השגריר הבריטי בישראל אינו מבין את המזרח-התיכון

אני לא נכנס לנושא הקשור ליהדותו של השגריר הבריטי בישראל, מת'יו גולד, המכהן בישראל משנת 2010. אני כמובן לא נכנס לשאלה מדוע לאחר 4 שנות כהונה בישראל, השגריר הבריטי עדיין לא הפנים את מה מתרחש באמת בעולם-הערבי וביחסו כלפי מדינת-ישראל. ועם זאת, אני כן רוצה להיכנס לכמה נושאים הקשורים לדעותיו של השגריר - ומהן להבין היכן למעשה שוגים גם טובי ידידיה של ישראל, כדוגמת מת'יו גולד הנחשב לאחד מהשגרירים המעולים ביותר המכהנים כרגע בישראל.

אין לי כל צל של ספק שהשגריר הבריטי אכן צריך לייצג נאמנה את המדיניות הרשמית של ארצו. סביר להניח שהשגריר הבריטי עושה את זה היטב במהלך פגישותיו החמות עם נציגים רשמיים של הצמרת המדינית בישראל ועם נציגים פוליטיים מזרמים שונים. ועם זאת, סביר להניח שקירבתו של השגריר למזרח-התיכון יכולה לספק לו הצצה מעט יותר אינטימית ומושכלת על הנעשה באזור כולו ולא רק בהקשר של הסכסוך הערבי-ישראלי - זהו סכסוך הלובש צורה ופושט צורה, מדי כמה שנים, בהתאם להתפתחויות המקומיות שאינן בהכרח קשורות לישראל. ברוב המקרים, דווקא העימותים בתוך הזירה הערבית-אסלאמית הם אלה שמכתיבים את היחס לישראל, וזאת ללא שום קשר למעשיה או למחדליה של ממשלת ישראל כלשהי. הסכסוך הזה, המתפרש על מגוון רחב של תחומים, אינו קשור כלל לשאלה עד כמה מדינת-ישראל מוכנה להתפשר על נושאים החשובים לרווחתה ולביטחונה שלה  ושל אזרחיה.

ב-22 באפריל 2014, פרסם השגריר הבריטי בישראל מאמר בעיתון ידיעות אחרונות תחת הכותרת "הפעם תורכם להושיט יד". מבלי להיכנס כרגע לתוכן של המאמר, כבר על-פי הכותרת אפשר להבין את הקונספציה השגויה של השגריר המבוססת על הנחה שהכול תלוי רק בישראל וברצונה הטוב. והינה, בקושי עברו 3 ימים מאז פרסום המאמר של השגריר, וכבר נמסר מפי נציגים רשמיים של הרשות הפלסטינית  על הקמת ממשלת אחדות-לאומית עם תנועת החמאס השולטת בעזה מאז חודש יוני 2007. תנועת החמאס השתלטה על כל רצועת-עזה לאחר עימות אלים שהביא להריגתם של מאות בני-אדם - רובם כאלה מזוהים עם תנועת הפת"ח. על האידיאולוגיה הגזענית של תנועת החמאס כלפי ישראל אין צורך להרחיב. גם על התרגילים הלולייניים של אבו-מאזן במהלך המשא-ומתן עם ישראל אין הרבה מה להוסיף משום שהכול כמעט ידוע. כל מה שצריך לעשות כרגע זה להפנים את ההנחה שהרשות הפלסטינית של אבו-מאזן אינה מעוניינת להגיע להסכם שלום כלשהו עם מדינת-ישראל.

כאן בעצם נשאלת השאלה החשובה, איך יכול להיות שהתפרסם מאמר בסגנון כזה מפי אחד מבכירי השגרירים המכהנים בישראל? על-פי פרסומים אחדים, בין ישראל לברטניה שוררת מערכת יחסים הדוקה הקשורה בין-היתר גם להעברתו של מידע מודיעיני ומדיני חשוב בין שתי המדינות. סביר להניח שבמסגרת הזו, מתקיימים דיונים משותפים בהם מועלים נושאים הקשורים גם למשא-ומתן עם הרשות הפלסטינית וכן מועלים תחזיות אחדות שיש להן נגיעה להתפתחויות מקומיות ואזוריות כאחת. אם כך, למרות המידע הרב המוזרם לשגריר מפי גורמים שונים, הוא החליט לדבוק בקונספציה הרווחת באירופה (ובמקומות נוספים) שאת האחריות לכישלון המשא-ומתן עם הרשות הפלסטינית יש להטיל רק על כתפיה של מדינת-ישראל.

על-מנת להבין באיזה עולם-מושגים שגוי ופנטזיונרי מתנהלת המדיניות האירופאית בנוגע לישראל, להלן משפטים אחדים שהובאו במאמר שהתפרסם על-ידי השגריר מת'יו גולד, בו הוא פונה לציבור הישראלי:

"ראשית, דמיינו שלום שתומך באופן בסיסי במצב הביטחוני של ישראל. ישראל בטוחה, החיה בשלום לצד מדינה פלסטינית שמכירה בזכותה של ישראל להתקיים ועובדת לצידה של ישראל כדי למנוע טרור, הברחות נשק ואיום מצד קבוצות מיליטנטיות. מצב שבו לישראל ולמדינה הפלסטינית יש אינטרס משותף לדאוג לשלום על-ידי שיתופי פעולה... בנוסף, דמיינו שלום שיבטיח את מעמדה של ישראל בעולם. אלה הקוראים להחרים את ישראל ייראו כמו פוליטיקאים חובבנים, ללא רוח מפרשים. משטרים אוטוריטאריים שמבקשים לעשות שימוש באו"ם כדי להטיף לישראל על זכויות אדם יימצאו את עצמם מבודדים. הסכם שלום יפתח בפני ישראל אפשרויות לשיתופי פעולה חדשים ועמוקים ויאפשר לה ליצור בריתות עם מדינות רבות באזור, שלהן אינטרסים ביטחוניים משותפים עמה.... הקמת מדינת ישראל חיזקה את התקווה, שחשוב לא לאבדה, כי העם היהודי יידע חירות, שלום וביטחון. הפעם, ישראל צריכה להגיש את היד ראשונה". (ידיעות אחרונות, 22 באפריל 2014, עמוד 20).

שימו לב לשני משפטי המפתח של הרעיון כולו המתבסס פעם נוספת של קונספציה שגויה מן היסוד. א) הכותרת של המאמר הייתה "הפעם תורכם להושיט יד". ב) בסיום המאמר נכתב, "הפעם, ישראל צריכה להגיש את היד ראשונה".

לצערנו הרב, אנו נאלצים למסור לשגריר הבריטי שהסכסוך הערבי-ישראלי לא החל עם תחילת כהונתו בישראל בשנת 2010. אם לא הייתי יודע שהשגריר עצמו כתב את המאמר הזה, הייתי חושב שהמאמר נכתב בידי חוצן המתכחש לחלוטין לעובדות ההיסטוריות הקשורות לסכסוך הערבי-ישראלי ולסכסוך בין הלאומיות הפלסטינית הגזענית לבין הלאומיות היהודית המנהלת מאבק מתמשך פעם נגד הטורקים, פעם נגד הבריטים ופעם נגד הערבים. כל אחד מהגורמים הללו שניהל מאבק נגד הלאומיות היהודית בארץ-ישראל, טען לאורך שנים רבות שרק הוא זכאי לשלוט על הארץ.

מאחר והמאמר של השגריר כלל נושאים חשובים, תוך כדי התעלמות מהניסיון ומהלקח ההיסטורי שלנו, להלן תובנות אחדות, בקיצור נמרץ, כדי להשלים מעט את התמונה המזרח-תיכונית - ובמיוחד זו הקשורה לסכסוך בין הלאומיות היהודית לזו המכונה "פלסטינית".

א. החשש מחרם על ישראל: ובכן, מדינת-ישראל ידעה חרמות ונידויים מאז שנת 1948 הן בידי הגוש הערבי-האסלאמי והן בידי כל הגוש הקומוניסטי בעידודה הנמרץ של רוסיה הסובייטית. והינה, כיום, אנו ניצבים מול עולם-ערבי מפורר השרוי כולו במלחמות-אזרחים מדממות ומול אימפריה סובייטית שאינה קיימת עוד. ישראל המשגשגת מותירה מאחור את כל העולם-הערבי כולו למרות עוצמתו ועושרו האנושי. כמובן שיש לכם הסבר תרבותי - שהוא לא נעלם לחלוטין גם מעיני כל מי שהתגורר אי-פעם בלונדון.

ב. הטקסט של השגריר שנכתב בשנת 2014, דומה להפליא לטקסטים דומים שנכתבו לארוך עשרות השנים האחרונות, אך בעיקר לאחר הסכם אוסלו האומלל שנחתם בשנת 1993. תמיד הבטיחו לנו "שיתופי-פעולה אזוריים" אם רק נסכים ל"עוד משהו", אך בתמורה קיבלנו טרור, אלימות, הרג, רצח, שוד, גזל וביזה מצד "הפלסטינים" הטוענים שיש להם זכויות בלעדיות על כל ארץ-ישראל. בקיצור, יש כאן תנועת לאומית פיקטיבית הדוגלת באלימות משום שהיא לא מצליחה לשכנע בצדקתה.

ג. האו"ם כבמה אנטי-ישראלית: הבעיה אינה באו"ם עצמו כארגון בינלאומי, אלא הבעיה נעוצה בראש ובראשונה במדינות כדוגמת בריטניה המאפשרות למדינות אלימות וגזעניות להכתיב את סדר-היום הבינלאומי המוקדש בעיקרו להטפה אנטי-ישראלית. הבעיה אינה קשורה לישראל, אלא דווקא לתפקידן של המעצמות הגדולות כדוגמת בריטניה, צרפת, ארה"ב ומדינות אירופאיות נוספות המאפשרות את הפרסה הזו. ישראל יכולה להתקיים ללא האו"ם, אך השאלה היא איך האו"ם ייראה ללא ישראל שהיא אחת מהמדינות המתקדמות והדמוקרטיות ביותר בעולם. לגזענות השוררת באו"ם כלפי ישראל יש רקע היסטורי עמוק שבריטניה שותפה לו בעיקר מאז שנות ה-40 של המאה הקודמת.

ד. לישראל יש חשבון היסטורי עם בריטניה בעיקר בכל הקשור לאירועים של 1948-1933. בריטניה סגרה לחלוטין את שערי ארץ-ישראל לפליטים היהודים שניסו לברוח מאירופה הנאצית, אך במקביל לכך היא לא ניסתה לעצור את ההסתננות של הערבים לתחומי ארץ-ישראל. והינה אנו ניצבים כיום עם בעיית מסתננים המכונים "פלסטינים" שהם הפירות הבאושים של המדיניות הבריטית כלפי יהודי ארץ-ישראל.

ה. מאז שנת 1860, כשראשוני היהודים יצאו את חומות העיר ירושלים כדי ליישב מחדש את ארץ-ישראל, הוגשו עשרות הצעות ותוכניות מדיניות כדי לפתור את המשבר המקומי. למרבית ההצעות הסכימו הנציגים הישראלים, אולם הצד הערבי התמיד בסירובו משום שהבעיה אינה נוגעת לבעיה טריטוריאלית בלבד, אלא היא נוגעת לבעיה תרבותית עמוקה הקשורה ביחסו של האסלאם כלפי דתות אחרות ובמיוחד לדת היהודית. בעיה זו, הנראית לכאורה מוזרה מעט בעיני משקיף-זר, רובצת גם לפתחה של בריטניה הגדולה על אדמתה היא.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "השגריר הבריטי, מת'יו גולד, לא מבין את המזרח התיכון", מגזין המזרח התיכון, 24 באפריל 2014.