diet that works
Post a Comment