לאור ניסיון הפיגוע המשולב בכרם-שלום, נשאלת השאלה מה בעצם תנועת החמאס רוצה להשיג בימים אלה? אולם ראשית, הינה תיאור קצר של השתלשלות האירועים לאור המקרה האחרון: על-פי ידיעות אחדות ממקורות פלסטיניים, ארגון החמאס ניסה הבוקר (19 באפריל) לבצע פיגוע תופת משולב במסוף כרם-שלום בדרום הרצועה. מעבר כרם-שלום מהווה עורק מרכזי להעברת סחורות מישראל לרצועת עזה.
מקורות ישראלים מסרו כי ערנותם של החיילים במקום מנעה אסון גדול יותר. ככל הידוע עד כה, 13 חיילים נפצעו באירוע - רובם קל - והם פונו לבית-חולים סורוקה להמשך טיפול.
בשל חג הפסח, המסוף היה סגור היום. אולם, לא מן הנמנע שהחמאס ניסה לבצע פיגוע ראווה דווקא ביום זה למרות שרק עובדים מעטים נכחו במקום. בחסות הערפל ששרר באזור לפני השעה 07:00 בבוקר, חוליה של החמאס פתחה בירי מרגמות ונשק קל, ודקות אחדות לאחר מכן דהרה מכונית תופת נהוגה בידי מחבל מתאבד שהתפוצצה בצד הפלסטיני של המסוף. מייד לאחר שהתפוצצה מכונית התופת, חוליה נוספת ניסה לחדור לתוך השטח הישראלי - כנראה במטרה לחטוף חיילים. בתחקיר נוסף שנעשה במקום התברר כי שתי מכוניות תופת התפוצצו במקום לאחר ששריונית שפרצה את הגדר ואפשרה להן להיכנס לתוך המתחם הישראלי. במהלך הפעולה נורו לעבר השטח הישראלי עשרות פצצות מרגמה.
בעקבות האירוע התפתחו חילופי אש כבדים, וצה"ל הורה לתושבי המקום להישאר בבתיהם עד לאחר שיסתיימו הסריקות כדי לוודא שלא חדרו לישראל מסתננים חמושים.
למרות שמתקיימות בדמשק שיחות בין נשיא ארה"ב לשעבר ג'ימי קרטר לבין חאלד משעל על רגיעה כוללת ברצועת עזה, ארגוני הטרור בעזה ממשיכים לפגוע דווקא בנקודות המהוות עבורם עורק חשוב להעברת סחורות ואספקה חיונית לתושבי הרצועה.
ביום חמישי (17 באפריל), סוכל ניסיון חדירה של חוליית מחבלים למסוף כרם שלום, ויום קודם לכן נהרגו שלושה חיילי צה"ל בהיתקלות עם מחבלים ליד קיבוץ בארי. בעקבות האירועים של השבוע האחרון באזור עוטף-עזה נהרגו למעלה מ-20 מחבלים חלקם בפעולות יזומות של חיילי צה"ל ושל חיל-האוויר.
בעקבות הפיגוע בכרם-שלום, אלוף פיקוד הדרום, יואב גלנט, אמר כי זו הייתה התקפה שכמוה לא ראינו מאז ההתנתקות, וכי היא תוזמנה לכל רוחב הגזרה שמטרתה הייתה לבצע פיגוע הרג המוני ובצידו חטיפה של חיילים והעברתם לתוככי עזה.
דוברי החמאס נטלו אחריות לפיגוע ולדבריהם צפויות התקפות נוספות במהלך השעות והימים הקרובים. דובר גדודי עז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של החמאס, אמר כי הפעולה נועדה לחטוף חיילים, וכי הפעולה נועדה לציין את יום מותם של אחמד יאסין ועבד אל-עזיז רנטיסי.
עד לשעות אחרי הצהרים כוחות צה"ל בסיוע כוחות אוויריים ניהלו מרדף אחרי מבצעי הפיגוע שבמהלכו נהרגו מחבלים נוספים על אלה שנהרגו בשעות הבוקר בפיגוע המשולב במסוף כרם-שלום.
מה תנועת החמאס רוצה להשיג?
לישראל הייתה הזדמנות להתנתק לחלוטין מרצועת-מעזה לאחר הנסיגה משם ב-2005. לאחר ההפיכה הצבאית האלימה של החמאס, ממשלת ישראל יכלה לבצע החלטות אמיצות, אך כרגיל ישראל העדיפה להטיח את ראשה בקיר במסכת ארוכה של מלחמת-התשה עם ארגוני הטרור ובראשם החמאס. כשישראל החליטה על פעולה צבאית, זו הייתה פעולה הססנית ולא החלטית כמצופה ממדינה ריבונית שאזרחיה מופגזים ללא הרף מידי יום.
בחודשים האחרונים ראשי החמאס הודיעו כי הם מעוניינים להתנתק מישראל ולהתחבר למצרים. לפיכך הם פעלו בכמה מישורים במקביל כדי להגיע לתוצאה הרצויה:
1. להודיע קבל עם ועולם כי המצב בעזה על סף פיצוץ בשל המצור שהטילה ישראל.
2. לאיים כי תושבי עזה יפרצו בהמוניהם את המעברים. זהו איום המופנה בעיקר למצרים.
3. להוציא הודעות מידי יום על מחסור חמור כזה או אחר, וכי עזה נמצאת על סף קריסה.
4. להוציא לפעול התקפות טרור נגד כל המעברים מופעלים בידי ישראל עד שהם יסגרו, ובכך תיפתח הדרך לפתיחתם של מעברים חדשים עם מצרים - מעברים שיהיו בשליטת אנשי החמאס.
שוב ישראל משמשת כלי שבאמצעותו ישות ערבית אחת מפעילה לחץ על ישות ערבית אחרת. במקום לשים סוף למשחק הכפול הזה, ממשלת ישראל נגררת אחרי משחקי-הדמים האלה תוך כדי חשיפתם של אזרחי-ישראל להפגזות בלתי-פוסקות וחשיפתם של חיילי צה"ל לגחמות הטרוריסטיות של ארגוני הטרור בעזה.
ממשלת ישראל חוששת שאם כל המעברים לרצועת-עזה יסגרו, ייפגעו האינטרסים הישראליים הנוגעים לעניינים צבאיים וכלכליים הקשורים לרצועת-עזה. ובתוך כך מקננת המחשבה שאולי החמאס יקרוס בשל לחצים פנימיים, ואז תיסלל הדרך לחזרתו של אבו-מאזן וחזרתה של תנועת הפת"ח לרצועת-עזה. במקום לבחון את המציאות בראייה אסטרטגית ארוכת-טווח, ישראל עוסקת בכיבוי שרפות מקומיות תוך כדי התשתם של אזרחי-ישראל המתגוררים בישובי הספר.
העיוורון הישראלי אינו מתבטא רק בנוגע לרצועת-עזה, אלא הוא לעיתים חמור הרבה יותר כלפי הלאומנות הערבית בתוככי מדינת-ישראל. על החלטה האיוולת להכניס כתוביות בערבית לשלטי הדרכים בישראל ולמוסדות הישראלים במדינה, אנו משלמים על כך מחיר כבד מידי יום, תוך כדי התגברותם העקבית של כל היסודות הלאומניים של המיעוט מוסלמי החי בישראל - הן מבחינה פוליטית והן מבחינה דתית.
המערכות הפוליטיות והמשפטיות בישראל עדיין סבורות שחנפנות היא הדרך היחידה והיעילה להרגיע את רעבונה של המפלצת הלאומנית של ערביי-עזה או של ערביי-ישראל - ולא כך הוא.
שימו לב שבכל פעם שארגוני הטרור מבצעים פיגוע דמים נגד ישראל, מייד קמים מרבצם הארגונים ל"זכויות אדם" ומנסים להסיט את מוקד ההתעניינות לעבר איזה ירי צה"לי שנעשה בשגגה, או לעבר כמה חולים שנאסרה עליהם הכניסה לישראל.
על-מנת להבין את הדילמה הפלסטינית כפי שהוא באה לידי ביטוי בפעולותיה של תנועת החמאס, קיראו את המאמר "הפרדוקס הפלסטיני - חאלד משעל כמשל".
התרבות הפוליטית הפלסטינית אינה שונה בהרבה מהתרבות הפוליטית המאפיינת את רוב רובו של העולם-הערבי. הבעיה נותרה כשהייתה עוד מראשית התנועה הלאומית הערבית, דהיינו כוחות צנטריפוגליים רבים מושכים את חברה הערבית לכיוונים שונים ומנוגדים ברוב המקרים. בעיה זו נוצרה בשל שתי סיבות עיקריות:
א. בעיית הזהות: דהיינו התנגשות בין הלאומיות האזורית (המדינה), לבין הזהות כאומה (ערבית), ושניהם מתנגשים עם הזהות הדתית (האסלאמית).ב. גיבוש לאומי: מעבר לרעיון הלאומי, לא הונחו יסודות חברתיים, פוליטיים וכלכליים כדי ליצור מוקדי זיקה של החברה בכללותה, ובכך לעצב את ההתנהגות הפוליטית של האוכלוסייה. במילים אחרות, כשאין זיקה כזו, אין כל מחויבות של החברה לפעול על-פי קו פוליטי מוגדר. ומכאן, ריבוי ארגוני הטרור בעולם-הערבי שחלקן הן כנופיות קרימינליות שקפצו על עגלת הלאומיות.
מקורות ישראלים מסרו כי ערנותם של החיילים במקום מנעה אסון גדול יותר. ככל הידוע עד כה, 13 חיילים נפצעו באירוע - רובם קל - והם פונו לבית-חולים סורוקה להמשך טיפול.
בשל חג הפסח, המסוף היה סגור היום. אולם, לא מן הנמנע שהחמאס ניסה לבצע פיגוע ראווה דווקא ביום זה למרות שרק עובדים מעטים נכחו במקום. בחסות הערפל ששרר באזור לפני השעה 07:00 בבוקר, חוליה של החמאס פתחה בירי מרגמות ונשק קל, ודקות אחדות לאחר מכן דהרה מכונית תופת נהוגה בידי מחבל מתאבד שהתפוצצה בצד הפלסטיני של המסוף. מייד לאחר שהתפוצצה מכונית התופת, חוליה נוספת ניסה לחדור לתוך השטח הישראלי - כנראה במטרה לחטוף חיילים. בתחקיר נוסף שנעשה במקום התברר כי שתי מכוניות תופת התפוצצו במקום לאחר ששריונית שפרצה את הגדר ואפשרה להן להיכנס לתוך המתחם הישראלי. במהלך הפעולה נורו לעבר השטח הישראלי עשרות פצצות מרגמה.
בעקבות האירוע התפתחו חילופי אש כבדים, וצה"ל הורה לתושבי המקום להישאר בבתיהם עד לאחר שיסתיימו הסריקות כדי לוודא שלא חדרו לישראל מסתננים חמושים.
למרות שמתקיימות בדמשק שיחות בין נשיא ארה"ב לשעבר ג'ימי קרטר לבין חאלד משעל על רגיעה כוללת ברצועת עזה, ארגוני הטרור בעזה ממשיכים לפגוע דווקא בנקודות המהוות עבורם עורק חשוב להעברת סחורות ואספקה חיונית לתושבי הרצועה.
ביום חמישי (17 באפריל), סוכל ניסיון חדירה של חוליית מחבלים למסוף כרם שלום, ויום קודם לכן נהרגו שלושה חיילי צה"ל בהיתקלות עם מחבלים ליד קיבוץ בארי. בעקבות האירועים של השבוע האחרון באזור עוטף-עזה נהרגו למעלה מ-20 מחבלים חלקם בפעולות יזומות של חיילי צה"ל ושל חיל-האוויר.
בעקבות הפיגוע בכרם-שלום, אלוף פיקוד הדרום, יואב גלנט, אמר כי זו הייתה התקפה שכמוה לא ראינו מאז ההתנתקות, וכי היא תוזמנה לכל רוחב הגזרה שמטרתה הייתה לבצע פיגוע הרג המוני ובצידו חטיפה של חיילים והעברתם לתוככי עזה.
דוברי החמאס נטלו אחריות לפיגוע ולדבריהם צפויות התקפות נוספות במהלך השעות והימים הקרובים. דובר גדודי עז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של החמאס, אמר כי הפעולה נועדה לחטוף חיילים, וכי הפעולה נועדה לציין את יום מותם של אחמד יאסין ועבד אל-עזיז רנטיסי.
עד לשעות אחרי הצהרים כוחות צה"ל בסיוע כוחות אוויריים ניהלו מרדף אחרי מבצעי הפיגוע שבמהלכו נהרגו מחבלים נוספים על אלה שנהרגו בשעות הבוקר בפיגוע המשולב במסוף כרם-שלום.
מה תנועת החמאס רוצה להשיג?
לישראל הייתה הזדמנות להתנתק לחלוטין מרצועת-מעזה לאחר הנסיגה משם ב-2005. לאחר ההפיכה הצבאית האלימה של החמאס, ממשלת ישראל יכלה לבצע החלטות אמיצות, אך כרגיל ישראל העדיפה להטיח את ראשה בקיר במסכת ארוכה של מלחמת-התשה עם ארגוני הטרור ובראשם החמאס. כשישראל החליטה על פעולה צבאית, זו הייתה פעולה הססנית ולא החלטית כמצופה ממדינה ריבונית שאזרחיה מופגזים ללא הרף מידי יום.
בחודשים האחרונים ראשי החמאס הודיעו כי הם מעוניינים להתנתק מישראל ולהתחבר למצרים. לפיכך הם פעלו בכמה מישורים במקביל כדי להגיע לתוצאה הרצויה:
1. להודיע קבל עם ועולם כי המצב בעזה על סף פיצוץ בשל המצור שהטילה ישראל.
2. לאיים כי תושבי עזה יפרצו בהמוניהם את המעברים. זהו איום המופנה בעיקר למצרים.
3. להוציא הודעות מידי יום על מחסור חמור כזה או אחר, וכי עזה נמצאת על סף קריסה.
4. להוציא לפעול התקפות טרור נגד כל המעברים מופעלים בידי ישראל עד שהם יסגרו, ובכך תיפתח הדרך לפתיחתם של מעברים חדשים עם מצרים - מעברים שיהיו בשליטת אנשי החמאס.
שוב ישראל משמשת כלי שבאמצעותו ישות ערבית אחת מפעילה לחץ על ישות ערבית אחרת. במקום לשים סוף למשחק הכפול הזה, ממשלת ישראל נגררת אחרי משחקי-הדמים האלה תוך כדי חשיפתם של אזרחי-ישראל להפגזות בלתי-פוסקות וחשיפתם של חיילי צה"ל לגחמות הטרוריסטיות של ארגוני הטרור בעזה.
ממשלת ישראל חוששת שאם כל המעברים לרצועת-עזה יסגרו, ייפגעו האינטרסים הישראליים הנוגעים לעניינים צבאיים וכלכליים הקשורים לרצועת-עזה. ובתוך כך מקננת המחשבה שאולי החמאס יקרוס בשל לחצים פנימיים, ואז תיסלל הדרך לחזרתו של אבו-מאזן וחזרתה של תנועת הפת"ח לרצועת-עזה. במקום לבחון את המציאות בראייה אסטרטגית ארוכת-טווח, ישראל עוסקת בכיבוי שרפות מקומיות תוך כדי התשתם של אזרחי-ישראל המתגוררים בישובי הספר.
העיוורון הישראלי אינו מתבטא רק בנוגע לרצועת-עזה, אלא הוא לעיתים חמור הרבה יותר כלפי הלאומנות הערבית בתוככי מדינת-ישראל. על החלטה האיוולת להכניס כתוביות בערבית לשלטי הדרכים בישראל ולמוסדות הישראלים במדינה, אנו משלמים על כך מחיר כבד מידי יום, תוך כדי התגברותם העקבית של כל היסודות הלאומניים של המיעוט מוסלמי החי בישראל - הן מבחינה פוליטית והן מבחינה דתית.
המערכות הפוליטיות והמשפטיות בישראל עדיין סבורות שחנפנות היא הדרך היחידה והיעילה להרגיע את רעבונה של המפלצת הלאומנית של ערביי-עזה או של ערביי-ישראל - ולא כך הוא.
שימו לב שבכל פעם שארגוני הטרור מבצעים פיגוע דמים נגד ישראל, מייד קמים מרבצם הארגונים ל"זכויות אדם" ומנסים להסיט את מוקד ההתעניינות לעבר איזה ירי צה"לי שנעשה בשגגה, או לעבר כמה חולים שנאסרה עליהם הכניסה לישראל.
על-מנת להבין את הדילמה הפלסטינית כפי שהוא באה לידי ביטוי בפעולותיה של תנועת החמאס, קיראו את המאמר "הפרדוקס הפלסטיני - חאלד משעל כמשל".
התרבות הפוליטית הפלסטינית אינה שונה בהרבה מהתרבות הפוליטית המאפיינת את רוב רובו של העולם-הערבי. הבעיה נותרה כשהייתה עוד מראשית התנועה הלאומית הערבית, דהיינו כוחות צנטריפוגליים רבים מושכים את חברה הערבית לכיוונים שונים ומנוגדים ברוב המקרים. בעיה זו נוצרה בשל שתי סיבות עיקריות:
א. בעיית הזהות: דהיינו התנגשות בין הלאומיות האזורית (המדינה), לבין הזהות כאומה (ערבית), ושניהם מתנגשים עם הזהות הדתית (האסלאמית).ב. גיבוש לאומי: מעבר לרעיון הלאומי, לא הונחו יסודות חברתיים, פוליטיים וכלכליים כדי ליצור מוקדי זיקה של החברה בכללותה, ובכך לעצב את ההתנהגות הפוליטית של האוכלוסייה. במילים אחרות, כשאין זיקה כזו, אין כל מחויבות של החברה לפעול על-פי קו פוליטי מוגדר. ומכאן, ריבוי ארגוני הטרור בעולם-הערבי שחלקן הן כנופיות קרימינליות שקפצו על עגלת הלאומיות.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "פיגוע תופת משולב בכרם שלום", 22 באפריל 2008, The Mideast Forum.
