Saturday, August 30, 2014

המלחמה בעזה - מסקנות ראשונות

א. מסתבר שיש משהו משותף בין עיתון "הארץ" לבין בנימין נתניהו ולחלקים נוספים בתקשורת הישראלית: הם לא מכירים באמת את החברה הישראלית והם לא מבינים באמת את העולם הערבי. בנוגע לתקשורת הישראלית נדון בכך בהמשך, אולם מה שבאמת מעורר שאלות הוא חוסר-ההבנה של נתניהו במשמעות הסימבולית של דבריו ומעשיו לאורך כל ימי הלחימה שהתפרשו על 50 ימים שלמים. כבר בראשית המערכה, נתניהו הצהיר בראש-חוצות שממשלתו אינה מעוניינת למוטט לחלוטין את שלטון החמאס בעזה. לדידו של החמאס זו הייתה "תעודת ביטוח" בשם ממשלת-ישראל שהוא יכול להתנהל על-פי מדיניותו ההרפתקנית הן כלפי ישראל והן כלפי הזירה הבינערבית. ההצהרה הזו למעשה האריכה את המלחמה שגרמה לנפגעים נוספים מיותרים בצד הישראלי והיא חשפה את תושבי הדרום למלחמת-התשה מיותרת ומדממת. רק בשבוע האחרון של הלחימה ננקטו אמצעים צבאיים מיוחדים כלפי החמאס שהביאו לשינוי בתפיסה הכוללת של המלחמה נגד ישראל בעיני החמאס בעזה. אין כל ספק בכך שהאסטרטגיה של ארגון החמאס הובסה במלחמה האחרונה, וזאת גם בעקבות שיקול דעת לקוי מן היסוד של מנהיגיו הן עזה והן בקטאר. אלא, שהתארכות המלחמה לכדי 50 ימים תמימים נבעו בין היתר מהצהרות רשלניות של בכירים ישראלים בנוגע למעמדו העתידי של החמאס בעזה. סימבוליקה היא עניין חשוב מאוד בכל מלחמה - בעיקר עם אויבים מרים הבאים מבית מדרשו של האסלאם הרדיקלי.

ב. נתניהו טען שהוא העריך שהמלחמה תימשך תקופה ארוכה. אם כך הוא הדבר, מדוע לא הוכנה מראש תוכנית שקטה לפינוי משפחות עם ילדים מכל ישובי הספר המעוניינים בכך? במקום תוכנית ממשלתית שקטה, קיבלנו היסטריה תקשורתית של "בריחה", "נטישה", "זעם" ו"שבירה" של תושבי הדרום שעומדים כבר 14 שנים במטחים רבים של פצצות ורקטות. רק בימים האחרונים של המערכה בעזה, רשויות המדינה הציעו תוכנית לפינוי תושבים המעוניינים בכך. במילים אחרות, נתניהו לא ידע שהמלחמה תתארך והוא גם לא ממש הבין את הסבל היומיומי העובר על תושבי הספר. לאורך כל ימי המלחמה, נתניהו התנהל כאילו הוא מנהל חברה עסקית אמריקאית שההוצאה-הכספית והחיסכון הם השיקולים היחידים העומדים מולו. לפיכך תושבי הדרום הנבוכים והממורמרים חשו שממשלת-ישראל לוקחת אותם כמובן מאליו. הבעיה הזו נוצרה משום שממשלת-ישראל השקיעה את כל תשומת-ליבה  בכל מרפסת שנבנתה ביהודה ושומרון, וזאת במקום ליצור יחסי אמון הדוקים גם עם תושבי הדרום וגם עם תושבי הצפון המתמודדים עם איומים אקוטיים לאורך כל ימות השנה. חלוקת-הקשב של ממשלת נתניהו ראויה לתיקון כללי גם על חשבון האיומים הפרובוקטיביים של אביגדור ליברמן ונפתלי בנט. מי שאינו מסוגל לנהל חלוקת-קשב הגיונית לכלל האוכלוסייה הישראלית, שלא יבקש את אמון הציבור בבחירות הבאות. זהו רמז ברור למפלגות המרכיבות את הקואליציה הנוכחית.

ג. לצערנו הרב, שר-הביטחון וראש-הממשלה לא ניהלו דו-שיח שוטף עם הציבור הישראלי כמתחייב מתפקידם. כך למשל, ההחלטה השערורייתית של השב"כ לא להתיר לשר-הביטחון להגיע לקיבוץ נחל-עוז (ב-23 באוגוסט 2014) בשל שיקולים ביטחוניים, הייתה שגויה מן היסוד. שר-הביטחון היה צריך להבהיר למאבטחיו שלביקור בנחל-עוז יש חשיבות החורגת הרבה מעבר לביטחונו האישי - בעיקר יום לאחר הריגתו של דניאל טרגרמן בן ה-4. הכעס והאכזבה של תושבי נחל-עוז על ביטול הביקור באחד מהרגעים הקשים של הקיבוץ, היו מוצדקים לחלוטין. גם בנושא זה, המנהיגים הישראלים עדיין לא מבינים את הציבור הישראלי ואת הסימבוליקה של מעשיהם בעיתות מצוקה ומשבר. שיחות טלפון ופרסום שורות אחדות בפייסבוק, הם לא התשובה הנאותה אותה מחפש הציבור הישראלי בזמנים שכאלה.

ד. ראש-הממשלה חזר והצהיר פעמים אחדות שארגון החמאס מבקש להשמיד את מדינת-ישראל. אלא, שנתניהו התנהג כמו פוליטיקאי אמריקאי במקרה הזה: הוא דיבר "רפובליקנית" מול אבו-מאזן, אך במקביל לכך הוא דיבר "דמוקרטית" מול ארגון החמאס. גודל האיום הנשקף לישראל מארגון החמאס - על-פי ניסוחיו של נתניהו - לא תאמו את מעשיו כלפי הארגון לאורך כל ימי המלחמה. כאשר אנו מבקרים את הנשיא האמריקאי, אובמה, על התנהלותו הרופסת כלפי מדינות אסלאמיות רדיקליות, כדאי מאוד שאנו נבדוק את מעשינו הרופסים כלפי אלה המצהירים על כוונתם להשמיד את מדינת-ישראל. יתרה מזאת, נתניהו הצהיר ש"המלחמה הזו (צוק איתן) אין צודקת ממנה". אם כך הוא הדבר, במלחמה כזו הניצחון היה צריך להיות ברור וגלוי לעין בדמותה של תבוסה מוחלטת של האויב למרות החשש ממספר גבוה יותר של קורבנות ישראלים.

ה. מסתבר שגורמי הערכה במודיעין הצבאי הישראלי (אמ"ן) שגו בהבנת המניעים של החמאס בעיקר בכל מה שקשור להפסקת-האש של ה-5 באוגוסט 2014: בתאריך זה, צה"ל השלים את נסיגתו מהרצועה לאחר הריסתן של מנהרות-הטרור של החמאס, וכן הוכרזה הפסקת-אש למשך 72 שעות. יום לאחר מכן, ב-6 באוגוסט, מפקדי הצבא קראו לאזרחים לשוב לבתיהם בדרום מתוך הבנה ברורה שהמלחמה הסתיימה. ובכן, על סמך מה שהתקבלה הערכה זו? הסתבר, שההערכה הזו הסתמכה על דוברים מדרג זוטר בארגון החמאס שהיו שותפים לדיונים שהתקיימו במצרים. הערכה זו הייתה לכול היותר משאלת-לב של הצבא למרות ההפרות החוזרות ונשנות של הפסקות-האש בידי ארגון החמאס מאז שהחלה הלחימה ב-8 ביולי 2014. והינה, ב-8 באוגוסט, בשעה 04:00, נורו לעבר ישראל שתי רקטות, ובשעה 08:00 חודש הירי לעבר ישראל כפי שארגון החמאס מסר יום קודם לכן. את האכזבה והתסכול של הישראלים היה אפשר למנוע אם הצבא לא היה להוט להכריז על "סיום המערכה בעזה". כך, המערכה בעזה התארכה לעוד 18 ימים רצופים עד ל-27 באוגוסט 2014. אין תימה איפה שתושבי הדרום עדיין מהססים אם לשוב לבתיהם השוכנים בקרבת הגבול עם רצועת-עזה.

ו. הדרג המדיני בישראל ידע שהפסקת-אש נוספת עומדת להיכנס לתוקף ב-27 באוגוסט 2014 בשעה 19:00. הן הצבא והן המדינאים הישראלים ידעו שארגון החמאס, בדרך כלל, נוטה להגביר את קצב הירי לעבר ישראל דווקא לפני שהפסקת-האש נכנסת לתוקף. אף גורם רשמי בישראל לא מסר הצהרה כלשהי בעניין או הועברו הנחיות לאזרחים איך לנהוג בשעות האחרונות עד להפסקת-האש. גם הצבא לא "שטף" את עזה בירי כפי שהחמאס "שטף" את הדרום בירי עד לדקות האחרונות. וכך, כשעה לפני הפסקת-האש, נהרגו מפגיעה של פצצת-מרגמה 2 חברי קיבוץ נירים שעסקו בסך הכל בתיקון קווי-חשמל. זה היה הרג מיותר שהיה אפשר למנוע אותו אם הרשויות הממלכתיות בישראל היו פועלות במשנה-זהירות לאור ניסיון העבר הקרוב. כמובן שההרג המיותר הזה העלה את המתח לגבהים נוספים בקרב תושבי הדרום. ביום האחרון של הלחימה, נורו לעבר ישראל 182 רקטות ופצצות-מרגמה.

ז. התקשורת הישראלית שירתה את הלוחמה הפסיכולוגית של ארגון החמאס נגד ישראל לאורך כל ימי הלחימה. הדבר נוגע בעיקר לערוצי הטלוויזיה שעסקו ב"ברברת" אין-סופית של עשרות פרשנים ובדיווח על כל שיגור של רקטה לעבר ישראל. שיגור הרקטות לעבר ישראל היה מותאם לשידורי החדשות המרכזיים בישראל הן בשעות הבוקר והן בשעות הערב כדי ליצור אפקט פסיכולוגי גדול יותר על הציבור הישראלי. לא כל רסיס שנפל בשטח ישראל ראוי לסיקור חדשותי מיידי של הכתבים בשטח בשלושת ערוצי הטלוויזיה בעברית. לא כול טיל שנורה לעבר ישראל הוא "מטח של טילים", ולא כל "מטח" הופך באופן אוטומטי ל"מטחים של טילים". גם התקשורת הישראלית חייבת להיות חלק מהמערכה איתה אנו מתמודדים נגד ארגוני טרור אסלאמיים עם אידיאולוגיה נאצית. לפיכך, התקשורת הישראלית, כחלק מהמערכה, הייתה צריכה לעסוק בחיזוק הקשר בין החזית לבין העורף ובין ישובי הספר ליישובים מרוחקים יותר ללא שיקולי רייטינג.

ח. ממשלת-ישראל והציבור הישראלי גילו מחדש את קיומם של הקיבוצים. בישראל יש כ-270 קיבוצים. כ-200 מהם נמצאים לאורך הגבולות של ישראל והם אלה שקבעו את גבולותיה של מדינת-ישראל מאז הקמתה של דגניה לפני יותר מ-100 שנים. כשבנימין נתניהו מדבר על "יישוב הארץ", שלא ישכח לרגע את תרומתה היומיומית של התנועה הקיבוצית לביסוסה של מדינת-ישראל כולה - בצפון, בדרום ובמרכז. היצירה המפוארת הזו של הלאומיות הישראלית מחייבת התייחסות הרבה יותר רצינית מצד כל מוסדות המדינה ומצד כל החברה הישראלית. אם דרושה השקעה כספית גדולה יותר לקיבוצים, למושבים וליישובים הנמצאים לאורך גבולותיה של מדינת-ישראל - נא לא לחסוך בכסף. המלחמה האחרונה הוכיחה לנו שדרושים שר ממונה של אזור הדרום ושר ממונה על אזור הצפון שירכזו בידיהם נושאים הקשורים גם לעניינים של פיתוח דמוגרפי וגם לענייני ביטחון שוטף. החשיבה שלנו צריכה להיות מערכתית יותר, ולא רק לרכז את כל האנרגיה הלאומית שלנו לעבר יהודה ושומרון - שהוא אזור חשוב בפני עצמו בדומה לשאר אזורי העימות של מדינת-ישראל.

ט. למדינת-ישראל אין באמת שר-החוץ כשם שאין לנו שר-התיירות. בשני המקרים האלה, ובמקרים נוספים, השרים העדיפו לעסוק בעיקר בעזה ולא בקידום מטרותיה של מדינת-ישראל הן בזירה המקומית והן בזירה בינלאומית. ההתנהגות הרשלנית של שרים בכירים אחדים לאורך כל ימי הלחימה, ביזתה את מדינת-ישראל ותושביה משום שפעם נוספת התגלה שמניעים פוליטיים צרים באים לידי ביטוי על חשבון צרכים לאומיים. מדינת-ישראל מתהדרת בתל"ג לנפש המגיע לכדי כ-40,000 דולר. ההבדל הזועק לשמיים בין הסכום הזה לבין המערכות המקיפות את חייו של הישראלי הממוצע בתחבורה הציבורית, במחירי הדיור, במחירי המזון, בשכונות המתפוררות ובמדרכות המטונפות, מבהיר לכולנו שהשרים הממונים לא עושים את עבודתם כפי שמצופה מהם. הגיע הזמן ליצור קורלציה ברורה בין מה שאנו חושבים על עצמנו לבין המציאות בה אנו חיים

י. מעבר לכול מה שנאמר עד כה, השלישייה הבכירה שהובילה את מדינת-ישראל במערכה האחרונה - נתניהו, יעלון וגנץ - ראויה למלוא ההערכה, וזאת לצד גבורתם של כל חיילי צה"ל ועמידתם המופתית של כלל אזרחי ישראל.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מסקנות אחדות בעקבות המלחמה בעזה", מגזין המזרח התיכון, 28 באוגוסט 2014.


No comments: