טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית במימד התקשורתי

יום אחד בלבד לאחר הפיגוע הקטלני שהתבצע בעיר ניס שבמהלכו נהרגו 84 בני-אדם בידי טרוריסט מוסלמי בשם מוחמד, העולם התעורר לטרגדיה נוספת - מעשה ידי אדם - בעקבות הפיכה צבאית בטורקיה שחלה ב-15 ביולי 2015, זמן קצר לפני חצות והסתיימה כעבור שעות אחדות עם מאות הרוגים. אנחנו תמיד יכולים לתאר, לבאר, להסביר ולנתח את האירועים מנקודת-מבט של צופים מרחוק שיש להם נגיעה עקיפה לאירועים הקטלניים האלה, גם אם לעיתים אירועים כאלה מתרחשים בעוצמות נמוכות גם על סף דלתנו - דהיינו בישראל. אולם המיוחד ברצף האירועים הקטלניים האלה - שהחל עם תחילתו של חג הרמדאן המוסלמי - מתבטא בקלות הבלתי-נסבלת בו טרוריסט אחד יכול לגרום להרג המוני של בני-אדם בעוצמות קטלניות כאלה של עשרות רבות של הרוגים ולעיתים גם מאות הרוגים.

כך למשל, ב-3 יולי 2016, נהרגו יותר מ-300 בני-אדם בפיגוע טרור קטלני במיוחד שהתבצע בידי אדם אחד שפעל באזור העיר בגדאד בשם ארגון "המדינה האסלאמית". זה היה אחד מהפיגועים הקטלניים ביותר שהיו בעיראק מאז שנת 2003. למרות המספר הגבוה של הנפגעים, אף רשת תקשורת בינלאומית לא חרגה ממנהגה מלדווח על שדה-הקטל הזה מחוץ למסגרת של אירוע-חדשותי רגיל כחלק משלל אירועים אחרים המתרחשים בעולם. הנקודה הזו מעוררת מחשבה בנוגע להבדל התהומי בסיקור החדשותי בין הפיגוע בבגדאד לבין הפיגוע בעיר ניס ולניסיון ההפיכה הצבאית שהיה בטורקיה ב-15 ביולי 2016. יש לנו כאן שלושה אירועים, קטלניים מאוד על-פי הסדר הבא: בבגדאד נהרגו 300 בני-אדם; בצרפת נהרגו 84 בני-אדם; בטורקיה נהרגו 290 בני-אדם. בשלושת האירועים האלה נהרגו בזמן קצר בלבד 674 בני-אדם, לצד אלפי הרוגים נוספים שהיו במרחב-האסלאמי כולו במהלך התקופה הנדונה.

ההשפעה על התודעה הכללית בקרב האזרחים, בקרב מעצבי דעת-קהל ובקרב הפוליטיקאים, בנוגע לטבח שהתבצע בניס ולהפיכה הצבאית בטורקיה, הייתה גדולה בעשרות מונים מאשר הטבח הקטלני שהיה בבגדאד. יש לכך סיבות אחדות, כמובן. אם התקשורת הבינלאומית הייתה מתייחסת לטבח בבגדאד באופן זהה מבחינת הסיקור הבינלאומי שהיה בשני האירועים האחרים, סביר להניח שלאירועים בבגדאד היו השפעות החורגות מגבולותיה של עיראק. אולם, בסך-הכל מדובר על "עוד פיגוע" בעיראק. מספר ההרוגים הגבוה בעיראק העניק לכך קדימות מסוימת במשדרי החדשות, אך לא מעבר לכך. כמה ילדים נהרגו בפיגוע ניס? כל העולם יודע. כמה ילדים נהרגו בפיגוע בבגדאד? אף אחד לא יודע. מרבית התקשורת הבינלאומית העניקה לפיגוע בניס מימד אנושי באמצעות סיפוריהם של ההרוגים, של קרוביהם ושל עדים שהיו באזור הפיגוע. כל עצרת זיכרון קטנה שנערכה בעיר ניס, קיבלה סיקור תקשורתי במשדרי החדשות באמצעות מאות העיתונאים שזרמו לעיר מאז בפיגוע שהתבצע ביום הבסטיליה ב-14 ביולי 2016.

בתל-אביב, בלונדון, בברלין, בהולנד, בניו יורק ובמקומות נוספים, בנייני ציבור נצבעו בצבעי הדגל הצרפתי לאות הזדהות עם העם הצרפתי. פוליטיקאים מרחבי-העולם וסתם אזרחים העלו את הדגל הצרפתי לדפי הפייסבוק האישיים שלהם. בעיתונים היומיים ברחבי-העולם, הדגל הצרפתי הופיע בעמוד הראשון לצד הסיקור המלא שנמרח על עמודים שלמים בנוגע לטרגדיה הקשה, הנוספת, אותה חוו תושבי צרפת. ההזדהות בינלאומית הייתה מרשימה, מעוררת-כבוד, טבעית לחלוטין במימד האנושי שלה.

ועם זאת, אף אחד בעולם לא האיר את בנייני הציבור בדגלי עיראק לאות הזדהות עם קורבנות בפיגוע הקשה של ה-3 ביולי 2016. שום עצרת זיכרון בינלאומית לא נערכה בבירות המערב לזכרם של הרוגי הפיגוע הזה. גם אף גורם תקשורתי לא באמת העניק לפיגוע בבגדאד איזה מימד אנושי באמצעות אזכור של האנשים והילדים שנהרגו בפיגוע הקטלני. סיפוריהם של הנרצחים וקרובי-משפחתם לא מילאו את עמודי החדשות ולא שודרו בערוצי הטלוויזיה, במשך שעות ארוכות, בדומה לנפגעים במדינות-המערב. ההשפעה של האירוע הזה טלטלה לחלוטין את החברה העיראקית, אך טלטלה זו לא חרגה מעבר לגבולותיה של עיראק מתוך הרגל-מגונה של תפיסה מחשבתית-אידיאולוגית של התקשורת המערבית בנוגע לאירועים המתרחשים בעולם-הערבי. אין הסבר אחד לתופעה הזו, וגם לא כדאי לבסס השערה אחת שתכלול בתוכה את התנהגותם של כל כלי-התקשורת המערביים. אולם, ללא כל ספק, יש כאן בעיה רצינית הנוגעת גם לסיקור התקשורתי השורר באירופה, בארה"ב ובישראל בנוגע למרחב כולו ואף מעבר לו.

אנחנו יכולים לרדת עד לרמת אבסורד בנוגע להבדל בהתייחסויות לתגובות בנוגע לאירועים הקטלניים שהיו בניס ובבגדאד: לאחר סדרת הפיגועים שהיו בצרפת במהלך ה-18 החודשים האחרונים, פוליטיקאים בכירים בצרפת "נשבעו" להפציץ בעוצמה רבה מטרות של ארגון "המדינה האסלאמית" בסוריה ובעיראק. האם עולה על דעתכם שפוליטיקאים עיראקים "יישבעו" להפציץ מטרות אסלאמיות בצרפת רק בגלל שמאות רבות של אזרחים צרפתים התנדבו לארגון "המדינה האסלאמית" גם בשל אוזלת ידה של הממשלה בצרפתית שנתנה למפלצת האסלאמית הרדיקלית להתפתח אצלה? בעצם, מדוע שעיראק לא תפציץ מטרות אסלאמיות בצרפת? יש הרבה מטרות כאלה בצרפת שהתפתחו אפילו ביוזמן של הממשלות הצרפתיות לדורותיהן. ספק רב אם עיראק תפציץ מטרות אסלאמיות בצרפת משום שיש כאן לא רק בעיה של חוסר-יכולת מבצעית, אלא גם תפיסה תרבותית שבמסגרתה הקורבנות של העולם-הערבי הם רק "מספר" - עוד מספר בשרשרת של מספרים שמשתנים פעם ביום בהתאם לעוצמתו של הפיגוע. באירופה יש בני-אדם עם פנים אנושיות, עם חלומות ושאיפות. בעוד, שבעולם-הערבי יש מספר בלבד שמסתיר את הפנים האנושיות, מסתיר את החלומות ומסתיר את השאיפות האנושיות. לדידה של מרבית התקשורת המערבית, המצב הזה מאוד נוח משום שלא צריך להתמודד עם עוצמות רגשיות העלולות להתפרץ לנוכח גורלם מכמיר-הלב של מיליוני בני-אדם החיים תחת משטר אסלאמי ברוטאלי וקטלני.

על-פי מקורות אחדים בטורקיה, במהלך ההפיכה-הצבאית נהרגו לפחות 290 בני-אדם. אנחנו מדברים על הפיכה צבאית שנמשכה שעות אחדות בלבד. אולם, מספר ההרוגים הגבוה מראה בעליל על כוונה לגרום להרג. כך למשל, ירי שהתבצע ממסוקים לעבר מאות אזרחים שיצאו להפגין ברחובות אנקרה, אולי לא היה לזה אפקטיביות מבצעית רבה, אך בוודאי יש לזה מימד של ייאוש מצד גורמים צבאיים בטורקיה שנואשו מהדרך בה הולכת טורקיה מודרנית. לאחר ההפיכה הצבאית הכושלת, ארדואן החזיק מעמד, אך טורקיה כולה הפסידה, משום שארדואן מתכנן לערוך "הנדסה אסלאמית דיקטטורית" בטורקיה כולה. התהליך הזה יהיה כואב, עמוק ואלים. במימד האנושי, ארדואן מתכנן להוציא מיליוני טורקים - שיש בהם שמץ קל של ליבראליות - מחוץ לטווח הלגיטימיות הטורקית על-פי המתווה האסלאמי שלו. שוב, אם אנחנו מדברים רק על המימד האנושי בלבד, הצעדים האלה מגבירים ויגבירו את הייאוש האזרחי בטורקיה עד כדי שימוש באמצעים קטלניים מאוד של הרג מכוון של אישים המכהנים בצמרת הפוליטית העכשווית של טורקיה. בימים אלה, אירופה זקוקה לארדואן. לפיכך, הצמרת הפוליטית באירופה יחד עם התקשורת האירופאית יתעלמו, כרגיל, ממה שמתחולל בטורקיה במימד האנושי תוך כדי שימת-דגש על עניינים סמנטיים מבחינה מילולית וערכית הקשורים כביכול לזכויות-אדם.

נחזור לרגע קט לעניין האנושי הקשור לפיגוע בבגדאד:  בתמונה מעל לפסקה הנוכחית, אנחנו רואים ילדים קטנים שהשתתפו בעצרת הזיכרון שהתקיימה בעיר בגדאד, לזכרם של כ-300 בני-אדם שנרצחו בפיגוע שהתבצע ב-3 ביולי 2016 בידי טרוריסטים מוסלמים מארגון "המדינה האסלאמית". הילדים האלה אינם שונים מילדים אחרים שהשתתפו בעצרות-זיכרון שהתקיימו בבלגיה, בצרפת, בארה"ב, בדנמרק, בגרמניה ובמדינות מערביות אחרות שבהן התבצע פיגוע טרור אסלאמי קטלני. אולם, קיים הבדל אחד גדול בין הילדים של בגדאד לבין הילדים של המערב - אם תמונה כזו הייתה מתפרסמת באחת מהמדינות המערביות, ללא ספק היא הייתה זוכה לתהודה בינלאומית מקיפה, רגשית, רגשנית ואנושית - ובצדק. אלא, שכאמור, בסך-הכל מדובר על ילדים עיראקים הזוכים לאזכור עיתונאי רק על-פי המימד המספרי של הפיגוע התורן.

בפיגוע בבגדאד נהרגו רקדן, צייר, צלם עיתונות, אנשים שעסקו באמנות, משורר, גברים צעירים, נשים צעירות, ילדים, ילדות, גברים התחתנו רק לפני ימים אחדים, נשים שעמדו להתחתן בחודשים הקרובים, נשים שעמדו ללדת בקרוב והורים צעירים שציפו לילדם הראשון. במקרים אחדים, משפחות שלמות נמחקו בפיגוע. המימד האנושי הזה לא באמת חרג מעבר לגבולותיה של עיראק - אולי אפילו לא מעבר לעיר בגדאד המתאבלת. המסקנה היא, שהטרור האסלאמי הרדיקלי הצליח להשליט סוג מסוים של שיח תקשורתי "אירופאי" המתייחס לעולם-הערבי כעניין מונוליטי ללא המימד האנושי, בזאת בניגוד גמור למקרים דומים המתרחשים במדינות המערב. במלים אחרות, האסלאם הרדיקלי והקטלני הצליח לעצב תודעה כלל-עולמית העלולה להיות מסוכנת הרבה יותר מכל פיגוע בו נהרגים מאות בני-אדם, משום שתגובת-הנגד "המערבית" עלולה להיות קטלנית ברמות בלתי-נסבלות לאור התודעה הזאת המתגבשת בשנים האחרונות בנוגע לחסרונו של המימד האנושי בסיקור המערבי.

==             

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית במימד התקשורתי", מגזין המזרח התיכון, 21 ביולי 2016.