הרביעייה הפותחת - או ארבעת פרשי האפוקליפסה

מאמר ראשון -  מאת ד"ר ישראל בר-ניר: ארבעת פרשי יום הדין או ארבעת פרשי האפוקליפסה, הם דמויות המופיעות בברית החדשה, בספר הבשורה ע"פ יוחנן בו מתוארים מאורעות אחרית הימים. המוטיב של ראיית ארבעה רוכבי סוסים המהווים שליחי האל, לקוח מספר זכריה: וָאָשֻׁב, וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה, וְהִנֵּה אַרְבַּע מַרְכָּבוֹת יוֹצְאוֹת, מִבֵּין שְׁנֵי הֶהָרִים; וְהֶהָרִים, הָרֵי נְחוֹשֶׁת. בַּמֶּרְכָּבָה הָרִאשֹׁונָה, סוּסִים אֲדוּמִּים; וּבַמֶּרְכָּבָה הַשֵּׁנִית, סוּסִים שְׁחוֹרִים. וּבַמֶּרְכָּבָה הַשְּׁלִישִׁית, סוּסִים לְבָנִים; וּבַמֶּרְכָּבָה הָרְבִיעִית, סוּסִים בְּרוּדִּים, אֲמוּצִּים (זכריה, פרק ו').

הכותרות בתקשורת בימים אלה מספרות על ארבעה גנרלים, רמטכ"לים לשעבר, שחברו ביחד על מנת לגאול את העם היושב בציון מ"המצוקה" בה הוא נמצא כתוצאה ממדיניותו "הכושלת" של נתניהו. בהופעותיהם הפומביות הם הפליאו את מכותיהם ולא חסכו גידוף או השמצה מראש הממשלה - בהשאלה מהנאמר בהגדה של פסח כל המרבה לגדף את נתניהו הרי זה משובח.

מבין הארבעה - ברק, יעלון, אשכנזי וגנץ, הגדיל לעשות אהוד ברק, שנוסף להיותו רמטכ"ל לשעבר כיהן פעמיים כשר ביטחון ופעם אחת, תקופה קצרה, כראש ממשלה. בהשוואה לאש והגופרית שברק הטיח בנתניהו, ה"כיסוי" הקבוע לו זוכה נתניהו מעל דפי "העיתון לאנשים חושבים" יכול בהחלט להראות כאוסף של מחמאות.

הופעתו של ברק משכה תשומת-לב מיוחדת בגלל הזקן שהוא החליט לגדל - אולי הוא חשב שהופעתו החדשה תקל על הציבור לשכוח את המורשת האומללה שהוא הותיר אחריו כראש ממשלה/שר ביטחון. אבל לא קשה היה להבחין שזו אותה גברת בשינוי אדרת. על מחדליו - אף לא מילה, על מחדליהם של אחרים - מלוא המגילה. בין השאר, בנאומו ברק קרא להחלפת השלטון דרך מחאה עממית ודרך פתק הבוחר. מאחר ובחירות אינן נראות באופק בשעה זו, זאת שאלה מעניינת למה בדיוק ברק מתכוון כאשר הוא מדבר על "החלפת השלטון דרך מחאה עממית". כאשר ברק נשאל על כך בראיון בטלוויזיה ע"י רינה מצליח, הוא נמנע ממתן תשובה.

  

בקטע אחר של נאומו ברק הצהיר "התחילה הספירה לאחור לסיום כהונתו של נתניהו". הבנת המתרחש בעולם ויכולת חיזוי לא היו אף פעם הצד החזק של אהוד ברק. כשפרצה מלחמת האזרחים בסוריה לפני חמש שנים, ברק "נתן" לאסד מקסימום שבועיים של השארות בשלטון. זמן קצר לאחר מכן, בעקבות איומו של אבו מאזן לפנות למועצת הביטחון לקבלת הכרה במדינה פלשתינאית במרץ 2011, ברק התנבא על "צונאמי מדיני" הצפוי למדינת ישראל. על הצונאמי אפשר לומר "נשיאים ורוח, וגשם אין", ואחיזתו של אסד במוסרות השלטון בסוריה איתנה יותר מתמיד. תחזיות השחור של ברק אינן צריכות להדאיג את נתניהו.

  

בינתיים, בשלוש השנים שנותרו עד למועד הבחירות, ולפני שהם מתחילים לארגן "מחאה עממית" על מנת לקצר את תקופת ההמתנה, על הארבעה להתגבר על מכשול שהוא למעשה בלתי עביר - עליהם להחליט "מי בראש".

אמחיש את גודל הבעיה באמצעות סיפור מהסרטים. לפני כארבעים שנה יצאה מהוליווד קומדיה משעשעת בשם מלחמתו הסודית של הארי פריג (The Secret War of Harry Frigg). הסרט, בכיכובו של פול ניומן, תיאר סיטואציה ממלחמת העולם-השנייה בה ארבעה גנרלים - אמריקאי, בריטי, צרפתי וקנדי, נמצאים בשבי האיטלקי. במקום לכלוא אותם במחנה שבויים, האיטלקים שיכנו אותם בווילה מפוארת עם שמירה מינימאלית והם היו חופשיים לצאת ולבוא כעולה על רוחם. במפקדת בעלות-הברית שררה מבוכה. אף אחד לא הבין למה הם לא בורחים מהשבי. לבסוף מי שהוא עלה על התשובה - "כל הארבעה הם תתי אלופים (גנרלים עם כוכב אחד), ואף אחד מהם לא מוכן לקבל פקודות מהאחרים" חשבו וחשבו ומצאו פתרון. איתרו סמל בלתי ממושמע (פול ניומן) שלאורך כל הקריירה הצבאית שלו היה נמלט ממעצרים להם נידון על עבירות משמעת. בתמורה להבטחה שהוא יקבל חנינה על כל עבירותיו, הוא הסכים לקבל דרגה זמנית של אלוף (גנרל עם שני כוכבים), ולצנוח באזור על מנת ליפול בשבי ו"לתפוס פיקוד". זה עבד, ואחרי מספר התפתחויות שנועדו למלא את עלילת הסרט בתוכן, הגנרלים נמלטו מהשבי, תחת פיקודו של ה"אלוף".

הבעיה היחידה היא שהפתרון ההוליוודי איננו ישים למצב בישראל. מעל תת-אלוף יש דרגה של אלוף. אבל רב-אלוף היא הדרגה הכי גבוהה אליה אפשר להגיע, ואין דרגה מעליה. אז איך ימצאו "פול ניומן" שרמטכ"ל לשעבר יהיה מוכן לציית לו? מהכרת הנפשות הפועלות, מועד הבחירות הקרובות יעבור לפני שהפרימדונות האלה יצליחו להחליט למי מהם מגיעה הבכורה.

אבל זה לא סוף המעשה. חבורת הארבעה, "הרביעייה הפותחת" כפי שכיניתי אותה, היא רק קצה הקרחון. מאחוריהם נגררת חבורה שלמה של "בטחוניסטים". זאת חבורה המונה כ-200 לשעברים, ברובם אלופים ותתי אלופים. החבורה הזאת התארגנה במהלך כהונתו הקצרה של ברק כראש ממשלה, על מנת להקנות לגיטימציה ביטחונית ליוזמתו של ברק למסור את רמת-הגולן לסוריה. קבוצת הבטחוניסטים היא מאגר בלתי-נדלה של ראשי ממשלה בפוטנציה.

על-מנת להבין את מידת ההבנה של החבורה הזאת במתרחש בעולם, יש ביניהם כאלה שעדיין טוענים שאילו היו מאפשרים לברק למסור את רמת-הגולן לסוריה, סוריה הייתה הופכת לדמוקרטיה שוחרת שלום, ומלחמת האזרחים שם הייתה נמנעת - אורי שגיא, מי שהיה ראש אמ"ן, למשל.

בפוליטיקה קשה מאוד, למעשה בלתי אפשרי, לחזות את העתיד. נכון להיום, לא נראה שבעתיד הנראה לעין יש סיכוי כל שהוא שהשלטון במדינת-ישראל יוחלף דרך פתק הבוחר. האם מדינת-ישראל תגלוש לנורמה של חילופי שלטון דרך "מחאה עממית"? ימים יגידו. אם זה יקרה, קרוב לוודאי שהדבר יתקבל בברכה בבית הלבן ובבירות מערביות אחרות.

הנשיא אובמה, בעת ביקורו בישראל, הצביע בברור למה הוא מצפה. במקום להופיע בפני הכנסת, אובמה הופיע בבנייני האומה שם הוא נשא נאום בפני קהל סטודנטים שהיה מורכב רובו ככולו מתומכי מרץ באוניברסיטת בן-גוריון (נציגי השגרירות האמריקאית דאגו לסנן את המוזמנים). בנאומו הוא קרא לקהל לקחת דוגמא ממה שהתרחש בכיכר "תחריר" במצריים.

מאמר שני - מאת ד"ר יוחאי סלע: בישראל יש איזה תופעה פוליטית מוזרה הראויה למחקר מנטאלי מעמיק: כל מי שעובר לצד השמאלני של המפה הפוליטית מבחינה אידיאולוגית (או שהוא היה שם כבר), מתגלה בסופו של דבר, כבעל אישיות פסיכוטית עם רעיונות ואמירות מוזרות מאוד, עד שהן עלולות לסכן את הציבור הישראלי כולו - במידה ושאיפותיו הפוליטיות יתגשמו ברמה הלאומית. כנראה שהשאיפה האישית הזו, הבלתי-ניתנת לריסון, לחתור תחת ראש-ממשלה מכהן בשל משטמה אישית או בשל חוסר-היכולת להשפיע על בחירתו הדמוקרטית של הציבור, היא שמהווה זרז למצב הפסיכוטי הזה המלווה בדרך-כלל באמירות שהן על סף ה"היסטריה-הלאומית" שהיא בסך-הכול השתקפות בלבד של האישיות הגבולית הזו.

במילים אחרות, הקשר בין ההיסטריה-המילולית המבוססת על דמיונות-שווא לבין המציאות אינו קיים כלל - אך היא קיימת, ללא כל-ספק, רק בדמיונו של הדובר. פופוליזם שמאלני + משיחיות פוליטית + היסטריה מילולית + רקע צבאי, מהווים מתכנון מסוכן, העלול לערער מדינות דמוקרטיות יציבות כדוגמת מדינת-ישראל. ובכן, מדוע זה מסוכן? משום שהאישיות הגבולית הזו מחפשת קיצורי-דרך באמצעות אלימות מילולית או באמצעות אלימות אופרטיבית לא בשל כישלונה של מדינת-ישראל, אלא בשל כישלונה הפוליטי הקולוסאלי של האישיות-הפוליטית-הגבולית הזו, המתבטא בחוסר-היכולת (או בחוסר-הכישרון) לשכנע את הציבור הישראלי באמצעות תהליכים דמוקרטיים חוקתיים מקובלים וארוכי-טווח. הגישה ש"יעד-פוליטי" מבוקש דורש התייחסות אופרטיבית בדומה ל"יעד-צבאי" מבחינה האסטרטגית והטקטית, היא חשיבה מסוכנת מהיסוד, משום ששני היעדים האלה מצריכים משאבים שונים לחלוטין, שהם זרים לחלוטין למי שמחזיק במנטאליות של "גנרליסימו" בעברו הצבאי - זה המתיימר להנהיג מדינה דמוקרטית ברמה הפוליטית-לאומית.

עצוב מאוד שחלקים אחדים בתקשורת הישראלית - זו המתיימרת להציג עמדות ליבראליות עד כדי גיחוך - הלכה שבי אחרי אמירותיהם של בכירים לשעבר שפרשו מהמערכות הביטחוניות הישראליות בשנים האחרונות. התמיכה האוטומטית הניתנת לדבריהם רק בשל היותם גנרלים לשעבר המציגים עמדות שמאלניות שטחיות, מראה בעליל על דלות הרוח הדמוקרטית השוררת בתקשורת הישראלית "השמאלנית" ועל מצבו הקשה של השמאל הישראלי ברמה הפוליטית והציבורית. השמאל הישראלי בדרך-כלל מטיח ביקורת כלפי הימין-השמרני על "משיחיותו", לכאורה. אך בה בעת, השמאל הישראלי מחפש כבר שנים איזה "משיח פוליטי עם הילה צבאית" שיגאל אותו ממצבו הפוליטי העגום ויביא לסחף פוליטי בדעת-הקהל הישראלי שיאמץ לחיקו את המחנה הפוליטי "הנכון".

הבעיה היא שלשמאל הישראלי, בשנים האחרונות, אין הרבה מה למכור - לא מבחינה פוליטית, לא מבחינה ערכית, לא מבחינה תרבותית, לא מבחינה מוסרית ולא מבחינה כלכלית-חברתית. אין תימה איפה, שהשמאל הישראלי, על שלוחותיו המדלדלות בתקשורת הישראלית, נוטה יותר ויותר לעבור להסתה יומיומית שלוחת-רסן לא רק כלפי אישים פוליטיים בכירים אלא גם נגד מוסדות המדינה ונגד הערכים הלאומיים של מדינת-ישראל שהשמאל הישראלי היה שותף לעיצובם עד למפלה הגדולה של שנת 1977. וכך במסגרת הזו, הבליח לפתע-פתאום גנרליסימו אהוד ברק עם אמירה של "מהפכן בסגנון קובני" על כך ש"צריך להפיל את הממשלה הנוכחית דרך מחאה עממית". בראבו, גנרליסימו, בראבו! כשאהוד ברק מדבר על "ניצני פאשיזם בישראל", כדאי מאוד שהוא יבדוק היטב בציציותיו, לא בשל עברו (הקצר) כראש-ממשלת ישראל, אלא בגלל הנאום המטורלל של ה-16 ביוני 2016 בכנס-הרצליה.

==

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר, "הרביעייה הפותחת - או ארבעת פרשי האפוקליפסה", מגזין המזרח התיכון, 23 ביוני 2016.