גרמניה של מרקל מול ארצות-הברית של טראמפ

ב-20 בנובמבר 2016 הודיעה קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, על מועמדותה לכהונה רביעית בבחירות שיתקיימו לקראת סוף שנת 2017. לכאורה, התקשורת הגרמנית חיכתה להודעה כזו כבר שבועות ארוכים כאילו אף אחד מהם לא ידע מה באמת תהייה החלטתה בנושא. על-פניו, למרקל היו ספקות בנוגע להחלטתה הסופית, אולם היא ידעה בוודאות, כפי שידעו חבריה הקרובים למפלגה, שהיא מאוד מעוניינת להמשיך בתפקידה גם בארבע שנים הבאות. ההודעה של מרקל הייתה כאילו המשך ישיר להתרגשות שאחזה בתקשורת הגרמנית עם בואו של ברק חוסיין אובמה לגרמניה שלושה ימים לפני ההודעה של מרקל. מבחינות רבות זו הייתה התרגשות עצומה משום שבעיני הגרמנים, הסתיימה תקופה והחלה תקופה חדשה, שונה לחלוטין, עם ניצחונו המפתיע של טראמפ בבחירות של ה-8 בנובמבר 2016.

המפגש בין אובמה למרקל היה רציני. מאות מאמרים נכתבו על המפגש הזה ועל העליות והירידות ביחסי שתי המדינות במהלך 8 השנים האחרונות. במסיבת-העיתונאים המשותפת שנערכה יום לאחר בואו של אובמה, שניהם נראו כאילו עננה של דכדוך מרחפת מעליהם. כמעט ולא הוחלפו חיוכים בין השניים למרות דברי השבח שהורעפו זה אל זו, ולהיפך. הגרמנים מאוד אוהבים לשמוע דברי שבח והלל על מדינתם - זהו עיסוק די אובססיבי שלעיתים חוצה את גבול הטעם-הטוב בדרגים הרשמיים של גרמניה.

כשהחלו השאלות של העיתונאים, אפשר היה להבחין פעם נוספת בין אובמה הנואם מתוך נאום כתוב לבין אובמה שצריך לענות על שאלות בשידור חי. אובמה כל-כך התאמץ להשיב על השאלות "הקשות" של העיתונאים, עד שכל מילה התארכה לשניות אחדות, וכל תשובה הפכה לממושכת שהתארכה לדקות ארוכות ומשעממות. אלה היו 45 דקות של כלום בשידור-חי שהופסק על ידי מרבית ערוצי הטלוויזיה בגרמניה לאחר כחצי שעה לכול היותר. באיזשהו שלב, לקראת הסוף, נראה היה שגם מרקל ממהרת לסיים את המפגש המתוקשר הזה - כך שאובמה היה צריך להזכיר לה שדרושה לחיצת-יד ביניהם, כסוג של "פוטו אופורטיוניטי", עבור הצלמים הרבים שהיו במקום. ועם כל זאת, מרקל יצאה מגדרה כדי להפגין את ידידותה כלפי אובמה ועל כל מה שהוא מייצג בעיניה.

באחת מהרשתות הגרמניות הוקרן סרטון הומוריסטי על אובמה, בעקבות ביקורו, בו נראה שחקן הנראה כמו אובמה, המסייר ברחבי גרמניה לקול תשואות ההמונים. אולם, כל שאלה שהוא נשאל, בכל נושא, הוא השיב ב-Yes We Can. זה מה שאפשר לזכור מאובמה לאחר 8 שנים בבית-הלבן. אולם, זו הייתה גם קונטרה מסוימת לאנגלה מרקל שהשיבה בביטוי דומה בגרמנית - Wir schaffen das - בנוגע לקליטתם של המוני פליטים מוסלמים בגרמניה בסוף אוגוסט 2015. שני הביטויים האלה הוזכרו בתקשורת הגרמנית בתדירות גבוהה במהלך ביקורו האחרון של אובמה - לא כביטוי של הוקרה, אלא כביטוי המציין סדרת כישלונות במדיניות-החוץ של שני המנהיגים האלה. מהבחינה הזו, זאת הייתה פגישה עצובה משום שהכישלונות הם רבים מידי מכדי להתעלם מהם - וניצחונו של טראמפ רק חידד עוד יותר את הכישלונות הללו. מכאן, גם ניתן להבין את התגובות הקיצוניות (מאוד) של מנהיגים בכירים בגרמניה לנוכח ניצחונו של טראמפ. כך למשל, מרקל הגיבה במסיבת-עיתונאים יום לאחר בחירתו של טראמפ, במילים האלה: "גרמניה וארצות הברית חולקות ערכים משותפים: דמוקרטיה, חירות, כבוד לחוק ולכבודם של כל בני האנוש לא קשר למוצאם, צבע עורם, דתם, למגדר שלהם, להעדפתם המינית או השקפתם הפוליטית. בהתבסס על ערכים אלו, אני מציעה לנשיא הבא של ארצות הברית של אמריקה, דונלד טראמפ, שיתוף פעולה הדוק". בארה"ב, ההודעה הזו נתפסה כאזהרה ולא כברכה. מבחינה היסטורית, טען עיתונאי אמריקאי בכיר, ההודעה הזו הייתה חסרת-תקדים ביחסי שתי המדינות.

בתקשורת הגרמנית ציינו שטראמפ טרח לפרסם הודעות ידידותיות לתקשורת בכל עת שמנהיג בינלאומי כלשהו התקשר אליו לברכו או נפגש עמו. במקרה של מרקל - לאור הודעתה הפרובוקטיבית - לא התפרסמה הודעה כזו גם לאחר שמרקל התקשרה כדי לברך אותו על ניצחונו בבחירות. החוג הקרוב לטראמפ מציין שהוא מאוד רגיש לכבודו. אולם, סביר להניח שבסופו של דבר העניינים יסתדרו בין שני המנהיגים למרות חילוקי-הדעות, משום שגרמניה של מרקל זקוקה לארה"ב יותר מתמיד לנוכח מה שמתחולל באיחוד-האירופאי. ברמה של דעת-הקהל הגרמנית, רק 1 מכל 5 גרמנים מחשיבים את ארה"ב כידידה הטובה ביותר של גרמניה. מנגד, אחד מהכתבים בעיתון "הניו יורק טיימס", האשים את אנגלה מרקל - לאור מדיניותה הכושלת באירופה - שהיא תרמה להצלחתו של טראמפ בבחירות בארה"ב.

כמובן שלא קשה לנחש על איזו "מדיניות" מדובר: משבר החוב של יוון; משבר הפליטים המוסלמים וההגירה האפריקאית; פרישתה של בריטניה מהאיחוד; המשבר באוקראינה; היחסים עם טורקיה האלימה של ארדואן; הטרור באירופה; משטר של פיקוח בגבולות בין המדינות החברות באיחוד; והיחסים המתוחים בין מנהיגי האיחוד על רקע המשברים הללו. בכל אחד מהמשברים האלה, מרקל הייתה מעורבת - לעיתים, בניגוד גמור לעמדותיהם של מנהיגי המדינות. כך למשל, בנושא הטורקי וב"שוחד" שהובטח לארדואן כדי שיעצור את זרם הפליטים הסורים המבקשים לעבור מטורקיה לאירופה. כרגע, היחסים בין טורקיה לגרמניה מתוחים מאוד - עד כדי העלאת רעיונות אינטלקטואלים המדגישים את רצונה של גרמניה "לנטוש לחלוטין את טורקיה". אולם בשום שלב ביחסים המתוחים בין גרמניה לטורקיה, אנגלה מרקל לא העזה לדבר אל ארדואן כפי שהיא דיברה על טראמפ. מרקל מבינה היטב שקשה מאוד להשביע את התיאבון של ארדואן לעוצמה, לכוח ולשליטה על מרחב-האינטרסים של טורקיה באירופה ובמזרח-התיכון. האינטרסים האלה מתנגשים עם האינטרס העליון של מרקל להפוך את אירופה תחת הנהגתה למעצמה השווה בכוחה לארה"ב - זהו רעיון שהזוכה לאהדה מועטה בציבור הגרמני על-פי הערכותיהם של פרשנים גרמנים אחדים. מאידך, להערכתי, גרמניה רק מחפשת תירוץ כדי לזרז את הקמתו של כוח צבאי קטלני השווה בעוצמתו למעצמה עולמית. זה משהו שנטוע היטב בתרבות הגרמנית לדורותיה.

ב-23 בנובמבר 2016, נערך דיון בפרלמנט הגרמני שלכאורה היה מיועד לעסוק בענייני תקציב המדינה. כך לפחות, נמסר בעקיפין לגורמים תקשורתיים. אלה שהדיון כולו הפך למופע פסיכוטי קולקטיבי שבמהלכו עלו חברי-פרלמנט גרמנים שתקפו במילים בוטות את טראמפ. זו הייתה תחרות פרלמנטארית מי יהיה יותר בוטה כלפיו. אפילו מילה אחת טובה לא נאמרה על טראמפ. אף אחד מהדוברים לא ניסה לעצור את המופע הפסיכוטי הזה - אפילו לא בטענה קלושה שכדאי להמתין ולראות מה תהייה מדיניותו האמיתית של טראמפ לאחר כניסתו לבית-הלבן בינואר 2017. אנגלה מרקל, גם היא עלתה לנאום נאום נוקב נגד "הערכים" של טראמפ - גם אם היא לא טרחה לציין את שמו באופן מפורש. אולם, למען האמת, הדוברים בפרלמנט הגרמני לא חוששים מהשפעתו של טראמפ על העולם, אלא הם חוששים מאוד מהשפעתו של טראמפ על הדמוקרטיה השברירית של גרמניה שאינה יודעת לעמוד בלחצים, משום שהדמוקרטיה הגרמנית (כמו הרבה דברים בגרמניה) היא מסכה שנועדה להסתיר את המהות האמיתית של המציאות הגרמנית. אנגלה מרקל, יודעת היטב שהדמוקרטיה הגרמנית היא הצגה בלבד, ומכאן החרדה הבלתי-נשלטת הזו כלפי כל דבר שיכול, לדבריה, "לערער את הסדר הציבורי הרגיל שלנו". מעניין.

ובכן, נחזור לרגע קט לנאום שלה ב-20 בנובמבר 2016 בו היא הודיעה על רצונה להיבחר לקנצלרית גרמניה בפעם הרביעית. לדעתה של מרקל יש סיבות רבות מדוע היא מציגה את מועמדותה בפעם הרביעית. אחת מהנקודות המרכזיות בנאום הייתה, תקשיבו טוב, "ש"גרמניה כיום מפוצלת יותר מתמיד", ולכן היא רוצה לאחד את גרמניה תחת הנהגתה בכהונתה הרביעית. מאז איחוד גרמניה על ידי ביסמארק בשנת 1871 (הרייך השני), גרמניה לא באמת הייתה מאוחדת. כוחות צנטריפוגליים חזקים ומושרשים היטב, תמיד איימו לפורר את "המרחב הגרמני": מזרח מול מערב, פרוסיה (ברלין) מול בוואריה (מינכן), קתולים מול פרוטסטנטים, ימין רדיקלי מול שמאל רדיקלי ועירונים מול כפריים. גם השאלה "מהו המרחב הגרמני", זוכה לתשובה די כללית המתבטאת ב"כל מי ששפתו גרמנית או חש קירבה עמוקה לתרבות הגרמנית". לכאורה הביטוי המודרני "המרחב התרבותי הגרמני", בעיקר לאחר 1945, נועד בין היתר לטשטש את הפיצול המובנה וההיסטורי הקיים בגרמניה.

על-פי הערכות אחדות, כ-55 אחוזים מהציבור הגרמני תומכים במרקל ובהחלטתה לרוץ לכהונה רביעית. אולם מאחורי הנתון הזה, מסתתרים נתונים שצריכים לעורר דאגה בלבה של מרקל בנוגע לתרומתה לפיצול הגרמני. בסקרי דעת-קהל שהתפרסמו לאחרונה בידי מכוני-מחקר מובילים בגרמניה, התברר שכ-35 אחוזים מהאוכלוסייה הגרמנית חשים שהם זרים במדינתם לאור ההתפתחויות הדמוגרפיות של השנתיים האחרונות ובעקבות משבר הפליטים המוסלמים שמרקל כפתה על הציבור הגרמני ועל אירופה כולה. זהו נתון מעורר דאגה, בעיקר לנוכח התחזקותה של המפלגה הימנית רדיקלית "אלטרנטיבה לגרמניה" שהפכה לכוח האלקטוראלי השלישי בגודלו בגרמניה. באחדים מכלי-התקשורת הגרמנית ציינו ש"הבחירה במרקל היא אלטרנטיבה לאלטרנטיבה" - זה היה רמז מספיק ברור לקהל הבוחרים הגרמני המצפה לבחירות של 2017.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "גרמניה של מרקל מול ארצות-הברית של טראמפ", מגזין המזרח התיכון, 24 בנובמבר 2016.