הדכדוך-הגרמני לאור משבר הפליטים בגרמניה

בגרמניה - בדומה למדינות לאומיות אירופאיות נוספות כמו יוון, ארמניה, פינלנד, בולגריה, ליטא, לטביה, אסטוניה, פולין, אירלנד, הונגריה, איטליה, סלובקיה, צ'כיה, אוקראינה ורוסיה -  יש "חוק השבות" (מסוגים שונים) המעניק העדפה ברורה לאלה הקשורים היסטורית למרחב התרבותי הגרמני גם אם הם לא שהו על אדמת גרמניה במשך מאות שנים. מאידך, לידה בתחומי גרמניה אינה מעניקה את הזכות לקבל אזרחות באופן אוטומטי.

המשמעות של החוקים האלה - שנחקקו לאחר מלחמת-העולם השנייה כדי להתמודד עם מיליוני פליטים גרמנים שגורשו ממזרח אירופה - מראה בעליל שגרמניה החשיבה את עצמה בראש-ובראשונה כ"מדינת לאום" מובהקת של "העם הגרמני" הכוללת גם את הפזורה הגרמנית המתגוררת ברחבי-העולם. במהלך העשורים הראשונים לאחר מלחמת-העולם השנייה, נקלטו בגרמניה המערבית מיליוני פליטים שראו את עצמם חלק מן האומה הגרמנית החדשה. רובם ככולם רצו להשתתף במאמץ הלאומי לשקם את גרמניה ולעצב מחדש את התכנים הלאומיים והתרבותיים של המדינה. למרות הקשיים העצומים, הסדר-החברתי-הגרמני נשמר עד להבאתם של העובדים הטורקים שהפכו עם השנים לקהילה מוסלמית המונה יותר מ-5 מיליון אזרחים. גרמניה נאלצה להתמודד עם שוני תרבותי, דתי ומנטאלי תוך כדי אימוץ תפיסות חברתיות הדוגלות בחברה "רב-תרבותית". אלא, שעם הזמן המושג הזה הפך לסוג של מסך-עשן עבה שמאחוריו מסתתרת הזנחה של עשרות שנים, התעלמות מכוונת והעמדת-פנים פוליטית. אפילו אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה, נאלצה להודות לפני כשלוש שנים ש"הרב-תרבותיות" בגרמניה (ה"מולטי-קולטי") פשוט לא עובדת יותר. הסתבר, שיותר מידי מיעוטים חיים בגטאות מנטאליים ללא ידיעת השפה הגרמנית באופן ראוי גם אצל בני הדור השלישי של מהגרים שהגיעו לגרמניה בשנות ה-60 של המאה הקודמת. "הצרכים התרבותיים" של הקהילה המוסלמית בגרמניה, הביאה גם להפעלתן של מניפולציות פוליטיות על גרמניה מצד מדינות זרות כדוגמת טורקיה - בעיקר תחת הנהגתו הסחטנית של ארדואן.

את התרגיל המניפולטיבי הזה גילתה מחדש גם רוסיה של פוטין: בגרמניה מתגוררים כ-6 מיליון רוסים או יוצאי ברית-המועצות לשעבר המגדירים את עצמם "רוסים" מבחינה אתנית. רבים מהם הגיעו בשנות ה-90 של המאה הקודמת עם התפרקותה של ברית-המועצות. רובם ככולם השתלבו היטב בחיים התרבותיים והכלכליים של גרמניה ורבים מהם רואים את עצמם חלק אינטגראלי מהחברה הגרמנית. ההשפעה של קהילה זו על התרבות הגרמנית היא עצומה ומגוונת. כך למשל, אחת מהזמרות הפופולאריות ביותר בגרמניה, הלנה פישר, נולדה בקרסנויארסק (סיביר) להורים ממוצא "גרמני". בשנת 1988, בהיותה בת 4, הוריה היגרו לגרמניה. כמו כן, כמעט בכל תחרות אמנותית המתקיימת בגרמניה אפשר למצוא ייצוג בולט מאוד ליוצאי ברית-המועצות או לכאלה שהגיעו מרוסיה לפני שנים מועטות בלבד. לעיתים קרובות נשמעת הטענה, שהמהגרים הרוסים הצילו למעשה את התרבות הגרמנית המודרנית. גם אם יש בטענה זו הגזמה רבה, היא מבטאת את תרומתם והשפעתם הגדולה של יוצאי-רוסיה על גרמניה.

בדומה לקהילה המוסלמית, גם בקרב הקהילה הרוסית ישנו מיעוט גדול מאוד שנותר נאמן מאוד למסגרת הלאומית של רוסיה. בניגוד לקהילה המוסלמית, למיעוט זה אין כל דרישות תרבותיות מיוחדות המופנות כלפי הרשויות הממלכתיות של גרמניה. זהו למעשה מיעוט המזדהה פוליטית עם רוסיה ותומך בה כמעט בכל מעשיה - בעיקר תחת שלטונו של פוטין. הם אינם נזקקים למקורות תרבותיים ותקשורתיים של גרמניה משום שהם עדיין נטועים היטב בתוך ההוויה הרוסית על כל מרכיביה גם אם הם נמצאים על אדמת גרמניה. לפיכך, קבוצת אוכלוסיה זו משמשת כלי בידי השלטונות הרוסיים כ"קבוצת-לחץ" על הממשלה גרמנית בכל אירוע בו מתעוררת מחלוקת בין שתי המדינות - כפי שאירע בעקבות הסיפוח הרוסי של חצי-האי קרים בשנת 2014 ובנוגע למלחמה המתמשכת באוקראינה. לעיתים, המניפולציות האלה יוצאות-מכלל-שליטה כפי שאירע במהלך חודש ינואר 2016 הקשורה לבעיית הפליטים בגרמניה ולמעורבותו של משרד-החוץ הרוסי בעניין. ללא כל ספק, "המניפולציה הרוסית" קשורה בקשר הדוק לבעיית הפליטים המוסלמים בגרמניה ולתופעת ההטרדות המיניות ההמוניות ולמקרי האונס שהיו ברחבי גרמניה בליל הסילבסטר של ה-31 בדצמבר 2015.  מתוך כ-1,500 מקרים שנרשמו ביום זה ברחבי-גרמניה, יותר מ-800 מקרים היו בעיר קלן בלבד. מאז אותו יום, הנושא הזה לא יורד מסדר-היום הפוליטי והתקשורתי של גרמניה והוא עלול לגרום לאחד מהמשברים הפוליטיים הגדולים של גרמניה ב-20 השנים האחרונות. הקריאות להתפטרותה של אנגלה מרקל מתגברות ומתחזקות מיום ליום.

באמצע חודש ינואר 2016, אחד מערוצי הטלוויזיה הפופולאריים של רוסיה שידר סרטון בו נראית לכאורה ילדה בת 13 ממוצא רוסי, המתגוררת בברלין, נחטפת בידי מהגרים מוסלמים. כמו כן נמסר שהילדה עברה אונס והתעללות מינית במשך 30 שעות בידי החוטפים המוסלמים. כמובן, שהסרטון הזה גרם לסערת-נפשות גדולה מאוד בקרב הקהילה הרוסית המתגוררת בגרמניה ובכל אמצעי-התקשורת ברוסיה. ימים אחדים לאחר מכן, אלפי יוצאי-רוסיה ערכו הפגנות-מחאה במקומות אחדים ברחבי גרמניה נגד אוזלת-ידה של הממשלה הגרמנית ושל המשטרה הגרמנית, שלכאורה "מנסה להסתיר את המקרה". הפגנה כזו נערכה גם מול משרדה של אנגלה מרקל בברלין. המפגינים נשאו שלטים בסגנון "הנשים והילדות שלנו בסכנה", "היום הילדה שלי - מחר הילדה שלך", "הרחק את ידיך מנשותינו", וכן שלטים עם קריאות לשמור על "התרבות הגרמנית" ועל צביונה הנוצרי של גרמניה. אפילו שר-החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, המשתמש באירוע הזה כאמצעי-לחץ על גרמניה במסיבת עיתונאים מתוקשרת היטב, שנערכה ב-26 בינואר 2015, כשמאחוריו - על מסך ענק  - מוקרנת תמונתה של הנערה עם פרטי-המקרה המדובר. לברוב קרא לממשלת גרמניה לחקור לעומק את העניין בנוגע ל"ילדה שלנו". וכך, המתח המדיני בין רוסיה לגרמניה - שהחל עם אירועי אוקראינה - עלה שלב חדש, עד ששר-החוץ הגרמני נדרש גם הוא להגיב בתקיפות ובדחייה להאשמותיו של לברוב.

ובכן, מחקירת המקרה התברר שהילדה אכן קיימה יחסי-מין עם שני גברים ממוצא טורקי. לא היה כאן אונס ובוודאי שלא הייתה חטיפה. לדברי משטרת ברלין, לכול היותר אפשר להאשים את הגברים בפדופיליה או באינוס בשל גילה הצעיר של הילדה. כמו כן התברר שהסרטון שהוקרן בטלוויזיה הרוסית מתאר מקרה שאירע לפני שנים אחדות, ואין לו שום קשר למקרה הנוכחי. אולם, לאירוע הזה נוצרה דינאמיקה אלימה - גם בערוצי החדשות וברשתות החברתיות - שאי-אפשר היה לעצור אותה, משום שכל צד דבק לחלוטין בגרסתו המועדפת בשל שיקולים פוליטיים הנוגעים גם למצב הגיאו-פוליטי השורר באירופה בימים אלה. רוסיה חיפשה תירוץ לסגור חשבון עם גרמניה, תוך כדי מיצוי האירוע עד תומו שעדיין לא הסתיים.

מאז אירועי ההטרדות המיניות ההמוניות שהיו בעיר קלן ובערים נוספות ברחבי גרמניה, דומה הוא שגרמניה כולה שרויה בסוג של פיכחון מר עם תחושה עזה מאוד של חרדה הידועה בכינוי "הדכדוך הגרמני" הטיפוסי שנכתב עליו אין-ספור מאמרים וספרים. "הדכדוך" הזה אפילו מדבק את המהגרים החדשים של גרמניה כסוג של פסיכוזה קולקטיבית לנוכח המציאות הנראית איומה ובלתי-אפשרית - ובעיקר קיימת חרדה גדולה מאוד מפני העתיד. אחד מביטויי-החיפוש הנפוצים ביותר בחודשים האחרונים בגוגל-גרמניה הוא "איך לא לפחד", או "מה צריך לעשות כדי לא לפחד". בתקשורת הגרמנית אפשר למצוא מאמרים ודיונים רבים על "חזרתו של הדכדוך הגרמני" ועל "המחלה הגרמנית" המתבטאת בחשש קולקטיבי כמעט מכל דבר - החל ממגע עם זרים, מטרור, ממצלמות אבטחה, מחדירה לפרטיות, ממגע עם השלטונות, מכישלון, מהצלחה גדולה מידי ועוד אין-ספור פסיכוזות בלתי-מוסברות. גם ספרה של גבריאלה בארינג על "הפחדים הסודיים של הגרמנים" שיצא לאור בשנת 2011, זכה במהלך השנה אחרונה לעדנה מחודשת לנוכח התחושות הקשות של הציבור הגרמני לנוכח המציאות הנוכחית. ההסבר השכיח של בארינג לפחדים האלה, נטוע לדעתה בתוצאות הקשות של מלחמת-העולם השנייה על האוכלוסייה הגרמנית. אלא, שבמקרה הזה, בדומה לאינטלקטואלים גרמנים רבים, בארינג מעדיפה להסתכל על החברה הגרמנית כ"קורבן" של מלחמת-העולם השנייה - כפי שהסברתי זאת בסדרת המאמרים על גרמניה המופיעים במגזין זה.

אם אנחנו מנתקים את הקשר בין התחושות הרווחות של הציבור הגרמני לבין משבר הפליטים, אפשר לציין שלתחושות האלה אין ממש אחיזה במציאות. במילים אחרות, "החשש מהעתיד" מבטא פסיכוזה קולקטיבית העומדת בניגוד גמור למצבה האובייקטיבי של גרמניה מבחינה כלכלית. דהיינו, המצב הכלכלי בגרמניה מצוין; האבטלה נמוכה מאוד; יציבותם של המוסדות הפיננסיים אינה מוטלת בספק; היצוא הגרמני יציב לחלוטין; למרות שבשנת 2015 נשברו שיאים חדשים של שביתות והפגנות של עובדים בגרמניה, (יותר מאשר בכל מדינה אירופאית אחרת), מצב העובדים בגרמניה הוא טוב; שנת 2015 הייתה שנה בה לראשונה נולדו יותר ילדים מאשר מתו מבוגרים; וזאת הייתה השנה הראשונה בה נמדדה הגירה חיובית לגרמניה המזרחית - דהיינו, יותר אזרחים עברו ממערב-גרמניה למזרח-גרמניה, וזאת בהשוואה ל-20 השנים האחרונות. הבעיה שהיא, שהפסיכוזה הקולקטיבית הזו - הנטועה היטב בהיסטוריה הגרמנית - מצליחה להפוך גם את הנתונים החיוביים האלה כסוג של איום על "האומה הגרמנית" בשל מה שנראה לפי-שעה כאיבוד שליטה מוחלט של הממשלה הגרמנית על זרם הפליטים המגיע לגרמניה. בקרב חלקים גדולים בציבור הגרמני שוררת התחושה הקשה, שהחלטה שרירותית אחת של אנגלה מרקל, תקעה את גרמניה בדרך ללא-מוצא למשך שנים ארוכות וקשות. לפיכך, קיימת הערכה שהקריאות ל"איש חזק" שיעשה סדר בבלגן הגרמני, ילכו ויתחזקו במהלך השנה הקרובה, אם לא יהיה שינוי דרסטי במדיניות הנוכחית.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מה אנחנו יכולים ללמוד ממשבר הפליטים בגרמניה", מגזין המזרח התיכון, 28 בינואר 2016.

ישראל קוראת לכול הצדדים בארה"ב לנהוג באיפוק מרבי

לנוכח המתח הפוליטי והביטחוני השורר בארה"ב בחודשים האחרונים, ישראל קוראת לכול הצדדים היריבים בארה"ב לנהוג באיפוק מרבי ולא לנקוט בצעדים מעשיים או מילוליים העלולים להחריף את המצב הנוכחי הקשה השורר ממילא בארה"ב. כמו כן נמסר, שישראל קוראת לכול הצדדים בארה"ב לנהל דיאלוג על בסיס דמוקרטי שווה בין כל הצדדים במטרה לעבור את התקופה הקשה הזו - לפחות עד לראשית שנת 2017 - ללא גרימת נזקים נוספים בזירה אמריקאית ובמיוחד בזירה הבינלאומית.

כמובן שישראל עוקבת בדאגה הולכת וגוברת אחרי הביטויים המילוליים והאמירות הבלתי-אחראיות שבהן שורבבו שמותיהן של מדינות זרות כחלק מהמאבק הפוליטי המר המתנהל בארה"ב - כפי שאירע במקרה של השגריר האמריקאי המכהן בישראל במהלך נאומו שנערך בכנס אקדמי-ביטחוני ב-18 בינואר 2016. ישראל ערה לעובדה שהשגריר האמריקאי נאלץ לקבל תכתיב מהבית-הלבן בנוגע לעיקרי נאומו בכנס על רקע המאבקים המרים השוררים בימים אלה בין המפלגה הדמוקרטית לבין המפלגה הרפובליקנית. ישראל מפצירה בשגריר האמריקאי - לאור היכרותו העמוקה עם מדינת-ישראל  - לא להיגרר אחרי תכתיבים אלימים המופנים כלפי מדינות ידידות רק בשל המתח הביטחוני והפוליטי בארה"ב המאפיין כל-כך את שלהי כהונתו של הנשיא האמריקאי הנוכחי.

ישראל עוקבת בדאגה הולכת וגוברת אחרי הפרסומים בתקשורת האמריקאית המתארים את המצב הנוכחי בארה"ב על סף פיצוץ חברתי, פוליטי, כלכלי וביטחוני. ישראל מודאגת במיוחד לנוכח מאמרו של העיתונאי רוג'ר כהן שפורסם, ב-14 בדצמבר 2015, בעיתון "ניו יורק טיימס", בו הוא תיאר את המצב המתוח השורר בארה"ב במילים הקשות האלה: "ברוכים הבאים לרפובליקת וויימאר של אמריקה. התסיסה מתחילה במרתפי הבירה. אנשים מתים על פוליטיקה כמו תמיד. הם רוצים שפה בוטה, הם רוצים תשובות". לדעתו של רוג'ר, "ארה"ב היא כיום אומה זועמת, שנפגעה בשתי מלחמות אבודות. הפוליטיקה שלה סוטה לקיצוניות, מצב רוחה נקמני, היא מוטרדת משנים של קיפאון בשכר ומתפתה לאיש חזק שישיב אותה לגדולתה". עוד מוסיף רוג'ר כהן ש"אמריקאים רבים מתקשים לגמור את החודש. השכר שלהם לא מספיק לרכוש מוצרים בסיסיים". לדעתו של רוג'ר כהן, "האמריקאים אומרים שהם הרבה יותר פוחדים מטרור מאשר בכל זמן אחר מאז אסון התאומים" של שנת 2001. לפיכך הפוליטיקה האמריקאית המקוטבת "נראית שבורה" לנוכח האתגרים האלה, וכתוצאה מכך היא מהווה קרקע פורייה לעלייתם של כוחות פשיסטיים הכמהים לעלייתו של "איש חזק", כדוגמת דונלד טראמפ, כך לדעתו של רוג'ר כהן.

ישראל מפצירה בארה"ב לדבוק בערכים דמוקרטיים וליבראליים, תוך כדי החלתם של ערכים משפטיים שוויים בין כול חלקי האוכלוסייה האמריקאית הכוללת שחורים, היספאנים, יפאנים, סינים, הודים, פקיסטנים, איטלקים ובמיוחד אינדיאנים שהם התושבים המקוריים של אמריקה. ישראל מודאגת מאוד לנוכח ריבוי המקרים בהם בני-מיעוטים נורו למוות בידי אנשי כוחות-הביטחון של ארה"ב, וזאת ללא כל הפקת לקחים משפטיים וערכיים ממקרים רבים שהתרחשו בעבר בכל רחבי ארה"ב. החלת שוויון משפטי על שארית-הפליטה האינדיאנית, יהווה צעד ראשון של רצון-טוב אמריקאי שמטרתו העיקרית היא להעניק אופק מדיני, כלכלי וחברתי לקהילה אומללה זו המתגוררת בגטאות ובשמורות מזה דורות רבים.

לנוכח ריבוי מקרי האלימות בין העדות השונות והדתות השונות בארה"ב, ישראל דורשת מארה"ב לפרק לאלתר את כל המיליציות הצבאיות החמושות הפועלות בכל רחבי ארה"ב. "צבא אחד", "נשק אחד" ו"מפקד עליון אחד", מהווים סימן ברור ומובהק לקיומה של דמוקרטיה יציבה ומתפקדת. ישראל מצפה מארה"ב לפרק את המיליציות האנטישמיות החמושות הפועלות בארה"ב ולהפסיק את מימונם של ארגונים ומוסדות המטיפים לאלימות בין-עדתית, בין-דתית ובין-מדינתית. ישראל הבהירה לארה"ב (בצינורות בלתי-רשמיים) שקיומן של מיליציות צבאיות חמושות סותר את ערכי הדמוקרטיה המערבית, אך קיומן של המיליציות האלה אינו סותר את ערכי התרבות האסלאמית. לפיכך, על ארה"ב לבחור: האם היא רפובליקה דמוקרטית-מערבית או רפובליקה אסלאמית שמטפחת את הקשרים הצבאיים ותרבותיים שלה עם איראן וטורקיה הרדיקאליות.

ישראל דורשת מארה"ב לא לייצא לישראל את הסכסוכים הפנימיים שלה ולא לנסות להעתיק לישראל את האופי האלים של החברה האמריקאית. לפיכך, ישראל דורשת מארה"ב להפסיק לממן ארגונים פוליטיים רדיקליים שתפקידם העיקרי מתבטא ביצירת אווירה מלאכותית של אלימות והתלהמות בין הציבור היהודי לציבור המוסלמי או לבין הציבור הנוצרי המתגורר במרחב הישראלי או במרחב המזרח-תיכוני. ישראל מעוניינת לנהל דיאלוג פורה עם כל שכנותיה ועם כל העדות והדתות הנמצאות במרחב. בנקודה זו ישראל רוצה להבהיר שהיא לא פעלה בקרב ארגוני השחורים בארה"ב שהחליטו להחרים את טקס האוסקר שייערך ב-28 בפברואר 2016 בשל אפליה מתמשכת נגד שחקנים שחורים בארה"ב (אפרטהייד?). כמו כן, ישראל הבהירה שהיא לא אחראית לדבריו של במאי מייקל מור שטען: "הדג מסריח מהראש, והראש הוא שם בתעשייה (של הסרטים). צריך לפתור את הבעיה במערכת של האולפנים, שמאז ומתמיד שלטו בה גברים לבנים" (הארץ, 20 בינואר 2016).

ישראל עוקבת בדאגה הולכת וגוברת אחרי הפעילות הצבאית של ארה"ב באזורים רבים ברחבי-העולם. על-פי מיטב ההערכות (של גורמים מחוץ לישראל), ארה"ב נוקטת בצעדים צבאיים בלתי-פרופורציונאליים בהשוואה לגודלו של האיום האמיתי כלפיה. שימוש בצעדים כאלה סותר לחלוטין את המשפט הבינלאומי והם עלולים להיחשב כ"פשעי מלחמה" במקרים רבים. ישראל רואה בחומרה רבה (ובדאגה רבה) את שיתוף-הפעולה הצבאי בין שבדיה לארה"ב במהלך ההפצצות האוויריות המסיביות שנערכו על לוב בחודשים מרס-מאי 2011 שבעקבותיהן נפגעו רבבות בני-אדם חפים-מפשע. יתרה מזאת, ישראל עוקבת בדאגה עמוקה גם אחרי שיתוף-הפעולה בין שבדיה לארה"ב בחיסולים-הממוקדים הנערכים באפגניסטן (כך על-פי גורמים צבאיים רשמיים באפגניסטן ב-5 בספטמבר 2015) שגרמו לאלפי הרוגים חפים-מפשע. ככול הידוע, עדיין לא נערכה חקירה מקיפה בעניין ועדיין לא הוגשו כתבי-אישום נגד מי שנתן את ההוראה לבצע את המעשים הללו המהווים הפרה בוטה של החוק הבינלאומי. על-פי מיטב ההערכות (של גורמים מחוץ לישראל), בין השנים 2016-2009 נרצחו יותר מ-15,000 בני-אדם בחיסולים-ממוקדים אמריקאים שנערכו באפגניסטן, בפקיסטן, בתימן, בסומליה, בלוב, בעיראק ובסוריה. לאור הזמן הרב שעבר מאז שהועלתה הדרישה לחקור את האירועים הללו (7 שנים), גורמים בינלאומיים (מחוץ לישראל) הצהירו שהמצב הנוכחי מערער לחלוטין את ההנחה שארה"ב היא מדינת-חוק הפועלת על-פי כל הכללים המקובלים במדינה דמוקרטית.

ישראל מכירה בזכותה של ארה"ב להגן על עצמה ולהגן על אזרחיה. ישראל כמובן גם מכירה בזכותה של ארה"ב להתקיים בגבולות בטוחים ומוכרים (למרות מפעל ההתנחלות האמריקאי המסיבי שהחל לאחר הכרזת העצמאות של 1776). ועם זאת, ישראל מודאגת (מאוד) ממעורבותה של ארה"ב בשם "האינטרס הביטחוני האמריקאי" בעשרות סכסוכים מקומיים הכוללים את דרום-תאילנד, דרום-הפיליפינים, סומליה, לוב, סודאן, טורקיה, מצרים, עיראק, סוריה, תימן, אפגניסטן, פקיסטן, מאלי, אפריקה ודרום-אמריקה. סביר להניח שהממשל האמריקאי הנוכחי ער לעובדה המרה שבעקבות המעורבות הזו נהרגו יותר ממיליון בני-אדם ב-15 השנים האחרונות, וכי לאחר כל "הצלחה צבאית אמריקאית" מתרחב מעגל האלימות ברחבי המזרח-התיכון - בעיקר בתקופת המשטר הנשיאותי הנוכחי של ארה"ב.  ישראל מודאגת, (מאוד), ואיתה מודאגות גם מדינות נוספות באזור (אלה שעדיין עומדות על הרגליים בעקבות טיפולו "המסור" של ג'ון קרי).

ישראל קוראת (בעדינות) לארה"ב לשקול מחדש את מדיניותה המתרפסת כלפי איראן וטורקיה הרדיקאליות, ובמקביל לכך ישראל הביעה פליאה (רפה) לנוכח מבצעי-הריגול האמריקאיים המתבצעים במדינות דמוקרטיות, מערביות וליבראליות הבודדות שעדיין קיימות ברחבי-העולם ובעיקר במזרח-התיכון. בהזדמנות הזאת, ישראל מפצירה בארה"ב להפסיק להזמין קצינים בכירים ישראלים לשיחות-רקע פוליטיות המתקיימות לעיתים בשגרירות האמריקאית בתל-אביב. אם זה היה בירושלים, ניחא. אולם למה דווקא בתל-אביב?

בשל הידידות העמוקה עם ארה"ב, ישראל מפצירה בארה"ב לדבוק בערכים דמוקרטיים ולהנהיג מערכת משפטית, דמוקרטית וכלכלית זהה לכלל החברה האמריקאית ללא כל הבדל של דת, גזע ומין - כמובן שהכללים האלה צריכים לכלול גם את השחורים, והאינדיאנים וההיספאנים. כמו כן, על ארה"ב לאסוף את הנשק הבלתי-חוקי (תימן), להימנע מפגיעה במרפאות-נשים (פקיסטן), להפסיק לחלוטין את ההוצאות-להורג (סעודיה, איראן), ולהנהיג ביטוח-בריאות ממלכתי שווה לכול נפש כפי שנהוג במדינות דמוקרטיות מודרניות (ישראל). לאור מאמרו הקשה והמטריד של רוג'ר כהן, ארה"ב חייבת להסכים להצבתם של משקיפים בינלאומיים (לא ישראלים) בכל נקודות ההצבעה בבחירות לנשיאות שיתקיימו בארה"ב ב-8 בנובמבר 2016. הסכמה כזו, תהווה צעד ראשון לחזרתה של ארה"ב למשפחת-העמים הדמוקרטיים, לצד צעדים עתידיים נוספים שהיא תצטרך לנקוט בדחיפות לאחר כניסתו של נשיא חדש לבית-הלבן בינואר 2017. בהצלחה.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "ישראל קוראת לכול הצדדים בארה"ב לנהוג באיפוק מרבי", מגזין המזרח התיכון, 21 בינואר 2016.

הדריאנוס בירושלים, פרעה בכנען ומוצרט במרכז אלמא

אנחנו פותחים ביוזמה חדשה לשנת 2016 במגזין המזרח-התיכון שבה פעם בחודש - או קצת יותר - אנחנו נגיש לכם רשימה של אירועים תרבותיים מומלצים שיהוו משב-רוח רענן, קצת הרחק מהנושאים המסוקרים בדרך כלל באתרי החדשות הרגילים ובאתר הזה. לאחדים מהאירועים המסוקרים יש זיקה הדוקה להיסטוריה המפוארת של ארץ-ישראל המהווים חלק משלים לסוגיות אחדות עליהן שמנו דגש כלשהו מאז קיומו של המגזין. לצד כל זה, אנחנו גם מעוניינים להציג את העושר התרבותי - הרב-גווני - הקיים בישראל ואת הסקרנות האינטלקטואלית של רבים וטובים בישראל המעשירים את חיינו מידי יום ביומו.

הדריאנוס בירושלים:

3 פסלי הברונזה היחידים ששרדו של הקיסר הרומי הדריאנוס יוצגו יחדיו בירושלים בתערוכה "הדריאנוס: שובו של הקיסר". כמעט אלפיים שנה אחרי שהחריב את יהודה עד ליסוד ושינה את שמה ל"פלשתינה". הדריאנוס היה הקיסר שזכה למספר הגדול ביותר של פסלים בדמותו, אך רק 3 דיוקנאות ברונזה שלו שרדו עד ימינו והם מוצגים דרך קבע בפריז, בלונדון ובירושלים. לרגל חגיגות ה-50 למוזיאון ישראל, החליטו מוזיאון הלובר בפריז והמוזיאון הבריטי בלונדון לשלוח לירושלים את פסלי הברונזה המוצגים אצלם של אחד הקיסרים הנערצים ביותר בעולם והאכזריים ביותר בזיכרון היהודי. החל מ-22 בדצמבר 2015 יפגשו שלושת הפסלים בתערוכה מיוחדת שתציג את פניו הרבות של הקיסר ששינה את העולם. התערוכה תתקיים עד ה-30 ביוני 2016 במוזיאון ישראל, ירושלים.

כיאה לקיסר ששלט על אימפריה רחבת-ידיים מאנגליה ועד נהר הפרת, פניו של הדריאנוס היו המוכרים ביותר מכל קיסרי רומא. מספר הפסלים משיש ומברונזה שנעשו בדמותו היה חסרת תקדים, אך עם השנים הותכו מרבית פסלי הברונזה לשם שימוש חוזר במתכת. רק 3 פסלי ברונזה שרדו בכל העולם והם מוצגים במוזיאון הלובר בפאריז, במוזיאון הבריטי בלונדון ובמוזיאון ישראל בירושלים. כעת, לראשונה יוצגו שלושת הפסלים בגלריה אחת בירושלים - בעיר שהדריאנוס שינה את שמה ל"אליה קפיטולינה" ורצה להקים בה מקדש פגאני על הר-הבית.

ההיסטוריה המודרנית מעריצה את הדריאנוס - אחד הדברים הראשונים שעשה בכהונתו היה לסגת ממסופוטמיה (עיראק של היום), ולהתרכז בחיזוקה של האימפריה. בבריטניה הדריאנוס נחשב לגיבור, שהקים את חומת הדריאנוס המפורסמת בצפון אנגליה שהפרידה בין האימפריה הרומית לברברים. ראשו של הפסל מבריטניה נמצא בקרקעית נהר התמזה בלונדון ב-1835. הוא היה חלק מפסל גדול שניצב במקור על גבי גשר או ברחבה סמוכה. סביר להניח שהוצב לקראת ביקורו של הדריאנוס שם בשנת 122 לספירה. מקורו של ראש הדריאנוס מהלובר אינו ידוע. ב-1985 נרכש הפסל ע"י המוזיאון ולא ברור האם הגיע ממצרים או מאסיה הקטנה.

בתל שלם ליד בית-שאן התגלה פסל ברונזה גדול מימדים קבור באדמה של מה שהיה מחנה הלגיון הרומי השישי. פסל זה מוצג כדרך קבע במוזיאון-ישראל ונחשב לפסל הברונזה השלם ביותר של הדריאנוס הקיים היום בעולם. הפסל מתל שלם מתאר אותו כמפקד הצבא. בניגוד למקובל בעולם, בזיכרון היהודי הדריאנוס נחקק כאחד השליטים האכזריים ביותר, שהוציא להורג כחצי מיליון מתושבי יהודה והחריב בה כאלף ישובים במהלך דיכוי מרד בר כוכבא. בתום דיכוי המרד, שינה הדריאנוס את שמה של הפרובינציה מ"יהודה" ל"סוריה-פלשתינה". אגרות מקוריות שנכתבו על ידי מנהיג המרד, שמעון בר-כוכבא, ומעידות על אופיו הקשוח והכריזמטי של אויבו של הדריאנוס, יוצגו גם הן בתערוכה. בנוסף, יוצגו מפתחות שהמורדים לקחו איתם למערות המפלט במדבר יהודה בתקווה שישובו לבתיהם לאחר סיום המרד, שבדיעבד התבררה כתקוות שווא.

באמצעות אנימציה מוסברת בתערוכה הדרך בה נוצרו בימי הרומאים פסלי ברונזה בטכניקת "השעווה האבודה". אף שכל פסל נוצר במקום אחר באימפריה, הדמיון ביניהם מדהים ומגיע גם לפרטים הקטנים ביותר. כך, למשל, בכל הפסלים ניתן להבחין בפגם קטן באוזנו של הקיסר. פגם זה נחשב לאחד הסימנים של מפרצת העורקים, שיש הטוענים שלבסוף הכריעה את הקיסר הגדול.

התערוכה תתייחס גם למה שהפסלים אינם מספרים: מסעותיו של הדריאנוס ברחבי האימפריה, את היותו קיסר קשוח לצד עיסוקו בתרבות יוונית, ארכיטקטורה ובכתיבת שירה, ואת היותו אחד המנהיגים ששינו את פני העולם שחי עם מאהב צעיר באופן גלוי.

לצד האיחוד המשולש, בתערוכה יוצגו לראשונה שני חלקיה של כתובת אבן גדולת מימדים (2 טון) המנציחה את ביקורו של הדריאנוס ביהודה בשנת 130 לספירה, שנתיים בלבד לפני פרוץ מרד בר כוכבא. חלק אחד של הכתובת התגלה לפני 112 שנים, ומוצג דרך קבע במוזיאון הארכיאולוגי של המסדר הפרנסיסקני בעיר העתיקה בירושלים. בצעד יוצא-דופן, הסכימו אנשי המסדר להשאילו למוזיאון לתצוגה מיוחדת. לפני כשנה בלבד נחשף בחפירות שבוצעו על ידי רשות העתיקות חלקה השני של הכתובת שטרם הוצג לציבור. לאחר עבודות שיחזור של מספר חודשים במעבדות מוזיאון ישראל, יוכלו המבקרים לחזות לראשונה בכתובת השלמה שהתנוססה בראשו של שער ניצחון או על בסיס של פסל הקיסר. הכתובת הוקמה ע"י הלגיון הרומי העשירי לכבודו של הדריאנוס והיא נושאת את כל תאריו.

פרעה בכנען: הסיפור שלא סופר

בכורה עולמית לתערוכה המציגה את תקופת שלטונה של האימפריה המצרית על ארץ-ישראל הקדומה. התערוכה, שתשתרע על פני 900 מ"ר תכלול כ-700 מוצגים ושחזורי ענק, תספר לראשונה באמצעים ארכיאולוגיים את הסיפור שלא סופר: לפני 3,500 שנה יוצאת האימפריה המצרית לכבוש את כנען - בית שאן, יפו ועזה הופכות למעוזים מצריים חשובים, מהם שולטים המצרים על כנען כולה; הם משפיעים על התרבות, על חיי היום-יום, על הארכיטקטורה וגם על הדת; גם האימפריה המצרית מושפעת מן המגע בין התרבויות ואלים כנעניים "מאומצים" על ידי המצרים; המפגש בין שתי התרבויות הביא לאחת ההמצאות החשובות ביותר שידע המין האנושי - הכתב האלפביתי.

בשנת 1,500 לפני הספירה יצא המלך המצרי פרעה תחותמס השלישי - "נפוליאון של מצרים הקדומה" - למסעות כיבוש נרחבים, שהביאו לביסוסה של האימפריה המצרית על שטח אדיר ממדים. הוא מביס את הכנענים בקרב במגידו ומחזק את אחיזתה של מצרים על כנען כולה. השפעת המצרים על התרבות בכנען ניכרת בכול. הכנענים בני המעמד הגבוה מתהדרים בחפצים ממצרים או כאלה העשויים בסגנון מצרי. תכשיטים, כלי-אבן וחרס בסגנון מצרי הופכים נפוצים, ובערים בכנען מופיעות כתובות במצרית. מתנות דיפלומטיות כגון פסלים מצריים נשלחים לשליטים כנענים, ותבואה ומיסים נשלחים מכנען למצרים. השפעת האימפריה המצרית על כנען אדירה, אולם גם מצרים מושפעת מן התרבות הכנענית. כך, למשל, כלי נשק בסגנון כנעני משמשים במצרים, עיצוב הקנקנים המצריים מושפע מכלים דומים בכנען, ואפילו אלים כנעניים מרכזיים מאומצים על-ידי המצרים.

המפגש בין התרבות המצרית לתרבות הכנענית הוביל, בין היתר, לאחת ההמצאות החשובות ביותר בעולם - האלפבית. כורי טורקיז כנענים שהועסקו על ידי המצרים במכרות בחצי-האי סיני נחשפו לכתובות המפארות מקדש שהיה במקום. הם התרשמו עמוקות מהכתובות עד שגם הם רצו לכתוב הקדשות לאלים שלהם. כיוון שהיו כנענים, ולא ידעו לקרוא את כתב-התמונות המצרי המסובך, לפיכך, הם לקחו מתוכו 30 סימנים בלבד והביעו באמצעות כל סימן את העיצור הראשון בתמונה, אותה הוא מייצג. כך למשל, ציור של דג מבטא את האות ד' וציור של נחש מבטא את האות נ'. פשטותה של המצאה זו והקלות שבה ניתן ללמד אותה, הביאה למהפכה שאת פירותיה אנו קוצרים עד עצם היום הזה. המצאת הכתב האלפביתי תוצג בתערוכה גם באמצעות עזרים טכנולוגיים שפותחו במיוחד עבורה, והמבקרים אף יוכלו לכתוב את שמם בכתב האלפביתי הקדום בעולם.

מצבות-ניצחון, כתובות-קיר ושרידים ארכיאולוגיים יגרמו למבקרים בתערוכה לחוש את הנוכחות המצרית בכנען. התוצרים הדרמטיים של המפגש בין התרבויות מוצגים באמצעות שחזורים מונומנטאליים של חלקי מבנים ובאמצעות פסלי מלכים ומגוון פריטים מחיי היומיום ובהם תכשיטים, כלי תמרוקים, מראות, כלי-אבן וחרס ועוד. ארון קבורה בסגנון מצרי שנמצא בעמק יזרעאל לפני כשנתיים יוצג בפעם הראשונה לציבור. הממצאים הרבים מעידים על הנוכחות הממושכת וההשפעה המצרית העמוקה והנרחבת בכנען.

אמצעים דיגיטליים שנוצרו במיוחד לתערוכה יחזירו את המבקרים אחורה בזמן לתקופה מרתקת זו. בין היתר יוצג בתערוכה סרט, שהופק במיוחד עבורה, שבמרכזו עומדת "יציאת מצרים" על היבטיה השונים. המקרא מספר בהרחבה את סיפור יציאת מצרים, אך הממצאים מעידים כי בתקופה הרלוונטית כנען הייתה תחת שלטון מצרי. למרות המאמצים הנרחבים שהושקעו במחקר עד כה, טרם נמצא ממצא כלשהו התומך בסיפור יציאת בני-ישראל ממצרים כפי שהמקרא מספר אותו. למרות זאת, הסיפור המקראי על יציאת בני-ישראל ממצרים הפך לסיפור מכונן ולאבן יסוד של התרבות המערבית כולה. פתיחת התערוכה המיוחדת הזו תהייה ב-4 במרס 2016 במוזיאון ישראל, ירושלים.

מוצרט במרכז אלמא

פסטיבל "ימי מוצרט", שנוסד בגרמניה בשנת 1997 ומתקיים מידי שנה בקרבת יום הולדתו של מוצרט, יתקיים השנה בפעם הראשונה בישראל, במרכז אלמא בזכרון-יעקב, ב-23-21 בינואר 2015. במהלך שלושת ימי הפסטיבל, תוצג תוכנית עשירה ומגוונת בת 28 קונצרטים המשולבת בסדרת הרצאות וסדנאות לקהל-הרחב. במסגרת הפסטיבל תנגן תזמורת מוצרט הישראלית שנוסדה במיוחד עבור הפסטיבל הבינלאומי המתקיים בישראל. את התזמורת יוביל מת'יו טרסקוט, הכנר הראשי של התזמורת הנודעת Orchestra of the Age of Enlightenment. חברי התזמורת, ברובם ישראלים המתגוררים בארץ ובאירופה, ינגנו בכלי התקופה ובסגנון קאמרי, ללא מנצח. ביצירות המקהלתיות תצטרף לתזמורת המקהלה הקאמרית של האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים.

אירוע הפתיחה של הפסטיבל: "ההכתרה" - היצירה המרכזית בקונצרט הפתיחה היא מיסת "ההכתרה" של מוצרט - מיצירותיו הידועות ביותר של המלחין. זו יצירה חגיגית ורבת-משתתפים הכוללת מקהלה, תזמורת וסולנים. אחת היצירות המרכזיות בפסטיבל הינה האופרה הנודעת והאהובה של מוצרט, "חליל הקסם", בהרכב מצומצם, עם הנחיה בעברית. אירוע הסיום של הפסטיבל: "דוד חוזר בתשובה" - במרכזו תבוצע הקנטטה "דוד חוזר בתשובה" הנחשבת ליצירה נדירה על בימות הקונצרטים, ומבוססת ברובה על המיסה בדו-מינור הפופולארית של המלחין.

פסטיבל "ימי מוצרט באלמא" הינו פרי שיתוף-פעולה בין הקרן הבינלאומית לתרבות הפועלת במינכן שנוסדה בשנת 1995 על ידי היזם אריך פישר, לבין מרכז אלמא לאמנויות. שיתוף-פעולה זה נועד לקדם את ההבנה בין העמים, ובמיוחד לחזק את קשרי הידידות בין גרמניה לישראל המציינות בימים אלה 50 שנה לכינון היחסים בדיפלומטיים בין שתי המדינות.

==

עריכה: ד"ר יוחאי סלע, מגזין המזרח התיכון, 14 בינואר 2016.

טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בשנת 2015

כבר שש שנים (2015-2010) אנחנו מביאים לכם דו"ח יומי על אירועים הקשורים לטרור אסלאמי ועל אירועים אלימים הקשורים להיבטים פוליטיים ודתיים המתרחשים בעולם-המוסלמי ואף מעבר לו. הדו"ח יומי מתגבש בסופו של דבר לדו"ח חודשי, ולאחר מכן לדו"ח שנתי ממנו ניתן להסיק תובנות אחדות על היקף התופעה ועל השפעתה בזירה המקומית ובזירה הבינלאומית.

תופעת הטרור והאלימות הקטלנית הפכה בשנים האחרונות לתו-היכר של העולם-המוסלמי כולו ובמיוחד של העולם-הערבי. ודומה הוא, שהחברה המוסלמית כולה שרויה במצב נפשי פלילי קולקטיבי שיש בה מעבר מהיר לאלימות כיעד מועדף לכול בעיה, יותר מאשר חתירה לעבר פתרון המבוסס של דו-שיח ופשרה מציאותית. אם אנו מביטים על מה שהתחולל ב-50 השנים האחרונות במרחב השתרע מטורקיה דרך איראן ועד למרוקו, אין מדינה אחת שלא חוותה מלחמת-אזרחים או מלחמה קטלנית עם אחת משכנותיה לפחות. המדינות הערביות אינן רק מייצרות אלימות באורח שיטתי, אלא הם גם הפכו ליצואניות מצטיינות של טרור ואלימות הלובשים צורה ופשוטים צורה - בפעם בשם עקרונות לאומיים לכאורה ופעם בשם עקרונות דתיים אסלאמיים.

מאז המהפכה האסלאמית באיראן בשנת 1979, העיקרון האסלאמי הפך לגורם מספר אחד המניע את המוסלמים כולם לנקוט באלימות רוחבית הכוללת אלימות הקשורה לתא-המשפחתי ועד לאלימות קטלנית בין השיעה לסונה - כפי שזו באה לידי ביטוי בימים אלה (ינואר 2016) במתח הביטחוני הרותח השורר בין סעודיה לאיראן. אלה הן שתי מעצמות אזוריות המייצגות זרם דתי אסלאמי שונה, אך הן מאיימות להחריב זו את זו בשם עקרונות דתיים מנוגדים שהרקע ההיסטורי שלהם משתרע על פני כ-1300 שנה.

העקרונות התרבותיים של האסלאם מהווים קרקע פורייה לצמיחתם של ארגונים שתפקידם העיקרי הוא לפתח ולשכלל את "תעשיית הרצח", כמו ארגון "בוקו חראם" בניגריה, ארגון "החמאס" בעזה, ארגון "אל-שבאב" בסומליה, ארגון "אל-קאעידה", ארגון "הטליבאן" באפגניסטן ובפקיסטן, ארגון "אבו סיאף" בפיליפינים, ארגון "המדינה האסלאמית" ועוד מאות של ארגוני טרור אסלאמיים ומיליציות אסלאמיות חמושות הפועלות בעשרות מדינות ברחבי-העולם. זו התופעה העיקרית המאפיינת כרגע את האסלאם "המודרני" של המאה ה-21.

אם נרחיב את היריעה לעבר העולם הרחב, נוכל לציין שבמדינות בהן מתגוררים מוסלמים כמיעוט דתי, השאיפה לנקוט באלימות כלפי המדינה "המארחת" נובעת מאותם עקרונות תרבותיים המשותפים לכלל המוסלמים. כך הוא המצב בישראל, בשבדיה, בגרמניה, בארה"ב, בסין, באוסטרליה, בקנדה, בצרפת, בבריטניה, בפיליפינים, בתאילנד, בקווקז, בקשמיר, בבלגיה, בספרד, באיטליה ובמקומות רבים נוספים. במהלך שנת 2015 נעצרו מאות רבות של מוסלמים במדינות מערביות בחשד לתכנון פיגועי טרור על רקע אסלאמי. אחדים מהם הצליחו לממש את זממם הקטלני נגד רוסים, צרפתים, בלגים, דנים, צרפתים ואמריקאים - שגרמו להריגתם של כ-400 בני-אדם בשנת 2015. המספר הזה זהה לממוצע היומי של ההרוגים ברחבי העולם-המוסלמי בפיגועי טרור אסלאמיים ובאלימות אסלאמית שהתבצעו לאורך כל השנה האחרונה.

לצד האלימות האסלאמית הישירה המתבטאת בפיגועי טרור קטלניים, רוחשת לה אלימות קשה שיש לה מניעים דתיים הבאים לידי ביטוי בגזל שיטתי של נכסים, בשוד, בביזה ובאונס שיטתי של מאות-אלפי נשים ובמכירתן של אלפי נשים כשפחות-מין לכול המרבה במחיר. את התרבות האלימה הזו - על שלל גווניה וסוגיה - מייבאים מיליוני פליטים מוסלמים שהיגרו בשנים האחרונות למדינות המערב. כך למשל, כ-1.1 מליון פליטים הגיעו לגרמניה רק בשנת 2015. את התוצאות לכך יכולנו לראות בתקיפות המיניות הקשות שחוו מאות נשים גרמניות בלילה אחד, ב-31 בדצמבר 2015, בערים רבות ברחבי גרמניה. המשמעות היא, שהעולם המוסלמי כולו שרוי במצב תודעתי קולקטיבי קרימינאלי, וזאת ללא שום קשר לגישתו של העולם הדמוקרטי כלפי האסלאם ולאורחות חייו. רק הגדרה קולעת למצב הקולקטיבי הזה, תהווה את תחילתו של הפתרון במאבק בין העולם הליבראלי לבין היסודות הדתיים הקרימינאליים הנוטעים עדיין במסורת האסלאמית של מאה ה-7 לספירה. כל ניסיון לכפות על מציאות מושגים מעורפלים, יביא בחובו להרחבה נוספת של מעגל הטרור ולקריסתן של מדינות מוסלמיות נוספות.

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית - 2015-2010

שנה:	2010	2011	2012	2013	2014	2015
הרוגים:	29,832	40,134	59,232	91,110	137,576	147,875

סה"כ הרוגים - 505,759 בני-אדם

בסיכומו של דבר, בחודש דצמבר 2015 נהרגו 11,945 בני-אדם; בחודש נובמבר נהרגו 10,565 בני-אדם; בחודש אוקטובר נהרגו 11,049 בני-אדם; בחודש ספטמבר נהרגו 11,496 בני-אדם; בחודש אוגוסט נהרגו 13,010 בני-אדם; בחודש יולי נהרגו 11,829 בני-אדם; בחודש יוני נהרגו 13,153 בני-אדם; בחודש מאי נהרגו 14,632 בני-אדם; בחודש אפריל נהרגו 10,294 בני-אדם; בחודש מרס נהרגו 15,143 בני-אדם; בחודש פברואר נהרגו 11,291 בני-אדם; ובחודש ינואר נהרגו 13,468 בני-אדם. בחודשים ינואר-דצמבר 2015 נהרגו 147,875 בני-אדם בעשרות-אלפי פעולות טרור ובעימותים צבאיים שהתרחשו במרחב האסלאמי כולו ואף מעבר לו.

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית - דצמבר 2015

מדינה:	הרוגים:	פצועים/הערות:
סוריה:	4,633	דיווח רשמי - זכויות אדם
עיראק:	3,638	תקשורת עצמאית בעיראק
אפגניסטן:	979	רבים מהם טרוריסטים
ניגריה - טרור אסלאמי:	809	כולל 300 שיעים מירי של חיילים
תימן:	791	רובם לוחמים וטרוריסטים
פקיסטן:	253	--
טורקיה - כורדים:	167	רובם לוחמים כורדים
סומליה:	132	--
קמרון - טרור אסלאמי:	119	--
פיליפינים - טרור אסלאמי:	73	רובם טרוריסטים מוסלמים
מצרים:	51	--
צ'אד:	45	--
מאלי:	41	--
סודאן + דארפור	33	--
לוב:	25	--
ארה"ב - טרור אסלאמי:	16	2 מהם טרוריסטים מוסלמים
דרום-סודאן:	15	--
לבנון:	14	--
הודו - קשמיר:	14	--
קניה - טרור אסלאמי:	7	--
ג'יבוטי - טרור אסלאמי:	7	--
אלג'יריה:	6	--
סעודיה:	6	דיווח רשמי בלבד
רוסיה - קווקז - טרור אסלאמי:	4	--
ניז'ר:	4	--
איראן:	3	--
תאילנד - טרור אסלאמי	2	--
קירגיסטן - טרור אסלאמי:	2	--
בנגלדש:	2	--
ירדן:	2	--
ישראל - רצועת-עזה:	1	--
ישראל - הרשות הפלסטינית:	30	רובם טרוריסטים מוסלמים
ישראל - טרור:	3	כולל ישראלי שמת מפצעיו
תימן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	4	--
אפגניסטן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	6	--
חיילי נאט"ו באפגניסטן:	8	כולל אזרחית אמריקאית
סה"כ:	11,945 הרוגים	20,000 פצועים

לאורך שנת 2015 נרצחו 35 ישראלים ותושבים בפיגועי טרור (ובאירועים הקשורים לפיגועי טרור) שהתבצעו בידי טרוריסטים מוסלמים המתגוררים ביו"ש ובמדינת-ישראל. במהלך התקופה הנדונה נהרגו 125 טרוריסטים מוסלמים וג'יהאדיסטים - רובם נהרגו בשלושת החודשים האחרונים של השנה. בעזה נהרגו לפחות 17 ג'יהאדיסטים באירועים אלימים שתרחשו באזור הגבול המשותף בין ישראל לרצועת-עזה. 3 מוסלמים תושבי יו"ש (בני משפחה אחת) נהרגו בידי טרוריסטים יהודים. מרבית הנרצחים הישראלים נפגעו במהלך שלושת החודשים האחרונים של שנת 2015.

==

מאת: יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בשנת 2015 ", מגזין המזרח התיכון, 7 בינואר 2016.