תרגילי ההונאה של אבו-מאזן והרשות הפלסטינית

אמרנו לכם פעמים רבות ששום דבר לא ייצא מהשיחות המדיניות בין הרשות הפלסטינית של אבו-מאזן המטורלל לבין מדינת-ישראל. אמרנו לכם שהרשות-הפלסטינית של אבו-מאזן המטורלל לא מסוגלת בכלל להחליט של הקמת מדינה פלסטינית גם אם הם יקבלו את מרבית הדרישות המטורללות שלהם. והינה, כפי שהייתה צפויה התנהגותה של הרשות-פלסטינית של אבו-מאזן המטורלל, כך הייתה צפויה גם טענותיהם של בכירים ישראלים שניסו בעקיפין להטיל את האשמה על ישראל. המשחק-המכור הזה של הטלת אשמה על ישראל בכל מחיר, הוא כנראה חלק חשוב ב-DNA של "תעשיית-השלום" השרלטנית המוכתבת בעזרת כמה ארגונים אנטי-ישראלים שיש להם אג'נדה ידועה מראש. במילים אחרות, זה לא משנה מה תעשה הרשות-הפלסטינית הגזענית המטורללת - תמיד יימצא מישהו שיטיל את כל האשמה על ישראל (כמו תום פרידמן הרשלן)

במשחק המטופש הזה של הטלת אשמה על ישראל משתתפים גם חלק מחברי מפלגת העבודה הקורסת וכמובן כמה חברים ממפלגת מר"צ, המתנהגים כאילו הסכסוך המפותל עם הרשות-הפלסטינית החל רק לפני ימים אחדים. אבו-מאזן, לא רק שהוא אינו יכול להגיע להסדר מדיני עם ישראל, אלא הוא גם לא מעוניין בכך באמת ובתמים. "החלום הפלסטיני" הפך לחלום ענק שאינו ניתן להגשמה לאור מסע התעמולה האינטנסיבי שנעשה בעשרות השנים האחרונות - הן כלפי פנים והן כלפי חוץ. כיום הגענו למצב ש"החלום הפלסטיני" הפך לפחד גדול מאוד, משום שאם הוא יוגשם בחלקו, הרשות-הפלסטינית תצטרך להתנהג כריבון אחראי ולא כמו איזה גוף וולונטרי המקבל מימון ממדינות תומכות. הפחד מהגשמת המציאות בנוגע לקיום ריבונות עצמאית כלשהי מפחיד את הפלסטינים משום שהם יצטרכו להתעסק בפינוי אשפה וגביית מיסים, וכן בקיום של שלטון-החוק ובניהול תקין של ענייני המדינה. יתרה מזאת, אם הם יצטרכו להתנהג כמו ריבון אמיתי, או אז תתגלה האמת המרה על עומק השחיתות של בכירי הרשות הפלסטינית בכל תחום ותחום המרכיבים את חייו של האזרח הערבי ברשות-הפלסטינית - וזאת, בדומה למדינות ערביות אחרות הכורעות תחת נטל החיים הריבוניים. לחיות במדינה ערבית, משמעותה לחיות במדינה כושלת מהיסוד ועד לטפחות.

אבו-מאזן לא רוצה להיפרד מ"החלום הפלסטיני הענק". יש גם לא מעט עיתונאים ופוליטיקאים ישראלים החוששים מהרגע בו אבו-מאזן יסכים למשהו שהוא סוג של פשרה היסטורית עם מדינת-ישראל. אותם עיתונאים ופוליטיקאים ישראלים המזינים את הלאומיות הפלסטינית במקסמי-שווא, עלולים למצוא את עצמם מובטלים אם אבו-מאזן היה מסכים להתניע את התהליך המדיני ולקבל מדינה כי "הכיבוש כל כך מעיק על הפלסטינים".  אולם, "הכיבוש" לא מעניין את הפלסטינים. "הכיבוש" כנראה גם אף פעם לא עניין אותם מיוחד. נכון, הפלסטינים כל הזמן מדברים על "סיום הכיבוש", אבל הם לא מתכוונים לסיום הכיבוש הישראלי ביו"ש, אלא סיום הנוכחות היהודית בארץ-ישראל. אם כך הוא הדבר, אנחנו תמיד, כיהודים, יכולים להצהיר "די לכיבוש הערבי על כל ארץ-ישראל". אנחנו תמיד יכולים להתחיל מתישהו. בסופו של דבר אולי המסר ייקלט גם בארץ וגם ברחבי-העולם. "הכיבוש הישראלי" מאוד נוח לרשות הפלסטינית של אבו-מאזן המטורלל. הכיבוש הישראלי מאוד נוח לכמה ארגוני שמאל קיצוניים מהסוג הידוע. "הכיבוש הישראלי" עושה טוב לשמאל הישראלי הקיצוני המחפש תקציבים בינלאומיים כדי להצדיק את קיומו בארץ. "הכיבוש הישראלי" מאוד טוב לכמה כלי תקשורת בישראלי משום שבלעדי ה"כיבוש" הזה אף אחד לא היה קורא אותם בחו"ל או בישראל. "הכיבוש הישראלי" גם מאוד טוב לליגה-הערבית, משום שבאמצעות החלטה אחת בלבד בנוגע לישראל אפשר לכסות על כל מעשי האלימות, הרצח, הביזה, האונס, השעבוד, הטבח, הטיהור האתני המתחוללים בכל פינה בעולם-הערבי - מלבנון המתפוררת ועד ללוב המתפרקת.

אבו-מאזן המטורלל הוא בלוף אחד גדול כמו הלאומיות הפלסטינית. לאומיות זו, היא הבלוף אחד גדול כמו הלאומיות הלבנונית, הסורית, העיראקית, המצרית, התימנית, האלג'ירית, הטוניסאית, הלובית והירדנית. על הבלוף הגדול הזה יכול לכסות רק משהו גדול מאוד כמו הסכסוך עם ישראל. אם אין סכסוך, כל הבלון "הלאומי" מתפוצץ ברעש גדול כפי שאכן קורה מאז שהחל "האביב הערבי" האומלל.

ציפי לבני חטפה סטירת-לחי חזקה מאבו-מאזן. היא בנתה את הקריירה שלה בשנים האחרונות על הסכסוך עם הפלסטינים. מה אתם יודעים - היא הפכה לתקווה הלבנה של השמאל הישראלי. גם שר-האוצר שלנו, יאיר לפיד, חטף סטירה עצומה משום הוא לא הפסיק לאיים ש"אם אין תהליך מדיני עם הפלסטינים" אין שום סיבה לישיבתה של מפלגתו בממשלת נתניהו. גם יאיר לפיד, בדומה לציפי לבני, הצהיר באחד מההצהרות המיותרות שלו ש"הימין הקיצוני בישראל שמח על כישלון שיחות עם הפלסטינים". ליאיר לפיד יש בדרך כלל הודעות מתלהמות של טוקבקיסט מצוי. גם במקרה הזה הוא לא מבין שהאמירות שלו על "הימין הקיצוני בישראל" מחזק את התעמולה האנטי-ישראלי באירופה, משום שהמושג "ימין קיצוני" מתייחס בדרך כלל לארגונים ניאו-נאצים. הדבר נכון בעיקר לגרמניה המחפשת ללא הרף סימנים להיותה של מדינת-ישראל היורשת החוקית של הנאציזם הגרמני. אז יאיר לפיד חטף סטירה מאבו-מאזן, אך האמירות המתוסכלות שלו על הסכסוך עם הפלסטינים, מתקבלות לחיק-החמים של הארגונים האנטי-ישראלים הפועלים באירופה.

גם המנהיגות של האיחוד האירופאי חזרה על המנטרה "לא לתת לקיצונים משני הצדדים לנצח", כאילו יש כאן באמת שני צדדים קיצוניים ולא רק צד אחד שהוא כולו הצד הפלסטיני המטורלל. ככה אירופה בונה את הדמיה הוירטואלית שלה על הסכסוך בדומה ליאיר לפיד. כל הכבוד יאיר! אולי האיחוד האירופאי לא באמת רוצה להביא לסיומו של הסכסוך הזה? שר-החוץ של גרמניה שוב שיחרר הצהרה מיותרת "שהניסיון להגיע לפיתרון של 2 מדינות ל-2 עמים חיוני למען השלום במזרח-התיכון". ככה, בחשיבה שרלטנית גרמנית טיפוסית, כורכים יחדיו את "השלום במזרח-התיכון כולו" עם ישראל. ככה סתם ללא שום קשר. אבל כנראה שגם גרמניה לא ממש רוצה שהסכסוך הזה יסתיים, אחרת היא הייתה עושה משהו רציני ואמיתי נגד הרשות הפלסטינית המטורללת והגזענית.

גם חלק מהאקדמאים הישראלים לא רוצים שאבו-מאזן יגיע לפשרה עם ישראלים. משום שהסכסוך הזה בנה להם קריירה בינלאומית שהעניקה להם תמיכה כספית כדי להמשיך להתעסק עם הסכסוך הזה עד כלות. לא, הם לא רוצים שאבו-מאזן המטורלל יגיע לפשרה עם ישראל. כי אם יקרה הדבר הנורא הזה, הם יצטרכו למצוא הצדקה לקיומם המיותר. לא שאין נושאים נוספים לדבר עליהם בהקשר הישראלי, כמו ערביי-ישראל (סליחה, פלסטינים), בדואים, המסתננים מאפריקה או קיומה של מדינת-ישראל כמדינה יהודית. יש נושאים רבים, אולם הסכסוך עם הפלסטינים הוא הבסיס העיקרי ממנו הם שואבים את השראתם בנוגע לשאר העניינים "הדחופים" שעל סדר-היום-הלאומי או האנטי-ישראלי.

מרבית הערבים, חלקים מהתקשורת הישראלית, חלקים מהאקדמיה הישראלית וחלקים מהפוליטיקה הישראלית אינם באמת רוצים שאבו-מאזן המטורלל יגיע לפשרה עם ישראל. הם גם יעשו הכל כדי אבו-מאזן לא יחליט על פשרה היסטורית עם ישראל. אפילו יו"ר מפלגת העבודה, עם הקול צווחני שלו, לא ממש רוצה שאבו-מאזן יגיע לפשרה עם ישראל, משום שמפלגת העבודה (או מה שנותר ממנה) בנתה את עצמה על נושא אחד בלבד הקשור לפלסטינים - כל שאר התחומים החברתיים לא הצליחו לספק את תאוותם של חברי מפלגת העבודה לקצת אקשן מתלהם ורווי יצרים.

הרשות-הפלסטינית המטורללת והגזענית מאיימת על ישראל בחרמות ובהליכה לבית-הדין הבינלאומי בהאג. צריך להזכיר לפלסטינים ולאוהדיהם המטורללים בכנסת-ישראל, שפעם, לא לפני הרבה זמן, כל העולם-הערבי והמוסלמי, יחד עם הגוש-הסובייטי, החרים את ישראל. והינה בשנת 2014, אין דבר כזה "הגוש הסובייטי" ומרבית המדינות הערביות מפורקות בשל מלחמות אזרחים וטרור פנימי בלתי-נסבל. הליכה להאג, רק תחשוף את כל בכירי הרשות הפלסטינית המטורללת לתביעות של ישראלים בגין פשעי-מלחמה. יכול להיות שאנו מתקרבים לרגע בו גם יאיר לפיד, גם ציפי לבני וגם חברי מפלגת-העבודה (הבודדים) יגיעו למסקנה שהגיע הזמן לסיים דווקא את הכיבוש הערבי על כל ארץ-ישראל. בשעה טובה, חברים.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "תעשיית השלום מתחזקת את אבו-מאזן המטורלל", מגזין המזרח התיכון, 7 באפריל 2014.