טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה

בשעה שאנחנו עסוקים בעצמנו, ובעוד כמה פרטים "חשובים" כמו בשביתת-הרעב של טרוריסט מוסלמי שיש לו אג'נדה פשיסטית - כמו לרבים מהפלסטינים - של חיסול והשמדה, במרחב האדיר מסביבנו מתרחשות להן טרגדיות אנושיות קשות מאוד שחומקות בכוונה מתחת לרדאר התקשורתי הישראלי. בתקשורת הישראלית - רובה ככולה - קיימת אטימות לכול מה שלא קשור באופן ישיר לפלסטינים ולארה"ב. כל השאר - פשוט לא קיים. וכך, אנחנו מוצאים את עצמנו מופתעים בכל פעם מחדש מהתפתחויות מהירות המתרחשות במדינות רבות מסביבנו הקורסות תחת נטל האתגרים הביטחוניים והאזרחיים.

כך למשל, מקורות מחקריים בבריטניה מסרו ב-24 ביולי 2015 על הריגתם של 11,000 בני-אדם בפעולות טרור אסלאמיים שהתבצעו ב-18 מדינות אפריקאיות מאז תחילת שנת 2015. מרבית ההרוגים היו בניגריה ובסומליה. לנתון המדהים הזה, רצוי להוסיף הערות אחדות: מרבית פעולות-הטרור המתבצעות בידי טרוריסטים מוסלמים הפועלים באפריקה, אינם באים לידי ביטוי בתקשורת הבינלאומית. בכל המדינות האפריקאיות לא מתבצע איסוף מדויק של האירועים משום שהארגונים המקומיים לא זוכים לתמיכה כספית כלשהי ממדינות מערביות או מארגונים הקשורים למוסדות האו"ם. כדי למנוע זרימה של דיווחים, ארגוני טרור אסלאמיים הרסו את קווי התקשורת בדומה למה שמתרחש באזורים אחדים בצפון-ניגריה. בדומה למתרחש במדינות מוסלמיות במזרח-התיכון, פעילי "זכויות אדם", לכאורה, חוששים לפעול באזורים מסוכנים - הן בשל קשיים מצד גורמים ממשלתיים והן בגלל החשש מפגיעה מצד ארגונים רדיקליים. אפילו הסיוע לפליטי-מלחמה מגיע בקמצנות גדולה מהארגונים הבינלאומיים משום שהסיוע אינו מעניק להם כול יוקרה תקשורתית. וכן, לעיתים קרובות הסיוע מעוכב כמכשיר של לחץ הן מצד גורמים ממשלתיים והן מצד ארגוני הטרור אסלאמיים - בדומה למה שמתרחש בסומליה. לצד מספר ההרוגים בפעולות-טרור, במהלך השנה אחרונה נהרגו עשרות-אלפי בני-אדם בפעולות צבאיות יזומות נגד ארגונים רדיקליים באפריקה הכוללים גם מעשי טבח המוניים, אונס המוני ושיטתי, ביזה וטיהור אתני של מיליוני בני-אדם. מרבית המדינות באפריקה, בדומה למדינות הערביות, הן מדינות כושלות מן היסוד.

הסכם הגרעין עם איראן נחתם ב-14 ביולי 2015. בדיוק שבוע לאחר מכן, נשיא ניגריה החדש, מוחמדו בוהרי, נפגש אם הנשיא ברק חוסיין אובמה בבית-הלבן. גורמים רשמיים בניגריה הדליפו לתקשורת המקומית שהפגישה בין שני הנשיאים הייתה מתסכלת מאוד עד בלתי-אפקטיבית בעליל. הנשיא בוהרי (כמוסלמי) ביקש סיוע צבאי דחוף מארה"ב המטרה להתמודד את הטרור האסלאמי. אובמה, כך נרמז, דחה כלאחר-יד את הטענות על הסכנה הנובעת לניגריה בשל הטרור האסלאמי, והוא העדיף להתמקד בנושאים הקשורים "לזכויות-אדם". בסיום הפגישה, אובמה הבטיח לנשיא ניגריה סיוע באספקת מסוקי "קוברה" ישנים. העניין החשוב הזה טעון הבהרה: מקורות ביטחוניים בישראל מסרו  שבתחילת שנת 2015 ניגריה ביקשה לקנות מישראל מסוקי "קוברה" ישנים. ישראל נענתה לבקשה הניגרית, אך ארה"ב הטילה וטו מוחלט על המכירה בשל החשש האמריקאי "מפגיעה בחפים-מפשע בניגריה". הבדיחה הזו רשומה על שמו של אובמה כפי שיובהר להלן:

מאז שברק חוסיין אובמה הושבע לנשיאות ב-20 בינואר 2009, הוא הפך את "החיסולים-הממוקדים" לאחד מהמכשירים הצבאיים המובילים של ארה"ב במלחמתה ב"טרור אסלאמי" (שלא קיים לדעתו של אובמה). על-מנת להבין את המשמעות המספרית והמוסרית של המכשיר הזה, רואי לציין שהנשיא הקודם, ג'ורג' ווקר בוש, אישר בשלוש שנות כהונתו האחרונות רק 40 חיסולים-ממוקדים שגרמו להריגתם של עשרות טרוריסטים מוסלמים בלבד. לעומתו, מאז שהחל אובמה את כהונתו בשנת 2009 ועד לתחילת 2015, נהרגו יותר מ-10,000 בני-אדם רק בחיסולים-ממוקדים אמריקאים ברחבי המזרח-התיכון.  והינה הנתון המדהים הנובע מהמדיניות של אובמה: כ-90 אחוזים מההרוגים היו אזרחים חפים-מפשע, משום שעל-פי המדיניות של אובמה מותר להרוג כל מה שזז ליד הטרוריסט המבוקש - כולל בני-משפחתו (זה היה נכון עד לשנת 2014). אנחנו מדברים רק על חיסולים-ממוקדים ולא על ההפצצות האמריקאיות שנערכו ברחבי המזרח-התיכון שגרמו להריגתם של עשרות-אלפי בני-אדם נוספים. רובם, שוב, חפים-מפשע. במהלך השנים האחרונות, בעיקר מאז שנת 2010, קיבלתי פניות אחדות מגורמים בינלאומיים בנוגע למספר ההרוגים מחיסולים-ממוקדים אמריקאים בעקבות שני מאמרים שכתבתי על הנושא הזה - בנובמבר 2009 ובינואר 2010. המשמעות של הפניות הללו הייתה, שהאמריקאים עצמם לא שמו-לב מה מתחולל מתחת לאף שלהם בנושא הזה, משום שכולם היו עסוקים ולשבח ולהלל את הנשיא השחור הראשון של ארה"ב - זה שזכה בפרס-נובל לשלום חודשים סופרים בלבד לאחר תחילת כהונתו.

כמובן, שליצני-החצר של אובמה בתקשורת האמריקאית מתעניינים הרבה יותר בכל פלסטיני שנשרה לו שערה בלילה, מאשר במה שמתחולל ברחבי-העולם בעקבות המדיניות הכושלת של הנשיא הנוכחי. גם המצב האזרחי והחברתי בארה"ב לא מזהיר במיוחד מאז שאובמה נכנס לתפקידו. ועם זאת, הוא אינו מהסס לשלוח חיצי-ביקורת לעבר ישראל בכל הקשור ליחסיה עם המיעוטים המתגוררים בתחומה. גוף מחקרי אמריקאי שמאלני בטקסס פרסם באמצע אוגוסט 2015, כי בעקבות "המלחמות של ארה"ב במזרח-התיכון", נהרגו כ-4 מיליון בני-אדם - כולל באפגניסטן, בפקיסטן, בסומליה ובמקומות נוספים באפריקה. המספר "המופרך" הזה קרוב יותר לאמת ממה שהאמריקאים עצמם מוכנים לקבל. כמובן, שמרבית ההרוגים הם מוסלמים שנהרגו בידי מוסלמים - גם משום שאמריקה תחת הממשל הנוכחי החליטה לנהל מדיניות שהובילה לשום-מקום.

נחזור לאפריקה: ארבעה ימים לאחר ביקורו של נשיא ניגריה בארה"ב, הנשיא אובמה ערך ביקור-מולדת בקניה ב-24 ביולי 2015 למשך שלושה ימים. כמו כן, אובמה הגיע לאתיופיה לביקור חופז בן יום אחד בלבד. כמובן שקניה התקשטה לכבודו של הנשיא האמריקאי; פרחים ועצים ניטעו לאורך הרחובות (הם נבלו לאחר הביקור); הרחובות נוקו וצוחצחו (מה שלא קורה בדרך-כלל בימים רגילים); והתלמידים הקנייתיים דקלמו מילות-ברכה לאורח הנכבד. אלא, שהתברר לקנייתים, שמנהיג-המעצמה-החזקה-בעולם הוא מנהיג קל-דעת. שום דבר מהבעיות של קניה ואתיופיה לא באמת ענייניו את אובמה. הוא היה עסוק בלהרשים את הנוכחים באמירותיו המתוחכמות שלא הייתה מאחוריהן כל בשורה חדשה ורעננה לאפריקה המתפוררת השרויה תחת מטר של טרור ואלימות אסלאמית, ושל שיטפון של פליטים אפריקאים הנודדים ממדינה למדינה בדרכם לאירופה. האם לאובמה יש בכלל מדיניות בינלאומית קוהרנטית? אובמה רצה להחליש את ארה"ב - ומפרספקטיבה של כמעט 7 שנים אפשר להגיד שהוא ממש הצליח במשימתו. בדרכו הוא, הוא אפילו הצליח להחליש מדינות נוספות באסיה ובאפריקה. אולם, מי היה מאמין, שדווקא ישראל תצליח לעמוד כמעט 7 שנים לבד במערכה אידיאולוגית מול ממשל אמריקאי עוין שראה באסלאם הרדיקלי גורם מייצב בזירה האסלאמית וגשר הולם בין ערכי-האסלאם לבין הערכים של העולם-המערבי והדמוקרטי.

בשולי הדרמה האפריקאית התרחשו להם כמה עניינים חשובים במהלך חודש אוגוסט 2015: א) מקורות רשמיים באו"ם מסרו שתימן נראית לאחר 5 חודשים מלחמה, שהחלה בחודש מרס, כפי שסוריה נראית לאחר 4 שנים של מלחמת-אזרחים אכזרית. ב) ארגון "המדינה האסלאמית" הצליח לבסס את בירתו השלישית בעיר סירת שבמזרח לוב המצטרפת לעיר מוסול שבעיראק ולעיר אל-רקא שבסוריה. ג) ממשלת גרמניה ניסתה למנוע את פרסום הידיעה שיש בכוונתה לקלוט יותר מ-800,000 פליטים בתחומה רק בשנת 2015. כפול מהשנה הקודמת. הנתון הזה גרם לזעזוע עמוק בחברה הגרמנית. כבר כעת, כל אדם חמישי בגרמניה הוא מהגר או בנו של מהגר. מאז תחילת שנת 2015, נרשמו בגרמניה מאות פגיעות קשות במהגרים שהתבצעו בידי גורמים רדיקליים הרואים במדיניות הממשלתית סכנה לאורח-החיים הגרמני. גם במקרה הזה, (בדומה לאמריקאים), התקשורת המקומית הגרמנית העדיפה לספר לגרמנים סיפור שונה לחלוטין.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה", מגזין המזרח התיכון, 20 באוגוסט 2015.