המפלט הגרמני בחיק התעמולה הפלסטינית

בימים אלה, של חודש מאי 2015, גרמניה וישראל מציינות 50 שנה לכינון יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות בשורה ארוכה של אירועים המתקיימים הן בישראל והן בגרמניה. במסגרת הזו, נשיא המדינה, ראובן ריבלין, הגיע לביקור ממלכתי בגרמניה שהחל 11 במאי 2015. כמובן שנציגי שתי המדינות יצאו מגדרן כדי להלל ולשבח את הקשרים ההדוקים בין ישראל לגרמניה למרות תוכנית ההשמדה הגרמנית שהתבצעה בסך-הכל לפני 70 שנה. זה הכל! לא מדובר על מאות שנים, אלא בסך-הכל מדובר על דור אחד. ראוי להזכיר שתוכנית ההשמדה הגרמנית הייתה טוטאלית. לפיכך, בעולם "התרבות" הגרמני של אותה עת, ליהודי לא הייתה זכות-קיום בשום מקום על-פני כדור הארץ.

התוכנית הגרמנית נשענה על פרקטיקה מוכחת של חיסול והשמדה בתקופת הקולוניאליזם הגרמני באפריקה, שהחלה עם חיסולם של בני שבט ה"הררו"  (Herero) בנמיביה, על-פי פקודת-השמדה מפורשת של לוטננט-גנרל לותר פון טרוטה (Lothar von Trotha) שהיה מפקד הכוחות הגרמניים "בדרום-מערב אפריקה הגרמנית" - היא נמיביה של היום. פרקטיקה מוכחת נוספת הייתה במהלך רצח-העם הארמני בידי טורקיה שהסתייעה בייעוץ גרמני הדוק ובהדרכה גרמנית של יחידות צבאיות טורקיות שעסקו בטבח - בעיקר בשנת 1915. ההערכות הגרמניות בנוגע למספר ההרוגים הארמנים נחשבות לאמינות יותר - כ-1.5 מיליון נרצחים - גם בשל הקרבה לאירועים בפועל. ובכן, יש משהו לא תקין באורח-המחשבה הגרמני שמקרין מעוצמתו גם על היחס למדינת-ישראל בימים אלה. גרמניה, כמו תמיד, רוצה "להפוך דף" ולשקוע כמו תמיד לאמנזיה חמימה ומשכרת כאילו מה שהתרחש לאורך 100 השנים האחרונות הוא לכול היותר תאונה קטנה של הטבע - בדומה לרעידת-אדמה או לסופת הוריקן.

לרגל 50 שנה לכינון היחסים בין שתי המדינות, אפילו עוצב לוגו המשקף לכאורה את הקשר בין שתי המדינות. זאת ועוד, מלבד הביקור של הנשיא ריבלין בגרמניה, לאורך כל השבוע האחרון התפרסמו מאות מאמרים וכתבות בתקשורת הכתובה, המשודרת ובטלוויזיונית בגרמניה שסיקרו את היחסים המיוחדים השוררים לכאורה בין שתי המדינות לאורך ה-50 השנים האחרונות. במבט ראשון הדבר נראה מחווה יפה. אולם, בדיקה מעמיקה יותר מראה בעליל שגרמניה באופן מיוחד פיתחה אובססיה קשה לעניין הפלסטיני. לאורך כל השבוע האחרון, העניין "הפלסטיני" הוזכר מאות פעמים במאמרים, ברדיו, בטלוויזיה, בנאומים ובאזכורים הקשורים לרגל כינון היחסים בין שתי המדינות. בכן ממה הדבר נובע?

על-מנת להבין ולהעריך את גדלות-הנפש שלנו, להלן נתון אחד שיבהיר את ההבדל הגדול בין המנטאליות התרבותית של הישראלים לבין המנטאליות "התרבותית" של הגרמנים. בסקר מיוחד שנערך בתחילת ינואר 2015 התברר שכ-70 אחוזים מהישראלים יש דעה חיובית על גרמניה. אולם ראו איזה פלא, קיימת "תמונה ראי הפוכה" בגרמניה כאשר התברר שכ-70 אחוזים מהגרמנים מחזיקים בדעה שלילית על ישראל. במילים אחרות, מעבר לקשרים הפוליטיים "ההדוקים" בין שתי המדינות, גועשת לה משטמה מסורתית-היסטורית של הציבור הגרמני כלפי כל מה שמריח יהודי - משטמה המקבלת חיזוק יומיומי מהשדרה האינטלקטואלית של גרמניה - בתקשורת, באקדמיה, בתרבות ובדרג הפוליטי הזוטר. הדרג הפוליטי הבכיר של גרמניה עוסק בטיפוח "המבע החיצוני" של הקשרים עם ישראל, בעוד האינטליגנציה הגרמנית עסוקה בהכשרת-הלבבות בנוגע לנטיות המסורתיות של הציבור הגרמני כלפי הציבור הישראלי כמדינה וכאומה.

החברה ישראלית שונה מאוד מהחברה הגרמנית, זו המתיימרת להיות דמוקרטית וליבראלית. אם גרמניה לא הייתה מובסת במלחמת-העולם השנייה, סביר להניח שהחיים הגרמניים של 1933 היו נשארים כפי-שהם, וזאת ללא כל שמץ של מאמץ לקיים אורח-חיים דמוקרטי. לפיכך, החברה הגרמנית עסוקה בטיפוח "צבעי הסוואה" שנועדו לצייר תמונה יפה לעולם, אך התוכן נותר פגום כפי שהיה מימים ימימה. כך למשל, מהדורות החדשות בערוצי הטלוויזיה יעסקו בעיקר בהאדרת תוכן חיובי על גרמניה משום ש"הנפש הגרמנית" אינה מסוגלת להתמודד עם חדשות רעות, אלא אם כן מדובר על מדינות אחרות. שוב, דוגמא אחת תבהיר על מה מדובר בנוגע להבדל הניכר בין ה"צורה" הגרמנית לבין "תוכן" הגרמני.

בקיץ 2014 גרמניה התנדבה, בשיתוף עם מדינות נוספות, לסייע למדינה מסוימת שהייתה במצוקה אנושית קשה. על-מנת להגיש את הסיוע הדחוף, היה צורך להטיס ציוד רב באמצעות צי-המטוסים הצבאי של גרמניה. כרגיל, התקשורת הגרמנית סיקרה את האירוע תוך כדי הצגתם של המטוסים המיועדים להטיס את הציוד הנדרש. כמו כל דבר בגרמניה, המטוסים ניצבו בסדר מופתי ואחיד. כמובן שהם היו צבועים היטב. הכל נראה בוהק, נקי ומוכן לנסיעה ממושכת של אלפי קילומטרים. אלא שהתברר, כמו בעשרות מקרים קודמים (בתחומים שונים ומגוונים), שהגרמנים שכחו לבדוק את הדבר הכי חשוב: האם המטוסים בכלל מסוגלים להמריא. לאחר שהציוד הועמס למטוסים, התברר שצי-המטוסים הקרבי של גרמניה נמצא במצב כל-כך ירוד, שזו סכנת-חיים ממשית לשהות במטוסים הללו. לאחר בדיקה נוספת שנערכה, התברר שבין 30 ל-50 אחוזים מצי-המטוסים הקרבי של גרמניה אינו כשיר לטיסה. המקרה הזה בדומה למקרים נוספים בגרמניה - כמו המזל"ט הגרמני או רובה-הסער הקרבי הגרמני - היווה הוכחה נוספת לכך שההתעסקות האובססיבית הגרמנית ב"איך הדברים נראים" מחפה ברוב המקרים על תוכן לקוי ופגום מן היסוד. כך למשל, אם נרחיק-לכת עד לחזית הרוסית במלחמת-העולם השנייה, התברר שהחיילים הגרמנים נאלצו להתמודד עם 7 סוגי תחמושת שונים ומיותרים שנשלחו אליהם רק כדי להראות שנתיבי האספקה לחזית עדיין פועלים.

הסגידה הזו, ל"איך הדברים נראים", קשורה גם למבול אנדרטאות-הזיכרון ולמוזיאונים הנבנים ברחבי גרמניה במטרה להמחיש את הזוועות של המשטר הנאצי. אלא שהגודש הזה ברוב המקרים יוצר את התחושה ההפוכה, דהיינו גרמניה עסוקה בטיפוח הנאציזם הגרמני למרות שלא זו הכוונה המוצהרת מלכתחילה. לצד כל זה, גרמניה עסוקה בטיפוח תדמית "הקורבן העיקרי" של מלחמת-העולם השנייה בדומה לאידיאולוגיה הפלסטינית המבוססת של תחושה עמוקה של "קורבנות" למרות הניסיון הכושל לחסל את היישוב היהודי בארץ-ישראל. במקרה הזה, קיימים קווי-מתאר הדוקים בין התחושה הגרמנית כקורבן המזדהה לחלוטין עם התחושה הפלסטינית המבוססת כולה של תדמית של קורבן.

לפיכך, הגרמנים עסוקים באינסטרומנטליזציה של הסכסוך הפלסטיני-ישראלי דרכו אפשר למרק את הנפש הגרמנית "העדינה" שנוצרה לפתע-פתאום לאחר מלחמת-העולם השנייה. בין אלה שמטפחים את התחושה הזו בקרב הציבור הגרמני הם ישראלים אחדים שהפכו את שהותם בגרמניה לסוג של אידיאולוגיה אנטי-ישראלית המשרתת ומצדיקה את התחושות הרווחות של הגרמנים כלפי ישראל. כך למשל, ביטויים כמו "ישראל היא מדינה פשיסטית", "גזענית", "מיליטריסטית", "נציונאליסטית" העוסקת בדיכוי של "מיעוטים", "ערבים", "פלסטינים" ו"מזרחים", נשמעים ללא הרף בשיח-התקשורתי הגרמני בו משתתפים לעיתים ישראלים המשמשים עלה-תאנה כדי להצדיק את הטיעונים הללו. כך נבנתה "שכבה ארכיאולוגית" קשיחה המשמשת עילה אידיאולוגית לנקוט בעמדות פוליטיות רדיקליות כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתדמית הרווחת של ישראל בעיני הציבור הגרמני.

אולם, למען האמת, ישראל הרבה פחות גזענית מגרמניה. היא הרבה פחות אלימה מגרמניה. היא גם הרבה פחות אלימה פוליטית ממה שמתחולל בגרמניה בין הימין הרדיקלי לבין השמאל הרדיקלי. בניגוד לחברה הגרמנית, החברה הישראלית הרבה יותר פתוחה לשינויים ולאימוץ דרכי-חשיבה פורצי-דרך. החברה הישראלית גם הרבה יותר משכילה בכמה רמות מהחברה הגרמנית. חופש-המחשבה, הביקורת והביטוי האינדיבידואלי (תחת המסגרת היהודית) נטוע היטב בתרבות היהודית לדורותיה, בעוד שבתרבות הגרמנית אלה הם ניצנים ראשונים שנכפו של החברה הגרמנית המובסת של 1945. במילים אחרות, הגלגל גם יכול להסתובב לאחור אם רק תהייה לכך עילה "מוצדקת" מבחינתם.

==

מאת: ד"ר יוחאי בסלע, "המפלט הגרמני בחיק התעמולה הערבית והפלסטינית", מגזין המזרח התיכון, 14 במאי 2015.