Der IS, das sind die Nazis des Mittleren Ostens

DIE WELT: Die Gräuel des IS sind nicht ohne Beispiel. Fast alle Zutaten ihres Wahns gab es auch bei den Nazis. Die wurden 1945 von einer seltsamen Koalition besiegt. Eine solche Allianz brauchen wir wieder.

Der Islamische Staat gilt weithin als ein noch nie da gewesener Fall sadistischer politischer Gewalt. Seine Killer ermorden mit leuchtendem Blick Gefolgsleute gegnerischer Regimes, Andersgläubige und westliche Geiseln. Der IS steckt christliche junge Mädchen in Bordelle.

Er verkauft ungeliebte antike Kunstwerke auf dem weltweiten Antiquitätenmarkt und sprengt Altertümer, wo auch immer er die Hand auf sie legen kann. Der IS will ehemals islamische Regionen von Córdoba bis Westchina erobern, und er erwartet den Endkampf zwischen dem Islam und dem von Amerika geführten Westen in Syrien bei Aleppo, nahe der mythischen Stadt Armageddon.

Das alles tut die Terrortruppe mit einer Mischung aus mittelalterlichem Gebaren und dem hoch professionellen Einsatz modernster Propagandatechnik. Die Einnahme Palmyras und seine mögliche Zerstörung ist ein weiterer Schritt in einem beispiellosen Vernichtungsfeldzug.

Beispiellos? Noch nie da gewesen? Deutschen könnte das Gedankengebräu des IS sehr vertraut vorkommen. Denn das, was IS-Führer Abu Bakr al-Bagdadi anrichtet, hat Adolf Hitler in vielerlei Hinsicht genauso geplant und gehandhabt.

Auch die SS hat Feinde verbrannt

"Unislamische" Kunstwerke vernichten oder zu Devisen machen? Die Nazis verbrannten "undeutsche" Bücher und verscherbelten "entartete Kunst" auf dem Weltmarkt. Antike Tempel und ganze Städte in die Luft sprengen? Hitler wollte den Kreml zerstören, Moskau nach der Eroberung dem Erdboden gleichmachen und einen Stausee über die Trümmer legen, Petersburg wäre gefolgt.

Grenzen des Ersten Weltkrieges schleifen, so wie der IS den Fall der 1916 errichteten Grenze zwischen Syrien und dem Irak feiert? Aber gewiss, das geschah von Österreich über das Sudetenland bis nach Westpreußen und dem Elsass. Gegner vertreiben, umbringen, versklaven, aushungern, in Bordelle stecken? In Polen, Weißrussland und der Ukraine sind die SS-Einsatzgruppen, die Besatzungsverwaltungen, die Polizeikräfte exakt so verfahren.

Nur westliche Geiseln haben sie nicht genommen, und sie haben die Opfer nicht öffentlich enthauptet, sondern gehängt oder in Schluchten und Gruben erschossen. Wie den jordanischen Piloten verbrannt aber haben sie Aberhunderte – nicht im Käfig, sondern in Kirchen und Scheunen, die dann angezündet wurden.

Und weiter: Die Mischung aus Mittelalter und Moderne? Die Nazis hatten ihre Ritterumzüge und Germanenidole, und sie hatten Leni Riefenstahl und Wernher von Braun. Der Einsatz von Freiwilligen im IS aus allen Kontinenten? Hitler schuf ausländische Legionen in der Waffen-SS, sogar mindestens ein Amerikaner diente darin...

Foto: picture alliance / Usis-Dite/Lee Lebendig verbrannt – wie beim IS: Die Waffen-SS ermordete im April 1945 Häftlinge von Konzentrationslagern, mit denen sie auf dem Weg nach Westen war 

Woran lag es? An Ann Sophie oder Angie?

Fünf Jahre nach Lenas Sieg fällt Deutschland in alte ESC-Depressionen zurück: Null Punkte, letzter Platz in Wien. Woran lag es? An Ann Sophie, an Angela Merkel - oder hat uns einfach keiner lieb?

Dieser Auftritt war gut. Besser als alles, was sie bei den Wiener Proben gezeigt hatte. Der Blick in die Kamera saß, die Stimme war auf den Punkt und ihr Outfit mit dem schwarzen Catsuit toppte selbst das der Griechin. "Ich meine, dass man Ann Sophie nichts vorwerfen kann. Sie hat einen Super-Job gemacht", attestierte auch ESC-Kommentator Peter Urban der deutschen Teilnehmerin Ann Sophie.

Trotzdem erhielt die Hamburgerin mit ihrem Song "Black Smoke" am Samstagabend keinen einzigen Punkt. Null! Gemeinsam mit Österreich belegte sie den letzten Platz. Das gab es seit fünfzig Jahren nicht mehr. Selbst Gracia (4 Punkte) und die No Angels (14 Punkte) schnitten besser ab. Ein Debakel.

Fünf Jahre nach Lenas Sieg fällt Deutschland damit in alte Eurovisions-Depressionen zurück. Seit Roman Lobs achtem Platz 2012 in Baku konnten wir bei diesem Wettbewerb nicht mehr reüssieren. Aber wenn Ann Sophie nicht schlecht war, woran liegt es, dass Deutschland so schlecht abgeschnitten hat? Wurde hier Angela Merkel abgestraft?

Europa hasst uns Deutsche nicht

Nein, dieses Abstimmungsergebnis ist kein Statement, dass Europa die Deutschen hasst. Das wäre angesichts des zweiten Platzes für Russland, das international derzeit viel kritischer betrachtet wird als Deutschland, absurd. Vielmehr liegt es einfach daran, dass das Lied nicht stark war. Das wissen die Deutschen selbst. Denn eigentlich hatten sie beim Vorentscheid ja Andreas Kümmert mit "Heart of Stone" als Teilnehmer für Wien bestimmt.

So stehen Österreich und Deutschland vereint auf dem letzten Platz. Beide mit null Punkten. Aber unsere Nachbarn aus der Alpenrepublik wissen, dass man mit einem guten Song und einem guten Teilnehmer oder Teilnehmerin punkten kann. Rise like a Phoenix. Im nächsten Jahr dann.

מפלגת העבודה אינה לומדת לקח

כדי להבין את היפוך התפקידים המתחולל בימים אלה בישראל, להלן כמה עובדות מעוררות-מחשבה: א) כולם יודעים שבמגזר הערבי יש מסורת ארוכת-שנים של הדלפות של בחינות-בגרות. אולם, כדי לשמור על "האיזון הקדוש" מענישים את כלל התלמידים היהודים כדי לא להיתפס לכאורה באיזה אקט העלול להיחשב ל"גזעני". לקהילה הערבית בישראל דרושה תוכנית לאומית מיוחדת כיד למצוא פתרונות הולמים בתחומים רבים כמו חינוך, תאונות דרכים, עבריינות, דיור ותעסוקה. כדי לגבש תוכנית לאומית שכזו, דרושה הבנה בסיסית שיש כאן בעיה שאין לה שום קשר לטענות על אפליה וגזענות. לעיתים, האמת פשוטה יותר ממה שנוטים לחשוב בתחום הזה.

ב) כולם יודעים שהיו עשרות הפגנות של אתיופים במהלך השנים האחרונות שהסתיימו לעיתים קרבות באלימות כלפי שוטרים. אולם, לרבים מהם יש את החוצפה להניף שלטים "די לאלימות" משום שזה מאוד נוח לחשוב שיש לנו משטרה עם יד קלה על-ההדק - דווקא כלפי ציבור מסוים. כולם טוענים שהעדה האתיופית שתקה עד להילולה המופרעת שהייתה בכיכר רבין ב-3 מאי 2015, אולם למען האמת לא הייתה דקה אחת ב-20 השנים האחרונות שהנושא האתיופי לא הובא לדיון ציבורי בפורומים שונים על-מנת להקל עד כמה שאפשר על שילובם המלא באוכלוסייה הכללית. "כולם" טוענים שהעדה האתיופית זקוקה להזרמת משאבים נוספים, אולם למען האמת זו העדה היחידה בישראל שזכתה לסיוע הגדול ביותר באופן בלתי-פרופורציונאלי בהשוואה לעדות אחרות שעלו לישראל מאז 1948. בהזדמנות הזו, אולי כדאי להגיד תודה גדולה למשטרת ישראל שהצליחה לעמוד מול כל הפרובוקציות הקשות, ובמקביל לכך אנחנו צריכים לבקש מהמפגינים האלימים לשלם על הנזק הרב שהם גרמו לרכוש הציבורי במהלך ההפגנה הגדולה והמופרעת שנערכה בכיכר רבין.

ג) ב-17 במאי 2015, התקיים בישראל "יום ירושלים". על-פי הטון החרדתי של משדר החדשות של ערוץ 2 של השעה 20:00, היה בישראל באותו יום אסון-לאומי ולא אחד מהאירועים החשובים ביותר של העם-היהודי בעת-החדשה. באופן כללי, למשדרי-החדשות בישראל יש נטייה לגלוש להתלהמות כללית שמטרתה לגרום לפרובוקציה אלימה ומיותרת שאינה מתיישרת לחלוטין עם המציאות האמיתית השוררת בישראל.

ד) בשבוע האחרון התקשורת הישראלית עסקה בקריסתו הכלכלית של אזור הדרום לאור הפגנות אחדות שנערכו על רקע סגירתם של מפעלים אחדים בשל קשיים כספיים. על-פי התיאורים שהובאו בתקשורת הישראלית, כל אזור הדרום שרוי במצוקה כלכלית קשה שלא ידענו כמותה מאז 1948. אולם, למען האמת, למרות הניסיון להציג את אזור הדרום כאזור נחשל ונכשל, אזור זה זוכה בשנים האחרונות לפריחה כלכלית, תרבותית, חברתית ואנושית שלא ידענו כמותה כבר שנים רבות. הניסיון להציג את האזור כולו כאזור כושל, יש בו ניחוח פוליטי האופייני למערכת הבחירות האלימה שהתקיימה בישראל עד לבחירות האחרונות.

ה) ב-20 במאי 2015 התפרסמה בעיתון הארץ המטורלל תמונה קבוצתית לא מחמימה במיוחד של ממשלת-ישראל שהתכנסה לצילום המשותף המסורתי שהתקיים בבית-הנשיא יום קודם לכן. עיתון הארץ אימץ את הגישה הגרמנית בה חייבים תמיד להציג את ישראל באור שלילי ומגוחך על-מנת לקדם אג'נדה פוליטית מסוימת. לעומת זאת, בעיתון "ישראל היום" ובעיתון "ידיעות אחרונות" התפרסה התמונה הרשמית של הצילום הקבוצתי בבית-הנשיא.

ו) חשבון הטוויטר החדש של הנשיא אובמה קיבל זמן-מסך-חדשותי הרבה יותר רב מאשר הכישלון האמריקאי הנוסף שהתרחש בעיר רמאדי שבעיראק - שנפלה לידי ארגון "המדינה האסלאמית" תוך כדי טבח, רצח, אונס וביזה של התושבים האומללים שנותרו בעיר הנצורה. שירותי-המודיעין של ארה"ב פרוסים בכל העולם. הם אוספים מיליוני פיסות מידע בכל שנייה על כל מיני עניינים מאוד לא חשובים. מסתבר, שלשירותי-המודיעין של ארה"ב יש תחביב מוזר: הם אוספים מידע באופן כפייתי, אך הם לא ממש מנסים להסיק את המסקנה המתבקשת מהמידע הרב שנאגר. נפילה של רמאדי לידי ארגון "המדינה האסלאמית" הייתה שידור חוזר של נפילת מוסול בקיץ 2014.

על-רקע ההתלהמות הכללית ששטפה את הפוליטיקה הישראלית לאור הבחירות האחרונות שנערכו בישראל בחודש מרס 2015, דומה הוא שגורמים אחדים עדיין לא הפיקו את הלקח הראוי ולא ערכו אפילו חשבון-נפש זערורי לנוכח מה שאירע בישראל במהלך החודשים האחרונים. התברר, פעם נוספת, שהשמאל הישראלי לא רק יודע איך "לא לנצח בבחירות", אלא הוא גם יודע איך "לא לדעת להפסיד בבחירות" למרות שמרבית הציבור הישראלי אמר אמירה ברורה, וזאת בניגוד לציפיותיהם של טייקוני התקשורת הישראלית ולמרות עצותיהם של אדמו"רי השמאל הישראלי. באזור שלנו מתחוללים שינויים היסטוריים עמוקים בכל קנה-מידה, אך השוליים של הפוליטיקה הישראלית מנסים להכתיב אג'נדה פוליטית כאילו אנו חיים באזור המוגן מסכנות ומתהליכים היסטוריים עמוקים בעיקר לאור מה שמתחולל במזרח-התיכון כולו בחמש השנים האחרונות. כך, באופן הזה, משתלב נאומו הפסיכוטי וההזוי של יצחק הרצוג ביום בו הושבעה ממשלתו הרביעית של בנימין נתניהו ב-14 במאי 2015. הנאום של הרצוג גם השתלב היטב עם המופע המטורלל של נציגי מפלגת מר"צ שהפכה לשלוחה ההזויה של "שוברים שתיקה" - ארגון המנסה להלבין את פשעיהם של ארגוני הטרור האסלאמיים הפועלים נגד מדינת-ישראל ותושביה.

נאומו של הרצוג היה אחד מהנאומים המבישים ביותר מאז דבריו הגזעניים של יאיר גרבוז, ב-8 במרס 2015 בכיכר רבין, במהלך העצרת המיותרת של "תומכי" השמאל שנערכה במקום. אנחנו רוצים להתעכב על משפט אחד שנאמר בנאומו של הרצוג שמבהיר את הגישה הכללית של השמאל הישראלי כלפי מה שמתחולל בישראל גם בתחומים נוספים. הרצוג הטיח בנתניהו את המשפט הבא: "קנית שלטון בשקר". על-פי המשפט האומלל הזה, נראה שיצחק הרצוג - כנציג השמאל הישראלי - מוכן לקבל את הדמוקרטיה הישראלית רק אם היא מתכתבת עם ההזיות הפוליטיות של השמאל הישראלי. אולם, מעל הכל, המשפט הזה מראה בעליל שיצחק הרצוג התנהג בפראות ובאלימות מילולית טיפוסית כיאה למנהיג מובס ומושפל משום שלפני הבחירות "הבטיחו" לו ניצחון גדול שהסתיים במפח-נפש עוד יותר גדול. הרצוג התנהג בשבועות האחרונים כאילו מדינת-ישראל הפכה לאויבת של מפלגת-העבודה המתחזה ל"מחנה הציוני". ההתנהגות הזו חזרה על עצמה ביתר-שאת גם במערכת הבחירות האחרונה שהביאה למפלתו הגדולה.

רבים בישראל לא היו צריכים את הסרט הדוקומנטרי של ערוץ 10 על יצחק הרצוג שנעשה במהלך מערכת הבחירות כדי להבין מה לא בסדר בהתנהלות הכללית האופיינית למפלגת-העבודה לאורך כל השנים האחרונות. ועם זאת, אנחנו חייבים לציין שערוץ 10 החליט לעשות סרט על הרצוג דווקא בגלל שהערוץ "הריח" כביכול את ניצחונו העתידי של הרצוג. במילים אחרות, מפח-הנפש של הרצוג משותף גם למפח-הנפש הגדול של ערוץ 10. אכן זהו חומר דוקומנטרי מרתק ומביך, אפילו מביך מאוד - לא רק על הרצוג אלא גם על ערוץ 10 ועל התקשורת הישראלית בכלל.

למרות שעברו בסך-הכל קצת יותר מחודשיים מאז שהתקיימו הבחירות בישראל, דומה הוא שמרבית המפלגות בישראל כבר נערכות לקראת הסיבוב הבא שכנראה יתקיים מוקדם יותר ממה שתוכנן. ההיערכות הזו אינה רק משותפת למפלגות הפוליטיות בישראל, אלא היא גם משותפת לחלקים גדולים בציבור הישראלי המתכוננים לקראת הבאות. לפיכך, סביר להניח שלאור ההתנהלות השערורייתית של מפלגת-העבודה בחודשים האחרונים, ספק רב אם היא תצליח לעבור בבחירות הבאות את מחסום ה-10 מנדטים.

==

מאת: ד"ר יוחאי בסלע, "המופע הפסיכוטי של יצחק הרצוג בכנסת ישראל", מגזין המזרח התיכון, 21 במאי 2015.

המפלט הגרמני בחיק התעמולה הפלסטינית

בימים אלה, של חודש מאי 2015, גרמניה וישראל מציינות 50 שנה לכינון יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות בשורה ארוכה של אירועים המתקיימים הן בישראל והן בגרמניה. במסגרת הזו, נשיא המדינה, ראובן ריבלין, הגיע לביקור ממלכתי בגרמניה שהחל 11 במאי 2015. כמובן שנציגי שתי המדינות יצאו מגדרן כדי להלל ולשבח את הקשרים ההדוקים בין ישראל לגרמניה למרות תוכנית ההשמדה הגרמנית שהתבצעה בסך-הכל לפני 70 שנה. זה הכל! לא מדובר על מאות שנים, אלא בסך-הכל מדובר על דור אחד. ראוי להזכיר שתוכנית ההשמדה הגרמנית הייתה טוטאלית. לפיכך, בעולם "התרבות" הגרמני של אותה עת, ליהודי לא הייתה זכות-קיום בשום מקום על-פני כדור הארץ.

התוכנית הגרמנית נשענה על פרקטיקה מוכחת של חיסול והשמדה בתקופת הקולוניאליזם הגרמני באפריקה, שהחלה עם חיסולם של בני שבט ה"הררו"  (Herero) בנמיביה, על-פי פקודת-השמדה מפורשת של לוטננט-גנרל לותר פון טרוטה (Lothar von Trotha) שהיה מפקד הכוחות הגרמניים "בדרום-מערב אפריקה הגרמנית" - היא נמיביה של היום. פרקטיקה מוכחת נוספת הייתה במהלך רצח-העם הארמני בידי טורקיה שהסתייעה בייעוץ גרמני הדוק ובהדרכה גרמנית של יחידות צבאיות טורקיות שעסקו בטבח - בעיקר בשנת 1915. ההערכות הגרמניות בנוגע למספר ההרוגים הארמנים נחשבות לאמינות יותר - כ-1.5 מיליון נרצחים - גם בשל הקרבה לאירועים בפועל. ובכן, יש משהו לא תקין באורח-המחשבה הגרמני שמקרין מעוצמתו גם על היחס למדינת-ישראל בימים אלה. גרמניה, כמו תמיד, רוצה "להפוך דף" ולשקוע כמו תמיד לאמנזיה חמימה ומשכרת כאילו מה שהתרחש לאורך 100 השנים האחרונות הוא לכול היותר תאונה קטנה של הטבע - בדומה לרעידת-אדמה או לסופת הוריקן.

לרגל 50 שנה לכינון היחסים בין שתי המדינות, אפילו עוצב לוגו המשקף לכאורה את הקשר בין שתי המדינות. זאת ועוד, מלבד הביקור של הנשיא ריבלין בגרמניה, לאורך כל השבוע האחרון התפרסמו מאות מאמרים וכתבות בתקשורת הכתובה, המשודרת ובטלוויזיונית בגרמניה שסיקרו את היחסים המיוחדים השוררים לכאורה בין שתי המדינות לאורך ה-50 השנים האחרונות. במבט ראשון הדבר נראה מחווה יפה. אולם, בדיקה מעמיקה יותר מראה בעליל שגרמניה באופן מיוחד פיתחה אובססיה קשה לעניין הפלסטיני. לאורך כל השבוע האחרון, העניין "הפלסטיני" הוזכר מאות פעמים במאמרים, ברדיו, בטלוויזיה, בנאומים ובאזכורים הקשורים לרגל כינון היחסים בין שתי המדינות. בכן ממה הדבר נובע?

על-מנת להבין ולהעריך את גדלות-הנפש שלנו, להלן נתון אחד שיבהיר את ההבדל הגדול בין המנטאליות התרבותית של הישראלים לבין המנטאליות "התרבותית" של הגרמנים. בסקר מיוחד שנערך בתחילת ינואר 2015 התברר שכ-70 אחוזים מהישראלים יש דעה חיובית על גרמניה. אולם ראו איזה פלא, קיימת "תמונה ראי הפוכה" בגרמניה כאשר התברר שכ-70 אחוזים מהגרמנים מחזיקים בדעה שלילית על ישראל. במילים אחרות, מעבר לקשרים הפוליטיים "ההדוקים" בין שתי המדינות, גועשת לה משטמה מסורתית-היסטורית של הציבור הגרמני כלפי כל מה שמריח יהודי - משטמה המקבלת חיזוק יומיומי מהשדרה האינטלקטואלית של גרמניה - בתקשורת, באקדמיה, בתרבות ובדרג הפוליטי הזוטר. הדרג הפוליטי הבכיר של גרמניה עוסק בטיפוח "המבע החיצוני" של הקשרים עם ישראל, בעוד האינטליגנציה הגרמנית עסוקה בהכשרת-הלבבות בנוגע לנטיות המסורתיות של הציבור הגרמני כלפי הציבור הישראלי כמדינה וכאומה.

החברה ישראלית שונה מאוד מהחברה הגרמנית, זו המתיימרת להיות דמוקרטית וליבראלית. אם גרמניה לא הייתה מובסת במלחמת-העולם השנייה, סביר להניח שהחיים הגרמניים של 1933 היו נשארים כפי-שהם, וזאת ללא כל שמץ של מאמץ לקיים אורח-חיים דמוקרטי. לפיכך, החברה הגרמנית עסוקה בטיפוח "צבעי הסוואה" שנועדו לצייר תמונה יפה לעולם, אך התוכן נותר פגום כפי שהיה מימים ימימה. כך למשל, מהדורות החדשות בערוצי הטלוויזיה יעסקו בעיקר בהאדרת תוכן חיובי על גרמניה משום ש"הנפש הגרמנית" אינה מסוגלת להתמודד עם חדשות רעות, אלא אם כן מדובר על מדינות אחרות. שוב, דוגמא אחת תבהיר על מה מדובר בנוגע להבדל הניכר בין ה"צורה" הגרמנית לבין "תוכן" הגרמני.

בקיץ 2014 גרמניה התנדבה, בשיתוף עם מדינות נוספות, לסייע למדינה מסוימת שהייתה במצוקה אנושית קשה. על-מנת להגיש את הסיוע הדחוף, היה צורך להטיס ציוד רב באמצעות צי-המטוסים הצבאי של גרמניה. כרגיל, התקשורת הגרמנית סיקרה את האירוע תוך כדי הצגתם של המטוסים המיועדים להטיס את הציוד הנדרש. כמו כל דבר בגרמניה, המטוסים ניצבו בסדר מופתי ואחיד. כמובן שהם היו צבועים היטב. הכל נראה בוהק, נקי ומוכן לנסיעה ממושכת של אלפי קילומטרים. אלא שהתברר, כמו בעשרות מקרים קודמים (בתחומים שונים ומגוונים), שהגרמנים שכחו לבדוק את הדבר הכי חשוב: האם המטוסים בכלל מסוגלים להמריא. לאחר שהציוד הועמס למטוסים, התברר שצי-המטוסים הקרבי של גרמניה נמצא במצב כל-כך ירוד, שזו סכנת-חיים ממשית לשהות במטוסים הללו. לאחר בדיקה נוספת שנערכה, התברר שבין 30 ל-50 אחוזים מצי-המטוסים הקרבי של גרמניה אינו כשיר לטיסה. המקרה הזה בדומה למקרים נוספים בגרמניה - כמו המזל"ט הגרמני או רובה-הסער הקרבי הגרמני - היווה הוכחה נוספת לכך שההתעסקות האובססיבית הגרמנית ב"איך הדברים נראים" מחפה ברוב המקרים על תוכן לקוי ופגום מן היסוד. כך למשל, אם נרחיק-לכת עד לחזית הרוסית במלחמת-העולם השנייה, התברר שהחיילים הגרמנים נאלצו להתמודד עם 7 סוגי תחמושת שונים ומיותרים שנשלחו אליהם רק כדי להראות שנתיבי האספקה לחזית עדיין פועלים.

הסגידה הזו, ל"איך הדברים נראים", קשורה גם למבול אנדרטאות-הזיכרון ולמוזיאונים הנבנים ברחבי גרמניה במטרה להמחיש את הזוועות של המשטר הנאצי. אלא שהגודש הזה ברוב המקרים יוצר את התחושה ההפוכה, דהיינו גרמניה עסוקה בטיפוח הנאציזם הגרמני למרות שלא זו הכוונה המוצהרת מלכתחילה. לצד כל זה, גרמניה עסוקה בטיפוח תדמית "הקורבן העיקרי" של מלחמת-העולם השנייה בדומה לאידיאולוגיה הפלסטינית המבוססת של תחושה עמוקה של "קורבנות" למרות הניסיון הכושל לחסל את היישוב היהודי בארץ-ישראל. במקרה הזה, קיימים קווי-מתאר הדוקים בין התחושה הגרמנית כקורבן המזדהה לחלוטין עם התחושה הפלסטינית המבוססת כולה של תדמית של קורבן.

לפיכך, הגרמנים עסוקים באינסטרומנטליזציה של הסכסוך הפלסטיני-ישראלי דרכו אפשר למרק את הנפש הגרמנית "העדינה" שנוצרה לפתע-פתאום לאחר מלחמת-העולם השנייה. בין אלה שמטפחים את התחושה הזו בקרב הציבור הגרמני הם ישראלים אחדים שהפכו את שהותם בגרמניה לסוג של אידיאולוגיה אנטי-ישראלית המשרתת ומצדיקה את התחושות הרווחות של הגרמנים כלפי ישראל. כך למשל, ביטויים כמו "ישראל היא מדינה פשיסטית", "גזענית", "מיליטריסטית", "נציונאליסטית" העוסקת בדיכוי של "מיעוטים", "ערבים", "פלסטינים" ו"מזרחים", נשמעים ללא הרף בשיח-התקשורתי הגרמני בו משתתפים לעיתים ישראלים המשמשים עלה-תאנה כדי להצדיק את הטיעונים הללו. כך נבנתה "שכבה ארכיאולוגית" קשיחה המשמשת עילה אידיאולוגית לנקוט בעמדות פוליטיות רדיקליות כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתדמית הרווחת של ישראל בעיני הציבור הגרמני.

אולם, למען האמת, ישראל הרבה פחות גזענית מגרמניה. היא הרבה פחות אלימה מגרמניה. היא גם הרבה פחות אלימה פוליטית ממה שמתחולל בגרמניה בין הימין הרדיקלי לבין השמאל הרדיקלי. בניגוד לחברה הגרמנית, החברה הישראלית הרבה יותר פתוחה לשינויים ולאימוץ דרכי-חשיבה פורצי-דרך. החברה הישראלית גם הרבה יותר משכילה בכמה רמות מהחברה הגרמנית. חופש-המחשבה, הביקורת והביטוי האינדיבידואלי (תחת המסגרת היהודית) נטוע היטב בתרבות היהודית לדורותיה, בעוד שבתרבות הגרמנית אלה הם ניצנים ראשונים שנכפו של החברה הגרמנית המובסת של 1945. במילים אחרות, הגלגל גם יכול להסתובב לאחור אם רק תהייה לכך עילה "מוצדקת" מבחינתם.

==

מאת: ד"ר יוחאי בסלע, "המפלט הגרמני בחיק התעמולה הערבית והפלסטינית", מגזין המזרח התיכון, 14 במאי 2015.

טרור אסלאמי - אפריל 2015

בימים אלה, העולם החופשי מציין 70 שנה לסיום מלחמת-העולם השנייה ואת הניצחון על גרמניה ב-7 במאי 1945 בעת שנחתם כתב הכניעה של הצבא הגרמני. והינה, אנחנו מוצאים את עצמנו עם נתון שפרסם האו"ם, בתחילת מאי 2015, על כ-38 מיליון פליטים ועקורים ברחבי-העולם על-פי סקירה בינלאומית הנכונה לסוף שנת 2014. מתוך הנתון הזה, כ-20 מיליון פליטים ועקורים נאלצו לעזוב את ביתם או את ארצותיהם בשל מלחמות המתחוללות בתוך העולם-הערבי ובתוך העולם-האסלאמי. לצד הטרגדיה האנושית הזו, מתחוללת טרגדיה קשה ואכזרית שממעטים לדבר בה או לעסוק בה באופן יומיומי כאילו מדובר על תופעה שצריך לחיות עמה. במילים ברורות יותר, אנחנו מדברים על מסכת ההתעללויות המיניות הקשות אותן חוות הנשים המוסלמיות הנמצאות באזורי לחימה. מדובר על מיליוני נשים וילדים הנתונים לחסדיהם של הצדדים הלוחמים הנעזרים בטיעונים דתיים אסלאמיים כדי להצדיק את מסכת ההתעללויות המיניות אותן חווים הנשים והילדים. אין תימה איפה, שארגוני טרור אסלאמיים רבים, כדוגמת ארגון "המדינה האסלאמית" וארגון "בוקו חראם", הפכו לאבן-שואבת של פסיכופטים המגיעים מכל המרחב האסלאמי מטרה לממש את החוויה הקרימינאלית שיש לה הצדקות דתיות הלכתיות - הן כלפי נשים, הן כלפי כופרים והן כלפי אלה שאינם שייכים לזרם האסלאמי הנכון.

בתחילת אפריל 2015, גורם רשמי בעיראק מסר שמדי חודש בחודשו מתאבדות כ-60 נשים ונערות שעברו התעללות מינית בדרגה כזו או אחרת על-רקע מלחמת-האזרחים המתחוללת בעיראק. על-פי הערכות אחדות, זהו רק קצה-הקרחון בנוגע למה שמתחולל בעניין הכאוב הזה, משום שמשפחות רבות בעולם-האסלאמי אינן מעוניינות לשתף-פעולה עם הרשויות המוסמכות מחמת הבושה. כבר בשנת 2010 פרסמנו במגזין זה - מגזין המזרח התיכון - מאמר בשם "לאן נעלמות 20,000 נשים מוסלמיות מידי שנה". בחמש השנים האחרונות, מצבן של הנשים בעולם-המוסלמי החריף, משום שאזורים רבים בעולם-הערבי הפכו לאזורי לחימה עקובים מדם עם מאות-אלפי הרוגים מידי שנה.

ב-29 באפריל 2015, אתר האינטרנט של העיתון הטורקי "הורייט" (Hürriyet), פרסם כתבה אמיצה על גורלן של הנשים היזידיות שנפלו לידי אנשי ארגון הטרור "המדינה האסלאמית" במהלך האירועים הדרמתיים בעיראק של חודש אוגוסט 2014. אחת מהנשים האלה הייתה בחורה צעירה בת 19 בשם דאליה. להלן סיפורה בתמציתיות: "התעוררנו ב-3 באוגוסט 2014 בשעה שאנשי ארגון המדינה-האסלאמית פשטו על הכפר שלנו. הם ריכזו אותנו בכיכר הכפר ואמרו לנו שאם לא נתאסלם הם יהרגו אותנו. הסכמנו להתאסלם בשל הפחד. אולם, בכל זאת הם לקחו את כל הגברים ולא שמענו מהם יותר. הם הפרידו בין הנשים הצעירות למבוגרות. את הנשים הצעירות והילדים הם העבירו לעיר תל-עפאר. הם לקחו מאיתנו את הילדים עד גיל 5. לאחר מכן הם כלאו אותנו בבית-ספר. המקום היה כמו שוק-עבדים. מפקדי ארגון המדינה-האסלאמית בהם טורקים, צ'צ'נים וגרמנים, הגיעו כל יום וקנו אחת מאיתנו. היו בהן גם בנות 13-12. פעיל ארגון המדינה-האסלאמית ממוצא טורקמני בשם אבו-מוסטפא קנה אותי והביא אותי לביתו שבתל-עפאר. נשארתי שם 5 חודשים. לאחר מכן הגיע פעיל נוסף בשם איימן ולקח אותי כדי להעניק אותי כמתנה לפעיל צ'צ'ני. לפני שהוא אנס אותי, הוא משך בשערותי והכריח אותי לטבול את הראש בדלי מלא נפט. לאחר מכן הוא כלא אותי בביתו ואנס אותי במשך שלושה ימים. לאחר מכן הוא החליף אותי בנערה יזידית אחרת. גם האיש הזה אנס אותי, ואז הוא החזיר אותי לאיימן. אחרי עשרה ימים הגיע שוב אבו-מוסטפא לקח אותי ונשארתי איתו במשך חודש. אחר כך הוא מכר אותי לאדם אחר מהעיר מוסול בשם עיזאם. הוא אנס אותי כל לילה. אחרי חודש הוא מכר אותי לאדם אחר ממוסול, עד שנמאס לו ממני ואז הוא מכר אותי לרופא בעיר מוסול. הרופא מכר אותי לאדם מהעיר כירכוך שאמר לי שהוא לא קנה אותי כדי לאנוס אותי, אלא כדי לשחרר אותי. הוא לקח אותי לעיר כרבלא, משם הגעתי לעיר בגדאד. לאחר מכן נסענו לאוטונומיה הכורדית. שם הוא מסר אותי למשטרה הכורדית.  אבא שלי בא לאוסף אותי מתחנת-המשטרה (בתחילת אפריל 2015). שמחתי כל כך לראות את אבי, שכמעט שכחתי את כל מה שחוויתי עד כה". הסיפור של דאליה מאפיין את מה שמתחולל בעולם-המוסלמי, גם אם למקרה שלה יש סוף טוב באופן יחסי בהשוואה לעשרות-אלפי הנשים הנעלמות בכל שנה במרחב האסלאמי כולו.

בסיכומו של דבר, בחודש אפריל 2015 נהרגו 10,294 בני-אדם; בחודש מרס נהרגו 15,143 בני-אדם; בחודש פברואר נהרגו 11,291 בני-אדם ובחודש ינואר נהרגו 13,468 בני-אדם. בארבעת החודשים הראשונים של שנת 2015 נהרגו 50,196 בני-אדם באלפי פעולות טרור קטלניות ובעימותים צבאיים שהיו במרחב האסלאמי כולו.

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית - אפריל 2015

מדינה:	הרוגים:	פצועים:
עיראק:	4,811 (כ-1,000 אזרחים)	5,000
סוריה:	2,230	4,000
תימן:	961 (מחציתם אזרחים)	4,000
ניגריה:	525	1,000
אפגניסטן:	447 (רובם טרוריסטים)	1,000
פקיסטן:	368 (רובם טרוריסטים)	--
מצרים:	166 (רובם חיילים וטרוריסטים)	--
קניה - טרור אסלאמי:	153 (רובם תלמידי תיכון)	--
דרום-סודאן + דארפור:	127	--
לוב:	110	--
דרום-סודאן:	91	--
ניז'ר - טרור אסלאמי:	84	--
סומליה:	42	--
טוניסיה:	20	--
לבנון:	15	--
צ'אד - טרור אסלאמי:	14	--
מאלי:	14	--
אלג'יריה:	14	--
קמרון - טרור אסלאמי:	13	--
פיליפינים - טרור אסלאמי:	13	--
הודו - טרור אסלאמי - קשמיר:	11	--
איראן:	11	--
סעודיה:	9 (כולם חיילים ושוטרים)	--
תאילנד - טרור אסלאמי:	7	--
טורקיה - כורדים:	5 (חברי המחתרת הכורדית)	--
רוסיה - טרור אסלאמי - קווקז:	3	--
בוסניה - טרור אסלאמי:	1	--
טג'יקיסטן - טרור אסלאמי:	1	--
ישראל - עזה:	--	--
ישראל - הרשות הפלסטינית:	5 (4 מהם טרוריסטים מוסלמים)	--
ישראל - טרור:	1 (אזרח ישראלי בפיגוע דריסה)	--
ישראל - רמת הגולן:	4 (טרוריסטים מוסלמים)	--
תימן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	12	עשרות
פקיסטן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	6	--
סומליה - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	לא נמסר מידע ודאי.	--
סה"כ:	10,294 הרוגים	15,000 פצועים

==

מאת: ד"ר יוחאי בסלע, "טרור אסלאמי - נשים כשפחות מין - אפריל 2015", מגזין המזרח התיכון, 7 במאי 2015.