Saturday, June 25, 2011

הבחירות בטורקיה והיחסים בין ארדואן לישראל

הבחירות שהתקיימו בטורקיה ב-12 ביוני 2011 הביאו לבחירתו בפעם השלישית של רג'פ טאיפ ארדואן - מנהיג "מפלגת הצדק והפיתוח" האסלאמית, ה-AKP. מה עוד אפשר להגיד על ראש-הממשלה הנוכחי של טורקיה שזכה בשנת 2010 בפרס בינלאומי לזכויות-אדם על שם מועמר אל-קדאפי? ארדואן, אפילו היה יקיר האומה האיראנית כאשר הוענקה לו בפברואר 2009 "אזרחות כבוד" של העיר טהרן ברוב כבוד והדר. יתרה מזאת, "ירח הדבש" בין טורקיה לסוריה אילץ את ארדואן לכנות את הדיקטטור העלווי, בשאר אל-אסד, בתואר "ידידי הטוב" - לא פחות ולא יותר. כאשר בית-הדין הבינלאומי הוציא צו-מעצר נגד נשיא סודאן, עומר אל-באשיר, בגין אחריותו לפשעים נגד האנושות בחבל דארפור, ארדואן יצא להגנתו של אל-באשיר בטענה ש"מוסלמי אינו יכול לבצע רצח-עם". אם מישהו ברחבי העולם היה משמיע את הצירוף "טורקיה-איראן-סוריה", סביר להניח שהייתה עולה בעיני רוחו תמונה של מדינות מוסלמיות ברוטאליות המהוות סכנה לאזור כולו ולעולם-החופשי הדוגל בדמוקרטיה וליברליזם.

מאז שהסתיים מבצע "עופרת יצוקה" בינואר 2009 ועד לבחירות האחרונות של חודש יוני 2011, ארדואן התהלך בתוך ענן ווירטואלי של אופוריה בלתי-נשלטת לאור מעמדו המתחזק גם בזירה הבינלאומית: הוא תקף את ישראל חדשות לבקרים; הוא הידק את היחסים עם סוריה וקשר עמה ברית אסטרטגית שיש בה מניעים כלכליים כבדי-משקל; הוא אימץ לחיקו את תנועת החמאס בעזה כחלק מהאידיאולוגיה הדתית המאפיינת את מפלגתו; הוא חיזר אחרי האיראנים גם תוך כדי הפרה בוטה של "משטר הסנקציות" שהוטל על איראן; והוא אף הצהיר שאם ישראל תתקוף את לבנון הוא לא יהסס להתעמת עמה. ארדואן רצה להציב את טורקיה בחזית היוקרה הבינלאומית - כפי שהוא חשב שראוי להיות מעמדה הבינלאומי המתחדש של המדינה הטורקית תחת הנהגתו. אין תימה איפה, שארדואן דרש לבסס חוקה חדשה שתסלול את דרכו לכס הנשיאות הטורקית לעשור הקרוב. בעיני רוחו, ארדואן ראה את עצמו מנהיג של אימפריה מוסלמית-סונית המטילה את חתיתה על המרחב האסלאמי ופועלת מתוך נקודת-הנחה שהקהילה הסונית כולה זקוקה להגנה של מעצמה כדוגמת טורקיה. אולם, מאז שהחלו המהומות העממיות בעולם-הערבי, משהו השתבש בתוכניותיו של ארדואן.

בבחירות של יוני 2011, ארדואן לא הצליח להשיג רוב של שני-שליש בפרלמנט הטורקי - רוב הדרוש כדי לנסח מחדש את החוקה הטורקית שתהא מבוססת על-פי רעיונותיו של ארדואן. מפלגתו של ארדואן זכתה ברוב של כ-50 אחוזים (326 מושבים) בפרלמנט המורכב מ-550 מושבים. גם הכורדים זכו להצלחה מרשימה בעקבות בחירתם של 36 מועמדים עצמאיים, וזאת לאחר שמפלגתם - BDP - נפסלה בידי ועדת הבחירות. כמו כן "מפלגת העם הרפובליקנית" זכתה ב-135 מושבים ו"המפלגה הלאומית" זכתה ב-53 מושבים. המשמעות של החלוקה הזו היא, שהציבור הטורקי אומנם העניק לארדואן תקופת כהונה שלישית, אולם החברה הטורקית לא העניקה לארדואן היתר גורף לעשות ככול העולה על רוחו בנוגע לאופייה של טורקיה. מייד לאחר הבחירות התקשורת הטורקית החלה לשרטט את האתגרים העתידיים הרובצים לפתחה של טורקיה לאחר הבחירות: א) שינוי בחוקה הטורקית. ב) הבעיה הכורדית. ג) היחסים עם סוריה. כך, לפי הסדר הזה, בהתאם לדעתה של התקשורת הטורקית מהזרם המרכזי.

לאור תוצאות הבחירות של ה-12 יוני 2011, ארדואן הצהיר כי הוא מעוניין לבצע שינויים בטורקיה באמצעות הידברות עם כל גורמי האופוזיציה במטרה להגיע להבנה רחבה ככול האפשר. מאידך, האופוזיציה הטורקית אינה מתכננת להעניק לארדואן תקופת כהונה שלווה ורגועה משום שמדיניותו של ארדואן בשנים האחרונות חשפה את טורקיה לביקורת בינלאומית בנושאים הנוגעים לענייני חוץ ופנים כאחד. ובכן, מה הם הנושאים הנוספים העלולים להשפיע על מעמדה של טורקיה תחת הנהגתו של ארדואן בשנים הקרובות?

אירופה והתאגר הטורקי
בחירתו המחודשת של ארדואן במתכונת הנוכחית, לאור תוצאות הבחירות של יוני 2011, משחקת לידיה של אירופה. מצד אחד, לארדואן צפוי מאבק פנימי עיקש עם כל גורמי האופוזיציה המתנגדים לתוכניותיו הרדיקליות בנוגע לזהותה העתידית של המדינה. ומאידך, המשך כהונתו של ארדואן בשנים הבאות, הפך את הצטרפותה של טורקיה לאיחוד האירופאי כ"לא רלוונטית" באופן גורף בעיני גורמים רבים באיחוד האירופאי. כך אירופה מקבלת את טורקיה עם נשיא מעט מוחלש, אך הוא נותר חזק מספיק כדי לעורר התנגדות עזה באירופה הנוצרית המתמודדת עם גלי הגירה בלתי נסבלים של מוסלמים מאסיה ומאפריקה.

ישראל והאתגר הטורקי
כאמור, בשנתיים האחרונות ישראל שימשה "שק-החבטות" של ארדואן על כל צעד ושעל. ביטוי נוסף לכך היה עם ההשתלטות הישראלית על ספינת הטרור של ארדואן במאי 2010. מאז אותה עת, מדינת-ישראל שימשה בידי ארדואן כלי פוליטי-דתי שהצליח לעורר תחושות עזות של משטמה בקרב המוסלמים בטורקיה ובקרב המוסלמים ברחבי המזרח-התיכון כולו. בל נשכח שארדואן עדיין מנסה לשחק תפקיד ראשי בדרמה המזרח-תיכונית. לפיכך, כל התקרבות זעירה בין שתי המדינות, ישראל תצטרך לשלם מחיר מופקע ובלתי-נסבל מבחינתה. במילים אחרות, לישראל אסור להיכנע לגחמות של טורקיה בעניין הפלסטיני, וזאת לאור הלקח המר בנוגע לתיווכה של טורקיה במשא-ומתן בין ישראל לסוריה בתקופת ממשלת אולמרט. כשהחל המשא-ומתן בין סוריה לישראל בתיווכה של טורקיה, הזהרתי ממה שעלול להתרחש אם ישראל תקבל את התיווך הטורקי. ללא קשר לעניין הפלסטיני המדומה, דווקא הציר ישראל-סעודיה-טורקיה יש בו פוטנציאל חיובי ליציבותו של המזרח-התיכון בתקופה בה השפעתה של ארה"ב באזור הולכת ופוחתת.

ישראל-סעודיה-טורקיה
האם לאור ההתפתחויות האקוטיות בעולם-הערבי מאז ינואר 2011, אפשר להעלות על-הדעת שיתוף-פעולה צבאי-מדיני-כלכלי בין טורקיה, ישראל וסעודיה?

למרות אופיין השונה של טורקיה, סעודיה וישראל, הן הצליחו לפתח במדינותיהן עוצמה כלכלית לצד עוצמה צבאית. שלוש המדינות הללו יושבות על מוקדי-חיכוך אקוטיים, אולם מדיניות הגרעין של איראן השיעית מהווה את הסכנה הגדולה ביותר ליציבותו של המזרח-התיכון הסוני ולמדינת-ישראל. על-פי הערכות אחדות, קיימות הבנות רבות וחשובות בין ישראל לסעודיה בעניין האיראני ובעניינים נוספים. אם טורקיה של ארדאון תצליח להתעלות מעבר לשאיפות האישיות של מנהיגיה המבקשים להכתיב "סדר-מדיני עות'מאני" חדש במזרח-התיכון, אז סביר להניח ששיתוף-הפעולה האזורי יתגלה כעניין חיוני ליציבותו של המזרח-התיכון - בעיקר בתקופה בה ארה"ב של ברק חוסיין אובמה מהססת לפעול בתקיפות נגד מדינות רדיקאליות.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טורקיה העניקה לרג'פ טאיפ ארדואן תקופת כהונה שלישית", מגזין המזרח התיכון, 18 ביוני 2011.


No comments: