מוסלמים בגרמניה – האם הכתובת הייתה על הקיר

במשך שבוע אחד, מ-18 ביולי ועד ל-24 ביולי 2016, התרחשו בגרמניה ארבעה אירועים אלימים הקשורים לפליטים מוסלמים או לבני מהגרים מוסלמים, שערערו את התחושה ביטחונית המדומה אותה ניסתה הפוליטיקה הגרמנית לשדר לציבור הגרמני כולו. באופן כללי, אפשר לציין, שהתקשורת הגרמנית אינה אוהבת להתעמק יתר-על-המידה בבעיות פנימיות, בכשלים חברתיים, בשחיתות או אפילו באלימות פלילית. עד לא מזמן, התקשורת הגרמנית התרחקה מעיסוק חדשותי באלימותם של פליטים והמגרים או אפילו באלימות רחבת-ההיקף של השמאל הרדיקלי הגרמני. ההתמקדות התקשורתית בשנים האחרונות נגעה בעיקר לעלייתם של כוחות ימין רדיקליים - ככאלה העלולים לאיים על הסדר הגרמני הידוע. מאז תחילת שנת 2016, קיימת תחושה ציבורית של אובדן-השליטה על הנעשה בגרמניה בעיקר בכל מה שקשור לבעיית הפליטים המוסלמים. אך, התחושה הזו לא באמת חדרה גם ללבם של הפוליטיקאים הגרמנים הקשורים לאנגלה מרקל. ועם זאת, האירועים האלימים שהתבצעו באמצע חודש יולי 2016, גרמו לרבים מהם להסיק שגרמניה ניצבת מול משבר ביטחוני פנימי - כפי שביטאו זאת חוקרים אחדים בגרמניה העוסקים בתחומים המשיקים לביטחון ציבורי ולבעיית הפליטים. צריך לשים לב לאופי של ארבעת מעשי הטרור שהתבצעו בגרמניה במהלך התקופה הנדונה:

א. ב-18 ביולי, צעיר אפגאני בן 17 תקף אזרחים שנסעו ברכבת בדרום-גרמניה באמצעות גרזן וסכין. נוסעים אחדים העידו שהצעיר צעק "אללה אכבר" לפני תחילתו של האירוע הקטלני. כתוצאה מההתקפה נפצעו 4 תיירים באורח קשה וכ-16 נוספים נפצעו באורח קל. לאחר מרדף שניהלו אחריו כוחות-הביטחון של גרמניה שהוזעקו למקום, נהרג הטרוריסט המוסלמי מירי של שוטרים. כלי התקשורת בגרמניה, ובעיקר אלה המזוהים עם בוואריה, שאלו את עצמם "האם הכתובת הייתה על הקיר". אחדים מהם לא היססו להשיב ש"אכן הכתובת הייתה על הקיר" לאור אזהרותיו התקיפות של ראש-ממשלת בוואריה, הורסט זהופר, כלפי מדיניותה הרשלנית של אנגלה מרקל בנוגע לבעיית הפליטים מוסלמים. חוקרי המשטרה מצאו קשר ישיר בין הטרוריסט האפגאני לבין ארגון "המדינה האסלאמית".

ב. ב-22 ביולי, צעיר ממוצא איראני שנולד בגרמניה רצח ביריות אקדח 9 בני-אדם ופצע כ-16 נוספים במרכז מסחרי בעיר מינכן. עדת-ראיה, מוסלמית, נשבעה שהיא שמעה את הטרוריסט צועק "אללה אכבר". בעקבות האירוע הקטלני, העיר הייתה נצורה במשך שעות ארוכות. כ-2,000 שוטרים וחיילים הוזעקו כדי לטפל באירוע. במשך שעות אחדות לא היה ידוע אם בפיגוע השתתפו יותר מאדם אחד. בדיווחים אחדים נמסר שהאירוע מאוד אופייני לארגון "המדינה האסלאמית". מומחים אחרים טענו שהאירוע דווקא אופייני לארגון "אל-קאעידה". לבסוף התברר שבאירוע הרצחני השתתף צעיר אחד בן 18 שסבל במשך שנים הצקותיהם של מהגרים טורקים וערבים בבית-ספרו. לאחר האירוע הקטלני הצעיר ירה בעצמו. מעבר לרצח עצמו, משטרת גרמניה צריכה לברר לעצמה איך צעיר בן 18 מצליח להשיג אקדח ו-300 כדורים. כשאנשי ציבור מקומיים טוענים שגרמניה מוצפת בנשק בלתי חוקי המגיע ממדינות הבלקאן, בכירים מהם השתיקו אותם בטענה שאין צורך לעורר היסטריה ציבורית. גורמים רשמיים בגרמניה ניסו להמעיט מהאופי האלים של המעשה בעזרת הטענה שהנער היה שרוי בדיכאון. אולם, מומחים אמיצים בגרמניה השיבו לטענה זו ש"דיכאון אינו מהווה סיבה לבצע טבח כזה". מבירור קצת יותר מעמיק, התברר, שהנער הזדהה לחלוטין אם "האידיאולוגיה הארית". מעצם היותו ממוצא איראני, הוא אימץ תחושת עליונות גזעית כלפי טורקים, ערבים ומהגרים אחרים שהציפו את גרמניה בשנים האחרונות. במהלך הטבח הצעיר צעק "אני גרמני", "נולדתי בגרמניה". נתון נוסף המחזק את הטענה על כוונתו המפורשת לפגוע במהגרים, מתבססת על העובדה שמרבית ההרוגים והפצועים בטבח היו מהגרים או בני-מהגרים מטורקיה ומקוסובו.

ג. ב-24 ביולי, פליט סורי בן 21 רצח את במצ'טה מהגרת מפולין בת 45 שהייתה הרה. בנוסף לכך הוא פגע בגבר ואישה נוספים שהיו בזירת הפיגוע. התקשורת הגרמנית טענה שהרקע למעשה קשור לעניינים אישיים, שכן הפליטי הסורי ניהל סוג מסוים של יחסים עם המהגרת הפולנייה. נצא מתוך נקודת-הנחה שהטענה הזו נכונה, אולם טענה זו מדגישה ביתר-תוקף את הפער התרבותי העמוק השורר בין האוכלוסייה האירופאית לאוכלוסייה המוסלמית - זהו פער תרבותי שלא נעלם לחלוטין בדיונים שנערכו בכלי-התקשורת בגרמניה לאחר הפיגוע. אם כי, לעיתים, אחדים מהדוברים נקטו זהירות-יתר בדבריהם, אך קשה היה שלא להבחין בתסכול העמוק השורר בחברה הגרמנית בעיקר מאז אירועי ליל הסילבסטר של ה-31 באוקטובר 2015 בעקבות מסכת שלמה של הטרדות מיניות ומעשי אונס של יותר מ-1,000 נשים גרמניות בידי כ-1,200 מהגרים מוסלמים שהתגודדו בעיר קלן. הזעזוע מהמקרה עדיין לא התפוגג גם בשל ההבנה הציבורית שהמשטרה המקומית של העיר קלן ניסתה להעלים את המקרים החמורים האלה במשך ימים אחדים לאחר התרחשותם. זו לא הפעם הראשונה שהמשטרה הגרמנית, על שלל שוטריה ותחנותיה, מעלימה מידע חיוני מהציבור רק בגלל שיש מסר פוליטי ברור (מצד מרבית המפלגות) לא לחשוף את "הכביסה המלוכלכת" לעיני הציבור כדי לא לפגוע ב"תדמית של גרמניה". התדמית הגרמנית הרבה יותר חשובה, בעיניהם, מביטחונו של הציבור. אין תימה איפה, שהתקשורת הגרמנית העלימה מידע, במשך שנים, על פגיעה בפליטים ומהגרים בידי טרוריסטים מהימין הקיצוני, כשם שהיא העלימה מידע על מעשיהם הפליליים הקשים של הפליטים והמהגרים כלפי האזרחים הגרמנים. יתרה מזאת, הרשויות הממלכתיות בגרמניה מעלימות באופן מכוון נתונים על מעשי אלימות של השמאל הקיצוני - ששברו שיאים חדשים במהלך השנה האחרונה.

ד. ב-24 ביולי, בשעות הערב, פליט סורי בן 27 ניסה לבצע פיגוע במהלך פסטיבל מוסיקלי שנערך בעיירה בשם אנסבאך - גם ניא נמצאת במדינת-המחוז בוואריה. מסיבות שונות, השומרים שהיו באזור מנעו ממנו להיכנס למתחם בו נערך הפסטיבל, ובכך נמנע אסון כבד מאוד שהיה עלול להסתיים בהרוגים רבים. הטרוריסט המוסלמי החליט לבצע את הפיגוע הקטלני בבר סמוך. כתוצאה מהפיצוץ, נהרג הטרוריסט, אך הוא הצליח לפצוע כ-15 בני-אדם נוספים, חלקם באורח קשה. על-פי הרשומות של משטרת גרמניה זה היה "פיגוע ההתאבדות" הראשון על אדמת גרמניה שהרקע שלו הוא טרור-אסלאמי בשם ארגון "המדינה האסלאמית". כמובן שהמקרה הזה גרם לזעזוע רב בקרב הציבור הגרמני ובעיקר בקרב תושבי בוואריה, משום שזה היה המקרה הרביעי הקטלני, במשך שבוע בלבד, בו היו מעורבים מהגרים או בני-מהגרים. הסיוט של ראש-ממשלת בוואריה, הורסט זהופר, התגשם במלואו באכזריות בלתי-נסבלת עם 13 הרוגים ויותר מ-60 פצועים.

בכל ארבעת המקרים האלה, הרשויות הממלכתיות בגרמניה מיהרו "להכתיר" את העילה למעשים האלימים האלה כעניין הנובע מבעיות נפשיות. בעיות נפשיות בלבד. זאת העילה. כך, בדרך זו, ניסו הרשויות הממלכתיות בגרמניה להכתיב לתקשורת הגרמנית את האופי של הסיקור, במטרה להתחמק מדיון ציבורי מעמיק בבעיות שצצו על-פני השטח "ברעש גדול" בשל אופיים של המעשים הקטלניים הללו. זאת לא הפעם הראשונה שהרשויות הממלכתיות בגרמניה מכתיבות את הטון התקשורתי בנוגע לבעיות חברתיות רבות הרובצות על כתפיה של החברה הגרמנית כולה. למעשה, זו מדיניות מכוונות של כל הממשלות הגרמניות בעשורים האחרונים, דהיינו לא לחשוף את חולשותיה וכשליה של גרמניה. לפיכך, הטענה בנוגע ל"בעיות הנפשיות" של הטרוריסטים שפעלו בארבעת המקרים האלה, נועדה להרחיק את הדיון כולו מהמוקד האמיתי שלו, ובכך גם להרחיק טענות העלולות לצוץ נגד הרשויות הממלכתיות של גרמניה. הרי נגד "בעיות נפשיות" אין הרבה מה לעשות, ולכן אפשר לעבור לסדר היום. אולם, נגד "טרור" או נגד "טרור אסלאמי", יש מה לעשות, אך הדבר מצריך קבלת החלטות הדורשת אומץ פוליטי, חברתי וכלכלי כדי להתמודד אם האתגר שנבע בעיקרו מהחלטה שגויה של אנגלה מרקל שהתקבלה בדיוק לפני שנה, באוגוסט 2015.  מרקל ואוהדיה באותה עת, רצו "גרמניה צבעונית יותר" המבוססת על "מדיניות של ברוכים הבאים" כלפי הפליטים מוסלמים שנהרו לגרמניה מרחבי המזרח-התיכון.

בתקשורת הגרמנית התפרסמו תגובות מעניינות אחדות לנוכח שטף האירועים. כך למשל, באחד מהעיתונים המובילים בגרמניה, נכתב ש"האוטופיה הגרמנית נסדקה". כאן בדיוק טמונה הבעיה המרכזית של גרמניה המודרנית - היא מעולם לא הייתה "אוטופיה" והיא גם לא תהייה. אולם, התפיסה-העצמית של הזרם המרכזי במדינה רואה את גרמניה כסוג של "אוטופיה" לאור מערכת התעמולה האינטנסיבית שנעשתה לאורך העשורים האחרונים הן בקרב הציבור הגרמני והן ברחבי-העולם. עצם הרעיון שגרמניה היא "אוטופיה" מדומיינת, גורם למדינאים בכירים רבים לעטות על פניהם מסכה של "הפתעה גמורה" בכל פעם שמתרחש אירוע חמור בגרמניה, כאילו זאת הפעם הראשונה שאירוע כזה מתרחש במדינה. העניין אינו קשור רק לפיגועי טרור בלבד, אלא הוא קשור גם למסכת שלמה של מעשים אלימים מאוד המתרחשים במדינה - הן בתחום הפלילי והן בתחום הציבורי והחברתי. אלא שגרמניה, מבחינה נפשית, אינה מסוגלת להתמודד את בעיותיה באופן אמיץ ובפתיחות מלאה בשל כשל תרבותי שנטמע בחברה הגרמנית לאורך עשרות השנים האחרונות.

בכלי-תקשורת נוספים, רובם מהזרם המרכזי, טענו שגרמניה חייבת לעבור ממדיניות של "ברוכים הבאים לגרמניה", למדיניות של "צאתם לשלום מגרמניה" למרבית הפליטים מוסלמים שהציפו את גרמניה במהלך השנה האחרונה. אחת מהאמירות האכזריות שהופנו כלפי אנגלה מרקל באה מפי מנהיגת מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" שכתבה כך, פחות או יותר: "גברת מרקל, לאור הדם שנשפך, האם עכשיו גרמניה מספיק צבעונית בשבילך".

==             

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מוסלמים בגרמניה - האם הכתובת הייתה על הקיר", מגזין המזרח התיכון, 28 ביולי 2016. 

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית במימד התקשורתי

יום אחד בלבד לאחר הפיגוע הקטלני שהתבצע בעיר ניס שבמהלכו נהרגו 84 בני-אדם בידי טרוריסט מוסלמי בשם מוחמד, העולם התעורר לטרגדיה נוספת - מעשה ידי אדם - בעקבות הפיכה צבאית בטורקיה שחלה ב-15 ביולי 2015, זמן קצר לפני חצות והסתיימה כעבור שעות אחדות עם מאות הרוגים. אנחנו תמיד יכולים לתאר, לבאר, להסביר ולנתח את האירועים מנקודת-מבט של צופים מרחוק שיש להם נגיעה עקיפה לאירועים הקטלניים האלה, גם אם לעיתים אירועים כאלה מתרחשים בעוצמות נמוכות גם על סף דלתנו - דהיינו בישראל. אולם המיוחד ברצף האירועים הקטלניים האלה - שהחל עם תחילתו של חג הרמדאן המוסלמי - מתבטא בקלות הבלתי-נסבלת בו טרוריסט אחד יכול לגרום להרג המוני של בני-אדם בעוצמות קטלניות כאלה של עשרות רבות של הרוגים ולעיתים גם מאות הרוגים.

כך למשל, ב-3 יולי 2016, נהרגו יותר מ-300 בני-אדם בפיגוע טרור קטלני במיוחד שהתבצע בידי אדם אחד שפעל באזור העיר בגדאד בשם ארגון "המדינה האסלאמית". זה היה אחד מהפיגועים הקטלניים ביותר שהיו בעיראק מאז שנת 2003. למרות המספר הגבוה של הנפגעים, אף רשת תקשורת בינלאומית לא חרגה ממנהגה מלדווח על שדה-הקטל הזה מחוץ למסגרת של אירוע-חדשותי רגיל כחלק משלל אירועים אחרים המתרחשים בעולם. הנקודה הזו מעוררת מחשבה בנוגע להבדל התהומי בסיקור החדשותי בין הפיגוע בבגדאד לבין הפיגוע בעיר ניס ולניסיון ההפיכה הצבאית שהיה בטורקיה ב-15 ביולי 2016. יש לנו כאן שלושה אירועים, קטלניים מאוד על-פי הסדר הבא: בבגדאד נהרגו 300 בני-אדם; בצרפת נהרגו 84 בני-אדם; בטורקיה נהרגו 290 בני-אדם. בשלושת האירועים האלה נהרגו בזמן קצר בלבד 674 בני-אדם, לצד אלפי הרוגים נוספים שהיו במרחב-האסלאמי כולו במהלך התקופה הנדונה.

ההשפעה על התודעה הכללית בקרב האזרחים, בקרב מעצבי דעת-קהל ובקרב הפוליטיקאים, בנוגע לטבח שהתבצע בניס ולהפיכה הצבאית בטורקיה, הייתה גדולה בעשרות מונים מאשר הטבח הקטלני שהיה בבגדאד. יש לכך סיבות אחדות, כמובן. אם התקשורת הבינלאומית הייתה מתייחסת לטבח בבגדאד באופן זהה מבחינת הסיקור הבינלאומי שהיה בשני האירועים האחרים, סביר להניח שלאירועים בבגדאד היו השפעות החורגות מגבולותיה של עיראק. אולם, בסך-הכל מדובר על "עוד פיגוע" בעיראק. מספר ההרוגים הגבוה בעיראק העניק לכך קדימות מסוימת במשדרי החדשות, אך לא מעבר לכך. כמה ילדים נהרגו בפיגוע ניס? כל העולם יודע. כמה ילדים נהרגו בפיגוע בבגדאד? אף אחד לא יודע. מרבית התקשורת הבינלאומית העניקה לפיגוע בניס מימד אנושי באמצעות סיפוריהם של ההרוגים, של קרוביהם ושל עדים שהיו באזור הפיגוע. כל עצרת זיכרון קטנה שנערכה בעיר ניס, קיבלה סיקור תקשורתי במשדרי החדשות באמצעות מאות העיתונאים שזרמו לעיר מאז בפיגוע שהתבצע ביום הבסטיליה ב-14 ביולי 2016.

בתל-אביב, בלונדון, בברלין, בהולנד, בניו יורק ובמקומות נוספים, בנייני ציבור נצבעו בצבעי הדגל הצרפתי לאות הזדהות עם העם הצרפתי. פוליטיקאים מרחבי-העולם וסתם אזרחים העלו את הדגל הצרפתי לדפי הפייסבוק האישיים שלהם. בעיתונים היומיים ברחבי-העולם, הדגל הצרפתי הופיע בעמוד הראשון לצד הסיקור המלא שנמרח על עמודים שלמים בנוגע לטרגדיה הקשה, הנוספת, אותה חוו תושבי צרפת. ההזדהות בינלאומית הייתה מרשימה, מעוררת-כבוד, טבעית לחלוטין במימד האנושי שלה.

ועם זאת, אף אחד בעולם לא האיר את בנייני הציבור בדגלי עיראק לאות הזדהות עם קורבנות בפיגוע הקשה של ה-3 ביולי 2016. שום עצרת זיכרון בינלאומית לא נערכה בבירות המערב לזכרם של הרוגי הפיגוע הזה. גם אף גורם תקשורתי לא באמת העניק לפיגוע בבגדאד איזה מימד אנושי באמצעות אזכור של האנשים והילדים שנהרגו בפיגוע הקטלני. סיפוריהם של הנרצחים וקרובי-משפחתם לא מילאו את עמודי החדשות ולא שודרו בערוצי הטלוויזיה, במשך שעות ארוכות, בדומה לנפגעים במדינות-המערב. ההשפעה של האירוע הזה טלטלה לחלוטין את החברה העיראקית, אך טלטלה זו לא חרגה מעבר לגבולותיה של עיראק מתוך הרגל-מגונה של תפיסה מחשבתית-אידיאולוגית של התקשורת המערבית בנוגע לאירועים המתרחשים בעולם-הערבי. אין הסבר אחד לתופעה הזו, וגם לא כדאי לבסס השערה אחת שתכלול בתוכה את התנהגותם של כל כלי-התקשורת המערביים. אולם, ללא כל ספק, יש כאן בעיה רצינית הנוגעת גם לסיקור התקשורתי השורר באירופה, בארה"ב ובישראל בנוגע למרחב כולו ואף מעבר לו.

אנחנו יכולים לרדת עד לרמת אבסורד בנוגע להבדל בהתייחסויות לתגובות בנוגע לאירועים הקטלניים שהיו בניס ובבגדאד: לאחר סדרת הפיגועים שהיו בצרפת במהלך ה-18 החודשים האחרונים, פוליטיקאים בכירים בצרפת "נשבעו" להפציץ בעוצמה רבה מטרות של ארגון "המדינה האסלאמית" בסוריה ובעיראק. האם עולה על דעתכם שפוליטיקאים עיראקים "יישבעו" להפציץ מטרות אסלאמיות בצרפת רק בגלל שמאות רבות של אזרחים צרפתים התנדבו לארגון "המדינה האסלאמית" גם בשל אוזלת ידה של הממשלה בצרפתית שנתנה למפלצת האסלאמית הרדיקלית להתפתח אצלה? בעצם, מדוע שעיראק לא תפציץ מטרות אסלאמיות בצרפת? יש הרבה מטרות כאלה בצרפת שהתפתחו אפילו ביוזמן של הממשלות הצרפתיות לדורותיהן. ספק רב אם עיראק תפציץ מטרות אסלאמיות בצרפת משום שיש כאן לא רק בעיה של חוסר-יכולת מבצעית, אלא גם תפיסה תרבותית שבמסגרתה הקורבנות של העולם-הערבי הם רק "מספר" - עוד מספר בשרשרת של מספרים שמשתנים פעם ביום בהתאם לעוצמתו של הפיגוע. באירופה יש בני-אדם עם פנים אנושיות, עם חלומות ושאיפות. בעוד, שבעולם-הערבי יש מספר בלבד שמסתיר את הפנים האנושיות, מסתיר את החלומות ומסתיר את השאיפות האנושיות. לדידה של מרבית התקשורת המערבית, המצב הזה מאוד נוח משום שלא צריך להתמודד עם עוצמות רגשיות העלולות להתפרץ לנוכח גורלם מכמיר-הלב של מיליוני בני-אדם החיים תחת משטר אסלאמי ברוטאלי וקטלני.

על-פי מקורות אחדים בטורקיה, במהלך ההפיכה-הצבאית נהרגו לפחות 290 בני-אדם. אנחנו מדברים על הפיכה צבאית שנמשכה שעות אחדות בלבד. אולם, מספר ההרוגים הגבוה מראה בעליל על כוונה לגרום להרג. כך למשל, ירי שהתבצע ממסוקים לעבר מאות אזרחים שיצאו להפגין ברחובות אנקרה, אולי לא היה לזה אפקטיביות מבצעית רבה, אך בוודאי יש לזה מימד של ייאוש מצד גורמים צבאיים בטורקיה שנואשו מהדרך בה הולכת טורקיה מודרנית. לאחר ההפיכה הצבאית הכושלת, ארדואן החזיק מעמד, אך טורקיה כולה הפסידה, משום שארדואן מתכנן לערוך "הנדסה אסלאמית דיקטטורית" בטורקיה כולה. התהליך הזה יהיה כואב, עמוק ואלים. במימד האנושי, ארדואן מתכנן להוציא מיליוני טורקים - שיש בהם שמץ קל של ליבראליות - מחוץ לטווח הלגיטימיות הטורקית על-פי המתווה האסלאמי שלו. שוב, אם אנחנו מדברים רק על המימד האנושי בלבד, הצעדים האלה מגבירים ויגבירו את הייאוש האזרחי בטורקיה עד כדי שימוש באמצעים קטלניים מאוד של הרג מכוון של אישים המכהנים בצמרת הפוליטית העכשווית של טורקיה. בימים אלה, אירופה זקוקה לארדואן. לפיכך, הצמרת הפוליטית באירופה יחד עם התקשורת האירופאית יתעלמו, כרגיל, ממה שמתחולל בטורקיה במימד האנושי תוך כדי שימת-דגש על עניינים סמנטיים מבחינה מילולית וערכית הקשורים כביכול לזכויות-אדם.

נחזור לרגע קט לעניין האנושי הקשור לפיגוע בבגדאד:  בתמונה מעל לפסקה הנוכחית, אנחנו רואים ילדים קטנים שהשתתפו בעצרת הזיכרון שהתקיימה בעיר בגדאד, לזכרם של כ-300 בני-אדם שנרצחו בפיגוע שהתבצע ב-3 ביולי 2016 בידי טרוריסטים מוסלמים מארגון "המדינה האסלאמית". הילדים האלה אינם שונים מילדים אחרים שהשתתפו בעצרות-זיכרון שהתקיימו בבלגיה, בצרפת, בארה"ב, בדנמרק, בגרמניה ובמדינות מערביות אחרות שבהן התבצע פיגוע טרור אסלאמי קטלני. אולם, קיים הבדל אחד גדול בין הילדים של בגדאד לבין הילדים של המערב - אם תמונה כזו הייתה מתפרסמת באחת מהמדינות המערביות, ללא ספק היא הייתה זוכה לתהודה בינלאומית מקיפה, רגשית, רגשנית ואנושית - ובצדק. אלא, שכאמור, בסך-הכל מדובר על ילדים עיראקים הזוכים לאזכור עיתונאי רק על-פי המימד המספרי של הפיגוע התורן.

בפיגוע בבגדאד נהרגו רקדן, צייר, צלם עיתונות, אנשים שעסקו באמנות, משורר, גברים צעירים, נשים צעירות, ילדים, ילדות, גברים התחתנו רק לפני ימים אחדים, נשים שעמדו להתחתן בחודשים הקרובים, נשים שעמדו ללדת בקרוב והורים צעירים שציפו לילדם הראשון. במקרים אחדים, משפחות שלמות נמחקו בפיגוע. המימד האנושי הזה לא באמת חרג מעבר לגבולותיה של עיראק - אולי אפילו לא מעבר לעיר בגדאד המתאבלת. המסקנה היא, שהטרור האסלאמי הרדיקלי הצליח להשליט סוג מסוים של שיח תקשורתי "אירופאי" המתייחס לעולם-הערבי כעניין מונוליטי ללא המימד האנושי, בזאת בניגוד גמור למקרים דומים המתרחשים במדינות המערב. במלים אחרות, האסלאם הרדיקלי והקטלני הצליח לעצב תודעה כלל-עולמית העלולה להיות מסוכנת הרבה יותר מכל פיגוע בו נהרגים מאות בני-אדם, משום שתגובת-הנגד "המערבית" עלולה להיות קטלנית ברמות בלתי-נסבלות לאור התודעה הזאת המתגבשת בשנים האחרונות בנוגע לחסרונו של המימד האנושי בסיקור המערבי.

==             

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית במימד התקשורתי", מגזין המזרח התיכון, 21 ביולי 2016.

טרור אסלאמי – המאבק על הערכים הליבראליים – יוני 2016

יום אחד בלבד לאחר המופע הפסיכוטי של חברת-הכנסת המוסלמית חנין זועבי בפרלמנט הישראלי, טרוריסט מוסלמי נוסף יצא את ביתו באזור חברון לעבר היישוב קריית-ארבע במטרה לבצע פיגוע טרור בשם "אללה המוסלמי". הטרוריסט חצה את הגדר המקיפה את היישוב, נכנס לבית מבודד, שם הוא ראה ילדה בת 12 נמה את שנתה, בשעה שהוריה היו מחוץ לביתם לרגל עיסוקיהם. הילדה עסקה בדבר הכי בנאלי בעולם - בשינה של שעות הבוקר המוקדמות כהרגלם של מיליוני ילדים אחרים ברחבי-העולם. ללא שום עכבות מוסריות בנוגע להשלכות של מעשיו - בדומה לטרוריסטים מוסלמים אחרים המקיפים את העולם התרבותי - הוא שלף סכין והחל לדוקר את הילדה בדקירות קטלניות מאוד שגרמו למותה. הרצח המתועב הזה אינו שונה הרבה מהרבה רציחות מתועבות רבות אחרות המתבצעות בשם "אללה המוסלמי" שהיו לאלפיהם בעשורים האחרונים. ישנו קו אחד מקשר בין התרבות הפסיכוטית של חנין זועבי שבאה לידי ביטוי בפרלמנט הישראלי לבין המעשה הפסיכוטי של טרוריסט מוסלמי שאינו מהסס לחסל בדקירות סכין ילדה קטנה. שניהם שואבים את השראתם מאותו מקור תרבותי אנטי-אנושי.

העולם-המוסלמי חולה במחלה ממארת של בערות, אלימות כלפי "כופרים" ושנאה-הדדית שבמסגרתה מחוסלים מידי חודש בחודשו אלפי מוסלמים אחרים ביד מוסלמים אחרים שמעולם לא הכירו. תאוות השנאה הזו טבועה היטב בתרבות הערבית-אסלאמית כבר מאות שנים - לפני הופעתו של הרעיון הג'יהאדיסטי בשם "אללה המוסלמי". הופעת האסלאם רק העניקה הכשר אידיאולוגי-דתי למנטאליות הקטלנית שכבר הייתה טבועה בחברה הערבית. לפיכך, אין זה משנה אם זו פרלמנטארית מוסלמית הפועלת בחברה דמוקרטית, או רופא נשים שרכש את כשרתו במדינה מודרנית, או מוסלמי שקיבל תעודת פליט כדי לחיות במדינה מערבית - שלושתם תמיד יעדיפו "להגשים" של תרבות הערבית-אסלאמית הקטלנית על-פני חיים במדינה מתקדמת המוכיחה להם מידי יום ביומו את נחשלותו המוחלטת של האסלאם על גווניו השונים.

התסכול הברוטאלי הזה אינו מופנה רק נגד "כופרים", בדומה לפעילותה של ח"כ המוסלמית חנין זועבי או של הטרוריסט המוסלמי מאורלנדו, בארה"ב, שחיסל 50 בני-אדם או של טרוריסט מוסלמי אחר שחיסל "רק" ילדה קטנה אחת בישראל, אלא הוא מופנה גם ובעיקר כלפי החברה המוסלמית כולה. המשמעות היא, שבנסיבות אחרות הם יכלו למצוא את עצמם מבצעים פיגועים קטלניים שהיו גורמים להריגתם של מאות בני-אדם בעיראק, בסוריה, בניגריה, בסודאן, בסעודיה, באפגניסטן, בפקיסטן, בטורקיה, בבנגלדש, בסומליה, בארה"ב או בצרפת. המסקנה הזו מטרידה, משום שהדת-המוסלמית הפכה לארגון הטרור הגדול ביותר בעולם לא רק בשל מעשיהם של כמה מאות-אלפי טרוריסטים, אלא בעיקר בשל הסכמתם שבשתיקה של מאות-מיליוני מוסלמים אחרים למעשיהם הזוועתיים.

התשובה של העולם-הליבראלי אינה צריכה להיות רק באמצעות מערכות הגנתיות או התקפיות נגד הברבריזם האסלאמי הלובש צורה ופשוט צורה - פעם בסגנון ח"כ המוסלמית חנין זועבי ופעם בסגנונו של אבו-בכר אל-בגדאדי מנהיג ארגון "המדינה האסלאמית". לדידם, גם "הזכות להגנה עצמית" משמעותה "תוקפנות" כלפי הערכים הברוטאליים שהם מנסים לקדם, לטפח ולהפיץ ברחבי-העולם. התשובה של העולם-הליבראלי צריכה להיות גם בהקמתו של חיץ מוחלט באמצעות הוקעה מוחלטת ועמוקה כלפי כל הערכים האסלאמיים - מתחילתם ועד לסופם. החיץ הזה צריך להיות בנוי על ערכים מנוגדים בתכלית - של צדק מול עיוות מוסרי, של ליבראליזם מול ברבריות, של הומאניות מול אנטי-אנושיות, של קדושת-חיים מול תרבות המוות האופיינית כל-כך למבנה המנטאלי-התרבותי האסלאמי - המשותף לחנין זועבי המוסלמית, לארגון "בוקו חראם" בניגריה, לארגון "אל-שבאב" בסומליה ולארגון "המדינה האסלאמית" בסוריה ובעיראק. יש עוד מאות ארגוני טרור אסלאמיים כמותם - קטנים כגדולים - הפועלים במרחב האסלאמי כולו ואף מעבר לו, החל מתנועות הטרור אסלאמיות בדרום-הפיליפינים וכלה בדרום-אמריקה.

באירופה המערבית מתחוללים שינויים איטיים, אך דטרמיניסטיים, בתחום המשפטי בנוגע ל"ערכים" מסוימים אותם מייבאים המוסלמים המגיעים לאירופה כפליטים או כמהגרים. במדינות אחדות מתגבשת לה הבנה מסוימת וקבלה מסוימת ברמה המשפטית בנוגע ל"ערכים" אסלאמיים מסורתיים כמו נישואי-קטינות; ריבוי-נשים; אונס במסגרת המשפחה; אונס על רקע "מצוקה מינית"; כריתת הדגדגן; ואפילו רצח על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה". במדינות אחדות קיימת הבנה בנוגע ל"ערכים" האסלאמיים בסוגיית מעמד-האישה ויחסם של בתי-הדין ההלכתיים בנושא זה הפועלים על פי חוקי השריעה המעוותים. במובן הזה, במרבית המדינות במערב אירופה מתגבשת לה "חברה מקבילה" שיש לה ערכים המנוגדים לחלוטין לתרבות הליבראלית האירופאית שהתפתחה ב-70 השנים האחרונות.

"החברה המקבילה" הזו, ברוב המקרים, פועלת בהסכמה שבשתיקה של הרשויות המקומיות כדי לא לעורר את המפלצת האסלאמית בשל החשש מאיבוד-שליטה של הסדר החברתי והפוליטי. מדיניות כזו מראה בעליל שמדינות אירופה אחדות מייחסות מעמד שווה וזהה בין הערכים הליבראליים של העולם-החופשי לבין הערכים האסלאמיים המבוססים על דיכוי ושליטה עד כדי מעשי רצח המוניים. כאשר אירופה המערבית מייחסת לערכים האסלאמיים המסורתיים מעמד שווה לערכיה הדמוקרטיים, המשמעות היא, שאירופה המערבית הפסידה בקרב ללא ירייה אחת אפילו. אולם, במקביל לכך מתחוללים שינויים משמעותיים באירופה לאחר פרישתה של בריטניה מהאיחוד-האירופאי: באוקטובר 2016 יערכו בחירות חוזרות באוסטריה בהן עלול לנצח הימין הקיצוני במדינה, וכן באותו חדש ייערך משאל-עם בהונגריה בנוגע לקליטתם של הפליטים מוסלמים על-פי תכתיב של האיחוד-האירופאי המעורר המתנגדות עזה ברחבי הונגריה כולה במדינות אירופאיות נוספות. במילים אחרות, האם הליברליזם המערבי לא יכול להציג אלטרנטיבה אידיאולוגית ומעשית מול האסלאם הרדיקאלי וקטלני, הוא מותיר את השדה הפוליטי לכוחות רדיקליים חשוכים הטבועים היטב ב-DNA התרבותי של אירופה ההיסטורית.

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית - חג הרמדאן -  יוני 2016

מדינה:	הרוגים:	פצועים/הערות:
עיראק:	6,315	כולל טוריסטים מוסלמים
סוריה:	4,823	כולל טרוריסטים מוסלמים
אפגניסטן:	1,253	רבים מהם טרוריסטים
תימן:	517	1,000 פצועים
סומליה:	380	1,000 פצועים
ניגריה - טרור אסלאמי:	379	2,000 פצועים
לוב:	334	רבים מהם חיילים ואזרחים
ניז'ר - טרור אסלאמי:	201	רבים מהם אזרחים
טורקיה:	148	כולל לוחמים כורדים
דרום-סודאן:	76	--
קמרון - טרור אסלאמי:	70	--
מצרים:	60	--
פקיסטן:	59	--
ארה"ב - טרור אסלאמי:	50	כולל הטרוריסט המוסלמי
מאלי:	40	--
הרפובליקה של מרכז אפריקה:	40	--
סודאן + דארפור:	38	--
הודו - טרור אסלאמי - קשמיר:	30	--
איראן - כורדים:	27	מתוכם 5 חיילים איראנים
אלג'יריה:	22	רובם טרוריסטים מוסלמים
לבנון:	21	--
קזחסטן - טרור אסלאמי:	16	--
ירדן:	13	--
קניה - טרור אסלאמי:	10	--
רוסיה - קווקז:	10	--
תאילנד - טרור אסלאמי:	8	--
פיליפינים - טרור אסלאמי:	6	--
בנגלדש:	6	לא כולל הפיגוע שהיה ב-1 ביולי
צרפת - טרור אסלאמי:	3	--
מדגסקר:	2	--
סעודיה:	1	--
כוויית:	1	--
ישראל - עזה:	--	--
ישראל - הרשות הפלסטינית:	6	5 מהם טרוריסטים
ישראל - טרור:	6	כולל הפיגוע ב-1 ביולי
תימן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	23	--
פקיסטן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	2
אפגניסטן -חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	19
סה"כ:	15,015 הרוגים	30,000 פצועים

בסיכומו של דבר, בחודש יוני 2016, נהרגו 15,015 בני-אדם באלפי פעולות טרור אסלאמיות ואלימות אסלאמית הלובשת צורה ופושטת צורה בהתאם לנסיבות המשתנות. יש לנו הערכה זהירה שמספר ההרוגים היה גבוה בהרבה ממה שצלחנו לאסוף דרך מקורות תקשורתיים רשמיים ולא רשמיים. אזורים שלמים במרחב האסלאמי כולו עדיין חסומים ברמה התקשורתית הן בשל תשתית רעועה והן בשל מדיניות מכוונת של הממשלות ושל הארגונים הרדיקליים הפועלים במרחב. התמונה של ששת החודשים הראשונים של שנת 2016 נראית כך: בחודש מאי נהרגו 11,858 בני-אדם; בחודש אפריל נהרגו 10,691 בני-אדם; בחודש מרץ נהרגו 10,705 בני-אדם; בחודש פברואר נהרגו 12,599 בני-אדם; ובחודש ינואר נהרגו 12,161 בני-אדם. בחודשים ינואר-יוני 2016 נהרגו 73,029 בני-אדם.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - המאבק על הערכים הליבראליים - יוני 2016", מגזין המזרח התיכון, 7 ביולי 2016.